עסקינן בתביעה לתשלום הפרשים שונים שלטענת התובע טרם שולמו לו על ידי הנתבעת.

א. נתוני רקע וגדר המחלוקת:

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויים מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 בשל הפגיעה שנגרמה לחלקתו הידועה כחלקה 14, מגרש 14/2 בגוש 775 עקב אשור תכנית ג/10567. עם דחיית התביעה הגיש התובע ערר מטעמו לוועדת הערר המחוזית בעניין תשלום הפיצויים (להלן – "ועדת הערר") מכוח סעיף 198 לחוק הנ"ל.

ועדת הערר מינתה שמאי מטעמה (להלן – "השמאי המכריע"), ובסופו של יום קבלה את הערר וחייבה את הנתבעת בתשלום פיצויים לתובע, כאמור בהחלטתה מיום 7/8/07.

בעקבות מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים לגבי גובה הסכום שעל הנתבעת לשלם לתובע, הבהירה ועדת הערר בהחלטתה מיום 4/9/07 כי בנוסף לסכום הפיצויים שנקבע, על הנתבעת לשפות את התובע בגין הוצאותיו, לרבות הוצאות עבור שכר טרחת השמאי מטעמו בסך של 5,000 ש"ח, ובגין חלקו של התובע בשכר טרחת השמאי המכריע, בסך של 16,356 ש"ח, כאשר סכום ההוצאות נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלום ההוצאות ועד למועד השיפוי בפועל. כמו כן נקבע באותה החלטה, כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין שכר טרחה עורך-דין בשיעור הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000 בהתאם לסכום הפיצוי המשולם בפועל.

בעקבות החלטה נוספת של ועדת הערר מיום 4/5/09 קבע השמאי המכריע ביום 19/5/09, כי ערכו של הפיצוי לתקופת הנזק בתאריך הקובע שהינו יום 19/9/02 (מועד אשור התכנית הפוגעת), עומד על 99,309 ש"ח, ולו יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל (להלן – "סכום הפיצויים").

ביום 5/10/08 שילמה הנתבעת לתובע סך של 164,909 ש"ח לפי החישוב שצורף כנספח ג' לכתב התביעה.

המחלוקת בתיק דנן נסבה על ארבעה נושאים עיקריים כלהלן: חישובי הריבית בגין סכום הפיצויים; תוספת שיערוך וריבית על סכום ההוצאות; גובה שכר טרחת עו"ד המגיע לתובע; וזכות הנתבעת לקיזוז חוב של התובע בגין היטל השבחה מכל סכום שייפסק לו.

הצדדים הסכימו את בית המשפט להכריע במחלוקות ביניהם על סמך סיכומים בכתב שהוגשו מטעמם.

מפאת הנוחיות אדון בכל אחת מהמחלוקות בנפרד.

ב. סכום הפיצויים:

על בסיס קביעת השמאי המכריע מיום 19/5/09 על הנתבעת היה לשלם לתובע את סכום הפיצויים בסך של 99,309 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19/9/02 ועד התשלום בפועל.

על מנת לבדוק אם הסכום ששולם לתובע על ידי הנתבעת ביום 5/10/08 תואם את החלטות ועדת הערר והשמאי המכריע, אבצע את החישובים הנדרשים נכון למועד זה, קרי עד ליום 5/10/08.

לפי האמור, אם מוסיפים הפרשי הצמדה וריבית רגילה על הסך של 99,309 ש"ח מיום 19/9/02 ועד ליום 5/10/08, יוצא שהסכום לתשלום עומד על 139,094 ש"ח (תדפיס של החישוב ייסרק לתיק במקביל למתן פסק הדין, וסימונו: במ/1).

לעניין זה אבקש להבהיר, כי חישוב הריבית לתקופה הנ"ל נעשה לפי הוראת סעיף 5(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן – "חוק פסיקת ריבית"), שמטעמי נוחיות תכונה בהמשך: 'ריבית רגילה', ללא ריבית נוספת לפי סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית, שתכונה: 'ריבית פיגורים'. דרך חישוב זו מתיישבת עם לשון החלטת ועדת הערר וקביעת השמאי המכריע, מה גם שלא מצאתי הצדקה להטיל על הנתבעת ריבית פיגורים לגבי תקופה זו, שכן סכום הפיצויים שעל הנתבעת היה לשלם נותר לא ברור גם לאחר החלטת ועדת הערר מיום 7/8/07.

המועד הראשון בו התבהרה התמונה לעניין גובה הפיצויים היה עם מתן ההבהרה על ידי השמאי המכריע בקביעתו מיום 19/5/09. ומכאן, שאין כל הצדקה לחייב את הנתבעת בריבית פיגורים לפני שחלפו 30 ימים מיום 19/5/09 – שכן המועד האחרון לפירעון קם רק 30 ימים לאחר מכן, כאשר התקופה של 30 ימים היא פרק הזמן שנקבע על ידי ועדת הערר לפי החלטתה מיום 7/8/07 לביצוע התשלום. ובמלים אחרות, עד 30 ימים לאחר קביעת השמאי, קרי עד ליום 19/6/09, סכום הפיצויים המגיע לתובע נושא הפרשי הצמדה וריבית רגילה.

ואולם בחלוף המועד הנ"ל, משלא שולם הסכום במלואו, זכאי התובע לתשלום ההפרש בתוספת הפרשי הצמדה וריבית פיגורים. בהקשר זה מקובלת עלי עמדתו של התובע, ולפיה החלטת ועדת הערר לגבי תשלום סכום כלשהו, היא בגדר החלטה של 'רשות שיפוטית' לפי הגדרתה בסעיף 1 לחוק פסיקת ריבית, ולכן שומה היה על הנתבעת – כמו כל אדם או גוף אחר המחויב בתשלום סכום כלשהו לפי החלטה של רשות שיפוטית - לכבד את החלטות ועדת הערר ולעמוד בחיובים הכספיים אשר הוטלו עליה במועדים שנקבעו לכך, ומשלא עשתה כן ללא הצדק סביר, זכאי התובע לקבל את ההפרש כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית פיגורים לגבי כל התקופה שלגביה הנתבעת לא עמדה בתשלום.

לפי נספח ג' לכתב התביעה (פירוט שנעשה על ידי הנתבעת לגבי הסכום ששולם) מתברר, כי הנתבעת שילמה לתובע בגין רכיב זה סך של 127,188 ש"ח ביום 5/10/08, ולכן ברור כי היה עליה לשלם נכון לאותו מועד את ההפרש שעומד על 11,906 ש"ח (127,188 ש"ח - 139,094 ש"ח). סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית רגילה עד ליום 19/6/09 (המועד האחרון לתשלום לאחר שניתנה הקביעה המבהירה של השמאי המכריע) עומד על 12,250 ש"ח, ומאותו יום ועד היום עומד הסכום עם הפרשי הצמדה וריבית פיגורים על סך של 17,804 ש"ח (תדפיסים של החישובים ייסרקו לתיק במקביל למתן פסק הדין, וסימונם בהתאמה הוא: במ/2 ו-במ/3).

בטרם אעבור לפרק הבא אבקש לציין, כי טענת הנתבעת ולפיה עם שינוי התכנית הפוגעת אין התובע זכאי לפיצוי כלשהו, היא טענה שיש לדחות, בהיותה נוגדת את החלטת ועדת הערר אשר קבעה את סכום הפיצויים בשים לב לשינוי התכנית כאמור.

ג. סכום ההוצאות:

לפי החלטת ועדת הערר מיום 4/9/07, על הנתבעת היה לשפות את התובע בגין הוצאות השמאי מטעמו והשמאי המכריע בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההוצאה ועד למועד השיפוי.

בטרם אדרש לכל הוצאה והוצאה רואה אני לנכון להבהיר בתחילה, כי לא ברור לי מדוע התעכבה הנתבעת בתשלום ההוצאות משך שנה וחודש (!) עד שביצעה את תשלום ההוצאות. יתרה מזאת, לא ברור לי מדוע בחרה הנתבעת לשלם את הוצאותיו של התובע בערכי קרן, בניגוד גמור להחלטת ועדת הערר, אשר הורתה על הוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלום ההוצאות ועד למועד השיפוי. ויודגש, גם לאחר הגשת הסיכומים מטעם הנתבעת לא מצאתי מענה לשאלות שהצגתי, ובנסיבות אלו קשה להשתחרר מהרושם כי התנהלותה של הנתבעת כלפי התובע בעניין זה גבלה בזלזול מוחלט בהחלטות ועדת הערר ובשוויון נפש כלפי האינטרסים הלגיטימיים של התובע.

בהינתן הדברים הנ"ל, ברי כי יש מקום לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית פיגורים לגבי כל סכום שלא שולם במועדו.

לגופו של עניין - הנתבעת אינה חולקת על האמור בסיכומי התובע לגבי סכום ההוצאות בהן נשא ולגבי מועד הוצאתן, לפיכך אגש כעת לבירור ההפרשים המגיעים לתובע בגינן ברוח הדברים שצוינו לעיל.

התובע שילם שכר טרחה לשמאי מטעמו בסך של 5,000 ש"ח נכון ליום 13/2/05. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית רגילה ממועד זה ועד למועד האחרון שבו היה על הנתבעת לשלמו, שהוא 30 ימים מיום מתן ההחלטה, קרי עד ולא יאוחר מיום 4/10/07, עומד על 5,816 ש"ח, ומיום 4/10/07 ועד למועד התשלום בפועל ביום 5/10/08 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית פיגורים עומד הסכום על 6,713 ש"ח (תדפיסים של החישוב ייסרקו לתיק במקביל למתן פסק הדין, וסימונם בהתאמה הוא: במ/4 ו-במ/5).

סכום ההוצאות ששולם על ידי התובע לשמאי המכריע עמד על סך של 16,336 ש"ח ששולם ביום 15/7/05. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית רגילה ממועד זה ועד למועד האחרון שבו היה על הנתבעת לשלמו, שהוא 30 ימים מיום מתן ההחלטה, קרי עד ולא יאוחר מיום 4/10/07, עומד על 18,649 ש"ח, ומיום 4/10/07 ועד למועד התשלום בפועל ביום 5/10/08 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית פיגורים עומד הסכום על 21,525 ש"ח (תדפיסים של החישובים ייסרקו לתיק במקביל למתן פסק הדין, וסימונם בהתאמה הוא: במ/6 ו-במ/7).

סכום האגרה בו נשא התובע לשם הגשת הערר עמד על סך של 1,675 ש"ח ששולם ביום 13/2/05. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית רגילה ממועד זה ועד למועד האחרון שבו היה על הנתבעת לשלמו, שהוא 30 ימים מיום מתן ההחלטה, קרי עד ולא יאוחר מיום 4/10/07, עומד על 1,948 ש"ח, ומיום 4/10/07 ועד למועד התשלום בפועל ביום 5/10/08 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית פיגורים עומד הסכום על 2,248 ש"ח (תדפיסים של החישובים ייסרקו לתיק במקביל למתן פסק הדין, וסימונם בהתאמה הוא: במ/8 ו-במ/9).

ומכאן, שבמועד ביצוע התשלום בפועל, ביום 5/10/08, על הנתבעת היה לשפות את התובע בסך של 30,486 ש"ח בגין ההוצאות הנ"ל (2,248 + 21,525 + 6,713). לעומת זאת, הנתבעת שילמה בפועל סך של 23,011 ש"ח (סכום ההוצאות הנומינלי), ולכן עליה לשלם לתובע את ההפרש בסך של
7,475 ש"ח. סכום זה כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית פיגורים מיום 5/10/08 ועד היום עומד על 11,670 ש"ח (תדפיס של החישוב ייסרק לתיק במקביל למתן פסק הדין, וסימונו: במ/10).

ד. שכר טרחת עו"ד:

בעוד התובע טוען כי היה מקום לשלם את שכר הטרחה לפי השיעור המדורג שבכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), תש"ס-2000 (להלן – הכללים"), שנע בתביעות נזיקין בין 15% ל-12.5% בהתאם לסכומים הרלוונטיים לעניין, טוענת הנתבעת כי שילמה לתובע שכר טרחה בשיעור של 10%, שכן ההליך אשר התקיים בפני ועדת הערר אינו תביעת נזיקין מובהקת, והוא מתאים יותר להליך בוררות מאשר להליך משפטי.

התובע צירף לסיכומיו את הכללים הנ"ל נכון לשנת 2008 וטוב שכך, שכן הסכומים שצוינו באותם כללים עודכנו בינתיים לסכומים גבוהים יותר.

בכל הנוגע למחלוקת הנוגעת לשכר הטרחה, נחה דעתי להעדיף את עמדת התובע, בכפוף להסתייגות לגבי אופן החישוב כפי שיבואר בסוף הפרק. הטעם לכך נעוץ בעובדה שהנתבעת לא מסרה כל הסבר מניין שאבה מתוך הכללים את השיעור של 10% עליו הסתמכה כביכול לשם חישוב שכר הטרחה, אף שוועדת הערר הפנתה מפורשות לכללים אלה בהחלטתה. יתרה מזאת, ההסבר של הנתבעת, ולפיו ההליך שהתקיים דומה על פי מאפייניו להליך בוררות משום שההליך בפני ועדת הערר הוא הליך מיוחד שאינו דומה לניהול הליך בפני בית המשפט, הוא הסבר שאינו מתיישב עם השיעור עליו התבססה לשם חישוב רכיב זה, שכן לפי אותם כללים שכר הטרחה בהליך בוררות עומד על 75% מהשכר המומלץ לגבי עניינים אזרחיים בבית המשפט – וברי כי אפילו הנתבעת עצמה לא התבססה על קריטריון זה כאשר שילמה את שכר הטרחה.

ניתן לסכם ולומר, כי הנתבעת לא מסרה כל הסבר ולא הפנתה לאף סעיף ספציפי בכללים, המסביר מדוע שילמה שכר טרחת עו"ד בשיעור 10% דווקא ולא כל שיעור אחר, אף שוועדת הערר הפנתה לכללים אלה לשם ביצוע התשלום.

בנסיבות העניין, אני מקבלת את עמדת התובע וקובעת כי על הנתבעת היה לשלם שכר טרחה לפי המפורט להלן, כאשר 'המדרגות' הרלוונטיות לתשלום הן בהתאם לסכומים והשיעורים שצוינו בכללים שצורפו לסיכומי התובע (המעודכנים נכון לשנת 2008):

סכום הפיצויים לצורך ביצוע החישוב נכון למועד התשלום ביום 5/10/08: 139,094 ש"ח.

לפי הכללים הנ"ל, השיעור הרלוונטי הוא 15% עד לסך של 137,060 ש"ח, קרי: 20,559 ש"ח.

מעל לסכום הנ"ל שיעור שכר הטרחה עומד על 12.5%, ולכן הסכום לתשלום בגין ההפרש העומד על 2,034 ש"ח, הינו: 254 ש"ח.

ומכאן, שעל הנתבעת היה לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בסך של 20,813 ש"ח (254 + 20,559) בעוד שבפועל שילמה לו הנתבעת סך של 12,719 ש"ח (שהם לפי המצוין בנספח ג' לכתב התביעה
14,690 ש"ח כולל מע"מ בשיעור של 15.5% כשיעורו אז).

לפיכך זכאי התובע לקבל את ההפרש שעומד על 8,094 ש"ח נכון למועד התשלום ביום 5/10/08. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית רגילה עומד על 9,600 ש"ח (תדפיס של החישוב ייסרק לתיק במקביל למתן פסק הדין, וסימונו: במ/11).

כמו כן זכאי התובע לשכר טרחה בגין הפרש הפיצויים שמגיע לו לפי פרק ב' לעיל בשיעור של 12.5% מהסך של 17,804 ש"ח, קרי סכום נוסף של 2,226 ש"ח.

לסיכום, התובע זכאי להפרשי שכר טרחה בסך של 11,826 ש"ח (2,226 + 9,600), ובתוספת מע"מ כשיעורו היום: 13,836 ש"ח.

לא אסיים מבלי להבהיר, כי בניגוד לעמדת התובע, לא כללתי בסכום ששימש בסיס לחישוב שכר הטרחה את סכום ההוצאות, שכן הוספת סכום ההוצאות על סכום הפיצויים לשם חישוב שכר הטרחה, מנוגד להחלטת ועדת הערר מיום 4/9/07 אשר קבעה בסעיף 2 להחלטתה, כי שכר הטרחה יהיה נגזרת של סכום הפיצויים, כאשר ברור מלשון סעיף 1 לאותה החלטה, כי קיימת הבחנה בין סכום הפיצויים לסכום ההוצאות.

סיכום ביניים:

על יסוד החישובים שפורטו בפרקים הקודמים אני קובעת, כי על הנתבעת לשלם לתובע הפרשים בסכום כולל של 43,310 ש"ח.

קיזוז:

המחלוקת האחרונה שיש לתת עליה את הדעת נוגעת לטענת הקיזוז שהועלתה על ידי הנתבעת.

לטענת הנתבעת, התובע חב בהיטל השבחה בעקבות אשור תכנית המשביחה את ערך חלקתו. חוב זה נוצר עם הנפקת היתר הבניה לתובע ביום 7/7/98 אך משום מה לא נשלחה לו דרישת תשלום. לטענת הנתבעת בסיכומיה, חוב זה עומד על 29,323 ש"ח. זה המקום להעיר, כי הנתבעת ציינה בסיכומיה את אותו סכום שצוין בבקשתה למתן רשות להתגונן ולא טענה כי יש להוסיף אליו תוספת כלשהי בגין שערוך או ריבית, וטוב שכך, שכן אין לזקוף לחובת התובע את השיהוי הניכר והבלתי מוסבר מצד הנתבעת בגביית חוב זה.

הנתבעת הוסיפה, כי התובע לא הגיש כתב תשובה לטענת הקיזוז אשר הועלתה על ידה בהזדמנות הראשונה בבקשה למתן רשות להתגונן, ולמעשה לא בקש לחלוק על עצם החיוב או על גובהו. כמו כן התובע לא העלה טענת התיישנות או כל טענה אחרת כנגד כך.

אכן, התובע לא הגיש כתב תשובה על מנת לחלוק על טענת הקיזוז ולא טען להתיישנות החוב. גם בסיכומים של התובע לא מצאתי טענה של ממש כנגד הקיזוז האמור. כל שטוען התובע לעניין זה הוא, שהנתבעת רשאית בבוא היום להעלות טענה זו במסגרת הליכי ההוצל"פ, מבלי להבהיר מדוע חסומה דרכה לממש את הקיזוז כבר עתה.

בנסיבות העניין, אני מתירה לנתבעת לקזז מהחוב שלה כלפי התובע בגין ההפרשים מושא ההליך דנן את היטל ההשבחה בסך של 29,323 ש"ח נכון להיום.

אחרית דבר:

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 43,310 ש"ח נכון להיום בגין ההפרשים המפורטים מעלה. מסכום זה רשאית הנתבעת לקזז סך של 29,323 ש"ח בגין חוב של התובע עבור היטל השבחה, כך שהסכום לתשלום יעמוד נכון להיום על 13,987 ש"ח.

בנוסף לאמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בגין ההליך דנן בשיעור של 17.5% מהסכום הנ"ל בתוספת מע"מ, וכן החזר אגרה ששולמה כשהיא משוערכת נכון להיום.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית לפי סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ז ניסן תשע"ג, 27 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.