ע"פ הודאתו בכתב אישום מתוקן הורשע הנאשם, בשתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש, בשתי עבירות של איומים ובארבע עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות.

תמצית עובדות כתב האישום אשר מונה שישה פרטי אישום ומתייחס לשנים 2006-2009 ולמעשים שנעשו כלפי בת זוגו של הנאשם הן כדלקמן:

בתאריך 10.7.09 על רקע ויכוח ביניהם, היכה הנאשם את המתלוננת באגרופו בצווארה וסטר לה, מיד בסמוך הניף הנאשם את אצבעו לעבר המתלוננת ואיים עלייה בכך שאמר לה "כי אם תכין בשבוע הבא ג'חנון זה יהיה הסוף שלה". בתגובה לכך סטרה המתלוננת לנאשם ושמה מגבת סביב צווארו, ושניהם נפלו על המיטה.

הנאשם קם, היכה אותה בראשה ובגבה ושרט אותה. המתלוננת סטרה שוב לנאשם ובתגובה הוא היכה אותה באגרופיו, עד כי אפה זב דם. כן נגרמו למתלוננת שריטות וסימנים אדומים בפניה.

באוגוסט 2008 תקף הנאשם את המתלוננת ובעט בצלעותיה.

בשנת 2007, בערב ראש השנה, כחודש לאחר לידת בנם, על רקע ויכוח ביניהם, תקף הנאשם את המתלוננת, משך בשערותיה והפילה על הרצפה.

בשנת 2007, בעת שהמתלוננת הייתה בחודש החמישי להריונה, הנאשם החל לגדף את המתלוננת, הניף לעברה כיסא, איים עליה ותקף אותה בכך שמשך בשערותיה וסטר לה.

בשנת 2007, בעת שהמתלוננת הייתה בחודש השלישי להריונה הנאשם תקף את המתלוננת וסטר לה.

בנובמבר 2006, על רקע ויכוח ביניהם, בעט הנאשם בכף רגלה של המתלוננת וכתוצאה מכך נגרמה לה נפיחות והיא נזקקה לטיפול רפואי.

הוגשה תעודה רפואית באשר לאירוע זה משנת 2006 ולפיו היתה המתלוננת מאושפזת בבית החולים במשך שישה ימים בשל סיבוך שחל במקום החבלה בקרסול.

בטיעוניה לעונש התביעה הדגישה את חומרת המעשים נשוא כתב האישום, וכי מדובר במסכת אלימות שהשתרעה על פני כשלוש שנים, כאשר יחסי הכוחות בין השניים ברורים ואף כאשר בהזדמנות אחת העזה המתלוננת והחזירה בסטירות לנאשם, הוא היכה אותה מנה אחת אפיים.

הנאשם היכה את המתלוננת במהלך הריונה ומיד לאחר לידת בנה וכל זאת בשל שהתנהלותה לא נשאה חן מלפניו, כגון רצונה לבקר את הוריה וכיו"ב.

לטעמה של התביעה הרי שהנאשם הודה ולקח אחריות על מעשיו לא בשל שטובת המתלוננת עומדת לנגד עיניו אלא בשל העונש.

עוד עתרה התביעה שלא לייחס משקל כלשהו לחלוף הזמן במקרה זה שכן, כך ציינה, היה זה בשל התנהלותו של הנאשם.

התביעה הציגה לבית המשפט אסופת פסקי דין של אלימות במשפחה לפיהם מצווים בתי המשפט לשרש את התופעה של אלימות במשפחה אשר הפכה למכת מדינה.

התביעה ערה לכך כי מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי, אך נוכח הנסיבות המחמירות במקרה זה, עתרה להטיל על הנאשם עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננת בסך 11,000 ₪ וקנס בסך 1,000 ₪. (רכיבי הקנס והפיצוי הם רכיבים מוסכמים על ידי הצדדים).

ב"כ הנאשם פרטה את המשבר שהיה בין בני הזוג ואשר הובילו את הנאשם למעשים אלו.

ב"כ הנאשם אינה מקלה ראש במעשיו של הנאשם אך היא מדגישה כי מדובר בנאשם שלקח אחריות על מעשיו והודה בכתב האישום המתוקן .

ב"כ הנאשם סבורה כי גם למתלוננת חלק במעשיו של הנאשם שהרי מדובר בנאשמת שסטרה לנאשם ואף ניסתה לחנוק אותו ונטלה חלק פעיל באירועים.

כן הוסיפה כי מדובר במי ששיקם את חייו למרות שלא עבר הליך טיפולי, הנאשם גר בסמיכות למתלוננת, שני ילדים גרים אצלו ושאר הילדים מגיעים אליו על בסיס קבוע.

ב"כ הנאשם סבורה כי הטלת מאסר בפועל תחזיר את המשפחה לאחור, המזונות יפסקו ותהיה פגיעה הן במתלוננת והן בילדים.

לכן לאור האמור לעיל ב"כ הנאשם עתרה להשית על הנאשם עונש שירוצה בעבודות שירות.

בדברו האחרון מסר הנאשם כי הוא מגדל עתה שניים מילדיו וכי ילדיו זקוקים לסיועו.

לאחר הטיעונים לעונש, פנתה המתלוננת במכתב אל בית המשפט ואל התביעה ובו סיפרה כי היא מצויה בהליך של שיקום יחסיה עם הנאשם וכי בכוונת שניהם לפנות לטיפול זוגי ופרטני.

לטעמה, כך כתבה, לא יהיה בשליחתו של הנאשם אל מאחורי סורג ובריח משום פתרון שכן יהא בכך כדי לפגוע בפרנסת ששת ילדיה, וכי עתה בעלה – הנאשם משלם את מזונותיהם כסדרם ואינו מחסיר ממנה דבר.

המתלוננת ביקשה כי לא יוטל על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל בכליאה ממשית על מנת שתוכל לשקם את חיי הזוגיות שלה ואת משפחתה.

לאור פניה זו ולאור עמדתם של הצדדים באשר לפניה זו הופנה הנאשם אל שירות המבחן על מנת שיבחן את עניינו בהקשר לפנייתה של המתלוננת.

שירות המבחן מצא כי הנאשם נעדר עבר פלילי ופרשה זו היא היחידה התלויה ועומדת כנגדו.

עוד מצא שירות המבחן כי הנאשם שירת שירות צבאי תקין ולאחריו החל בעבודה סדירה ולמעשה לאורך כל השנים שמר על רצף תעסוקתי תקין.

לנאשם ולמתלוננת שישה ילדים ומערכת יחסיהם היתה תקינה לאורך השנים עד כי הדרדרה בשנים האחרונות, לתפיסתו בשל מצוקה כלכלית בה היו נתונים ובשל כך שהמתלוננת הגבילה אותו ונהגה בו בקנאות.

הנאשם נטל אחריות על מעשיו והסביר כי אותן שנים היה נתון להתפרצויות וחש כי אשתו אינה מסייעת לו. לאחר הגשת כתב האישום הורחק מאשתו ובמשך שלוש שנים חי בנתק מוחלט ממנה.

בחודש נובמבר 2012 החל הנאשם יחד עם המתלוננת טיפול זוגי במסגרת שירותי הרווחה על רקע רצונם לשקם את יחסיהם.

להערכת המטפל הנאשם אינו מהווה עתה סיכון למתלוננת.

כמו כן החל הנאשם בטיפול קבוצתי לגברים אלימים. המתלוננת הנמצאת גם היא בטיפול דיווחה כי אין גילויי אלימות כלפיה.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם רוכש בטיפולים אלה את הכלים הראויים להתמודדות עם מצבים בעייתיים וכי הפנים את הבעייתיות שבהתנהגותו ובנזקים שהסב למתלוננת.

לאור כל אלה ולאור עמדת בני הזוג המליץ שירות המבחן על העמדתו של הנאשם במבחן לתקופה של שנה.

לאחר שניתנה ארכה לא קצרה לקבלת התסקיר שקבלתו נדחתה אף היא לצורך שילובו של הנאשם בטיפולים הנזכרים לעיל, התקיים דיון נוסף בעניינו של הנאשם והצדדים השלימו טיעוניהם לענין העונש.

התביעה עמדה על טיעוניה הקודמים והפנתה אל האמור בתסקיר שירות המבחן באשר לדפוסי ההתנהגות של הנאשם אשר הובילו אותו בעת שקיים את מערכת היחסים הזוגית עם המתלוננת וציינה כי למעשה חל ביניהם נתק ארוך מאוד של שלוש שנים ועל כן יש ליתן לתסקיר משקל מועט.

ב"כ הנאשם הדגישה את הטיפול אותו עובר הנאשם וכן את עמדתה הברורה של המתלוננת לבל יישלח הנאשם אל מאחורי סורג ובריח.

לאחר מעצרו של הנאשם, כך תארה, התפרקה המשפחה וסבלה ממצוקות רבות ועתה בכוונת המשפחה להתאחד בשנית ולשקם את היחסים. אם יישלח הנאשם לריצוי מאסר בפועל יהא בכך אך כדי לקטוע מסלול מבורך זה.

בדברו האחרון בדיון זה ציין הנאשם כי הוא עובר טיפולים והדגיש כי ילדיו זקוקים לשני הוריהם וביקש את עזרת בית המשפט לשיקום הזוגיות והמשפחה.

אודה ולא אבוש כי לו נגזר דינו של הנאשם לאחר הדיון הראשון שהתקיים בעניינו ונשמעו הטיעונים לענין העונש היה העונש שנגזר עליו מאסר בפועל בדרך של כליאה ממשית וכעתירתה של התביעה.

מדובר בנאשם אשר מעשיו כלפי המתלוננת השתרעו על פני שלוש שנים ואשר כללו בשש הזדמנויות שונות מעשים של אלימות ממשית ובוטה שלא פסחה על המתלוננת גם בעת הריונה וגם זמן קצר מאוד לאחר לידה.

לעיתים הביאו המעשים אף לחבלות של ממש.

בנסיבות כאלה היתה עתירתה של התביעה לענין העונש ראויה ואפילו מתונה.

אלא, שמאז, כמפורט לעיל, חלו התפתחויות בתיק זה, הן מבחינת המתלוננת והן מבחינת הנאשם עצמו, לרבות חלוף הזמן, שהינו לא רק מאז ביצוע המעשים אלא אף מאז הודה בהם הנאשם והוכרע דינו.

לאחר נתק של שלוש שנים בין הנאשם לבין המתלוננת, גמלה בין השניים החלטה לנסות ולשקם את חייהם הזוגיים ואת משפחתם ולפיכך פנו השניים לקבל טיפול זוגי, פרטני וקבוצתי.

המתלוננת הביעה עמדה ברורה כי אין לה כל רצון כי הנאשם יישלח אל הכלא וכי מבחינתה יהיה בכך משום פגיעה בניסיון לשיקום המשפחה.

הנאשם עצמו עשה מאמצים ניכרים לשיקום בטיפולים מסוגים שונים ונראה כי הוא אכן חפץ בשיקום משפחתו.

ועם זאת, לא מצאתי לקבל את המלצות שירות המבחן.

לאור חומרתם של המעשים בהם הורשע הנאשם, היקפם, אורך הזמן על פניו השתרעו, דפוס ההתנהגות שגילה הנאשם לאורך זמן זה אשר יש בו אלימות בוטה וממשית, הפגיעה הממשית בתא המשפחתי – אינם מאפשרים הסתפקות בצו מבחן בלבד.

האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי לבין שיקומו של הנאשם ייעשה באופן ריצויו של העונש ובמידתו.

אני גוזרת על הנאשם ארבעה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות באופן ובמתכונת שהתווה הממונה על עבודות השירות בחוות דעתו מיום 8/4/13.

עוד אני גוזרת על הנאשם שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה כלשהי שעניינה אלימות או איומים.

אני מטילה על הנאשם קנס בסך 1,000 ₪ או שלושה ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בשני תשלומים חודשיים שווים ורצופים שהראשון בהם ישולם ביום 1/6/13 והבא אחריו ביום 1/7/13. לא ישולם תשלום במועדו, יעמוד כל הסכום לפרעון מיידי.

אני מחייבת את הנאשם בתשלום פיצוי למתלוננת בסכום מוסכם של 11,000 ₪.

הסכום יופקד בקופת בית המשפט לטובתה של המתלוננת בעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים שהראשון בהם ביום 1/6/13 והבאים אחריו בכל ראשון לחודש שלאחר מכן. לא ישולם תשלום במועדו, יעמוד כל הסכום לפרעון מיידי.

הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 30/5/13 בשעה 8.00 ביחידה לעבודות שירות במפקדת מחוז מרכז ברמלה.

מובהר לנאשם כי עליו לעמוד בכל תנאי עבודות השירות ובביקורות הפתע שייערכו בהן וכי כל הפרה של תנאי מתנאי עבודות השירות תביא להפסקתן המינהלית ולריצוי העונש בדרך של כליאה ממשית.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ג, 01 מאי 2013, במעמד הצדדים.