1. בפני בקשה לביטול פסק דין, שניתן נגד המבקש בהעדר הגנה ביום 15.10.09. על פי פסק הדין חוייב המבקש לשלם למשיב סכום של 29,306 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט, והכל בהתאם לכתב התביעה, בו נטען, כי המבקש נותר חייב סכום זה בגין הסכם שכירות (דמי שכירות, חוב לחברת חשמל ותיקונים שנאלץ המשיב לעשות בבית).

יצוין, כי פסק הדין ניתן על ידי כב' הרשם אוחיון, ואילו הבקשה לביטולו הובאה בפני, נוכח שינויים בסדרי העבודה בביהמ"ש.

2. לטענת המבקש, לא קיבל לידיו כלל את כתב התביעה, ועל כן דין פסק הדין להתבטל על פי חובת הצדק. לטענתו, כתב התביעה ופסק הדין נשלחו לכפר זלפה, בו אינו מתגורר מאז 2001, על רקע סכסוך משפחתי, שבעקבותיו עזב את הכפר ועבר תחילה לעראבה ובהמשך – לאום אל פחם.

לגופו של עניין, לטענת המבקש, לא נותר חייב דבר למשיב, מאחר ושילם את דמי השכירות כסדרם וגם שילם עבור צריכת החשמל. המבקש טוען, כי עזב את המושכר במצב טוב, ואינו חייב בתשלום הסכום שנדרש עבור תיקונים. לטענת המבקש, מאחר ובכתב התביעה לא צוינו חודשי השכירות שלא שולמו, הרי שיש לראות את התביעה בגינם כתביעה שהתיישנה, בשים לב לכך שהסכם השכירות הוא מ-2001 ואילו התביעה הוגשה ב-2009.

3. המשיב מתנגד לביטול פסק הדין. לטענתו, ההמצאה נעשתה כדין, ומכל מקום, ההליכים הרבים שבוצעו לאחר מתן פסק הדין מוכיחים על ידיעה של המבקש בפועל אודות פסק הדין שניתן נגדו. לטענת המשיב, חזקה כי פסק הדין, אשר נשלח למבקש על ידי מזכירות ביהמ"ש, אכן הגיע ליעדו בסמוך לאחר שניתן. בהמשך לכך, ננקטו נגד המבקש הליכי הוצאה לפועל שונים, כפי שפרט המשיב בתגובתו. הליכים אלו כללו מסירת אזהרה, הטלת עיקולים והגבלות. על כן, לטענת המשיב, ידע המבקש אודות פסק הדין, ואף אם חלה תקלה בהמצאת כתב התביעה, הרי שאין לבטל את פסק הדין, לאור ידיעה זו.

בנוסף טוען המשיב, כי אין למעשה הגנה מפני התביעה. נותר חוב לחברת החשמל, ועל המבקש לשלמו. נעשו תיקונים במושכר לאחר עזיבת המבקש, שלא דאג לבצע בעצמו תיקונים הכרחיים, ואף על כך עליו לשלם. עוד טוען המשיב, כי הסיבה היחידה להגשת הבקשה, בחלוף זמן כה רב מאז ניתן פסק הדין, הוא עיקול שהוטל על מקרקעין, אשר בכוונת המבקש למכור. לטענת המשיב, בכוונת המבקש להוסיף ולהתחמק מתשלום חובו.

4. כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.

כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).

ככל שלא נפל פגם במתן פסק הדין, אפשר שיבוטל פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית – אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.

אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון, נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).

אולם עיקר המשקל יינתן לשאלה השנייה, קרי – סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך המשפטי. מי שמבקש ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה אינו נדרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).

5. לאחר שבחנתי את טענות המבקש, לא השתכנעתי כי אמנם נפל פגם בהמצאה, המחייב ביטולו של פסק הדין, מתוך חובת הצדק. המבקש טוען, כי צוינה כתובתו בכפר זלפה, אותו עזב לפני הגשת התביעה, אלא שאישור המסירה מעיד על כך, שההמצאה בוצעה בכפר אום אל פחם, לאחר שהמבקש אמנם לא אותר בזלפה.

קיים אישור מסירה, החתום לכאורה על ידי המבקש עצמו, ואילו המבקש לא התייחס עניינית לאישור המסירה הנושא את חתימתו.

6. אשר לבקשה לביטול פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש, סבורני כי דינה להתקבל, אך בכפוף להפקדת סכום משמעותי בקופת ביהמ"ש, כפי שיפורט להלן.

ראשית יוער, כי אין בפני אסמכתא אודות המצאת פסק הדין עצמו לידי המבקש, שכן זה נשלח על ידי מזכירות ביהמ"ש לכתובת בה לא אותר המבקש (בכפר זלפה), ואישור המסירה הוחזר בציון "לא ידוע". אין בפני אסמכתא אחרת, המוכיחה ידיעה פוזיטיבית של המבקש אודות פסק הדין שניתן נגדו, ולא ניתן ללמוד על ידיעה כזו מעצם נקיטת הליכי הוצל"פ רבים, במיוחד כאשר אלו לא הניבו תוצאות כל שהן, כטענת המשיב.

אף על פי כן, המבקש מעלה טענות הגנה ראויות לכאורה. המשיב טוען לאי תשלום דמי שכירות, ואילו המבקש טוען כי שילם את דמי השכירות במלואם. המבקש אמנם לא הציג קבלות, אך בכתב התביעה לא צוינו החודשים שעבורם לא שולמו דמי השכירות, בעטיים נתבע סכום של 19,800 ₪. לכאורה הראה המשיב תשלום חוב לחברת החשמל, אך המבקש מעלה טענות גם כנגד חיוב זה. נוסף על כך, התביעה כוללת רכיב של תיקונים (בסך 3,500 ₪), אשר לטענת המבקש אינו חייב בו, ואף בכך יש משום הגנה טובה לכאורה.

בנסיבות אלה, כאשר המבקש מעלה טענות הגנה טובות לכאורה, ומנגד – ביטול פסק הדין כרוך בפגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיב, אשר מנסה לגבות את פסק הדין מאז שניתן, בשלהי 2009 ובמשך שלוש שנים, ורק לאחרונה הצליח לעקל נכס של המבקש; וכאשר נראה לכאורה כי לא נפל פגם בעצם מתן פסק הדין, אלא המבקש לא דאג לטפל ולהתגונן במועד מפני התביעה שהוגשה נגדו; הרי שראוי כי פסק הדין יבוטל, והמבקש יקבל את יומו בביהמ"ש, בכפוף לכך שיפקיד בקופת ביהמ"ש ערובה, שיהא בה כדי להבטיח את פסק הדין, ולו בחלקו.

לאור האמור, אני מורה כי בכפוף להפקדת סכום של 10,000 ₪ בקופת ביהמ"ש, תוך 45 יום מקבלת החלטה זו, יבוטל פסק הדין. מאחר והמבקש הפקיד כבר סכום של 2,000 ₪, עליו להפקיד כעת את ההפרש בסך 8,000 ₪ בלבד.

ככל שיופקד הסכום האמור, יבוטל פסק הדין, ותינתן למבקש רשות להתגונן, וזאת בהתאם לתקנה 214(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

בהעדר הפקדה כאמור, יעמוד פסק הדין על כנו.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים, ותביא את התיק בפני, עם הפקדת הסכום האמור בקופת ביהמ"ש, או בחלוף המועד לביצוע ההפקדה.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ג, 17 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.