1. אלה הן שתי תביעות, שעניינן ביצוע עבודות שיפוץ, שהדיון בהן אוחד. בין ג. עזיז בולוס בנין ופיתוח בע"מ (להלן: "חברת בולוס") לבין "אורנים" – מכללה אקדמית לחינוך (להלן: "אורנים") נכרת הסכם לביצוע עבודות שיפוץ באורנים על ידי חברת בולוס. התביעות נוגעות לעבודות שבוצעו. בת.א. 11054-05-09 תובעת חברת בולוס מאורנים את יתרת התמורה שמגיעה לה, לטענתה, עבור העבודות שבוצעו. בת.א. 21806-06-09 תובעת אורנים את חברת בולוס ואת מנהלה, ג'ורג' בולוס (להלן ביחד: "בולוס"), בגין סכומים שלטענתה נגבו ממנה ביתר, דהיינו עבור עבודות שלא בוצעו כלל ועבור עבודות שבוצעו באופן חלקי בלבד או בצורה לקויה.

הרקע העובדתי

1. ביום 26.6.08 נכרת בין אורנים לבין חברת בולוס הסכם לביצוע עבודות שיפוץ של מעבדה לביולוגיה לסטודנטים ושל מבנה המיועד למעבדות מחקר בקמפוס המכללה בקריית טבעון, תמורת סך של 1,210,000 ₪, ובתוספת מע"מ – 1,397,550 ₪ (להלן: "ההסכם").
2. חברת בולוס ביצעה עבודות, שעבורן מסרה לה אורנים שיקים בסך של 2,180,265 ₪ כנגד חשבוניות שהוציאה לה (להלן: "החשבוניות"), כדלקמן:
   1. ביום חתימת ההסכם, 26.6.08 - סכום של 233,000 ₪ כולל מע"מ כמקדמה, וזאת בשיק מס' 16842, תאריך פרעון 2.10.08 (חשבונית מס' 738).
   2. ביום 1.8.09 - סכום של 792,265 ₪ כולל מע"מ, בשלושה שיקים: שיק מס' 17266 על סך 200,000 ₪ תאריך פרעון 2.11.08; שיק מס' 17267 על סך 200,000 ₪ תאריך פרעון 2.12.08; ושיק מס' 17268 על סך 392,265 ₪ תאריך פרעון 2.1.09 (חשבונית מס' 755).
   3. ביום 30.8.08 - סכום של 577,500 ₪ כולל מע"מ, בשלושה שיקים: שיק מס' 670 על סך 200,000 ₪ תאריך פרעון 2.2.09; שיק מס' 671 על סך 200,000 ₪ תאריך פרעון 2.3.09; ושיק מס' 672 על סך 177,500 ₪ תאריך פרעון 2.4.09 (חשבונית מס' 766).
   4. ביום 10.10.08 סכום של 577,500 ₪ כולל מע"מ, בשלושה שיקים שמספריהם 675-677, ותאריכי פרעונם 25.3.08, 25.4.08, 25.5.08. שני השיקים האחרונים מביניהם הינם על סך 186,725 ₪ כל אחד (להלן: "שני השיקים") (חשבונית מס' 776).
3. חברת בולוס הוציאה חשבון סופי עבור העבודות, בסך 1,810,951 ₪ ומע"מ.
4. מספר חודשים לאחר סיום העבודות ביצעה אורנים בדיקה באמצעות מומחה, שבה הסתבר לה, לטענתה, כי בולוס גבו ממנה סכומים ביתר.
5. בחודש מרץ 2009 החזירה חברת בולוס לאורנים את שני שיקים. נסיבות החזרתם של שני השיקים שנויות במחלוקת בין הצדדים. בתמצית אציין כי בעוד שחברת בולוס טוענת שהייתה אמורה לקבל תמורתם שיקים אחרים, טוענת אורנים כי היה זה החזר של סכומים ששילמה ביתר.
6. מכאן שהסכום ששילמה אורנים לחברת בולוס מסתכם ב-1,806,815 ₪.
7. בתביעתה תבעה חברת בולוס את סכום שני השיקים – 373,450 ₪, וכן סכום של שיק נוסף, בסך 23,851.5 ₪, שאינו נוגע לעבודות נשוא ההסכם. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, ולגבי השיק הנוסף לא ניתנה לאורנים רשות להתגונן, ואורנים שילמה את סכומו. נותרה, איפוא, התביעה לגבי סכום שני השיקים.
8. ואילו אורנים טוענת ששילמה סכומים ביתר, ובתביעתה היא תובעת השבתם.
9. לאחר שהצדדים הגישו חוות דעת של מומחים מטעמם, הם הסכימו למינוי מומחה מטעם בית המשפט. בהתאם, מיניתי את המהנדס צבי רון כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המהנדס רון").

תמצית טענות הצדדים

1. בולוס טוענים כי אורנים אישרה בזמן אמת את החשבוניות, ולכן הנטל להוכיח שאין היא חייבת לשלם סכומים אלה מוטל עליה. אורנים לא עמדה בנטל זה. בולוס מוסיפים כי אף אם התשלום בגין החשבוניות נעשה עקב טעות או רשלנות של אורנים, אין היא זכאית להחזר, אלא היא חייבת לשלם לחברת בולוס את מלוא סכומי החשבוניות. בולוס טוענים כי אורנים לא הוכיחה את רכיבי תביעתה, שכן לא העלתה בזמן אמת כל טענות לקיומם של ליקויים בעבודות. המומחה מטעם בית המשפט מונה באיחור, ולכן לא יכול היה לבחון את שווי העבודות שבוצעו בפועל. בולוס מוסיפים כי אין עילה לתביעה אישית נגד ג'ורג' בולוס, ולכן דין התביעה נגדו להידחות.
2. אורנים טוענת כי בולוס הוציאו חשבוניות כוזבות, ללא פירוט של העבודות נשוא כל חשבונית וללא כתבי כמויות ומדידות. בולוס חייבו את אורנים גם בסכומים שאינם קשורים להסכם, חלק מן הסכומים חויבו פעמיים, והוספו רכיבים שחברת בולוס אינה זכאית להם על פי ההסכם. לטענת אורנים, היא טעתה טעות יסודית באישור החשבוניות, שיסודה בהטעיה ובתרמית מצד בולוס. אורנים מוסיפה כי עם גילוי דבר התרמית, הגיעה להסדר עם בולוס, שלפיו ישיבו בולוס לאורנים חלק מהסכומים ששולמו, ואולם בולוס לא עמדו בהסדר. אורנים מוסיפה וטוענת כי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מוכיחה שנגבו ממנה סכומים ביתר, והיא זכאית להשבתם.

דיון והכרעה

האם נכרת בין הצדדים הסדר בעניין החזר סכומים?

1. השאלה אם לאחר ששילמה אורנים לבולוס את מלוא התשלומים הגיעו הצדדים להסדר בדבר החזר חלק מהתשלומים ששולמו, היא השאלה הראשונה שיש להכריע בה. אם אומנם הגיעו הצדדים להסדר, אכיפתו של הסדר זה עשויה לייתר דיון ביתר המחלוקות בין הצדדים. כאמור, גרסת אורנים היא כי הצדדים הגיעו להסדר, ואולם הוא הופר על ידי בולוס, בעוד שגרסת בולוס היא כי לא היה הסדר כזה. אין חולק כי בחודש מרץ 2009 החזירו בולוס לאורנים את שני השיקים.
2. גרסת אורנים, מפיו של פיני דביר, סמנכ"ל אורנים (להלן: "דביר"), הינה כי לצורך החזר הכספים שנגבו ביתר הגיע בחודש מרץ 2009 להסכם עם ג'ורג' בולוס, שלפיו חברת בולוס תחזיר לאורנים את שני השיקים שטרם נפרעו, וכן תמסור לה שיק נוסף על סך 172,175 ₪. ואולם חברת בולוס הפרה הסדר זה בכך שהוציאה חשבונית זיכוי בגין שני השיקים ותבעה את אורנים על סכום זה, ובכך שבמקום למסור שיק על סך 172,175 ₪, נתן ג'ורג' בולוס לדביר שני שיקים אישיים שלו על סך 60,000 ₪ כל אחד, אשר חזרו בשל היעדר כיסוי מספיק (ראה: סעיפים 5-6 לתצהיר דביר).
3. ואילו ג'ורג' בולוס מסר בעדותו, כי בחודש מרץ 2009 פנתה אליו אורנים באמצעות דביר, וביקשה שחברת בולוס תחזיר לה את שני השיקים על מנת לבצע פריסה מחדש של התשלומים בשל קושי תזרימי שאליו נקלעה אורנים. לפני משורת הדין הוא הסכים לפריסת חובה של אורנים והחזיר לה את שני השיקים, מתוך ידיעה כי אורנים תמסור לו שיקים חלופיים באותו הסכום, בין היתר, בשל מערכת היחסים הטובה בין הצדדים. לאחר מסירת השיקים לאורנים התברר כי טענת אורנים לפריסת התשלומים הייתה מצג שווא וכיסוי לתרמית שביצעה, שכן אורנים סרבה למסור לו שיקים אחרים, והודיעה כי עליה לבצע בדיקה של החשבונות, שכאמור כבר נבדקו ואושרו (ראה: סעיפים 13-15 לתצהיר ג'ורג' בולוס). לגבי שני השיקים האישיים שלו, על סך 60,000 ₪ כל אחד, מסר ג'ורג' בולוס כי במקום לתת ערבות בנקאית לביצוע עבודות הבניה נשוא ההסכם, הוסכם בין הצדדים כי הוא ימשוך שני שיקים על סך 60,000 ₪ כל אחד וימסור אותם לאורנים למטרה זו בלבד, דהיינו במקום ערבות ביצוע. הסדר זה נבע משילוב של שתי סיבות: אי הגעה להסכמות עם הבנק בנוגע לבטחונות, והתעקשות אורנים על המצאת ערבות בנקאית (ראה: סעיף 9 לתצהיר ג'ורג' בולוס). ג'ורג' בולוס הדגיש כי לא הגיע עם אורנים להסדר כנטען על ידיה.
4. הנטל להוכיח קיומו של הסכם מוטל על הטוען לו, במקרה זה - אורנים. אורנים לא עמדה בנטל זה. ראשית, על שני השיקים האישיים של ג'ורג' בולוס מופיע הכיתוב "שיק לבטחון", דבר שעולה בקנה אחד עם טענת בולוס כי מדובר בבטוחה שניתנה חלף ערבות, ולא בתשלום ששולם כגרסת דביר. יתירה מכך: אם אומנם ניתנו השיקים לאורנים כתשלום, מדוע הסכימה לקבל שיקים שעליהם מצוין שהם לבטחון? כידוע, אין דינו של שיק לבטחון כדינו של שיק רגיל. שנית, התנהלות הצדדים לאחר חודש מרץ 2009 מעידה על כך שלא הגיעו להסדר המסדיר את המחלוקות ביניהם. לגרסת דביר עצמו, גם לאחר חודש מרץ 2009 התקיימו פגישות בין הצדדים, ואורנים דרשה בעל פה ובכתב החזרת סכומים ותיקון ליקויים (ראה: סעיפים 7-8 לתצהיר דביר). עובדות אלה, כמו גם העובדה שבחודש מאי 2009 הגישה חברת בולוס את תביעתה, אינן מתיישבות עם הטענה כי הצדדים הגיעו להסדר. שלישית, התנהלותה של אורנים עצמה מעידה על כך שאין היא סבורה שבין הצדדים הסדר מחייב. אורנים מנסה לאחוז בחבל משני קצותיו: מחד להדוף את תביעת בולוס שעניינה תשלום שני השיקים בטענה ששני השיקים הוחזרו לה כחלק מהסדר שעליו הסכימו הצדדים. ואולם מאידך היא תובעת מבולוס סכום של 991,419 ₪, בעוד שאילו היה בין הצדדים הסדר מחייב, שאת אכיפתו היא מבקשת, הייתה אורנים יכולה לתבוע רק סך של 172,175 ₪, שהוא הסכום שלטענתה התחייבו בולוס להשיב לה (בנוסף לשני השיקים שהוחזרו לאורנים והיא לא שילמה את סכומם). התנהלותה של אורנים עצמה, שהמשיכה בעריכת בירורים גם לאחר שלגרסתה הגיעו הצדדים להסדר, שהסכימה לקבל שני שיקים לבטחון המסתכמים ב-120,000 ₪ במקום סכום של 172,175 ₪ שעליו הוסכם, לטענתה, ושהגישה תביעה בסכום העולה בהרבה על הסכום שהיא זכאית לו לפי ההסדר הנטען, מעידה על כך שלא קיים הסדר בין הצדדים, ושאף אילו היה קיים כזה – אורנים אינה מבקשת אכיפה שלו.
5. יצוין כי בחקירתו הנגדית נשאל דביר אודות התנהלותה של אורנים, כמפורט לעיל, ולא עלה בידיו לספק הסברים מניחים את הדעת:

"ש. איך מסתדרות שתי המחאות על סך 60,000 ₪ כל אחת שכתוב עליהן "לביטחון" עם הטענה שלך שהן אמורות להוות תשלום של 172,175 ₪?

ת. כי הוא לא עמד בהסדר. הוא היה אמור לתת לי המחאה על 172,175 ובמקום זה נתן שתי המחאות אישיות שלו על 60,000 ₪, שזה היה סטיה ממה שהובטח על ידו בהסדר.

...

ש. אתה אומר שהוא מפר את ההסכם, אז למה אתה מסכים לקבל אותן?

ת. באותו זמן אנחנו נמצאים בבירורים, אנחנו כל הזמן מבקשים ממנו לבוא לשבת ולברר.

ש. אתה טוען שהגעת עם ג'ורג' להסכם בסוף מרץ. תחילת אפריל ג'ורג' בא אליך ומציג לך שתי המחאות שכתוב עליהן "לביטחון" לנובמבר ולדצמבר. אתה לוקח את ההמחאות ולא אומר לו על מה אתה מדבר?

ת. לקחתי את ההמחאות ולא דרשתי ממנו יותר.

ש. למה?

ת. אין לי הסבר למה עשיתי זאת. באותה תקופה לא ידעתי את גודל התרמית.

ש. אם לא ידעת את גודל התרמית, איך אתה לוקח על עצמך אחריות להגיע להסכם עם ג'ורג' שהוא מחזיר פה רק כחצי מיליון ₪, שלטענתך אתה עוד מצוי בבדיקות ולא יודע מה התוצאה הסופית? איך אתה לוקח על עצמך את האחריות? אם הוא היה עומד בזה ומחזיר לך את שני השיקים והיה משלם לך 172,000 ₪, היו לך עוד טענות כלפיו?

ת. בנקודת הזמן הזו, אם היה נותן לי 172,000 ₪ לא.

ש. למרות שהבדיקה של רוזנטל לא הסתיימה במועד הזה.

ת. נכון.

ש. אז מכוח מה אתה מקבל על עצמך החלטה כזו?

ת. באותו זמן רוזנטל בדק וקיבלתי זיכוי על 373,000 ₪ ועוד 172,000 הייתי צריך לקבל זה כבר 550,000. באותה תקופה היה לי קשה, בן אדם שנתנו בו אמון שירמה אותי כמו שהתברר ב- 861,000 ₪" (עמ' 69 שו' 18 – עמ' 70 שו' 17).

1. המסקנה היא שאין בין הצדדים הסדר, ואף הצד שטוען לקיומו של הסדר כזה אינו מבקש אכיפה שלו. לכן יש לבחון את תביעותיהם של הצדדים לגופן.

התנהלות הצדדים ואישור החשבוניות

1. סעיף 16 להסכם קובע, בין היתר, כי "כל חשבון שיוגש למזמין ישולם תוך שוטף + 90 יום מיום אישור החשבון ע"י המפקח".
2. אין חולק כי ג'ורג' בולוס הגיש לרוני גנזי, שהיה אחראי על עבודות השיפוץ מטעם אורנים (להלן: "גנזי"), את חשבוניות התשלום, ואלה אושרו על ידי גנזי והועברו לדביר, ולאחר שאושרו על ידיו הועברו למדור הנהלת החשבונות של אורנים, שאישרן ומסר שיקים לחברת בולוס (ראה עדויות העדים מטעם אורנים: גנזי בסעיף 4 לתצהירו, דביר בעמ' 64 שו' 1-7. כן ראה עדותו של ג'ורג' בולוס בסעיף 10 לתצהירו).
3. בולוס טוענים כי בהתאם להסכם, משאושרו החשבוניות על ידי גנזי, קביעתו הינה סופית ומוחלטת, ואורנים אינה יכולה לערער עליה. בולוס מוסיפים כי לאורנים הייתה אפשרות לבדוק את החשבוניות בטרם אושרו, ולכן אפילו אם טעתה או התרשלה, אין הטעות מקנה לה זכות להשבה.
4. ואילו אורנים טוענת כי טעתה טעות יסודית בחתימה על החשבוניות ובתשלום תמורתן, וזאת עקב הטעיה ותרמית שבוצעו על ידי ג'ורג' בולוס, שניצל את האמון שנתן בו גנזי. רק לאחר התשלום הסתבר לאורנים כי החשבוניות נופחו וכי נגבו ממנה כספים ביתר: בחשבון הסופי היא חויבה בגין עבודות במבנה אחר שאינו קשור להסכם, בולוס חייבו אותה בכפל תשלום בגין חלק מהעבודות, ואף חייבו אותה בחשבון הסופי בגין העסקת עובדים נוספים בניגוד להסכם.
5. המסגרת הנורמטיבית לבחינה אם קיימת זכות השבה של סכום ששולם בטעות הינה דיני עשיית עושר ולא במשפט. חובת ההשבה קבועה בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר"). ההלכה הפסוקה הכירה בזכות ההשבה של סכום ששולם, בין עקב טעות שבעובדה ובין עקב טעות שבדין (ראה למשל: עא 292/68 יעקב יפת ושות' בע"מ נ' איסטווד, פ"ד כג(1) 604 (1969) (להלן: "עניין יפת"); עא 1761/02 רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות בע"מ (20.2.06); עא 546/04 עיריית ירושלים נ' שרותי בריאות כללית (20.8.09)). התנאים לקיומה של זכות השבה הינם שמקבל התשלום לא היה זכאי לקבלו, טעות של המשלם, וקשר סיבתי בין הטעות לבין התשלום (ראה: דניאל פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט (מהדורה שניה, תשנ"ח-1998) כרך ב בעמ' 820). עם זאת ישנם מקרים שבהם נשללת זכותו של המשלם להשבה, בהתקיימן של נסיבות המצדיקות זאת. לפי סעיף 2 לחוק עשיית עושר, לבית המשפט שיקול דעת אם לפטור את מקבל התשלום מחובת ההשבה, כולה או חלקה.
6. נטל ההוכחה כי מתקיימים התנאים המזכים בהשבה מוטל על המזכה, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק עשיית עושר; במקרה זה – אורנים.
7. סדר הדיון יהיה, איפוא, כדלקמן: תחילה אבחן אם מתקיימים התנאים המזכים את אורנים בהשבה: האם שילמה אורנים לחברת בולוס ביתר או ששילמה לה כפי המגיע לה; ואם שולם תשלום ביתר - האם הייתה זו תוצאה של טעות מצד אורנים. אם מתקיימים תנאים אלה אבחן אם יש מקום לפטור את בולוס מהשבה. ואילו אם אמצא שלא שולם תשלום ביתר, אבחן אם שילמה אורנים לחברת בולוס את מלוא התשלום המגיע לה, או שיש לחייב את אורנים בתשלום נוסף.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט

1. מינוי המומחה מטעם בית המשפט נעשה בהסכמת הצדדים. על כן חלים סדרי הדין הקבועים בתקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שלפיהם חוות הדעת מטעם הצדדים אינן מהוות ראיה.
2. לא אחת נפסק כי חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט נהנית ממעמד מיוחד ועדיף, מאחר שבית המשפט נוטה בדרך כלל שלא לסטות ממנה, ועל כן חוות דעת זו "קובעת ומעצבת בדרך כלל את מסכת העובדות הרלבנטית והמסקנות המקצועיות המתבקשות ממנה" (ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל חנן ואח', פ"ד נב(4) 563 (1998) והאסמכתאות המוזכרות שם; וראה גם: ת"א (מחוזי ת"א) 1618/97 גורביץ מיכאל ואח' נ' קוט אזור יזמים בע"מ ואח' (30.10.06)). הטעם לכך מובן – מדובר בחוות דעת של גורם אובייקטיבי וחסר פניות. עם זאת הסמכות לקבוע את מעמדה ומשקלה של חוות הדעת הינה של בית המשפט.
3. בחוות דעתו קבע המהנדס רון כי העבודות החוזיות שבוצעו על ידי בולוס מסתכמות ב-1,059,197.79 ₪ ומע"מ. סכום נוסף של 41,468.70 ₪ ומע"מ הותיר המומחה לשיקול דעת בית המשפט. המומחה קבע כי בוצעו על ידי בולוס עבודות נוספות בסך 110,932.85 ₪ ומע"מ. סכום נוסף של 15,396 ₪ ומע"מ הותיר המומחה לשיקול דעת בית המשפט.
4. בולוס טוענים כי יש לדחות את חוות דעת המומחה, ואילו אורנים טוענת שיש לאמצה, ובנושאים שהושארו לשיקול דעת בית המשפט יש לאמץ את עמדתה.
5. טענת בולוס היא כי המומחה בדק את המבנה נשוא ההסכם זמן רב לאחר ביצוע העבודות, וזאת מבלי שהייתה לו כל ידיעה על מצבו המדויק לפני ביצוע העבודות, ומבלי שהייתה לו כל אינדיקציה לגבי העבודות שבוצעו בפועל במבנה. לטענתם, בזמן אמת בוצעו שינויים שהשפיעו על עלות ביצוע העבודות, על הכמויות וכיוצא בזה, ולא ניתן היה לבחון זאת בשלב שבו נבדק המבנה על ידי המומחה. עוד טוענים בולוס, כי למומחה לא סופקו תוכניות מקוריות לפני השיפוץ חרף דרישתו לקבלן.
6. אין מקום לקבל את הטענה באופן כוללני וגורף, ולדחות את חוות דעת המומחה כפי שמבקשים בולוס. המומחה התייחס בעדותו לשיטת עבודתו, והסביר כיצד הגיע לקביעותיו, וכי במקום שבו לא היו בפניו הנתונים הדרושים להכרעה במחלוקות, ציין כי הוא מותיר את הדבר לשיקול דעת בית המשפט. ובלשונו:

"ש. כמומחה אתה יכול לומר מה המשמעות של עריכת חוות דעת מהסוג הזה 5 שנים לאחר ביצוע העבודות? יש לזה משמעות?

ת. לפעמים יש לזה משמעות, אבל בחוות הדעת התייחסתי לזה ככל האפשר. אם יש אלמנט של בלאי, של השחתה או אלמנט אחר, אני שמעתי את הצדדים ומקום שלא יכולתי להחליט השארתי לשיקול דעת בית המשפט. כך הסברתי לכם גם במקום וגם בחוות הדעת" (עמ' 76 שו' 21-25).

ובהמשך:

"ש. חוות דעתך נערכה על סמך המצב הקיים.

ת. ככל שניתן ולאחר קבלת תגובות הצדדים. אם הייתה הסכמה התייחסתי. אם לא הייתה הסכמה ולא מצאתי דברים פיזיים שאני יכול להביע את דעתי בעניין לכאן או לכאן, השארתי לשיקול דעת בית המשפט" (עמ' 77 שו' 4-7).

1. לפיכך מן הדין לדחות את טענת בולוס כי אין מקום ליתן משקל לחוות דעת המומחה. עם זאת, בנושאים שבהם שבשל חלוף הזמן לא ניתן לדעת אם עבודות בוצעו אם לאו, יפעל הדבר לחובתה של אורנים, אשר לא העלתה טענותיה בזמן אמת, ואף שילמה את שנדרשה, ואת בדיקותיה ביצעה רק בדיעבד. דהיינו מקום בו הובילה התנהלותה של אורנים לגרימת נזק ראייתי, יפעל הדבר לחובתה.
2. עבודות חוזיות: בנושא העבודות החוזיות הותיר המומחה סכום של 41,468.70 ₪ לשיקול דעת בית המשפט. כעולה מדברי המומחה שצוטטו לעיל, מדובר בעבודות שיש מחלוקת בין הצדדים אם בוצעו אם לאו, והוא לא מצא בביקוריו ובחומר שהוצג לו תימוכין לעמדת אחד הצדדים. אף אני לא מצאתי בחומר הראיות תימוכין לעמדתו של מי מהצדדים. אורנים התייחסה לדברים בסעיף 17 לסיכומיה, ואולם פרט לפירוט עמדתו של כל צד לא ציינה כי קיימות ראיות שעל פיהן יש להעדיף את גרסתה. לפיכך, בהתאם לכלל שקבעתי לעיל, והואיל והתנהלותה של אורנים גרמה לכך שהדברים לא נבחנו בזמן אמת, אני מקבלת את גרסת בולוס שיש להוסיף סכום זה לסכום העבודות החוזיות שנקבע על ידי המומחה.
3. עבודות האלומיניום: בולוס תוקפים את מסקנת המומחה בכל הנוגע לעבודות האלומיניום. המומחה מצא בבדיקתו כי מתוך 81 פריטים חוזיים בוצעו שש דלתות ו-23 חלונות. לטענת בולוס, המומחה התעלם מטענתם כי סיפקו לאתר את מלוא הכמויות. דין הטענה להידחות. המומחה נדרש לטענה זו ודחה אותה באופן מנומק (עמ' 15 לחוות הדעת). נימוקיו מקובלים עליי. בולוס טוענים כי דרישת המומחה שימציאו אסמכתאות לאספקת כל הכמויות לאתר הינה בלתי סבירה. דא עקא שהמומחה התייחס לכך בחקירתו הנגדית והשיב:

"ש. אתה בחרת להכריע בטענות עובדתיות בין שני הצדדים. בפגישות שהיו נאמר שזה מה שבוצע על ידי בולוס ועל ידי אורנים נאמר שבוצע סכום קרוב ל- 60,000 ₪ ואתה בחרת להאמין לגרסה של אורנים.

ת. לא. אני זוכר מה שהיה. אמרתם שאתם יכולים לתמוך את הטענה שלכם שכל החלונות האלה הורכבו ותביאו לי אישור שזה הובא וסופק לאתר, וחלק מהעיכובים של חוות הדעת זה היה להמתין לאישור הזה. אני זוכר את זה טוב. האישור לא הומצא" (עמ' 84 שו' 1-6).

כעולה מחוות הדעת, טענת בולוס כי כל עבודות האלומיניום סופקו לאתר מנוגדת לפרקטיקה שחלונות האלומיניום מיוצרים רק לאחר ביצוע מדידות בשטח של הפריטים הרלבנטיים (ראה גם עדות המומחה בעמ' 85 שו' 1-5). לפיכך, בהעדר תימוכין לטענת בולוס, דינה להידחות. יודגש כי איני מוצאת שמדובר בתיעוד שלא ניתן להציגו לנוכח חלוף הזמן (ראה בעניין זה גם התייחסות המומחה בעמ' 84 שו' 7-10).

בחקירתו הנגדית של המומחה העלו בפניו בולוס טענה נוספת, כי הוסכם שהתשלום עבור עבודות האלומיניום יהיה פאושלי. כפי שהסביר המומחה, והסבריו מקובלים עליי, הטענה אינה הגיונית כשעסקינן בעבודות אלומיניום (ראה עדות המומחה בעמ' 83 שו' 1-14). העובדה שחברת בולוס נבחרה לביצוע העבודות במכרז, לאחר שהצעתה הייתה זולה מיתר ההצעות במכרז, שנערך לפי כתבי כמויות שערך גנזי, אינה הופכת את ההסכם להסכם פאושלי, כטענת בולוס.

לפיכך אני דוחה את טענות בולוס בכל הנוגע לעבודות האלומיניום.

1. עבודות נוספות: את שווי העבודות הנוספות שבוצעו העריך המומחה לפי מחירונים לעבודות בהיקף קטן, תוך התאמה לפרויקט הנדון ולניסיונו המקצועי (ראה: סעיף 3.1 לחוות הדעת). בולוס טוענים כי בסעיף 12 להסכם הוסכם כי ניתן יהיה לבצע עבודות נוספות בהיקף כספי של לא יותר מ-50% מהיקף העבודות לפי ההסכם, וזאת "באותם תנאים ובאותם מחירים על פי כתבי הכמויות נשוא החוזה". לטענתם, הואיל והמומחה העריך את העבודות הנוספות לא לפי מחירי החוזה המוסכמים, יש לדחות את מסקנותיו. המומחה נשאל על הדברים בחקירתו הנגדית, והסביר כי מדובר בעבודות נוספות שמחיריהן אינם מוסכמים, ועל כן לקח מחירי שוק (עמ' 77 שו' 28 – עמ' 78 שו' 7). אציין כי בולוס לא הצביעו בסיכומיהם על פריט כלשהו שנכלל בעבודות הנוספות, שלגביו נקבע מחיר חוזי מוסכם. לפיכך דין הטענה להידחות.
2. טענה נוספת שטוענים בולוס היא כי הערכתו של המהנדס רון את שווי העבודות הנוספות הינה נמוכה אפילו יותר מזו של המומחה מטעם אורנים, דבר השומט את הקרקע מתחת למסקנותיו. אף על עניין זה נשאל המומחה בחקירתו הנגדית והשיב:

"ש. את חוות הדעת של עודד רוזנטל קראת, נכון?

ת. כן.

ש. הוא קובע בחוות דעתו שהעבודות הנוספות הוא אומד אותן ב- 305,903 ₪ פלוס מע"מ ואתה מגיע ל- 110,000 ₪. אתה יכול להסביר את העניין?

ת. לא אמרתי שאני מחויב לאחד מהצדדים. עשיתי כמיטב הבנתי, ניתחתי את זה" (עמ' 78 שו' 8-12).

מומחה מטעם בית המשפט מתמנה על מנת ליתן חוות דעת עצמאית ונטולת פניות. שיקול דעתו אינו מצטמצם לטווח שבין הערכות המומחים מטעם הצדדים דווקא. לפיכך אין בעובדה שהמהנדס רון העריך את העבודות הנוספות בשווי נמוך מן השווי שהן הוערכו על ידי המומחה מטעם אורנים כדי לפגוע במסקנותיו.

1. באשר לעבודות הנוספות שהותיר המומחה לשיקול דעת בית המשפט – כפי שקבעתי לעיל, הואיל ואי העלאת טענות על ידי אורנים בזמן אמת מנעה את היכולת לבדוק אם עבודות אלה בוצעו אם לאו, יש להוסיף סכום זה של 15,396 ₪ לסכום העבודות הנוספות שקבע המומחה.
2. בולוס טוענים כי בתקופת ההסכם ביצעו גם עבודות נוספות בבניינים אחרים (בנפרד מן ההסכם), שיש להביאן בחשבון בסכום העבודות. דין הטענה להידחות. הטענה הועלתה לראשונה על ידי ג'ורג' בולוס בחקירתו הנגדית, בעת שנדרש להסביר את הפער בין סכומן הכולל של החשבוניות לבין סכומו של החשבון הסופי (עמ' 27 שו' 30 – עמ' 28 שו' 2 ועמ' 28 שו' 11-14). בתצהירו של ג'ורג' בולוס אין כל אזכור להכללת עבודות מחוץ להסכם בחשבוניות, נהפוך הוא – מתצהירו עולה שסכום החשבוניות זהה לסכום החשבון הסופי (ראה: סעיף 10 לת/2). מדובר, איפוא, בגרסה כבושה שלא ניתן הסבר לכבישתה, ואין היא מהימנה עליי. נראה כי נולדה רק לנוכח הצורך להסביר את הפער האמור. ג'ורג' בולוס אף לא ידע לפרט בעדותו באיזה עבודות מדובר (ראה עדותו בעמ' 28 שו' 19-21). לפיכך אני דוחה את גרסת בולוס כי הוסכם לכלול במסגרת החשבוניות עבור העבודות נשוא ההסכם גם תשלומים עבור עבודות אחרות שביצעה חברת בולוס. ההתחשבנות עבור עבודות כאלה, אם אומנם בוצעו, אינה במסגרת הליכים אלה.
3. התוצאה היא כי אני מאמצת את חוות דעת המומחה, ומוסיפה לסכומים שקבע גם את הסכומים שהותיר לשיקול דעת בית המשפט. העבודות החוזיות שביצעה חברת בולוס מסתכמות, איפוא, ב-1,100,666.5 ₪ ומע"מ, והעבודות הנוספות מסתכמות ב-126,328.85 ₪ ומע"מ. שווי העבודות הכולל שביצעה חברת בולוס הינו 1,226,995.4 ₪, ובתוספת מע"מ – 1,447,854.6 ₪.
4. הסכום ששילמה אורנים לחברת בולוס עבור העבודות הינו 1,806,815 ₪ (לא כולל שני השיקים שהוחזרו לאורנים). מכאן שאורנים שילמה ביתר סכום של 358,960 ₪.

האם שילמה אורנים ביתר עקב טעות?

1. משקבעתי כי אורנים שילמה ביתר עבור העבודות, השאלה היא אם אורנים הוכיחה כי התשלום ביתר נעשה עקב טעות.
2. גנזי מסר בתצהירו שחתם על החשבוניות מתוך אמון מלא בג'ורג' בולוס שהחשבוניות נכונות, משקפות ויש בהן התאמה לעבודות שבוצעו על ידי חברת בולוס בפועל, וכי אלה יהיו תואמות את החשבון הסופי שהיה צריך להיות מוגש על ידי חברת בולוס מיד בתום העבודות בפרויקט. גנזי ציין כי הכיר את ג'ורג' בולוס מעבודות שיפוץ קודמות שבוצעו במכללת אורנים, הוא סמך עליו ונתן אמון בו ובאחיו ראג'י. ג'ורג' בולוס אף ביצע בביתו עבודות שיפוץ בתשלום. מתוך הכרות ועקב האמון שנתן בו, הוא אף נענה לבקשתו ליתן לו מכתב המלצה. לדבריו טעה כאשר חתם על החשבוניות, וזאת עקב הטעיה של בולוס, שהגישו לו חשבוניות מנופחות שאינן תואמות את העבודות שבוצעו בפועל, תוך ניצול האמון הרב שנתן בהם, תמימותו, וניצול העובדה כי אינו מהנדס ואינו מנוסה בעבודות השיפוצים והבניה, שהיו שונות מעבודות אחרות שבוצעו על ידי חברת בולוס בעבר (ראה: סעיפים 4-6 לתצהירו). על דברים אלה חזר גנזי גם בחקירתו הנגדית (ראה עדותו בעמ' 102 שו' 10-17 ושו' 22-23, בעמ' 102 שו' 29 – עמ' 103 שו' 3 ובעמ' 103 שו' 14-21). דברים אלה מהימנים עליי, ואיני רואה כל סיבה אחרת שבגינה יאשר גנזי חשבוניות בסכומים העולים באופן ניכר על סכום העבודות שבוצעו.
3. מהימנה עליי גם עדותו של דביר, כי אישר את החשבוניות אחרי גנזי, ואחריו אושרו החשבוניות על ידי מדור הנהלת החשבונות של אורנים, וזאת על סמך אישורו של גנזי, וללא בדיקה נוספת (ראה עדותו בעמ' 64 שו' 4-7 ושו' 12-17).
4. לפיכך אני קובעת כי אורנים שילמה לחברת בולוס ביתר עקב טעות, לכן מתקיימים תנאיו של סעיף 1 לחוק עשיית עושר, המזכים אותה בהשבה מחברת בולוס.

האם יש לפטור את חברת בולוס מהשבה?

1. בולוס טוענים כי אין מקום להורות על השבה, שכן מקור הטעות הוא ברשלנות של אורנים, שיכולה הייתה בבדיקה פשוטה וסבירה למנוע את הטעות.
2. ההלכה הפסוקה קובעת כי רשלנות כשלעצמה אינה פוטרת מחובת ההשבה. ואולם כאשר עולה טענת רשלנות כעילה לשלילת השבה, יש לבחון אם הזוכה נהג בתום לב, או שנהג בדרך של מרמה או הטעיה מכוונת (ראה: פסק דינו של השופט ויתקון בעניין יפת בעמ' 613, רעא 1633/10 ישראל פרוכטר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' (3.10.10); פרידמן בספרו הנ"ל בעמ' 822-826).
3. במקרה זה נהגה אורנים ברשלנות בכך שלא מינתה אדם מיומן מטעמה לפקח על העבודות, בכך שלא בדקה בזמן אמת באופן מלא ומסודר את העבודות, ובכך שלא בדקה את החשבוניות טרם אישורן ותשלומן. גם לפי ההסכם היה על אורנים למנות מפקח לבדיקת החשבונות שתגיש חברת בולוס ולאישורם (סעיף 16 להסכם). גנזי העיד שלא היה נוכח במקום ביצוע העבודות מידי יום (עמ' 98 שו' 16). אורנים לא הקפידה שיערך על ידי חברת בולוס יומן עבודה, לא הקפידה שינוהלו רישומים מסודרים בנוגע לשינויים בעבודות וכיוצא בזה. התנהלות הצדדים הייתה בעל פה (ראה: עדות גנזי בעמ' 99 שו' 15-18). כאמור לעיל, גנזי העיד כי אישר את החשבוניות ללא בדיקה, אלא אך ורק על סמך אמון בג'ורג' בולוס. אילו הייתה מקפידה אורנים על פיקוח נאות על העבודות ועל ביצוע התשלומים, יכולה הייתה למנוע את טעותה.
4. ואולם בנסיבות העניין איני סבורה שרשלנות אורנים מצדיקה לפטור את חברת בולוס, באופן מלא או חלקי, מחובת ההשבה, וזאת לנוכח התנהלותה. קיים פער גדול בין העבודות שבוצעו בפועל לבין העבודות שעבורן דרשה חברת בולוס תשלום (358,960 ₪ בנוסף על סכום שני השיקים שנתבע על ידי בולוס – 373,450 ₪). קיים פער של עשרות אלפי שקלים בין סכום החשבון הסופי לבין סכום החשבוניות, וההסבר שנתן ג'ורג' בולוס בעדותו לפער זה נדחה על ידי לעיל בשל חוסר מהימנותו. עובדות אלה מצביעות על כך שחברת בולוס פעלה במכוון, ולמצער ברשלנות, ועקב כך גבתה תשלום ביתר. על כן לא מתקיימים במקרה זה התנאים הקבועים בסעיף 2 לחוק עשיית עושר למתן פטור מחובת ההשבה, שכן זכייתה של חברת בולוס כרוכה בחסרון כיס של אורנים, ולא מתקיימות נסיבות העושות את ההשבה בלתי צודקת.

אחריותו של ג'ורג' בולוס

1. אורנים טוענת כי לג'ורג' בולוס חבות אישית בסכום החוב לאורנים, הואיל והוא אחראי להוצאת חשבוניות שאינן תואמות את העבודות שבוצעו בפועל, להפרת ההסכם עם אורנים ולליקויים במבנה ששופץ. ג'ורג' בולוס הוא בעל המניות היחיד בחברת בולוס, ומנהלה היחיד. ג'ורג' בולוס פעל שלא בתום לב בגביית כספים מאורנים, והציג מצגי שווא של החשבוניות ושל החשבון הסופי. לטענת אורנים, מעשיו של ג'ורג' בולוס עולים כדי עוולה של תרמית.
2. בולוס טוענים כי אין בסיס לסטות מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת ולחייב את ג'ורג' בולוס באופן אישי. לטענתם ההסכם הינו בין אורנים לבין חברת בולוס, והוא אינו כולל התחייבות אישית כלשהי של ג'ורג' בולוס. גם מכוח דיני הנזיקין אין מקום להטיל אחריות אישית על ג'ורג' בולוס, שכן התנהלותו אינה עולה כדי עוולה.
3. אורנים מבססת את תביעתה האישית נגד ג'ורג' בולוס על שתי טענות: האחת – כי יש מקום להרים את מסך ההתאגדות בין חברת בולוס לבין מנהלה ובעל מניותיה, ג'ורג' בולוס. השניה – כי יש מקום להטיל על ג'ורג' בולוס אחריות אישית הן במישור החוזי והן במישור הנזיקי. להלן אבחן כל אחת מטענות אלה.

הרמת מסך:

1. עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה הוא מעקרונות היסוד של דיני החברות. לכלל זה חריג, הקבוע בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), המאפשר במקרים המפורטים בו להרים את מסך ההתאגדות, ולייחס חוב של חברה לבעל מניות בה. דא עקא כי מדובר בסעד קיצוני ומרחיק לכת, שיש לעשות בו שימוש במקרים חריגים בלבד (ראה: עא 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א. בע"מ נ' שמואל שמעון (22.1.15) בפסקה 56 לפסק דינו של השופט דנציגר (להלן: "עניין מרכז העיר אשדוד")). בהתאם להוראות הסעיף, בית המשפט רשאי להרים מסך בין החברה לבעלי מניותיה, אם מצא כי בנסיבות העניין "צודק ונכון לעשות כן", רק "במקרים חריגים" שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. כמו כן נדרשת מודעותו של בעל המנויות לשימוש כאמור, כשגם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר קיום אפשרות בירור הנסיבות תוך הימנעות מבירורן, ולמעט רשלנות, ייחשב כמודעות.
2. במקרה זה אין מתקיימים תנאיו של סעיף 6 לחוק החברות, שכן לא נעשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה על מנת להונות אדם או לקפח נושה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.
3. לפיכך אין מקום להרים את מסך ההתאגדות, ולייחס לג'ורג' בולוס את חובה של חברת בולוס.

אחריות אישית:

1. ההלכה הפסוקה בנושא הטלת אחריות אישית על נושא משרה בחברה סוכמה בפסק דינו של השופט פוגלמן בעניין מרכז העיר אשדוד:

"בפסיקתנו הודגש כי הפרת חוזה על ידי חברה, כשלעצמה, אינה מצדיקה הטלת חיוב אישי על אורגן הפועל בשם החברה. חברי השופט י' דנציגר עמד בהרחבה על הטעמים לקביעה זו – שעיקרם בחלוקת הסיכונים שהצדדים נוטלים על עצמם בעת ההתקשרות החוזית (החברה מצד אחד והמתקשר בחוזה עם החברה מן הצד השני) – ולא ראיתי לחזור עליהם. הנחת המוצא היא כי נושא משרה בחברה הבא בדברים עם צד לחוזה עושה זאת מתוקף התפקיד שבו הוא נושא, קרי: בשם החברה ועבורה. הנחת מוצא זו יכולה להסתר באחד משניים: ראשית, אם בין נושא המשרה לבין צד לחוזה נוצר קשר חוזי ישיר ועצמאי, נפרד מן הקשר החוזי שבין החברה לבין הצד לחוזה. במצב דברים זה יוכל מי שהפך לצד לחוזה נפרד עם נושא המשרה לזכות בכל סעד הנובע מן החוזה הנוסף שנוצר עם נושא המשרה. שנית, אם נושא המשרה עוול בנזיקין כלפי צד לחוזה (למשל ברשלנות או בתרמית) ("המסלול הנזיקי") או אם נושא המשרה – שחובת תום הלב חלה גם עליו – הפר בהתנהלותו את עיקרון תום הלב בקיום חוזה ("המסלול החוזי") (כל זאת מבלי להידרש לשאלות של הרמת מסך, שאינן במוקד דיוננו).

...

בית משפט זה כבר קבע כי אין זהות בין סטנדרט ההתנהגות שבחריגה ממנו יש כדי להטיל חיוב חוזי על החברה, לבין הסטנדרט שחריגה ממנו מצדיקה הטלת אחריות אישית על האורגן. לשם הטלת חבות אישית מעין זו יש להוכיח כי "על המנהל רובץ אשם אישי (סובייקטיבי) למעשים או למחדלים" (ע"א 10362/03 א. ברזני שירותים ועסקאות בע"מ נ' אחים בן רחמים (צפון) בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 17 (20.10.2009)). לא ראיתי לסטות ממבחן זה – לקולה או לחומרה. לטעמי, את הטלת האחריות האישית יש להותיר למקרים חריגים בלבד. דומה כי על כך מסכימים גם שני חבריי (ראו, בין היתר, פסקה 64 לחוות דעתו של חברי השופט י' דנציגר ופסקאות 4 ו-6 לחוות דעתה של חברתי השופטת ד' ברק-ארז)" (פסקאות 1-2 לפסק דינו של השופט פוגלמן).

1. במקרה זה לא נוצר קשר חוזי עצמאי בין ג'ורג' בולוס לבין אורנים. נותר, איפוא, לבחון אם לג'ורג' בולוס אחריות אישית, בין במסלול החוזי ובין במסלול הנזיקי.
2. המסלול החוזי: השאלה היא אם הוכח, כנדרש בהלכה הפסוקה, שעל ג'ורג' בולוס רובץ אשם אישי (סובייקטיבי), ואם הפר הוא בהתנהלותו את חובת תום הלב בקיום ההסכם.
3. ג'ורג' בולוס ערך את החשבוניות (ראה עדותו בעמ' 25 שו' 19 – עמ' 26 שו' 5). החשבוניות אינן כוללות פירוט של העבודות שאליהן הן מתייחסות. ג'ורג' בולוס אף חתום על החשבון הסופי, שהוצא על ידי המהנדס מרואן בשאראת (להלן: "מרואן") (ראה עדותו של ג'ורג' בולוס בעמ' 27 שו' 16-19). ראג'י בולוס (להלן: "ראג'י") מסר בעדותו כי מי שהוציא את החשבוניות הוא ג'ורג' בולוס, והפנה בתשובותיו לג'ורג' בולוס בכל שאלה שנשאל אודות החשבוניות (ראה עדותו בעמ' 49 שו' 13-14 ובעמ' 50 שו' 7-26). דא עקא שאיני סבורה כי די בעובדות אלה על מנת להוכיח במידה מספקת כי ג'ורג' בולוס פעל בחוסר תום לב, מתוך כוונה לגבות מאורנים סכומים ביתר. לא הובאו ראיות ביחס לאופן הוצאת החשבוניות. אזכיר כי העבודות בשטח נוהלו מטעם חברת בולוס על ידי ראג'י ועל ידי מרואן, ולא על ידי ג'ורג' בולוס. ראג'י מסר בעדותו: "ג'ורג' הוציא חשבוניות ולא אני. זה לפי הוראות שלי, מה עשינו ומה עבדנו" (עמ' 49 שו' 13-14). עדים אחרים, לרבות ג'ורג' בולוס, לא נחקרו בנושא זה. יתירה מכך: בהתאם להסכם הייתה אורנים מחויבת לבדוק את החשבוניות ולאשרן לתשלום באמצעות מפקח מטעמה. יש להניח, איפוא, כי ג'ורג' בולוס ציפה שאורנים תבדוק את החשבוניות שהוציא לה. לפיכך אין בפניי ראיה המוכיחה כי ג'ורג' בולוס הוציא במכוון ובחוסר תום לב חשבוניות בסכומים העולים על סכומי העבודות שבוצעו, ולכן לא הוכחו במקרה זה התנאים שקבעה הפסיקה להטלת אחריות על נושא משרה בחברה.
4. המסלול הנזיקי: אורנים טוענת כי ג'ורג' בולוס ביצע עוולות של תרמית ושל רשלנות. באשר לטענה בדבר תרמית - צודקים בולוס בטענתם כי הטענה לא נטענה בכתב התביעה, ולכן מהווה הרחבת חזית אסורה. יצוין כי הצדדים התנגדו לשינוי חזית ולהרחבת חזית (עמ' 12 שו' 9-10).
5. נותר, איפוא, להיזקק לטענה בדבר רשלנות. בהקשר זה השאלה שיש לבחון היא אם מתקיימים במקרה זה בהתנהלותו של ג'ורג' בולוס כל יסודותיה של עוולת הרשלנות. ודוק: לעניין זה אין חשיבות להיותו של ג'ורג' בולוס מנהלה של חברת בולוס, או בעל המניות בה. כדברי הנשיא ברק בעא 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ ואח', פד נט (3) 66 (2004):

"המבחנים של תורת האורגנים ושל תורת הרשלנות הם שונים. היותו של אדם אורגן - כלומר, מבצע פונקציה של התאגיד - אינה משיבה על השאלה אם אותו אדם אחראי בנזיקין כלפי צד שלישי (במקרה שלנו עובד אחר של אותו תאגיד)".

השאלה היא, איפוא, אם מתקיימות בענייננו חובת זהירות מושגית וקונקרטית, ואם הופרה חובה זו ונגרם נזק לאורנים. התשובה לשאלה זו היא שלילית. לא מצאתי בסיס לקבוע כי ג'ורג' בולוס עצמו חב חובת זהירות כלפי אורנים בכל הנוגע לבדיקת החשבוניות והחשבון הסופי (להבדיל מהחובה החוזית שחבה חברת בולוס לאורנים בנושא זה מכוח ההסכם). מכאן שאין בסיס להטלת אחריות אישית על ג'ורג' בולוס.

1. אעיר, כי אף לו מצאתי שיש מקום לייחס לג'ורג' בולוס אחריות במסלול הנזיקי, היה מקום לייחס לאורנים, אשר לא בדקה את החשבוניות והחשבונות שהוגשו לה, ולא דאגה לקיום פיקוח הולם על ביצוע העבודות, אשם תורם בשיעור ניכר.

ליקויי בניה

1. המהנדס רון מצא כשל באיטום הגג, שעלות תיקונו נאמדת בסך של 3,500 ₪. אורנים מבקשת לחייב את בולוס גם בסכום זה, בעוד שבולוס טוענים שיש לדחות את התביעה בנושא זה הואיל ואורנים לא הודיעה להם על הליקוי ולא איפשרה להם לתקנו. דין טענת בולוס להידחות, שכן מעדויות העדים מטעמם עולה כי בולוס נקראו מספר פעמים לתקן את הנזילה בגג (ראה: סעיף 23.2 לתצהיר ג'ורג' בולוס, וכן סעיף 17.2 לתצהיר ראג'י, ועדות ראג'י בעמ' 50 שו' 27-30).
2. לפיכך אני מחייבת את חברת בולוס לשלם לאורנים את עלות התיקון, בסך 3,500 ₪.

עוגמת נפש

1. אורנים עותרת לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש, בהתאם לסמכות בית המשפט לפי סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970. אני דוחה את העתירה. לרשלנותה של אורנים בבדיקת החשבוניות והחשבונות ובפיקוח על עבודות השיפוץ חלק בלתי מבוטל במצב שאליו נקלעה. בנסיבות אלה אין מקום לפסוק לה פיצוי בגין נזק לא ממוני.
2. אוסיף כי הכלל הוא שחברה אינה סובלת מעוגמת נפש. פיצוי בגין עוגמת נפש ייפסק לחברה במקרים מיוחדים, "במקום שניתן לזהות חברה ואדם" (עא 345/89 נאות דברת נ' נהול והשקעות בע"מ, פד מו(3) 350 (1992) בפסקה 22 לפסק הדין). בעניין זה דין עמותה כדין חברה.

סוף דבר

1. התוצאה היא כדלקמן:

בת.א. 11054-05-09:

אני דוחה את התביעה.

בת.א. 21806-06-09:

נתבעת מס' 1 תשלם לתובעת סך של 362,460 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד חוות דעת המהנדס רון (22.12.13) ועד התשלום המלא בפועל.

אני דוחה את התביעה נגד נתבע מס' 2.

1. חברת בולוס תשלם לאורנים שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום מלא בפועל. כמו כן תחזיר חברת בולוס לאורנים את החלק היחסי באגרה ששילמה, בהתאם לסכום שנפסק, ותשיב לה את שכר המהנדס רון הן עבור הכנת חוות דעתו והן עבור עדותו.
2. חברת בולוס תשלם לאורנים הוצאות בסך 2,000 ₪ בהתאם לסעיף 9 להחלטת הרשם זיתוני מיום 2.2.10 בת.א. 11054-05-09.
3. זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, א' סיוון תשע"ה, 19 מאי 2015, בהעדר הצדדים.