המדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע בעקבות תאונת דרכים אשר ארעה ביום 17.12.07.

אין מחלוקת לעניין חבות הנתבעת על פי חוק הפלת"ד. המחלוקת היחידה הנה בשאלת הנזק והפיצויים.

היום שמעתי את ראיות הצדדים. התובע העיד ולא הובאו עדים נוספים כלשהם מטעם התביעה או ההגנה. לאחר מכן, שמעתי סיכומי טענות בעל פה ודחיתי למתן פסק דין.

הנתונים הכלליים הרלוונטיים לצורך פסיקת הפיצוי המגיע לתובע, אינם שנויים במחלוקת בעיקרו של דבר. המחלוקת העיקרית מתייחסת לסוגית הפסדי השכר לעתיד שיש לפסוק לתובע.

התובע יליד 13.10.66, נפגע עקב התאונה נשוא הדיון בצווארו וסבל מכאבים המקרינים לכתף ימין ותחושת רדימות של יד ימין. התאונה ארעה בזיקה לעבודתו של התובע ועל כן פנה בתביעה לדמי פגיעה למוסד לביטוח לאומי. התובע עבד כטכנאי במכון גסטרו בבית חולים הדסה עין כרם. המעביד הינו מעביד מאושר לצורך ביטוח לאומי והוא נשא בשכרו של התובע בגין 12 ימי היעדרות מהעבודה. וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% החל מיום 26.12.07.

על פי עדות שמסר התובע היום בפניי בבית המשפט, הוא מודה כי חזר לעבודתו המלאה לאחר תקופת אי הכושר הקצרה, וכן ניתן לראות שהלכה למעשה לא נגרמו לתובע הפסדי שכר כלשהם בעבר מאז ארוע התאונה ומשך 6 שנים עד היום. אומנם התובע עבר לעבוד במקומות נוספים, אך תלושי השכר מלמדים (ועל כך אין חולק) כי לא נגרם הפסד שכר בפועל. התובע השיב בחקירתו הנגדית כי בהיותו נשוי ויש לו ילדים, הוא צריך לעבוד חרף כאביו.

ממוצע השתכרותו של התובע עובר לתאונה היה כ-8,500 ₪ בערכי קרן. אין מחלוקת כי לתובע מגיע פיצוי בגין כאב וסבל וכן סכום נוסף על דרך האומדנה לעתיד בגין פגיעה בכושר ההשתכרות. לגבי יתר ראשי הנזק (הפסד שכר לעבר, הוצאות עזרה, הוצאות רפואיות וניידות), קיימת מחלוקת בין הצדדים.

אתייחס להלן לראשי הנזק השונים ואכריע בהם אחד לאחד.

כאב וסבל: מוסכם על הצדדים כי מגיע לתובע פיצוי בסך של 16,500 ₪ (נכון להיום).

הפסד השתכרות לעבר: אין מחלוקת כי עפ"י עדות התובע לא נגרם לו, הלכה למעשה, הפסד שכר בפועל. גם הטענה של נזק בגין ניצול ימי מחלה כתוצאה מ -12 ימי אי הכושר לא הוכחה ולא הובאה ראייה ממשית מהעביד.

הוצאות רפואיות ו/או עזרה: התובע טוען להוצאות כלליות ללא הגשת קבלות. התובע הבהיר במהלך עדותו היום, כי אדם רגיל לא נוהג לשמור קבלות כאלה, אך נגרמו לו בפועל הוצאות. אני מעריך סכום זה על דרך האומדנה על סך של 3,000 ₪.

אובדן כושר השתכרות לעתיד: שני הצדדים מסכימים שיש לפסוק פיצוי על דרך האומדנה. התובע סבור כי יש לפסוק מחצית הסכום המתקבל מחישוב אריתמטי, ואילו ב"כ הנתבעת סבור כי יש לפסוק לכל היותר סך של 10,000 ₪ שכן מדובר בנכות קלה שאיננה תפקודית.

לאחר ששקלתי את הנתונים הרלוונטיים לעניין זה: גילו של התובע, עיסוקו, מהות הפגיעה, הנכות הרפואית הצמיתה וכן העובדה שבמשך 6 שנים עברו לא נגרם לו הפסד שכר בפועל – אני מחליט לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדנה בסך של 50,000 ₪.

ניכוי תגמולי מל"ל: אין מחלוקת כי יש לנכות מענק נכות בסך של 20,500 ₪.

תוצאה סופית:

מכל האמור לעיל, אני מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך 49,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ.

הנתבעת תישא ביתרת אגרה אשר תחול בתיק זה.

הסכום שפסקתי ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

המזכירות תעביר לצדדים העתק מפסק הדין עם דואר רשום ואישור מסירה.

ניתן היום, י"ח סיון תשע"ג, 27 מאי 2013, בהעדר הצדדים.