1. לפניי בקשה למתן הוראות בעניין בקשת התובעת ליתן לה אפשרות להגיש למומחה שמונה מטעם בית המשפט שני מסמכים:

א. מכתבו של ד"ר לי-און לוי מיום 19.8.08 הממוען למשיבה (להלן: "המכתב").

ב. הפנייה מיום 25.1.12 מאת אורוגניקולוג בקופ"ח כללית, ד"ר אברהמוב יורם, למרפאת נשים (להלן: "ההפניה").

1. מעיון בבקשה, בתגובה, ובתשובה לתגובה ניכר כי עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה האם יש להקנות למומחה בית המשפט סמכות לחוות דעתו בשאלה אם החדרת פילטר שבוצעה לתובעת בסמוך לאחר התאונה, הינה תוצאה הקשורה לתאונה אם לאו.
2. למען שלמות התמונה יצויין כי הליך החדרת הפילטר בוצע במהלך האשפוז שלאחר התאונה (על פי סיכום האשפוז מיום 19.3.08).
3. התובעת סבורה כי יש קשר בין הדברים ומבקשת להציג שאלות ומסמכים לעיון המומחה ואילו הנתבעת סבורה כי אין כל קשר בין הדברים, כי המסמכים שמבקשת התובעת להציג אינם עונים על הגדרת המסמכים הנקובים בדין ועל כן יש לדחות הבקשה מכל וכל.
4. בהקשר זה יש לציין , כי בקשת התובעת נוגעת למתן הוראה למומחה להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין החדרת הפילטר לתאונה וכן בקשה להתיר הצגת המכתב בלבד לעיון המומחה. המשיבה ביקשה לחדד ולקבוע כי המבקשת אינה יכולה להגיש גם את ההפניה לעיון המומחה מטעם בית המשפט.
5. ייאמר כבר עתה כי התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין התאונה לבין הליך זה הינו בהחלט עניין בו על המומחה הרפואי שמונה לחוות דעתו. משכך, אין בידי לקבל עמדת המשיבה לעניין.
6. יש לזכור כי בהליך המתנהל על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הדרך היחידה להוכיח את מצב הנפגע ואת הקשר הסיבתי לתאונה הינה באמצעות חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. על כן, אין לחסום מראש את המומחה מביצוע עבודתו ויש להעדיף להציג בפניו כל חומר רלוונטי למצב הרפואי של הנפגע ולקבל חוות דעתו בסוגיות הרלבנטיות השנויות במחלוקת, כמובן במגבלות המותרות על פי דין.
7. בכל הנוגע למסמכים אשר הצגתם למומחה שנויה במחלוקת בין הצדדים, יש לקבל, באופן חלקי, את עמדת המבקשת.
8. עניין לנו בפרשנותה של תקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, אשר פורשה על ידי בית המשפט העליון ברע"א 3528/12 ‏‏פלוני נ' הפניקס הישראלי חב' לביטוח (פורסם בנבו, ‏16.7.2012) כך:

10. הוראת הדין שעל פיה יש לבחון את הלגיטימיות שבהצגת המסמך שבמחלוקת לד"ר מיטרני היא תקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים), הקובעת, כי למומחה יומצאו " ... כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית" (ההדגשה הוספה). קיימת פסיקה נרחבת שעסקה בפרשנות הוראה זו, כשנקודת המוצא היא שההוראה מבטאת "איזון בין הרצון להניח לפני המומחה תשתית עובדתית מלאה כדי שיוכל ליתן חוות דעת רצינית ומקצועית, לבין השאיפה לשמור על האובייקטיביות של המומחה ועל עצמאות שיקול הדעת שלו" (רע"א 5270/09 פרז נ' תורג'מן ([פורסם בנבו], 22.2.2010); מפי המשנה לנשיאה א' ריבלין).

בנוסף צוין בפסיקה, כי בצד "הצורך להבטיח את קיום שיקול הדעת העצמאי של המומחה", הוראת תקנה 8 נועדה להגשים את "הרצון למנוע מבעלי הדין כל תועלת מעצם הפניה מטעמם למומחה רפואי אחר" (רע"א 5662/08 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' חנסב ([פורסם בנבו], 10.11.2008); מפי המשנה לנשיאה א' ריבלין), זאת נוכח מגמת החוק שלא לייקר ולסרבל את ההליך על-ידי פנייה למומחים מטעם בעלי הדין.

נוכח המטרות האמורות, העומדות בבסיס הוראת תקנה 8 לתקנות המומחים, נפסק, כי על בית המשפט לנקוט זהירות בבחינת המסמכים המוגשים למומחה. אלא שבצד קביעות אלה גם נפסק, כי: " ... התייחסותה של הפסיקה לסוגיה זו לא היתה נוקשה אלא גמישה" (רע"א 5270/09 הנ"ל), כאשר קיימת "סקאלה" של מסמכים, שבקצה האחד שלה מסמכים פסולים מדעיקרא (כגון חוות דעת של מומחה מטעם בעל הדין) ובקצה השני שלה מסמכים שבבירור אין כל מניעה להציגם (כגון מסמכי אשפוז, תוצאות של בדיקות וכו'). בית המשפט נדרש להכריע, על-פי נסיבותיו הקונקרטיות של המסמך שבו מדובר, האם הוא כולל אלמנטים "חוות דעתיים" עד כי אלה גוברים ומטים את הכף לכיוון איסור הצגתו למומחה. ברע"א 5662/08 הנ"ל ציין המשנה לנשיאה, כי "נראה כי דרישה אחת שיש לעמוד על קיומה היא שהמסמך מהווה חלק מהליך טיפולי". במלים אחרות – בכל מקרה צריכה להיות זיקה בין המסמך לבין הטיפול בנפגע-התובע והוא אינו יכול להיות מנותק מההליך הטיפולי (כגון מסמך שנערך על-ידי מי שכלל לא טיפל בנפגע).

1. לעניין ההפניה - אין ספק כי מדובר בחלק מהליכי בירור וטיפול רפואיים אותם עברה המבקשת. אולם, המשיבה טוענת כי מאחר וההפניה כוללת את ההערה הבאה – "...עדיין לעיתים כאבים בבטן ימנית אמצעית לסירוגין, עברה בירור ונאמר לה שייתכן ומקור הכאבים היא ה-umbrella..." – הרי לשיטתה, מדובר למעשה בחוות דעת רפואית מטעמה של התובעת, האסורה להגשה למומחה.
2. לעניין זה, נחזור לפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 3528/12 הנ"ל, בפסקה 11:

"... המסמך הנזכר בתקנה 8 לתקנות הוא מסמך בדבר הטיפול הרפואי. אין דרישה שעצם כתיבתו תהיה כרוכה בצורך טיפולי מסוים. בכלל זה, למשל, מצויים מסמכים שלא נערכו ב"זמן אמת", אגב הטיפול, אך יש בהם כדי לתאר או לסכם את הטיפול.

עמד על כך א' ריבלין בספרו תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית 2012) 659-658 באומרו, כי מסמך "ערוך על-ידי רופא מטפל, המסכם ומפרש את תיקו הרפואי של הנפגע" (ההדגשה הוספה), חורג ממה שמותר בהצגה לפי תקנה 8; אך אם מדובר במסמך "שאינו חורג מסיכום גרידא של התיק הרפואי", הוא ייחשב כמסמך שניתן להציגו למומחה..."

12. כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון הנ"ל, יש לנהוג בגמישות בהפעלת תקנה 8

האמורה, כאשר המטרה שהיא נר לרגלינו הינה מניעת ייקור ההליך ולא מניעת חומר רפואי מן המומחה. עלינו לסמוך על המומחה שמונה כי ידע לבחון ולקבוע בעצמו את מצב המבקשת ואת הקשר הסיבתי הרפואי לתאונה ואין להניח כי כל אמירה או השערה של רופא מטפל תמנע ממנו אפשרות לקבוע אחרת או תשפיע על שקול דעתו המקצועי.

13. בענייננו מדובר בהפניה למרפאה, במסגרת הטיפול במבקשת, בו הרופא המפנה אינו מסכם את התיק, אינו קובע נכות ואפילו לא קובע כל קשר של סיבה ותוצאה. מדובר בהפניה שגרתית בה הרופא המטפל (המפנה) מתאר את הסימפטומים הרלוונטיים ואת ההערכה לגורם להם, כאשר לא זו בלבד שאינו קובע כל קביעה עובדתית אלא שלמעשה הינו מפנה את התובעת על מנת לבצע את הבירור הרפואי הנדרש.
יתרה מכך, למיטב הבנתי את הרשום בהפנייה לפי מבנה הטופס, הרי עיקר הרישום בהפנייה מהווה ציטוט של תלונות המבקשת, כפי שתוארו על ידה לרופא המטפל במסגרת הביקור.
במצב דברים זה, לא ניתן להתייחס להפנייה זו כאל "חוות דעת" האסורה להצגה ויש לאפשר הצגתה בפני המומחה.

14. בנוגע למכתב -מדובר במכתב של ע' מנהל בי"ח רמב"ם, בו טופלה המבקשת לאחר התאונה.

המכתב ממוען למשיבה, ובו מצדיק ד"ר לוי את הטיפול הרפואי שניתן לתובעת, לרבות את משך ימי האשפוז ואת עצם הליך החדרת הפילטר כחלק מן הטיפול לאחר התאונה.

15. בנוגע למכתב טוענת המשיבה כי מדובר במסמך שנערך לבקשת המבקשת ולא כחלק מן הטיפול הרפואי ולכן יש בו בכדי להטות את שיקול דעתו של המומחה הרפואי.

16. אמנם מדובר במסמך שנערך לצורך ההתנהלות מול המשיבה לעניין תשלום הוצאות אשפוז המבקשת ומשכך ניתן לראותו כמסמך "מוזמן".

המכתב אינו כולל סיכום של טיפול רפואי ואף לא מתאר את השתלשלות הטיפול בתובעת אלא בא להסביר, אולי אף להצדיק, את הטיפול הרפואי שניתן לתובעת, לרבות את ביצוע הליך החדרת הפילטר. המכתב נשלח לחברת הביטוח וזאת במסגרת ההתנהלות בין בית החולים לחברת הביטוח לצורך ביצוע התשלום עבור ההליך הרפואי.

17. המידע המצוי במכתב אינו מהווה אלא חוות דעת של גורם בהנהלת בית החולים. הגם שאין לקבוע מראש כי מכתב מעין זה עשוי להשפיע על שקול דעת המומחה, אזי מנגד, ברי כי לנוכח טיבו אין בו כדי לתרום לבירור הסוגייה השנויה במחלוקת ועל כן אין מקום להציגו למומחה.

18. לסיכום, יש מקום לקבל את הבקשה בשני מובנים.

האחד- אבקש מהמומחה להתייחס במסגרת חוות דעתו לקשר הסיבתי בין החדרת הפילטר לגופה של התובעת לבין ארוע התאונה וכן להתייחס להיוותרות הפילטר בגוף התובעת, לרבות התייחסות לגורם בגינו נותר שם, האם ניתן ו/או צריך היה להוציאו בשלב כלשהו והאם קיימת השלכה רפואית כלשהי על מצבה של התובעת בעתיד בגין היוותרותו בגופה.

השני – יש להעביר לעיון המומחה את ההפנייה כחלק מהמסמכים בהם הינו רשאי לעיין ולהתבסס, ככל שיידרש, לצורך מתן חוות דעתו. המכתב לא יוצג בפני המומחה וככל שהוצג, מתבקש המומחה שלא להתייחס אליו במסגרת חוות דעתו.

לנוכח התוצאה, ומשעה שלטעמי לא היה מקום להתנגד לקבלת התייחסות חוות דעת המומחה גם בנוגע לקשר שבין החדרת הפילטר לתאונה, הנתבעת תישא בהוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪ אשר ישולמו לתובעת תוך 30 יום מהיום ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ולמומחה.

התיק יובא לעיון ומעקב קבלת חוות דעת המומחה ביום 17.2.13.

ניתנה היום, ה' טבת תשע"ג, 18 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.