1. זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שלטענת התובע נגרמו לו בתאונה שארעה לו ביום 6.2.04 במהלך עבודתו כנהג משאית. הואיל ובין הצדדים מחלוקת בשאלה אם התאונה, ככל שארעה, הינה תאונת דרכים, פוצל הדיון, ובשלב זה נשמעו ראיות בסוגיית האחריות בלבד.

הרקע העובדתי

1. בתקופה הרלבנטית לתביעה זו עבד התובע אצל נתבעת מס' 1 כנהג משאית. לטענתו, ביום 6.2.04 ארעה לו תאונה במהלך עבודתו, בעת שמשטחים שהוביל למפעל צד ג' מס' 1 נפרקו באמצעות מלגזה (להלן: "התאונה").
2. נתבעת מס' 1 (להלן: "חברת האחים") היא המעבידה של התובע, ונתבעת מס' 2 היא המבטחת שלה. לטענת התובע, למעבידה אחריות בנזיקין לנזקיו.
3. נתבעת מס' 3 היא חברת הביטוח שביטחה את המלגזה בביטוח חובה. נתבע מס' 4 הוא נהג המלגזה בעת התאונה הנטענת. נתבעים אלה צורפו לתביעה במסגרת תיקון של כתב התביעה שהתבקש בעקבות טענת נתבעות מס' 1-2 בכתב ההגנה כי התאונה הנטענת הינה תאונת דרכים.
4. נתבעות מס' 1-2 הן המודיעות לצדדים השלישיים. צד ג' מס' 1 (להלן: "צאג") היא בעלת המלגזה, שבשטח מפעלה ארעה התאונה הנטענת. צד ג' מס' 2 הוא נהג המלגזה. צד ג' מס' 4 הינה המבטחת של צאג בביטוח אחריות לנזקי צדדים שלישיים.
5. בין הצדדים מחלוקת לגבי עצם קרות התאונה, וככל שקרתה – לגבי סיווגה כתאונת דרכים.

דיון והכרעה

האם הוכחו התרחשות התאונה ונסיבותיה?

1. השאלה הראשונה הטעונה הכרעה היא אם ארעה לתובע תאונה כטענתו. לטענת התובע, במועד התאונה, שחל ביום שישי בשבוע, הגיע למפעל צאג לפרוק משטחים. בתצהירו תאר התובע את נסיבות התאונה כדלקמן:

"כשהורדתי את הברזנט והמלגזן ומנהל המשמרת ראו את הסחורה הם התקשרו למנהל המחסן שי ודיווחו לו שחלק מהמשטחים שוכבים הצידה או עקומים והוא אמר אם זה לא ישר אל תורידו. אני עדכנתי את הסדרן של האחים והוא אמר לי תסתדר תנסה ליישר אותם.

המלגזן התחיל לפרוק חלק מהמשטחים שהיו בסדר והמשטחים ששכבו הצידה הוא הזיז אותם על הארגז של המשאית. אחד המשטחים שהיו שכובים טופל על ידי המלגזן וגם אני עזרתי לו כדי להעמיד אותו ישר על השיניים. הוא נכנס עם השיניים ונתן עם המלגזה צידוד ואני עזרתי עם הידיים ליישר את המשטחים. אחרי שהמשטח היה מיושר ובאויר המלגזן התחיל לנסוע אחורה ואני ליוויתי אותו עם הידיים על המשטח כדי שלא יתמוטט כי לא הייתה ברירה.

איך שהוא התחיל לנסוע אחורה המשטח התמוטט ואני ניסיתי למנוע את הנפילה של המטען בעזרת כל הגוף שלי – בעזרת הידיים, הרגליים והגב וגם ניסיתי לדחוף את המטען ולתמוך בו כדי שלא יפול עלי, ממש כאילו חיבקתי אותו – את המשטח. באותו רגע הרגשתי "ברק" בגב התחתון. אני לא יודע למה המשטח התמוטט. אולי המלגזה עלתה על אבן או על חתיכת עץ ממשטחים שבורים שהיו שם על הרצפה. אני זוכר טלטול ואז המשטח מתחיל להתמוטט" (סעיפים 7-9 לתצהיר, ת/1).

1. באותו לילה פנה התובע לחדר המיון בבית החולים נהריה. יצוין כי התובע העיד שלפני פנייתו לבית החולים פנה לרופא במרכז רפואי בכפר וקיבל זריקות. אומנם לא הוגש מסמך רפואי התומך בטענה זו, ואולם בתעודת חדר המיון מצוין כי כשעתיים לפני כן קיבל זריקות וולטרן ופפאברין.
2. לפי תעודת חדר המיון התקבל התובע בבית החולים בתאריך 7.2.04 בשעה 2:10. התובע התלונן על כאבים במותן ימין. התובע נבדק על ידי אורולוג בשל חשד לעווית כלייתית (renal colic). משלא נמצאה בעיה אורולוגית, שוחרר התובע מבית החולים.
3. ב-17.2.04 נבדק התובע לראשונה על ידי אורטופד. בהזדמנות זו העלה לראשונה את טענתו כי "יישר (דחף) משטח על ארגז המשאית שעובד עליה ומאז כאבי גב תחתון חדים".
4. התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") להכיר בו כנפגע בעבודה. תביעתו התקבלה, התאונה הוכרה כתאונת עבודה, והמל"ל קבע כי כתוצאה ממנה נותרו לתובע 19% נכות צמיתה בשל הפגיעה בגבו התחתון.
5. התובע טוען כי מן הדין לקבל את גרסתו לגבי עצם קרות התאונה ולגבי נסיבותיה. לטענתו, גרסתו נתמכת בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה שהוגש למל"ל (להלן: "טופס ההודעה למל"ל"), אשר אושר בחתימת המעביד. גרסתו נעדרת סתירות. העובדה שבביקורו בבית החולים לא סיפר על התאונה מהווה "אנמנזה שותקת", וזו אינה סתירה. בנוסף, המעביד לא זימן עדים רלבנטיים, עובדה שנזקפת לחובתו.
6. הנתבעים והצדדים השלישיים טוענים כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, וזאת לנוכח השיהוי בתלונתו כי נפגע במהלך עבודתו, סתירות בין גרסאותיו השונות, הימנעות מהבאת עדים רלבנטיים והיות עדותו עדות יחידה של בעל דין.

כבישת גרסת התובע:

1. התובע לא מסר לרופאים בבית החולים נהריה כי הכאבים שחש הם תוצאה של תאונה שארעה לו שעות קודם לכן. גם כאשר התעורר חשד לאבנים בכליות והבירור הרפואי התמקד בתחום האורולוגי, ולא בוצע בירור אורטופדי, לא ציין התובע באוזני רופאיו את העובדה שמקורם של כאביו הוא בתאונה.

זאת ועוד: לאחר ששוחרר מבית החולים פנה התובע שלוש פעמים לרופא קופת חולים בכפרו, בימים 8.2.04, 11.2.04 ו-13.2.04, קיבל תעודות מחלה והופנה לאולטרסאונד כליות. גם בשלב זה לא ציין באוזני רופאיו כי מקור כאביו הוא בתאונה שהייתה לו.

כאמור, רק ביום 17.2.04 מסר התובע לראשונה לרופאיו כי קרתה לו תאונה.

1. התובע נשאל בחקירתו הנגדית לגבי הסיבה שבגינה לא סיפר לרופאיו על התאונה. הוא מסר מספר הסברים, שאף אחד מהם אינו משכנע ואינו סביר. תחילה טען שלא סיפר לרופאים בבית החולים מאחר שלא שאלו אותו, ומאחר שהיה "שיכור" מהזריקות שקיבל (עמ' 30 שו' 25 – עמ' 31 שו' 3). בהמשך, משנשאל מדוע כאשר חשדו הרופאים באבנים בכליות לא סיפר להם על התאונה, השיב: "זה לא שיד נשברה או משהו, זה חלק בגוף בפנים יש לך כאבים. אתה יודע מה יש לך? היו לי כאבים והלכתי לשם" (עמ' 31 שו' 17-18). הסבר זה תמוה במיוחד, שכן התובע תאר את התאונה כ"ברק" בגבו, שלאחריה התקשה לתפקד בשל כאבים. איני מוצאת הבדל בין תיאור זה לבין תאונה שבה נשברת היד. אם אומנם החלו כאבי הגב בעקבות אותו "ברק", היה התובע יודע, מן הסתם, שזהו מקור הכאבים. על הסבר תמוה זה חזר התובע כשנשאל מדוע לא סיפר על התאונה לרופאי קופת חולים (עמ' 32 שו' 23-26).
2. נסיבות אלה, שבהן בניגוד להיגיון נמנע התובע מלספר לרופאיו בכמה הזדמנויות על התאונה, אפילו כאשר הבירור הרפואי שבו נקטו היה שגוי, מצופה היה מהתובע להזמין עדים אחרים שיעידו על כך שסיפר להם על התאונה, כגון: בני משפחתו שהיו נוכחים בבית בעת ששב מהעבודה (לפי טופס ההודעה למל"ל התובע נשוי), או השכן שלקח אותו למרכז הרפואי בכפר. התובע תאר את התאונה כבעלת השפעה מיידית על יכולתו לתפקד: לטענתו נהג המלגזה העלה אותו לארגז המשאית באמצעות המלגזה, והוריד אותו ממנה באותו אופן. כמו כן, כשהגיע לביתו לא חש בטוב, נטל כדורים ושכב (עמ' 29 שו' 25-27). מצב כזה לא נעלם, מן הסתם, מעיני בני הבית. ואולם התובע לא הביא אף עד לתמיכה בגרסתו. על כן נותרה גרסתו ביחס לקרות התאונה ולנסיבותיה הנטענות גרסה כבושה, ללא כל הסבר מניח את הדעת לכבישתה.

טופס ההודעה למל"ל:

1. התובע טוען כי טופס ההודעה למל"ל, שנכתב על ידי המעביד, וכולל פרטים – למי דווחה התאונה, מתי דווחה, מי היה עד לתאונה, כיצד נפגע התובע, באיזה איבר נפגע, היכן טופל ומי נתן לו הוראות לבצע העבודה שבה נפגע – מהווה הודאה והכרה בקיומה של התאונה. דא עקא כי טענה זו אינה מתיישבת כלל עם העובדה שהתובע הכחיש בחקירתו הנגדית פרטים משמעותיים מן הפרטים המפורטים בטופס.
2. התובע מסר בחקירתו הנגדית כי מילא בעצמו רק את חלק הפרטים האישיים בטופס, ואילו את יתר הטופס לא הוא מילא (עמ' 36 שו' 25-26), אלא "מישהו מהמשרד" (עמ' 36 שו' 11).
3. בטופס נכתב, במקום המיועד לציון פרטיהם של עדים לפגיעה, "סלאמה מאהר", שכתובתו "כפר מכף", "מלגזן של צאג". התובע מסר בחקירתו הנגדית כי לא הוא מסר למעבידיו פרטים אלה, אלא הם מילאו אותם על דעת עצמם, וכשחתם על הטופס לא שם לב לכך. התובע טען כי מעבידיו המציאו שם של מלגזן ורשמו אותו (עמ' 37 שו' 29 – עמ' 38 שו' 20).
4. בטופס חלק המתייחס למסירת הודעה למעביד על הפגיעה. בטופס נכתב כי תאריך מסירת ההודעה הוא "יום למחרת 7.2.04", וכי ההודעה נמסרה ל"דרור הסדרן". ואולם בחקירתו הנגדית מסר התובע כי מיד לאחר התאונה הלך ושכב בצד, ודיווח על התאונה לדרור הסדרן ולגונן קליין בשתי שיחות מירס (עמ' 28 שו' 30 – עמ' 29 שו' 7). גם בהמשך חקירתו, כשנשאל התובע מתי הודיע לסדרן, השיב: "באותו רגע שהורידו אותי מהמשאית לצד" (עמ' 35 שו' 13-14). בשלב זה נשאל התובע לגבי הסתירה בין גרסתו בחקירה הנגדית לבין הכתוב בטופס ההודעה. התובע השיב כי לא הוא מילא את הדברים, אלא מעבידיו (עמ' 36 שו' 5-28).
5. טענות התובע כי דברים אלה נכתבו על ידי מעבידו על דעת עצמו, ולא על פי פרטים שהוא מסר לו, אינן מהימנות עליי ואני דוחה אותן. איני מוצאת שלמעביד אינטרס כלשהו לציין בטופס התביעה למל"ל פרטים מפוברקים של עד לתאונה, או לציין כי ההודעה על התאונה נמסרה לו יום למחרת התאונה במקום ביום התאונה עצמו. סביר והגיוני להניח שהפרטים נמסרו על ידי התובע, ונכתבו על סמך דבריו.
6. גם פרטי התאונה שכתובים בטופס ההודעה אינם תואמים את גרסת התובע בעדותו. בטופס נכתב: "דחף משטח מלא על הארגז של המשאית שלו ונתפס בגב התחתון". בחקירתו הנגדית נשאל מה סיפר למעבידיו, והשיב:

"ש. מה סיפרת להם? איך התאונה קרתה?

ת. אמרתי להם שהמשטח נפל, החזקתי אותו והוא נפל. המלגזה הרימה אותו.

ש. המלגזה הרימה אותו והוא נפל?

ת. המלגזה הרימה את המשטח והתחילה לזוז אחורה. אני מחזיק את המשטח והוא זז. לא יודע מה קרה והוא התפרק.

ש. זה מה שסיפרת להם?

ת. כן" (עמ' 36 שו' 29 – עמ' 37 שו' 4).

גם בעניין זה איני מוצאת שלמעביד סיבה לכתוב בטופס דברים שונים מאלה שמסר לו התובע. התובע, מכל מקום, לא הצביע על סיבה כזו.

1. לפיכך אין בידי לקבל את טענת התובע בסיכומיו, שטופס ההודעה למל"ל מהווה ראיה התומכת בגרסתו. כאמור, הפרטים הכתובים בטופס שונים מן הפרטים שמסר התובע בעדותו, והתובע עצמו הכחיש את נכונותם. בניגוד לטענת התובע, סביר להניח שהפרטים שנכתבו בטופס נכתבו על פי מה שמסר התובע, ומצביעים על סתירות בגרסתו.

גרסאות נוספות:

1. טופס ההודעה למל"ל אינו הראיה היחידה שבה גרסה שונה לתאונה מגרסתו של התובע בעדותו.
2. בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 17.2.04, מועד שבו טען התובע לראשונה כי נפגע בתאונת עבודה, נכתב: "יישר (דחף) משטח על ארגז המשאית שעובד עליה ומאז כאבי גב תחתון חדים".
3. במסמך רפואי של קופת חולים שנערך על ידי ד"ר סמרי וליד ביום 14.2.05, נכתב תחת "תלונות המבוטח" כדלקמן: "לדבריו לפני שנה נפילת משקל על הגב ...".

הסתרת העבר הרפואי:

1. הסתרת עברו הרפואי – התובע אישר בחקירתו הנגדית כי בתצהיר תשובות לשאלון, כשנשאל אודות תאונות בעבר, השיב כי נפגע בשמיעה (עמ' 44 שו' 3-6). התובע אף הופנה בחקירתו הנגדית לכך שבמל"ל ציין שלא סבל בעבר מכאבים דומים או ממצב דומה, ונשאל אם הוא רוצה לשנות תשובתו. התובע השיב בשלילה (עמ' 44 שו' 20-22). ואולם מן המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו (נ/2 – נ/4) עולה כי בעברו של התובע שלושה אירועים שבהם התלונן על כאבי גב בעקבות הרמת משאות כבדים (ראה חקירתו הנגדית בנושא זה בעמ' 43-45).

אי עמידה בנטל ההוכחה:

1. המסקנה העולה מן האמור היא כי עדות התובע אינה מהימנה, ולא ניתן להשתית עליה ממצאים עובדתיים לגבי עצם התרחשותה של תאונה ולגבי נסיבותיה. כאמור, מדובר בגרסה כבושה, בנסיבות שבהן כבישתה הינה בלתי סבירה. גרסה זו נבדלת בפרטים מהותיים מגרסאות שמסר התובע במספר הזדמנויות. בנוסף, במהלך חקירתו הנגדית של התובע הסתבר כי גם בנושאים משמעותיים אחרים לא אמר התובע אמת.
2. נטל ההוכחה מוטל על התובע. על התובע להוכיח הן כי נפגע בתאונה, והן את נסיבותיה של התאונה. משמצאתי שלא ניתן לתת אמון בגרסת התובע לגבי התרחשות התאונה ולגבי נסיבותיה, דין תביעתו להידחות, אף ללא צורך להידרש לראיות ההגנה. אפנה בעניין זה לעא 5179/11 א' נ' מדינת ישראל (2.5.13):

"ככלל, נתבע אינו אמור להוכיח באלו נסיבות נפגע התובע, ומשנמצאת גרסתו של תובע שקרית, ברגיל, די בכך כדי לדחות את התביעה" (פסקה 3 לפסק הדין).

1. התובע מתייחס בהרחבה בסיכומיו לעדותו של גונן קליין, אשר היה בתקופה הרלבנטית לתביעה אחד מבעליה של חברת האחים. לטענתו, העד העיד עדות מתחמקת, ולא מסר את האמת כולה. התובע מוסיף כי חברת האחים נמנעה מלזמן לעדות את דרור קליין, אשר שימש כסדרן במועד התאונה, חרף העובדה שמטופס ההודעה למל"ל עולה כי הוא זה שקיבל דיווח על התאונה. התובע טוען כי די בדברים אלה ובטופס ההודעה למל"ל על מנת להוכיח שלתובע קרתה ביום 6.2.04 תאונת עבודה. אין בידי לקבל את הטענה. חוסר ראייתי בראיות הנתבע אינו יכול לפצות על חוסר מהימנותה של גרסת התובע. אציין כי לנוכח העובדה ששמו של דרור קליין מצוין בטופס ההודעה למל"ל כמי שקיבל את ההודעה על התאונה, נראה שמדובר בעד רלבנטי שהיה על חברת האחים להזמין כעד מטעמה. ואולם משקבעתי כי גרסת התובע אינה מהימנה עליי, ההימנעות מהעדתו של דרור קליין אינה בעלת נפקות, שכן אין היא מהווה תחליף להוכחת התרחשות התאונה ונסיבותיה.
2. סיכומו של דבר, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את התרחשות התאונה ואת נסיבותיה. לפיכך דין התביעה להידחות.

סוף דבר

1. אשר על כן אני דוחה את התביעה.
2. התובע ישלם לנתבעות מס' 1-2 הוצאותיהן בתביעה זו בסך 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
3. התובע ישלם לנתבעים מס' 3-4 הוצאותיהם בתביעה זו בסך 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
4. המודיעות (נתבעות מס' 1-2) ישלמו לצדדים השלישיים מס' 1 ו-4 הוצאותיהם בתביעה זו בסך 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
5. זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ו, 17 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.