לפני תביעת נזיקין שהגיש התובע, בעל מטע תמרים במושב שדה תרומות, כנגד הנתבעת - איגוד ערים לכבאות אזור יזרעאל, בגין נזקיו עקב שריפת המטע ביום 22.6.08.

במוקד התביעה ניצבות טענות התובע כנגד התנהלות הנתבעת ועובדיה בכיבוי השריפה במטע, התנהלות אשר היתה לטענתו רשלנית ואשר הסבה לו נזקים אותם העמיד בכתב התביעה ע"ס 400,000 ש"ח.

רקע:

1. התובע הוא בעליו של מטע תמרים במושב שדה תרומות.

2. ביום 22.06.2008 פרצה שריפה בשטח בור הסמוך למטע.

3. על דבר השריפה נמסר לבנו של התובע, מר רחבעם כהן (להלן – רחבעם). לטענת רחבעם, הידיעה נמסרה לו על-ידי עובד שלו, וזאת בסביבות השעה 11:40. רחבעם הודיע על השריפה לרב"ש המושב טל מועלם (להלן – טל). האחרון יצר קשר טלפוני עם מפקד תחנת הכיבוי בבית שאן, אלמוג אוחיון (להלן – אוחיון). לבקשת אוחיון, גם נמסרה הודעה טלפונית על השריפה למוקד 102 של שירותי הכיבוי, וזאת בשעה 11:58.

4. לפי הראיות שהוצגו, ביום השריפה דווחו החל משעות הבוקר מספר אירועי שריפות באזור ובתחום האחריות של הנתבעת, כדלקמן:

1. אירוע 374 בשעה 09:16 שריפת קוצים כפר טוראן.

2. אירוע 375 שעה 10:49 שריפת חורשה מצפה עדי.

3. אירוע 376 שעה 11:03 שרפת יער גבעת המורה.

4. אירוע 377 שעה 11:24 שריפת קוצים קיבוץ רשפים.

5. אירוע 378 שעה 11:32 שריפה באז"ת אלון תבור.

6. אירוע 379 שעה 11:58 שריפה במושב שדה תרומות (האירוע נושא התביעה).

7. אירוע 380 שעה 12:57 שריפת יער גלבוע.

8. אירוע 381 שעה 14:07 סיוע למשטרה כפר שבלי.

5. בתחנת בית שאן – התחנה הסמוכה ביותר למקום האירוע - ישנן שתי כבאיות; האחת, כבאית עמק 11 בעלת קיבולת 3,000 ליטר מים (להלן – כבאית עמק 11ׂ). השנייה, כבאית עמק 32 בעלת קיבולת 1,000 ליטר מים (להלן- כבאית עמק 32). תחנת בית שאן הינה תחנת משנה של הנתבעת, כאשר התחנה הראשית הינה תחנת הכבאות עפולה. בעת שדווח על האירוע נשוא דיוננו היתה כבאית עמק 11 עסוקה בכיבוי השריפה בקיבוץ רשפים. באותה עת לא היו כבאים נוספים בתפקיד בתחנת בית שאן.

6. בהיעדר כוח אדם פנוי בתחנה בבית שאן, הוזעק למקום השריפה כוח כיבוי השייך לתחנת עפולה. כבאית עמק 6 מתחנת עפולה (להלן – כבאית עמק 6), הגיעה למקום השריפה בשעה 12:31.

7. בשעה 12:56 הגיעה כבאית נוספת למקום השריפה, היא כבאית עמק 11 השייכת לתחנת בית שאן, וזאת לאחר שסיימה את פעולות הכיבוי בשריפה בקיבוץ רשפים, והוזעקה לסייע בשריפה נשוא דיוננו.

8. בשעה 13:07 נקרא אוחיון להגיע למקום השריפה עם כבאית עמק 32. הוא הגיע למקום בשעה 13:19.

9. אין חולק כי המטע נשרף בשריפה.

10. יצויין כי התובע פנה לנתבעת לאחר האירוע והתלונן על תפקוד כוחות הכיבוי בטיפול בשריפה. תחקיר שקיימה הנתבעת לאחר מכן הגיע למסקנה כי כוחות הכיבוי פעלו כנדרש.

תמצית טענות הצדדים:

טענות התובע:

11. לגרסת התובע, רחבעם שמע על אירוע השריפה בעת ששהה בבית אריזה הנמצא מאות מטרים מהמטע בפגישה עם פקח מזיקים, ונסע למטע עם האחרון. כשהגיע ראה אש בתוך שטח הבור הנמצא עשרות מטרים ממזרח למטע. האש פגעה בעץ זית אחד בסמוך למטע והחלה מתפשטת לעץ תמר אחד בקצה השורה הראשונה במטע. לטענתו, הוא מיד התקשר לתחנת מכבי אש בבית שאן והודיע על השריפה וכן הודיע לרב"ש הישוב, שמצדו הודיע לאוחיון מפקד תחנת בית שאן שאותה עת שהה בביתו, וכן למוקד 102 וזאת לבקשת אוחיון. במקביל הוא ניגש לפתוח את מערכת ההשקיה אשר עבדה בשלב זה וטרם נפגעה מהאש.

12. לאחר זמן, ומשטרם הגיעה כבאית למקום, הוא התקשר שוב לתחנה ונאמר לו כי צוות הכבאות מבית שאן אינו יכול להגיע למקום מאחר והם מטפלים בשריפה במקום אחר, וכי תגיע כבאית מאזור אלון תבור. בשעה 12:31 הגיעה למקום הכבאית הראשונה, וזאת כ- 30 דקות לאחר הדיווח על השריפה. צוות הכבאית התמקם ממערב למטע, מבלי שהחל לבצע פעולה כלשהי לכבות את השריפה שהחלה מכלה את המטע. משנשאל אחד הכבאים מדוע אינם פורשים את הצינורות בשטח השיב כי אין בכוונתם להיכנס משום שאין דרך גישה למטע והדבר כרוך בסכנת נפשות. לטענת רחבעם הוא הסביר לכבאי כי ישנן דרכי גישה נוספות שהוא ועובדיו השתמשו בהן כדי להיכנס למטע, אולם ללא הועיל הכבאים עמדו בסירובם.

13. לטענת רחבעם, הוא החל יחד עם עובדיו לפלס בעצמו פס אש בין השורה הראשונה לשנייה במטע, שכן באותה העת האש טרם פשטה לשורה השנייה. במהלך ביצוע הפס החלה האש לעבור לצמרות העצים בשורה השנייה. לטענתו כשיצא מהמטע וראה כי הכבאים אינם עושים דבר שלח את העובדים להביא עוד טרקטור ומרססי מים ובעזרת 9 עובדיו התאילנדים ניסה לכבות את האש ולהקטין את הנזק.

14. בשעה 12:56 בקירוב הגיעה למקום הכבאית השנייה - עמק 11. אף כבאית זו לא פעלה לכיבוי השריפה בתוך המטע. לקראת השעה 13:00 הלהבות כבר שככו ורחבעם נתן לעובדיו הוראה להתחיל לפרוש את צינורות ההשקיה מחדש ולכבות את גיצי האש שנותרו על גזעי העצים. לקראת השעה 13:19 הגיעה הכבאית השלישית עמק 32 הנהוגה על ידי אוחיון אולם בשלב זה האש כבר כילתה את כל המטע ונותר לכבות רק את הבעירה והגיצים שנותרו על מנת למנוע שריפה מחודשת.

15. התובע טוען כי הנתבעת חבה כלפיו בנזיקין בגין ביצוע עוולות של רשלנות והפרת חובה חקוקה. את טענותיו הוא ממקד בתפקוד לקוי של הכבאים אשר הגיעו למקום השריפה, אשר פעלו באופן בלתי תקין ובלתי סביר לטענתו, ונמנעו מלבצע פעולות כיבוי של האש במטע. כן טוען התובע לרשלנות הנתבעת בהקצאת גורמי כיבוי לשריפה, בכך שבמקום לעשות שימוש בכבאית עמק 32 שעמדה באותה עת בתחנת הכיבוי בבית שאן, תוך גיוס כוח האדם שלא היה במשמרת באותה עת, הזעיקה למקום כבאית מאזור עפולה המרוחק יותר.

טענות הנתבעת:

16. הנתבעת מציינת כי היא פועלת לכיבוי שריפות או מניעת התפשטותן במסגרת האמצעים העומדים לרשותה וכפוף לדרישות מבצעיות. לטענתה, בשים לב למגבלות האמצעים, ולריבוי המשימות ביום האירוע עקב מספר השריפות שפרצו במרחב, היא פעלה בלוח הזמנים המהיר ביותר שהיה אפשרי.

17. לטענת הנתבעת, בעת שהגיעה כבאית עמק 6 למקום האירוע, השריפה כבר כילתה את מטע התמרים וחלק ניכר מחלקת הרוזמרין הסמוכה למטע התמרים בערה אף היא. קרינת האש הייתה גבוהה ועשן סמיך היתמר במקום. הסתבר כי ברז המים הקרוב ביותר נמצא כ- 500 מטרים ממקום האירוע. בוצעה הערכת מצב על-ידי הכבאים במקום, והתבקש סיוע מחדר המבצעים בעפולה. נוכח הנתונים בשטח, הכבאים החליטו לבצע פעולות כוננות והגנה מפני התפשטות האש לכיוון החממות והבתים שבסמוך ולא לפעול לכיבוי השריפה.

18. לאחר כ- 25 דקות הגיעה למקום האירוע גם כבאית עמק 11, וזאת לאחר שסיימה לכבות את השריפה בסמוך לקיבוץ רשפים, והוחל בביצוע עבודת כיבוי בשטח הרוזמרין תוך סיוע לעמק 6. באותה העת הרוח נעה מכיוון מזרח למערב היה עשן כבד וכיוון האש נעה ממטע התמרים לכיוון שדה הרוזמרין ולכיוון החממות.

19. בשעה 13:19 הגיע למקום מפקד תחנת כיבוי בית שאן, אוחיון, עם הכבאית עמק 32 והמשיך בכיבוי חלקת הרוזמרין שעדיין בערה. לאחר שהושגה שליטה בשטח, שוחררה כבאית עמק 6 לאירוע שריפה נוסף.

20. לטענת הנתבעת, היא פעלה כפי שרשות כיבוי סבירה היתה פועלת בנסיבות ובאילוצים שעמדה בהם.

21. הנתבעת טוענת עוד לרשלנות של התובע בתחזוקת השטח, בכך שלא דאג להגן על המטע מפני שריפה שעלולה לפרוץ משטח הבור שלידה, בכך ששטח המטע עצמו לא היה מנוכש והיה מכוסה קוצים ועשבים יבשים, דבר שתרם להתפשטות המהירה של האש.

חוות דעת מומחים:

חוות דעת מטעם התובע:

22. התובע הגיש שתי חוות דעת, האחת של מומחה שריפות, מר ישעיהו מור (להלן – מור), והשניה – לעניין הנזק - של האגרונום ושמאי חקלאי, מר עמרי עתריה (להלן – שמאי התובע).

23. מסקנת מור בחוות דעתו היתה כי הכבאים לא פעלו כנדרש ואופן התנהלותם לכיבוי ומניעת השריפה הינה רשלנית. לעניין זה צויין בחוות הדעת כי בשירות הכבאות יזרעאל עבדו ביום האירוע 18 כבאים ועוד כבאים היו בבית בכוננות, שכן מערכת הכבאות בארץ עובדת בשלוש משמרות. היו מספיק כבאיות לטיפול במספר אירועים כפול ולכן היה מקום להזעיק כוח אדם שאיננו במשמרת באותה עת, ולהפעילו. יתרה מזו, היה מקום להיעזר בתחנת כיבוי הממוקמת בצומת צמח אשר במרחק כ- 20 דקות ממקום האירוע. עוד נטען בחוות הדעת, כי צוות הכיבוי הראשון שהגיע למקום השריפה, עמק 6, הפעיל שיקול דעת מוטעה ותחת שיפעל לכבות את השריפה במטע בחר לעמוד ולצפות בבעירה. כמו-כן, כיווני הרוחות בזירת האירוע כפי שדווחו על ידי הכבאים בתחקיר שנעשה לאחר האירוע, אינם תואמים את הנתונים שנמסרו לו מהשירות המטאורולוגי ולכן אין לקבל את התחקיר שנעשה על ידי הנתבעת ותוצאותיו.

חוות דעת הנתבעת:

24. הנתבעת צירפה חוות דעת מומחה לחקירת שריפות והצתות, מר אלי היינה (להלן – היינה) וחוות דעת של שמאי מר יצחק יהודה, אשר העריך את הנזק שנגרם לתובע.

25. בחוות דעתו של היינה נאמר כי השריפה פרצה בשטח בור השייך לאחד בשם ג'ומעא, בו גדלה עשביה. על-פי תיאור האירועים כפי שהובא בפני המומחה, הרי שבעת ההודעה על קרות האירוע האש כבר חדרה למטע ופגעה במערכת ההשקיה.

26. לפי הנטען בחוות דעת היינה, כוחות הכיבוי עשו כל שלאל ידן להגיע לזירה ולפעול לכיבוי ולמניעת התפשטות האש לכיוון החממות, וזאת בשים לב לעובדה כי האש כבר אחזה בשטח הרוזמרין הסמוך להן כן בעת הגעת כוחות הכיבוי. הצוות פעל כנדרש עת ביצע הערכת מצב ועל פי הערכה זו קיבל החלטה למנוע התפשטות האש ולצמצם נזקים על פני כיבוי השריפה, בהתחשב בנתונים שהיו בפניו, מספר כבאיות, זמינות של מים, רוחות ותנאי טופוגרפיה. עוד צויין לעניין זה בחוות הדעת כי זמן התגובה במקרה זה, 33 דקות ממועד רישום האירוע ועד להגעת כבאית עמק 6 למקום, הינו סביר.

העדים:

27. מטעם התובע העידו רחבעם, טל וכן שני המומחים מטעמו. יש לציין כי התובע הגיש במסגרת ראיותיו תצהיר של מי שהיה עם רחבעם עת הגיע למטע לראשונה, אולם משלא התייצב לשתי ישיבות הוכחות ביקשה ב"כ התובע למשוך את תצהירו.

28. מטעם הנתבעת העידו אוחיון, רונן מריזן (כבאי בעמק 11ׂ), הררי, עופר אדרי - קצין המשמרת ביום האירוע (להלן –אדרי), מיקי כהן - ראש מדור מבצעים ביום האירוע (להלן –כהן), וכן שני המומחים מטעם הנתבעת.

דיון והכרעה:

29. הצדדים חלוקים ביניהם הן במישור העובדתי והן בשאלות החבות והנזק. אדרש תחילה למחלוקת העובדתית.

המחלוקת העובדתית:

30. בין הצדדים מחלוקת בשתי סוגיות עובדתיות מרכזיות. האחת, עניינה מצב השריפה בעת שנמסרה ההודעה על השריפה לנתבעת; האם בשלב זה הייתה השריפה בשטח הבור המצוי מזרחית למטע בלבד, או שמא כבר חדרה לתוך שטח המטע. השנייה, עניינה מצב השריפה בעת שהגיע הצוות הראשון (צוות כבאית עמק 6) לשטח; האם האש כבר שרפה את המטע או את רובו, או שמא רק את השורה הראשונה/תחילת השורה השנייה במטע.

31. העדויות באשר למצב השריפה בעת הדיווח הראשוני למכבי האש נשמעה, מטבע הדברים, מפי עדי התביעה בלבד. רחבעם העיד לעניין זה כי הוא קיבל את ההודעה על השריפה בשעה 11:40 לערך מעובד שהגיע למשרדים ודווח לו כי פרצה שריפה בחלקה הסמוכה למטע. לטענתו, הוא הגיע לשטח וראה כי אין ממה לחשוש שכן השריפה לא התפשטה לשטח המטע. לדבריו, היה מדובר "בשריפה לא רצינית" (עמ' 20, ש' 11). הוא התקשר לאחיו הגדול ולרב"ש הישוב ואלה אמרו לו שהעניין בטיפול וכי הם ייצרו קשר עם אוחיון (עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 2-5; עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 1-3). על-פי טענתו הוא התקשר למוקד 102 לאחר שכבר אחרים התקשרו. לדבריו, בשעה 11:58 המטע לא היה שרוף (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 5).

32. בהודעה למוקד 102 כפי שנרשמה בדוח האירוע שהגישה הנתבעת כחלק מראיותיה צוין: "התקבלה הודעה על שריפת קוצים סמוך למטע תמרים במושב שדה תרומות 3 צוותי כיבוי יצאו למקום הארוע בהגיעם ביצעו פעולת כיבוי בסיום הארוע הצוותים לתחנה". לטענת התובע, דו"ח זה מוכיח כי בשעת הדיווח ( 11:58) היתה האש בסמוך למטע תמרים בלבד, ולא במטע עצמו.

33. לאחר בחינת מכלול הראיות מסקנתי היא כי אין לקבל את עדות רחבעם ולפיה בעת שאותרה השריפה לראשונה, ונמסר עליה לנתבעת, היא עדיין לא בערה במטע עצמו. סבורני כי המסקנה הסבירה יותר העולה מהראיות היא כי האש, אשר פרצה בשטח בור הסמוך למטע, אחזה כבר באותה עת בעצי המטע. טעמי לכך הם כדלקמן.

ראשית, עדותו של טל, רב"ש המושב, אשר העיד מטעם התובע, איננה תומכת בגרסת רחבעם. טל, שעל-פי טענתו היה הראשון להגיע למקום השריפה בסביבות השעה 11:30-11:40, לאחר שהבחין בעשן מיתמר מהאזור במהלך סיור שגרתי (עמ' 26, ש' 1-2), העיד כי הבחין אותה עת כי שתי שורות של עצי תמר בוערות, ובלשונו: "זה חצאים, זה התלקח מהזיתים לכיוון התמרים. שתי שורות" (עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 21). או-אז על פי עדותו התקשר לאוחיון שביקשו גם להתקשר למוקד 102. יש לציין כי עדות זו של טל עומדת בניגוד לאמור בתצהירו, לפיו בשלב הראשוני האש לא אחזה במטע אלא רק "החלה להתקדם לעבר מטע התמרים אך עדיין לא אחזה בו" (סעיף 5 לתצהיר). בהמשך חקירתו הנגדית חזר טל לגרסתו הראשונית האמורה, ברם כאמור הדברים אינם מתיישבים עם אמירתו שלעיל בדבר הבעירה בעצים.

שנית, בתצהירו של רחבעם עצמו צויין, כי בשלב הראשוני ובעת שהגיע למקום האירוע האש פגעה בעץ זית אחד ירוק שהתחיל לבעור בסמוך למטע התמרים "ופגע אולי בעץ תמר אחד בקצה השורה הראשונה" (סעיף 11 לתצהיר). יוצא איפוא כי גם לפי גרסתו של רחבעם בתצהיר, ובשונה מאופן הצגת הדברים בחקירה הנגדית, האש כבר החלה לאחוז במטע בשלב בו הוא הגיע לראשונה לשטח ובטרם הוזעקו מכבי האש.

שלישית, מעיון בחוות-דעת שמאי התובע עולה, כי הגרסה שמסר לו רחבעם היתה כדלקמן: מיד כשהגיע למקום השריפה, הוא הבין כי המדובר "בשריפה רצינית" וכי הוא אינו יכול להשתלט עליה לבד; הוא התקשר לתחנת מכבי אש בבית שאן והודיע לרב"ש הישוב ובמקביל שלח את עובדיו להביא טרקטור עם מרסס; במקביל הוא פתח את מערכת ההשקיה, אך התברר כי זו כבר נפגעה מהאש ולא תפקדה (עמ' 3 לחוות הדעת). מדברים אלה, שנמסרו לשמאי התובע מפי רחבעם לכל המאוחר יומיים בלבד לאחר האירוע (הוא המועד בו נערכה חווה"ד), עולה שוני ממשי בין גרסתו הנ"ל של רחבעם מסמוך לאירוע, לבין גרסתו בעדותו בפני (בה, כזכור, טען כי סבר שמדובר בשריפה "לא רצינית"). עוד, עולה מהדברים כי כבר בשלב הראשוני, מערכת ההשקיה במטע לא עבדה בשל השריפה, דבר התומך במסקנה כי באותו שלב האש כבר החלה לחדור לשטח המטע. הדבר מתיישב גם עם האמור בחוות דעת של המומחה מור מטעם התובע, אשר תיאר, מפיו של רחבעם, כי בשלב הראשוני הוא החל לבצע פס הפרדת אש בתוך המטע בין השורה הראשונה לשנייה שעדיין לא בערה (סעיף 5 עמ' 7 לחוות דעת מור). משמע, עוד בטרם הגעת כבאית עמק 6 לזירה בערה כבר השורה הראשונה במטע.

34. העובדה כי בדיווח האירוע אצל הנתבעת (שלא ברור מפי מי נרשם), צויין כי דווח על שריפה בשדה קוצים בסמוך למטע תמרים, אין כדי לשנות את התמונה העולה מהמפורט לעיל, שכן אין חולק כי מוקד האירוע אותה עת היה בשדה הבור, וסביר שבכך התמקד הדיווח. אין להסיק מכך כי האש לא החלה בהתפשטותה אל תוך המטע בשלב האמור, כפי שעולה מהראיות שלעיל.

35. המסקנה היא לפיכך, כי כבר בעת שדווח לראשונה על האירוע למוקד 102 של מכבי האש, החלה האש – אשר פרצה בשדה בור סמוך למטע – לאחוז בעצי המטע ולהתפשט לתוכו.

36. ומכאן למחלוקת הנוספת, והיא בשאלה מה היה מצב בעירת המטע בעת שהגיעה למקום הכבאית הראשונה, היא עמק 6, וזאת בשעה 12:31.

על פי הנטען בתצהיר רחבעם, בזמן שהגיעה הכבאית הראשונה האש טרם פשטה לשורה השנייה של העצים במטע אלא שרפה את השורה הראשונה בלבד. בשלב זה, לטענתו, רק שתי שורות של צינורות מערכת ההשקיה נפגעו ושאר הצינורות המשיכו לטפטף מים. בעדותו ציין רחבעם: "ברגע שהכבאית הראשונה הגיעה, האש היתה בשטח בור, איפה שהיא התחילה, בעץ זית אחד ובשורה ראשונה של התמרים, שני עצים" (עמ' 22, ש' 20-21).

מנגד, מטעם הנתבעת העיד הררי, כבאי בצוות כבאית עמק 6, כי: "כשהגעתי השריפה, רב מטע התמרים והזיתים נשרפו כליל. שדה הרוזמרין היה שרוף כבר 60% - 70%. המטע תמרים היה שרוף כולו" (עמ' 68 לפרוטוקול, ש' 19-20). אדרי, מפקד המשמרת לו דיווח הררי מהשטח, העיד כי הררי דיווח לו לאחר ההגעה כי רוב השטח כבר שרוף וכי הם נשארים בהשגחה על החממות והבתים (עמ' 63, ש' 30-31). ענייננו, איפוא, בשתי גרסאות עובדתיות סותרות.

37. במחלוקת עובדתית זו אני מוצאת להעדיף את גרסת הנתבעת, ולפיה בעת הגעת כבאית עמק 6 לשטח, המטע – או למצער חלק גדול ממנו – כבר נשרף. גרסה זו נתמכת במספר עוגנים, כפי שיפורט להלן.

ראשית, הגרסה האמורה משתלבת עם עדות הרב"ש טל מטעם התביעה, אשר אישר כי בעת שהגיעה כבאית עמק 6 לשטח המטע, בערו עצים רבים, כך :

"ש. אתה אומר שברגע שהכבאית הראשונה הגיעה לשטח בערו הרבה עצים?

ת. כן"

(עמ' 27, ש 4-5).

עדות זו, מצד עד מטעמו של התובע, איננה מתיישבת עם גרסת רחבעם לפיה בנקודת זמן זו אחזה האש בעצים בודדים בלבד ("שני עצים"). יש בה כדי ללמד כי המצב היה חמור ממה שביקש רחבעם להציג בעדותו.

שנית, תיאור עדויות הנתבעת בדבר כיוון וקצב התפשטות האש, נתמכות בראיות שהוצגו בדבר הרוח וכיוונה בעת האירוע. על-פי חוות דעת משלימה של הנייה מטעם הנתבעת, שלא נסתרה, ולפי נתוני השירות המטאורולוגי (שצורפו לחוות דעת מומחה התובע מור), כיוון הרוח בין השעות 12:00 – 13:00 היה 82 מעלות מהצפון, משמע - רוח מזרחית (כאשר 90 מעלות הינה רוח מזרחית מלאה). רק אחרי השעה 13:00 הרוח שינתה כוון ל- 298 מעלות שזו רוח צפונית- מערבית. מהירות הרוח היתה בן 6-7 קשר שהם כ- 12 קמ"ש. נתונים אלה, כשהם מצטברים לקביעתי שלעיל לפיה כבר בעת איתור האירוע לראשונה על-ידי אנשי המושב (ובטרם מסירת הודעה לנתבעת) אחזה האש בעצים במטע, תומכים הגיונית בטענה כי האש התפשטה בשטח המטע המצוי מערבית לשטח הבור בו פרצה השריפה, באופן שבעת הגעת כבאית עמק 6 למקום בשעה 12:31 - כ- 50 דקות לאחר שאותרה השריפה לראשונה - כבר נשרף חלק גדול ממנו, כפי שהעיד הררי.

שלישית, על-פי צילום אוויר של השטח המצורף לחוות דעת הנייה, ניתן לראות כי שדה הרוזמרין נמצא בצד המערבי של המטע. האש פרצה בשדה בור המצוי מצידו המזרחי של המטע. כיוון האש היה איפוא ממזרח למטע אל עבר שדה הרוזמרין שממערב לו. לפי עדותו של הררי, שאני מוצאת אותה מהימנה על רקע המפורט לעיל, בעת שהוא הגיע למקום בכבאית עמק 6, כבר אחזה האש בשדה הרוזמרין. הטענה כי באותה עת המטע עצמו בער, הינה הגיונית בנתוני השטח האמורים ולנוכח כיוון התפשטות האש.

38. על הרקע העובדתי שלעיל, נבחן להלן את טענותיו הנזיקיות של התובע כנגד הנתבעת.

האם חבה הנתבעת בנזיקין כלפי התובע:

39. התובע טוען כי הנתבעת חבה כלפיו בעוולות של רשלנות והפרת חובה חקוקה. אשר לעוולת הרשלנות, מתמקדות טענות התובע בשני מישורים. המישור האחד עניינו התנהלות כבאית עמק 6 לאחר הגעתה לשטח. המישור השני, נוגע לאי-משלוח כבאית עמק 32, השייכת לתחנת בית שאן, בשל היעדר כוח אדם זמין במשמרת בבית שאן באותה עת, וכן אי-הזעקת כבאית מתחנת הכיבוי בצמח במרחק קצר מאזור השריפה. עוד טוען התובע לביצוע עוולה של הפרת חובה חקוקה ומפנה בעיקר לסעיפים 2 ו-4 לחוק שירותי הכבאות, תש"ט – 1969. אדון בטענות אלה כסדרן.

עוולת הרשלנות:

40. מסיכומי הצדדים עולה כי אין למעשה מחלוקת של ממש שהנתבעת חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית בענייננו. כפי שנקבע פעמים רבות בפסיקה, גופים מנהליים הפועלים על-פי דין, עשויים לחוב חובת זהירות מושגית כלפי מי שעלולים להיפגע מפעולותיהם; "הסמכות השלטונית מעניקה שליטה, פיקוח וכוח. נוצרת מציאות של תפקוד, הסתמכות וציפייה, העשויים להקים חובת זהירות מושגית" (ע"א 243/83 גורדון נ' עירית ירושלים, פ"ד לט(1), עמ' 153). בעניינו, קבע סעיף 2 לחוק שירותי הכבאות, תש"ט – 1959 (כפי שהיה בתוקף בעת האירוע נשוא התביעה) כי "רשות הכבאות חייבת להבטיח את שירותי הכבאות לכיבוי דליקות בתחומה ולמניעת דליקות או התפשטותן של דליקות לתחומה או מעבר לתחומה, וכן להצלת נפש ורכוש". הנתבעת אמונה, איפוא, על מניעת דלקות והתפשטותן ועל הצלת נפש ורכוש. בהפעילה את סמכויותיה, נושאת הנתבעת חובת זהירות מושגית כלפי הנזקקים לשירותיה ביחס לנזקים צפויים מפעילותה או מחדליה בתחום זה. חובה זו היא בעלת מימד קונקרטי ביחס לתובע, שהוא בעל רכוש שנפגע בשריפה שהנתבעת הוזעקה לפעול לכבותה.

41. מוקד המחלוקת בענייננו הוא בשאלת ההתרשלות, קרי – האם קיימה הנתבעת את חובת הזהירות המוטלת עליה (יוער כי לפי חלק מהגישות בפסיקה, זוהי הנקודה המטריאלית שיש להקדים ולבררה, חלף הדיון בסוגיית החובה. ראו למשל: ע"א 10078/03 שתיל נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים) (2007) בפסקה 17 לחוות דעתו של השופט לוי; ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים) (2013), פסק-דינו של כב' השופט עמית. לגישה שונה – ע"א 3521/11 עו"ד וגנר נ' עבדי ואח' (פורסם במאגרים) (2014), פסד-דינו של כב' השופט הנדל. משנראה כי אין במחלוקת האמורה כדי להשליך על התוצאה בנסיבות ענייננו, אין צורך להתעכב על כך).

השאלה שלעיל כרוכה בהגדרת היקף החובה המוטלת על הנתבעת וסטנדרט הסבירות הנדרש ממנה בפעולתה. ברי כי חובת הזהירות שהנתבעת מחוייבת בה, אל מול בעלי רכוש העלולים להיפגע משריפה, איננה חובת הצלחה; המבחן הרלוונטי איננו מבחן התוצאה, אלא מבחן ההתנהלות הסבירה של רשות בנעליה של הנתבעת "בזמן אמת", בשים לב למערכת נסיבתית נתונה המתקיימת במועד האירוע, ולא בראיה של "חכמה בדיעבד" (ע"א 1617/04 כים ניר שירותי תעופה בע"מ ואח' נ' הבורסה לניירות ערך בתל אביב בע"מ (לא פורסם) (2008). זאת ועוד, אמת המידה היא של סבירות, להבדיל מאמת מידה של אופטימליות (ע"א 3580/06 עזבון המנוח חגי יוסף ז"ל נ' מ"י (פורסם במאגרים) (2011)). בהקשר זה אף יש משקל לעובדה כי מדובר בגוף סטטוטורי, הפועל, מטבעם של דברים, במסגרת משאבים נתונה המחייבת חלוקתם בין מכלול משימותיו (רע"א 5277/08 עזבון המנוח אמיר אליקשוולי ואח' נ' מ"י (פורסם במאגרים) (2009).

42. על רקע האמור, אבחן להלן את טענת ההתרשלות הנטענת, בהתייחס לשני המישורים בהם מתמקד התובע, כפי שצויינו לעיל.

התנהלות צוות כבאית עמק 6:

43. כפי שקבעתי לעיל, כבאית עמק 6 הגיעה למקום האירוע בעת שהמטע כבר בער, או למצער חלק ניכר ממנו. אין חולק כי אנשי הצוות לא נקטו פעולות לכיבוי המטע. במקום זאת, התרכזו בשמירה על הזירה באופן שיימנע מהאש להתפשט לעבר החממות שבסמוך לשדה הרוזמרין שלצד המטע ולכיוון בתי המגורים. הררי בעדותו הסביר כי עשו כן לאחר ביצוע הערכת מצב בשטח, לנוכח מצב השריפה – עוצמת החום הגבוהה והעשן הרב שהיו במקום, הרוח שנשבה באותה עת וכמות המים המוגבלת שעמדה לרשותם בשים לב בין היתר לכך שברז מילוי המים הקרוב ביותר היה במרחק של כ- 500 מ' ממקום השריפה. בנסיבות אלה, ועל-פי שיקול הדעת שהפעילו במקום, הם החליטו שלא לנקוט באמצעי כיבוי ביחס למטע, אלא לשמור שהאש לא תגיע לאזור החממות שבסמוך לשדה הרוזמרין ומשם לכיוון בתי המגורים (עמ' 68, ש' 19-29). על כך העיד גם אדרי, מפקד המשמרת, אשר ציין כי הררי התקשר אליו לאחר הגעת עמק 6 לשטח, דיווח לו כי רוב השטח כבר שרוף וכי הם נשארים בהשגחה על החממות והבתים (עמ' 63, ש' 30-31). השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה שהתקבלה במקום הוסברו על-ידי כהן, ראש מדור מבצעים בעת האירוע, כשנשאל על כך בחקירתו, כדלקמן:

"ש. לא היה נכון לפתוח את המים מרכב הכיבוי?

ת. לא. במזנק שהוא הברז שנמצא בקצה הצינור יש לו חישוב ספיקה, הוא מוציא במינימום 250 ליטר לדקה, ברכב הכיבוי יש 3,000 ליטר מים. כבאית אחת בנתונים האלו במספר דקות מסיימת את המים. מדובר באירוע עם מטען אש מאוד בעייתי, על פניו נראה כשדה, מבחינתנו סבוך בכניסה רגלית או עם רכב, ענפים של רוזמרין זה דבר סבוך, השיקול לפתוח מים, על פי התחקיר שיקולם היה להגן על החממה והבית. גם אם השריפה לא הייתה ממש ממש קרובה לבית, השיקול הוא נכון מכיון שהיו רוחות ושינויי כיוון רוחות ובנקל גם גיצים יכולה לתפוס את החממה והבית." (עמ' 50, ש' 30-32; עמ' 51, ש' 1-3).

44. אינני סבורה כי קיים בסיס לקבוע שההחלטה שהקבלה על-ידי צוות כבאית עמק 6 היתה החלטה בלתי סבירה המגיעה כדי התרשלות. ענייננו בהחלטה בדבר מתווה מבצעי/ביצועי להתמודדות עם שריפה משתוללת, בנתונים מורכבים, מול חלופות שאף אחת מהן איננה בהכרח אופטימלית, ובתנאים שמידת אי-הוודאות לגביהם הינה לא מבוטלת. יש לזכור כי אין לשפוט את הדברים בדיעבד, אלא בנתוני זמן אמת, "בלהט הדברים", תרתי משמע, וכאשר החשש להתפשטות של האש ולפגיעה נוספת ברכוש ואולי אף בנפש, הינה ממשית. בנסיבות מעין אלה, לגורם המקצועי בשטח נתון מתחם של שיקול דעת בבואו לקבל החלטות בדבר אופן הביצוע בו יש לנקוט, "הסובל" סוגים שונים של החלטות, מבלי שיש בעצם העובדה כי ניתן היה אולי להחליט אחרת, כדי להוציא את ההחלטה שהתקבלה ממתחם הסבירות. אינני מוצאת כי הונחה תשתית המאפשרת לקבוע כי ההחלטה כפי שהתקבלה, במגבלות ובנתוני המקום והאירוע שפורטו לעיל (עוצמת אש ועשן, רוח, חשש להתפשטות, אמצעי הכיבוי הנתונים ומגבלת מקור מים זמין דיו), היתה החלטה רשלנית. מדובר בהחלטה עניינית, הלוקחת בחשבון את הסיכונים והתרחישים האפשריים, אל מול האמצעים הקיימים באותה עת ומצב הדברים בשטח, והיא החלטה הבאה בגדר מתחם הסבירות של שיקול-דעת גורמי הכיבוי.

45. יצויין כי התובע בסיכומיו מדגיש את דבריו של הררי בעדותו, מהם ניתן ללמוד, לטענת התובע, הודאה בדבר טעות בשיקול הדעת שהופעל על-ידו. וכך אמר הררי בעדותו בהקשר זה:

"ת. בתור ראש צוות כשהגענו למקום, מה שסיכן את כל האיזור שם לא מה שנשרף, מה שהיה...הגעתי לשטח, עשינו הערכת מצב, מה שנשרף כבר אי אפשר להחזיר אחורה, הסתכלתי קדימה, יש שיקול דעת שלא בהכרח תמיד נראה נכון, עשינו הערכת מצב....החלטנו שלא לכבות, כמות המים, עוצמת האש והרוח והעשן המאוד סמיך, החלטנו עד כמה שזכור לי מול שדה הרוזמרין הייתה חממה ענקית ומהחממה ועד הבית היה שדה חיטה חרוש חצי גובה..." (עמ' 68 לפרוטוקול, ש' 22-29).

אינני מוצאת ממש בטענת התובע. ראשית, מרצף עדותו של הררי וקריאת הדברים בהקשר בו נאמרו עולה כי דבריו מוקדו בבעירת שדה הרוזמרין, ולא במטע. הוא הבהיר זאת בדבריו כשציין כי: "מטע התמרים מבחינתי לא בער, רק הרוזמרין. הוא דיבר איתי רק על הרוזמרין. המטע היה שרוף לגמרי ולא שיחק תפקיד לעניין הזה, כשבאתי הוא היה שרוף כליל. " (עמ' 71, ש' 19-20).

יתרה מכך, אף אם הדברים כוונו לאי-כיבוי המטע, אין בכך כדי להוכיח את טענת ההתרשלות. כפי שצויין לעיל, בהחלטות מהסוג הנדון בענייננו, קיים מתחם של סבירות, ותתכן קבלת החלטות שונות במסגרתו. עוד יש לציין, כפי שנקבע בפסיקה, כי אין לזהות טעות בעת הפעלת סמכותה של הרשות המנהלית, עם מסקנה בדבר התרשלות מצידה. את ההתרשלות יש לבחון באמות מידה נזיקיות, בשים לב למכלול הנסיבות ולנתונים שהיו קיימים וידועים לרשות בעת קבלת ההחלטה. כך למשל נפסק, כי גם מקום בו נקבע ע"י בית המשפט במסגרת תקיפה ישירה של החלטת הגורם המנהלי, כי נפל פגם בהחלטתו, אין הדבר כשלעצמו מלמד על כך כי ההחלטה, בעת שנתקבלה, היתה רשלנית ומצמיחה עקב כך חבות נזיקית; "לא כל החלטה שגויה של רשות המפעילה שיקול דעת מקצועי, הינה החלטה העולה כדי התרשלות ... במילים אחרות, ההכרעה השיפוטית של בית משפט זה במישור המנהלי, יכולה אמנם להוות אמת מידה לסבירות ההחלטה, אולם היא אינה יכולה להיות הפרמטר היחידי, שכן את סבירות ההתנהגות – קבלת ההחלטה של הוועדה המחוזית – יש לבחון בעת התרחשותה, על פי הידוע באותה עת ולא 'בחכמה שבדיעבד'" (ע"א 9313/08 אופנברג ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו ואח' (פורסם במאגרים) (2012). לא אחת אכן נקבע – במסגרת הבחינה הנזיקית - כי הפגם שנמצא במסגרת התקיפה הישירה, איננו מצמיח חבות בנזיקין (ראו למשל: ע"א 1617/04 כים ניר שירותי תעופה בע"מ ואח' נ' הבורסה לניירות ערך בתל אביב בע"מ (לא פורסם) (2008); רע"א 8286/13 נטו מ.ע סחר ומזון בע"מ נ' הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו (פורסם במאגרים) (2013); ע"א 9313/08 הנ"ל).

46. אוסיף כי אינני רואה לקבל את מסקנת מומחה התובע, מור, בדבר פעילות בלתי תקינה מצד צוות עמק 6. התשתית העובדתית עליה הסתמך המומחה איננה מדויקת, שכן כפי שנקבע לעיל, בעת שהגיע צוות עמק 6 לשטח המטע כבר בער, ולא כפי שהניח המומחה. גם טענת המומחה כי היה על צוות עמק 6 להזעיק עזרה, איננה במקומה, שכן מהראיות עולה כי הוא אכן עשה זאת (עדות אדרי, עמ' 63, ש' 30-31; עדות כהן; עמ' 49 לפרוטוקול, ש' 27-28).

אי-הפעלת כבאית עמק 32:

47. לטענת התובע, היה על הנתבעת לגייס לצורך טיפול באירוע את כבאי התחנה בבית שאן אשר לא היו באותה עת במשמרת בתחנה, ובאמצעותם להפעיל את כבאית עמק 32 אשר עמדה בתחנת בית שאן, ולא להזעיק כבאית מרוחקת שנדרש לה כחצי שעה להגיע למקום. הנתבעת טוענת, כי על-פי הנהלים לפיהם היא פועלת, לא מבוצע גיוס של עובדים מהבית כל עוד לא הגיעה הכבאית הראשונה לשטח וביצעה הערכת מצב, וכי גיוס עובדים מהבית מחייב הוראה של מפקד השירות בלבד. לטענתה, בהתאם לכך פעלה גם במקרה דנן.

48. הנתבעת צירפה כחלק מראיותיה קובץ "נהלי מכ"ר פרק 200 מבצעים – נוהל הפעלה מבצעית בשרותי הכבאות וההצלה". בסעיף 7.1 לנוהל צוין: "בהתאם לצורך יבוצע גיוס של עובדים ואמצעים מעבר לכוחות המפורטים בלוח הכוננות שבחדר המבצעים באותו יום".

על פי סעיף 7.2 לנוהל מקורות הגיוס הינם:

"7.2.1 עובדי המפקדה אשר בתפקיד.

7.2.2 עובדי השרות אשר מחוץ למשמרת.

7.2.3 כוחות משרותי כבאות בארץ בהתאם לתקנות בדבר הסדרים ותנאים לעזרה הדדית בין רשויות כבאות תשכ"ב – 1962.

7.2.4 ציוד ואמצעים ממפעלים ומתקנים כמפורט....".

סעיף 7.4.3 לנוהל קובע כי : "אם התגלה הצורך בגיוס עובדים בשעות בהם עובדי המפקדה נמצאים בתפקיד, יגוייסו קודם עובדי המפקדה ולאחר מכן יגוייסו כבאים הנמצאים בחופשה וזאת בהתאם לצרכים המבצעיים ועל – פי שיקול דעתו של מפקד השירות". על פי סעיף 7.3 לנוהל הסמכות לגיוס הינה של מפקד השרות או סגנו.

סעיף 6.5.8 לנוהל קובע כי בהתאם לקבלת ההודעה על אירוע ודרגת הסיכון, ישוגרו כוחות למקום האירוע, כאשר הכוחות הראשונים ישוגרו מהתחנה הקרובה ביותר למקום האירוע אשר שייכת לתחום השיפוט של רשות הכבאות. סעיף 6.6.6 לנוהל קובע כי: "עם הגיע הרכב למקום האירוע, מפקד הצוות ידווח לחדר המבצעים "הגעה" ויתן תמונת מצב ראשונית".

סעיף 4.1 לנוהל קובע כי הכוננות בתחנות הכיבוי תהיה במשך 24 שעות ביממה ובכל ימות השנה ותתבסס על 3 משמרות. בהקשר זה יש אף לציין את תקנות שירותי הכבאות (העסקת כבאים במשמרות), תשמ"א – 1981, הקובעות כי הרשות לא תעסיק כבאי במשמרת העולה על 8 שעות עבודה, אלא בהיתר מיוחד של שר הפנים.

בהתאם להוראות האמורות, ברירת המחדל איננה גיוס של עובדים מחוץ למשמרת, וגיוסם של עובדים כאמור טעון אישור של מפקד שירות או סגנו.

49. בענייננו, בעת האירוע עסקו כבאי המשמרת בבית שאן באירוע שריפה אחר שהתרחש בקיבוץ רשפים. לפיכך, פעלה הנתבעת באמצעות כבאי תחנה אחרת בתחום האיגוד, היא תחנת עפולה. כפי שעולה מהמפורט לעיל, גיוס עובדים שאינם במשמרת, איננה מהווה "ברירת מחדל" על פי נהלי הנתבעת, אלא שמורה לנסיבות בהן הדבר נדרש ומתחייב בנסיבות ובהיעדר כוח אדם אחר. ההנחיה הגלומה בנוהל בעניין זה הינה סבירה לטעמי; "הקפצת" כוח אדם שאיננו במשמרת בעת נתונה, ומשובץ למשמרות אחרות (שכן כאמור התחנה עובדת בשלוש משמרות), איננו מהלך טריוויאלי מבחינת תנאי עבודה והיבטים מערכתיים, וסביר כי הוא ישמר רק למצבים המחייבים זאת.

50. במקרה דנן, הדיווח אודות האירוע כפי שנרשם בהודעה למוקד, היה בדבר שריפת שדה קוצים בסמוך למטע תמרים. לא דווח על שריפה באזור מגורים או נסיבות אחרות שיכולות להצביע על מצב חירום מיידי. עמד על כך אוחיון בעדותו: "...מבחינתנו שדה בור הוא לא מעובד ומתייחסים אליו כאל שריפה לא עם סיכון כזה גבוה. מחכים לדיווח של הצוות מהשטח" (עמ' 57 לפרוטוקול, ש' 19-21). יצויין כי אף התובע, לפי גרסתו, סבר בשלב הראשוני של האירוע, לאחר שאותרה השריפה לראשונה, כי אין מדובר "בשריפה רצינית" כלשונו, ובסיכון ברמה גבוהה (ראו דבריו בעדותו בעמ' 20, ש' 1-18).

בנסיבות אלה, הרי שבשלב הראשוני, ובטרם הגעת כבאית ראשונה למקום אשר דיווחה על המתרחש, אינני סבורה כי ההחלטה להפעיל כבאית אחרת מתחום האיגוד, על-פני גיוס מיידי של כוח אדם מתחנת בית שאן שהיה באותו עת שלא במשמרת (בבית), הינה החלטה רשלנית.

51. זאת ועוד, אף אם נניח כי ההחלטה בעניין זה היתה בלתי סבירה (ואינני סבורה כך), הרי שהתובע לא ביסס את חוליית הקשר הסיבתי ההכרחית להוכחת תביעתו. זאת, מאחר שאף אם היו מגוייסים כבאים מבית שאן ששהו באותה שעה בביתם, יש להניח כי היה חולף זמן-מה לצורך התארגנותם, הגעתם לתחנה ונסיעה ממנה למקום האירוע. לכבאי תחנת עפולה (עמק 6) לקח כחצי שעה להגיע למקום האירוע ממועד קליטת הדיווח במוקד 102 (בשעה 11:58). אף בהנחה כי לכבאי בית שאן ככל שהיו "מוקפצים" מביתם, היה לוקח זמן פחות מכך להגיע למקום, עדיין ברי כי הגעתם לא היתה מיידית והיה חולף זמן עד הגעתם למקום. כפי שכבר צויין, בעת הגעת כבאית עמק 6 לזירה, הוחלט שלא להפעיל אמצעי כיבוי נוכח עוצמת האש במקום, מגבלות יכולת הכיבוי והמצב בשטח. לא הונחה תשתית המאפשרת לקבוע ברמת סבירות מספקת, כי לו היה נעשה שימוש בכבאית עמק 32 מבית שאן, במקום בכבאית עמק 6, היה הדבר מביא לשינוי משמעותי בהערכת המצב ולשינוי התוצאה. אינני רואה לקבל בעניין זה את עדות המומחה מטעם התובע, אשר סבר כי ניתן היה לכבות את השריפה באמצעות עמק 32 לו היתה מופעלת בשלב מוקדם, שכן התשתית העובדתית אותה הניח, לפיה השריפה טרם פשטה במטע באותו שלב, הינה שונה מהתשתית העובדתית כפי שקבעתי לעיל.

52. אף טענת התובע בדבר התרשלות הנתבעת בכך שלא הפעילה את כבאית עמק 32 לאחר הגעת כבאית עמק 6 למקום, ולאחר שהאחרונה לדיווחה אחראי המשמרת וביקשה סיוע, אינני רואה לקבל. אף אם אניח כי באותו שלב נתוני השריפה הצדיקו גיוס כוח אדם של תחנת בית שאן מהבית, לא הוכח בנסיבות הקונקרטיות קיומו של קשר סיבתי בין ההחלטה שלא לעשות כן לבין הנזק שנגרם למטע של התובע. כפי שצויין לעיל, בעת שהגיעה כבאית עמק 6 לשטח (בשעה 12:31), כבר היה המטע, או למצער חלק גדול ממנו - שרוף. זאת ועוד, מעת שהגיעה כבאית עמק 6 למקום, ועד שהגיעה תגבורת בדמות כבאית עמק 11 (הכבאית מבית שאן שסיימה בינתיים לטפל באירוע ברשפים), חלפו 25 דקות. יצויין כי אף לגישת התובע (כעולה מתיאור העובדות בחוות דעת המומחה מור), באותו שלב כ- שני שלישים מהמטע כבר היו שרופים (עמ' 7, סעיף 8 לחוות דעת מור). כפי שצויין לעיל, אם היו מוזעקים כבאים מבית שאן מביתם לאחר הגעת עמק 6 למקום האירוע (בשעה 12:31), ברי כי הגעתם לא היתה מיידית, והיה נדרש זמן להתארגנות והגעה. לשם המחשה, למשל, ניתן להצביע על כך כי לפי רישומי הנתבעת, מעת יציאת כבאית עמק 11 ממקום האירוע הנוסף בקיבוץ רשפים המצוי בסמיכות לאיזור השריפה נשוא דיוננו, ועד הגעתה לזירה, חלפו כ- 10 דקות (דו"ח האירוע המתייחס לשריפה ברשפים, צורף לנספחי תצהירי הנתבעת; תצהיר רונן מריזן, סעיף 2).

לאמור יש להוסיף, כי לפי העדויות עולה כי כבאית עמק 32 היא כבאית בעלת קיבולת מים מעטה יחסית (1000 ליטר), ופחותה מזו של עמק 11 (3000 ליטר). לעניין זה העיד כהן, ראש מדור מבצעים אצל הנתבעת, כי לכבאית עמק 32 קיבולת של 1 קוב מים בלבד וכי אין בכך כדי לסייע ממשית בכיבוי שריפה מסדר הגודל בו מדובר בענייננו, ובלשונו: "זה כמו להבדיל בין מטף למטוס כיבוי" (עמ' 47 לפרוטוקול, ש' 20-21).

53. על רקע כל המפורט לעיל, מסקנתי היא כי לא הוכח ברמת הסבירות הנדרשת, כי גיוס כוח אדם של תחנת בית שאן מהבית, בשלב שלאחר הגעת כבאית עמק 6 למקום, וזאת במקום להזעיק את כבאית עמק 11, היה מונע את הנזק שנגרם למטע בשריפה.

54. לא מצאתי ממש גם ביתר הטענות שהעלה התובע לעניין אי-קיום נהלי הנתבעת, ובפרט בגין אי-קיום תחקיר ואי-עריכת בדיקה שריפות בתום האירוע. תחקיר נערך על-ידי הנתבעת, אם כי רק לאחר פנייתו של התובע. לא נערכה בדיקה של חוקר שריפות כפי שנדרש בנוהל העבודה של הנתבעת, ברם אין בכך כדי לבסס את עילת התביעה דנן, שעניינה רשלנות הנתבעת בטיפול בשריפה, שגרמה לשריפת המטע לפי טענת התובע. פגם באי-עריכת בדיקה של חוקר שריפות לפי הנוהל, איננו יכול כשלעצמו להוות בסיס לקבלת תביעה זו. אציין עוד כי למעשה אין חולק בדבר הסיבה לפרוץ השריפה והנקודה בה היא פרצה, כך שנראה כי מידת הרלוונטיות של בדיקת חוקר שריפות בענייננו מוטלת בספק.

אי-גיוס כבאית מתחנת צמח:

55. נותר לדון בטענת התובע כי הנתבעת התרשלה בכך שלא פנתה בבקשת סיוע לתחנת כיבוי האש בצמח, השייכת אמנם לאיגוד אחר, אך מצויה לטענתו במרחק קרוב יותר למקום האירוע מאשר התחנה בעפולה ואזור אלון תבור ממנו יצאה כבאית עמק 6. גם טענה זו אין לקבל. ראשית, במישור העובדתי נטען על-ידי אדרי מטעם הנתבעת בתצהירו, כי בעת האירוע היתה תחנת צמח עסוקה אף היא באירוע אחר, טענה שלא נסתרה ושהתובע לא הניח לגבי תשתית לקבוע אחרת. שנית, ההנחה כי קיים פער ממשי בין זמן ההגעה מצמח לשדה תרומות, לעומת הזמן שלקח לכבאית עמק 6 להגיע מרגע שנקראה לאירוע (כחצי שעה), אף היא לא הוכחה, ובפרט לא הוכח כי ככל שמדובר בפער זמנים כלשהו היה בו כדי לשנות אפקטיבית את מהלך הדברים וההחלטות שהתקבלו במקום.

הפרת חובה חקוקה:

56. התובע טוען בנוסף לביצוע עוולה של הפרת חובה חקוקה, בהתבסס על הוראות סעיפים 2 ו- 4 לחוק שירותי הכבאות.

סעיף 2 לחוק קובע כדלקמן:

"רשות כבאות חייבת להבטיח את שירותי הכבאות לכיבוי דליקות בתחומה ולמניעת דליקות או התפשטותן של דליקות לתחומה או מעבר לתחומה, וכן להצלת נפש ורכוש".

סעיף 4 לחוק קובע כדלקמן:

"לשם מילוי תפקידיה לפי סעיף 2, חייבת רשות כבאות –

(1) להקים ולהחזיק בתחומה יחידה או יחידות של כבאים לפי תקן שייקבע שר הפנים (להלן – יחידת כבאים) ולאמן את הכבאים לתפקידיהם במכבי אש;

(2) לרכוש, להתקין ולהחזיק במצב תקין את הציוד והמיתקנים הדרושים ליחידת הכבאים למילוי תפקידיה וכן את מעון היחידה וריהוטה;

(3) להבטיח, לקיים ולתאם את כל הסידורים הדרושים למניעת דליקות ולכיבוין;

(4) לקבוע סידורי כבאות במוסדות ומפעלים ....

(5) לקבוע סידורים להגשת עזרה הדדית בינה לבין רשויות כבאות שכנות, ורשאית ....."

57. דין הטענה לביצוע עוולה של הפרת חובה חקוקה להידחות. כפי העולה מהמפורט לעיל, הנתבעת בעניינו פעלה בהתאם לנהליה, בשים לב לאילוצים ולריבוי המשימות שעמדו לפתחה ביום האירוע, והחלטותיה כפי שהתקבלו היו בגדר מתחם הסבירות של רשות במעמדה. ברי כי הוראות הדין האמורות אינן קובעות חובת הצלחה בכיבוי כל שריפה ושריפה ומניעת כל נזק אש. בנסיבות שפורטו המסקנה היא כי היא לא הפרה את הוראות החוק אליהן מפנה התובע ולא ביצעה עוולה של הפרת חובה חקוקה כלפי התובע (וזאת אף מבלי להידרש בפרוטרוט ליסודות העוולה האמורה כפי שפורשו בפסיקה).

סוף דבר:

58. נוכח כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

59. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 20,000 ₪. בסכום ההוצאות התחשבתי במספר הישיבות שהתקיימו ובחוות הדעת להן נדרשה הנתבעת. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים

ניתן היום, י"א אדר תשע"ה, 02 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.