לפניי בקשה לתיקון כתב התביעה וכן בקשה לפטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

1. הבקשות נוגעות לתביעה כספית אשר הגישו המבקשים, בני זוג , נגד המשיבה, כפר שמאי מושב עובדים, וזאת בגין שלילת החזקתם בקרקעות שהוקצו להם על ידי המשיבה ואובדן הכנסותיהם מקרקעות אלו.

2. כתב התביעה הוגש תחילה עם סעד כספי בסך של 586,250 ₪, ובהמשך, התביעה תוקנה בכך שסכום התביעה הועמד על סך של 1,005,000 ₪.

3. לימים, ולאחר ניהול ההוכחות, התברר כי המבקשים לא שילמו מחצית שנייה של האגרה בגין ההליך וכעת מבקשים הם, במסגרת בקשתם לתיקון כתב התביעה, לתקן את כתב תביעתם בכך שסכום התביעה יופחת לסך של 420,000 ₪ במקום 1,005,000 ₪. לטענתם, וכפועל יוצא מהקטנת סכום התביעה, סכום האגרה הכולל יפחת, לפיכך ומששולמה על ידם המחצית הראשונה של האגרה, די בסכום ששולם כדי לכסות תשלום האגרה כולה.

4. כאן המקום לציין, כי אין זו הבקשה הראשונה שהוגשה מטעם המבקשים לצורך תיקון כתב התביעה והקטנת סכום התביעה והכל בטענה כי הקטנת סכום התביעה תייתר את החיוב בתשלום המחצית השנייה של האגרה. המבקשים הגישו בקשה קודמת, ביום 30.12.15, ובהחלטתי מיום 31.12.15 קבעתי כי הקטנת סכום התביעה או זניחת סעדים לא תביא בהכרח להקטנת סכום האגרה. לפיכך, הואיל ונוהלו כבר הוכחות בתיק והוגשו סיכומי הצדדים, יש לשלם את המחצית השנייה של האגרה לפי סכום התביעה המתוקנת, היינו הסך של 1,005,000 ₪.

5. מכאן הוגשה בקשתם זו של המבקשים במסגרתה מבקשים הם שוב לתקן את כתב התביעה ולהקטין את סכום התביעה בכך שתעמוד על סך של 420,000 ₪. עוד טענו המבקשים כי הם סובלים מקשיים כלכליים ויתקשו לעמוד בסכום האגרה וככל שלא תתקבל בקשתם זו תוגש בקשה למתן פטור מאגרה.

לפני שניתנה החלטה בבקשתם הנ"ל הגישו המבקשים בקשה נוספת שלפיה מבקשים לפטור אותם מתשלום המחצית השנייה של האגרה וזאת לאור מצבם הכלכלי כפי שפורט בתצהיר שצורף לבקשה.

6. מנגד התנגדה המשיבה לתיקון וטענה כי התיק נמצא בשלב מאוחר לאחר שהוגשו כבר סיכומים. היה על המבקשים לשלם את המחצית השנייה של האגרה עד ליום 7.1.16 אחרת תידחה תביעתם כפי שנקבע בהחלטת ביהמ"ש מיום 29.12.16. לפיכך, לטענת המשיבה, יש להורות על דחיית התביעה ותשלום מלוא הוצאות הנתבעת בגין ניהול התביעה כפי שפורטו בתגובתה.

הבקשה לתיקון כתב התביעה

7. כאמור, מדובר בבקשה שהוגשה לאחר שנוהלו הוכחות ולאחר ששני הצדדים הגישו את סיכומיהם.

בכל הנוגע לבקשתם לתיקון כבת התביעה ע"י הפחת סכום התביעה, איני רואה כל מניעה שלא להיענות לבקשתם זו, אם כי סבורני כי עת העמידו המבקשים בעצמם בסיכומיהם את סכום התביעה על סך של 420,000 ₪, סכום שהינו נמוך מזה אשר נדרש על ידם בכתב התביעה, מתייתר הצורך בתיקון כתב התביעה.

לאור זאת איני רואה כל מניעה בתיקון כתב התביעה והעמדת סכום התביעה על סך של 420,000 ש"ח במקום 1,005,000 ₪.

8. עם זאת, לגבי בקשת המבקשים שלפיה עם הפחתת סכום התביעה יש להפחית את סכום האגרה הנדרשת, דין בקשה זו להידחות. הרי, אין חולק כי המטרה שעומדת מאחורי התיקון הנדרש היא הפחתת סכום האגרה שעל המבקשים לשלם. אומנם, רשאי בעל דין לתקן את תביעתו ולתקן את הסעד שנתבקש, בין על ידי העלאת הסכום הנדרש ובין להפחתתו, אולם אין בתיקון סכום התביעה ע"י הפחתתו ולא כלום עם עניין הפחתת האגרה. בהקשר זה יפים דבריו של המלומד א. גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, בעמ' 244:

"התפיסה הבסיסית היא כי האגרה משתלמת ביום הגשת התובענה בעד שירות שיינתן בעתיד. אין בתיקון הסכום על ידי הפחתתו ולא כלום עם עניין הפחתת האגרות ואין הוא משפיע עליו. המתכונת הבסיסית של תכנית האגרות היא כי החיוב בתשלום האגרה חל ביום הגשת התובענה"

הרציונל העומד מאחורי החיוב לשלם אגרה לגבי סכום התביעה ביום שנפתח ההליך הוא שהאגרה משתלמת ביום הגשת התביעה בעד שירות שיינתן בעתיד:

"לדעתנו, אין בתיקון הסכום על ידי הפחתתו ולא כלום עם ענין הפחתת האגרות ואין הוא משפיע עליו. לדעתנו המתכונת הבסיסית של תכנית האגרות היא כי החיוב בתשלום האגרה חל ביום הגשת התובענה; כך למשל, אם נתבע בתובענה סכום כסף גדול ונפסק רק סכום קטן לא יהיה התובע זכאי להקטנת האגרה; כך למשל, אם יחזור בו התובע מהתובענה הוא לא יזכה בהשבת האגרה, אלא במקרים שהתקנות מזכות אותו בהחזרת האגרה; ומה ההבדל בין מקרים אלה למקרים שבהם בחר התובע להקטין את סכום התביעה?" (ע"א 2623/02 סיס עיצוב ריהוט ציבורי בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (26.12.02))

למעשה, יש לשלם את האגרה בהתאם לסעד שנתבקש ע"י התובע בעת הגשת התביעה וכפי שהוערך על ידו בזמן הגשת התביעה עצמה ואין לאפשר הפחתת סכום האגרה בהתאם להלך רוחו של התובע, שיקוליו ומצבו הכלכלי. בהקשר זה יפים הדברים שנאמרו בת.א. (מחוזי - נצרת) 2544-10-12 קרניאל נ' כונס הנכסים, עו"ד אילן מירון (07.08.2013):

"התובע חייב היה מלכתחילה, וחיובו זה שריר גם כיום, לשלם אגרה כפי שנתגבשה ביום הגשת התביעה. תיקון כתב התביעה לא יגרע מחיוב זה. מכאן, כי הנימוק של "חסרון כיס", אינו עומד לו לתובע" (ההדגשה במקור-נ.ד.מ.)

9. סיכומו של דבר, אני מתירה תיקון כתב התביעה בכך שסכום התביעה יופחת לסך של 420,000 ₪ אך דוחה את בקשת המבקשים להפחתת סכום האגרה.

בקשה לפטור מאגרה

10. כאמור התובעים הגישו בקשה לפטור אותם מתשלום מחציתה השנייה של האגרה וזאת לאור מצבם הכלכלי הקשה.

אקדים ואציין כי לבקשה צורף תצהיר מטעמו של מבקש 1 בלבד ובכך היה די כדי לדחות את הבקשה.

עם זאת ולמען הסדר הטוב, מצאתי לנכון לדון בבקשה זו לגופה.

11. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים שצורפו, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות גם לגופה.

ראשית לכל, תקנה 14(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות") קובעת כי על בעל הדין שטוען כי אין ביכולתו לשלם את האגרה לצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מאגרה.

בקשתם זו של המבקשים לא רק שלא הוגשה עם הגשת התביעה אלא שהוגשה לאחר שהסתיים הליך ההוכחות, ובכך אין ספק כי התנאי הראשון שנוגע למועד הגשת הבקשה עצמה לא התקיים.

12. בנוסף חשוב לציין, כי לא נעלמה מעיניי הפסיקה שהכירה באפשרות הגשת הבקשה במועד מאוחר לפתיחת ההליך, במקום שבו חל שינוי קיצוני ביכולתו הכספית של המבקש, וזאת בהתבסס על סמכותו הטבועה של בית המשפט להאריך את המועד לתשלום האגרה ולעיתים, ובהתבסס על מקרים ספציפיים כמהווים ראיה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כדוגמה החלופות המנויות בתקנה 14(ד) לתקנות כגון: הכרזה על המבקש כחייב מוגבל באמצעים או כפושט רגל (רע"א 8317/07 בית הכנסת הגדול נ' היכל לשמה המרכז למורשת היהודית (25.12.07)).

אולם, במקרה שלפנינו, המבקשים אף לא טענו לקיומו של שינוי קיצוני ביכולתם הכספית, שינוי שהתרחש לאחר הגשת התביעה ושינוי אשר מנע מהם מלשלם את המחצית השנייה של האגרה. אדרבא, דווקא מעיון ברשימת תיקי ההוצאה לפועל שצורפו לתצהיר המבקש, עולה כי מרבית תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגד המבקשים, נפתחו אף לפני פתיחת הליך זה ואף לפני שביקשו לתקן את כתב תביעה הראשון ולהעלות את סכום התביעה לסך של 1,005,000 ₪.

התובעים גם לא הוכיחו כי במהלך הזמן שחלף מיום הגשת התביעה ועד למועד שבו חל החיוב לשלם את המחצית השנייה של האגרה, הם נכנסו בגדר החלופות שנמנו בתקנה 14(ד) לתקנות, כגון, הכרזתם כחייבים מוגבלים באמצעים או כפושטי רגל.

13. משכך הם פני הדברים לא הוכח בפניי כי חל שינוי קיצוני במצבם הכלכלי של המבקשים שמצדיק קבלת בקשתם בשלב כה מאוחר.

14. נוסף על כן, גם אם הייתי מגיעה למסקנה כי יש מקום לקבל את בקשת המבקשים בשלב הנוכחי, הרי שגם לגופו של עניין המבקשים לא הצליחו להוכיח את התנאי הראשון בדבר חוסר יכולתם לשלם את האגרה. הרי כאמור הם הסתפקו בצירוף תצהירו של מבקש 1 בלבד שלגביו גם לא נפרשה תמונה מלאה אודות מצבו הכלכלי כמתחייב על פי התקנות. בתצהירו הוא פירט את מצבו הכלכלי הקשה וטען כי הוא עבד כעצמאי בתחום החקלאות וכי עסקיו כשלו, אך לא צירף כל מסמך שמאשש זאת או המעיד על היותו מובטל ככל שהוא ניסה לטעון זאת. המבקש גם לא צירף תנועות חשבון הבנק שלו, להבדיל משל אשתו, בנוגע לששת החודשים האחרונים שקדמו לבקשה ולא צירף אסמכתא כלשהי לעניין יתרת חשבון העו"ש, מסגרת האשראי, מצב החשבון ואם יש בו פיקדונות או חסכונות כלשהם.

15. בכך לא הוצגה בפניי תמונה מלאה אודות מצבו הכלכלי של המבקש ומשלא עמד בנטל להוכחת העדר יכולת כלכלית לתשלום האגרה, אין כל מקום לפטור אותו יחד עם אשתו מתשלום האגרה.

לסיכום, לאור כל האמור לעיל, דין בקשת המבקשים לפטור אותם מתשלום המחצית השנייה של האגרה להידחות.

סיכום

16. מן המקובץ לעיל מתקבלות המסקנות שלהלן:

סכום התביעה יתוקן בכך שהוא יעמוד על סך של 420,000 ₪.

על אף התיקון הנ"ל, על המבקשים לשלם את המחצית השנייה של האגרה לפי סכום התביעה המקורי, היינו 1,005,000 ₪.

לאור השלב שבו נמצא התיק ולאור מעמדה של זכות הגישה לערכאות השיפוטיות כזכות חוקתית, מצאתי לנכון לאפשר למבקשים למצות את יומם וליתן להם אורכה נוספת ואחרונה, מעבר לאורכות שניתנו עד כה, לתשלום יתרת האגרה, וזאת תוך 20 יום מהיום, אחרת התביעה תימחק מחמת אי תשלם אגרה מספקת לפי תקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, תוך חיובם בהוצאות המשיבה.

ניתנה היום, ט"ו אדר א' תשע"ו, 24 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.