זוהי בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש התובע כנגד הנתבע על סך 235,960 ₪ ביום 22/6/09.

על פי העולה מכתב התביעה, הנתבע פתח חשבון בנק אצל התובע ביום 14/12/95, שנותרה בו יתרת חוב על סך 171,944.44 ₪, יתרה בלתי מסולקת, כולל פיגורים, בהלוואה שנטל הנתבע על סך 52,846 ₪, חיובים לנתבע בכרטיס אשראי בסך 8,281 ₪ וריבית מצטברת בחשבון הבנק על סך 2,888 ₪.

בתאריך 10/5/10 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן נתמכת בתצהיר. הנתבע נחקר על תצהירו בפני כבוד הרשם (כתוארו אז) נעמן אידריס והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

הצדדים הסמיכו אותי לתת החלטה בבקשת רשות להתגונן על יסוד המסמכים בתיק.

להלן אדון בטענות הנתבע כסדרן, כפי שהן נטענו בתצהיר הנתבע:

1. הקטנת מסגרת אשראי – לטענת הנתבע, הוא מנהל עסק של מכירת מוצרי חשמל ביתיים בשם "נאור יבוא ושיווק". לצורכי הפעילות העסקית של העסק, פתח חשבון אצל התובע בשנת 1990. מאז ועד לאמצע שנת 2008, החשבון היה פעיל והתנהל באופן תקין ולשביעות רצון הצדדים.

מאחר ומדובר בחשבון עסקי, העניק לו התובע מפעם לפעם מסגרות אשראי וסוכם על עמלות מופחתות ושיעורי ריבית מוסכמים.

עד לחודש 12/08, הועמדה לטובת החשבון מסגרת אשראי בסך של 99,000 ₪ שהוקטנה בחודש 12/08, ללא התראה מוקדמת וללא כל סיבה, לסך של 80,300 ₪. הקטנה זו של המסגרת, לטענת הנתבע, פגעה קשות בניהול העסק וחייבה אותו בשינויים בהתנהלות העסקית, הפסקת רכישת סחורה וביטול הזמנות ואי עמידה בתשלומים לספקים, שינויים אלו פגעו במוניטין של העסק וגרמו נזק כספי המוערך על ידי הנתבע בסך של 500,000 ₪.

להלן עדותו של הנתבע במסגרת החקירה הנגדית כשנשאל בדבר הקטנת מסגרת האשראי:

ש:בסעיף 9 לתצהירך אתה אומר שבחודש 12/08 ללא התראה מוקדמת וללא כל סיבה מוצדקת החליט הבנק להפחית את המסגרת מ- 99,000 ₪ ל- 80,300 ₪, דהיינו אתה הופתעת.

ת: לא הייתי מודע לזה, אני חתמתי על מסמכי הלוואה, ואני הופתעתי.

ש: אני מציג לך מסמך שנקרא בקשה לחידוש אשראי מיום 27/11/08 סמוך לתאריך שבוטלה המסגרת, ואתה מבקש מהבנק להעמיד לך את המסגרת לסך של 80,300 ₪.

ת: אני מזהה את חתימתי על המסמך, אבל אני בטיפשותי חותם על מסמכים ריקים, אני חתמתי על המסמך כשהוא היה ריק, והיה מדובר בחתימה על מסמך של הלוואה.

ש: מה זאת אומרת ריקים, לא הופיע הסכום 80,300 ₪

ת: לא הופיע הסכום של 80,300 ₪.

ש: אז אני אראה לך את ההסכם מאותו יום 29/11/08 שבו מודפס הסכום 80,300 ₪, זאת חתימתך?

ת: כן, אני חתמתי על המסמך הזה, לא זכור לי שהיו בו מספרים. אני חתמתי על מסמכים של הבנק כל מה שביקש ממני חתמתי, היה לי אמון מוחלט בבנק. היה רשום צרמי זוהר, לא היה רשום מספרים, זאת היתה בקשה להגדלה או להלוואה, אני לא זוכר.

ש: על ההסכם המודפס אתה חותם ויש בו את הסכומים, אתה חוזר מטענתך שאתה לא ביקשת להקטין את המסגרת לסך של 80,300 ₪.

ת: אני חתמתי על הרבה ניירות בבנק, אני לא חתמתי על מסמך להקטין את המסגרת.

ש: זאת חתימתך על המסמך

ת: כן זו חתימה שלי, אבל לא ייתכן שאני אחתום על בקשה להקטנת מסגרת, שכן הייתי בחריגה, וכל מה שביקשתי זו הלוואה.

המסמך שהוצג לנתבע, הוגש לתיק וסומן מש/1. המסמך נושא כותרת " הסכם מסגרת אשראי בחשבון חוזר דביטורי " לפיו הנתבע מבקש מהתובע להעמיד לו מסגרת אשראי בסך כולל של 80,300 ₪ והתובע מסכים בכפוף לתנאי ההסכם. מדובר בהסכם קצר, המשתרע על עמוד וחצי. באמצע העמוד הראשון של ההסכם, טבלה מובלטת, המפרטת את פרטי מסגרת האשראי, סכום המסגרת ושיעורי הריבית. חתימת הנתבע וחותמת העסק "נאור יבוא ושיווק" מופיעות על גבי שני עמודי ההסכם.

הנתבע אישר בעדותו את חתימתו על גבי המסמך. המסמך לא משאיר כל ספק בעניין הסכמתו של הנתבע להקטנת מסגרת האשראי ובכך נסתרת טענתו של הנתבע בתצהירו שהקטנת המסגרת נעשתה ע"י התובע ללא התראה מוקדמת וללא כל סיבה מוצדקת.

טענת הנתבע, בעדותו, כי לא ידע שמדובר בהסכם להקטנת מסגרת אלא על מסמך בנוגע להלוואה, אין לה כל בסיס. בתיאור המסמך לעיל, יש כדי להצביע, שאין מדובר במסמך מורכב, ארוך שיש בו כדי להטעות את החותם עליו. כאמור, עסקינן במסמך קצר, נושא כותרת ברורה ומפורשת המתייחסת למסגרת אשראי ולא להלוואה, וסכומי המסגרת והריביות מובלטים בטבלה מסודרת בעמוד הראשון של ההסכם. הנתבע, יש לציין, חתם על גבי שני עמודי ההסכם, באמצעות חתימה אישית שלו וחותמת של העסק. אין במסמך דבר וחצי דבר כדי ללמד שייתכן ומדובר במסמך הקשור להלוואה.

בעניין זה אוסיף כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שהנתבע ניהל חשבון עסקי במהלך שנים רבות, ועל פי תצהירו, העניק לו התובע מפעם לפעם מסגרות אשראי בסכומים שונים, מכאן, שהנתבע חתם בעבר על הסכמי מסגרת אשראי וידע או לפחות היה עליו לדעת ולהבדיל בין הסכמי מסגרת אשראי לבין הסכמי הלוואות.

עוד יצוין, כי בתצהירו, מצהיר הנתבע כי קיבל לידיו את הודעת התובע מיום 17/12/08, לפיו "התבשר" לטענתו, שאושרה לו מסגרת אשראי בסך של 80,300 ₪. על כן, גם אם לשיטתו של הנתבע לא ידע שהוא חותם על הסכם לשינוי גובה מסגרת האשראי, באה ההודעה שהתקבלה אצל הנתבע ו"בישרה" לו כי חל שינוי במסגרת האשראי. לא היתה כל מניעה מצד הנתבע לפנות לתובע ולהעלות בפניו את טענותיו לעניין גובה מסגרת האשראי ומשלא עשה כן, יש בכך כדי לאשר שהקטנת המסגרת נעשתה בידיעתו והסכמתו של הנתבע, כפי שהדבר עולה מפורשות מהמסמך.

מיותר לציין כי הנתבע לא פירט ולא הציג דבר לעניין טענתו לשינויים בהתנהלותו העסקית, הפסקת רכישת סחורה וביטול הזמנות והטענה נטענה בכלליות ללא כל ראיה לביסוסה.

סבורתני, בנסיבות שפורטו לעיל, כי אין כל אפשרות לטעון כי הנתבע טעה לחשוב שהוא חותם על מסמך בנוגע להלוואה ואין כל הצדקה ליתן לו להתגונן בטענה של הקטנת מסגרת ללא כל התראה, נוכח עדותו כי חתם על ההסכם לפיו הועמדה לו מסגרת אשראי מוקטנת לפי בקשתו. אני מוצאת כי גרסתו של הנתבע שהתובע הקטין את מסגרת האשראי ללא התראה והצדקה התמוטטה במסגרת החקירה הנגדית.

לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבע בקשר להקטנת מסגרת אשראי, כמו גם את טענת הנתבע לנזק שנגרם לו בשווי של 500,000 ₪, סכום שאינו מבוסס על דבר, שנטען בסתמיות לא כל סימוכין. הנתבע הודה בחקירתו כי מדובר בהערכה ולא בסכומים מדויקים. אני מוצאת שאין מקום להתייחס לטענת הנזק בהתחשב בתוצאה שהתקבלה, לפיה נדחתה טענת הנתבע בעניין הקטנת מסגרת האשראי.

2. גביית ריבית מוגזמת – הנתבע טוען בתצהירו כי התובע גבה ממנו ריבית מופרזת ובלתי חוקית בניגוד לכללי הבנקאות ולמוסכם, בסך של 40,000 ₪.

הנתבע טען בסיכומיו, מאחר ונשאל רק שאלה אחת בעניין זה הרי שטענתו לא נסתרה והיא טענת הגנה ראויה המצדיקה רשות להתגונן.

ומהי טענת הנתבע? לשם כך, אפרט את שיעורי הריבית שנקבעו בהסכם מסגרת האשראי , מש/1 שנחתם ביום 27/11/08, במסגרתו פורטו לנתבע מהם שיעורי הריבית שייגבו ממנו מעתה ואילך.

ניצול מסגרת אשראי עד לסכום 32,850 ₪ - ריבית מתואמת בשיעור של 11.52.

ניצול מסגרת אשראי מ- 32,851 ₪ ועד לסכום 73,000 – ריבית מתואמת בשיעור של 13.43.

ניצול מסגרת אשראי מ- 73,001 ועד לסכום של 80,300 – ריבית מתואמת בשיעור של 14.25

עוד נקבע בהסכם, שאם יחרוג הנתבע ממסגרת האשראי יחוייב חשבונו בריבית החריגה בריבית הגבוהה ביותר שנקבעה במסגרת האשראי לעיל, קרי 14.25, יחד עם זאת רשאי התובע לחייב את הנתבע בגין החריגה בריבית המירבית שנכון לאותו יום עמדה על סך 15.80 לשנה.

מאידך, בהודעה שנשלחה לנתבע ביום 17/12/08, צוינו בהודעה שיעורי ריבית שונים מאלו שפורטו בהסכם, כלהלן:

ניצול מסגרת אשראי עד לסכום 32,850 ₪ - ריבית מתואמת בשיעור של 12.01.

ניצול מסגרת אשראי מ- 32,851 ₪ ועד לסכום 73,000 – ריבית מתואמת בשיעור של 14.25.

ניצול מסגרת אשראי מ- 73,001 ועד לסכום של 80,300 – ריבית מתואמת בשיעור של 15.25.

עוד נקבע בהודעה, ככלל, אסור לנתבע לבצע פעולה שתגרום לכך שיתרת החובה תהיה גבוהה ממסגרת האשראי שאושרה, ואם תיווצר חריגה ממסגרת האשראי, יחויב הנתבע בריבית מתואמת של 15.25.

הנתבע מלין על כך שבהודעה, שיעור הריבית בניצול מסגרת אשראי מ- 73,001 ₪ ועד לסכום של 80,300 ₪, זהה לשיעור הריבית שנקבע במקרים של חריגה ממסגרת, מכאן, מקיש הנתבע כי הריבית היא ריבית מופרזת.

נמצא, כי על פי ההסכם, מש/1, הריבית המירבית המותרת לגבייה במועד חתימת ההסכם עמדה בשיעור של 15.8. שיעור הריבית המירבית על פי ההסכם, גבוהה יותר משיעור הריבית המקסימאלית שנקבעה בהודעה שאליה התייחס הנתבע בתצהירו, ויש בכך כדי להטיל ספק בטענת הנתבע לגביית ריבית מופרזת.

עם זאת, לאחר שבחנתי את המסמכים שלפני, אני מוצאת לנכון ליתן לנתבע להתגונן בטענה זו. עיון בהסכם מסגרת אשראי מיום 27/11/08, מעלה כי בהסכם נקבעו שיעורי ריבית השונים משיעורי הריבית המפורטים בהודעה, שנשלחה לנתבע לאחר מכן, ביום 17/12/08. שיעורי הריבית הקבועים בהסכם נמוכים משיעורי הריבית המפורטים בהודעה, משכך, אני סבורה שיש הצדקה ליתן לנתבע רשות להתגונן בטענה של גביית ריבית מופרזת, גם אם היא לא חופפת במלואה לטענת הנתבע בתצהירו.

הנתבע טען כי התובע גבה ממנו ריבית בלתי חוקית בסך של 40,000 ₪. על אף שהנתבע לא טרח לפרט כיצד התקבל סכום זה באופן חשבונאי מדויק, אני מתירה לו להתגונן בטענה זו עד לגובה הסכום הלכאורי הנטען על ידי הנתבע, בסך של 40,000 ₪.

3. גביית עמלות שלא כדין – לטענת הנתבע, ביטל התובע באופן חד צדדי, הטבה בהנחה שניתנה לו בגין הפקדת שיקים דחויים בשיעור של 40% מגובה העמלה, וגבה ממנו עמלות שלא כדין בסך של 28,000 ₪. בחקירתו ובסיכומיו טען הנתבע שההנחה היתה צריכה להיות גורפת לכל הזמן, מאחר ומדובר בחשבון עיסקי.

כשהתבקש הנתבע בחקירתו להציג סיכום בנושא העמלות ו/או הריביות שהובטחו לו לטענתו באופן גורף, השיב "כעת אני לא רוצה להעסיק את בית המשפט, אתייחס לכך בסיכומים".

כאמור, בסיכומים לא הוגשה כל ראיה לסיכום כזה או אחר עם התובע לעניין העמלות והריביות, ואני קובעת כי הטענה נטענה בעלמא, באופן סתמי ללא כל פירוט כמתבקש מאופיה של הטענה. הטענה אינה נסמכת על דבר ואין בה כדי ליתן לנתבע רשות להתגונן בעניינה, כך גם לגבי הטענה שהתובע גבה מהנתבע עמלות שלא כדין בסך של 28,000 ₪, סכום שאין לו כל ביסוס בטענות ובמסמכים שלפני ונטען ללא פירוט, אסמכתאות וחישוב כיצד התקבל סכום זה.

משכך, אני דוחה את טענת הנתבע בדבר גביית עמלות שלא כדין

4. ביטול ניכיונות שיקים לאחר ביצוע הניכיון – לטענת הנתבע בתצהירו, התובע היה מוציא שיקים שבוצעו עליהם פעולת ניכיון, ללא התראה וללא התייעצות, ומחייב את חשבון הנתבע. הנתבע הביא לחיזוק טענתו שני אירועים, האחד שביום 12/11/08 הוציא התובע לטענתו 5 שיקים עתידיים שנוכו על ידו בסך כולל של 8,000 ₪ וחייב את החשבון בסכום זה, והשני, ביום 2/12/08, הוציא התובע לטענת הנתבע, 10 שיקים שנוכו על ידו בסכום כולל של 13,189 ₪ וחייב את החשבון בסכום זה.

הנתבע לא הביא תדפיסי חשבון לביסוס טענתו, לא במסגרת התצהיר ולא במסגרת הסיכומים. לא פירט מהם אותם שיקים נטענים שהוצאו על ידי התובע ללא התראה וללא התייעצות ולא הובאה כל ראיה שבוצעה ביחס לאותם שיקים פעולת ניכיון, כנטען על ידי הנתבע.

אני מוצאת שהטענה נטענה בכלליות, ללא פירוט כמתחייב מאופייה של הטענה ובסתמיות ואין לתת בגינה רשות להתגונן.

לסיום, בהינתן האמור לעיל, דעתי היא כי דין בקשת רשות להתגונן של הנתבע להתקבל חלקית, בטענה של גביית ריבית מופרזת וזאת עד לסכום של 40,000 ₪. הנתבע זכאי להתגונן בטענה זו בלבד ותצהירו ישמש ככתב הגנה לעניין טענה זו בלבד. יתר טענות הנתבע נדחות.

אבקש לציין כי אין בפי הנתבע כל טענה בדבר חיוביו, כמפורט בכתב התביעה, בגין יתרת החוב הבלתי מסולקת בהלוואה ויתרת החוב בכרטיסי אשראי.

התובע רשאי ליטול פסק דין חלקי לגבי יתרת סכום התביעה, קרי, סכום התביעה לאחר שיופחת ממנו סך של 40,000 ₪.

אני פוסקת את הוצאות ההליך בסך של 4,000 ₪ שיבואו בחשבון בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ג, 11 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.