1. לפנינו תביעת התובעת, גב' אולגה ארמלי, להכיר בפגיעה בידיה, לה היא טוענת, כמחלת מקצוע וכפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי וגם - החוק).
2. תביעת התובעת נדחתה במכתב הנתבע מיום 23/12/08, מן הטעם שעל פי המסמכים שבידי הנתבע לא הוכח קיום אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים, תוך כדי ועקב עבודתה, אשר גרמו למחלה בכפות ידיה.

אלה העובדות העולות מגרסת התובעת:

1. התובעת, ילידת 1974, הועסקה ברשת השיווק "מגה" כעובדת מעדניה, במשך כשנתיים – החל מחודש אוקטובר 2004 ועד חודש יולי 2006, אז הפסיקה לעבוד עקב הריונה.
2. התובעת עבדה 6 ימים בשבוע, כאשר מדי יום עבדה בין 6-8 שעות.
3. התובעת עבדה במעדניה בה נמכרו גבינות, נקניקים ודגים. בנוסף, התובעת עבדה בחמוציה – והכל כפי שיפורט להלן.
4. במסגרת עבודתה במעדניה עסקה התובעת בחיתוך גושי גבינות, גירוד גבינות ופריסת נקניקים. בנוסף, התובעת מכרה את המוצרים ללקוחות.

התובעת תיארה את עבודתה כדלקמן:

"אני הייתי חותכת גבינה קשה, שזה 10 ק"ג. הייתי לוקחת את זה בידיים, מניחה אותו על המשטח, לוקחת סכין גדולה שיש לה ידיות ב- 2 הצדדים, והייתי לוחצת בידיות והסכין היתה חותכת את הגוש של הגבינה לגושים קטנים. את זה עשיתי כל היום.

הייתי בנוסף עושה גבינת פרמזן מגורדת. אני מקבלת גוש גבינה, חותכת אותו לגושים קטנים יותר, וכל גוש הייתי שמה במכונה של המגוררת ולוחצת על המכונה. המכונה לא עובדת לבד, הייתי צריכה ללחוץ בגלל שגבינת פרמזן הייתה קשה. הייתי מגוררת את הגושים של גבינת הפרמזן בתוך מכונה. המכונה הייתה נמוכה והגוש לא נכנס בדיוק, הוא נשאר קצת למעלה. יש ברזל שאני לוחצת עליו וזה מגרד את הגבינה.

גוש הגבינה מונח על משטח שבתחתיתו יש להב מסתובב. מעל גוש הגבינה נמצא מכסה מתכת ואני לוחצת על המכסה על מנת שהגבינה תגורד. אני צריכה ללחוץ חזק על המכסה כי פרמזן זו גבינה קשה. כשאני לוחצת על המכונה והיא עובדת, היא רוטטת ויש לחץ. אני לוחצת ביד ימין על המכסה.

כל היום אנחנו עושים משהו. לגבי נקניק יבש, אני צריכה לפרוס אותו דק. אני לוחצת עם היד על הנקניק בשביל שזה יהיה פרוס. המכונה לא יכולה לעשות את זה לבד כי זה נקניק קשה. אני לוחצת עם יד ימין על הנקניק כדי שהוא ייפרס. גם אם אני סוגרת את המכסה על הנקניק הקשה, עדיין אני צריכה ללחוץ כי אי אפשר לפרוס אותו לבד.

גם אם אני רוצה לפרוס נקניק פסטרמה דק אז אני צריכה ללחוץ על הנקניק. כל המכונות האלה רוטטות, מתי שאני פורסת נקניק כי יש לחץ.

כל היום עבדתי בחיתוך גבינות, גירוד גבינות ופריסת נקניקים." (ר' עמ' 1-2 לפרוטוקול).

1. יצוין כי ב"כ התובעת הבהיר כי פנה למעביד על מנת להתחקות אחר סוג המכונות עימן עבדה התובעת, אשר לטענתה היו רוטטות, ברם היה קושי באיתור המכונות מאותן שנים, משהן הוחלפו ולא קיימים רישומים לגבי המכונות הישנות (ר' עמ' 1 לפרוטוקול).
2. התובעת העידה כי כאשר עברה ממחלקת הגבינות לנקניקים, היא שטפה ידיים והחליפה כפפות. העבודה במעדניה כללה גם הבאת גבינות ונקניקים מהמחסן למעדניה (כאשר החיתוך עצמו נעשה במעדניה) והסחורה הובאה באמצעות עגלה.

לגבי תדירות ההליכה למחסן העידה התובעת:

"אני לא פעם אחת הולכת למחסן, זה תלוי בלקוחות. אם יש הרבה לקוחות אז אני הולכת מספר פעמים למחסן. אם מביאים סחורה, אני הולכת לקבל סחורה, אפשר ללכת 8-10 פעמים למחסן ובחזרה. גם בצהריים לפני שאני הולכת הביתה אני מביאה סחורה למשמרת שנייה." (ר' עמ' 3 לפרוטוקול ש' 32 עד עמ' 4 ש' 2).

"אם יש לחץ באמצע היום, אני הולכת גם 3-4 פעמים למחסן להביא סחורה" (ר' עמ' 3 לפרוטוקול ש' 7).

הגבינות הקשות שהובאו למעדניה נחתכו על ידה, ובנוסף לכך הובאה מהמחסן גם סחורה של גבינות רכות ודגים אשר לא דרשו חיתוך, אלא היה צורך להוציאם מהפחים ולהניחם בקערות שבמקרר המעדנייה.

כשהגיע לקוח למעדניה התובעת שקלה את הסחורה שביקש, חתכה, פרסה או גרדה לפי הצורך, ארזה אותה והדביקה תווית מחיר.

לגבי העבודה בחמוציה, הממוקמת במקום נפרד בחנות, העידה התובעת כי אופן העבודה היה כדלקמן: התובעת לקחה מעגלת החמוציה הממוקמת בחנות, קערות ריקות והלכה למחסן, שם היו פחים של חמוצים שמשקלם נע בין 10-20 ק"ג. התובעת פתחה את הפחים והעבירה את תכולתם לקערות הריקות. לאחר מכן, לקחה את הקערות המלאות בחזרה והניחה אותן בעגלת החמוציה. בחמוציה היא לא נדרשה למכור את המוצרים, משום שהלקוחות לקחו את החמוצים מהעגלה באופן עצמאי.

את קופסאות החמוצים פתחה באמצעות ידיה, בין ארבע לעשר קופסאות מדי יום.

לגבי חלוקת העבודה – העידה התובעת כי בחלק הארי של היום היא עסקה בחיתוך וגירוד גבינות ונקניקים, ורק בחלק מצומצם יותר עבדה בחמוציה. על פי עדותה, במהלך הבוקר עסקו במעדניה בהכנה מראש של גבינות פרמזן וגבינת "עמק" חתוכות ומגורדות וכי בהמשך היום הלקוחות שהגיעו ביקשו גבינות מגורדות ופרוסות. התובעת העידה כי במהלך היום גרדה הרבה גבינות, אם כי לא יכלה להעריך "כמה הולך מכל סוג, זה תלוי ביום".

1. בתאריך 17/9/07 ניתנה לתובעת תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה בה נרשמו האבחנות הבאות:

DE QUERVAIN'S DISEASE

ו-TENOSYNOVITIS RADIAL STYLOID.

בתעודה הומלץ על עבודה ללא קושי פיזי, ללא הרמת או העברת משאות כבדים ונרשם כי אינה מסוגלת לעבוד בעבודתה משום שהיא עובדת מעדניה (ר' נספח לתביעה).

עיקר טענות התובעת

1. התובעת הוכיחה כי בעבודתה בצעה באופן רציף וממושך תנועות חוזרות ונישנות וכן עבדה עם מכונות רוטטות.

רוב העבודה של התובעת הייתה בפריסה וחיתוך, כאשר היא אוחזת בחלק מהמכונה וחוזרת על אותן תנועות.

לאור כל זאת, הוכיחה התובעת קיומה של תשתית עובדתית למיקרוטראומה ויש מקום למנות מומחה רפואי.

התובעת אף סובלת ממחלת מקצוע – מחלת הטנוסינוביטי ומחלת הדה – קרווין (כעולה מהתעודה הראשונה לנפגע בעבודה), מחלות שהינן דלקות במעטפות הגידים הנכללות ברשימת מחלות המקצוע שבחלק ב' לתוספת השניה.

עיקר טענות הנתבע

1. התובעת לא הוכיחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה או למחלת מקצוע ודין התביעה להידחות.

על פי גרסת התובעת, היא חתכה ופרסה גבינות ונקניקים, הביאה והרימה סחורה, סידרה ושקלה ואין כל עבודה עם מכשירים רוטטים. על כן, המדובר בתנועות מגוונות ולא ניתן לאתר בעבודת התובעת תנועות חוזרות ונשנות.

כמו כן, מדובר בתקופת עבודה קצרה של פחות משנתיים ועל כן אין עבודה לאורך תקופה ממושכת ואף בשל כך לא מתקיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

התובעת אף לא הוכיחה כי מתקיימת בה מחלת מקצוע.

קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי המחלה ממנה סובלת התובעת בידיה.

רק אם תדחנה טענות הנתבע במישור העובדתי, מבקש הנתבע כי ימונה מומחה רפואי בשאלת המחלה ממנה סובלת התובעת ובשאלת הקשר הסיבתי.

דיון והכרעה

1. על פי הפסיקה, ניתן ליישם את תורת המיקרוטראומה מקום בו התקיים ביצוע רציף ומתמשך של תנועה חוזרת ונישנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה:

"קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמה המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות חור באבן שהן פוגעות בה.

לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע."

(ר' עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי – אשר יניב, פד"ע לה 529, בעמ' 533; 1999).

1. כעולה מהעובדות שתוארו לעיל, התובעת לא ביצעה תנועות זהות במהותן, החוזרות על עצמן, בתדירות גבוהה, על פני פרק זמן משמעותי. בעבודתה, ביצעה התובעת תנועות מגוונות בסדר משתנה, שכללו: חיתוך רגיל של גבינות קשות ורכות, פריסה של גבינות קשות, פריסה של נקניק, גירוד גבינות, הוצאת גבינות רכות ודגים והעברתם לקערות, שקילה ואריזה, הבאת סחורה מהמחסן, עבודה בחמוציה שכללה לקיחת קערות ריקות למחסן, פתיחת פחים והעברת החמוצים לקערות, השבת הקערות לחמוציה, מכירה ואריזה. אף בעבודת הגירוד לא התרשמנו כי היו תנועות חוזרות ונישנות לאורך זמן כאשר התובעת לחצה על מכסה המכונה על מנת שהגבינה תגורד. כך גם לא שוכנענו כי התובעת עבדה על מכונות רוטטות.

גם אם היו פעולות אשר חזרו על עצמן, הרי שאלו הורכבו ממספר רב של תנועות מגוונות, אשר בוצעו בסדר משתנה, בהתאם לצרכי העבודה, ולא באופן רציף לאורך זמן משמעותי. ראו בהקשר זה את פסק הדין בעניין משה קריידלר שם נקבע כדלקמן:

"עבודתו של המשיב הייתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של הרכבה והחלפה של מזגנים ומדחסים. אולם, כל פעולה שכזאת הייתה מורכבת מתנועות מגוונות שכללו: עמידה, הליכה, התכופפות, הרמת מזגנים, חיבור וכו', כאשר כלל תנועות אלו בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה... אין לומר כי עבודתו באלקטרה חייבה ביצוע רציף מתמשך של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו." (ר' עב"ל 215/03 המוסד לביטוח לאומי – משה קריידלר, מתאריך 1/10/2004).

דברים אלה נכונים גם לענייננו.

מאותה סיבה אף לא הוכח כי התקיימה בתובעת מחלת מקצוע כנטען על ידה, באשר היא לא הוכיחה קיומן של עבודות המחייבות תנועות חד גוניות של האצבעות, כף היד או המפרק החוזרות ונישנות ברציפות ולא הוכיחה עבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים.

1. בשים לב לאמור לעיל – הננו דוחים את טענת התובעת בעניין מחלת מקצוע או פגיעה על דרך המיקרוטראומה.
2. משאלה פני הדברים - התביעה נדחית.
3. אין צו להוצאות.
4. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ט"ו באדר תשע"ג, (25 בפברואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.