1. זוהי תביעה להכיר בליקוים בהם לקה התובע בגבו בתאריך 16.7.08 כ"תאונת עבודה", לאור החלטתו של הנתבע לדחות את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה עקב תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן- "החוק").

2. הנתבע הודיע לתובע במכתב מיום- 4.3.09 :

"...הכרתי בתאונה שארעה לך בתאריך 16.7.2008 ,ואשרתי את תביעתך עקרונית ללא תשלום.

כדי להבטיח טיפול מהיר בתביעתך, נבקשך להשלים את הפרטים הבאים ולהחזיר את הטופס בהקדם" .

3. ביום 16.6.09, תביעת התובע, נדחתה על ידי הנתבע, וכפי שנמקה זאת פקידת התביעות בהחלטתה : "...מעיון בפרטי תביעתך ומברורים שנערכו, לא הוכח שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עיסוקך במשלח ידך. וכי המצב ממנו סבלת בגב הינו תוצאה של מצב תחלואתי טבעי ללא כל קשר לתאונה"

4. התובע מבקש להכיר באירוע מיום 16.7.08 כפגיעה בעבודה, שבה נגרם לו לטענתו נזק לעמוד השדרה בגב.

5. התובע, יליד שנת 1966. בזמנים הרלוונטיים לתביעה, היה התובע עובד עצמאי קבלן עבודות טייח . לטענתו, בצהרי יום 16.7.08, בשעה שעסק בעבודת טייח פנים, באתר עבודה בפרדס חנה-בשעה שעמד על פיגום בגובה 2 מטר נפל מהפיגום וכתוצאה מכך נפגע בגבו. האירוע הנטען תואר בתצהירו של התובע. לטענת התובע לא היו עדים להתרחשות התאונה.

6. השאלה העומדת בפנינו היא, האם הוכח שארע לתובע "אירוע תאונתי" בעבודה ביום 16.7.08 . לשם בירור השאלה נבחן את הרקע העובדתי ונבחן את הראיות שהובאו בפנינו.

דיון והכרעה:

7. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, מגדיר תאונת עבודה כדלקמן:

"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו

ובעובד עצמאי-תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו;".

8. על התובע להביא ראשית ראיה "שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגימה לעבודה" (ראה: דב"ע מד/ 90- 0 צבי שפיר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז 93).

9. בעניין פגיעות בגב נפסק כי:

"על מנת שפגיעה בגב תחשב כתאונה בעבודה יש להוכיח כי במהלך העבודה אירע דבר מה שבגינו "נתפס" הגב או שפקדו את המבוטח כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד."( ראה, דב"ע נו/0-288 אורי עמר – המוסד לביטוח לאומי(לא פורסם).

מהו אותו "דבר מה" ?:

נפסק בדב"ע נא/ 205-0 המוסד לביטוח לאומי נ' שחאדה סעיד (פד"ע כד מעמ' 222) :

"ניסיון החיים לימד את בית-הדין שהכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה, תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו 'נתפס' גבו של המבוטח, או שפקדוהו לפתע כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד. ביסודם של דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע."

10. בכל מקרה בו נטען כי אירוע תאונתי גרם לפגיעה ולנזק שבגינם נתבעים דמי פגיעה ,יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין העבודה וכי הנזק אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה. לעניין הקשר הסיבתי צריך שיהיה גורם מסויים בעבודה שניתן לאתרו בזמן ובמקום (דב"ע לה/60-0 דוד יצחקי נ' המוסד פד"ע ז 332;דב"ע מח/50-0 המוסד לביטוח לאומי נ' מלכה ויקטור פד"ע כ 284;דב"ע לז/59-0 המוסד נ' חיים קמינסקי פד"ע י 253;דב"ע מא/73-0 בנימין דומב נ' המוסד פד"ע יב 351)

11. לטענת התובע, בעת אירוע התאונה הנטען, הוא היה לבדו (ראה עמ' 3 בהודעה לחוקר). כבר נפסק כי כאשר אין לתובע עדות ממשית בכל הקשור לאירוע התאונתי שהוא טוען לו, יפנה בית הדין לשאר העדויות והראיות שהובאו בפניו על מנת ללמוד מהן אם אכן קרתה לתובע תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי.

12. אחד הסימנים לקרות התאונה הוא אנמנזה. בהוכחת האירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה ורישומי בית החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי ניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים, שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון. (דב"ע נו0-559/ אקטע שלומי נ. המל"ל(לא פורסם); דב"ע מב0-160/ אבו ערב עלי נ. המל"ל, פד"ע טו 281, דב"ע מט0-93/ המל"ל נ. הירשהורן , פד"ע כ' 349).

כמו כן נפסק בהקשר זה כי יש לייחס משקל להעדר התייחסות לרקע התאונה על ידי המבוטח בבואו לקבל טיפול, ובהעדר התייחסות כאמור אין פירושו תמיד אי קיום אירוע תאונתי. הדבר תלוי בנסיבות ובראיות האחרות המוגשות לבית הדין והתרשמותו מהן (דב"ע נד/37-0 ציון גירת נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם).

13. לטענת התובע הוא פנה לקבלת טיפול רפואי לראשונה לאחר אירוע הנפילה, באותו היום-16.7.08, לאחר שחזר מהעבודה בשעות אחה"צ (ראה: הודעה לחוקר עמ' 3-4 , ו-עמ' 4 שורה 6 לפ') .

עיון בתיעוד הרפואי ממועד זה, מגלה, כי שעת הביקור של התובע אצל ד"ר חרבוש כמאל הייתה ב- 9:22 בבוקר, וכי התובע התלונן בפני הרופא על :

"כאבים בגב תחתון שמקרין לשתי הרגלים".

במועד זה אין כל אזכור לאירוע של תאונה בעבודה, או שבאבי הגב באו בעקבות נפילה, מה גם ששעת הביקור הייתה 9 בבוקר, כאשר התובע טוען שהנפילה מהפיגום בעבודה הייתה בסביבות השעה 13.00 - 14.00 .

14. זאת ועוד, כעבור כשבוע ימים,ביום 24.7.08 , שוב פנה התובע לד"ר חרבוש כמאל והתלונן בפניו: "עדיין כאבים בגב תחתון שמקרין לשתי הרגלים... מופנה לאורטופד מחר" .

שוב אין כל אזכור לתלונות מצד התובע על החמרה במצבו לאחר חבלה או נפילה במסגרת העבודה.

15. ביום למחרת ב- 25.7.08, פנה התובע לד"ר שמאלי חוסין המתמחה בכירורגיה אורטופדית, והתלונן בפניו כי הוא סובל מ"כאבי גב תחתון עם הקרנה לגפיים תחתונות, סובל מזה כשבועיים, בעברו סבל מכאב גב תחתון ... הופנה למיון", התובע הופנה לצילום רנטגן של עמוד השדרה, וקיבל הפניה לחדר מיון בבי"ח. שוב אין כל אזכור של נפילה,או חבלה בגב במסגרת העבודה, אך יש אזכור לכאבי גב בעברו, כלומר כאבי גב שפקדו את התובע לפני 16.7.08 .

כאמור, בשל כאבי הגב העזים שפקדו את התובע, פנה לחדר מיון בבית החולים פוריה, שם התלונן על "כאבי גב תחתון- בן 41 שנה, בריא בד"כ לדבריו סובל מכאבי גב מזה הרבה זמן ללא סיפור של חבלה שהלכו והחמירו בשבועיים האחרונים ,טופל ב- ETOPEN במשך עשרה ימים אך הכאבים החמירו עם הקרנה לרגל שמאל"

16. ביום 28.7.08, חזר התובע לד"ר שמאלי חוסין אשר רשם בתיקו הרפואי של התובע: "...מזה שבועיים כאבי גב קשים שלא הגיבו למשככי כאבים ולכן אושפז באורטופדיה בפוריה וטופל בזריקות וקוקטייל עם שיפור חלקי בלבד".אין כל אזכור לפגיעה בעבודה. כמו גם תיעוד ביקורו של התובע אצל ד"ר חוסין ביום 2.8.08 נעדר כל אזכור של כאבי גב הנובעים מתאונה או חבלה בעבודה.

17. התובע אושפז בבי"ח שערי צדק בירושלים ביום 3.8.08, במכתב סיכום מחלה מיום 13.8.08, נרשם על ידי ד"ר זכרוב אלכסנדר, "מזה כמה שנים סובל מכאבי גב אשיור מקרין לרגל שמאל, לדבריו החמרה לאחרונה לאחר חבלה. מנפילה בעבודה ב-16/7/08 בשבוע האחרון ..." - לראשונה נרשם על ידי גורם רפואי כי התלונן על ההחמרה בכאבי הגב, לאחר נפילה בעבודה ביום 16.7.08.

18. במסגרת הודעה לחוקר, סיפר התובע לחוקר, : "נשבר אחד עצים של הפיגום וכתוצאה מכך נפלתי מהפיגום לריצפה מגובה שני מטר,נפלתי במצב של ישיבה על הישבן וכתוצאה מכך נגרמו לי חבלות וכאבים בעצם הזנב,

...

באותו יום אחרי העבודה וכאשר חזרתי לכפר פניתי לרופא מטפל ד"ר כמאל חרבוש אשר נתן לי תרופות לשיכוך כאבים, ... אני התלוננתי בפני הרופא על כאבי גב תחתון הוא לא שאל אותי מה הסיבה והגורם ואני לא סיפרתי לו דבר. וגם בביקורים שהיו לי אחרי זה לא סיפרתי לרופאים שזה קרה לי בעבודה כי כל דאגתי היתה להתפטר מהכאבים. ..." התובע לא ידע להסביר לחוקר הנתבע , מדוע רק בתאריך 3.8.08 לאחר שאושפז בבית חולים שערי צדק לצורך ניתוח , אמר לרופאיו לראשונה שהכאבים בגב באו בעקבות ולאחר נפילה מגובה תוך כדי עבודה.

19. יש לתמוהה על כך שעם פנייתו של התובע בפעם הראשונה ובפעם השניה, לקבלת טיפול רפואי, הוא לא סיפר לרופאיו מה המקור להחמרה בכאבי הגב מהם הוא סובל, במיוחד לאור טענתו, כי הוא פנה לקבלת טיפול רפואי לאחר שנפל מפיגום בגובה שני מטר ובשל הכאבים נח בעבודה כחצי שעה ולאחר מכן נסע לביתו(עמ' 4 שורה 5 לפ'). לפיכך, לא יתכן שהתובע לא ידווח על התאונה הנטענת לרופאים שהעניקו לו טיפול שהרי עקב התאונה הנטענת, פקדוהו הכאבים בגב לטענתו ולדבריו מאז חדל מלעבוד.

הדבר מקבל משנה תוקף, משהציג הנתבע תיעוד רפואי לכך שהתלונן בעבר (18.5.06), על כאבי גב לאחר ובעקבות אירוע בעבודה (ראה נספח א' לתצהירו), לשם קבלת טיפול רפואי נכון.

20. זאת ועוד, התובע צירף לתצהירו תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה אשר לטענתו מתייחסת לתאונה בעבודה מיום 16.7.08 ,ואף התייחס אליה בסיכומיו. אולם מעיון במסמך המצורף, עולה, כי תעודה זו ניתנה לו מבית החולים בנהריה בהתייחס לתאונת עבודה קודמת שארעה לו כשנתיים קודם לכן ב-18.5.2006 (נ/4) ,ולא לאירוע מיום 16.7.08 .

21. יש לזכור כי, בית הדין נוטה לייחס משקל מיוחד לאנמנזה הרפואית הראשונה, שם מוסר החולה את האמת, בבואו לקבל את הטיפול הרפואי המתאים, כפי שנקבע בעב"ל 368/99 שלמה יצחק – המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך לג(53) 31:

"...אכן, יש מקום להעניק משקל ראייתי לרישומים הרפואיים, בהיותם רישומים אובייקטיבים, הנערכים בזמן אמת, הנערכים על ידי איש מקצוע שאין לו עניין במשמעות המשפטית של הרישום או בתוצאתו.

חזקה על רופא שהרישום הרפואי שהוא עורך משקף אל נכון לא רק את הטיפול הרפואי שהעניק לחולה אלא גם את תלונותיו של החולה ואת הרקע הרפואי המהווה בסיס לטיפול הרפואי..."

22. לא נעלמה מעניינו טענת התובע לכך, שביום 29.8.08- לאחר שחרורו מבי"ח בני ציון, בביקורו אצל ד"ר חוסין שמאלי לא נרשם בסיכום הביקור אודות התאונה בעבודה, למרות שעניין זה נרשם במסמכי בית החולים, מה שמעיד לטענתו על כך שרק כאשר נישאל ע"י הרופא על מקור הכאבים סיפר . ברם, במסמך רפואי מוקדם יותר מיום 15.8.08 נרשם על ידי ד"ר חרבוש כמאל, "הגיעה אשתו עם מכתב שחרור מב"ח שערי צדק שם עבר ניתוח למינקטומיה ודיסקטומיה לדבריה כתוצאה מנפילה בעבודה מתאריך 16072008 ..." .

במקרה דנן, אי הרישום מיום 29.8.08 אינו מעלה ואינו מוריד היות ומדובר בתיעוד רפואי מאוחר ורחוק ממועד התאונה, כאשר על פי ההלכה הפסוקה, יש לייחס חשיבות רבה לאמור במסמכים הרפואיים במועד הסמוך לקרות אירוע התאונה הנטען, ולדברי הנפגע המצוטטים במסמכים הרפואיים (דב"ע נו/0 –233 אדוין רפאל נ' המוסד לביטוח לאומי –לא פורסם).

23. על כך יש להוסיף כי כאשר מדובר בפגיעות גב הפסיקה מחמירה יותר בנוגע לרמת ההוכחה הנדרשת, נפסק כי :

"ידיעת דיינים היא, כי אחוז גדול של האוכלוסייה בגיל העבודה סובל מכאבי גב. יש לדרוש אפוא שהמבוטח יביא הוכחה ברורה לכך, שכאבי הגב קשורים לאירוע שקרה בעבודה. אחד מן היסודות להוכחה כזאת הוא, הודעה מיידית לרופא, כי המבוטח סובל מכאבי גב והם הופיעו בעת בצוע פעולה בעבודה."

24. לאחר ששקלנו את מכלול הראיות, לרבות המסמכים הרפואיים שהוגשו על ידי הצדדים, ועדותו של התובע שנשמעה בפנינו ולאחר ששקלנו את טענות באי כח הצדדים בסיכומיהם – הגענו לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובע להוכיח כי הפגיעה בגבו נגרמה עקב אירוע תאונה בעבודה מיום 16.7.08 ולא ניתן ליחס את הליקויים מהם סובל התובע בגבו, לאירוע בעבודה מיום 16.7.08 , ללא הוכחה נוספת.

25. התביעה נדחית- ללא צו להוצאות.

26. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד זה.

ניתן היום, י"ב טבת תשע"ג, (25 דצמבר 2012), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.