1. בפני קשה לביטול החלטה מיום 20.7.12 (להלן: "ההחלטה"), על פיה נמחקה תביעת התובעים מחוסר מעש, הואיל והתובעים לא הגישו תצהירי עדות ראשית ואף לא הגיבו לבקשה למחיקת התביעה שהגישו הנתבעים.

בתמצית אציין, כי בהתאם להחלטה מיום 18.5.12 המועד להגשת תצהירי התובעים היה עד ליום 18.6.12. משלא הוגשו התצהירים, הוגשה בקשת הנתבעים למחיקת התביעה ובתאריך 3.7.12 ניתנה החלטה על פיה נדרשו התובעים להגיב לבקשה. בהעדר תצהירי עדות ראשית ובהעדר תגובה, ניתנה החלטה למחיקת התביעה.

2. לטענת התובעים, בא כוחם היה חולה ולמרות זאת הנתבעים נהגו בחוסר תום לב והגישו בקשתם. התובעים צרפו אישורי מחלה של כוחם, לתקופה 7.5.12-31.8.12. לטענת התובעים, מס' חודשים לאחר ההחלטה, נודע להם על קיומה מאחת השכנות, אולם לאור המסר שקיבלו כי התובעים יתקנו את הנדרש, סברו כי לא יהיה צורך בהמשך ההליכים.

דיון:

3. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שוכנעתי כי בנסיבות דנן, דין הבקשה להידחות.

ראשית, אציין כי הבקשה הוגשה באיחור ללא שצורפה לה בקשה להארכת מועד נתמכת בתצהיר כנדרש בדין.

המועד להגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, הינו על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד, תוך 30 יום מיום המצאת ההחלטה. בהתאם לאישור הקיים בתיק, ההחלטה שוגרה בפקס לתובעים כבר ביום 22.7.12. גם אם אניח כי בימי מחלת ב"כ התובעים לא יכול היה להכין את הבקשה, הרי שעל פי אישור המחלה, ימי המחלה הסתיימו ב- 31.8.12. מאז ועד הגשת בקשה זו ביום 10.9.13- במשך כשנה (!!!) לא הוגשה כל בקשה לביטול ההחלטה. זאת ועוד, על פי האמור בבקשה, הודו התובעים כי אף הם עצמם ידעו על ההחלטה מס' חודשים לאחר שניתנה, אלא שהעדיפו להמתין ולראות האם התובעים יטפלו בתיקון הנדרש ורק לאחר תקופת החורף ובסיום חודשי הקיץ, הגיעו למסקנה כי אין מנוס מהגשת הבקשה.

בעניין זה אציין כי לא רק שלא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה, הרי שטענות עובדתיות אלו (בדבר הבסיס להנחתם כי התובעים יבצעו את התיקון), לא נתמכו בתצהיר כנדרש בדין ואף ספק אם יש בהן בבחינת "טעם מיוחד" הנדרש לצורך היעתרות להארכת מועד שנקבע בחיקוק.

בעניין זה אפנה לת"א 121823/00 (בש"א 172507/05) בנק מזרחי המאוחד נ. חברת ציוד והספקה תלרם בע"מ ואח', שם נדחתה בקשה דומה לביטול החלטת מחיקה מחוסר מעש ונקבע:

"הלכה פסוקה היא כי ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר- כך יש מקום לדרוש שלטעם המיוחד ישווה אופי של העדר שליטה או תקלה שאיננה רגילה או צפויה. ראה ע"א 6842/00 משה ידידיה נ. סול קסט פ"ד נ"ה (2) 904 בע"מ 910....

אודה- קשה המלאה להורות על נעילת שערי בית המשפט בפני בעל הדין- אך לעולם יש לראות הצד האחר- המשיבים- אשר בחלוף תקופה כה ממושכת- זכאים הם להינות מביטחון של סופיות הדיון וההליך המשפטי".

4. גם לגופם של דברים ואילו הייתה הבקשה מוגשת במועד, לא ניתן היה להיעתר לה, שעה שלא נתמכה בתצהיר ולא פורטה כנדרש.

ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין המנחה של כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחק, פ"ד ח' 395, אשר קבע כי:

"פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק..

ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו:

ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט.

 שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש".

 ראה בנוסף, לעניין זה :

 ע"א 442/89 עלאדין ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מג (3), פ"ד 824; ע"א 164/63 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד י"ז 349.

5. במקרה דנן, אין המדובר בביטול מחמת הצדק שכן לא נטען כי התובעים לא קיבלו את ההחלטה המורה על הגשת תצהירים. יתרה מכך, המדובר בהחלטה אשר ניתנה בעקבות בקשתם של התובעים עצמם לדחיית מועד דיון ולפיכך, ברי כי ידעו עליה. גם ההחלטה מיום 3.7.12 נמסרה לתובעים על פי אישור המסירה הקיים בתיק.

המדובר לפיכך בביטול על פי שיקול דעת-אמנם בדרך כלל סיכויי ההצלחה של המבקש הינם מרכיב מהותי בשיקול הדעת המופעל לצורך הכרעה בבקשה כגון דא.

יחד עם זאת, גם לסיבת המחדל יש חשיבות שכן כבר נקבע כי ביטול פסק דין על פי שיקול דעת, הינו בסופו של יום חסד עם המבקש ויש לבחון האם המבקש ראוי לחסד זה.

במקרה דנן, הטעם הנטען לאי הגשת התצהירים הינו מחלתו של ב"כ התובעים. יחד עם זאת, בנוסף לכך שאף לא צורף תצהיר לתמיכה בטענה עובדתית זו, לא הובהר, מדוע בחרו התובעים להתעלם מהחלטת בית המשפט להגשת תצהירים ולא הגישו כל הודעה או בקשת ארכה לאור מחלת בא כוחם. אין ספק, כי ככל שהייתה מוגשת בקשת ארכה מהטעם הבריאותי היא הייתה נעתרת, אולם התובעים התעלמו מהחלטת בית המשפט ולא הגיש כל הודעה או בקשה בענין. כאמור גם את הבקשה לביטול ההחלטה הגישו רק למעלה משנה לאחר שניתנה כשלא טרחו לצרף לה כל תצהיר לתמיכה בטענותיהם העובדתיות (זאת למרות שהטענה להעדר תצהיר הועלתה בתגובת הנתבעים והתובעים יכלו לרפא את המחדל ולצרף תצהיר לתשובתם). בעניין זה ראה דברי בית המשפט בבש"א (ים) 5732/05 גואטה נ. עובד לוי תיעוש האבן והבניה בע"מ:

"אני מוכן לקבל את הטענה שהלקוח בדרך כלל אינו בקיא בתחום המשפט ואינו אמור לדעת את סדרי הדין ברם, העברת התיק לטיפולו של עורך הדין, אין בה כדי לפטור את המתדיין מכל אחריות מתדיין אמור לעקוב באורח סביר אחר התקדמות התביעה ומהלכיה וניתן לצפות שאם נוקף הזמן ואין התקדמות, יעורר הדבר את תהייתו, וחובתו לבדוק בכלים העומדים לרשותו את סיבת העיכוב ואל לו להסתפק בתשובה לקונית שהכל מתנהל כסדרו. בעניין זה כבר נאמר על ידי כב' הרשם ברטוב בב"ש 250/71 ליפמן נ' אספקה חרושת ובניה בע"מ" פ"ד כו (1) 466 כדלקמן:

"בעל הדין המגיש הליך משפטי אינו חופשי להפקיר עניינו לאחר מכן על חסדי בית המשפט... חייב היה לדאוג לקשר מתמיד עם עורך דינו..."

לאור כל האמור ובעיקר לאור האיחור בהגשת הבקשה ואף ללא שצורף לה תצהיר תמיכה כנדרש על פי הדין, שוכנעתי כי אין זה המקרה הראוי לביטול ההחלטה על פי שיקול דעת והבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ט חשון תשע"ד, 23 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.