18 יוני 2013

לפני כב' השופטת דלית גילה

נציג ציבור - מר חיים דרור

נציג ציבור - מר יואל מוזס

החלטה

1. מונחת לפנינו בקשה לביטול פסק-דין מיום 3.9.12, אשר ניתן כנגד הנתבע מאחר שלא התייצב איש מטעמו לאותו דיון, על אף שהוזמן באמצעות בא-כוחו הקודם, עו"ד יוסף עמארנה. לטענת הנתבע, נודע לו על פסק-הדין רק לאחר שנפתחו נגדו הליכי הוצל"פ, בעוד שבמועד הדיון - 3.9.12 - שהה בחו"ל והודע לו על המועד רק לאחר שכבר היה בחו"ל והיה בלתי אפשרי שיופיע לדיון. בתצהיר שהגיש בתמיכה לבקשה לביטול פסק-הדין, טען הנתבע בהרחבה, כי יש לו הגנה כנגד תביעת התובע, שהתפטר מעבודתו אצלו ולא פוטר, ואף גרם לו נזקים כתוצאה מעזיבתו הפתאומית; שהתובע מעולם לא עבד אצלו "שעות נוספות" ולא השמיע הסתייגויות מאופן הרישום בתלושי השכר, שנמסרו לו מדי חודש בחודשו. עובדה היא, כי תצהיר לגופה של הגנתו ניתן ע"י הנתבע, כבר ביום 13.6.11.
2. ביום 27.5.13, בדיון שהתקיים במסגרת הבקשה לביטול פסק-הדין, נחקר הנתבע ועלה מדבריו, כי ביום 3.9.12 שהה בחו"ל ובאותו בוקר התקשרה אליו אשתו ואמרה לו שמישהו התקשר אליה ואמר שיש דיון בבית-הדין ולכן היא התקשרה אליו לרוסיה. לדברי התובע, הוא חזר לארץ רק 5-4 ימים לאחר מכן, ומדובר בעורך-דינו הקודם, שלטענתו "נעלם לי" [פרוטוקול הדיון בבקשה, עמ' 2]. יש לציין, כי בבקשה חוזרת לביטול פסק-הדין, מיום 19.3.13, נטען, כי "עו"ד עמארנה יוסף, כבר מספר חודשים אינו עובד במקצוע עריכת הדין ..." ולכן, החליף התובע ייצוג [ס' 2 לבקשה החוזרת; עובדה עליה לא חלקו].
3. בעקבות חקירתו, בקשר לבקשה לביטול פסק-הדין, הציג התובע, ביום 28.5.12 - "תעודת בירור פרטים על נוסע", ביחס אליו, וממנה עלה, כי יצא מהארץ ביום 28.8.12 וחזר ונכנס לישראל ביום 5.9.12.
4. ביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות נתון לשיקול דעתו של בית-הדין ויכול שיהא מותנה בתשלום הוצאות או בתנאים אחרים, כאמור בתקנה 50(ג) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.
5. בית-הדין הארצי לעבודה סיכם את ההלכה, בהאי לישנא [דב"ע נה/3-52 כל הקריות בע"מ - דניאלה קדוש פד"ע כח' 303, בהתבסס על האמור בספרו של י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שישית (1990), עמ' 698; ההדגשה, בסוף - שלנו]:

"וכך נאמר:

'לא היה פגם בהחלטה אשר מבקשים לבטלה, תלוי המבקש בחסדו של בית המשפט. במקרה כזה לעולם אין זכות קנויה בידו לדרוש את הביטול, אלא בית המשפט יציע לעצמו שתי שאלות אלה:

ראשית: מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט? שנית: מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע-המבקש, אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט.

(ע"א 64/53[1], יששכר כהן נ' שלום יצחקי, פ"ד ח' 395; ע"א 84/81, בר"ע 25/81[2], צבי גולדפרב נ' אילן גולדפרב, קטין ואח' פ"ד לו(3) 253; ע"א 32/83, בר"ע 301/81[3], יולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431; ר"ע 526/83[4], יוסף פרושינובסקי נ' שירסון כלל אינבסטמנט האוס בע"מ, פ"ד לז(4) 485).

השאלה השניה היא עיקר, ולשאלה הראשונה נודעת אך חשיבות משנית.".

ממשיך בית-הדין הארצי, שם:

"בית דין זה נזקק לעניין ביטול פסק-דין שניתן בהעדר. לעניין זה נאמר בדב"ע נב/155- 9[5], בע' 280, תוך אימוץ פסיקת בית המשפט העליון, כדלקמן:

'אשר לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, הרי שהדין וההלכה הם, כי גם שעה שהיו מחדלים מצד בעל דין או בא-כוחו, יישמע הדיון לגופו תוך קביעת פיצוי בהוצאות.. . '.

בדב"ע מט/112- 9גזנואה - אלה תעשיות פלסטיק (לא פורסם), שצוטט בדב"ע נב/48- 3[6], בע' 421, נאמר לגבי ההצדקה למדיניות בית הדין בנושא זה, כדלקמן:

'הצדק דורש כי שעה שקיימת הגנה לכאורה, ישמע התיק לגופו, תוך פיצוי כספי של הצד אשר לזכותו ניתן פסק-דין בהעדר הגנה, כפי שנעשה במקרה זה'.

בהמשך פסק הדין בדב"ע נב/48-3, הנ"ל [6], נאמר:

'ככלל, אין בית דין זה רואה בעין יפה נסיונות פרוצדורליים למנוע מבעל דין לטעון לגופו של עניין, ועל פי ההלכה אשר נקבעה ... יש לתת לו את יומו לפחות פעם אחת'. "

בית המשפט העליון כבר קבע, כי:

"אכן, בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות-יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות-יסוד זו, שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט, וזאת אף מבלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש בה, במידה רבה, כדי לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי, להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין, ולהביא לאכיפת שלטון החוק.

יתרה מזאת, בית המשפט, ככל רשות שלטונית אחרת, מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות. בהקשר הנדון, משמעות הדבר היא שגם אם נתקיימו התנאים הפורמליים לדחיית התובענה, אין בכך משום סוף פסוק. שומה על בית המשפט להוסיף ולבחון האם קיימים אמצעים חלופיים, העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על ידי הפגם הדיוני, אך בכוחם למזער את הפגיעה בזכות היסוד. בפרט, בדרך כלל ראוי הוא כי בית המשפט יחייב את הצד המפר בתשלום הוצאות המשקפות את הנזק שנגרם על ידו, אך בה בעת יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליך ולמצות את יומו בבית המשפט".

[רע"א 1958/00 אריה נדב - סלון מרכזי, פ"ד נה(5), 43].

1. בית הדין הארצי לעבודה שב ונתן משנה תוקף למגמה זו, וביטוי לכך אנו מוצאים בפסק הדין בעניין רולס יוסף אדריכלים בע"מ - דב חוסטצקי [במאגר ממוחשב], שם נפסק, כי בפגם של פרוצדורה אין כדי לפגוע בזכות החוקתית של מיצוי הדין, ומרכיב מהותי הימנה היא זכותו של בעל-דין להביא את גרסתו בפני בית-הדין, בטרם הכרעה [וראו עוד: דב"ע נב/9-155 סולתם בע"מ - אסרף פד"ע כד' 279, 280; דב"ע נה/3-52 כל הקריות ע"מ - קדוש פד"ע כח' 303; וכן י. לובוצקי בספרו סדר הדין במשפט עבודה מה' 2000 פרק 14 עמ' 17].
2. מקובל עלינו, שהמבקש נהג שלא כדין משלא היתה הופעה מטעמו בבית-הדין, בדיון שנקבע ליום 3.9.12, אליו זומן באמצעות עו"ד עמארנה, שייצגו אותה עת; עם זאת - עלינו לאזן בין אינטרסים מתנגשים: מחד - האינטרס של התובע, שיתנהל משפט מהיר והוגן ולא יגרם לו עינוי דין, ומאידך - האינטרס של המבקש/הנתבע, שיתאפשר לו לטעון לגופה של הגנתו, היינו, שלא התקיימו נסיבות בהן מגיעות לתובע הזכויות שתבע.
3. תקנות בית הדין לעבודה מסמיכות את בית-הדין להתנות ביטולו של פסק-דין, שניתן על פי צד אחד, בתנאים שיראה לנכון ובכלל זה - בתשלום הוצאות. אשר להתניית הביטול בתשלום ההוצאות - מבחינת מדיניות שיפוטית, הכלל הוא, כי אין להתנות את המשך הדיון בתשלום הוצאות, שכן, פסיקת הוצאות אין תכליתה לפגוע בזכותו של בעל-דין להתדיין, אלא, לפצות את בעל הדין שכנגד על הנזק הכספי שנגרם לו, בגין מעשיו או מחדליו של בעל הדין האחר.

בדרך כלל, אין בית הדין משים עצמו מוציא לפועל ומי שזכה בהוצאות משפט רשאי לגבותן בדרכי הגבייה הרגילות [ראו: עע/1044/00 קגן - מלונות החוף השקט בע"מ; עע/248/03 אקרון - החברה הכלכלית לפרדס חנה-כרכור בע"מ; וכן בר"ע 1522/04 אראל - גורביץ ובר"ע 221/05 טכנו אפיק אביב (1999) בע"מ - ביטון; כולם במאגר ממוחשב].

1. למרות זאת, במקרים מסוימים יש להעניק לשופט את שיקול הדעת להתנות את המשך הדיון בתשלום הוצאות משפט, שנפסקו באותו הליך. מדובר במקרים שבהם המחדל של בעל הדין, שנגדו נפסקו ההוצאות, מעורר ספק באשר לכוונתו להמשיך ולהתדיין, ו/או כאשר יש חשש שבלא תשלום הוצאות עלול בעל הדין לחזור על מחדלו. התניית המשך הדיונים בתשלום הוצאות התקבלה בעבר במקרים בהם לא התייצב בא-כוח בעל הדין לדיונים בבית המשפט [ראו: דב"ע נה/3-139 גן המוסיקה בע"מ - בתיה מולדבסקי, פד"ע לא' 188, 192].
2. על יסוד ההלכה הפסוקה ונוכח ההתנהגות שתוארה מעלה, בהתחשב בעובדה, כי התובע יוצג בעבר ע"י עורך-דין, שהגיש תצהיר בשמו וקיבל את ההזמנה לדין ולא התייצב, והתובע - ששהה בחו"ל במועד שנקבע להוכחות, לא התאמץ לחפש את בא-כוחו כשחזר, למרות ששמע מאשתו על כך שהיה דיון בבית-הדין בעת שהוא שהה ברוסיה, והסתפק בכך שעורך הדין "נעלם", על אף שלכאורה היו עוד עורכי-דין באותו משרד, ורק כשהגיעו הליכי הוצל"פ לתפחו של התובע מצא לנכון להחליף ייצוג - מן הראוי היה להתנות את ביטול פסק-הדין, במקרה זה, בתשלום הוצאות שייפסקו.
3. לפיכך - יבוטל בזאת פסק-הדין נגד המבקש, כנגד תשלום שכר טרחת עו"ד של התובע (המשיב) בסכום של 2,500 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך; הסכום ישולם עד 8.8.05, שאם לא כן יישאר פסק-הדין על כנו.
4. אשר להמשך ההליכים: בכפוף לתשלום ההוצאות, נקבעת ישיבת הוכחות ליום 15.9.13, בשעה 10:00; כל צד ידאג להזמנת עדיו והצדדים ייערכו לסכם בעל-פה, באותו מועד, ככל שהדבר יתאפשר מבחינת בית-הדין.

ניתנה היום, 18 ביוני 2013 (י' בתמוז תשע"ג), בהעדר הצדדים, ותישלח אליהם.