1. התובע אלעזר שלג יליד 1990 נפגע לטענתו בתאונת דרכים ביום 23.5.08 כהולך רגל.

התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

הצדדים חלוקים בשאלת הנסיבות, החבות על פי חוק הפלת"ד וגובה הנזק.

מומחה רפואי מטעם בית משפט בתחום האורטופדי ד"ר אמנון ישראלי, התייחס בחוות הדעת לפגיעות והשברים ברגל ימין, קבע כי בבדיקה נמצא איחוי מלא ללא הפרעה וללא מגבלה, נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 8% בגין "כאבים שיגבילו בפעילות מאומצת" (סעיף ליקוי מותאם לתקנה 47 (2) א' למבחני הנכות של המל"ל).

1. ראיות הצדדים:

מטעם התביעה הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע, ושני מצהירים מטעמו.

מטעם ההגנה הוגש תצהיר עדות של הנתבעת 1, שני מצהירים ושמאי שנחקר על חוות דעתו לעניין נזקי הרכוש שנגרמו לרכב הנתבעים.

1. נסיבות האירוע:

בסעיף 4 לכתב התביעה נטען כי: "בתאריך 23.5.2008, בהיות התובע הולך רגל, תוך כדי ירידה למעבר חציה, היה התובע מעורב בתאונה שארעה בסמוך לרחובות מימון והמלאכים בנתניה."

בתצהיר עדות ראשית של התובע ישנה התייחסות לנסיבות האירוע בסעיפים 2 – 5:

"ביום 23.05.2008, ערב ל"ג בעומר בין השעות 00:00 ל- 00:30, הייתי בדרכי ברח' המלכים לכיוון מלון בלו ביי בנתניה. כאשר חציתי את הכביש ברחוב מימון בתור הולך רגל במעבר חצייה לכיוון רח' המלאכים, רכב מסוג יונדאי גטס שהיה למיטב זכרוני בצבע ירוק בהיר פגע בי.

יודגש כי בזמן התאונה הנדונה נפגעתי בתור הולך רגל. לא רכבתי על קטנוע ו/או אופנוע ולא הייתי רכוב בתור נוסע על קטנוע ו/או אופנוע.

זכור לי שהתפתלתי מכאבים על הכביש והנהגת נשארה ברכב ולא יצאה להושיט עזרה.

אני זוכר שמכר שלי בשם גיגי בן עמרם הגיע למקום רכוב על האופנוע שלו ותפס לי את הראש והרגיע אותי עד שהגיעה אמבולנס למקום."

1. בחקירה נגדית הוצגה בפני התובע העדות שנגבתה מפיו על ידי המשטרה והוא עומת עם הגירסה שנמסרה מפיו גם לעוה"ד שייצג אותו בתחילת הדרך, לפיה הוא לא יודע מי פגע בו ולכן נשלחה דרישה לקרנית.

בהמשך החקירה הנגדית נדרש לשאלה מדוע החבר שהיה עימו לטענתו, לא מסר גירסה ולא הובא לעדות (עמ' 17 לפרו').

התובע עומת עם המיקום המדוייק בו ארעה התאונה לטענתו ועם העובדה שהמצהיר מטעמו טוען שראה אותו על מעבר חציה ברח' המלכים אל מול הטענה שלו כי היה במעבר החציה ברח' מימון.

התובע מכחיש את הגירסה שהוטחה בפניו כאילו נסע על אופנוע (עמ' 19 לפרו').

1. עד התביעה גיגי בן עמרם טוען בתצהירו כי ביום התאונה הגיע רכוב על קטנוע לרח' המלכים לכיוון חוף בלו ביי בנתניה: "כאשר הגעתי לצומת פינת רח' מימון ודרך המלאכים ראיתי למיטב זכרוני רכב יונדאי גטס בצבע ירוק בהיר שעמדה חצי על המדרכה וחצי על הכביש ברח' מימון.

במעבר חציה ברח' המלכים למול מנחת המסוקים ראיתי שני אנשים אשר היו מוכרים לי אחד מהם היה מחוסר הכרה ושמו נחמן בוארון, ואחד פגוע ברגל ימין בצורה קשה, התובע – שלג אלעזר. אני נגשתי לתובע והחזקתי את ראשו כדי למנוע ממנו להסתכל על הרגל שהיתה פגועה בצורה קשה." (סעיפים 3 ו- 4 לתצהיר).

בחקירה נגדית אישר כי לא היה עד ראיה לתאונה, מסמן על גבי תמונה על המיקום בו מצא את התובע: "נכון שאין פה מעבר חציה. שם הרחוב הזה המלכים פינת הרב מימון מלכים". (עמ' 21 לפרו').

העד מבהיר כי ראה מכוניות, לרבות מכונית אחת שהנהגת לא יצאה ממנה (עמ' 21 לפרו').

1. עדת התביעה ליטל חורי טוענת בתצהירה כי ביום האירוע חגגה יחד עם חברים חגיגת ל"ג בעומר: "לפתע ובעודי חוגגת, שמעתי רעש חבטה חזק, הסתובבתי והבחנתי כי במרחק של כמה מטרים ספורים ממני, עמד רכב מסוג יונדאי גטס (להלן: "הרכב") ובסמוך לו התובע בכתב התביעה (להלן: "התובע") כשהוא שרוע על הריצפה ורגלו הימנית פגועה ובמצב קשה, כן הבחנתי באדם נוסף אשר שכב בסמוך לתובע." (סעיף 3 לתצהיר).

בהמשך מתארת כיצד ניגש אל התובע אדם נוסף, קרע ממנו את מכנסי הג'ינס והיא פנתה אל הנהגת שישבה ברכב שהיתה לטענתה במצב היסטרי, הביאה לה בקבוק מים לשתות ואז עזבה את המקום עוד בטרם הגיעו כוחות ההצלה.

בחקירה נגדית נדרשה לשאלה מדוע מצאה לנכון לציין בתצהירה כי במקום לא היה קטנוע ולמרות שהעד הנוסף הגיע למקום עם קטנוע, חזרה וטענה כי לא ראתה במקום אופנוע או קטנוע (עמ' 22, 23 לפרו').

1. במהלך שמיעת הראיות ישב באולם אביו של התובע והוא נקרא להעיד לגבי מסמך שחתם בבית הוריה של הנתבעת 1 לפיו הוא מתחייב לשלם 3,000 ₪ לאביה בגין נזקי הרכוש שנגרמו לריכבה (עמ' 24 לפרו').
2. נתבעת 1 הנהגת כלפון אורית טוענת בתצהירה כי ביום התאונה נהגה ברכב כאשר מאחוריה נסעו חבריה ברכב שלהם, הגיעה לצומת רחובות מימון מלכים, עצרה על מנת לתת זכות קדימה לרכבים חולפים ופנתה באיטיות שמאלה: "כשלפתע במעבר החצייה ברח' מימון התנגש דבר מה בעוצמה בצידו האחורי – ימני של ריכבי.

מיד עצרתי את הרכב בצד הדרך, יצאתי מהרכב וניגשתי לראות את אשר אירע. הבחנתי בשני בחורים שרועים על הכביש, כשלצידם זרוק אופנוע. בדיעבד הוברר לי כי אחד מהבחורים, מר אלעזר שלג, הוא התובע בתביעה זו." (סעיפים 5 ו- 6 לתצהיר).

בחקירה נגדית עומתה עם סדר המכוניות שנסעו אחריה, הכחישה כי נותרה לשבת בריכבה וטענה כי יצאה מהרכב, ראתה שני בחורים שרועים על הכביש עם אופנוע וישבה על המדרכה כשהיא רועדת ושרויה בהלם (עמ' 26 לפרו').

1. עד ההגנה פז חטקביץ' מתאר בתצהירו כיצד נהג בריכבו כחלק משיירת הרכבים שנסעה לחגוג את אירוע ל"ג בעומר: "בצומת הרחובות מימון – מלכים מכיוון צפון לדרום, בטרם פנייה שמאלה לרח' מימון, עצרתי את רכבי בכוונה לפנות שמאלה לכיוון רחוב מימון מאחורי רכבה של גב' אורית כלפון.

הבחנתי בגב' אורית עוברת כשהצומת פנוי לקראת השלמת פנייתה שמאלה לכיוון רחוב המלכים.

אגב כך הבחנתי באופנוע, שאורותיו כבויים, דוהר במהירות על רחוב המלכים מכיוון דרום לצפון, כשעליו ישובים שני בחורים צעירים, שאינם מוכרים לי.

בטרם הספיקה גב' אורית כלפון להשלים את פנייתה לרחוב מימון, התנגש האופנוע, כשרוכביו עליו, בחלקו האחורי – ימני של רכבה של גב' אורית כלפון.

כתוצאה מההתנגשות עפו רוכבי האופנוע מהאופנוע על הכביש, והבחנתי בשניים שרועים על הכביש, כשלצידם זרוק האופנוע." (סעיפים 5-9 לתצהיר).

בהמשך מתאר העד כיצד עצר מיד את ריכבו וניגש אל הנהגת אורית כלפון שהיתה בהלם, הבחין באחד הבחורים שקם מיד לאחר האירוע ואילו השני על הקרקע סובל מפגיעה ברגלו שאח"כ הובהר לו כי זה התובע אלעזר שלג.

העד מתאר בתצהירו כיצד הגיעו למקום חבורת צעירים והוא וחבריו הזעיקו ניידת אמבולנס ושם לב כי האופנוע הועלם מהזירה. (סעיפים 10-13 לתצהיר).

1. בחקירה נגדית חזר על הגירסה לפיה מספר כלי רכב נסעו למסיבת ל"ג בעומר וכי שם פגש בנתבעת 1 אורית כלפון, היה עד ראיה לתאונה: "אני עמדתי מאחוריה והיא כמעט השלימה לגמרי את הפניה, שני צעירים רכובים על אופנוע נכנסו בה.

אני ראיתי שני צעירים על אופנוע כאשר האופנוע היה בלי אורות ...

... ראיתי אורית כמעט השלימה את הפניה והאופנוע נכנס ברכב של אורית בחלק האחורי, הם עפו מהאופנוע והיה ממש קול חזק של פגיעה והרכב פשוט עצר ואורית יצאה מהרכב אחרי זה ..."

העד מסמן במהלך העדות את המיקום של המעורבים על גבי התמונה נ/6.

(עמ' 30 לפרו').

1. עדת ההגנה אורנה חורין מתארת בתצהירה כיצד היתה חלק משיירת כלי הרכב שנסעו בסמוך למקום בו ארעה התאונה: "לא הייתי עדת ראייה לתאונה עצמה, אך זכור לי שבעוד שהתור מתקדם, ואורית משלימה את פנייתה שמאלה לכיוון רחוב מימון, שמעתי קול חבטה עזה, ודמות שהתעופפה באויר.

מיד עצרתי את רכבי, יצאתי מהרכב וניגשתי לזירת האירוע, שם הבחנתי בשני בחורים, כשלצדם אופנוע, ככל הזכור לי מסוג "ווספה". (סעיפים 6- 7 לתצהיר).

בהמשך מתארת העדה כיצד התגודדו במקום חבורת צעירים ובעודה פועלת יחד עם חבריה להזעיק ניידת אמבולנס, שמה לב כי האופנוע עליו רכבו התובע וחברו הועלם מזירת האירוע. (סעיף 9 לתצהיר).

בחקירה נגדית תארה שוב את האירועים, המיקום של המעורבים, כיוון הנסיעה, הבהירה כי ניגשה אל הנהגת שהיתה במצב של הלם וחוזרת על הגירסה כי ראתה שני אנשים עם אופנוע (עמ' 33 לפרו').

1. בתום שמיעת הראיות, עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, פרוטוקול הדיון וסיכומי הצדדים, נדרשת הכרעה בין שתי גירסאות עובדתיות סותרות שאינן יכולות לדור יחד בכפיפה אחת.

גירסת התביעה, לפיה התובע חצה לתומו כביש יחד עם חבר ונפגע על ידי רכב הנהוג על ידי נתבעת 1; אל מול גירסת ההגנה, לפיה ארעה תאונת דרכים בין רכב דו גלגלי נהוג על ידי התובע ונוסע נוסף לבין רכב הנתבעים הנהוג על ידי נתבעת 1.

אין מחלוקת לגבי עצם העובדה כי במועד ובמקום הנטען ארעה תאונת דרכים.

מבין תרחישי הקיצון באשר לנסיבות האירוע ותוצאותיו, שוכנעתי להעדיף את גירסת ההגנה על פני גירסת התביעה.

עדותו של התובע לא הותירה רושם אמין, נמצאו בה סתירות ופריכות בין השאר בפרטי הגירסה שנשמעה מפיו בזמן אמת, הן בהודעה במשטרה והן כפי שנרשמה בדו"ח הפינוי של מד"א.

גירסתו לא נתמכה בעדותו של עד ראיה ישיר, אף שניתן היה בנקל לתמוך בגירסה באמצעות עדות חברו שהיה יחד איתו במקום אירוע התאונה.

הימנעות מהבאת העד כחלק מהראיות להוכחת השאלות השנויות במחלוקת באשר לנסיבות, פועלת לחובתו של התובע.

התובע לא נתן הסבר במהלך החקירה הנגדית, בוודאי לא הסבר מניח את הדעת לעניין מצבו הרפואי בעת מתן העדות במשטרה או לעניין איתור העד מטעמו והבאתו לבית המשפט.

באותה מידה לא מצאתי לקבל את הסבריו של התובע באשר למנגנון הפגיעה, מיקומו בצומת עובר לאירוע התאונה, הפגיעה הגופנית כמפורט בתיעוד הרפואי וסתירות של ממש בין הגירסה שנשמעה מפיו לבין גירסת העדים מטעמו (עמ' 18, 19 לפרו').

גירסת התובע, שהינה עדות בעל דין יחידה, אינה מתיישבת עם ראיות ההגנה, מנגנון הפגיעה, ההגיון והשכל הישר.

1. עדות הנהגת נתבעת 1 לפיה הרגישה פגיעה בצד אחורי ימני של ריכבה במהלך הפניה שמאלה לרח' מימון, עצרה את הרכב והבחינה בשני בחורים שרועים על הכביש כשלצידם אופנוע – לא נסתרה בחקירה נגדית ונמצאו לה תימוכין וחיזוקים בראיות נסיבתיות מזמן אמת ובעדי ראיה, שלא מצאתי להטיל דופי במהימנות עדותם.

עד ההגנה פז חטקביץ', הבחין באופן ברור באופנוע שאורותיו כבויים ועליו שני בחורים צעירים אשר התנגש ברכב הנתבעת 1 בחלקו אחורי ימני; עדת ההגנה אורנה חורין שמעה חבטה עזה, יצאה מיד מריכבה לזירת האירוע והבחינה בשני בחורים כשלצידם אופנוע; הפרמדיק שהגיע לזירת התאונה מתאר בדו"ח: "בן 18 מעורב בת.ד היה רכוב על קטנוע ..." בדו"ח מצויין הימצאות קסדה במקום; עדותו של השמאי עד ההגנה מרדכי אנגל לגבי חוות הדעת לנזקים שנגרמו לרכב הנתבעת 1 בחלק אחורי ימני; עדותו של אבי התובע אשר התחייב בכתב ידו ביום 1.9.08 לשלם לאבי הנתבעת 1 את הנזקים שנגרמו לרכב; התיעוד הרפואי של התובע מיד עם הגעתו לחדר המיון: "ת. דרכים אופנוע".

1. תאור נסיבות אירוע התאונה הן לעניין מיקומה והן לעניין זהות המעורבים ואופן הפגיעה נמסרו מפי הנתבעת 1 מיד ובסמוך למועד התאונה בהודעה במשטרה:

"פתאום שמעתי חבטה חזקה נבהלתי יצאתי מהמכונית וראיתי שכל החלק האחורי של מכוניתי עף על האי תנועה ובצד השני של רח' מימון ראיתי את האופנוע ושני בחורים ומכוניתי נפגעה מאחורה ...

נלקחו באמבולנס לבי"ח שלא יודעת מיהם ...

... מיד אחרי שנלקחו הנהג אופנוע נעלם האופנוע ..."

מדובר בגירסה עובדתית סדורה, מהימנה שנמסרה כאמור בזמן אמת ונתמכה בראיות ישירות (עדי ראיה) ונסיבתיות, בין השאר - מיקום הפגיעה ברכב הנתבעת מתיישב עם גירסתה ואינו עולה בקנה אחד עם הגירסה כאילו נפגע התובע כהולך רגל, שאז הפגיעה היתה אמורה להיות בחזית הרכב; הרישום של הפרמדיק שהגיע למקום התאונה מתעד את הזירה (אופנוע; קסדה); התיעוד הרפואי הראשון בתעודת חדר המיון מתייחס למעורבות של אופנוע.

1. סוף דבר, מצאתי לדחות את גירסתו העובדתית של התובע לפיה נפגע על ידי רכב הנתבעים בהיותו הולך רגל.

בהתאם למימצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, אין זכאות לפיצוי בגין נזקי הגוף על פי חוק הפלת"ד, בהעדר זיקה לשימוש ברכב של הנתבעים.

התביעה נדחית.

בנסיבות, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ה, 25 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.