תביעה לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב נפילתו באולם ספורט (להלן: "האולם")  שבבעלות הנתבע 1 (להלן: "המתנ"ס"), וזאת ביום 24.3.2008 (להלן: "התאונה").

התאונה גרמה לתובע נכות רפואית צמיתה ששיעורה, המוסכם על הצדדים, עמד על 5%. ואולם, בין הצדדים ניטשו מחלוקות, הן בשאלת חבותם ואחריותם של הנתבעים, והן בשאלת גובה הפיצוי המגיע לתובע.

דיון והכרעה

התביעה הוגשה כנגד המתנ"ס וכנגד הנתבעת 2, אשר ביטחה, במועדים הרלבנטיים לתביעה, את המתנ"ס מפני חבותו כלפי צדדים שלישיים אשר התובע בא בקהלם.

מטעם התובע העידו התובע בעצמו ומר דני סער – יועץ, ממונה בטיחות וגהות בעבודה, קצין בטיחות בתעבורה (להלן: "המומחה מטעם התובע").

מטעם הנתבעים העידו מר מאיר אוחיון - רכז הספורט במתנ"ס מאז שנת 1989 (להלן: "רכז הספורט") ומר אשר סבן – מומחה בטיחות וחוקר תאונות (להלן: "המומחה מטעם הנתבעים").   

במרכז טענות התובע עומדות שתי טענות: האחת, כי נפל תוך כדי השתתפותו במשחק כדורסל [ביום התאונה ותוך כדי ביצוע מהלך "צעד וחצי" במשחק כדורסל בו השתתף התובע, רגלו הימנית החליקה וכתוצאה מכך התובע נפל. התובע הוסיף והסביר, כי רגלו הימנית הייתה לפני הניתור וכל משקל גופו היה על חלקה הקדמי של הרגל "שהחליקה לכיוון שמאל" (סעיף 4 למוצג ת/2)]. השנייה, קיומה של רשלנות מצד הנתבע. גרסת התובע באשר לטענה הראשונה נשמעה מהימנה. ואולם, אין די בכך כדי לקבל את תביעתו. לשם כך, היה עליו להוכיח קיומה של רשלנות מצד הנתבע, אלא שלאחר שבחנתי את מכלול הראיות בתיק, ועל יסוד התרשמותי והערכת מכלול נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי התובע להוכיח קיומה של רשלנות מצד הנתבע. זאת, שכן התובע אישר במהלך חקירתו הנגדית, כי החליק מסיבה שאינה ידועה לו (עמ' 23 ש' 24-32, עמ' 24 ש' 1-7 וכן ש' 16-19 ועמ' 25 ש' 28-31).

ודוק: נפילתו של התובע במהלך המשחק אינה מצביעה, מניה וביה, על התרשלות ורשלנות מצד הנתבע.

למותר לציין, כי בכתב התביעה התובע ייחס את סיבת נפילתו לכך שהפרקט ברצפת המתנ"ס עבר שיוף ונעשה "חלק באופן מיוחד" (ראו: סעיפים 5 ו- 6 לכתב התביעה). בתצהיר עדותו הראשית של התובע אין כל זכר לטענה כי הרצפה הייתה חלקה.

לא נעלמה מעיניי טענת התובע, לפיה נודע לו על קיומם של פגמים וליקויים ברצפת האולם לאור הממצאים שנקבעו בחוות דעתו של המומחה מטעמו (ראו: סעיף 3 למוצג ת/2). ברם, הגם שאצא מתוך הנחה כי רצפת האולם לא הייתה תקינה במועד התאונה - דבר שלא הוכח לפי מאזן ההסתברויות - עדיין, לא מצאתי בחוות דעתו של המומחה מטעם התובע ולא בעדותו של התובע עצמו, כל הוכחה לקיומו של קשר סיבתי עובדתי בין אותם ליקויים לבין נפילתו של התובע. בחוות דעתו של מומחה התובע אין כל זכר למיקום נפילת התובע ולקשר בין אותו מיקום לבין המפגעים המצויינים בחוות הדעת. המומחה מטעם התובע אישר בחקירתו הנגדית כי אינו יודע " על איזה מכשול" התובע נפל (ראו: עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 12-18).

אוסיף ואציין, כי חוות דעתו של המומחה מטעם התובע וביקורו באולם הספורט נערכו לאחר חלוף למעלה משלוש וחצי שנים לאחר התאונה, ולא מצאתי בחוות דעתו, בחקירותו וביתר ראיות התובע בתיק, כל תימוכין או הוכחה לכך, כי קביעותיו מתייחסות למצב האולם גם במועדים הרלבנטיים לתאונה. לא זו אף זו: שוכנעתי, ולאחר חקירת המומחים מטעם הצדדים, כי לא ניתן להעדיף את קביעותיו של המומחה מטעם התובע על פני קביעותיו של המומחה מטעם הנתבעים, ולכל היותר, ניתן לומר כי קביעותיהם שקולות.

בטרם אסיים דבריי, מצאתי לנכון להפנות לעדותו של עד הגנה מס' 3 (עד זה היה אמור לשמש כעד תביעה, אך ביום שמיעת ההוכחות התובע וויתר על עדותו) מר אברהם עטיה (להלן: "אברהם") שראה את התובע "מכדרר והוא פשוט נפל ומעד" (ראו: סעיף 4 למוצג נ/7 ועמ' 47 לפרוטוקול, ש' 1-2). עד זה, לא הבחין בכל מפגע הנראה לעין ברצפת האולם (ראו: עמ' 47 ש' 9-17). עדותו של אברהם יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. עדותו הגיונית, סבירה ואף מתיישבת עם עדותו של התובע, אשר אישר, וכאמור לעיל, כי לא ידע מה הייתה הסיבה שגרמה לו להחליק.

אשר על כן, דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

בנסיבות העניין, התובע ישא בהוצאות הנתבעים בסך של 2,000 ₪.

מזכירות בית המשפט תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ג, 15 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.