1. לפנינו תובענה מטעם התובע להכיר בפגיעה בברך רגל ימין כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה 1995.
2. המל"ל דחה את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה במכתבו מיום 12.5.2009.

מכאן, התביעה שלפנינו.

1. בתיק התקיימו שני דיוני הוכחות, הראשון ביום 9.11.2010 והשני ביום 27.4.2011. בסיום דיון ההוכחות השני סיכמו הצדדים בעל פה וניתנה החלטת בית הדין במישור העובדתי לפיו עדותו של התובע היתה אמינה וכי בית הדין מקבל את גרסתו העובדתית של התובע. כן נקבע, כי יש מקום למנות מומחה רפואי לעניין הקשר בין האירוע לבין מצבו הרפואי של התובע.

ביום 14.7.2011 ניתנה החלטה, במסגרתה מונה ד"ר דויד יפה כמומחה רפואי בתיק.

להלן עובדות המקרה, כפי שנקבעו בהחלטות מימים 27.4.2011 ו-14.7.2011:

1. התובע יליד 23.12.1972.
2. התובע עבד בתקופה הרלוונטית בחברת טובי דדה אשר עוסקת בעבודות בניין. במסגרת עבודתו, עסק התובע ביציקת גגות בבתים-ווילות שעבד בהם.
3. ביום 5.12.2008 התובע עבד ביציקת גג בית בבטון, ובעת שרצה לרדת מהגג הוא צעד בתוך בטון רטוב בעודו נועל מגפיים.
4. התובע החליק ונפל על ברך ימין ונפגע ממוט ברזל (קוץ שבלט מהגג).
5. התובע פנה לטיפול רפואי רק ביום 7.12.2008, כאשר לגרסתו, עובר לאותו מועד הוא ניסה לטפל בכאבים באמצעות משככי כאבים ומשחות.

מינוי מומחה רפואי וחוות דעתו

1. כפי שפורט לעיל, בהחלטתנו מיום 14.7.2011 מונה ד"ר דויד יפה, אורטופד, לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוות דעת רפואית בעניין הקשר הסיבתי בין האירוע שאירע לתובע ובין מצבו הרפואי.
2. בתאריך 31.7.2011 ניתנה חוות דעתו של המומחה. בחוות הדעת ציין המומחה, כי התובע סובל משינויים ניווניים בעיקר בתא הפנימי של ברכו הימנית ובמידה קלה בתא הקדמי של הברך.
3. המומחה הוסיף עוד, כי "מנגנון החבלה המדובר יכול להביא לפגיעה במדור הקדמי של הברך ובשל העדר סיפור קודם של חבלה, הנני משייך הפגיעה הסחוסית בקדמת הברך לחבלה הנדונה". המומחה אף שייך את מלוא תקופת אי הכושר לארוע.
4. לאחר קבלת חוות הדעת מטעם המומחה, ביקש הנתבע להגיש שאלות הבהרה ובית הדין התיר את השאלות בהחלטתו מיום 6.9.2011.
5. המומחה השיב לשאלות ההבהרה בחוות דעתו מיום 25.9.2011. המומחה נשאל האם נמצא ממצא חבלתי כלשהו בבדיקת חדר מיון מיום 7.12.2008 וענה, כי כתב היד לא ברור ואולם התובע שוחרר באבחנה שלKNEE SPRAIN דהיינו – פגיעה רצועתית מיניסקאלית שרירית או פגיעה אחרת ברקמה הרכה. כמו כן נשאל המומחה האם נמצאו ממצאים חבלתיים בבדיקת הארטרוסקופיה מיום 4.1.2009 אותם ניתן לשייך לאירוע התאונתי ותשובתו היתה, כי הממצאים "מתאימים יותר לחבלה במנגנון סיבובי ופחות לחבלה ישירה לקדמת הברך. לאור העדר סיפור קודם של תלונות בגין כאב בברך ימין, הנני משייך הממצאים לחבלה במנגנון סיבובי אשר ארע בעת ההחלקה ולווה בחבלה בקדמת הברך, ולפיכך, ניתן לשייך הממצאים בניתוח ובמיפוי העצמות לחבלה הנדונה".
6. כתוצאה מחוות הדעת הגיש הנתבע בקשה למנות מומחה רפואי נוסף בתיק, שכן לדעתו המומחה חרג מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין, כאשר קבע שהממצאים מתאימים יותר לחבלה במנגנון הסיבובי ופחות לחבלה ישירה בקדמת הברך וזאת כאשר אין בעובדות אזכור לכך שהתובע נחבל בחבלה במנגנון סיבובי.

בהחלטת בית הדין מיום 13.12.2011 נקבע, כי קיימת אי בהירות בכל הנוגע להתייחסות המומחה לנושא החבלה במנגנון הסיבובי והאם מדובר בחריגה מעובדות אם לאו, ועל כן – הדרך הנכונה להתייחס לעניין זה, היא להפנות למומחה שאלות הבהרה בעניין. כן נקבע, כי בשלב זה אין מקום לקבל את בקשת הנתבע למינוי מומחה נוסף או אחר.

לאור האמור – בהחלטת בית הדין מיום 21.2.2012 הופנו למומחה מספר שאלות הבהרה נוספות בעניין זה.

1. ביום 27.2.2012 התקבלה חוות דעתו של המומחה לעניין שאלות ההבהרה.

המומחה הבהיר כי לאור תוצאות הבדיקות השונות שנערכו לתובע, ניתן להסיק כי בעת שהתובע החליק, הוא סבל הן מחבלה עם מרכיב של מנגנון סיבובי והן חבלה עם מרכיב של חבלה ישירה.

המומחה הבהיר, כי מאחר והעובדות שנמסרו לו הן "כי התובע החליק ונפל על ברך ימין...", הרי שהוא הסיק כתוצאה מהמסמכים הרפואיים שהתובע סבל מחבלה הן עם מרכיב סיבובי והן עם מרכיב של חבלה ישירה.

1. במסגרת שאלות ההבהרה שאל בית הדין האם במידה והתובע לא נפגע ביום 5.12.2008 בברכו הימנית בחבלה סיבובית, האם קיים קשר בין הנפילה לבין הממצאים והמומחה השיב "בהינתן שהתובע לא נפגע ביום 5.12.2008 בברכו הימני במנגנון חבלה סיבובית, אינני יודע לתת הסבר לפגיעה אשר הודגמה בתא הפנימי של הברך במהלך הניתוח שעבר ולכן לא הגעתי למסקנה זו. ניתן לתת הסבר לנזק המינימלי בקדמת הברך, במצב תחלואה טבעי, אך לא לנזק שהודגם בתא הפנימי של הברך". וכן הוסיף, בחוות דעתו, כי "הממצא בתא הפנימי לא מוסבר על פגם מולד או תחלואה טבעית, שהינם דברים שונים בתכלית, ואילו הממצא בקדמת הברך יכול להיות בעקבות תחלואה טבעית, אולם גם יכולה להיות בגין חבלה".
2. בעקבות חוות דעת זו הגיש הנתבע בקשה נוספת למינוי מומחה אחר/נוסף בטענה שהמומחה חרג מהמסכת העובדתית אשר נקבעה על ידי בית הדין בקובעו, בין השאר, כי התובע נפגע במנגנון פגיעה סיבובית. בית הדין בהחלטתו מיום 1.5.2012 דחה את הבקשה וקבע, כי קביעתו של המומחה כי התובע נחבל במנגנון פגיעה סיבובית הינה קביעה רפואית ולא קביעה עובדתית, והורה לצדדים להגיש סיכומים.

טענות הצדדים בסיכומיהם לאחר קבלת חוות דעת המומחה

1. לטענת התובע, לאור ההחלטות השונות שניתנו על ידי בית הדין בבקשות הנתבע למינוי מומחה אחר/נוסף, הרי שבית הדין סתם את הגולל על טענות הנתבע בעניין המנגנון הסיבובי ועל כן, יש מקום לאמץ את קביעותיו של המומחה המבוססות על העובדות אשר נקבעו על ידי בית הדין.
2. לטענת הנתבע – לא היה מקום לקבל את הטענות העובדתיות של התובע מלכתחילה. כן טוען הנתבע, כי חבלה במנגנון פגיעה סיבובי הינה קביעה עובדתית ולא רפואית, שכן התובע לא טען שהוא עשה בעת התאונה סיבוב עם ברכו או שחש כי ברכו הסתובבה, אלא כי הוא החליק ונפל על הברך, ועל כן – מנגנון החבלה היה מנגנון חבלה ישיר ולא סיבובי.

הנתבע חוזר שוב על טענותיו כי ד"ר יפה חרג מהעובדות ויש לפסול את חוות דעתו.

1. כן הוסיף הנתבע, כי מאחר והתובע לא המציא תעודות אי כושר לנפגע בעבודה, לא ניתן יהיה לשלם לו דמי פגיעה.

דיון והכרעה

1. כפי שפורט לעיל, ביום 1.5.2012 ניתנה החלטה על ידי בית הדין, כי המומחה לא חרג מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין כאשר הוא קבע שהתובע נפגע במנגנון פגיעה סיבובי , וכי מדובר בקביעה רפואית ולא בקביעה עובדתית, ועל כן – אין מקום לחזור שוב על החלטותינו בעניין זה והצדדים מפנים לנימוקים בהחלטה.
2. לאחר שעיינו בחוות דעתו של המומחה, אנו סבורים כי קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון וכי לא קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לסטות ממסקנותיו.
3. בעניין זה נפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין בוארון^[1], שם נקבע כדלקמן:-

"בית דין זה כבר פסק כי, חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן ...".

1. בנסיבות אלה, על יסוד חוות דעתו של המומחה, אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי הארוע בו נפגע התובע ביום 5.12.2008 הינו בגדר "תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪.

1. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ‏ט' חשון תשע"ג, ‏25 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.

1. עב"ל 345/06 מרדכי בוארון נ' המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 15/5/07. ↑