1. בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש (להלן: "נתבע 2").
2. התובעת הגישה את כתב התביעה כנגד שני נתבעים עוד ביום 22.6.09.
3. התובעת טענה בכתב תביעתה, כי בסוף חודש מרץ 2009 פנתה לנתבע 2 בבקשה לבצע עבורה עבודת שיפוץ במטבח ביתה, אשר אמורה לכלול התקנת שיש חדש, שיפוץ ארונות מטבח, שינוי מקום מדיח הכלים ועבודות נוספות. הוסכם על-פה על מחיר כולל שלא יעלה על 3,000 ₪, בעוד הרכיב העיקרי בעבודה היתה אמורה להיות התקנת השיש. נתבע 2 היה אחראי כקבלן לתהליך השיפוץ כולו. התובעת הכירה את נתבע 2 בעקבות עבודות ריצוף שעשה בביתה בשנת 2007 ונתנה בו את אמונה המלא. נתבע 2 שלח אל בית התובעת את נתבע 1, לצורך מדידת מידות השיש ותכנון העבודה. סוכם כי העבודה תיעשה בערב פסח, 8.4.09. נתבע 2 הודיע כי יהיה נוכח בתהליך ויפקח על נתבע 1. נתבע 1 הודיע שעל התובעת ליתן לו מקדמה. לפיכך שילמה לו 1,000 ₪ באמצעות המחאה. בתאריך 8.4.09 שלח נתבע 1 שני פועלים ובחזקתם שיש שאיכותו ירודה, מידותיו אינן נכונות והוא אף חתוך שלא כהלכה. התובעת לא היתה חפצה בשיש, אולם נתבע 2, אשר היה נוכח בביתה כל העת, שכנע אותה לנסות. לאחר כשעת עבודה ופינוי השיש הקודם, נשבר השיש החדש והיה צורך לפנותו. נתבע 1 סירב להגיע, אף סירב להשיב לתובעת את כספה ואמר שיבצע את העבודה במהלך שבוע חג הפסח. בנסיבות אלה, נותרה התובעת ללא משטח עבודה. באותו יום שילמה התובעת לנתבע 2 1,000 ₪ במזומן על חשבון עבודתו. התובעת לא קיבלה קבלה ואף לא אישור לתשלום ששילמה. בהמשך, נאלצה התובעת להתמודד עם דחיות ושיחות טלפון רבות. התובעת ביקשה מנתבע 2 לוודא שתקבל את כספה בחזרה ולזמן בעל מלאכה אחר לצורך התקנת שיש, אך נתבע 2 הודיעה כי עליהם להמשיך את הקשר העסקי עם נתבע 1 ככל שברצונה לראות תמורה לכסף ששילמה. בסופו של דבר נקבע מועד ביצוע העבודה ליום 30.4.09. ביום 1.5.09 התקשר נתבע 2 והודיע לתובעת שלנתבע 1 אין כוונה לבצע את העבודה או להחזיר את הכסף. בהזדמנות זו הפנה אותה אל בעל מקצוע אחר אשר אף הוא לא הגיע בתאריך שנקבע. בנסיבות אלה, "לאחר חיים ללא מטבח קרוב לחודש", פקעה סבלנותה של התובעת. היא יצרה קשר עם בעלי מלאכה אחרים ולאחר ימים ספורים הסתיים העניין לשביעות רצונה, אלא שנאלצה לשלם מחדש. היא ביקשה את נתבע 2 לוודא כי תקבל את כספה בחזרה ולסיים את העבודה עליה התחייב, הוא הבטיח שיעשה זאת אך לא עמד בדיבורו ונעלם.
4. משכך, עתרה התובעת לפצותה בסך של 3,900 ₪ הכולל את הכספים ששילמה, הן לנתבע 1 והן לנתבע 2, וכן פיצוי בגין אובדן זמנה, טרחתה הרבה, הוצאות שנגרמו לה עקב שיחות הטלפון התכופות (לעתים עשרות ביום) ועוגמת הנפש הרבה שהיתה מנת חלקה.
5. הדיון בתביעה נקבע לתאריך 26.1.10.
6. באותו מועד הוכיחה התובעת כי זימנה את נתבע 1 במסירה אישית.

אישור המסירה שנשלח לנתבע 2 חזר תוך ציון כי ההזמנה לא נדרשה, לפיכך הודבק אישור המסירה על הדלת.

איש מהנתבעים לא הגיש כתב הגנה ואף לא התייצב לדיון בבית המשפט.

משכך, ניתן פסק דין המחייב את נתבע 1 לשלם לתובעת את סכום התביעה. התביעה נמחקה ביחס לנתבע 2.

עם תום הדיון הוברר, כי ביום הדיון עצמו, 26.1.10, הגיש נתבע 2 בקשת דחייה, לפיה נודע לו שקיימת תביעה נגדו אך לטענתו אין לו מושג במה מדובר. עוד נרשם בבקשה, כי הוא אינו נמצא באזור חיפה ואין בידיו כל מסמך הנוגע לתביעה. נתבע 2 ביקש שהות על מנת להגיע לבית המשפט ולצלם את התיק, כך יוכל לברר במה דברים אמורים.

ניתנה החלטה לפיה הבקשה הובאה לעיון בית המשפט לאחר הדיון. המזכירות התבקשה לשלוח את פרוטוקול הדיון לנתבע 2.

1. בהמשך, הגיש נתבע 1 בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הנתבעים.
2. לאחר קבלת הבקשה ותגובת התובעת, הורה בית המשפט על קיום דיון בתאריך 29.6.10.

המזכירות התבקשה לשלוח את ההחלטה לצדדים ולזמנם, לרבות את נתבע 2, בדואר רשום עם אישור מסירה.

1. בדיון שהתקיים בתאריך 29.6.10 התייצבו התובעת ונתבע 1.

נתבע 2 לא הגיש כתב הגנה ואף לא התייצב לדיון.

בטרם הדיון צורף לתיק בית המשפט אישור מסירה לפיו ההזמנה נמסרה לידיו של נתבע 2 והוא אף חתם עליה.

1. במהלך הדיון בוטל פסק הדין שניתן בתאריך 26.1.10.

נתבע 1 העיד, כי נתבע 2 פנה אליו עקב עבודה משותפת בעבר. עוד העיד, שנתבע 2 ביקש את השיש הזול ביותר עבור התובעת, על מנת להרוויח כסף. הוא באופן אישי נשלח לבצע מדידה ואילו נתבע 2 ביקש מן התובעת לשלם לו 1,000 ₪. נתבע 1 אכן אמד את מידות השיש והיה צורך להוציא את השיש הקודם על מנת להניח את השיש החדש. בעת הוצאת השיש הישן השיש החדש לא נכנס למקומו כראוי והיה צורך לחתוך אותו. נתבע 2 ניסה להכניס את השיש בכוח, שכן לא היה מעוניין בהסרת אריחי קרמיקה. נתבע 1 הבהיר, כי כלל לא נכח במקום בעת הסרת השיש וניסיון ההתקנה של השיש החדש כי אם הפועלים מבית עסקו ונתבע 2. בהמשך, לאחר שבירת השיש, הגיע נתבע 2 לבית עסקו ושאל מה ניתן לעשות. נתבע 1 אמר לנתבע 2 שיש צורך ב'אבן קיסר' וכן יש מקום לחתוך את אריחי הקרמיקה. עוד אמר שאינו אמור להשיב לתובעת את כספה שכן בעל העסק אמור להשיבו ומדובר באביו. בהמשך נפטר האב. נתבע 1 היה נכון להשיב לתובעת את כספה ואילו נתבע 2 לא שב לעסוק בעניין. נתבע 1 לא הבין מדוע נתבע 2 לא התייצב לדיון, שכן לטענתו, נתבע 2 הוא זה שאמור להשיב לתובעת את כספה.

מכל מקום, בסופו של דיון, הסכים נתבע 1 להשיב לתובעת את הכסף אותו קיבל ממנה באופן אישי. בנסיבות אלה ניתן פסק דין המחייב את נתבע 1 לשלם לתובעת סך של 1,000 ₪.

אשר לנתבע 2, משלא הגיש כתב הגנה ואף לא התייצב לדיון למרות שזומן כדין, ניתן פסק דין המחייבו לשלם לתובעת סך של 2,900 ₪ וכן הוצאות משפט.

1. אחר הדברים האלה, בתאריך 27.4.11, הגישה התובעת בקשה להוסיף את מספר הזהות של נתבע 2 לפסק הדין לאור הנחיות מערכת ההוצל"פ. הבקשה נדחתה בתאריך 28.4.11, אולם הובהר, כי כתובתו של נתבע 2, המצוינת במסמכי משרד הפנים שצורפו לבקשה, זהה לכתובתו בכתב התביעה.

כפי הנראה, לאחר מתן ההחלטה הנ"ל, החלה התובעת לנקוט כנגד נתבע 2 בהליכי הוצל"פ.

1. לאחר שנה, בתאריך 17.5.12, הגיש נתבע 2 בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו בתאריך 29.6.10, זו הבקשה מושא ההחלטה הנוכחית.
2. על פי נימוקי הבקשה, נתבע 2 אינו מבין מדוע ננקטו נגדו הליכי הוצל"פ, שכן התביעה נגדו נמחקה. לבקשה צירף את פסק הדין שניתן בתאריך 26.1.10.

עוד לטענתו, הוברר לו במזכירות בית המשפט כי פסק הדין הנ"ל בוטל והוצג בפניו אישור המסירה החתום לפיו זומן לדיון שהתקיים בתאריך 29.6.10. נתבע 2 גורס, כי החתימה על אישור המסירה אינה חתימתו ואף אינה חתימת מי מבני משפחתו. למעט פסק הדין שניתן בתאריך 26.1.10 לא קיבל כל זימון או החלטה. עוד טען, כי יש לאפשר לו להוכיח את צדקתו. לגישתו, התובעת לא זכאית "ולו לשקל אחד". כל שעשה הוא לשדך בין התובעת לנתבע 1 ולאחר שהוחל בהתקנת השיש הוא נשבר. נתבע 1 השיב לתובעת את כספה ולו באופן אישי אין כל קשר הן לתובעת והן לנתבע 1. נתבע 2 ביקש להתייצב בבית המשפט ולמסור את דבריו על מנת שהאמת תצא לאור. יחד עם זאת, לא טרח נתבע 2, גם לא בשלב זה, להגיש כתב הגנה.

בהמשך, על-פי החלטת בית המשפט צירף נתבע 2 תצהיר לתמיכה בבקשתו ואילו התובעת הגישה את תגובתה הארוכה והמפורטת.

1. על-פי תגובת התובעת, גרסת נתבע 2 אינה אמת והוא התחמק מלהתייצב בבית המשפט. רק לאחר שהחלו הליכי הגבייה באמצעות ההוצל"פ פנה לבית המשפט. התובעת צירפה מסמכים לפיהם פנתה אל נתבע 2 על מנת שיקיים את פסק הדין אך לא נענתה. בין היתר צורף אישור מסירה לפיו בתאריך 30.8.11 סירב נתבע 2 לפתוח את דלת ביתו, לפיכך הושאר דבר הדואר על הדלת.
2. בדיון שהתקיים בגין בקשתו של נתבע 2 לבטל את פסק הדין שניתן בתאריך 29.6.10 התייצבו התובעת ונתבע 2.

נתבע 2 טען, בניגוד לאמור בבקשתו, כי לא התייצב בבית המשפט שכן דובר בתקופה בה חלו שביתות. במועד הדיון לא חש בטוב והתקשר למזכירות בית המשפט. הוא אמר לאחת המזכירות שאינו יכול להתייצב, שכן אינו חש בטוב, ובדיון נדחה דווקא כן התייצב. ברי כי דברים אלו אינם עולים בקנה אחד עם טענותיו בבקשה לביטול פסק הדין. יש להעיר, כי למרות דבריו, נתבע 2 מעולם לא התייצב בבית המשפט בהליך הנוכחי. נתבע 2 הוסיף וטען, כי החתימה על אישור המסירה אינה חתימתו ואינו מבין מדוע נרשם על אישור המסירה שההזמנה נמסרה לידיו. עם זאת, הבהיר, כי היה מודע לקיום הדיון, אך כפי שטען הודיע למזכירות בית המשפט על היעדרותו עקב מחלה.

לגוף התביעה טען, כי קישר בין התובעת לבין נתבע 1 ותו לא.

1. התובעת הבהירה, כי אינה מבינה כיצד אדם שיודע על דיון משפטי ואף מתקשר למזכירות בית המשפט על מנת להודיע שהוא חולה, טוען באותה נשימה כי לא קיבל את ההזמנה לדיון. עוד טענה, כי שילמה לנתבע 2 סכום של 1,000 ₪ במזומן והוא קיבל על עצמו להיות קבלן העבודה בשיפוץ מטבח ביתה. התובעת הדגישה, כי פסק הדין ניתן לפני למעלה משנתיים ימים והועברו לנתבע 2 הודעות אינספור בדבר פסק הדין, הן בדואר רשום, הן בתיבת הדואר והן באמצעות מסירה אישית. אולם, נתבע 2 לא סבר שעליו לענות להודעות עד שהחלו הליכי הגבייה באמצעות ההוצל"פ.

נתבע 2 לא חלק על האפשרות לפיה שולם לו סך של 1,000 ₪. הוא אף לא ביטל את נכונות טענת התובעת לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה. עם זאת, שב ואמר, כי אין להטיל עליו את חובת הפיצוי. אשר לשיהוי בהגשת הבקשה אמר: "וכנראה לא התייחסתי לניירת שהגיעה או משהו כזה, ואז כשראיתי אז הייתי בשוק".

1. נפסק לדוגמא בע"א 10152/07 מרסל פדידה נ' רפאלי ליאור בשם המנוח רפאלי שמואל ז"ל, פורסם באתר משפטי –

"לפי ההלכה, על בית המשפט שדן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה לשקול את סיבת מחדלו של המבקש להגיש כתב הגנה במועד ואת סיכויי ההצלחה של הגנת המבקש אם יבוטל פסק הדין והוא יורשה להתגונן, כאשר יש להעניק לסיכויי ההצלחה משקל רב יותר".

כן נפסק לאחרונה ברע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן, פורסם באתר משפטי –

"כפי שציין בית משפט קמא, שניים הם השיקולים המנחים בבחינת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות: הראשון, עניינו בסיבת אי ההתייצבות, האם מדובר במי "שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי?" [...] או שמא עסקינן במי שלא התייצב מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות [...] במקרים אלה, בניגוד למקרה הראשון, תגבר נטיית בית המשפט לבטל את פסק הדין. השיקול השני, שעל-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר [...] עוסק בסיכויי ההגנה [...] לצד שיקולים מנחים אלה, שהאיזון הפנימי ביניהם הוסבר לעיל, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, שיש להביאו בחשבון בעת שנבחנת בקשה לביטול פסק דין והוא זכות הגישה לערכאות, אשר נמנעת מאותו בעל דין שפסק הדין ניתן בהעדרו [...] ברי, כי זו אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי".

1. על רקע אמות מידה אלה, שקלתי את נימוקי הבקשה שבפניי ואת טענות הצדדים.

סבור אני, כי נתבע 2 לא הצביע על כל נימוק ממשי ממנו ניתן היה להבין או להצדיק את אי הגשת כתב ההגנה ואי התייצבותו לדיון שהתקיים ביום 29.6.10 במהלכו ניתן פסק הדין בהיעדרו.

טענותיו בדבר יצירת קשר כלשהו עם מזכירות בית המשפט סותרות מניה וביה את טענותיו בבקשה לביטול פסק הדין ובתצהיר שצורף לתמיכה בבקשה. לא למותר לציין כי טענות אלו לא גובו בכל מסמך רפואי. עסקינן בסתירה מהותית היורדת לשורשו של עניין.

יש אפוא לקבוע, כי נתבע 2 היה מודע לקיומו של הדיון, בחר במודע שלא להתגונן כנגד התביעה ואף בחר במודע שלא להתייצב לדיון. משכך, לא קמה עילה לביטול פסק הדין המבוססת על סיבה מוצדקת לאי הגשת כתב הגנה ולאי התייצבות לדיון.

1. בחנתי אף את סיכויי הגנתו של נתבע 2.

לסופו של יום, סבור אני, כי סיכויי ההגנה אינם טובים.

כאמור, נתבע 2 לא הגיש כלל כתב הגנה. לראשונה נשמעו דבריו בעת הדיון בבקשה לביטול פסק הדין. גרסתו מלכתחילה היא גרסה שנכבשה שנים רבות, על כל המשתמע מכך.

דבריו של נתבע 2 אינם מתיישבים עם דברי נתבע 1 ועם גרסת התובעת אשר הותירה בי רושם מהימן. מאמין אני כי נתבע 2 קיבל על עצמו לשמש קבלן ביצוע לשיפוץ מטבח ביתה של התובעת. כן מקובלים עלי דבריה לפיהם שילמה לנתבע 2 סך של 1,000 ₪ במזומן. יש לזכור, כי לאחר מתן פסק הדין, ניסתה התובעת, במשך זמן רב ביותר לקבל את מבוקשה, אך נראה כי נתקלה בחומה בצורה. עוד מקובלת עלי טענתה, שהוכחה במסמכים, לפיה אלמלא הליכי ההוצל"פ לא היתה זוכה אף לפגוש בנתבע 2 אשר בחר להתעלם מפניותיה. יש אף ליתן משקל לשיהוי הבלתי סביר בהגשת הבקשה.

1. בנסיבות אלה, איני סבור, כי התקיימו התנאים המצדיקים את ביטול פסק הדין.

אני מורה אפוא על דחיית הבקשה.

1. ניתן יהיה להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל של פסק הדין.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"ב, 13 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.