הוגשו תחשיבי נזק . בחנתים בראי כל המצוי בתיק.

בתמצית: התובעת, ילידת 8/45. ת.ע מיום 7/11/08, באיזור בי"ח בילינסון, רח' ז'בוטינסקי לכיוון הצומת- עבודות הרכבת הקלה. מתיאור הנסיבות אכן הכירה את המקום וידעה שמתקיימות עבודות גם אם במועד התאונה לא עבדו בפועל. המקום לא היה מגודר. טוענת שסטתה לצד כיוון שהלכו אנשים מולה וכו'. אני סבורה שיש לייחס אשם תורם ונלקח כזה בחשבון. יחד עם זת- לקחתי בחשבון גם כי מדובר בצומת מהמרכזיות בפ"ת אם לא בגוש דן כולו, באיזור של תחבורה ציבורית ופרטית, סמוך לבי"ח, צומת שכמות האנשים העושה בו שימוש רגלי מדי יום עצומה. בהנתן עובדות אלה- שומה היה על כל הגורמים הקשורים בפרוייקט הנזכר, לדאוג למעבר בטוח לעוברים ושבים וכו'.

התובעת הינה כיום כבת 68 ו- 3 ח'. הנכות הינה בעיקר אורתופדית בשורש כף יד ימין הדומיננטית, כמפורט גם בחוו"ד מומחה בימ"ש ד"ר לוריא. בתחום השיניים- זקוקה לטיפול שיקום, כמתואר גם בחוו"ד של מומחה בימ"ש ד"ר תגרי. עובר לתאונה עבדה (עדיין) כלבורנטית במעבדה של בי"ח בילינסון. חזרה לעבודתה לאחר תק' א"כ והעדרות, ונכון למועד עריכת תחשיבה (ח' 4/13, טרם מלאו לה 68 שנה) עדיין עבדה. אין בידי מידע לשאלה האם עודנה עובדת. התובעת חזרה לעבודתה ביום 1/3/09. ב"כ מציין בהגינותו שאין בידה להוכיח הפסדי שכר בעבר בפועל, אך טוען כי אלמלא התאונה היה שכרה משביח ו/או כי נמנע ממנה לבצע שנ"ס. אין בידי לקבל כי בגילה שכרה היה משביח ולא שוכנעתי כי עובר לתאונה ביצעה דרך קבע שנ"ס או כי בגין התאונה נמנע ממנה לבצע כאלה. התובעת חזרה לעבודה באותה משרה, באותו היקף, גם אם בניגוד לעצת רופאיה ואי פסיקת פיצוי מקום שלא הוכח הפסד בעיין, אינה מביאה לכך שהחזרה לעבודה רגילה הינה "בעוכריה" כטענת ב"כ. בהעדר נזק מוכח- אין פיצוי. באם יוכח כי נגרעו ימי מחלה ממצבת ימי המחלה שלה למרות שמדובר בת.ע, היא זכאית לפיצוי בגין אלה בעת פרישה או באופן יחסי אם אינם ניתנים לפדיון ועודנה עובדת (נכן לחודש 4/13). עליה להוכיח ולפרט פריט זה. הואיל והמשיכה לעבוד כאמור במשך כ- 5 ש' מאז חזרה לעבודה אחרי התאונה, לא צפויים הפסדי עתיד עד לפרישה, ככל שעדיין עובדת, וכיום הינה כבת 68.3 ש'.

נתתי את הדעת לכלל הטענות, נתונים ומסמכים שהוצגו. על יסוד כל המצוי לפני בשלב זה- אני מעריכה את נזקה של התובעת, לאחר ניכוי א"ת, ולפני ניכויי מל"ל- בסך של 90,000 ₪ (מעוגל). שיעור הא"ת שנלקח בחשבון הינו רבע, לצרכי ההצעה בלבד. לא חישבתי הפסדי שכר בעבר כיוון שלא הוכחו כאלה אך ראו את הערתי לעיל בהקשר זה. יש להניח כי ד"פ עד חזרתה לעבודה שולמו דרך המעביד ומאחר ולא פסקתי הפסדי עבר- אין לנכות את אלה מהפיצוי. זאת- להבדיל מתשלומים בגין נ"ז ומענק נכות. הנ"ל גם לפני שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. אשר לחלוקה בין הנתבעת ושלל צדדי ג' הודעות השונות: גוש העיריה, החברה לפיתוח והמבטחת ייחשבו כאחד, בהנחה שיש ביניהם הסדרים והרי הם מיוצגים יחדיו. הוא הדין בקבוצת נ.ת.ע וסולל בונה. לצרכי פשרה, להלן חלוקה מוצעת, הכפופה לכפלי ביטוח, ביטוח ראשוני וכו'- שאין לי ביחס אליהם פרטים מספקים. מכל מקום, סבורני שכל חלוקה מספרית בשלב זה תהא מלאכותית במידה מסויימת. הצדדים מזכירם מערכות הסכמים שרובם אינם בפני, מתייחסים לשלבים שונים של הפרוייקט וכו'. בכל הכבוד- בהעדר תצהירים עדיין- נבצר ממני להתעמק בשלל השאלות המצריכות הכרעה בענין זה, אך באם התיק לא יסתיים- אקבע לו"ז מקוצר להגשת כל הנ"ל. למשל- לטענת ס.א.ד.ג- תפקידה כמפקח הצטמצם לעניינים שאינם קשורים בבטיחות הציבור וכו'. ב"כ חל"פת מציין כי קיימת מערכת הסכמים שונה ביחס לשלבים שונים, ועוד. דומני שלצרכי פשרה- נכון לקחת בחשבון, על יתרת הסכום לתשלום, חלוקה של 30% גוש עיריה, 20% ס.א.דג, והיתרה- נ.ת.ע וסו"ב.

הצעתי אינה מפורטת ולטעמי- כך נכון, בשלב זה. היא אינה מחייבת אפילו את בית-המשפט, אך היא מועלית לאחר מחשבה רבה ועיבוד יסודי של המצוי בפני בשלב זה ויש בה לטעמי כדי להוות קניית סיכונים וסיכויים הדדית הנכונה לשלב זה של הדיון.

הצדדים מוזמנים לבוא בדברים, למצות הדברות ולהודיעני את תוצאותיה בהודעה משותפת שתוגש ע"י ב"כ התובע, עד לא יאוחר מיום 31/12/13. תשובת התובע לנתבעת תינתן (ישירות לב"כ) עד ליום 18/11/13. ב"כ הנתבעת ירכז נא בידיו את השיח עם כל צ"ג, צ"ד וכו' וישיב (ישירות לב"כ התובעת) עד ליום 29/12/13.

בהצלחה.

המזכירות תואיל לשלוח את הצעתי לב"כ הצדדים- בפקס. ב"כ התובעת יעקבו אחר קבלת תשובת הנתבעת וירשמו לפניהם ת.פ להגשת ההודעה לתיק.