זוהי תביעה להכיר במחלת הדליות ברגלי התובע כתאונת עבודה על פי עקרון המיקרוטראומה.

להלן עובדות המקרה, כפי שהן עולות מחומר הראיות המהימן עלינו:

1. התובע יליד 1969.

2. התובע עובד כספר בבית הלוחם בחיפה משנת 1991 ועד היום, וקודם לכן עבד כ-5 שנים כספר באילת.

3. עבודת התובע מתבצעת בעמידה והיא נמשכת כ-10 שעות כל יום, שישה ימים בשבוע.

4. במהלך עבודתו נאלץ התובע לעמוד על רגליו עמידה ממושכת ולעיתים ללכת מסביב ללקוחותיו היושבים על כיסא, לצורך ביצוע עבודתו כספר.

5. במהלך עבודתו כספר החל התובע לחוש בכאבי רגליים חזקים, בעיקר ברגל שמאל, קושי לעמוד ולהתהלך ולסבול ממגבלות תנועה.

6. התובע אובחן כסובלת מדליות בוורידי הרגליים.

7. התובע טוען למחלת מקצוע ו/או לפגיעות זעירות חוזרות ונישנות ברגליו בגין ביצוע עבודתו בעמידה ממושכת ורצופה של שעות רבות כל יום במשך למעלה מ-20 שנה, כך שבהצטברות הפגיעות הללו נוצרה הפגיעה הבלתי הפיכה בורידים ברגליים, וכתוצאה מכך בהופעת הדליות ברגליים.

8. הנתבע לעומתו טוען כי מדובר בתהליך תחלואתי בלבד ללא כל קשר סיבתי לתנאי עבודתו של התובע כספר.

מינוי מומחה רפואי

9. מטעם בית הדין מונה, כיועץ מומחה רפואי, פרופ' רפאל אדר, אשר מסר חוות דעת מומחה לבית הדין בתאריך 27/8/12. בחוות דעתו קבע המומחה הדלקמן:

"דיון

המחלה שהיא נשוא התביעה של י.ת הדליות (להלן Varicose Veins) בוורידי הרגליים, יותר משמאל. מהרישומים בתיקו הרפואי נראה כי יש לו דרגה קלה בלבד של אי ספיקה ורידית כרונית (להלן CVI – Chronic venous insufficiency), ללא סימנים מתקדמים של CVI (נפיחות ניכרת, דלקת בעור, פיגמנטציה, או כיבים).

הגורם למחלת הדליות אינו ידוע וככל הנראה מדובר בנטייה קונסטיטוציונית על רקע שינוים גנטיים מולקולאריים [1,2]. בין הגורמים הנחשבים כתורמים להתפתחות ולהחמרת המחלה מונים בין היתר שינויים הורמונאליים, עודף משקל, גיל וגם סגנון עבודה.

מעבודות אפידמיולוגיות ידוע כי אנשים שעבודתם דורשת עמידה ממושכת עם אפשרות מוגבלת להפסקות המאפשרות הליכה לאורך זמן, נמצאים בסיכון מוגבר להפיכת הדליות מנטייה קונסטיטוציונית למחלה קלינית, וכן להחמרת המחלה [3-6]. בתקציר אשר צוטט על ידי ד"ר שלוסברג בחוות דעתו נמסר על נתונים של קבוצה של 192 ספרים, ועל גורמים התורמים להתפתחות דליות בקבוצת העובדים הזו [7].

מתיאור "העובדות המוסכמות על הצדדים" ומבדיקת התיק הרפואי נראה כי תלונותיו של י.ל. על הדליות החלו לאחר שהחל לעבוד כספר, ובהעדר גורמי סיכון אחרים נראה כי סגנון העבודה שדרש שעות עמידה ממושכות אכן השפיע על התפתחות והחמרת הדליות.

המנגנון של התפתחות הדליות קשור קשר הדוק בפעולת משאבת השרירים. הנטייה הקונסטיטוציונית גורמת להחלשת דופן הווריד, הרחבתו וגרימת אי ספיקה בתפקוד השסתומים. בעבודה רגילה שבה משולבת גם הליכה, הפעלת שרירי הסובך משמשת כ"משאבה" שמסייעת בהחזרת הדם לכיוון הלב, נגד כוח המשיכה.

אבל כתוצאה מעמידה ממושכת משאבת השריר איננה מופעלת, והלחץ הוורידי המוגבר גורם להרחבה נוספת של הווריד, ואי ספיקה של עוד שסתומים [8].

מכיוון שהמנגנון הזה פועל את פעולתו השלילית לסירוגין ניתן לפרש את המנגנון הזה כ"מיקרוטראומה חוזרת", אשר במצטבר תורמת ליצירת מצב הדליות ולהחמרתו.

מהאמור לעיל ברור כי אני מזדהה עם המסקנה בחוות דעת של ד"ר שלוסברג .

להלן תשובות לשאלות בית הדין

א. המחלה היא דליות בוורידי הרגליים.

ב. כן – בעיקר בקשר של החמרה על רקע של נטייה קונסטיטוציונית.

ג-ד. בזמן עמידה ובנוכחות השסתומים הפגומים בוורידי הרגליים עליית הלחץ ההידרו-דינמי בוורידים גורמת להרחבה נוספת איטית והדרגתית של הוורידי והשסתומים שבתוכם. המנגנון של עליות חוזרות בלחץ הוורידי מתאים לקונצפט של המיקרוטראומה והנזק המצטבר בשעות רבות של עמידה במשך יום העבודה גורם להחמרת המצב לאורך זמן, כפי שהוסבר לעיל בדיון.

ה-ז ככל שניתן לקבוע מהנתונים בתיק הרפואי, ההשפעה של תנאי העובדה לא היתה בהרבה פחותה מאשר נתוניו האישיים של התובע, ואני מעריך את השפעת תנאי העבודה כתורמת משמעותית להשפעת הנטייה המולדת". (ההדגשה הוספה – א.ק.).

10. ב"כ התובע ביקש לקבל את התביעה ולקבוע, כי מדובר בפגיעה בעבודה על פי עקרון המיקרוטראומה.

11. ב"כ הנתבע חזרה לטיעון המשפטי לפני שמונה המומחה הרפואי בשאלת הקשר הסיבתי בטענה, כי לעבודת התובע אין את התשתית העובדתית לקביעת בית הדין ביחס למיקרוטראומה.

12. התובע עובד משנת 1986 כספר כשמדובר בעבודה במשך כעשרים ושלוש שנים, עד מועד הגשת התביעה, שישה ימים בשבוע, כל יום כ-10 שעות בעמידה רצופה על הרגליים עם תזוזה קטנה במקום. כל דקה של עמידה רצופה על הרגליים במשך שעות על גבי שעות גורמת לכך שקיימת פגיעה בשרירי הסובךְ ברגליים, המסייעים בהחזרת הדם לכוון הלב ונגד כוח המשיכה של הגוף כלפי מטה.

המומחה, פרופסור רפאל אדר, הסביר בחוות דעתו, כי כתוצאה מעמידה ממושכת משאבת השריר אינה מופעלת, הלחץ הוורידי המוגבר גורם להרחבה נוספת של הווריד ולאי ספיקה בתפקוד השסתומים. מנגנון זה פועל לדעת המומחה כ"מיקרוטראומה חוזרת", אשר במצטבר תורמת ליצירת מצב הדליות ולהחמרתו.

13. מחוות דעת פרופ' רפאל אדר עולה, כי המנגנון של עליות חוזרות בלחץ הוורידי מתאים לקונדפט של המיקרוטראומה והנזק המצטבר בשעות רבות של עמידה במשך יום עבודה של 10 שעות גורם להחמרת מצב לאורך זמן וזאת בנוסף גורם הסיכון הטמון בתובע, מאחר ומדובר גם בנטיה קונסטיטוציונת על רקע שינויים גנטיים מצטברים.

14. פרופ' רפאל אדר קובע למעשה, כי השפעת תנאי העבודה שווה במשקלה להשפעת הנטייה המולדת של התובע. בדבריו, כי: "אני מעריך את השפעת תנאי העבודה כתורמת משמעותית להשפעת הנטייה הגנטית". לכן, כאשר כפות המאזניים שוות במשקלן יש לפרשן לטובת התובע.

15. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע סובל מדליות בוורידי הרגליים וזאת בקשר של החמרה על רקע של נטייה קונסטיטוציונית. מדובר כאן בתאונת עבודה על פי עיקרון המיקרוטראומה.

16. התובע רשאי להגיש לנתבע תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה.

17. אין צו להוצאות, מאחר והתובע היה מיוצג על ידי עו"ד מטעם לשכת הסיוע המשפטי.

הדיון נערך בהעדר אחד מנציגי הציבור.

ניתן היום, ט' חשון תשע"ג, (25 אוקטובר 2012), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.