7753-07-09 6.5.13

החלטה

1. בפני בקשה לפטור את המבקש מתשלום המחצית השנייה של האגרה בסך של 61,836 ₪, ולחילופין, להורות שהמחצית השנייה תשולם מתוך הסכום שייפסק לזכות המבקש. לחילופי חילופין לדחות את מועד תשלום האגרה ב-6 חודשים.
2. המבקש הגיש תביעה לתשלום פיצויים על סך 4,500,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, על ידי המשיבה.
3. ביום 25.10.12 נקבע כי ההוכחות ישמעו בימים 18.2.13, 21.2.13 ו-25.2.13.

שישה ימים לפני מועד הראשון לשמיעת ההוכחות הגיש המבקש בקשה לפטור אותו מתשלום מחצית השנייה של האגרה מהטעם שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשלם את הסכום.

1. היועץ המשפטי לממשלה לא הגיב לבקשה למרות שהיא הועברה לתגובתו. המשיבה מתנגדת לבקשה הן מהטעם שהתובע לא עמד בתנאים שנקבעו בתקנות בית משפט (אגרות) תשס"ז – 2007 (להלן: "התקנות"), ביחס לפטור מאגרות (לא כלל בבקשתו את הפירוט הנדרש, לא הציג דו"ח של מס הכנסה או פירוט אחר המעיד על יכולותיו מלבד הצהרתו שאין לו כסף ולא הוכיח שעשה ניסיונות כנים לגיוס הכספים לצורך תשלום האגרה), והן מהטעם שהתביעה אינה מגלה עילה.
2. על פי הנטען בתצהיר שהגיש המבקש לתמיכה בבקשתו, שולמה המחצית הראשונה של האגרה מכספי הביטוח הלאומי שהתקבלו בידו כמענק שאירים עקב פטירת אשתו ב-5.11.95 ומעזרה מילדיו.

באשר למחצית השנייה, התכוון המבקש להשתמש בכספים אותם היה אמור לקבל, לטענתו, מרשות המיסים כהחזר, אך ימים ספורים לפני הגשת הבקשה התברר לו כי ההחזר מתעכב ככל הנראה עקב עומס עבודה ברשות המסים.

למועד שהיה קבוע להוכחות ביום 18.2.13, התייצב רו"ח של המבקש ולשאלת ביהמ"ש, הבהיר רו"ח כי אין המדובר בהחזר כספים ש"קיימת וודאות שהם יתקבלו אצל המבקש אלא בכספים שקיימת סבירות מאוד גבוהה שמס הכנסה יחזיר".

דיון והכרעה

1. בימ"ש רשאי לפטור בעל דין מתשלום אגרה או חלקה בהצטבר שני תנאים: הראשון, אין ביכולתו של בעל הדין לשלם את האגרה. השני, התביעה מגלה עילה.

המבקש אינו עומד בשני התנאים כפי שיבואר להלן.

1. התביעה הוגשה ב-07/09.

לאחר הגשת כתב ההגנה ביקש התובע לתקן את התביעה ולאחר מכן ביקש פעם אחר פעם לדחות את הדיון מכיוון שלא היו בידו ראיות להוכחת תביעתו.

בכתב התביעה המתוקן נטען כי התובע הגיש בקשה להיתר בנייה על חלקה שבבעלותו שאושרה בכפוף למילוי השלמות שונות. לטענתו הוא המציא את כל האישורים הנדרשים ומשביקש להסדיר את התשלומים הדרושים לצורך הוצאת ההיתר, נמסר לו מפי גורמים במשיבה כי הנתבעת עומדת לפרסם הודעה על הכנת תכנית ותנאים למתן היתר על פי הוראות סעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבנייה והודעה זו תחול גם על החלקה בה התבקש היתר הבניה וגם על חלקות נוספות שבבעלות המבקש לגביהן טרם הגיש בקשה להיתר, אך היה בכוונתו לעשות כן. עוד נמסר לו כי "לא יינתנו היתרי בנייה למעט לשיפוץ ולעבודות מצומצמות" (ס' 12 לעתירה המתוקנת). לימים, כך לטענת המבקש, התברר כי לא פורסמו הודעות לפי סעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבנייה. כתוצאה מהתנהלות המשיבה שהטעתה אותו נבצר ממנו לממש את תכניות הבניה ו/או המכר ונגרמו לו נזקים בשיעור של 4.5 מיליון ₪. על פי הנטען הנזקים נובעים מירידת ערכם של המקרקעין, ממניעת רווח יזמי ומפגיעה בשמו הטוב והם עולים בקרוב ל-7,300,000 ₪ אך המבקש העמיד את תביעתו על סך של 4,500,000 ₪ כסכום התביעה המקורית שהגיש.

8. תצהיר עדות ראשית של המבקש, על אף אורכו, עמום, ללא תאריכים שיכולים להצביע לוח הזמנים והסמיכות הנדרשת בין הטענות לתוצאות הנטענות, לא צורפו מסמכים התומכים בטענות ולמעשה פרט להצהרתו של המבקש לא קיימת ראיה התומכת בתביעה ואומר, בזהירות הראויה, כי סיכויי התביעה אינם טובים שכן קיים ספק בשאלה אם קיים פסול בהתנהלות המשיבה, ואם יקבע שכן, האם התנהלות זו גרמה למבקש נזק ומה שיעורו.

9. באשר ליכולת הכלכלית טוען המבקש בתצהיר התומך בבקשה כי בעבר היה איש עסקים מצליח אשר קרס כלכלית בשל התנהלותה של המשיבה. כיום, בקושי רב ובעזרת ילדיו, הוא מצליח לאזן את הוצאותיו והכנסותיו.

בתצהיר התומך בבקשתו מפרט המבקש בפרוט רב את קורות חייו אך לא כל מסמך שיצביע על מצבו הכלכלי בעבר או בהווה. במיוחד אפנה לסעיף 7 (כ) - 7 (כח), כשלא ברור, מתוך האמור בהם כיצד מאדם ש"עדיין היו לי נכסי מקרקעין בישראל שערכם היה גדול בהרבה מחובותיי לבנקים" (סעיף 7(כ)), למי ש"באחת [הפך להיות] לחדל פרעון" (סעיף 7(כא).

המבקש לא פירט את רשימת הנכסים שהייתה בידו, מדוע נזקק לאשראי תמורתם ושעבד את המקרקעין הנדונים שנרכשו על פי טענתו, ממקורות עצמיים (ס' 18 לכתב התביעה).

10. המבקש גם לא הבהיר מדוע יש לו יסוד להאמין כי יקבל החזק ממס הכנסה ולמרות הזמן שחלף מאז הגשת הבקשה ההחזר ממס הכנסה כפי הנראה לא התקבל.

לאור האמור הבקשה נדחית. ניתנת לתובע ארכה של 14 יום לתשלום האגרה שאם לא כן, התביעה תימחק.

11. עם הגשת הבקשה לפטור מהמחצית השנייה של האגרה הגישה המשיבה בקשה, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, לחיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאותיה בסכום שלא יפחת מ-70,000 ₪. לטענת המשיבה, הסיכויים שהתביעה תתקבל נמוכים ויש סבירות גבוהה שהתובע לא יישלם לה את ההוצאות שיפסקו לטובתה בפסק הדין.

לאור התוצאה אליה הגעתי, לא ראיתי צורך בשלב זה ליתן החלטה בבקשה להפקדת ערובה. אם תשולם מחצית השניה של האגרה תוך פרק הזמן שקצבתי, אתייחס לבקשה.

תזכורת פנימית ביום 21.5.13.

ניתנה היום, כ"ו אייר תשע"ג, 06 מאי 2013, בהעדר הצדדים.