1. החייבים הם הוריו של המנוח בלוט רימון ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר נהרג בנסיבות טרגיות ביום 10.12.2004 עת הניע את טרקטור ללא רישוי והחל לנסוע בו, כאשר בהגיעו לצומת, פגע המנוח בטרקטור אחר שעצר ליד הכביש, גופו נתקע מתחת לגלגל האחורי ונקבע מותו במקום (להלן: "התאונה").
2. החייבים בכובעם כיורשי המנוח הגישו תביעה בגין התאונה, הן כנגד המועצה המקומית פסוטה, והן כנגד משרד החינוך, וזאת במסגרת ת"א (שלום חי') 14627-07-10.
3. הצדדים להליך הגיעו להסדר במסגרתו התחייב משרד החינוך לשלם לעיזבון המנוח את הסך של 253,965 ₪; ואילו המועצה המקומית פסוטה התחייבה בהסכם הפשרה עם יורשי עזבון המנוח לשלם סך של 42,328 ₪, "בכפוף לזכויות המועצה כנגד יורשי העיזבון" [סעיף 1.2 להודעה על הסכם פשרה במסגרת ת"א (שלום חי') 14627-07-10]. להסדר ניתן תוקף של פסק דין ביום 25.2.2014.
4. בית משפט זה בפסק דינו מיום 15.5.2014 ובמעמד הכרת החייבים פושטי רגל, אישר, בדיעבד, את ניהול ההליך שהתנהל בין יורשי העיזבון (החייבים) לבין המועצה המקומית פסוטה ומשרד החינוך, וכן את פסק הדין שניתן במסגרת ת"א (שלום חי') 14627-07-10. בפסק הדין הוריתי כי: "כל הכספים נשוא הסדר הפשרה למעט שכר הטרחה שאושר לעו"ד ג'ריס יופקדו בקופת כינוס ואולם מובהר כי לא ייעשה שום שימוש בכספים הנ"ל עד החלטה אחרת של בית המשפט" (פרו', עמ' 14, ש' 3-2).
5. משרד החינוך העביר את חלקו על פי פסק הדין, לקופת הכינוס, בהתאם לפסק הדין הנ"ל, ואילו המועצה המקומית פסוטה סירבה לעשות כן, ובשל כך הגיש הנאמן בקשה לנקיטה בהליכי בזיון כנגדה.
6. המועצה המקומית פסוטה מצידה, טענה כי עומדת לה הזכות לקזז כנגד החוב נשוא פסק הדין בת"א (שלום חי') 14627-07-10, את חובות הארנונה כנגד יורשי העיזבון. כאמור, יורשי העיזבון הם חייבים במסגרת הליכי הפש"ר נשוא תיק זה.
7. ביום 5.7.2016 התקיים דיון במעמד הצדדים, במעמדו נמסרה הצעת בית המשפט כדלקמן:

"מונחת בפניי בקשה לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש אשר הגיש הנאמן בגין אי העברת הכספים שנפסקו לזכות עיזבון המנוח בלוט רימון ז"ל, במסגרת תיק אזרחי 14627-07-10 (שלום חיפה) לקופת הכינוס.

העיריה טוענת כי קיזזה את הכספים בהתאם להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק הדין, עליו חתם החייב.

ביהמ"ש הציע כי העיריה תקבל את הצעת ביהמ"ש לפיה הכספים נשוא פסק הדין, כשהם משוערכים להיום, יופקדו בקופת הכינוס וכי העיריה תגיש בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב. לפיכך, יודיע ב"כ העיריה עמדתו עד ולא יאוחר מיום 14.7.16, כאשר אי הגשת הודעה כמוה כהסכמה למתווה הנ"ל, ולהעברת הכספים (34,236 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 15.6.14) תוך 30 יום החל מיום 14.7.16.

ככל שמועצת פסוטה לא תיענה להצעתי, אשקול במקרה זה להורות לנאמן לנקוט בהליכי הוצל"פ כנגדה, לשם גביית הכספים נשוא פסק הדין. על מנת להקל על ב"כ המועצה לקבל את הסכמת שולחתו למתווה שהצעתי, אבקש להפנות תשומת לב המועצה לעובדות הבאות: האחת, לא הוגשה תביעת חוב. השנייה, לכאורה, לא עומדת המועצה בהוראות סעיף 74 לפקודה הואיל ואין מדובר בחוב הדדי שנוצר ערב מתן צו הכינוס, שכן החוב נשוא פסק הדין התגבש לאחר צו הכינוס בעוד שהחוב המקוזז הינו לפני צו הכינוס. שלישית, אין מחלוקת כי למנוח בלוט רימון ז"ל לא היו חובות ארנונה. זכותם של ההורים לקבלת נכסיו וזכויותיו של המנוח תתגבשנה רק לאחר סילוק חובות העיזבון. בשלב זה, טרם התקבלה תמונה באשר לחובות העיזבון, כאשר קרנית מנהלת כנגד העיזבון תביעה כספית שנדונה בימים אלו בביהמ"ש השלום בחיפה.

מובהר למועצה המקומית פסוטה כי ככל שתיענה להחלטת ביהמ"ש, לא תחוייב בהוצאות הבקשה".

1. המועצה המקומית פסוטה לא נענתה להצעת בית המשפט, ואף לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, תוך שהיא עומדת על טענתה כי עומדת לזכותה זכות קיזוז כלפי יורשי העיזבון (החייבים) בגין חוב הארנונה.
2. אין בידי לקבל את עמדת המועצה המקומית פסוטה, ולדידי, אין מקום לאפשר למועצה המקומית פסוטה לקזז כנגד החוב נשוא פסק הדין את חוב הארנונה של החייבים, מן הטעם הפשוט שאין למועצה המקומית פסוטה זכויות כנגד יורשי העיזבון.
3. כפי שכבר הבהרתי בהחלטתי מיום 5.6.2016, יורשי העיזבון הם חייבים בהליכי פשיטת רגל, והמועצה המקומית פסוטה לא הגישה תביעת חוב או בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב בעניינם. וראו: דברי שלמה לוין ואשר גרוניס בספרם פשיטת רגל 246 (מהדורה שניה, הוצאת חברה ישראלית להכשרה מקצועית בע"מ, ירושלים, תשס"א-2000), כי נושה מובטח שלא הגיש תביעת חוב לא יוכל להסתמך על זכות קיזוז לפי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה").
4. אפילו תאמר כי הגשת תביעת חוב אינה מהווה תנאי בלעדיו אין לזכות הקיזוז של המועצה המקומית פסוטה, ולכך עוגנים בפסיקה [ראו, למשל: פסק דינו של כב' השופט חשין בע"א 4316/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נ' אגרא - אבן יהודה אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד מט(2) 133, 143 (1995) (להלן: "עניין הספקה"), שם נאמר: "החוק מדבר, אמנם, באיזון ובקיזוז מקום שהחייב (לפושט הרגל) מגיש תביעת זכות מצדו כלפי פושט הרגל, אך מנהגם של בתי המשפט הוא לעשות איזוני זכויות וחבויות גם בלא תביעת זכות, שכך מבינים הם מאז ומתמיד פירושן של חבויות הדדיות"], הרי שהמועצה המקומית פסוטה אינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 74 לפקודה.
5. נקודת המוצא לקיזוז מקום בו החייבים מצויים בהליכי פשיטת רגל, מצויה בהוראת סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. הוראה זו קובעת כך:

"(א) היו אשראי הדדי או חוב הדדי או עסקים הדדיים אחרים תלויים בין חייב שניתן עליו צו כינוס ובין הבא לתבוע חוב מכוח הצו, ייערך לפיהם חשבון על המגיע מכל צד למשנהו, הסכום המגיע מצד אחד יקוזז כנגד המגיע מהצד האחר ויתרת החשבון, ולא יותר, ייתבע או ישולם, לפי העניין; הוראות סעיף זה לא יזכו אדם בקיזוז כנגד נכסי החייב אם בשעה שנתן אשראי לחייב ידע שהחייב עשה מעשה שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשת פשיטת רגל נגד החייב ביום שהוגשה בקשה שעל פיה הוכרז פושט רגל.

(ב) הקביעה מה הם העסקים הניתנים לקיזוז לפי סעיף זה תיעשה לפי מצבם ביום שבו ניתן צו הכינוס."

1. כדי להגן על זכויותיהם של הנושים האחרים, הציב המחוקק כמה תנאים מוקדמים להפעלת זכות הקיזוז שבסעיף 74 לפקודה: קיומו של "אשראי הדדי" או "חוב הדדי" או "עסקים הדדיים אחרים"; החוב המקוזז הוא בר תביעה; ה"עסקים" שבהם מדובר יצרו חיובים כספיים או עשויים להסתיים לגבי כל אחד מהצדדים בחיובים כספיים; המועד הקובע לקיום "העסקים ההדדיים" הוא מועד צו הכינוס; האשראי שניתן על ידי הנושה המבקש להפעיל את זכות הקיזוז נוצר לפני שהנושה ידע על מעשה פשיטת הרגל (עניין אמדאוס, בעמ' 585-584).
2. בנסיבות המקרה שבפנינו, כאמור, לא מתקיימים התנאים לביצוע הקיזוז על פי הפקודה. ראשית, אין מדובר בחוב הדדי. כאמור בסעיף 74 לפקודה, "בני-קיזוז" הם אותם חובות שפושט רגל חב אותם במקום שיש בינו לבין הטוען לזכות קיזוז, "אשראי הדדי", "חוב הדדי" או "עסקים הדדיים" אחרים. החוב של המועצה המקומית פסוטה הוא כלפי עזבון המנוח בעוד שהחוב בגין ארנונה הוא חוב של החייבים עצמם ולא של העיזבון. בין הילד המנוח שהלך לעולמו לבין המועצה המקומית פסוטה לא היו כל יחסים עסקיים ו/או הדדיים, ואף לא יכולים היו להיות בשים לב לגילו של הילד המנוח בעת מותו.
3. ההסכם בין יורשי העיזבון לבין המועצה המקומית פסוטה אין בו להרחיב את גדריה של זכות הקיזוז לפי סעיף 74 לפקודה, בניגוד להוראותיה. ויפים לעניין זה, דברי כב' השופט חשין בעניין הספקה, שם נאמר כהאי לישנא:

"נמהר ונוסיף, כי אין לפרש את הדברים כמו קיזוז בפשיטת-רגל מקורו בהסכם בין בעלי הדין; נהפוך הוא: קיזוז בדיני פשיטת-רגל - שלא כקיזוז האזרחי הכללי ­גבולותיו נתחמו בחוק, והסכם בין הצדדים כי ייעשה, לא יהיה בו בהסכם כדי להרחיב את תחומי פרישתו של הקיזוז כקבוע בחוק (ראה, למשל, לרנר, במאמרו הנ"ל, בעמ' 220). הואיל וזכות הקיזוז אוצלת במישרין על זכויותיהם של צדדים שלישיים - נושים אחרים - פשוט הוא שגבולותיה ייקבעו בחוק, ומכאן אותה "הדדיות" הנדרשת כתנאי מוקדם להיווצרותה של זכות הקיזוז (הדדיות שאינה נדרשת בדין הכללי)" (עניין הספקה, בעמ' 143).

1. שנית, זכות הקיזוז נבחנת נכון למועד מתן צו הכינוס [ראו: ע"א 826/88 אל-על אגודה שיתופית חקלאית ברמת השבים בע"מ נ' קרן החקלאות השיתופית בע"מ (בפירוק), פ"ד מה(2) 247, 251-250 (1991); עניין הספקה, בעמ' 183-173; ע"א 5005/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נ' בית יצחק – שער חפר, אגודה להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד מט(3) 458 (1995); רע"א 2549/09 חברת אי.סי.אמ. יצרני מיזוג אוויר בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, בפסקה 9 (פורסם בנבו, 28.7.2010); וראו, בעניין זה, גם: ע"א 4548/91 משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ נ' הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק), פ"ד נג(4) 8, בפסקה 5 (1999)].
2. את קביעה זו ניתן לעגן בסעיף 74(א) לפקודה, הקובע זכות קיזוז בין "חייב שניתן עליו צו כינוס" לבין "הבא לתבוע חוב מכוח הצו". ניתן לעגנה גם בסעיף 74(ב) לפקודה, לפיו "הקביעה מה הם העסקים הניתנים לקיזוז לפי סעיף זה תיעשה לפי מצבם ביום שבו ניתן צו הכינוס". בנסיבות המקרה שבפנינו, חוב הארנונה נוצר לפני מתן צו הכינוס בעוד שחוב המועצה המקומית פסוטה נולדה רק בפסק הדין שניתן לאחר מתן צו הכינוס.
3. זאת ועוד, זכותם של החייבים לקבלת הכספים מכח פסק הדין תתגבש רק לאחר תשלום חובות העיזבון [וראו: סעיף 82 לחוק הירושה ממנו עולה כי חובה על מנהל העיזבון קודם לסלק את חובות העיזבון ורק לאחר מכן לחלק את יתרת העיזבון ליורשים; וכן: בש"א 6297/01 עזבון המנוחה רבקה צ'צ'יק ז"ל נ' נאוה צ'צ'יק (פורסם בנבו, 28.10.2002)]; וביחס לעיזבון, תלויה ועומדת הודעת צד ג' שהגישה קרנית במסגרת ת"א (שלום חי') 14627-07-10 אשר טרם הוכרעה (על הפרק הצעת פשרה שהציע בית המשפט, לפיה ישלם העיזבון כספים לקרנית (ראו: בקשה לאישור הסדר דיוני שהוגשה לתיק ביום 10.11.2016). מכאן, שגם אילו מדובר היה בחוב בר קיזוז לפי סעיף 74 לפקודה, לא רשאית הייתה המועצה המקומית פסוטה לקזזו לפני סילוק חובות העיזבון.
4. העובדה שהנאמן הסכים לאישור ניהול ההליך ולפסק הדין באופן רטרואקטיבי או העובדה שהחייבים לא דיווחו למועצה המקומית פסוטה על צו הכינוס בעניינם, אין בה להקים מניעות כלפי הנאמן, ואין בהן להקנות למועצה המקומית זכות קיזוז שאינה נתונה לה לפי סעיף 74 לפקודה. אכן אילו ידעה המועצה המקומית פסוטה על מעשה פשיטת הרגל בעת ביצוע הקיזוז, די היה בכך כדי לשמוט את זכותה לקיזוז החוב, ואולם אין פירוש הדבר שאי ידיעתה מקנה לה זכות קיזוז מקום בו לא עמדה בתנאים הנקובים בסעיף 74 לפקודה.
5. יש להדגיש כי המועצה המקומית פסוטה לא הגישה בקשה לביטול ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין בשל טעות ו/או הטעייה מצד החייבים ו/או מכל טעם אחר, ופסק הדין מכוחו חויבה בתשלום, הינו חלוט.
6. לפיכך, החלטתי מיום 15.5.2014 בו הוריתי למועצה המקומית פסוטה להעביר הכספים נשוא פסק הדין לקופת הכינוס, בעינה עומדת. יחד עם זאת, בשים לב לכך שמדובר בחיוב כספי, אין מקום לנקיטה בהליכי בזיון שהינם סעד שיורי.
7. ככל שהמועצה המקומית פסוטה לא תפקיד בקופת הכינוס את מלוא הכספים המגיעים לעיזבון מכח פסק הדין בת"א (שלום חי') 14627-07-10 בתוך 21 יום מהיום, ינקוט הנאמן בהליכי הוצאה לפועל כנגדה לשם אכיפת פסק הדין.
8. הכספים שיופקדו בקופת הכינוס על ידי המועצה המקומית פסוטה מכח פסק הדין בת"א (שלום חי') 14627-07-10, ייחשבו כספים "צבועים", ולא יחולקו לנושים עד אשר יתגבשו חובות העיזבון כלפי קרנית (לא ידוע על קיומם של נושים נוספים).

המזכירות תשגר החלטה זו לצדדים בדגש על המועצה המקומית פסוטה.

ניתנה היום, י"ב חשוון תשע"ז, 13 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.