<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד רנא ח'טיב

הנאשם: נוכח

פרוטוקול

כתב האישום הוקרא לנאשם, נשאל מה תשובתו לאישום והשיב:

אני מודה בעובדות כתב האישום.

<#3#>

הכרעת דין

הנאשם הודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום, לפיכך הנני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ה' ניסן תשע"ה, 25/03/2015 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

מגישה תמונה שהוצגה ואושרה ע"י הנאשם – סומן – ת/1.

המדובר בכתב אישום בגין בניית דיר צאן בשטח של כ-1,016 מ"ר וגובה של 10 מ' והצבת מכולה בסטיה מהיתר. המדובר בעבירת בניה של גובה במבנה ולא שטח המבנה. בעצם, הנאשם סטה בבניית דיר בגובה של 10 מ' במקום 5 מ' וזאת עפ"י היתר בניה שניתן ביום 17.4.08 שמספרו 308/07. הנאשם הגיש בקשה עוד ביום 20.4.09 וקיבל לגיטימציה למבנה הקיים מבחינת הגובה והוא קיבל היתר בניה ביום 6.5.13, אשר מכשיר את הגובה ואת הצבת המכולה. אמנם אין בהיתר כדי לאיין את העבירה ו/או כדי להפחית באופן משמעותי מחומרתה. מאידך, המדובר בנאשם שפעל לקבלת היתר ובסופו של יום אף קיבל אותו, הכשיר את הבניה. גילוי העבירה היה ביום 15.2.09 והבקשה הוגשה ביום 20.4.09 סמוך לגילוי.

אבקש להטיל על הנאשם: קנס הנע בין 10,000 ל-20,000 ₪ וחתימה על התחייבות.

הנאשם טוען לעונש:

אני עבדתי עם אחי הרבה שנים ואח שלי נפטר, המשכתי את העבודה עם הבן שלו בנושא דיר הצאן שרשום על שמי. כשאחי נפטר באמצע העבודה שלנו לא היה לנו ראש לעשות כלום. כשבנינו את הדיר לא חשבנו שהגובה קובע משהו. אני עובד בדיר כבשים, אני נשוי ואבא לילדים. אנחנו משתמשים בדיר. נאלצנו לבנות בגובה כזה בגלל בעיה עם האדמה שהיא לא ישרה ובעלת שיפוע.

<#5#>

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

יש לציין לחובת הנאשם את מהות העבירה נשוא כתב האישום, שכן עסקינן בעבירה חמורה ונפוצה, אשר קלה לביצוע ובעצם טומנת בחובה עשיית דין עצמי בתחום הבנייה ללא היתר.

א. על חומרתה של תופעת הבניה ללא היתר כנדרש בחוק אשר הינה מכת מדינה, ואשר יש לעשות הכל כדי למנועה אותה, עמדה כב' השופטת גילאור בפסה"ד בעניין ע"א 1003/05 אסדי סאלח יוסף נ' ועדה לתכנון ולבניה "בקעת בית הכרם" באומרה:

"...עבירות על חוקי התכנון והבניה הפכו עוד לפני שנים למכת מדינה. מדובר בעבירות בעלות תוצאות קשות, אשר אין באמצעים העונשיים, הננקטים כלפי העבריינים כדי לחסום באופן אפקטיבי את הדרך בפני התפשטותן. יש לראות בחומרה יתרה את התופעה של בניה ללא היתר. הפרת הוראות חוק התכנון והבניה גורמות לפגיעה באינטרסים ציבוריים חשובים ומובילות לזילות שלטון החוק...".

כמו כן ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מ"י התבטא כב' השופט ג'ובראן, שופט ביהמ"ש העליון במילים אלו נגד תופעת הבניה הלא חוקית:

"... על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו...".

ברע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מ"י הביע כב' השופט אליקים רובינשטיין את דעתו בעניין החובה לעקור משורש תופעת הבניה הלא חוקית אף אם הדבר כרוך בענישה קשה:

"... במישור הנורמטיבי, המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף – למרבה הצער – מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר "... התוצאות הקשות הנובעות מריבויין של העבירות נגד חוקי התכנון והבניה... , לאור התנאים השוררים אצלנו צדק בית משפט השלום בקבעו כי לגבי עבירה כגון זו יש לפעול באופן החלטי על-ידי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, כדי שכוונת ההקפדה על קיומם של איסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה". ראו גם ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט – כתארו אז – אלון): "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט". למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה. ראו לענין זה דברי השופט (כתארו אז) חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49.

ב. תיקון מס' 113 מתווה את העיקרון המנחה כיום את ביהמ"ש בבואו לגזור דינו של נאשם, שהינו, לפי סעיף 40ב' לחוק העונשין, עיקרון ההלימה, לפיו צריך להתקיים יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. יחס זה מבטא, למעשה, את עיקרון הגמול (ראה ע.פ. 1523/10 פלוני נ' מדינת ישראל, 18.4.12, לא פורסם). סעיף 40 ג' לחוק העונשין קובע, כי על ביהמ"ש לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הנ"ל. לשם כך, יתחשב ביהמ"ש בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, הכלולות בסעיף 40 ט' לחוק העונשין.

הנאשם הורשע בביצוע עבירה, אשר יש להתייחס אליה בחומרה, הן נוכח העובדה שעסקינן בעבירה שיש בה משום פגיעה בשלטון החוק במדינת ישראל והן נוכח העובדה שעסקינן בעבירה הפוגעת במערך התכנוני של מדינת ישראל. שני הערכים הנ"ל הינם הערכים הנפגעים כתוצאה מביצוע העבירה במקרה שבפנינו.

ודוק עסקינן בבניית קלונסאות ברזל בגובה של 10 מ' אשר פרושות על פני שטח של 1,016 מ"ר והצבת מכולה ללא היתר ובסטיה מהיתר בניה. אך בתאריך ה-6.5.13, התקבל ההיתר.

מתחם הענישה ההולם:

על פי עקרון ההלימה בין חומרת המעשה ומידת האשם של הנאשם לבין העונש שיוטל עליו, סוג העונש ומידתו, יש להקפיד על מספר עונשים במקרה ספציפי זה: קנס וחתימה על התחייבות.

מתחם הענישה המתאים:

עם זאת במסגרת גזירת העונש הנני נותנת את הדעת להודאת הנאשם בפניי, בכך חסך זמן שיפוטי יקר, כמו כן לקחתי לתשומת ליבי את נסיבות בניית הדיר בצורתו החריגה וכן את העובדה כי בסופו של יום מחזיק הנאשם היתר כדין מיום 6.5.13.

בנסיבות המיוחדות בתיק זה ובמכלול השיקולים לחומרא ולקולא, ותוך איזון ראוי של האינטרסים הצריכים לעניין זה, הנני דנה את הנאשם כדלקמן:

* תשלום קנס בסך 4,000 ₪ או 40 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב - 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך 400 ₪ כל אחד. התשלום הראשון ב-1.5.15 , וכל תשלום נוסף ב- 1 לכל חודש אחריו. אי עמידה באחד מן התשלומים תעמיד מלוא הסכום או כל יתרה בלתי משולמת לפרעון מלא ומיידי בצירוף תוספות הפיגורים המגיעות כחוק.

על הנאשם לגשת מיידית למשרדי הועדה על מנת לקבל לידיו שוברי התשלום.

* אני מחייבת את הנאשם לחתום על התחייבות על סך 10,000 ₪ או 7 ימי מאסר תמורתה, להימנע מלעבור על העבירות לפי סעיף 145(א), 204(א) (ב) ו-209 לחוק התכנון והבניה, תוך שלוש שנים מהיום.

תוקף ההתחייבות יחל מהיום.

אם לא יחתום על התחייבות, יאסר הנאשם לתקופה של 7 ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ה' ניסן תשע"ה, 25/03/2015 במעמד הנוכחים.