23 מרץ 2014

1. בפנינו תביעתו של מר מחאמיד ח'אלד (להלן: "המנוח/התובע") כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן:"הנתבע") להכיר במחלת הריאות ממנה הוא סבל לטענתו, כ"תאונת עבודה"- כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן – החוק) .

2. ביום 7.11.10 מינה בית הדין את ד"ר ליגי משה, לשמש כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן-המומחה), על מנת שייתן חוות דעת רפואית, בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין עבודת התובע לבין מחלת הריאות ממנה הוא סבל .

3. ב-7.7.11 ניתן פסק דין הקובע כי לאור מסקנת ד"ר ליגי משה בחוות דעתו הרפואית, לפיה המחלה ממנה סובל התובע - פיברוזיס של הריאות איננה תוצאה של חשיפתו הממושכת לחומרים שונים ואבק במהלך עבודתו בענף הבניין, קבענו שאין להכיר בתובע, כמי שנפגע ב"תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 79 ל חוק הביטוח הלאומי .

4. התובע ערער על פסק הדין לבית הדין הארצי (עב"ל 21526-08-11), שם נקבע כי הצדדים קבלו את המלצת בית הדין, לפיה יוחזר התיק לבית הדין האזורי על מנת שתועברנה למומחה היועץ הרפואי דר' משה ליג'י שאלות הבהרה, כדלקמן:

"א. המומחה היועץ הרפואי יתבקש להתייחס בצורה מפורטת לחוות דעתו של פרופ' וינר פליטאל מיום 22.6.09. ככל שחוות דעתו של פרופ' וינר אינה מקובלת על דעתו של המומחה, דר' ליג'י, ינמק היטב את עמדתו.

לתשומת ליבו של דר' ליג'י במיוחד קביעות של פרופ' וינר כי החומרים: אסבסט ואדי צבע, אליהם היה המערער חשוף (כמפורט ברשימת העובדות המוסכמות), ידועים כחומרים הגורמים למחלת המערער.

ב. בחוות דעתו מציין דר' ליג'י כי "לא ניתן להתעלם לחלוטין מהחשיפה התעסוקתית על פי רשימת החומרים והמסמכים המפרטים את הרכב חומרי העבודה ועל פי החלטת בית הדין, וזאת כיוון שהחומרים הללו היו עלולים להחמיר במידה מסוימת (אפקט סינרגי) את נזקי העישון הממושך והכבד ודרכי הנשימה".

לתשומת לב ד"ר ליג'י: החמרה במצב מחלתו של המערער משמעה גם כן קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין המחלה. ד"ר ליג'י מתבקש אם כך להבהיר האם לדעתו תנאי עבודתו של המערער החמירו את מחלתו.

2. כמו כן הסכימו הצדדים, כי בית הדין האזורי, בהפנותו את שאלות ההבהרה כמפורט לעיל, יפנה את דר' ליג'י למסמך שיצא תחת ידו בעניינו של המערער מיום 10.8.11, לאחר שניתנה חוות הדעת".

5. בהחלטה מיום 26.6.12, הועברו למומחה שאלות הבהרה בהתאם להנחיית בית הדין הארצי (עבל 21526-08-11).

6. בחוות דעתו המשלימה מיום 18.7.12, במסגרת תשובותיו לשאלות הבהרה, קבע המומחה בין היתר כך:

"1. עברתי על חוות הדעת של פרופ' ויינר בעיון רב.

אין מחלוקת שלנ"ל מחלת ריאות כרונית משמעותית , יחד עם זאת המסקנות בחוות דעתו אודות הקשר לתעסוקה פשטניות ואינן לוקחות בחשבון את מגוון התהליכים הפתולוגיים הרבים העלולים לגרום למחלות ריאה אינטרסטיציאליות כרוניות. יש לדעת שבספרות הרפואית קיימות עשרות סיבות הגורמות למחלת ריאות כזו. רשימת המחלות ארוכה וכוללת סיבות שלא נשללו בנ"ל . בטבלה מס' 1-1 בספר הנודע ... רשימה ארוכה מאוד של מחלות הגורמות למחלות ריאה אינטרסטיציאליות כרוניות.

2. יש להדגיש שבנ"ל לא נעשתה אבחנה של מחלת הריאות בדרך הראויה והנכונה והיא ע"י ביצוע ביופסיה של הריאה (אולי מטעמי זהירות וכו') ולכן ההנחה של פרופ' ויינר שלנ"ל מחלת ריאות הנגרמת מתעסוקתו הינה לחלוטין תאורטית וחסרת ביסוס.

3. יש להזכיר ולהדגיש שהנ"ל מעשן כבד, ידוע היטב שעישון כבד כשלעצמו עלול לגרום לנזקים ריאתיים ניכרים הן אינטרסטיציאליים והן אמפיזמטיים כפי שנצפו בנ"ל.

4. לעצם האפשרויות שמחלתו קשורה לחשיפה לאסבסט: ראויה לעיון ההתייחסות אשר ניתנה לממצאים רנטגניים הקשורים לחשיפה לאסבסט בספרות הרפואית וזאת בספר ... הידוע ... ובפרק אשר דן בביטויים הרנטגניים של אסבסטוזיס של הריאות (עמ' 73) נקבע כי גם אם קיים סיפור של חשיפה לאסבסט, שינויים אינטרסטיציאליים בבסיסי הריאות (בצילומי חזה) עלולים להיות משניים למחלות נוספות הגורמות לשינויים ריאתיים כאלה. אולם , אם בנוסף קיימים גם ממצאים של שינויים פלאורליים ... אזי החשד לקיום מחלת אסבסטוזיס של הריאות הינו סביר יותר (בנ"ל לא נמצאו ממצאים כאלה).

5. לגבי האפשרות שמחלת הנ"ל נגרמה ע"י אבק הסיליקה שבמסגרת עבודות הבניין הרי שידוע היטב שנזקי הסיליקה בריאות (סיליקוזיס) מרוכזים בעיקר באונות העליונות של הריאות בנ"ל לא נמצאו ממצאים שכאלה.

6. עיינתי היטב גם במובאת הספרות הרפואית מס' 1 בחוות דעתו של פרופ' ויינר. שם נאמר במפורש שבמחלות ריאה אינטרסטיצאליות שיעור הגרימה ע"י חשיפה תעסוקתית נאמד בכ-15-20% מכלל המחלות ובמרבית (ההדגשה במקור- נ.ח) המקרים של פגיעה ראתית תעסוקתית מדובר במחלה הנקראת ... מחלה הנגרמת כתוצאה מחשיפה לאלרגנים אורגניים תעסוקתיים /סביבתיים. ממצאים ותמיכה למחלה כזאת לא נצפו בנ"ל.

7. המאמר ברשימת הספרות מס' 1 שהובא בחוות הדעת של פרופ' ויינר אף מדגיש את הצורך בביצוע ביופסיה ריאתית לשם קביעת האבחנה בעיקר בנוכחות מצב של קיום מס' גורמים פוטנציאליים למחלת ריאות כמו בנ"ל וגם כדי לשלול סיבות אחרות הגורמות למחלה (סעיף 1 לעיל) . בנ"ל לא בוצעה ביופסיה לאישור האבחנה ואפילו כעבור זמן ממושך לאחר בעיות הלב מהן סבל.

תשובה לשאלה ב':

להערכתי תרומת החשיפה התעסוקתית היתה בהחלט עלולה לגרום להחמרת תסמיני מחלת הריאות בנ"ל ולמשך תקופת עבודתו. אני מעריך את תרומת תנאי עבודתו בהחמרת מחלתו בשיעור של 10-20% (קשר סיבתי של החמרה).

תשובה לשאלה ג':

הנ"ל פנה אליי בהיותי מנהל רפואי של המרכז למניעת מחלות ריאה ושחפת אשר בת"א בשאלת טיפול תומך בסדנת שיקום לחולי ריאות כרוניים. בעת פנייתו אלי (תשעה חודשים לאחר מתן חוות דעתי לבית הדין) לא מסר לי על היותו נשוא חוות דעתי לבית הדין.

לאור ממצאי מחלתו כפי שהוצגה בתיעוד רפואי שהביא אכן המלצתי על השתתפותו בסדנה טיפולית לשיקום ריאות."

להלן עיקר טענות הצדדים:

7. לטענת ב"כ המנוח ,אין לקבל את קביעת המומחה לפיה השפעת העבודה על מחלתו של המנוח הינה בשיעור של 10-20% , בד בבד לקבוע כי השפעת העבודה הייתה מכרעת ביותר לאור נימוקיו של המומחה מטעם בית הדין, לפיהם: לא אובחנה במנוח מחלה ריאתית מתוך רשימת מחלות הריאה הקיימות לשיטתו בספרות.

8. ב"כ המנוח הוסיף לטעון כי, לשיטתו של ד"ר ליג'י איבחון המחלה הריאתית ממנה סבל התובע לא נעשתה בצורה ראויה היות ולא נעשתה ביופסיה ריאתית שאז ניתן היה להגיע לאבחנה אמיתית. באותה נשימה טוען ב"כ המנוח ניתן לקבוע כי גם קביעתו של ד"ר ליג'י הינה תאורטית וחסרת ביסוס מאחר ולשיטתו לא נעשתה ביופסיה ריאתית.

9. מנגד טוען הנתבע כי, דין התביעה להידחות לאור קביעת המומחה לתרומת תנאי עבודת התובע למחלתו בשיעור של 10-20% ,כאשר הפסיקה קובעת כי שיעור זה אינו מהווה הוכחה לקשר סיבתי נדרש ומפנה לעב"ל 148/07 רון קמפינסקי נ' המל"ל.

10. עוד טוען הנתבע, כי בהתאם להלכה הפסוקה, על בית הדין להעדיף את חוות דעתו שלך המומחה מטעמו על פני חוות דעת מטעם אחד הצדדים,בהיות חוות דעת זו אובייקטיבית ואינה תלויה בצד כלשהו.

דיון והכרעה:

11. לאחר שעיינו בכל כתבי הטענות ונספחיהם,בחוות הדעת של המומחה, ובחוות הדעת המשלימה ובשאר המסמכים בתיק, החלטנו שאין להכיר במנוח, כמי שנפגע ב"תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, לאור חוות דעתו של המומחה אשר קבע באופן חד משמעי כי "גם אם קיים סיפור של חשיפה לאסבסט, שינויים אינטרסטיציאליים בבסיסי הריאות (בצילומי חזה) עלולים להיות משניים למחלות נוספות הגורמות לשינויים ריאתיים כאלה. אולם , אם בנוסף קיימים גם ממצאים של שינויים פלאורליים ... אזי החשד לקיום מחלת אסבסטוזיס של הריאות הינו סביר יותר (בנ"ל לא נמצאו ממצאים כאלה).לגבי האפשרות שמחלת הנ"ל נגרמה ע"י אבק הסיליקה שבמסגרת עבודות הבניין הרי שידוע היטב שנזקי הסיליקה בריאות (סיליקוזיס) מרוכזים בעיקר באונות העליונות של הריאות בנ"ל לא נמצאו ממצאים שכאלה"

לא ניתן לומר שחוות הדעת של המומחה בעניינו של התובע, אינה מנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה. קביעות המומחה מוסברות היטב ומבוססות על העובדות והחומר הרפואי אשר עמד בפניו, והמומחה התייחס מפורשות לשאלות שנשאל והשיב תשובות מנומקות. משכך - לא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיקים הימנעות מאימוץ חוות הדעת.

12. לטענת ב"כ המנוח, ניתן לקבוע שגם קביעותיו של ד"ר ליג'י הינן תיאורטיות וחסרות ביסוס כפי שטען כנגד מסקנות המומחה מטעם התובע פרופ' ויינר, שהרי לשיטתו של המומחה, היות ולא נעשתה ביופסיה ריאתית לאימות מחלת הריאות ממנה סבל המנוח לא ניתן לאמת את המסקנה אליה הגיע פרופ' ויינר, לכן למעשה- גם חוות דעתו של דר' ליג'י אינה מבוססת מאותו הנימוק. ברם, הואיל וחוות דעתו של המומחה מבוססת על ספרות רפואית ידועה ומקובלת אליה הפנה במסגרת חוות הדעת , ולפיה קיימות עשרות סיבות העלולות לגרום למחלת הריאות ממנה סבל המנוח ורשימה של מחלות הגורמות למחלה זו. ודוק, המומחה הסביר בשפה פשוטה ומובנת כי בדיקת הביופסיה הייתה יכולה לאשש את הגורם למחלה, ומשלא נעשתה בדיקת ביופסיה אין בסיס למסקנה חד משמעית כי מחלת הריאות נגרמה עקב חשיפה תעסוקתית דווקא ולא עקב גורם אחר, במיוחד שישנם מספר גורמים רבים אחרים העלולים לגרום למחלה. המומחה מפנה ל-"מאמר ברשימת הספרות מס' 1 שהובא בחוות הדעת של פרופ' ויינר אף מדגיש את הצורך בביצוע ביופסיה ריאתית לשם קביעת האבחנה בעיקר בנוכחות מצב של קיום מס' גורמים פוטנציאליים למחלת ריאות כמו בנ"ל וגם כדי לשלול סיבות אחרות הגורמות למחלה (סעיף 1 לעיל) . בנ"ל לא בוצעה ביופסיה לאישור האבחנה ואפילו כעבור זמן ממושך לאחר בעיות הלב מהן סבל" לאור האמור, נדחית טענה זו של ב"כ המנוח.

13. להערכת המומחה הרפואי ד"ר ליג'י , תרומת החשיפה התעסוקתית של המנוח היתה בהחלט עלולה לגרום להחמרת תסמיני מחלת הריאות במנוח, ולהערכתו תרומת תנאי עבודתו על החמרת מחלתו הייתה בשיעור של 10-20% .

נפסק להלכה, כי במקרה והשפעת גורם התעסוקה על החמרת המחלה הינה בשיעור של פחות מ-20% מכלל גורמי התחלואה, אין המדובר בהשפעה משמעותית על המחלה ואין להכיר במחלה כפגיעה בעבודה." במקרה שלפנינו לא קבע המומחה כי השפעת העבודה על הליקוי בריאותיו של המערער הייתה בגובה 20%. המומחה העריך את ההשפעה בגובה 10% - 20%. השפעה בשיעור זה איננה השפעה משמעותית לפי כל קנה מידה. משאלו הם פני הדברים, אין להכיר בקשר סיבתי ולו חלקי בין עבודת המערער לבין הליקוי בריאותיו" (ראה: עב"ל 148/07 קמפינסקי – המוסד לביטוח לאומי ניתן ב- 14.7.2008; עב"ל 65/10 המוסד לביטוח לאומי נ' מיכאל כהן ניתן ב- 15.5.2011: עב"ל 22598-08-12‏ ‏ שמואל צדוק נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ב-28.5.13)

14. לאור קביעתו הבהירה ,החד משמעית והמנומקת היטב של המומחה בחוות דעתו ובחוות דעתו המשלימה, שאין כל קשר סיבתי בין הופעת המחלה, לבין תנאי עבודתו, אנו קובעים שיש לדחות את התביעה.

15. יש לזכור כי, באשר למשקל שמייחסים בתי הדין לעבודה, לחוות דעתו של מומחה יועץ רפואי, קבע בית הדין הארצי לעבודה:

"בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית" (עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 2.11.1999). ועוד נפסק, כי "לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה" (עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.6.2005). במקרה שלפנינו, לא מצאנו כל פגם בחוות דעתו של המומחה המצדיק סטייה מחוות דעתו.

16. התביעה נדחית- ללא צו להוצאות.

17. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד .

ניתן היום, כ"א אדר ב תשע"ד, (23 מרץ 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.