עסקינן בתביעה כספית לתשלום יתרת חוב בגין סחורה שסופקה על ידי התובעת.

תמצית טענות התובעת:

התובעת היא חברה שעוסקת במכירת מזון לחיות, ולטענתה במהלך שנת 2008 היא סיפקה לנתבע 1 (להלן – "הנתבע") ולפי הזמנתו מספוא לחיות בסך של 80,111 ש"ח וזאת בשתי הזדמנויות: הזמנה אחת מיום 17/6/08 ע"ס של 39,686 ש"ח בגינה הונפקה חשבונית מס' 1075; והשניה מיום 30/6/08 ע"ס של 49,425 ש"ח בגינה הונפקה חשבונית מס' 1178.

תמורת המספוא נשוא שתי החשבוניות שילם הנתבע לתובעת את הסכום האמור ב-9 שיקים של 10,000 ש"ח כל אחד בשיקים המשוכים מחשבון הבנק של בתו, אך עד מהרה התברר, כי הבנק מסרב לערוך ניכיון לשיקים אלה ולכן מעולם לא נפרעו. אי לכך ביטלה התובעת קבלה מס' 795 אשר הוציאה בעת קבלת השיקים הנ"ל.

בעקבות האמור ובהתאם להסכמה בין התובעת לבין הנתבע, החזירה התובעת לנתבע את 9 השיקים הנ"ל ובמקומם מסר האחרון 3 שיקים על סך של 30,000 ש"ח כל אחד משוכים מחשבון בנו, הוא הנתבע 2 (להלן – "השיקים שבמחלוקת").

בגין כך הנפיקה התובעת קבלה מס' 798 שעותק ממנה צורף לכתב התביעה.

התובעת הוסיפה, כי על יסוד ההסכמה אליה הגיעה עם הנתבע סוכם, כי הלה ישלם את סכום השיקים שבמחלוקת בסך כולל של 90,000 ש"ח אף שסכום החוב עומד על 80,111 ש"ח וזאת על מנת לכסות את הוצאותיה של התובעת בגין ניכיון השיקים, שכן השיקים ניתנו לתאריכים דחויים, וככל שתוותר יתרה, היא תיזקף על חשבון הזמנות עתידיות.

לטענת התובעת, הנתבע לא שילם לה את התמורה המגיעה לה אף שסיפקה לו את המספוא עד לדיר שבבעלותו. לפיכך, עותרת התובעת לחייב את הנתבעים בתשלום סכום החוב - הנתבע מכוח היותו המזמין של הסחורה, והנתבע 2 מכוח היותו מושך השיקים.

תמצית טענות הנתבעים:

לעומת זאת טוענים הנתבעים, כי מדובר בתביעה קנטרנית אשר הוגשה בניסיון להתעשר על חשבונם שלא כדין. לטענתם, אין כל יריבות משפטית בין התובעת לבין הנתבע 2, שכן האחרון לא הזמין ולא קיבל מהתובעת סחורה כלשהי, לא מסר לה שיקים ולא חתם על שיק כלשהו לטובתה. בהקשר זה נטען, כי החתימה המופיעה כחתימת המושך בשיקים שבמחלוקת אינה חתימתו של הנתבע 2 ומי שחתם עליהם, חתם ללא סמכות וללא הרשאה.

לגבי המחלוקת שנוגעת לגוף העניין טוען הנתבע, כי הוא הזמין סחורה בסך של 30,000 ש"ח ושילם תמורתה בכסף מזומן. מלבד סחורה זו הוא לא קיבל מהתובעת סחורה כלשהי. הנתבע הוסיף, כי מסר את השיקים שבמחלוקת לתובעת וכן 9 השיקים המשוכים מחשבון בתו בסך של 10,000 ש"ח כל אחד, קרי שיקים בסכום כולל של 180,000 ש"ח, וזאת על חשבון סחורה עתידית, אך בפועל לא נתקבלה כל סחורה בגין שיקים אלה.

בנוגע לחשבונית שמספרה 1178 שעותק ממנה צורף לכתב התביעה והמתייחסת לחלק מהסחורה אשר סופקה לו כביכול, טוען הנתבע כי מדובר בחשבונית מזויפת ומפוברקת ולראיה הוא מחזיק בחשבונית זהה כאשר על המקור נרשם "שילם שיקים ע"ח, 9 שיקים בסך 90,000 ש"ח".

הנתבע מכחיש מכל וכל כי קיבל סחורה בנוגע לחשבונית הנ"ל ובכלל, והוסיף כי ביום 23/8/08 פנה לתובעת במכתב בו ביקש אספקת הסחורה או השבת השיקים.

דיון והכרעה:

בדיון אשר התקיים בפניי העידו מנהל התובעת, מר ג'מאל עבוד, ושני עדי תביעה נוספים, מר אמיל חטיב ומר יוסף סמי. מטעם הנתבעים העיד הנתבע לבדו.

גרסתו של מנהל התובעת, מר ג'מאל עבוד, היתה עקבית, הגיונית ותואמת את המסמכים שהוגשו לתיק. לעומת זאת, גרסת הנתבע התגלתה כבעייתית ביותר ועדותו לא הותירה עליי רושם מהימן.

אפתח בכך כי טענת הנתבע ולפיה מסר שיקים בסכום כולל של 180,000 ש"ח על חשבון סחורה עתידית היא טענה לא הגיונית ולא סבירה לחלוטין, מה גם שנטענה באופן כללי וללא פרטים אלמנטריים בנוגע לתנאים שסוכמו בין הצדדים ביחס לכך.

לכך יש להוסיף, שאם הנתבע לא חלק בתצהירו על טענת התובעת ש-9 השיקים אשר נמסרו לה תחילה– השיקים המשוכים על חשבון בתו של הנתבע – הם שיקים שלא נפרעו ואף הוחזרו לידיו, אזי לא ברור לי על בסיס מה טוען הנתבע כי התובעת לא סיפקה לו סחורה בגינם, שכן הרושם הברור שמצטייר מהראיות הינו כי התובעת החזירה לו שיקים אלה כנגד השיקים שבמחלוקת.

זה המקום להעיר, כי רק בחקירתו הנגדית מסר הנתבע לראשונה, כי 9 השיקים של הבת לא הוחזרו לידיו, ולכן נתן הוראת ביטול לגביהם.

יתרה מכך, בסעיף 5 לתצהירו טען הנתבע כי מלבד לסחורה אשר רכש וקבל מאת התובעת בסך של 30,000 ש"ח שתמורתה הוא שילם בכסף מזומן, הוא לא קיבל מהתובעת סחורה כלשהי. בחקירתו הנגדית בבית המשפט העיד הנתבע כי רכישה זו בוצעה בשנת 2003 או 2004 ומלבד זאת, לא היו לו יותר עסקאות עם התובעת. לעומת זאת, בתשובה אחרת שמסר הנתבע בחקירתו הנגדית הוא סתר את עצמו וטען כי היתה רכישה נוספת בשנת 2008 בסכום שנע בין 35,000 ל-39,000 ש"ח שבגינה שילם למנהל התובעת את התמורה בכסף מזומן - בניגוד לאמור בתצהירו ובתשובה קודמת בעדותו.

זאת ועוד, על אף טענתו כי שילם לתובעת על חשבון סחורה עתידית סכום גדול של 180,000 ש"ח מבלי שקיבל סחורה תמורתו, ועל אף טענותיו כנגד חשבונית מס' 1178 בהיותה חשבונית מזויפת ומפוברקת לפי דבריו, אישר הנתבע בחקירתו הנגדית כי קיבל לידיו את שתי החשבוניות נשוא התביעה ואף הגישן לשלטונות המס והזדכה על המע"מ בגינן.

סתירה מהותית נוספת אשר נתגלתה בגרסתו של הנתבע נוגעת לשיקים שבמחלוקת. אזכיר, כי טענת הנתבע בהגנתו ובתצהירו היתה ששיקים אלה לא נמסרו ע"י בנו הנתבע 2 והוא לא חתם עליהם, החתימה המופיעה על השיקים אינה חתימתו של הנתבע 2, והלה לא התחייב לשלם לתובעת סכום כלשהו.

לעומת זאת בחקירתו הנגדית אישר הנתבע, כי בנו, הנתבע 2, נתן לו את השיקים והוא בתורו מסר אותם לתובעת. הנתבע אישר גם כי בנו נוהג למסור לו שיקים חתומים, וכי החתימה על השיקים אכן דומה לחתימת בנו.

די באלה כדי לקבוע שאין מקום ליתן אמון בדברי הנתבע.

להשלמת התמונה אוסיף, כי הנתבע 2 לא התייצב לדיון ולא תמך בגרסת אביו, בכל הנוגע לשיקים שבמחלוקת.

מנגד, וכפי שציינתי מקודם, גרסתו של מנהל התובעת היתה עקבית, קוהרנטית ומתיישבת עם המסמכים שבתיק. הסבריו לגבי הסכום ששולם באמצעות השיקים, כסכום שמבטא תוספת בגין עמלת ניכיון השיקים כנגד הסכמתו לחלק את החוב לתשלומים, כשהיתרה תיזקף על חשבון סחורה שתסופק בהמשך – מקובלים עליי במלואם.

תימוכין בגרסת התובעת אני מוצאת בעובדה, כי הקבלה הראשונה אשר הונפקה בגין 9 השיקים בוטלה ועליה נרשם מספר הקבלה החדשה בגין השיקים שבמחלוקת. נתון זה תומך בטענת התובעת כי שיקים אלה לא נפרעו ובמקומם נמסרו השיקים שבמחלוקת.

בנוגע לרישום המופיע אך על גבי חשבונית מס' 1178 בה מחזיק הנתבע ולפיו שולמו '9 שיקים על החשבון', מנהל התובעת הסביר בעדותו, כי רשם זאת על דף המקור של החשבונית בו החזיק הנתבע לאחר שקבל ממנו את השיקים, על מנת לתעד קבלת השיקים לידיו, ולכן רישום זה אינו מופיע בעותק שנמצא אצלו. כך או כך, לרישום זה אין כל נפקות, שכן אין מחלוקת בין הצדדים לגבי מסירת 9 השיקים לידי התובעת, ואילו טענת הנתבע לגבי פברוק או זיוף החשבונית, היא טענה שיש לדחות מניה וביה לאור השימוש שהנתבע עשה בחשבונית זו וחשבונית נוספת אל מול רשויות המס, כפי שציינתי מקודם.

ואם לא די בכך, הרי ששניים מתוך שלושת השיקים שבמחלוקת חוללו בשל העדר כיסוי מספיק בחשבון, ולא מחמת הוראת ביטול - כפי שנטען על ידי הנתבע בחקירתו הנגדית כאשר מסר כי ביטל את השיקים שבמחלוקת בשל אי קבלת סחורה בגינם.

בנוסף לאמור עד כה יש לציין, כי שני עדי התביעה תמכו בגרסת מנהל התובעת לגבי אספקת הסחורה עד לדיר של הנתבע.

ערה אני להשגותיו של ב"כ הנתבעים כנגד העדת עדי התביעה מבלי שהגישו תצהירים קודם לכן, ולכך שהתובעת לא הביאה מסמכים אשר היה בהם כדי לתמוך בגרסתה, כגון תעודות משלוח ותעודות שקילה של הסחורה. ואולם, גם הנתבע לא הביא עד רלוונטי אשר היה בידו כדי לתמוך בגרסתו, והכוונה היא למר עלי מג'דוב אשר תיווך בין הצדדים כביכול, לשם החזרת השיקים.

בהתייחס להעדת שני עדי התביעה ללא תצהירים - אכן מדובר בפגם, ואולם זהו פגם דיוני ולא פגם מהותי שיורד לשורש המחלוקת, ובפרט שהגנתם של הנתבעים לא קופחה בשל כך.

יחד עם זאת אבקש להדגיש, כי בכל מקרה התוצאה לא היתה משתנה גם אלמלא העדת שני עדי התביעה, זאת משום שאני דוחה את גרסת הנתבע אשר הכחיש קבלת הסחורה, לנוכח הסתירות הרבות שנתגלו בגרסתו.

על יסוד כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, הנתבע 1 מכוח היותו מזמין הסחורה, והנתבע 2 מכוח היותו מושך השיקים, לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך של 86,272 ש"ח (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ביום 18/6/09 ועד היום.

לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% ומע"מ והחזר אגרה ששולמה כשהיא משוערכת נכון להיום.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ג' אדר תשע"ג, 13 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.