בפני | כב' השופטת בלהה טולקובסקי | |
התובעים | 1.יחזקאל בן נתן 2.דני בנימין 3.חגי רז 4.מנחם מנדלסון 5.משה אזולאי 6.דוד סעדה 7.אברהם גפסון 8.רוני פורתי 9.אילן פרנקל 10.אלגרה לוי | |
נגד | ||
הנתבעים | 1.רפאל עטר 2.ויולט עטר 3.מוניות שרת נאות רחל בע"מ 4.ע.דן הסעות ושירותי מסלקה בע"מ 5.לימוזין ר.ג. הסעות בע"מ | |
פסק דין |
הצדדים ומהות התובענה
1. התובעים, ביחד עם אחרים, יסדו בשנת 1972, תחנת מוניות ברח' אילת 36 בחולון שנקראה "מוניות שרת נאות רחל" (להלן: "תחנת המוניות" או "התחנה"). על פי הנטען, התחנה התנהלה כשותפות בלתי רשומה.
2. הנתבע מס' 1, רפאל עטר (להלן: "הנתבע" או "עטר"), הצטרף בשנת 1986 כנהג מונית בתחנה. בשנת 1996, רכש עטר זכות של חבר בתחנה ובשנת 1997, נבחר להיות אחד ממנהלי התחנה.
3. בשנת 1997 הוקמה על ידי חברי התחנה חברה לניהול התחנה - "מוניות שרת נאות רחל בע"מ" (להלן: "החברה" או "חברת הניהול").
4. התובעים טוענים כי מיום היבחרו כמנהל בחברת הניהול, עטר פעל שלא כדין על מנת להקנות לעצמו ולחברות שבשליטתו את כל נכסי התחנה, ללא ידיעת התובעים או החברים בתחנה.
לטענת התובעים, לאחר שנבחר לתפקיד ניהולי בתחנה ונרשם כבעל מניות בחברת הניהול וכדירקטור בה, עשה עטר בחברת הניהול כבתוך שלו, פעל להעברת כל מניותיה על שמו (אם כי ציין שהינו מחזיק במניות של התובע מס' 1, יחזקאל בן נתן (להלן: "בן נתן"), בנאמנות).
התובעים מוסיפים וטוענים כי עטר ניצל את אמונם ואת תמימותם, ובמקום לנהל את התחנה באופן מיטבי, לטובת החברים, בחר לעשות לביתו; עירב את נכסי התחנה, כספי החברים וכל זכות אחרת, עם חברות שבשליטתו, עשה בכספי התחנה ומשאביה כבתוך שלו, ניצל כל הזדמנות עסקית שהגיעה לתחנה או למי מחבריה וניכס אותה לעצמו באמצעות חברות שבשליטתו לרבות חברת הסעות שהקים והפעיל ממשרדי התחנה ועל חשבון חברי התחנה (סעיף 3 לכתב התביעה המתוקן).
5. הנתבעת מס' 2, ויולט עטר (להלן: "ויולט"), הינה אשתו של הנתבע. על פי הנטען בתביעה, ויולט סייעה ומסייעת בידי הנתבע בביצוע פעולותיו הפסולות ובניהול עסקיו, לרבות על דרך של רישום מניות או נכסים על שמה (סעיף 3.3 לכתב התביעה המתוקן).
6. הנתבעת מס' 3, "מוניות ר.ע. ארגמן חולון בע"מ", היא חברת הניהול הקודמת שהוקמה על ידי חברי התחנה, ואשר על פי הנטען, עטר פעל להעברת מניותיה על שמו וסירב להשיב את המניות גם לאחר שבאסיפה הכללית שהתקיימה ביום 3.8.2009, הוחלט על הדחתו מתפקידו כמנהל בתחנה. לאחר הדחת עטר מתפקיד מנהל בתחנה, הוקמה חברת ניהול חדשה "מוניות שרת נאות רחל בע"מ". על פי החלטת כב' השופט יעקב, מיום 5.9.2010, היה על הנתבעת 3, חברת הניהול הקודמת, שמניותיה הוחזקו על ידי עטר, לשנות את שמה כך השם לא יכלול את המילים מוניות שרת נאות רחל, לפיכך שינתה את שמה למוניות ר.ע ארגמן חולון בע"מ.
7. הנתבעת מס' 4, "ע. דן הסעות ושירותי מסלקה בע"מ" (להלן: "ע. דן"), והנתבעת מס' 5, "לימוזין ר.ג הסעות בע"מ" (להלן: "לימוזין"), הינן חברות בשליטת עטר.
חברת ע. דן הינה חברה המצויה בשליטת הנתבע ובבעלותו החל משנת 2001, ועיקר עיסוקה בהשכרת מוניות שבעלותה לנהגים תמורת תשלום חודשי קבוע (סעיף 81 לתצהיר הנתבע).
הנתבע רכש 50% מהמניות בחברת לימוזין בשנת 1997. הנתבע ציין בתצהירו, כי חברת לימוזין החלה לפעול החל משנת 1997 כחברת הסעות שבבעלותה אוטובוסים זעירים ומוניות, וקיבלה רישיון עסק קבוע כחברת הסעות בשנת 1999. ביום 8.5.2009, עטר העביר את מניותיו בלימוזין לאשתו - ויולט, אשר מחזיקה כיום ב - 100% ממניות לימוזין.
8. לטענת התובעים, עטר העביר לע. דן וללימוזין, הזדמנויות עסקיות השייכות לתחנה ובמסגרת פעילותו בחברות האמורות, עשה שימוש שלא כדין במשאבי התחנה לרבות ניהול החברות האמורות ממשרדי התחנה ועל חשבונה.
השתלשלות ההליכים
9. תביעה זו שהינה חלק מהתדיינויות רבות המתנהלות בין הצדדים, הוגשה לראשונה ביום 9.7.2009. במסגרת התביעה עתרו התובעים לסעד כספי של 12,000,000 ₪ אך העמידו את התביעה, לצרכי אגרה, על סך של 4,000,000 ₪. בבסיס התביעה עמדה הטענה כי יש להכריז על נכסי הנתבעים, שהופקו כתוצאה מפעולות שלא כדין ותוך ניגוד עניינים של עטר, כנכסי השותפות השייכים לתובעים.
10. בישיבת קדם המשפט מיום 12.7.2009, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה דיונית לפיה: "...רואה החשבון יהודה בר לב יבדוק את כלל חשבונות חברת הניהול, המשיבה 3, וזאת לתקופה של שבע השנים האחרונות. רואה החשבון יבדוק אם החשבון של החברה היה חשבון מסלקה ואם נלקחו מהחברה כספים שלא כדין. רואה החשבון יהיה רשאי לפנות למנהלי החשבונות ולרואה החשבון של החברה ולקבל מהם כל מסמך שידרוש". כב' השופט אברהם יעקב אישר את הסכמת הצדדים, נתן לה תוקף של החלטה ומינה את רו"ח יהודה בר-לב כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה" או "רו"ח בר לב"), על מנת שיחקור את טענות התובעים כנגד הנתבעים.
11. ביום 10.6.2010, התקבלה חוות דעתו של רו"ח בר לב, במ/1. לצורך הכנת חוות הדעת הצדדים העבירו למומחה את כתבי הטענות ואת המסמכים והדוחות הכספיים הרלבנטיים. המומחה נפגש עם הצדדים ובאי כוחם לרבות עם מר מישל פרי, מנהל החשבונות של החברה. בפגישה נכחה גם רו"ח אימבר ולורט מטעם התובעים (עמ' 4 לחוות דעת המומחה). בטרם סיכום, המומחה העביר לצדדים את טיוטת חוות הדעת על מנת לקבל את הערותיהם.
12. המומחה ציין בחוות דעתו: "מצאתי כי בחברה קיים מנגנון הפועל באופן שוטף כמסלקה, בכל הקשור להתקשרות עם נהגי התחנה למול לקוחותיה הקבועים דוגמת חברת DHL, כרכיית מאירי בע"מ, איגוד ההתעמלות וכד'. החברה נהגה לסלוק עבור נהגי התחנה שוברי נסיעה, בהם נעשה שימוש על ידי לקוחות תחנה קבועים לנסיעות שערכו". המומחה הוסיף וציין כי שוברי הנסיעה רוכזו על ידי סדרני התחנה כך שמידי חודש הופקה חשבונית מרוכזת ללקוחות החברה בגין הנסיעות שבוצעו במהלך החודש ונהגי התחנה זכו לקבל תשלום מרוכז מהתחנה, בסוף כל חודש עבור הנסיעות שביצעו עבור הלקוחות הקבועים של התחנה (סעיף 12 לחווה"ד).
13. המומחה בדק את דפוס הפעולה של החברה אל מול חברת לימוזין, המצויה בשליטתו של עטר וציין כי על פי המידע שקיבל מעטר, המתיישב עם מסמכי הנהלת החשבונות של החברה, נהגי התחנה שביצעו נסיעות עבור לימוזין, קיבלו את התשלום מידי שבוע או מידי יום, במזומן, לפי חשבוניות שהעבירו לסדרני התחנה. במקביל, הופקה חשבונית מרוכזת לחברת לימוזין בסכום התואם לסכום ששולם לנהגים מחשבון החברה. לימוזין מצידה העבירה לחברה המחאה, מידי מספר ימים, עבור הנסיעות שבוצעו על ידי נהגי התחנה בהתאם לתחשיב שנערך על ידי סדרני התחנה.
המומחה ציין כי החברה לא זכתה להכנסות עצמאיות כתוצאה מההתחשבנות עם הנהגים מול לקוחות החברה מאחר וסכום ההכנסות שנרשם היה זהה לסכום שהועבר לנהגי התחנה. בכך החברה שימשה למעשה, כצינור להעברת הכספים מהלקוחות הקבועים של התחנה, לרבות לימוזין, לנהגים שביצעו את הנסיעות עבור אותם לקוחות קבועים. המומחה מצא על כן כי "פעילות ריכוז התשלומים והעברתם לנהגי התחנה מהווה פעילות סליקה" (סעיף 20 לחווה"ד). המומחה הוסיף וציין: "מצאתי כי פעילות הסליקה המתוארת שימשה את נהגי התחנה. לא מצאתי כי נותר לחברת לימוזין רווח כלכלי מפעילות זו, בהשוואה ללקוחותיה האחרים הקבועים של החברה ונהגי התחנה" (סעיף 24 לחווה"ד).
14. המומחה התייחס לטענת התובעים בכל הנוגע למימון הוצאות חברת לימוזין על ידי חברת הניהול, וציין כי מבדיקה מקדמית שערך עולה התאמה בין חשבוניות המס שהחברה הפיקה ללימוזין לבין הרישומים הפנימיים של החברה בגין נסיעות שבוצעו על ידי נהגי התחנה עבור לימוזין. מכאן שחשבוניות המס שהעבירו הנהגים לחברה, קיזזו באופן מלא את ההכנסות שנוצרו לחברה בגין השירותים שסופקו ללימוזין "ולכן לא נוצר לחברה גידול בחבות המס בגין הפעילות המתוארת". המומחה הוסיף וציין: "למיטב הבנתי, אין בפעילות העברת התשלומים לנהגי התחנה כדי לפגוע כלכלית בחברה ולכל היותר מדובר בהיקף השעות שנדרשו לסדרני החברה, על מנת לנהל פעילות הרישום והעברת התשלומים לנהגים המנויים בחברה, כפי שעשו עבור לקוחות החברה הקבועים האחרים...כמו כן מצאתי כי חברת לימוזין מהווה אישות משפטית נפרדת. הגם שאפשר כי קיים טעם לפגם בכפילות תפקידו של מר עטר, חברה זו סיפקה עבודה לנהגי החברה ורווחים אשר נוצרו לה כתוצאה מפעילות זו אינן (כך במקור – ב.ט) מהווים חלק מרווחי החברה. כמו גם, הסיכונים הכרוכים בהשתתפות במכרזים, אם היו כאלה, לא "נפלו" על החברה אלא על מר עטר והחברה בניהולו" (מתוך סעיף ג.2 לחווה"ד).
15. בסיכום חוות דעתו הגיע המומחה למסקנות הבאות:
"מצאתי כי בחברה התקיימה פעילות של סליקה. עם זאת, פעולת הסליקה בוצעה בתשלומים שהועברו לחברה על ידי לקוחותיה ובהם גם חברה בשליטתו של מר עטר.
כמו כן, מר עטר פעל בכפילות תפקידים, כאשר שימש כמנהל החברה וכן כמנהל חברה שסיפקה עבודה לתחנה אותה מפעילה החברה.
בדקתי קיומן של הוצאות חריגות שהוצאו, לכאורה, על ידי מר עטר מהחברה כפי שטענו התובעים. במהלך הבדיקות התקבלו ממר עטר וממר פרי – מנהל החשבונות של החברה – הסברים שהניחו את דעתי למעט:
16. בתשובות לשאלות הבהרה, במ/2, ציין רו"ח בר-לב, כי על-פי מסמכים שהוצגו בפניו, שלושה נהגים ששכרו מוניות מע. דן, שילמו דמי סדרנות בסכום מצטבר של 61,409 ₪, כך שלאור הנתונים החדשים יש לתקן את חוות הדעת "כך שימחק הסעיף המתייחס לאי תשלום דמי חבר חודשיים במהלך השנים 2002- 2009 בסך כולל של 216,000 ₪". כן ציין רו"ח בר-לב, שהוצג בפניו הסכם שכירות. לפיכך, ההוצאה בסך של 14,698 ₪ הנזכרת בסעיף ד' לפרק הסיכום בחוות הדעת, אינה בגדר הוצאה חריגה אלא הוצאה ששולמה בהתאם להסכם השכירות בו התקשרה החברה.
17. לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה ביקשו התובעים לתקן את תביעתם.
בהחלטתו מיום 22.12.2011, התיר כב' השופט יעקב את תיקון התביעה כפי שהתבקש - תיקון שעיקרו בהוספת סעד של מתן חשבונות.
18. בישיבת 29.2.2012, בפני כב' השופט יעקב, נדחתה בקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף ונקבע כי הדיון יפוצל באופן שתחילה תידון התביעה למתן חשבונות.
19. לצורך הדיון בתביעה למתן חשבונות, הוגשו תצהירי התובעים והעדים מטעמם. בנוסף הגישו התובעים חוות דעת של מומחה ערוכה על ידי רו"ח איציק סלובודיאנסקי (להלן: "רו"ח סלובודיאנסקי").
הנתבעים הגישו תצהירי עדות ראשית, וכן הסתמכו על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, רו"ח בר-לב, שזומן לחקירה על חוות דעתו.
תביעה למתן חשבונות
20. הלכה היא כי תביעה למתן חשבונות מתנהלת בדרך כלל, בשני שלבים. בשלב הראשון על בית המשפט לקבוע אם התובע מתן חשבונות אכן זכאי לקבלם. ככל שהוכח כי התובע זכאי לקבלת חשבונות, ניתן צו המורה על מתן החשבונות המבוקשים. בשלב השני ולאחר בדיקת החשבונות, תידון השאלה האם התובע זכאי לסעד כספי על פי החשבונות (ראה לעניין זה ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ, פד נא (4) 337 (1997) להלן: "פרשת מהדרין").
21. על הטוען לסעד של מתן חשבונות להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים. ראשית, עליו להצביע על קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות. שנית, עליו להוכיח, ולו לכאורה, כי קמה לו זכות תביעה לגבי הכספים בגינם הוא מבקש לקבל חשבונות (ראה לעניין זה, ע"א 4724/90 א.ש.ת כספים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פד מו (3) 570 (1992) וע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (8.9.2005)).
22. אשר לתנאי הראשון - נפסק כי על המבקש מתן חשבונות להצביע על מערכת יחסים מיוחדת המצדיקה מתן חשבונות דוגמת יחסי שותפות, שליחות, הרשאה או נאמנות, אולם אין מדובר ברשימה סגורה (ראה פרשת מהדרין סעיף 6 לפסה"ד).
23. לטענת התובעים, תחנת המוניות הינה שותפות לכל דבר ועניין, כפי שניתן ללמוד מסעיף 5 לתקנון השותפות משנת 1972 וכי גם הקמת חברת הניהול בה שימש עטר כמנהל וכבעל מניות, הייתה לניהול השותפות בלבד ואין בכך כדי לגרוע מאופייה של תחנת המוניות כשותפות.
הנתבעים חולקים על טענה זו וטוענים כי לא מדובר בשותפות שכן כל הנהגים לרבות הנהגים החברים בתחנת המוניות, הינם נהגים עצמאיים לחלוטין, המוציאים חשבונית בגין כל נסיעה ונסיעה שהם מבצעים ושומרים לעצמם את כל הכנסותיהם מבלי להעביר חלק מהכנסותיהם בגין הנסיעות לקופת התחנה (למעט תשלום דמי סדרנות), וזאת להבדיל משותפות במסגרתה על כל חבר להעביר את כל הכנסותיו לחשבון השותפות ובסופו של יום, ככל שנותרים רווחים לאחר כיסוי ההוצאות השוטפות, מחולקים הרווחים בין השותפים על פי חלקם בשותפות.
24. לא ראיתי צורך להכריע במחלוקת האם מדובר בשותפות אם לאו. סבורה אני כי בכל מקרה, מתקיימת בנסיבות העניין מערכת יחסים מיוחדת הנובעת מעצם העובדה שעטר פעל כמנהל התחנה וכמנהל בחברת הניהול ובמקביל עסק בניהול החברות שבשליטתו; לימוזין וע.דן שלהן פעילות עסקית עם חברת הניהול, באופן המקים ניגוד עניינים כמפורט בחוות דעת רו"ח בר לב. סבורה אני כי די בכפילות התפקידים וניגוד העניינים המובנה בין פעילותו של עטר כמנהל בחברת הניהול לבין פעילותו בחברות שבשליטתו כאשר לימוזין סיפקה עבודה לתחנה אותה מפעילה חברת הניהול, כדי להצביע על קיומה של מערכת יחסים מיוחדת די צרכה של תביעה למתן חשבונות.
25. אשר לשלב השני - הוכחת זכאות לכאורה - נוכח חוות דעתו של המומחה רו"ח בר לב, איני סבורה כי התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח זכאות לכאורה לתבוע את הכספים לגביהם הם עותרים למתן חשבונות - ואנמק קביעתי זו תוך התייחסות לטענותיהם של התובעים.
ניהול חשבון החברה כחשבון מסלקה
26. כפי שנקבע על-ידי המומחה מטעם בית-המשפט, רו"ח בר-לב, חשבון החברה נוהל כחשבון מסלקה באופן שהחברה שילמה לנהגים את דמי הנסיעה המגיעים להם בגין הנסיעות שביצעו עבור הלקוחות הקבועים של החברה, ומנגד גבתה מהלקוחות את דמי הנסיעה ששילמה לנהגים. החברה לא זכתה להכנסות או לרווחים כלשהם כתוצאה מההתחשבנות עם הנהגים והעבירה לנהגים את אותם סכומים שגבתה מהלקוחות הקבועים, בהתאם לחשבוניות שהוצאו על-ידי הנהגים.
27. רו"ח בר-לב אישר בעדותו כי הכנסותיה של חברת הניהול היו מתשלום דמי חבר – דמי סדרנות - ששולמו על-ידי החברים ועל-ידי הנהגים השכירים, וכי זה היה מקור ההכנסות היחיד של החברה.
28. רו"ח בר-לב הוסיף ואישר בעדותו כי החברה פעלה כחשבון מסלקה, ביחס לכל לקוחותיה הקבועים ולא רק ביחס ללימוזין (עמ' 366 לפרוטוקול. כן ראו עמ' 331 ו-371 לפרוטוקול). משהחברה פעלה כחשבון מסלקה ביחס לכל לקוחותיה הקבועים באופן שלא נתקבלו בידה הכנסות כלשהן מביצוע נסיעות על ידי הנהגים עבור הלקוחות הקבועים של החברה והכנסותיה היו רק מדמי החבר - דמי סדרנות - אין בעצם העובדה שהחברה פעלה כחשבון מסלקה לגבי הנסיעות שבוצעו על ידי נהגי התחנה עבור לימוזין כדי להצדיק סעד של מתן חשבונות שהרי דין זהה היה בעניין זה לגבי לימוזין ולגבי יתר הלקוחות הקבועים.
29. לגבי יתר לקוחותיה הקבועים של החברה, רו"ח בר-לב שלל במפורש את הטענה כי החברה הפיקה רווח כלשהו מנסיעות שבוצעו עבור לקוחות קבועים אחרים, והעיד כי לא מצא לכך תימוכין כלשהם במסמכי הנהלת החשבונות (עמ' 331 - 330 לפרוטוקול). אמנם בשלב כלשהו בעדותו המומחה השיב שיתכן ולא נתקבלו על-ידי החברה רווחים מנסיעות שבוצעו עבור לימוזין, אך לאחר מכן חזר בו מעדותו זו, ואישר כי החברה פעלה כחשבון מסלקה לגבי כל הלקוחות, וכי לחברה לא נצמחו רווחים גם מנסיעות שבוצעו עבור לקוחות קבועים אחרים של התחנה, ראה לעניין זה עמ' 366 לפרוטוקול, כדלקמן:
"רו"ח בר-לב: מהניסוח כאן זה נכון, זאת אומרת ממה שאני זוכר היה נדמה לי שהיה נוצר כאן רווח, אבל מה שכתוב כאן באמת אין רווח לחברה. בחברה לא נוצר רווח.
כב' השופטת: אבל רגע, אני שאלתי קודם את אדוני אם אדוני ראה רווחים בחברה מעבר לדמי החבר ודמי הסדרנות ואדוני אמר שיש רווחים מהלקוחות האחרים.
רו"ח בר-לב: נכון. אני, כנראה שאני מתבלבל עם תיק אחר. זכרתי שיש אבל מתוך הקריאה עוד פעם, אין רווח... החברה פועלת כמסלקה לכל דבר.
כב' השופטת: לכל הלקוחות? זה מה שאני שאלתי קודם את אדוני בכדי להבין נכון. האם החברה פועל כמסלקה לגבי כל הלקוחות?
רו"ח בר-לב: אני מצטער אם הטעיתי את כב' בית המשפט. כן.
כב' השופטת: אז החברה פועלת כמסלקה לגבי כל הלקוחות והרווח שאדוני ראה שנצמח לחברה הוא רק מהסעיף של דמי החבר?
רו"ח בר-לב: נכון נכון ".
30. אין בידי לקבל את חוות-דעתו של רו"ח סלובודיאנסקי מטעם התובעים לפיה עטר השתמש בחשבונות הבנק של החברה, בין היתר, לביצוע תשלומים לנהגי התחנה בגין נסיעות שביצעו עבור לימוזין, וכי לימוזין החזירה לחברה סכומים נמוכים משמעותית מהסכומים שגבתה מלקוחותיה עבור נסיעות אלה, ובכך הגדילה את רווחיה על חשבון חברת הניהול.
קביעתו זו של רו"ח סלובודיאנסקי אינה מתיישבת עם קביעתו החד משמעית של המומחה מטעם בית המשפט, רו"ח בר-לב, כי החברה שילמה לנהגים בגין הנסיעות שביצעו עבור לקוחותיה הקבועים של התחנה בדיוק את הסכום שקיבלה מאותם לקוחות, לרבות מלימוזין, בגין כל נסיעה ונסיעה, וכי החברה נהגה כך ביחס לכל לקוחותיה הקבועים. הטענה העומדת בבסיס חוות דעתו של רו"ח סלובודיאנסקי, לפיה הנוהג, כפי שנמסר לו על-ידי אבי גפסון, התובע מס' 7, היה כי 90% מהתקבולים עבור הנסיעות עוברים לנהג שביצע את הנסיעה ויתרת 10% נשארים כהכנסה של התחנה, לא משתקף בספר הנהלת החשבונות של החברה ונשלל במפורש על-ידי רו"ח בר-לב.
31. הלכה היא, כי משמונה מומחה מטעם בית המשפט על מנת לסייע לבית המשפט להגיע למסקנות בעניינים שבמומחיות, וככל שחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט לא נסתרה, יאמץ בית המשפט את קביעות המומחה מטעמו ואת ממצאיו, על אחת כמה וכמה כשמדובר במומחה שמונה בהסכמת הצדדים, כפי שנעשה בענייננו, ראה לעניין זה ע"א 5509/09 מסארווה נ' עזבון המנוח אברהים חסן מסראווה (23.2.2014) וע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (23.4.1990) שם נפסק כי:" משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת שלא לעשות זאת". בענייננו - חוות דעתו של רו"ח בר-לב לא נסתרה. על כן ראיתי להעדיף את חוות דעתו ומסקנותיו של רו"ח בר-לב על פני חוות דעתו של רו"ח סלבודיאנסקי מטעם התובעים.
פעילות בניגוד עניינים
32. מקובלת עלי קביעת רו"ח בר-לב כי עטר פעל בניגוד עניינים בכך שלימוזין שהינה חברת הסעות המצויה בשליטתו המלאה של עטר, הייתה לקוחה של התחנה וסיפקה עבודה לנהגי התחנה בעת שעטר שימש במקביל, כמנהל חברת הניהול של התחנה. יחד עם זאת, איני סבורה כי עצם פעילותו של עטר בניגוד עניינים מצדיקה סעד של מתן חשבונות, שכן כפי שרו"ח בר-לב אישר בעדותו, מעבר לניגוד העניינים במישור העקרוני לא מצא בספרי הנהלת החשבונות של החברה פעילות חריגה כלשהי או ביטוי לניגוד העניינים האמור.
33. עוד יש לציין, כי פעילותו של עטר בניגוד עניינים, הייתה ידועה לתובעים. התובעים או לפחות מקצתם, ידעו על פעילותו העסקית של עטר בחברת לימוזין, ביקרו במשרדי חברת לימוזין בראשון לציון, ביצעו נסיעות עבור חברת לימוזין והגישו חשבוניות ע"ש לימוזין על מנת לקבל התשלום עבור הנסיעות. ראו לעניין זה, עדותו של יחזקאל חורי, ששימש שסדרן בתחנה, ציין בעדותו כי עטר לא עבד באופן קבוע במשרדי התחנה, וכי "בתחנה היה בא לבקר...", וכי פעם או פעמיים הלך למשרדי לימוזין בראשון לציון על מנת למסור לעטר חשבוניות (עמ' 86 לפרוטוקול). משה אזולאי, התובע מס' 5, שעבד כגזבר בתחנה, העיד כי עטר לא היה נוכח באופן קבוע בתחנה אלא ניהל את התחנה מביתו, וכי הוא ביקר הן בביתו של עטר והן במשרדי לימוזין בראשון לציון על מנת לתת לעטר חומר וידע שיש לעטר עוד חברות אותן הוא מנהל (עמ' 113 - 112 לפרוטוקול).
34. יתרה מכך, מחקירתו הנגדית של רוני פורתי, התובע מס' 8, הסתבר כי בניגוד לטענה כי התובעים לא ידעו על העברת מניות חברת הניהול על שם עטר (ויודגש כי במסגרת הדיון בתביעה למתן חשבונות איני מתייחסת לטענות בעניין העברת מניותיו של בן נתן בחברת הניהול בנאמנות לעטר), הרי שפורתי הודיע לחברי התחנה באסיפת חברים שהתקיימה בשנת 2002 או 2003, כי עטר העביר את המניות על שמו וכדבריו: "אני טענתי שרפי (עטר - ב.ט.) רשם את התחנה על שמו והבאתי גם מסמך מרשם החברות שהוא הבעלים של התחנה והוא עושה מה שהוא רוצה בתחנה..." (עמ' 155 לפרוטוקול, ובהמשך: "בתקופה של 2002 – 2003 אני קיבלתי את האישור מרשות החברות, שאול בטט הביא לי אמר לי תקשיב יש פה מקרה שרפי עטר הדיח, הוציא את כל החברים והוא הפך להיות הבעלים של התחנה" (עמ' 156 – 157 לפרוטוקול).
35. חרף העובדה שעטר פעל בניגוד עניינים בעצם העובדה שלימוזין הייתה לקוחה של התחנה וסיפקה עבודה לנהגי התחנה, הרי שעל פי חוות דעתו ועדותו של רו"ח בר-לב, שלא נסתרה, ההתנהלות מול לימוזין לא הייתה שונה מההתנהלות מול לקוחות קבועים אחרים של התחנה. עצם העובדה שחשבון התחנה שימש כחשבון מסלקה להעברת כספים מלימוזין לנהגי התחנה שביצעו את ההסעות עבור לימוזין, כפי שהיה נהוג גם לגבי לקוחות קבועים אחרים, לא יצרה גידול בחבות במס בחברת הניהול ולא פגעה בחברת הניהול. כפי שציין רו"ח בר-לב, לכל היותר מדובר בעבודתם של סדרני התחנה שניהלו את הרישום והעברת התשלומים - אך כך גם נעשה לגבי הלקוחות הקבועים האחרים של החברה, ונראה כי הדבר נעשה לטובתם ורווחתם של נהגי התחנה שביצעו נסיעות עבור לימוזין וקיבלו את התשלום בסמוך לאחר ביצוע הנסיעות ולא בסוף החודש, כפי שהיה נהוג לגבי לקוחות קבועים אחרים.
36. כאמור, גם לגבי הלקוחות הקבועים האחרים שימש חשבון החברה חשבון מסלקה ולא הוכח כי חברת הניהול הפיקה רווחים כלשהם מהסעות שבוצעו על-ידי הנהגים עבור מי מלקוחותיה הקבועים של החברה.
37. עצם העובדה שלחברת לימוזין נוצרו רווחים בגין הסעות שבוצעו על-ידי נהגי התחנה, אינה מצדיקה סעד של מתן חשבונות. רו"ח בר-לב ציין בחוות דעתו כי לימוזין סיפקה עבודה לנהגי החברה, "... ורווחים שנוצרו לה כתוצאה מפעילות זו אינן (כך במקור- ב.ט.) מהווים חלק מרווחי החברה...".
38. לא הוכח כי נהגי התחנה ביצעו נסיעות עבור לימוזין במחירים לא הוגנים, וגם אם כך היה הדבר, מה שלא הוכח כאמור, הרי שבכל מקרה חברת הניהול לא הייתה אמורה להפיק רווחים כתוצאה מנסיעות שבוצעו על-ידי נהגי התחנה עבור לימוזין. הרווח מביצוע הנסיעות האמורות נשאר בידי כל אחד ואחד מנהגי התחנה והרווחים שהופקו על-ידי לימוזין אינם שייכים ולא היו אמורים להיות שייכים לחברת הניהול.
גם אם לא אקבל את עדות עדי הנתבעים, כי לימוזין שילמה לנהגי התחנה מחירים מוסכמים שהיו טובים וגבוהים יותר מהמחיר בהפעלת מונה, הרי שהתובעים לא הוכיחו כי המחירים ששולמו על-ידי לימוזין, עבור הנסיעות שבוצעו עבורה היו נמוכים מהמקובל ולא הוכיחו כי מישהו כפה עליהם לבצע נסיעות עבור לימוזין בכלל, ובמחיר שאינו מקובל עליהם בפרט. מעבר לכל זאת, לא הוכח כאמור כי חברת הניהול הייתה אמורה להרוויח סכומים כלשהם מנסיעות שבוצעו על-ידי נהגי התחנה עבור לימוזין, כפי שלא הרוויחה דבר מנסיעות שבוצעו עבור לקוחות אחרים של התחנה.
שימוש במשרדי החברה לצורך עסקיו הפרטיים של עטר
39. הטענה כי עטר עשה שימוש במשרדי התחנה לצורך הפעלת עסקיו הפרטיים, לא הוכחה.
40. התובעים ועדיהם אישרו בחקירתם הנגדית, כי עטר כמעט ולא הגיע למשרדי התחנה, וניהל את התחנה מביתו באמצעות הטלפון או מכשיר קשר (עדות יחזקאל חורי בעמ' 86 לפרוטוקול, עדות אילן פרנקל, התובע מס' 9, בעמ' 93 לפרוטוקול, עדות משה אזולאי, התובע מס' 5, בעמ' 112 לפרוטוקול, ועדות חגי רז, בעמ' 149 לפרוטוקול).
41. זאת ועוד, מהעדויות עולה כי משרד התחנה הינו למעשה "בוטקה" אליה יכולים להיכנס שניים - שלושה אנשים (עדות חורי בעמ' 84 לפרוטוקול). על פי עדותו של עטר, שלא נסתרה ואף מצאה תימוכין בעדויות מקצת מעדי התובעים, עסקי חברת לימוזין התנהלו ממשרדי חברת לימוזין בראשון לציון. לפיכך, דין הטענה כי עטר הפעיל את עסקיו האחרים ממשרדי התחנה, להידחות.
מכרזים
42. אין חולק כי לימוזין, שהינה חברת הסעות, התמודדה במכרזים. חלק מההסעות על-פי המכרזים בהן זכתה לימוזין, בוצעו על-ידי נהגי התחנה תמורת תשלום מוסכם מראש, ששולם על-ידי לימוזין לנהגי התחנה באמצעות החברה שכאמור שימשה בעניין זה כחשבון מסלקה.
43. התובעים טוענים בהקשר זה כי עטר ניצל את משאבי החברה לצורך זכיית לימוזין במכרזים, וכי ניצל הזדמנויות עסקיות שעמדו בפני החברה לצורך הפקת רווחים בחברת לימוזין תוך שהוא פועל בניגוד עניינים, ותוך הפרת חובתו כמנהל בחברה. לא ראיתי לקבל טענות אלה.
שימוש במשאבי התחנה לצורך התמודדות במכרזים
44. התובעים טוענים כי לצורך השתתפות במכרזים למתן שירותי הסעה לגופים גדולים כגון עיריות חולון ובת-ים, משרדי ממשלה וכדומה, לימוזין השתמשה במשאבי החברה, לרבות במוניות התחנה, ברישיונות המוניות, ואף ברישיון לניהול תחנת מוניות.
45. עטר העיד כי רכש מניות בחברת לימוזין בשנת 1997, וכי כבר אז מדובר היה בחברה שנתנה שירותי הסעות לבתי חולים (עמ' 396 לפרוטוקול). בבעלות לימוזין אוטובוסים ציבוריים זעירים ומוניות, באמצעותם מבוצע חלק ניכר מההסעות הנדרשות על-פי המכרזים בהם זכתה לימוזין (נספחים 9, 16 ו - 17 לתצהיר עטר). עטר ציין, כי מעבר לכלי הרכב המצויים בבעלות חברת לימוזין, ישנן תחנות מוניות נוספות שעובדות עבור לימוזין, ואישר כי למכרזים אליהם ניגשה לימוזין, צורפו רישיונות של מוניות שעובדות עבור לימוזין ואינן בבעלותה ובכללם רשיונות של מוניות התחנה (עמ' 403 - 402 לפרוטוקול).
46. הן העדים מטעם התובעים והן העדים מטעם הנתבעים, העידו כי לימוזין סיפקה עבודה לנהגי התחנה, אשר ביצעו הסעות עבור לימוזין, כנגד תשלום קבוע ומוסכם מראש. כן אין מחלוקת כי רישיונות של בעלי מוניות החברים בתחנה, צורפו על-ידי לימוזין למכרזים אליהם לימוזין ניגשה. בעניין זה עטר העיד, כי לימוזין התקשרה עם קבלני משנה ועם תחנות מוניות נוספות כגון מוניות עזריאלי ומוניות בלפור וקסטל (נספח 18 לתצהיר עטר, ועמ' 411 - 412 לפרוטוקול), לצורך ביצוע הסעות. ההסכמים ורשימות בעלי המוניות צורפו למסמכי מכרזים בהם לימוזין השתתפה (עדות ויולט בעמ' 203 לפרוטוקול, ועדות עטר בעמ' 403 לפרוטוקול). עטר הוסיף והסביר כי בהתאם לדרישות המכרז, עליו לצרף את רישיונותיהם של בעלי המוניות באמצעותם תבוצענה ההסעות נושא המכרזים, לפיכך צירף את רישיונות בעלי המוניות החברים בתחנה למכרזים. עטר הוסיף וציין כי צירף רישיונות של מוניות רבות מהנדרש במכרז על מנת שיוכל למסור ההסעות לנהגים נוספים, וכדבריו: "חברת לימוזין נכנסת כל שלוש שנים למכרזים למוסדות של מדינה: עיריות, משרדי ממשלה, מס הכנסה, ביטוח לאומי, מע"מ, תיירות ... חברת לימוזין היא החברה שנותנת עבודה, היא נכנסה למכרזים, היא סיפקה את כל המכרז, וברגע שהיינו צריכים לצרף נהגים שאני רוצה בעתיד, אני מבקש מהם כביכול שהם יביאו, הם רוצים הרי הסעה ממני, אני צריך שהמסמכים יהיו מסודרים מא' עד ת' שיהיו אצלי על מנת שאני יכול לתת להם עבודה ... העיריות ומוסדות גדולים היו רוצים 30 כלים, הייתי נותן להם 100, 200" (עמ' 412 לפרוטוקול).
47. עדותו של עטר בדבר הצורך במעקב אחרי קיום רישיונות מסודרים לצורך ביצוע הסעות, אושר על-ידי העד מטעם התובעים, חורי, שעבד כסדרן בתחנה, וכשנשאל לגבי הדרישה מנהגי התחנה להעביר את רישיונותיהם לחברה, השיב: "אני אגיד לך למה ... פעם אחת נתפס אצלנו נהג ללא ביטוח ללא רשיון ללא כלום. מאז למעשה הוא צודק גם, הוא פחד זה אחריות של מנהל, אז אני מבקש מכולם צילומי רישיון צילומי תעודות שהכל יהיה מסודר..." (עמ' 91 לפרוטוקול).
48. לא הוכח כי איש מנהגי התחנה אולץ למסור את רישיונותיו לצורך השתתפות לימוזין במכרזים או עשה כן בניגוד לרצונו. יתרה מכך, עצם העובדה שעל מנת לבצע הסעות עבור לימוזין, צורפו רישיונותיהם של נהגי התחנה למכרזים שלימוזין ניגשה אליהם אינה מהווה שימוש במשאבי התחנה לצורך זכיה במכרזים.
ראשית, רישיונותיהם של הנהגים החברים בתחנה או עובדים עמה, אינם בגדר משאבים של חברת הניהול.
זאת ועוד, בעניין זה אני מעדיפה את עדותו של עטר והעדים מטעמו, כי נהגי התחנה חפצו בביצוע הסעות עבור לימוזין, וכי העברת הסעות לפי מכרזים בהם זכתה לימוזין, לנהגי התחנה הטיבה עם נהגי התחנה בהגדלת נפח העבודה ובביצוע הסעות במחיר מוסכם מראש ששולם לנהגים בסמוך לאחר ביצוע ההסעות.
49. שנית, לא הוכח כי התחנה, באמצעות חברת הניהול, ניגשה אי פעם למכרזים או יכלה לעמוד בדרישות הסף ובערבויות שנדרשו לצורך השתתפות במכרזים. בעניין זה ציין רו"ח בר-לב בחוות דעתו כי "הגם שאפשר כי קיים טעם לפגם בכפילות תפקידיו של מר עטר, חברה זו (לימוזין - ב.ט.) סיפקה עבודה לנהגי החברה ורווחים אשר נוצרו לה כתוצאה מפעילות זו אינן מהווים חלק מרווחי החברה. כמו גם הסיכונים הכרוכים בהשתתפות במכרזים. אם היו כאלה, לא "נפלו" על החברה, אלא על מר עטר והחברה בניהולו". קביעתו זו של המומחה כי הסיכונים הכרוכים בהשתתפות במכרזים, לרבות ערבויות שנדרשו לצורך כך, לא מומנו על-ידי חברת הניהול, לא נסתרה. בנסיבות אלה, דין טענת התובעים לשימוש במשאבי החברה, לצורך השתתפות לימוזין במכרזים להידחות.
ניצול הזדמנויות עסקיות
50. התובעים טוענים כי עטר ניצל הזדמנויות עסקיות של החברה והתחרה בה בעת שהיה בעל מניות ומנהל בחברה.
בהקשר זה מפנים התובעים לפסק-דינה של כב' השופטת קרת-מאיר בתנ"ג 20136-09-12 אליהו ביטון נ' פאנגאיה נדל"ן בע"מ (21.10.2013), שם אושרה הגשת תביעה נגזרת נגד בעל השליטה בחברה, מנכ"ל החברה וחברה בבעלות בעל השליטה, בגין ניצול הזדמנות עסקית והפרת חובת האמון והגילוי החלה עליהם, ונקבע כי יש להחיל הגדרה רחבה באשר לקיומה של הזדמנות עסקית, כאמור בסעיף 254 (א)(3) לחוק החברות תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"), וכי אין להתנות זאת בבחינת יכולת החברה עצמה לנצל את ההזדמנות העסקית ולהפיק ממנה רווח. כדברי כב' השופטת קרת-מאיר: "אינני רואה כל מקום לקבל את טענת המשיבים לפיה, בהעדר יכולת פיננסית של החברה לבצע את העסקה, אין העסקה נחשבת כהזדמנות עסקית וכי דירקטורים או נושאי משרה אחרים החבים חובת אמון לחברה – יכולים ליטול את ההזדמנות לעצמם. מקבלת עלי בעניין זה הפניית המבקש לעמדתם של ליכט וחביב סגל המבוססת על הדין האנגלי, לפיה חל העיקרון הרחב של איסור ניצול הזדמנות עסקית, מבלי להתחשב בנבצרות כלשהי של החברה מלבצע את העסקה".
51. סבורה אני כי אין הנדון דומה לראיה.
ראשית, בענייננו לא מדובר בבקשה לאישור תביעה נגזרת בשם חברת הניהול נגד עטר, בשל הפרת חובותיו כמנהל החברה.
שנית, איני סבורה כי מדובר בניצול הזדמנות עסקית שהגיעה לידיעת עטר מתוקף תפקידו כמנהל בחברת הניהול ואין מדובר בהזדמנות עסקית מסוג הפעילות העסקית שבוצעה על-ידי החברה. לא הוכח כי חברת הניהול או התחנה בתקופה שטרם הקמת חברת הניהול ניגשו למכרזים לביצוע הסעות. יצוין, כי מדובר בתחנת מוניות ולא בחברת הסעות, ולא הוכח כאמור כי החברה ניגשה אי פעם למכרזים מסוג המכרזים אליהם ניגשה לימוזין. מאידך גיסא, עדותו של עטר כי לימוזין ניגשה למכרזי הסעות, עוד בטרם רכישת מחצית מניותיה על ידו בשנת 1997 (עמ' 396 לפרוטוקול ועדות ויולט בעמ' 207 לפרוטוקול) - לא נסתרה. מכאן שלימוזין כחברת הסעות, ניגשה למכרזים ללא קשר לפעילותו של עטר כמנהל בחברת הניהול.
52. מקובלת עלי קביעת רו"ח בר-לב, כי פעילותו של עטר כמנהל חברת הניהול ובמקביל כבעל השליטה ומנהל בלימוזין, נגועה בניגוד עניינים. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, כשתחנת המוניות לא פעלה כחברת הסעות ולא ניגשה מעולם למכרזים, אין לומר שעטר ניצל הזדמנות עסקית שהגיעה לידיעתו בתוקף היותו מנהל חברת הניהול, להבדיל מפעילותו כמנהל בלימוזין. בהקשר זה יאמר כי התובעים או לפחות מקצתם, ידעו על פעילותו של עטר בחברת לימוזין, וידעו כי לימוזין מספקת עבודה לנהגי התחנה בעקבות זכייתה במכרזי הסעות. לא הוכח כי מי מהתובעים סבר בזמן אמת כי על חברת הניהול להשתתף באופן עצמאי במכרז כלשהו. מהראיות עולה כי חברת הניהול הוקמה ופעלה לצורך ניהול תחנת המוניות ולא פעלה כחברת הסעות ולא היו בידה אמצעים כלכליים להשתתפות וזכיה במכרזים שכן כל תפקידה התמצה בניהול תחנת המוניות כשהכנסותיה היחידות מסתכמות בדמי הסדרנות ששולמו על-ידי חברי התחנה והנהגים השכירים בה.
קיום הכנסות בחברת לימוזין
53. אין חולק, וכך גם קבע רו"ח בר-לב, כי בחברת לימוזין נוצרו הכנסות ורווחים כתוצאה מביצוע ההסעות על פי המכרזים בהן זכתה, הסעות שחלקן בוצעו על-ידי נהגי התחנה. יחד עם זאת, רו"ח בר-לב הוסיף וקבע, כי מדובר בהכנסות של לימוזין ולא של חברת הניהול. משלא הוכח כי לימוזין ניצלה את משאבי התחנה לצורך זכיה במכרזים או כי עטר ניצל הזדמנות עסקית שהגיעה לידיעתו כמנהל בחברת הניהול, התובעים לא הוכיחו כי יש להם זכות לכאורה בהכנסותיה של לימוזין. יוזכר כי לא הוכח שחברת הניהול הפיקה רווחים כתוצאה מהסעות שבוצעו עבור מי מהלקוחות הקבועים האחרים של החברה ומשלא הוכח כי חברת הניהול נהנתה מהכנסה כלשהי זולת דמי סדרנות, אין לה כל יסוד לתביעה בגין הרווחים שנוצרו בלימוזין בגין הסעות שבוצעו על-ידי נהגי החברה, תמורת סכום קבוע ומוסכם מראש, ששולם על-ידי לימוזין לנהגי התחנה באמצעות חברת הניהול, בדומה להתנהלות מול שאר הלקוחות הקבועים של החברה.
54. אמנם רו"ח בר-לב ציין כי אינו יכול לדעת אם נצברו רווחים בלימוזין או בע. דן, שכן לא ראה את הספרים של לימוזין ושל ע. דן, ואף ציין כי היה שמח לקבל את הספרים של חברות אלה (עמ' 327 - 328 לפרוטוקול), אלא שכאמור, רו"ח בר-לב אישר וחזר ואישר לשאלת בית המשפט כי חברת הניהול לא זכתה בהכנסות כלשהן מהסעות שבוצעו על-ידי נהגי החברה עבור מי מהלקוחות האחרים של התחנה. בנסיבות אלה, אין רבותא בכך שבלימוזין או בע. דן נצברו רווחים כתוצאה מביצוע נסיעות על-ידי נהגי התחנה, וכדברי רו"ח בר-לב, רווחים שנוצרו ללימוזין אינם מהווים חלק מהרווחים שחברת הניהול זכאית להם (עמ' 329 ועמ' 336 לפרוטוקול).
אי תשלום דמי חבר על-ידי ע. דן
55. רו"ח בר-לב ציין בחוות דעתו כי בבדיקת כרטיס ע. דן בהנהלת החשבונות לא אותרו הכנסות לתחנה מתשלום דמי חבר, כך שבפועל חברת ע. דן הפעילה מוניות באמצעות התחנה אולם בגין מוניות אלה לא נגבו דמי חבר מע. דן.
56. בחקירתו הנגדית אישר רו"ח בר-לב כי לא מצא שע. דן קיבלה כספים שהתחנה לא קיבלה עבורם הכנסות (עמ' 349 לפרוטוקול).
57. סכום דמי החבר שע. דן לא שילמה לתחנה, הוערך על-ידי רו"ח בר-לב בחוות דעתו בסך של 216,000 ₪ עבור השנים 2002 - 2009. בתשובות לשאלות הבהרה ציין רו"ח בר- לב כי מתוך סכום זה שולם סך של 61,409 ₪, ואישר כי הנחתו הייתה שתשלום זה תואם את התקופות בהן מוניות של ע. דן עבדו בתחנה. מכל מקום, רו"ח בר-לב אישר כי עבור מוניות של ע. דן שעבדו בתחנה הייתה החברה זכאית לתשלום דמי סדרנות חודשיים, וכי יש לבדוק בפועל את מספר החודשים בהם עבדו מוניות של ע. דן בתחנה כדי לכמת את סכום דמי הסדרנות שהיה על ע. דן לשלם (עמ' 352 - 353 לפרוטוקול).
58. ככל שיש חוב של חברת ע. דן בגין תשלום דמי חבר - דמי סדרנות, בידי חברת הניהול להגיש תביעה כספית כנגד ע. דן בגין התקופות בהן עבדו מוניות בתחנה מבלי ששילמו דמי סדרנות, אם היו כאלה, אך אין בכך כדי לבסס זכות לסעד של מתן חשבונות.
נטילת שכר שלא כדין
59. התובעים טוענים כי עטר נטל שכר שלא כדין בחריגה משמעותית משכר הניהול המוסכם, על-פי תקנון התחנה. לטענתם, בעוד שהשכר המוסכם והקבוע למנהל בכיר עמד על פי תקנון התחנה על סך של 1,500 ₪ לחודש, בצירוף החזר הוצאות טלפון סלולארי בסך 750 ₪ ובסה"כ 2,250 ₪, הוכח כי בפועל עטר נטל לעצמו שכר בסכומים שנעו בין 8,000 ל – 10,000 ₪ לחודש, וזאת מבלי שהדבר אושר על-ידי אסיפת השותפות.
60. עטר ציין בתצהירו כי משך משכורת בסך של בין 6,000 ל – 8,000 ₪ בחודש, כנגד המצאת חשבונית, בתוספת תשלום הוצאות טלפון בסך של 750 ₪ לחודש והוצאות אחרות בסך של 1,500 ₪ לחודש, וכי הדבר נעשה בהסכמה מלאה (סעיף 51 לתצהיר עטר). בחקירתו הנגדית ציין עטר: "כולם ידעו את זה, למה צריך לקבל אישור" (עמ' 406 לפרוטוקול).
61. רו"ח בר-לב ציין בחוות דעתו, כי לא מצא הוצאות חריגות של החברה או משיכות שיקים חריגות לטובת עטר (עמ' 24 – 16 לחוות הדעת). באשר לשכרו של עטר, רו"ח בר-לב ציין כי מדובר בשכר שאינו חורג מהמקובל לגבי מנהלי תחנת מוניות, וזאת על בסיס מכתבו של עו"ד הורנשטיין ביחס לשכר המקובל. בעדותו ציין רו"ח בר-לב, כי השאלה אם השכר חרג מהשכר שנקבע בתקנון, מסורה להכרעת בית המשפט (עמ' 345 – 343 לפרוטוקול).
62. לא ראיתי לקבוע מסמרות בשאלה זו, שכן לצורך התביעה למתן חשבונות איני סבורה כי טענה לנטילת שכר ביתר מבססת זכות לכאורה לקבלת חשבונות. ככל שהתובעים טוענים כי עטר משך שכר מעבר לתקנון ומעבר לזכאותו כמנהל החברה, בידם להגיש תביעה כספית להחזר השכר שנמשך לטענתם ביתר ושלא כדין. מדובר בתביעה כספית מוגדרת, אשר אין בה כדי לבסס זכאות לסעד של מתן חשבונות.
סיכום
63. סיכומם של דברים, ראיתי לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, רו"ח
בר-לב, לפיה למעט הוצאות שאינן מקובלות בסך מצטבר של 6,288 ₪, עבור קניית מזון במקום תלושי חג (הוצאה לגביה אין טענה בתביעה), לא נמצאו הוצאות חריגות או הוצאות כספים שלא כדין על ידי עטר או מי מהנתבעים האחרים.
64. רו"ח בר-לב קבע כי חשבון החברה פעל כחשבון מסלקה לגבי כל הלקוחות הקבועים ובעניין זה דינה של לימוזין, לא היה שונה מדין הלקוחות הקבועים האחרים של החברה אשר הכנסותיה התמצו בקבלת דמי חבר בלבד.
רו"ח בר-לב ציין אמנם שעטר פעל בניגוד עניינים. יחד עם זאת, אישר בעדותו כי מדובר בניגוד עניינים ברמה העקרונית, וכי לא מצא ביטוי לניגוד עניינים זה בבדיקה החשבונאית שערך (עמ' 370 לפרוטוקול). לפיכך, ומהנימוקים המפורטים, ראיתי לקבוע כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח זכאות לכאורה בכספים לגביהם מבוקש סעד של מתן חשבונות. בנסיבות אלה דין התביעה למתן חשבונות להידחות - וכך אני מורה.
65. התובעים יישאו בהוצאות המשפט שנגרמו לנתבעים ובשכ"ט עו"ד, בסך כולל של 75,000 ₪.
68. נקבע לקדם משפט לצורך קביעת המשך ההליכים בתביעה ובתביעה שכנגד ליום 11.6.13 בשעה 8:30.
המזכירות תמציא פסק הדין לבאי-כוח הצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, ד' אדר ב תשע"ד, 06 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.
| תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
|---|---|---|---|
| 09/07/2009 | החלטה בבקשה למתן סעדים זמניים | אברהם יעקב | לא זמין |
| 16/12/2009 | החלטה על בקשה של תובע 1 שינוי / הארכת מועד (בהסכמה) 16/12/09 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 29/12/2009 | החלטה על בקשה של נתבע 1 כללית, לרבות הודעה בקשה למתן הבהרה 29/12/09 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 02/03/2010 | החלטה על בקשה של מומחה בית משפט 1 כללית, לרבות הודעה בקשה 02/03/10 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 04/03/2010 | הוראה לנתבע שכנגד 1 להגיש כתב הגנה שכנגד | אברהם יעקב | לא זמין |
| 20/05/2010 | החלטה על בקשה של תובע 1 שינוי מועד דיון 20/05/10 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 10/06/2010 | החלטה על בקשה של מומחה בית משפט 1 כללית, לרבות הודעה הודעה לבימ"ש 10/06/10 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 24/08/2010 | החלטה מתאריך 24/08/10 שניתנה ע"י אברהם יעקב | אברהם יעקב | לא זמין |
| 01/09/2010 | החלטה על בקשה של נתבע 1 כללית, לרבות הודעה תגובת המשיבים לבקשה למתן צו מניעה זמני 01/09/10 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 02/09/2010 | החלטה על בקשה של נתבע 1 צו לא תעשה (צו מניעה) זמני 02/09/10 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 03/09/2010 | החלטה על בקשה של תובע 1 כללית, לרבות הודעה בקשה דחופה בכתב הודעה על אי המצאת תשובה לבקשה לח"מ 03/09/10 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 06/09/2010 | כמבוקש | אברהם יעקב | לא זמין |
| 13/12/2010 | החלטה על בקשה של נתבע 2 כללית, לרבות הודעה תגובה לבקשה דחופה 13/12/10 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 27/12/2010 | החלטה על בקשה של תובע 1 כללית, לרבות הודעה בקשה מוסכמת להארכת מועד (בהסכמה) 27/12/10 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 22/03/2011 | החלטה על בקשה של תובע 1 כללית, לרבות הודעה הודעה לבית המשפט 22/03/11 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 13/04/2011 | החלטה על בקשה של תובע 1 שינוי מועד דיון 13/04/11 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 05/06/2011 | החלטה על בקשה של תובע 1 שינוי מועד דיון 05/06/11 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 05/06/2011 | החלטה מתאריך 05/06/11 שניתנה ע"י אברהם יעקב | אברהם יעקב | לא זמין |
| 28/09/2011 | החלטה על בקשה של נתבע 3 כללית, לרבות הודעה תגובה 28/09/11 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 26/10/2011 | החלטה על בקשה של תובע 1 כללית, לרבות הודעה תשובת המבקשים בכתב 26/10/11 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 30/10/2011 | החלטה על בקשה של תובע 1 כללית, לרבות הודעה תגובת המבקש בכתב [לתשובת המשיב לבקשה למתן הוראות לנאמן] 30/10/11 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 10/11/2011 | החלטה על בקשה של תובע 1 כללית, לרבות הודעה בקשה [מוסכמת] להארכת מועד להגשת כתב-תביעה מתוקן (בהסכמה) 10/11/11 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 04/12/2011 | החלטה על בקשה של נתבע 1 תיקון כתבי טענות 04/12/11 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 11/12/2011 | החלטה על בקשה של תובע 1 כללית, לרבות הודעה תצהיר לבקשה לתיקון כתב תביעה 11/12/11 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 27/12/2011 | החלטה על בקשה של תובע 1 כללית, לרבות הודעה בקשה להארכת מועד להגשת כתב-תביעה מתוקן 27/12/11 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 31/01/2012 | החלטה על בקשה של מבקש 1 כללית, לרבות הודעה בקשה 31/01/12 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 25/03/2012 | החלטה על בקשה של נתבע 1 הארכת מועד להגשת כתב הגנה /בר"ל 25/03/12 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 03/05/2012 | החלטה 03/05/2012 | לא זמין | |
| 13/06/2012 | החלטה על בקשה של תובע 1 שינוי / הארכת מועד (בהסכמה) 13/06/12 | אברהם יעקב | לא זמין |
| 02/07/2012 | הוראה לבא כוח תובעים להגיש חוות דעת | אברהם יעקב | לא זמין |
| 29/08/2012 | פסק דין מתאריך 29/08/12 שניתנה ע"י אברהם יעקב | אברהם יעקב | צפייה |
| 30/08/2012 | הוראה לנתבע 1 להגיש תצהירי עדות ראשית | אברהם יעקב | צפייה |
| 03/09/2012 | החלטה על בקשה של תובע 1 כללית, לרבות הודעה תגובה לבקשה לדחיית מועדי דיון 03/09/12 | אברהם יעקב | צפייה |
| 05/09/2012 | הודעה על הגשת תצהירי עדות ראשית ובקשה לזימון עד | אברהם יעקב | לא זמין |
| 06/03/2014 | פסק דין מתאריך 06/03/14 שניתנה ע"י בלהה טולקובסקי | בלהה טולקובסקי | צפייה |