1. התובע סלאמה עדאל יליד 1967, נפגע לטענתו בתאונת עבודה ביום 24/8/05. התביעה הוגשה כנגד המעביד, הנתבע 1, וכנגד המבטחת, הנתבעת 2.

2. התובע נבדק על ידי 2 מומחים מטעם בית המשפט ; פרופ' אופיר מומחה א.א.ג קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין שינוי בינוני בצורת האף כולל צלקות עם הפרעה בנשימה עקב סטיית המחיצה. פרופ' אופיר הבהיר כי הליקוי ניתן לתיקון באמצעות ניתוח שגרתי עם שיעור הצלחה גבוה. פרופ' לבנשטיין מומחית עינים קבעה לתובע נכות צמיתה של 10% בגין דמעת בעין שמאל תוך הדגשה כי לא נמצאו אחוזי נכות בגין ליקויי ראיה.

המוסד לביטוח הלאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ונקבעה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור 24% (לא הופעלה תקנה 15).

3. בכתב התביעה נטען כי ביום התאונה השחיז באמצעות מכונה צינור מתכת ולפתע עף הצינור לעברו ופגע בפניו בעוצמה (סעיפים 2,4 לכתב התביעה). התובע הוסיף וטען כי הנתבע 1 הורה לו לעבוד על מכונה מדגם ישן מבלי לדאוג לתקינותה, המכשיר הפך למסוכן עם חלוף השנים, הנתבע לא דאג לאמצעי מיגון כנגד פגיעה אפשרית, לא דאג לגידור המכונה ולא דאג לתחזוקה הולמת של המכונה. עוד נטען כי התובע לא הוזהר באשר לסכנה הצפויה מעבודתו בכלל ומעבודת המכונה בפרט, והנתבע לא העמיד לרשותו אמצעי מגן כדוגמת מסכה או משקפי מגן.

4. הנתבעים טוענים כי התובע הינו ותיק ומנוסה אשר שימש כמנהל עבודה אצל הנתבע 1. עוד לטענתם התובע לא נהג בזהירות המתחייבת וכתוצאה מכך עף הצינור מידיו ופגע בפניו. הנתבעים מדגישים כי מדובר בעבודה שגרתית, אשר התובע ביצע פעמים רבות בעבר ולו היה נזהר היתה התאונה נמנעת (סעיפים 3-5 לכתב ההגנה).

בסיכומים מטעמה מציינים הנתבעים כי התובע לא טען כי קיבל הדרכה לקויה או כי המכשיר היה לקוי והעובדה כי הצינור עף מידיו עדיין אינה מקימה חבות למעביד.

אחריות המעביד

5. הנתבע העיד בתצהירו כי החל לעבוד אצל הנתבע רק כ3.5 חודשים לפני אירוע התאונה. טענתו זו עולה בקנה אחד עם דו"ח רציפות הביטוח, ת/2 ועל כן טענת הנתבעים כי מדובר בעובד וותיק ומנוסה נדחית. עוד העיד הנתבע כי ביום התאונה עבד על מכונת ההשחזה על פי הוראות הנתבע, וכשהחל בפעולת ההשחזה עף הצינור בעוצמה ופגע בפניו.

הנתבע לא נשאל בחקירתו הנגדית על נסיבות התאונה וגרסתו כי פעל בדיוק לפי הוראות הנתבע לא נסתרה בדרך כלשהיא. הנתבע מצדו לא הגיש תצהיר מטעמו ולא העיד בדיון ואין בפני כל גרסה מטעמו בדבר הוראות שנתן לעניין הפעלת המכונה, או אמצעי בטיחות שננקטו על ידו. לפיכך יש לקבל את גרסת התובע לעניין מחדלי הנתבע לרבות טענתו כי לא סופקו לו אמצעי הגנה, כדוגמת משקפי מגן.

6. לנתבע 1 כמעביד חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הנתבע.

הלכה פסוקה היא כי המעביד חב חובת זהירות לעובדיו, שמא יפגעו במהלך עבודתם, במיוחד חייב המעביד לנקוט בצעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות להן ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו היא מתבצעת (רע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל פד"י מז' (3) 345).

התובע העיד כי הפעיל את המכונה המשחזת בדיוק לפי הוראות הנתבע ואלו הנתבע לא הציג כל גרסה לעניין נסיבות עבודת התובע ולא טען כי נקט בכל פעולה נדרשת בכדי למנוע את אירוע התאונה.

לפיכך, ובהתאם למבחן הציפיות היה על המעביד לצפות את התרחשות הנזק ולנקוט אמצעי הגנה מתאימים, ומשלא עשה כן הוא האחראי לתאונה.

אשם תורם:

7. הנתבעים טוענים כי לתובע אשם תורם של 100%.

לא הובאה בפני ראיה כי מדובר בפעולה רשלנית מצד התובע, הנתבעים כלל לא מסרו גרסה בענין ובנוסף התובע כלל לא נחקר על אופן הפעלת המכונה. בנסיבות אלו שוכנעתי כי התובע פעל על פי ההוראות שנתנו לו ולא סטה מהן. בתאונת עבודה יש להקפיד דווקא עם המעביד ולהקל במידה רבה עם העובד, שכן המעביד הוא המופקד על מקום העבודה ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה יאפשרו לעובד לבצע את מלאכתו בבטיחות מירבית(ראה ע.א. 530/70 רביבי נ' חברת החשמל פד"י כה' (1) 724).

8. אין מחלוקת כי הפגיעה ארעה תוך כדי עבודתו של התובע על מכונת ההשחזה והנתבע 1 לא הביא כל ראיה או התייחסות לנוהלי עבודה להדרכה שניתנה לתובע לפני ובמהלך עבודתו, לאמצעי המיגון שניתנו לתובע ולאמצעי בטיחות אחרים כדוגמת בדיקת תקינות המכונה מעת לעת.

9. טענת הנתבעים בסיכומים, לפיה התובע לא אחז בצינור כדבעי וכתוצאה מכך עף הצינור, לא הוכחה על ידם בדרך כלשהיא ואין לה עיגון בראיות שבפני.

במכלול הנסיבות , לא מצאתי להטיל על התובע אשם תורם כלשהו.

הנכות הרפואית והשלכותיה התפקודיות:

10. המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט לא זומנו לחקירה נגדית ולפיכך קביעתם לא נסתרה.

הנכות הרפואית המשקוללת הינה בשיעור 19%.

בנתוני התובע, גילו, שיעור הנכות הרפואית , טיב הפגיעה והשלכותיה התפקודיות, חזרתו למעגל העבודה ועבודתו הרציפה מאז חזרתו ועד היום, יש להעמיד את הגריעה מכושר ההשתכרות בגבולות 15%.

גובה הנזק ודרך חישובו:

11. התובע עותר לפסוק לו פיצוי בגין אובדן השתכרות לעבר ולעתיד הוצאות לעבר ולעתיד ועזרת צד ג', והכל בסך 451,000 ₪. הנתבע סבור כי סכום הפיצוי המגיע לתובע "נבלע" בתקבולי המל"ל.

תקופת אי כושר והפסד הכנסה לעבר

12. התובע עותר לחייב את הנתבע בתשלום הסך של 202,141 ₪ מאחר והנתבע לא עבד מיום התאונה ועד 1/3/09. הנתבע סבור כי יש לשלם פיצוי בגין הפסד הכנסה לשלושה חודשי עבודה בלבד.

13. התובע עבד אצל הנתבע החל מחודש 5/08 קודם לכן עבד התובע כמלצר. משכורתו של התובע ערב התאונה עמדה על כ3000 ₪ לחודש.

לתובע נקבעה נכות זמנית בשיעור 100% מ24/8/05 ועד 30/11/05 , נכות זמנית בשעור 20% מ1/12/05 ועד 31/10/06, נכות זמנית בשיעור 10% מ1/11/06 ועד 31/8/07

14. התובע הפסיק את עבודתו במועד התאונה ושב למעגל העבודה ביום 1/3/09 משכורתו עמדה על כ4,850 ₪.

15. התובע, קושר בין תאונת העבודה לבין הפסקת עבודתו לתקופה של מספר שנים; איני מקבלת טענה זו; התובע לא שכנע אותי כי נכותו הרפואית היא זו שמנעה ממנו לחזור לעבודה אין הצדקה או קשר סיבתי עובדתי בין אירוע התאונה נשוא כתב התביעה ותוצאותיה לבין התקופה הממושכת בה נעדר התובע מהעבודה.

16. בסיס השכר לחישוב בהתאם להכנסה רבע שנתית המוצהרת למלל עומד על 3,985 ₪. סכום זה משוערך להיום עומד על כ5,000 ₪.

17. לפיכך זכאי התובע לפיצוי בגין הפסדי הכנסה לעבר כדלקמן:

הפסד הכנסה מלא ל3 חודשים- סך של 15,000 ₪.

הפסד הכנסה חלקי 15% ל 45 חודשים – 33,750 ₪.

אבדן השתכרות לעתיד

18. בהתחשב בגילו של התובע, עברו התעסוקתי, שיעור הנכות הרפואית והשלכותיה התפקודיות והעובדה כי שב למעגל העבודה ושכרו לא נפגע, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובאלי על דרך האומדנא בסך 80,000 ₪.

הוצאות רפואיות

19. התובע לא הוכיח הוצאות רפואיות או הוצאות נסיעה עתירתו בעניין זה נדחית.

עזרת צד ג' לעבר

20. התובע טוען כי נזקק לעזרת בני משפחה בשל הפגיעה לרבות בביצוע פעולות יומיומיות. אשת התובע אף היא העידה כי עזרה לו בביצוע פעולות היומיום. באשר לפיצוי גם אם סביר כי התובע נזקק לעזרה נוכח הפגיעה בו לא הוכח כי עזרת אשתו חרגה מהעזרה המקובלת בין בני זוג. לפיכך לא מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין נזק זה.

כאב וסבל

21. התובע נפגע בפניו נגרמו לו שברים באף, בלסת, בארובת עין ימין ןפציעה בעין שמאל. התובע אושפז בבית החולים מאיר למשך 5 ימים עבר ניתוח בעין שמאל ובאף. התובע שוחרר לביתו ובהמשך סבל מרגישות ומכאבים במקום הפגיעה.

הפיצוי בגין כאב וסבל יעמוד על 60,000 ₪.

22. חישוב הנזקים

הפסדי הכנסה לעבר 48,750 ₪

אובדן כושר השתכרות לעתיד 80,000 ₪.

כאב וסבל 60,000 ₪

סה"כ 188,750 ₪

23. מסכום הפיצוי יש לנכות את תגמולי המל"ל. במקרה זה תגמולי המל"ל עולים על גובה הפיצוי שנפסק.

24. לאור האמור התביעה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ג, 07 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.