1. בקשות למתן הוראות לכונסי הנכסים בנוגע לכספים המופקדים בידיהם בעקבות מכירת הזכות בנכס הידוע כגוש 10073 חלקה 98. המחלוקת נוגעת לפרשנות הוראות הסכם הפשרה שהושג בין המבקשים בתיק ה"פ 22963-06-09.

2. הדיון בתיק זה התנהל בשני תיקים שהדיון בהם אוחד. בה"פ 22963-06-09 נדונה בקשתם של המנוח הרצל אגסי ז"ל ודניאל אגסי להצהיר כי הסכם שנחתם בינם לבין המבקשים למכירת זכויות החכירה בנכס הידוע כגוש 10073 חלקה 98 (להלן: "הנכס") בוטל כדין. בת"א 695/08 נדונה תביעתם של הרצל אגסי ז"ל ודניאל אגסי למתן פסק דין המצהיר כי הרצל אגסי ז"ל הינו בעל הזכויות בנכס, זכויות שהועברו לו מהוריו. תביעה זו הוגשה, בין היתר, כנגד יורשיהם של הוריו.

3. ביום 31/10/10 הגישו הצדדים בתיק ה"פ 22963-06-09 הודעה על הסכם פשרה שהושג ביניהם וביקשו ליתן לו תוקף של פסק דין. על פי הסכם פשרה זה (להלן: "ההסכם הראשון") אישרו הצדדים כי הסכם מכירת הזכויות בנכס למבקשים בוטל. כן הסכימו כי ישולם למבקשים פיצוי כספי באחת משתי חלופות (סעיפים 3, 4 להסכם הראשון). האחת, אם יקבע בתביעה בת"א 695/08 כי הרצל אגסי ז"ל הינו בעל הזכויות המלאות בנכס, ישולם למבקשים 150,000 ₪ (סעיף 3). השנייה, אם יקבע כי הרצל אגסי ז"ל אינו זכאי למלוא הזכות בנכס, יעמוד הפיצוי על 75,000 ₪ בלבד.

4. להבטחת ההתחייבות לפיצוי הוסכם על רישום שעבוד על הנכס. כן הוסכם כי אם ההתחייבות לתשלום הפיצוי תופר, ישולם למבקשים פיצוי מוסכם בסך של 25,000 ₪. הסכם זה קיבל תוקף של פסק דין.

5. מספר חודשים לאחר מכן, ביום 27/4/11, הוגש לבית המשפט הסכם פשרה בתיק 695/08. הסכם זה נועד להסדיר את המחלוקת שבין הרצל אגסי ז"ל ואחיו בנוגע לנכס (להלן: "ההסכם השני"). בהסכם הפשרה בסעיף 2 הוצהר כי "המבקש 1 (הרצל אגסי ז"ל – ר', ס') הינו בעל זכויות החכירה בחלקה 98 בגוש 10073 (להלן: "החלקה") מכוח הסכם המכר עם הוריו שנחתם ביום 29/5/1994". כן הוסכם על מינויים של עו"ד ד' מימון וב' מלכית ככונסי נכסים לנכס לשם פינויו ומכירתו של הנכס. עוד הוסכם על אופן חלוקת כספי התמורה שיתקבלו מהמכירה בין הרצל ז"ל לבין אחיו. בסעיף 12 להסכם השני נאמר כי "מיתרת הכספים שתיוותר בידי כונסי הנכסים ממכירת החלקה ישולם לעו"ד ברנר יצחק, לגב' אביטל ציון ולאנטולי איכילוב, הסכום המוסכם עמם בהסכם הפשרה או כל סכום מופחת אחר שייקבע עימם בהסכמה או בעקבות הגשת בקשה מתאימה לבית המשפט". גם להסכם השני ניתן תוקף של פסק דין ובגדרו מונו כונסי הנכסים לנכס.

6. מבלי לפרט את כל ההליכים שהתנהלו לאחר מכן, אציין כי הרצל אגסי ז"ל הלך לעולמו. כונסי הנכסים פעלו למכירת הנכס ובסופו של יום הנכס נמכר באישורו של בית המשפט, בסכום הנופל מסכום המינימום שנקבע בהסכם השני.

7. הדיון כעת נסוב רק על המחלוקת בעניין הסכום לו זכאים המבקשים על פי ההסכם הראשון; האם זכאים הם לסך של 150,000 ₪, לפי סעיף 3 להסכם הראשון או לסכום המופחת של 75,000 ₪ לפי סעיף 4 להסכם הראשון. כן נטענו טענות בדבר זכותם של המבקשים לפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכם.

8. בעקבות הגשת בקשת המבקשים (בקשה 25) לקבלת מלוא הסכום של 150,000 ₪, הגישו גם המשיבים 3- 6 (הנתבעים בת"א 695/08) בקשה להורות כי המבקשים זכאים רק לסכום המופחת לפי סעיף 4 להסכם הראשון.

9. המבקשים סבורים כי לשון ההסכם השני הינה ברורה וכי פסק הדין שנתן תוקף להסכם השני קבע כי הרצל הינו בעל מלוא זכויות החכירה בנכס. לעומת זאת מטיעוני המשיבים עולה כי לגישתם, ההסכם השני אינו כולל הוראה חלוטה כי הרצל אגסי ז"ל הינו בעל מלוא הזכויות בנכס. לטענתם, יש לבחון את ההסכם השני בכללותו וללמוד ממנו כי למעשה הסכימו הצדדים לחלוקת הזכויות בנכס בין האחים. הואיל והוסכם על מכירת הנכס, כך נטען, הוחלט כי הזכויות המלאות בנכס ירשמו על שם הרצל אגסי ז"ל, אולם מבחינת התוכן הכלכלי של ההסכם, ולאור אומד דעת הצדדים, הזכויות בנכס התחלקו בין הרצל לאחיו.

הכרעה

10. לאחר ששקלתי את הטענות, הגעתי לכלל מסקנה כי בכל הנוגע לזכות לפיצוי על פי סעיף 3 להסכם הראשון, הדין עם המבקשים.

בהסכם הראשון נקבע מפורשות כי אם תינתן החלטה חלוטה ולפיה הרצל אגסי ז"ל הינו בעל מלוא הזכויות בנכס, יקבלו המבקשים פיצוי בסך של 150,000 ₪. כך בדיוק עולה מפסק הדין שנתן תוקף להסכם השני. ראינו כי בסעיף 2 להסכם השני הוצהר מפורשות כי הרצל אגסי ז"ל הינו בעל זכויות החכירה בחלקה. גם בפסיקתא שנחתמה לבקשת הכונסים ביום 18/9/11, הוצהר כי הרצל הוא בעל הזכויות בחלקה.

ביום 23/5/11 ניתן פסק דין משלים המתקן את פסק הדין מיום 27/4/11 וגם בו כלולה הצהרה מפורשת כי הרצל אגסי ז"ל הוא בעל הזכויות בנכס בליווי הוראה לרישום הזכויות על שמו.

10. הטענה כי התוכן הכלכלי של ההסכם השני מעיד כי הצדדים התכוונו כי הזכויות בנכס יחולקו בין הרצל לבין אחיו, דינה להידחות. ההסכם השני קובע הוראות בדבר חלוקת התמורה שתתקבל מהמכירה מבלי להתייחס כלל לזכויות בנכס. ודוקו, התחייבות לשלם אינה גורעת מהזכויות המלאות בנכס.

צריך לזכור, כי הצדדים להסכם השני היו מודעים לתוכנו של ההסכם הראשון ולהתחייבויותיו של הרצל אגסי ז"ל למבקשים. אילו סברו שהמבקשים אינם זכאים לפיצוי על פי החלופה שבסעיף 3, שכן הזכויות מתחלקות בין הצדדים, יכלו לעשות כן ולהורות על רישום הזכויות בחלקים. הצדדים לא קבעו חלוקת זכויות אלא קבעו כי הפחתת הפיצוי תותנה בהגשת בקשה לבית המשפט או בהסכמה.

על כן, המבקשים זכאים לפיצוי בסך של 150,000 ₪, כאמור בסעיף 3 להסכם הראשון.

11. עם זאת, איני סבור כי יש בסיס לדרישה לפיצוי מוסכם. ראשית נזכיר, כי תביעה לפיצוי מוסכם אינה יכולה להיות חלק מהליך מתן ההוראות לכונסים שהרי החייב בפיצוי הינו הרצל אגסי ז"ל ולא הכונסים אין התחייבות של הכונסים לשלם מכספי התמורה את הפיצוי המוסכם. שנית, איני סבור כי ההתחייבות הופרה. ראינו כי ביום 14/5/14 הודיע הכונס, עו"ד מימון, כי לנוכח המחלוקת בין הצדדים הוא מחזיק את הכספים בנאמנות עד הכרעת בית המשפט. לפיכך, לא מדובר כלל בהפרת ההתחייבות, אלא בהמתנה להכרעה שיפוטית.

סוף דבר

12. לאור כל האמור, ישלמו הכונסים את הפיצוי המגיע למבקשים על פי החלופה שבסעיף 3 להסכם. מאחר וחלק מהפיצוי כבר שלום תשולם יתרת הפיצוי בצירוף כל הפירות שהצטברו. הכונסים יפעלו על פי הוראה זו ויגישו דו"ח מסכם לאחר ביצוע התשלום.

אין צו להוצאות הבקשה.

ניתנה היום, ג' תמוז תשע"ד, 01 יולי 2014, בהעדר הצדדים.