1. מדובר בתביעה ובתביעה שכנגד עקב הפרת חוזה. תביעתה של התובעת היא לתשלום פיצויי הסתמכות בסך של 2,822,874 ₪ ותביעתה של התובעת שכנגד היא לתשלום סך של מיליון ₪.

2. התובעת היא חברה פרטית שמניותיה בשליטת מר לוסיאן אייש והנתבעת היא חברה פרטית שמניותיה בבעלות עיריית בת-ים.

בשנת 2006 פרסמה הנתבעת מכרז פומבי לתכנון, הקמה, הפעלה וניהול של מרכז לבילוי ולספורט אתגרי שעתיד היה להיבנות על קרקע עירונית בשטח של כ-40 דונם.

התובעת הייתה היחידה שהגישה הצעה למכרז ובדיון שנערך בוועדת המכרזים זכתה הצעתה של התובעת.

בחודש מאי 2006 נמסרה לתובעת הודעה על זכייתה במכרז והיא חתמה על חוזה הרשאה המהווה חלק בלתי נפרד ממסמכי המכרז ואף הפקידה ערבות בנקאית בהתאם לתנאי המכרז.

בהמשך חתמו הצדדים גם על הסכם הקמת הפרויקט כאשר בהסכם זה קיים תנאי מתלה לפיו תוקפו תלוי באישור שר הפנים.

3. לטענת התובעת, הפרה הנתבעת את חובת תום הלב בכך שבמהלך הזמן מאז חתימת החוזה שינתה הנתבעת את דעתה וחדלה מלשתף פעולה עם התובעת למען קידום הפרויקט ועקב כך ביטלה התובעת את ההסכם.

לטענת התובעת, הפרת חובת תום הלב נעוצה בכך שהנתבעת לא המציאה את אישור שר הפנים לפרוייקט, לא השיבה לפניות של התובעת, לא שיתפה עמה פעולה, הערימה קשיים בכוונה לסכל את אישור התוכניות, לא פינתה חניון אוטובוסים שהיה קיים במקום, הבטיחה הבטחות שווא וכיוצא באלה טענות.

לטענת הנתבעת, נסיגתה של התובעת מהעסקה נובעת מחוסר כדאיות כלכלית.

4. בהודעת הביטול ששלחה התובעת לנתבעת בתחילת שנת 2009 נטען כי הנתבעת הפרה את ההסכמים שבין הצדדים בכך שטרם התקבל אישור שר הפנים לפרויקט, חניון האוטובוסים לא פונה, לא נמנעה גניבת חול מהמתחם, לא הושב החול שנגנב, לא ניתן סיוע למתן היתרי בנייה או כל התייחסות לבקשות של התובעת וכן נטען שהנתבעת מתעלמת ומתחמקת ממתן מענה לפניות רבות של התובעת.

לטענת התובעת, כתוצאה מן האמור לעיל היא איבדה מספר משקיעים פוטנציאליים ולכן היא מודיעה על ביטול החוזה.

למכתב זה נשלחה תשובה על ידי הנתבעת ממנו עולה כי גם לנתבעת טענות רבות כנגד התובעת אולם היא מוכנה לשקול מתן הסכמה לביטול ההסכם ולצורך זה הוצע קיום פגישה.

הצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה באשר לתנאי ביטול ההסכם.

5. אני סבור שבעניין זה הדין עם התובעת. לא ניתן לצפות מהתובעת להשקיע ממון רב ולהתחיל בפועל לתכנן ולהקים את הפארק, כאשר ההסכם בין הצדדים לא אושר על ידי שר הפנים.

אני סבור שהתובעת הוכיחה שהנתבעת משכה ידה מן הפרויקט שכן הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי נשלחה פנייה כלשהי לשר הפנים לאישור ההסכם.

משלא התבקש אישור שר הפנים להסכם, עניין הנתון כולו לאחריות הנתבעת, הפרה הנתבעת את ההסכם הפרה יסודית המזכה את התובעת בזכות לבטל את ההסכם.

מעבר לעניין זה, הוכח כדבעי כי הנתבעת לא עשתה כמעט דבר כדי לסייע לתובעת בהשגת היתרי הבנייה הדרושים למרות שהנתבעת התחייבה לעשות כן.

עיריית בת-ים הערימה קשיים רבים על התובעת בשלב התכנוני ודרשה דרישות שחלקן בלתי סבירות בעליל, אולם מאחר ואין אנו עוסקים בפן המנהלי, לא אפרט בעניין זה.

אני סבור שמכתב התשובה של הנתבעת להודעת הביטול שנשלחה על ידי התובעת, מלמד על הסכמה עקרונית של הנתבעת לביטול ההסכם. עניין זה תומך בטענת התובעת לפיה הנתבעת התחרטה על הקמת הפרויקט ולמעשה חיפשה את הדרך לסגת מן הפרויקט באופן שיגרום לה הוצאות מינימליות.

ראיה לכך היא העובדה שהנתבעת לא ביקשה את אכיפת ההסכם ואף לא פרסמה מכרז חדש להקמת הפרויקט למרות שחלפו למעלה משלוש שנים מיום מתן הודעת הביטול.

כל אלה מלמדים, לטעמי, על כוונתה האמיתית של הנתבעת שלא להקים את הפרויקט ועל רצונה לסגת מן ההתקשרות החוזית תוך הקטנת הוצאותיה ככל האפשר.

6. הנתבעת למעשה סיכלה את התנאי המתלה שהיה בטיפולה ובאחריותה.

לטענת הנתבעת, לא הוגשו המסמכים למשרד הפנים לאישור מכיוון שהתובעת לא הודיעה מיהם המשקיעים הנוספים המצטרפים אליה לפרויקט.

טענה זו אין בה דבר.

אילו חפצה הנתבעת בהקמת הפרויקט, היה עליה להגיש את כל המסמכים לאישור שר הפנים תוך מתן התראה לתובעת לפיה אם לא תצליח התובעת להשיג משקיע נוסף או לא תמצא את המימון בדרך אחרת, הרי שהיא תוחזק כמי שמפרה את ההסכם. אלא שהנתבעת בחרה בדרך אחרת התואמת יותר את הסברה לפיה הנתבעת התחרטה ואין עוד ברצונה להקים את הפרויקט.

יש לזכור שמדובר במשפט אזרחי המוכרע על פי מאזן ההסתברויות.

התנהגותה של הנתבעת בעניין זה מלמדת כי סביר יותר להניח שכוונתה האמיתית הייתה לסגת מן הפרויקט תוך מזעור נזקיה והוצאותיה. מסקנה זו מתיישבת יותר עם העובדה שהנתבעת לא פנתה לשר הפנים לקבל אישור להקמת הפרויקט מאשר המסקנה ההפוכה לפיה הנתבעת לא פנתה לשר הפנים בשל העובדה שהתובעת לא מסרה לה שמות של משקיעים.

מי שחפץ בהמשך הפרויקט ובקידומו, עושה הכל כדי לאלץ את הצד שכנגד למלא אחר חלקו על פי ההסכם.

למעשה, הנתבעת פעלה כמי שאינה חפצה בהמשך קיום הפרויקט ולכן אני סבור שלפחות בעניין זה הפרה הנתבעת את חובת תום הלב.

7. הודעת הביטול נשלחה לאחר שהתובעת פנתה אל הנתבעת מספר רב של פעמים ונתנה לה הזדמנות לקיים את חלקה בחוזה. אינני יכול לקבל את הטענה שהודעת הביטול נשלחה לאחר שחלף המועד הסביר לשליחתה. למעשה נהגה התובעת כמי שמעוניינת להמשיך בביצוע הפרויקט ולא מיהרה לבטל את ההסכם.

אילו הייתה התובעת שולחת את הודעת הביטול זמן קצר לאחר חתימת ההסכם משלא התקבל אישור שר הפנים, הרי שניתן היה לטעון כנגדה שהיא אינה תמת לב ולא נתנה לנתבעת די זמן לקיים את חיוביה. אולם, לאחר שהתובעת נתנה לנתבעת די זמן להשיג את אישור שר הפנים, קמה לה הזכות להודיע על ביטול החוזה ולטעמי לא השתהתה התובעת בהודעתה מעבר לזמן הסביר.

את האמור לעיל יש להחיל גם על אי פינוי חניון האוטובוסים של "דן" על ידי הנתבעת. גם בעניין זה ניתנו לנתבעת אורכות לפנות את חניון האוטובוסים וברור שכאשר החניון אינו מפונה מהקרקע, יקשה מאוד על התובעת להקים את הפרויקט על פי התוכניות.

8. משהגעתי למסקנה שלפחות בשני עניינים מרכזיים (המנעות מפנייה לשר הפנים לצורך קבלת אישורו לפרוייקט והימנעות מפינוי חניון האוטובוסים של "דן") הפרה הנתבעת את חובת תום הלב ובכך גרמה לביטול ההסכם בהודעה שניתנה על ידי התובעת כדין – הפועל היוצא הוא שדין התביעה להתקבל ודינה של התביעה שכנגד להידחות וכך אני מורה.

9. באשר לנזקי התובעת – הנתבעת בסיכומיה טוענת שחלק מן ההוצאות הנטענות כרוכות בניהול כללי של התובעת ואינן נוגעות בהכרח לפרויקט.

טענה זו משוללת כל יסוד. יעודה היחיד של התובעת היה הקמת ותפעול הפרויקט. לא היו לתובעת כל פעולות עסקיות אחרות ולכן כל ההוצאות אשר נגרמו לה, נגרמו לה עקב הפעולות שננקטו לצורך הקמת הפרויקט.

לאחר שעיינתי במסמכים שהגישה התובעת להוכחת הוצאותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי הוצאות אלה אכן הוצאו על ידי התובעת לצורך הפרויקט שכן זה היה העסקה היחידי של התובעת.

לפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,822,874 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 9.7.09, ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאותיה ושכר-טרחת עורך-דינה, כולל מע"מ, בסכום כולל של 200,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ג, 03 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה