<#2#>

נוכחים:

בא כוח מאשימה עו"ד חלי אמיתי

בא כוח נאשם עו"ד נאוה דהאן בירנבאום

הנאשם בעצמו

פרוטוקול

<#3#>

גזר דין

1. הנאשם הורשע על פי הודייתו בכתב אישום אשר תוקן במסגרת הסדר דיוני, בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 ובביצוע עבירת איומים, לפי סעיף 192 לאותו החוק.
2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בכל המועדים הרלוונטיים לכתב האישום, היו הנאשם ואשתו אנהאר עזון (להלן: "המתלוננת"), בני זוג ולהם ילדים משותפים.

ביום 23.06.07, בשעה 17:00, או בסמוך לכך, בביתם בג'לג'וליה (להלן: "הבית"), תקף הנאשם את המתלוננת בכך שזרק לעברה מאפרה שפגעה בגופה. בהמשך לכך, תקף הנאשם את המתלוננת, בכך שהכה במכת אגרוף בפניה וגרם לה לשפשוף, דימום ונפיחות בחלק הפנימי של שפתיה ובהמשך, בחדר השינה, איים עליה באומרו "את לא יוצאת מהחדר הזה, רק אם את מתה את יוצאת". כמו כן, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שהכה באגרופו בפניה וגרם לדימום באפה וכן חתך ודימום בשפתה.

1. תחילה כפר הנאשם בכל המיוחס לו והוחל בשמיעת הראיות, בעודו עצור עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. לאחר שלא עלה בידי המאשימה, שוב ושוב, לאתר את המתלוננת, הסכימה, ביום 29.11.07 לשחרורו של הנאשם בתנאים וביום 20.2.08 הודע לבית המשפט אודות החלטת היועמ"ש, לעכב את ההליכים בתיק, לנוכח אי איתורה של המתלוננת.

ביום 4.7.09, חודשו ההליכים בתיק ובסופו של יום ולאחר שנתגלו קשיים מחודשים לזמנה לעדות, התייצבה המתלוננת למתן עדותה וזו החלה להישמע ביום 24.1.10 והסתיימה ביום 26.1.10.

החל מאותה העת, התייצב הנאשם אך לחלק מהדיונים. הקשר בינו לבין בא כוחו מטעם הסניגוריה הציבורית נותק, חודש בשנית, הנאשם ביקש שוב ושוב, לדחות את הדיון על מנת למנות לעצמו סניגור פרטי ואולם מאחר ואיש לא קיבל עליו את הייצוג, הורה בית המשפט כי הליכי הייצוג של הסניגוריה הציבורית יוותרו על כנם.

בסופו של יום וטרם הוחל בשמיעת פרשת ההגנה, מונתה עו"ד דהן לייצג את הנאשם באופן פרטי וביום 22.11.12 הודע על עריכת הסדר דיוני, במסגרתו תוקן כתב האישום והוסכם כי כל אחד מהצדדים יטען לעונש כראות עיניו.

1. במסגרת טיעוניה לעונש, ציינה ב"כ המאשימה כי הערך החברתי המוגן בעבירות בהן הורשע הנאשם הינו שלומו של אדם, זכותו של אדם לשמירה על גופו ושמירה על התא המשפחתי וטענה כי מתחם העונש הראוי בגינן הינו בין מאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל.

בנוסף הדגישה ב"כ המאשימה את נסיבות ביצוע העבירה, המקנות לה משנה חומרה. תוך מתן הדעת לכך כי המדובר בנקיטת אלימות חוזרת ונשנית וגרימת חבלות, בעוד הנאשם מאיים להרוג את המתלוננת.

עוד טענה ב"כ המאשימה כי הגם שמדובר בעבירות משנת 2007, חלוף הזמן לא יפעל לזכותו של הנאשם. שכן ההליכים התמשכו לנוכח קשיים באיתורה של המתלוננת, אשר אותרה בסופו של יום בשטחי האזור ואף הנאשם תרם להתמשכות ההליך, באופן התנהלותו.

ב"כ המאשימה ביקשה להפנות לגיליון הרישום הפלילי של הנאשם ממנו עלה כי זקף לחובתו 3 הרשעות קודמות וריצה עונש מאסר משמעותי למשך 33 חודשים, בגין עבירות אלימות בהן הורשע בבית המשפט המחוזי כנגד אדם אחר, במסגרתו, הכה ביחד עם אחרים בצוותא את המתלונן, מבלי שהיה להם כל עימות קודם עימו ולאחר שאחד מהם דקרו באמצעות סכין. באשר לכך, טענה ב"כ המאשימה כי הנאשם, אשר היה שרוי בגילופין, הכה במתלונן באורח חמור והודגש בפסק דינו של בית המשפט כי לא מיצה עימו את הדין.

ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם הפך את האלימות לדרך חייו ואינו נרתע מלבצע עבירות אלימות קשות הן כלפי זרים והן בין כתלי ביתו ולא היה בכלל העונשים אשר הוטלו עליו כדי להרתיעו.

לאור כל האמור לעיל עתרה ב"כ המאשימה לבית המשפט, תוך שהיא סומכת ידיה על פסיקה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ברף הגבוה במתחם שהוצע, להפעיל את המאסר המותנה בן 17 החודשים במצטבר, ולהטיל בנוסף מאסר מותנה משמעותי וקנס.

1. מטעם ההגנה, הובאו על מנת להעיד אודות אופיו הטוב של הנאשם, המתלוננת, וקרובי המשפחה מר טארק אנש (להלן: "אנש") ומר היימן עזוני (להלן: "היימן").
2. המתלוננת תיארה כי כיום מערכת היחסים בינה לבין הנאשם תקינה, הנאשם עובד ומשתכר למחייתם, מסייע בטיפול בבתם ונמנע מצריכת אלכוהול. המתלוננת עתרה שלא להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח וזאת על מנת שלא לפגוע במצבם של כלל בני המשפחה הסמוכים על שולחנו.
3. אנש תיאר כי הינו גיסו של הנאשם ותמך במשפחת הנאשם בעת שהגיעו כדי חרפת רעב בזמן מאסרו. אנש העיד בדבר השינוי אשר התחולל בנאשם בכלל ההיבטים, בעת שחדל לצרוך אלכוהול וכיום מתפקד במישורי החיים, נושא בעול הפרנסה ומסייע בטיפול בילדים.
4. היימן העיד אף הוא באשר לשינוי אשר ניכר בנאשם ונתן אותותיו בכלל תחומי חייו וציין כי התחזק באמונתו ועתה נוהג להתפלל ביחד עמם. עוד תיאר את רמת החיים הגבוהה לה הורגל הנאשם טרם מאסרו ומצבו הכלכלי הרעוע לאחריו ושלל כי היה עד לצריכת אלכוהול מצידו גם כיום.
5. ב"כ הנאשם ציינה כי המדובר באירוע אלים אחד, אשר התרחש מספר חודשים לאחר שחרורו של הנאשם ממאסר ממושך, בו שהה לראשונה בחייו ונתן בו את אותותיו בכל ההיבטים, לרבות הנפשי, הבריאותי והכלכלי. עוד טענה כי מגיליון ההרשעות של הנאשם עולה כי לא התנכל בעבר למתלוננת אלא הורשע בעבירת אלימות אחת, לפני תקופה ארוכה של כעשרים שנה.

בהקשר זה הדגישה ב"כ הנאשם כי אין המדובר באירוע בעל חומרה או אכזריות יתרה אלא באירוע אלים שהתרחש על רקע של אובדן שליטה עקב מצב כלכלי קשה, אחרי שחרורו של הנאשם ממאסר שריצה לראשונה בחייו.

עוד הדגישה ב"כ הנאשם תוך שסמכה ידיה על מסמכים שהגישה, את נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות מצבו הרפואי הרעוע, היותם של חמשת ילדיו סמוכים על שולחנו, ומצבם הרפואי והנפשי הקשה של חלק מבני המשפחה, בעת שאחת מבנותיו סובלת מהפרעות התנהגותיות קשות ואלימות.

הוסיפה וטענה ב"כ הנאשם כי הנאשם חדל לחלוטין לצרוך אלכוהול וכי עצם ניהול ההליך הפלילי נגדו בתיק זה, היווה טלטלה קשה עבורו.

ב"כ הנאשם הדגישה את הודייתו של הנאשם תוך לקיחת אחריות, כמו גם את העובדה כי כיום שוררת בין בני הזוג מערכת יחסים תקינה ואף חיי המשפחה בכללותם זכו לעדנה. כמו כן עתרה לבית המשפט שלא לזקוף לחובתו את התמשכות ההליכים.

באשר לעבירה הקודמת בה הורשע הנאשם, טענה ב"כ, כי המדובר באירוע אלימות רב משתתפים, שהתרחש תחת השפעת אלכוהול, אשר חלקו של הנאשם בו היה שולי ולא בכדי בחר בית המשפט דאז, שלא למצות עמו את הדין.

באשר למאסר המותנה, טענה ב"כ הנאשם כי המדובר בתנאי גורף המתייחס לעבירות אלימות בכלל ולא לעבירות אלימות במשפחה ולשיטתה, אין למצות עם הנאשם את הדין, בענישה כה מחמירה, אף תוך מתן הדעת לכך כי ייאלץ לרצות תקופת מאסר נוספת, שכן הפר את תנאי השחרור המוקדם מהמאסר.

לאור כל האמור לעיל, עתרה ב"כ הנאשם לבית המשפט לנהוג בנאשם במידת הרחמים ולהשית עליו ברכיב המאסר, ענישה מידתית, אשר תחפוף ברובה את תקופת המאסר המותנה.

1. הנאשם הביע צער על הימשכות ההליכים וטען כי לא נדחו על ידו במכוון אלא חווה במהלך ניהול התיק קשיים בריאותיים ואחרים. עוד טען באשר למצבו הכלכלי והמשפחתי ולרמת החיים בהם הורגל בטרם ריצה את עונש המאסר ואת התהפוכות אותן חווה מאז סיים את ריצוי עונשו וניסיונו המתמיד לשוב למסלול חיים נורמטיבי.

כמו כן, הביע הנאשם צער וחרטה על מעשיו וטען כי נגרמו מכורח הלחצים בהם היה נתון וכי לא שב לבצעם. עוד טען כי הודות לעבודתו הקשה, כיום שפר מצבו מעט, הוא חדל לצרוך אלכוהול ואף האקלים המשפחתי והזוגי הוטב ויהא בהטלת מאסר כדי לפגוע אנושות בכלל המשפחה.

הנאשם עתר לבית המשפט לנהוג בו ובילדיו במידת הרחמים ולהקל בעונשו, ברכיב המאסר.

דיון

1. חומרת נסיבות האירוע, משתקפת מאליה והינן מגוללות מסכת אלימות, פיסית ומילולית, קשה, מתמשכת ומסלימה, שנקט הנאשם כלפי המתלוננת. הוא כילה בה את זעמו וחבל בה. ואולם רחמיו לא נכמרו על המתלוננת ודעתו לא נתקררה והוא שב ותקף אותה וחבל בה פעם נוספת באיימו לקטול את חייה.
2. בתי המשפט חזרו ושנו בדבר החומרה היתרה הטבועה בביצוע מעשי אלימות במשפחה ועל הצורך במתן הגנה לקורבנותיה, לנוכח הסיכון הנשקף להם מבית (ר' ע"פ 792/10 מדינת ישראל נ' פלוני והפסיקה הנזכרת):

"לא פעם, עמד בית משפט זה על חומרתן של עבירות האלימות במשפחה ועל הסכנה הרבה הנשקפת מהן (ראו למשל: ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.10.2007) [פורסם בנבו] ; רע"פ 6577/09 ניר צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.8.2009) [פורסם בנבו] ). עבירות אלו, מתרחשות על דרך הכלל בבית פנימה, באין רואה ובאין שומע, ומוסתרות היטב מהסביבה. פעמים רבות, שרוי התוקף בקונספציה שגויה לפיה אין בכוחו של החוק לפרוץ את מפתן ביתו, בו רשאי הוא, לשיטתו, לנהוג במשפחתו כרצונו, כמו הייתה קניינו. אלמנטים אלו, המשולבים דרך כלל בעבירות האלימות במשפחה, מעצימים את הסכנה הנשקפת מן התוקף כמו גם את חשיבותם של שיקולי ההרתעה האישית והציבורית."

אף באשר לצורך במדיניות ענישה מחמירה בעבירות אלימות נאמר שם:

"יוצא אם כן, כי אכן לא די ברטוריקה מרתיעה המוקיעה את עבירות האלימות במשפחה, ויש לגבות את האמירות החשובות שבפסקי הדין בענישה הולמת. "

כך אף נשנה בע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל כדלקמן:

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא ענין מורכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת, קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה."

1. ברע"פ 1631/12 פדידה נ' מדינת ישראל נדון עניינו של מערער אשר נקט באלימות כלפי גרושתו וחבל בה ונגזר עליו בין היתר, מאסר בפועל למשך 18 חודשים. בדחותו את הערעור, תוך הדגישו את חומרת העבירות והיות דרך הפשע בלתי זרה לנאשם עמד בית המשפט העליון על הצורך בהחמרת הענישה תוך ציטוט האמור בע"פ 8314 רג'אח שיהד נ' מדינת ישראל כדלקמן:

"בית-המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא את ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם על בתי-המשפט לגזור על מעשי אלימות שפשו במקומנו כמגיפה. עלינו למוד את הרחמים שבליבנו כמידה הראויה להם, והרי ידענו כי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. יצא הקול מבית-המשפט ויילך מקצה הארץ ועד קצה. יצא הקול ויידעו הכל כי מי שיורשע בעבירת אלימות יישא בעונש חמור על מעשהו. והעונש יהיה על דרך הכלל כליאה מאחורי סורג ובריח. וככל שייעצם מעשה האלימות כן תארך תקופת המאסר."

1. לאור האמור לעיל ובשים לב לערך המוגן ולמידת הפגיעה בו, מצאתי לקבוע את מתחם העונש ההולם לעבירה שביצע הנאשם בנסיבות ביצועה, בטווח של 6-18 חודשים.
2. חומרה יתירה יש לראות בכך כי אין המדובר במעידה חד פעמית של הנאשם. בעברו הרשעה קודמת בגין תקיפת המתלוננת בשנת 1998 ומלבד הרשעה נוספת שאינה ממין העניין, הורשע זמן קצר טרם ביצוע העבירה נשוא תיק זה, בביצוע בצוותא של עבירת אלימות חמורה בה נחבל אדם, בגינה נגזרו עליו 33 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

אף משנה חומרה בכך כי הנאשם ביצע את העבירות החמורות שבפני, בסמוך לאחר שחרורו מן המאסר וכשחרב מאסר מותנה ארוך וממושך של 17 חודשים, מונפת מעל לראשו, בלא להרתיעו.

1. התנהלות ההליכים בתיק זה פורטה דלעיל ומדברת בעד עצמה ובעטייה חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, אינו נסיבה שיש לזקוף לזכות הנאשם. כך גם באשר להודיית הנאשם רק בסופו של יום, ולאחר שהמתלוננת נאלצה להתייצב למתן עדותה, על כל המשתמע מכך.
2. עם זאת, הודיית הנאשם לא תיעלם מעיני, כמו גם נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות, לרבות אלה הכרוכות בטיפול בבתו ומצבו הכלכלי הרעוע והיותם של כלל בני משפחתו, סמוכים על שולחנו והיעדר הרשעות מאוחרות למועד ביצוע העבירות בשנת 2007 ולא ימוצה עימו הדין.
3. אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר למשך 15 חודשים.

ב. אני מפעילה את המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו בת"פ 40223/05 מחוזי ת"א של 17 חודשים, בחופף ובמצטבר כל שסך הכל ירצה הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל.

ממניין תקופת המאסר ינוכו ימי מעצרו של הנאשם, בגין תיק זה.

ג. 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים כל עבירת אלימות מסוג פשע.

ד. 7 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים כל עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות איומים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

<#8#>

ניתנה והודעה היום י"ח אדר תשע"ג, 28/02/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

נבקש עיכוב ביצוע, לצורך שקילת ערעור.

ב"כ המאשימה:

אנו מתנגדים גם בשל העובדה כי התיק נמשך זמן רב וגם בשל העובדה שהיה ידוע שזה המתווה המדובר.

ב"כ הנאשם:

זכות לערער היא זכות שבדין. ראוי שהפניה בערכאת ערער תעשה כאשר הוא עדיין חופשי ולא אזוק. אין קשר לידיעת המתחם ועניין הענישה היה במחלוקת. זה רצונו של מרשי – הוא מבקש לערער. אני עותרת לבית המשפט. נכון שהמשפט התנהל לאורך זמן, אך אי אפשר לטעון טענה זו לכל דבר ועניין. יש הפקדות כספיות בתיק והוא בארץ והופיע לכל הדיונים בשנים האחרונות ולא נדרש צו הבאה. . ההפקדה היא על סך 3,000 ש"ח ואוסיף לתנאים נוספים, אם בית המשפט יחליט. הוא לא מסוכן כרגע, גם לאחר ששמעתי ראיות לעונש, בלי קשר לאירוע ולכך שהאדם נותן את הדין למעשיו.

אבקש לאפשר לו לשקול את הגשת הערער ולהיוועץ במי שימצא לנכון.

לא נפתחו תיקים נוספים נגדו מאז.

ב"כ המאשימה:

אנו עומדים על ההתנגדות, אך אם בית המשפט ימצא לנכון לקבוע עיכוב ביצוע, אבקש שינתנו הפקדות גבוהות בהרבה.

ב"כ הנאשם:

אני יכולה להציע ערבים צד ג' טובים עם תלושי שכר, מאחר והנאשם מבחינה כספית הוא על הקשקש.

• לאחר הפסקה –

ב"כ המאשימה:

בדקתי בתיק ויש צו הבאה ממרץ 2011, שבו הפקיד הנאשם 3,000 ₪. יתר צווי ההבאה שיש בתיק התייחסו לאיתור המתלוננת.

ב"כ הנאשם:

אני מבקשת מבית המשפט הנכבד שסכום ההפקדה של צו ההבאה יהווה ערבות להתייצבות הנאשם למאסר בתאריך נקוב. אבקש מבית המשפט להתחשב בעובדה שמצבו הכספי מוגבל ואני מודה שלא הושת עליו קנס. יחד עם זאת, אבקש שכב' בית המשפט תעמיד מספר ערבים להבטחת התייצבות.

כמו-כן, בתאריכים 14-15-16 לאפריל נישאת בתו של מרשי וזו חתונה ראשונה של אחד מילדיו ולכן אבקש לעכב את הביצוע מעבר לתקופה זו, כדי לאפשר לו גם להוציא לפועל את חתונת בתו ושקילת ערבות. אני אסכים להפקדה כספית נוספת וגם להוספת ערבים.

ב"כ המאשימה:

אני שבה ומתנגדת. במידה וכב' בית המשפט תחליט, דבר זה נתון לשב"ס – יש לו מידעים שלו לגבי כל אסיר והוא זה שיודע ויכול לשחרר גם כשהוא אסיר.

ב"כ הנאשם:

שב"ס לא יאפשר בשום פנים ואופן את שחרורו, כי הוא אסיר מתחיל והם לא מכירים אותו.

אבקש לאפשר עיכוב ביצוע בערבויות מתאימות וטובות.

<#4#>

החלטה

באיזון המתחייב בין כלל הגורמים, מצאתי לעכב את ביצוע עונש המאסר, וזאת עד ליום 20.3.2013 עד השעה 10:00 – מועד בו יתייצב הנאשם לריצוי עונש במזכירות ימ"ר "הדרים", כשברשותו תעודת זהות או דרכון.

על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.

עיכוב הביצוע יכנס לתוקפו בתנאים הבאים:

א. חתימה על התחייבות עצמית בסך של 100,000 ₪.

ב. ערבות צד ג' בסך של 100,000 ₪.

ג. הפקדה במזומן בסך של 20,000 ₪, כאשר ניתן יהיה להעביר על חשבון סכום ההפקדה במזומן כל סכום כסף שהופקד על ידי הנאשם במסגרת הליך זה.

ד. עיכוב יציאה מן הארץ. באשר להפקדת דרכון, רשמתי בפני הצהרתו של הנאשם כי אין ברשותו דרכון.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"ח אדר תשע"ג, 28/02/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

נבקש אורכה לעניין ההפקדה עד ליום שני.

ב"כ המאשימה:

אני מתנגדת.

<#6#>

החלטה

אופן התנהלות ההליכים בתיק זה, כפי שפורטה גם בגזר הדין, מחייבת מתן תנאים שיבטיחו התייצבות הנאשם לריצוי עונשו, כפי שנקבעו ועיכוב הביצוע יכנס לתוקפו לאחר מילוי כל התנאים כפי שנקבעו.

<#7#>

ניתנה והודעה היום י"ח אדר תשע"ג, 28/02/2013 במעמד הנוכחים.

• לאחר הפסקה -

ב"כ הנאשם:

התבקשתי על ידי המזכירות שבית המשפט יקבע את מספר הערבים שנדרשים לחתום, וזאת מאחר ובסכום שמעל 50,000 ₪ נדרשת החלטה שיפוטית.

<#11#>

החלטה

אני מורה לאחר עיון בטבלת המדרג של דרישות מערב צד ג' שהוגשה לעיוני על ידי מזכירות בית המשפט, כי ידרשו 5 ערבים אשר יציגו תלוש משכורת או אישור רואה חשבון המעיד על הכנסות חודשיות של 10,000 ₪ נטו לפחות לכל אחד מהם.

<#12#>

ניתנה והודעה היום י"ח אדר תשע"ג, 28/02/2013 במעמד הנוכחים.