עסקינן בתביעה כספית לתשלום תמורה בעד עבודות שיפוצים שבוצעו ע"י התובע.

נתוני רקע ועיקר טענות הצדדים:

התובע טוען, כי בשנת 2008 ביצע לפי הזמנת הנתבעות עבודות שיפוצים בסניפים שלהן בבנימינה, רעננה ורמלה, ובגין כך הנפיק והמציא לנתבעות חשבוניות מס כדלקמן:

חשבונית מס' 652 ע"ס 2,541 ש"ח מיום 30/6/08;

חשבונית מס' 657 ע"ס 1,443 ש"ח מיום 30/6/08;

וחשבונית מס' 645 ע"ס 11,319 ש"ח מיום 30/5/08.

(להלן– "החשבוניות").

זה המקום לציין, כי התובע הנפיק חשבונית נוספת שמספרה 649 ע"ס 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ, ואולם חשבונית זו בוטלה ובמקומה הונפקו שתי חשבוניות: מס' 657 ו-658 ע"ס 1,443 ש"ח כולל מע"מ כל אחת. במרוצת הימים הנתבעות שילמו לתובע סך של 1,443.75 ש"ח בגין אחת משתי החשבוניות הנ"ל, ונותרה חייבת לתובע בגין השניה סך של 1,443 ש"ח.

חרף ביצוע העבודה עד תום, הנתבעות לא שילמו לתובע את התמורה המגיעה לו לפי החשבוניות הנ"ל, למעט סכום אחד על סך של 1,250 ש"ח ששולם לו עובר להגשת התביעה.

התובע הוסיף כי הנתבעות ניסו להתנער מהחבות הכספית שלהן כלפיו באמתלות שווא וחסרות בסיס הנוגעות לפרויקט אחר אשר ביצע עבורן מספר חודשים אחרי סיום העבודות נשוא החשבוניות הנ"ל, ובגינו העלו הנתבעות טענות שונות לגבי היקף העבודה בפועל וטיב העבודה (להלן– "הפרויקט האחר").

התובע הפנה להחלטת בית המשפט מיום 21/2/10 אשר לא התיר לנתבעות להגיש תביעה שכנגד בסדר דין מהיר בגין הפרויקט האחר, מהנימוקים שצוינו באותה החלטה.

התובע הפנה להתנהלותן הקלוקלת של הנתבעות המתבטאת לדידו בכך שלא שעו להמלצת בית המשפט לשלם את החשבוניות נשוא התביעה, ובכך שטענו כי חשבונית מס' 645 (אחת מהחשבוניות נשוא הדיון) על סך של 11,319 ש"ח כבר שולמה לו, אף שבפועל הנתבעות ביטלו את ההעברה הבנקאית לחשבונו בגין סכום זה.

לעומת זאת טוענות הנתבעות, כי כבר בראשית ההליך גילה התובע התנהלות פסולה כלפיהן בכך שלא המציא להן את החשבוניות המצורפות לכתב תביעתו חרף שורה של החלטות שניתנו באותו עניין. גם כאשר התקבל לבסוף מאת התובע כתב התביעה התברר להן כי לא מצורף אליו תצהיר מטעמו כפי שנדרש לפי התקנות.

בהתייחס להחלטה מיום 21/2/10, טוענות הנתבעות כי שגה בית המשפט בכך שלא התיר להן הגשת תביעה שכנגד במסגרת ההליך דנן בסדר דין מהיר על מנת למצות את טענותיהן כנגד התובע בנוגע לפרויקט האחר, אך הן דאגו מאז אותה החלטה להגיש תביעה כספית נגד התובע בהליך נפרד בבית משפט השלום בת"א. כמו כן טוענות הנתבעות, כי שגה בית המשפט כאשר קבע בהחלטה הנ"ל שאין הן רשאיות לעתור לקיזוז סכום כלשהו בגין הפרויקט האחר מסכום התביעה.

דיון והכרעה:

בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע בעצמו ועד התביעה מר יפתח אמיר - מנהל שירותי התפעול והלוגיסטיקה בעת ביצוע העבודות נשוא החשבוניות. מטעם ההגנה העיד מנהל הכספים של הנתבעות, מר ארז גבאי.

אקדים את המאוחר ואציין, כי עד ההגנה מר ארז תמך בגרסת התובע והעד מטעמו אודות ביצוע העבודות נשוא החשבוניות במלואן.

בעדותו בבית המשפט אישר מר גבאי, כי העבודות נשוא החשבוניות בוצעו על ידי התובע במלואן אך הנתבעות לא שילמו לתובע את סכומן, למעט סך של 1,443 ש"ח בגין אחת מבין שתי החשבוניות מס' 657 ו-658 שהן על סך של 1,443 ש"ח כל אחת.

מר גבאי הוסיף בעדותו, כי לאחר שניתנה הוראת תשלום באמצעות העברה בנקאית לחשבון הבנק של התובע בגין חשבונית מס' 645 ע"ס 11,319 ש"ח, הנתבעות נתנו הוראת ביטול לביצוע ההעברה, ומכאן שהתובע לא קיבל בסופו של דבר כספים כלשהם בגין החשבונית.

הנה כי כן, מעדותו של מר גבאי ניתן לקבוע כי הנתבעות אינן מעלות טענות הגנה בקשר לעבודות נשוא החשבוניות שבנדון, ואף בכתב הסיכומים שלהן אין טענות בקשר לכך. לא זו אף זו, העד מטעם הנתבעות מאשר באופן פוזיטיבי כי עבודות אלה אכן בוצעו וכי אין לנתבעות טענות כלשהן כנגד התובע בקשר אליהן.

ברם חרף ביצוע העבודות כאמור בקשו הנתבעות לקזז מסכומי החשבוניות את הסכום שמגיע להן לטענתן מאת התובע מחמת חוסר שביעות הרצון שלהן מעבודתו בפרויקט האחר.

לפיכך, כל שנותר לבדוק כעת הוא טענת הקיזוז.

כפי שהנתבעות ציינו בסיכומיהן, בהחלטתי מיום 21/2/10 דחיתי (ברמה הדיונית בלבד) את טענתן אודות הזכות לקזז מסכום התביעה את הסכום שהתובע חייב להן בגין הפרויקט האחר אשר ביצע עבורן.

גם לאחר ששקלתי את טענות הנתבעות בסיכומיהן לא מצאתי לסטות מהאמור בהחלטה הנ"ל.

יחד עם זאת, ומאחר שהנתבעות שבו להעלות את הנושא במסגרת הסיכומים רואה אני לנכון להעיר, כי מר גבאי אישר בעדותו שהוא משמש כמנהל הכספים של הנתבעות וכי הוא אישית לא פיקח על העבודות שבוצעו על ידי התובע בפרויקט האחר ובכלל. לדבריו, המפקח על העבודות מטעם הנתבעות בתקופה הרלוונטית הוא מר יוסי לופו. אלא שהנתבעות לא הגישו תצהיר של מר לופו ולא הזמינו אותו למתן עדות בבית המשפט. די בכך כדי לקבוע כי הנתבעות לא עמדו בנטל הראשוני המוטל עליהן להוכיח את טענת הקיזוז.

יוצא אפוא כי הנתבעות לא הוכיחו את טענת הקיזוז לגופה, אף ללא קשר להחלטה שלי מיום 21/2/10. בהקשר זה אוסיף, כי הפניית הנתבעות לאמור בכתב התביעה אשר הוגש על ידן כנגד התובע בגין הפרויקט האחר, אין בו כדי להוות ראיה לביסוס טענת הקיזוז.

הדברים הנ"ל הובאו למעלה מן הצורך וכאמרת אגב בלבד, על מנת שלא ישתמע ממנה השתק כלשהו. החלטתי מיום 21/2/10 עומדת אם כך בעינה ויש להניח כי בירור טענותיהן של הנתבעות כנגד התובע ייעשה לגופו של עניין במסגרת ההליך האחר.

בנסיבות אלו לא מצאתי הצדקה כלשהי להיעתר לבקשתן של הנתבעות לעכב מתן פסק הדין עד לסיום בירור התביעה בהליך האחר, ולו בשל העובדה כי התביעה כאן והתביעה בהליך האחר מתייחסות לשני פרויקטים שונים, ואין לדעת מתי יסתיים בירור התביעה האחרת.

על יסוד כל האמור לעיל ברי כי דין התביעה להתקבל.

אחרית דבר:

אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את סכום התביעה בסך של 17,045 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.

כמו כן אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ש"ח ומע"מ, והוצאות משפט בגין אגרה כשהיא משוערכת נכון להיום ועוד סך של 400 ש"ח בגין הוצאות עד התביעה.

פסק הדין יבוצע תוך 30 ימים מיום המצאתו, שאם לא כן יישא כל סכום שלא ישולם במועדו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ג, 03 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.