לפניי תביעה כספית לתשלום סך 133,842 ₪ ליום הגשת התביעה, תמורה המגיעה לתובעת, לטענתה, מכוח הסכם למתן שירותים שנכרת בינה לבין הנתבעת 1 (להלן – העיריה).

רקע

1. התובעת, המנוהלת על-ידי מר גמאל שדאפנה (להלן – שדאפנה), עוסקת במתן ייעוץ וסיוע לרשויות מקומיות במיצוי והגדלת תקציבי משרד החינוך המתקבלים עבור מוסדות החינוך שבתחומיהן.

2. ביום 06.06.07 נחתם הסכם בין התובעת לבין העיריה (להלן – ההסכם). לפי ההסכם, התובעת תעניק לעיריה שירותים בתחומים בהן היא עוסקת, בעבור שני בתי ספר שבתחום העיריה – בית ספר מקיף שאג'ור ובית ספר תיכון דיר-אל-אסד. התחומים לגביהם יינתן השירות פורטו בהסכם כדלקמן:

א. יעוץ וטיפול בהעלאת דרגת התקצוב ששייכת לבתי הספר – רמת שירות.

ב. ייעוץ והעלאת פרופיל המורים + גמולים למורים.

ג. ייעוץ וטיפול בתיקון שעות תקן, מגמות, היחס בין שעות ומגמות בית הספר לבין הכרה מול משרד החינוך.

3. בסעיף 1.1 להסכם נקבע כי העיריה תשלם לתובעת עבור שירותיה "לפי שעות עבודה ולא יותר מ- 20% + מע"מ מערך הסכום הנוסף שיתקבל על ידי העיריה ממשרד החינוך כתוצאה מעבודת השירות" שתבצע התובעת. יצויין כי חרף ניסוחו של סעיף התמורה, עולה מטיעוני הצדדים כי אין מחלוקת ביניהם שזכאות התובעת (ככל שתוכח) הינה לפי פרמטר של 20% מתוספת התשלום לבתי הספר כתוצאה מעבודת התובעת, ולא לפי שעות עבודה (ראו: סע' 2 לסיכומי הנתבעות; עמדת שדאפנה בעדותו, עמ' 25 ש' 7-8).

4. הצדדים חלוקים בשתי שאלות עיקריות. האחת – תוקף ההסכם, והשניה – האם נוספו לעיריה תקציבים כתוצאה מפעילות התובעת, באופן המזכה אותה בתשלום 20% משיעור התוספת לפי ההסכם. במחלוקות אלה אדון להלן.

5. בטרם אדרש לגופם של דברים יצויין, כי עירית אלשאגור יוסדה בחוק בשנת 2003 והורכבה משלוש רשויות מקומיות שאוחדו, ובהן הנתבעת 2 - מועצה מקומית מאג'ד כרום, והנתבעת 3 - המועצה מקומית דיר אלאסד (ראו: חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו- 2004) (מס' 2), התשס"ג – 2003). ביום 01.12.2009 נכנס לתוקפו חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד אל כרום, דיר אל אסד ובענה), תשס"ט – 2008 (להלן - החוק המבטל), וכוננו מחדש הרשויות המקומיות שאוחדו בעירית אל שאג'ור ואילו זו האחרונה בוטלה. בהתאם לצו הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד אל-כרום, דיר אל אסד וביענה), תש"ע – 2009, שהותקן על-ידי שר הפנים מכוח החוק המבטל, הרשויות המקומיות שכוננו מחדש יהיו חליפותיה של העיריה בכל הליך משפטי שהיה תלוי ועומד ערב הביטול הנוגע לתחומיהן (כפי שהוגדרו בחוק המבטל), ונושאות בזכויות ובחובות העיריה בתחומים אלה.

דיון והכרעה:

תוקף ההסכם:

6. הנתבעות טוענת כי ההסכם הינו מחסר כל תוקף, משלא אושר ונחתם על-ידי החשב המלווה של העיריה, וזאת בהתאם להוראת סעיף 142ג(5) לפקודת העיריות [נוסח חדש]. יצויין כי ההסכם חתום על-ידי גזבר העיריה וראש העיריה, לצד חותמת העיריה.

7. אין בידי לקבל טענה זו משהנתבעות לא הניחו לה תשתית עובדתית. בתצהיר העדות הראשית של החשב המלווה המכהן של המועצה המקומית מג'ד אל-כרום, רו"ח ניר נחמני (להלן – נחמני), צויין כי הוא כיהן כחשב מלווה של העיריה בזמנים הרלוונטיים לעובדות המתוארות בכתב התביעה. אלא שבעדותו בבית המשפט הסתבר כי הוא מונה בחודש נובמבר 2007, דהינו - לאחר חתימת ההסכם מיום 6.6.07. בתצהיר העדות הראשית של נחמני ובעדותו בבית המשפט לא נאמר דבר לעניין כהונת חשב מלווה בתקופה שקדמה לתחילת כהונתו ובעת שנחתם ההסכם, כאשר זוהי נקודת הזמן הרלוונטית לטענת אי-חוקיות ההסכם בענייננו. מדובר בנתון עובדתי שלבית המשפט אין ידיעה שיפוטית לגביו ושיש להוכיחו. משלא נעשה הדבר, לא ניתן לקבל את הטענה בדבר אי-תקפות ההסכם בהיעדר אישור כאמור.

8. אציין, מעבר לנדרש, כי ככל שהיה מוכח שהיה לעיריה חשב מלווה בעת הרלוונטית, לא היה בכך בהכרח כדי להביא לדחיית התביעה. בהתאם לפסיקה, מקום בו לא קוימו הוראות דין מחייבות באשר להתקשרויות של רשויות מקומיות, וההתקשרות קויימה בפועל, ניתן, במקרים מתאימים, להורות על חיוב כספי מכוח דיני ההשבה ועשיית עושר ולא במשפט, תוך איזון בין האינטרסים הנוגדים באמצעות הפחתת שיעור ההשבה (ראו: ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים (פורסם במאגרים) (2009). בנסיבות ענייננו, בשים לב בין היתר לעדותו של החשב המלווה הנוכחי כי היה נכון עקרונית לשאת בתשלום ככל שהיה מוכח כי קויימו תנאי ההסכם (עמ' 23, ש' 25-27), ומשהגעתי למסקנה להלן כי אכן פעולותיה של התובעת בשירות העיריה נשאו פרי במישור התקציבי, סבורני כי אף לו היתה מוכחת טענת העיריה בדבר כהונת חשב מלווה בתקופה הרלוונטית, היה מקום לבצע הפחתה מסוימת בגין היעדר אישור החשב, להבדיל מדחיית התביעה כליל. אולם כאמור לעיל, משלא הונחה תשתית ראייתית לטענה, אין צורך לדון ולהכריע בכך.

האם זכאית התובעת לתשלום עפ"י ההסכם

9. ומכאן למחלוקת בדבר מימוש תנאי ההסכם, קרי – האם נוספו תקציבים לבתי הספר כתוצאה מפעולתה של התובעת.

10. התובעת צירפה העתקי חשבונות שהעבירה לעיריה וכן קבצי נתונים של משרד החינוך באשר לשינויים תקציביים ביחס לבתי הספר הנ"ל. לטענתה, עולה מהנתונים כי נוספו לעיריה תקציבים כתוצאה מפעילותה, ובגין כך היא זכאית לשכר-טרחה בסך 32,064 ₪ עבור התוספת לבית הספר בדיר אל –אסד ולסך 83,875 ₪ עבור התוספת לבית ספר מקיף אלשג'ור.

11. הנתבעות, מנגד, טוענות כי התובעת לא הוכיחה כי ניתן על-ידה שירות כלשהו, וכי השירות, ככל שניתן, תרם לתוספת תקציב משרד החינוך. מאחר ושכר הטרחה שנקבע בהסכם הוא על בסיס הצלחה ונגזר מתוספת לתקציב שהוא תוצר פעולותיה של התובעת, הרי שהתובעת אינה זכאית לכל תשלום. לפי הנטען, התוספות התקציביות שניתנו לבית הספר, אליהן מפנה התובעת, מקורן בשינויים ועדכונים כספיים של מערכת החינוך, ואין להם כל קשר לפעילותה של התובעת.

12. בשים לב לטיבה של המחלוקת בין הצדדים, מינה בית המשפט (כב' השופט בולוס) מומחה, רו"ח רוני פלג (להלן – המומחה), לחוות דעתו במחלוקת. בחוות דעתו הגיע המומחה למסקנה, כי יש לייחס חלק מהתוספת בתקציב לעבודתה של התובעת, והעמיד את שכר הטרחה המגיע לה בגין תוספת זו על סך 40,101 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. שני הצדדים הביעו הסתייגות מחוות דעת המומחה והמומחה נחקר על-ידם.

13. לאחר שמיעת העדויות ועיון בטענות הצדדים, מסקנתי היא כי התובעת הוכיחה, במאזן ההסתברויות, כי היא זכאית לתשלום לפי ההסכם, בגין תוספות תקציביות שקיבלו בתי הספר כתוצאה מפעילותה לפי ההסכם, אם כי בסכומים פחותים מהנטען על-ידה.

14. מנתוני משרד החינוך בדבר תקצוב הרשויות המקומיות (פלטי דוחו"ת מית"ר של משרד החינוך אשר צורפו לתצהיר שדאפנה), כפי שהוגשו על-ידי התובעת, עולה בבירור כי אכן התקבלו תוספות תקציביות עבור בתי הספר נשוא ההסכם, וזאת בשנת הלימודים הרלוונטית להסכם (תשס"ז). הנתונים שהוצגו כוללים דו"ח מיתר מחודש יוני 2007 (להלן – נתוני יוני 2007), ובו פירוט נתוני התקציב, ודו"ח נוסף לחודש יולי 2007 (להלן – נתוני יולי 2007). המומחה מטעם בית המשפט ערך השוואה בין הנתונים בדו"חות הנ"ל לבין נתוני התקציב כפי שהיו בתחילת שנת הלימודים תשס"ז, קרי – בטרם חתימת ההסכם. הנתונים פורטו על-די המומחה בטבלאות בנספחים א' ו- ב' לחוות דעתו, תוך הבחנה בין שני בתי הספר. בטבלאות התייחס המומחה לעליה בין נתוני התקציב הבסיסיים (לתחילת שנת הלימודים) לבין נתוני התקציב כפי שהם עולים מנתוני יוני 2007 (תחת הכותרת "שלב 1"), וכן השוואה בין נתוני יוני 2007 לנתוני יולי 2007 (תחת הכותרת "שלב 2"). עיון בנתונים מעלה כי במסגרת שלב 2 הנ"ל, כלל המומחה רק את התוספת הנוספת שהתווספה בין יוני ליולי 2007. סה"כ התוספת התקציבית ביחס לשנת הלימודים כולה, מהווה, איפוא, את צירוף הסכומים המסכמים של שלב 1 ושלב 2 (לפי החלוקה שערך המומחה).

15. הנתבעות טוענות כי אין כל יסוד ראייתי ליחס את תוספת התקציב, שכשלעצמה איננה במחלוקת ממשית, לפעולות התובעת דווקא, כאשר לטענתן מקור התוספות הוא אחר. לעניין זה הציגו הנתבעות בפני המומחה חוזר של מנכ"ל משרד החינוך מיום 28.6.07 ובו עדכון על תוספות שכר ותשלומים לחודש זה, אשר הוחלו רטרואקטיבית החל מחודש ינואר 2007, שצורף כנספח ד' לחוות דעת המומחה. המומחה בעדותו הסביר כי לא הוצגו בפניו נתונים מדויקים ע"י מי מהצדדים בדבר החלק היחסי של השינוי האמור בתוספת התקציב, וכי בהיעדר נתונים לא ניתן לכמת בדיוק את שיעור התוספת האמורה (עמ' 17, ש' 16-22). עם זאת הוא הסביר, כי בחינת הנתונים מעלה כי אכן במהלך השנה היתה עליה משמעותית בתקציב שלא ניתן לייחס אותה הגיונית לפעולות שהתובעת טוענת שביצעה, ולפיכך יש סבירות כי מקורה בתוספת חיצונית. המומחה ראה לקבוע כי יש להפחית מתוספת התקציב הכוללת שחישב, סך של 118,724 ש"ח בגין תוספת תקציבים חיצונית להסכם.

16. כפי שצויין, שני הצדדים חולקים על מסקנת המומחה; התובעת ממקדת טענותיה במסקנת המומחה בדבר תוספת תקציבית כלשהי שהתקבלה כתוצאה מפעולות התובעת, ואילו לתובעת טרוניות על ההפחתה שביצע המומחה בגין תוספות תקציביות חיצונית כמצויין לעיל. לאחר בחינת הנתונים ועדות המומחה, אני רואה לקבל בעקרון את מסקנות המומחה, אם כי סבורני כי יש לערוך את החישוב לעניין התוספת התקציבית באופן שונה במקצת מזה שנעשה על-ידו, כפי שיפורט להלן.

17. תחילה אדרש לטענות הנתבעות בדבר היעדר כל בסיס ראייתי למסקנה בדבר קשר סיבתי בין פעולות התובעת לבין התוספות התקציביות שניתנו לבתי הספר. לעניין זה טוענות הנתבעות כי התובעת לא הציגה דו"חות עבודה, יומני עבודה או כל ראיה אחרת שיש בה כדי להוכיח את פעולותיה מכוח ההסכם ולקשור ביניהן לבין התוספת התקציבית.

אין בידי לקבל את טענות הנתבעות. כפי שצויין, עולה בבירור כי לבתי הספר ניתנו תוספות תקציביות בשנת הלימודים לגביה נערך ההסכם. התוספות ניתנו בגין אותם פרמטרים שההסכם בין הצדדים מתייחס אליהם במפורש: העלאת סיווג "רמת השירות" של הבית הספר, שינוי בשעות התקן ושינוי הסיווג של מגמות (ראו: הסעיף הראשון בהסכם המפרט את תחומי הפעילות). שדאפנה בעדותו הסביר את האופן בו הוא פועל, כך שהוא מקבל את נתוני בית הספר ובודק אותם אל מול המדדים שקובע משרד החינוך כבסיס להענקת תקציבים, ועורך התאמות בהתאם. כך, למשל, קביעת מספר הכיתות נערכת על-ידו ביחס לתקן משרד החינוך עבור גודל כיתה, ולא לפי חלוקה בפועל, דבר המשפיע על נתוני בית הספר וכתוצאה מכך על המדדים הרלוונטיים לקביעת התקצוב (עמ' 25, ש' 20-29). אכן, הראיות בכתב מטעם התובעת באשר לפעולות שבוצעו על-ידה הינן דלות יחסית, מבלי שצורפו דו"חות עבודה מפורטים או תכתובת מול משרד החינוך, אולם אינני סבורה כי יש בכך כדי להכריע את גורל התביעה. התובעת הגישה לעיריה בזמן אמת חשבוניות על פעולותיה, בתוספת נתוני משרד החינוך אודות השינויים התקציביים. עדות שדאפנה היתה ברורה ומפורטת, והרושם שעלה ממנה הוא כי מדובר במי שבקיא מאוד ברזי מערכת התקצוב של משרד החינוך, ועושה שימוש בידע זה בעבודתו מול משרד החינוך בעבור רשויות מקומיות. נראה כי עבודת התובעת היא בעיקרה לפי "תורה שבעל-פה", מה שתואר על-ידי שדאפנה כעריכת בדיקות, שיחות עם הנוגעים בדבר ונסיעות למשרד החינוך, ועדכון נתוני בתי הספר בהלימה לקריטריונים הרלוונטיים למשרד החינוך (עמ' 25, ש' 7-8; עמ' 28, ש' 23-24), וזוהו סוג המומחיות שביקשה העיריה לנצל מלכתחילה.

כפי שכבר צויין, הוכח כי בפועל היתה תוספת תקציבית לבתי הספר ממועד סמוך לחתימת ההסכם, אשר נשענת בין היתר על אותם פרמטרים הנזכרים בהסכם ככאלה לגביהם תייעץ התובעת לעיריה על מנת להגדיל את תקציב משרד החינוך המועבר אליה לשנה זו. טענות העיריה כי מקור התוספת התקציבית הוא כולו אחר, לא נתמכה בנתונים שיש בידי העיריה להציג, למעט חוזר מנכ"ל החינוך בדבר תוספת שכר ותשלומים בשנת 2007 (נספח ד' לחוו"ד המומחה). כך למשל, טענת העיריה כי השינוי ברישום מספר התלמידים בבית הספר, מקורו בשינוי ריאלי במספרי התלמידים ולא בעדכון הדיווח שבוצע על-ידי התובעת, לא נתמכה בראיה כלשהי אודות שינוי מספרי כאמור, אף שכל הנתונים בידי הנתבעות. זאת ועוד, עולה מדו"חות משרד החינוך ומחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, כי ההגדלה התקציבית הוכרה רטרואקטיבית, דבר המתיישב באופן הגיוני יותר עם הטענה לתיקון ליקויים ברישום ביחס למספרי וסיווג תלמידים למגמות ולא תוספת ריאלית של תלמידים במהלך השנה. אעיר כי בסיכומיהן טענו הנתבעות למקור נוסף לתוספת התקציבית, שמקורו בביטול הפחתות תקציביות משנה קודמת בשל אי-עמידת העיריה באותה שנה בחובת הגשת אישור רו"ח, ברם טענה זו לא הוכחה כלל ועיקר; הטענות שהעיריה לא עמדה בעבר בחובת הגשת אישור רו"ח וכי הדבר תוקן בתש"ז, הן טענות עובדתיות שהן עניין לראיות ולא לסיכומים, וראיות כאמור לא הובאו.

מסקנתי מכל המפורט לעיל היא כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להראות, במאזן ההסתברויות, כי עבודתה לפי ההסכם הביאה לתוספת תקציב שהתקבלה עבור בתי הספר בגין שנת הלימודים הרלוונטית, ובהיעדר ראיות אחרות מטעם הנתבעות זוהי המסקנה הראייתית שנותרת בענייננו (ראו: ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' בונול ישראל בע"מ (פורסם במאגרים (2011)). עם זאת, אין לקבל את מלוא טענות התובעת באשר לשיעור התוספות התקציביות שנבעו מפעולותיה, וזאת נוכח נספח ד' לחוו"ד המומחה מטעם בית המשפט, כמפורט להלן.

18. כאמור לעיל, המומחה סבר שיש להפחית סך של 118,724 ₪ מהתוספת התקציבית, בגין רכיבים שאינם קשורים להסכם. לעניין זה התבסס המומחה על נספח ד' לחוות דעתו, הוא חוזר מנכ"ל משרד החינוך בדבר תוספות שכר ותשלומים לחודש יוני 2007, בתחולה מינואר 2007. המומחה התקשה להסביר בחקירתו את האופן בו כומת על-ידו הסכום האמור, תוך שציין כי שני הצדדים מיעטו בהעברת חומר רלוונטי (עמ' 15, ש' 24-30; עמ' 17, ש' 16-22). עם זאת ציין, כי מנתוני התקציב שהועברו רואים כי במהלך שנת הלימודים חלה "קפיצה" מהותית בתשלומים ממשרד החינוך, שאין זה סביר לייחס אותה רק לעבודת התובעת. אני רואה לקבל את ההיגיון הבסיסי שהנחה את המומחה במסקנתו זו, אף כי סבורני כי נכון לבצע את ההפחתה בצורה שונה במקצת. עיון בנתוני משרד החינוך כפי שצורפו על-ידי התובעת מעלים, כי בכל הנוגע לשלב הראשון של העלאה התקציבית (אשר כונה על-ידי המומחה "שלב 1" בחוות דעתו), היתה עליה מתונה ועקבית ביחס לחודשים שקדמו לינואר 2007. החל מינואר 2007 יש עליה מהותית בתקציב, בהשוואה לעליה המתונה בחודשים שקדמו לו. לשוני זה לפני ואחרי ינואר 2007, אין כל הסבר בעדויות מטעם התביעה. מועד השינוי – ינואר 2007, הוא המועד לגביו נערכו (למפרע) העדכונים הכלולים בנספח ד' לחוות דעת המומחה. בנסיבות אלה, ובהיעדר ראיות אחרות מטעם התובעת, יש סבירות בקביעת המומחה כי יש לנכות סכום מסויים מהתוספות התקציביות הכוללות בגין השינוי שאיננו קשור לתובעת, ואני מקבלת אותה. אופן ההפחתה יצויין להלן תוך הבחנה בין שני בתי הספר.

19. על רקע האמור לעיל, אדון להלן בתביעה ביחס לכל אחד מבתי הספר בנפרד.

בית ספר תיכון דיר אל –אסד

20. התובעת הגישה לעיריה שני חשבונות בגין עבודתה ביחס לבית הספר הנ"ל. האחד, חשבון מס' 8005 (מיום 05.07.2007) לפיו שכר הטרחה המבוקש הוא בסך 17,760 ₪ בצירוף מע"מ, המהווים 20% מהתוספת התקציבית לפי דו"ח משרד החינוך לחודש יוני 2006 בסך 88,000 ₪. השני, חשבון מס' 8015 (מיום 06.08.2007), לפיו שכר הטרחה המבוקש הינו בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ, המהווה 20% מהתוספת התקציבית ממשרד החינוך לפי דו"ח מיתר נכון ליולי 2007 בסך 50,000 ₪.

21. לא ברור מתוך ראיות התובעת כיצד היא חישבה את שיעורי העליות בתקציב שנזכרו לעיל. אף המומחה מטעם בית המשפט העיד כי הסכומים הנ"ל להם טוענת התובעת אינם עולים מנתוני משרד החינוך, וכי שדאפנה לא ידע להסביר בפגישה שערך עמו המומחה את האופן בו חושבו הסכומים לעיל (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 17-20).

22. בהתאם לחישוב בחוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט, סה"כ התוספת התקציבית לבית הספר (הכוללת הן את התוספת הגלומה בדו"ח יוני 2007 של משרד החינוך, והן את התוספת הנוספת הגלומה בדו"ח יולי 2007), הינה בסך 75,830.28 ₪. מעיון בדו"חות עולה כי קיים שינוי במספרי התלמידים וחלוקה למגמות, נתונים ששדאפנה העיד שעודכנו על-ידו במסגרת עבודתו לאחר שמצא שאין הלימה בין הנתונים המדווחים לנתוני בית הספר ולתקנים של משרד החינוך, באופן שהביא לעדכון התקציב המגיע לבית הספר (עמ' 27, ש' 24-32). טענת העיריה כי מדובר בשינוי ריאלי במספר התלמידים שאיננו קשור כלל לתובעת לא נתמכה בראיות כלשהן כאמור לעיל, ויש קושי לקבלה נוכח העובדה כי מדובר בשינויים שנערכו לקראת תום שנת הלימודים.

23. עם זאת, כפי שפורט לעיל אין לייחס את מלוא העליה לפעולת התובעת שכן חלו במהלך השנה שינויים כספיים שאינם קשורים לעבודתה. עיון בנתונים שפורטו בחוות דעת המומחה (על בסיס נתוני משרד החינוך) מעלה כי בהשוואה התקציבית בין נתוני יוני 2007 למצב שקדם להן ("שלב 1" בנספח א' לחוו"ד המומחה), הרי שבחודשים ספטמבר – דצמבר הסתכמה התוספת החודשית בסך ממוצע של 339.33 ₪. החל מחודש ינואר 2007 ועד לחודש מאי היתה "קפיצה" מהותית ביותר בתוספת התקציב, באופן שהתוספת החודשית עלתה לכדי כ- 8,500 ₪. "לקפיצה" זו לא ניתן כל הסבר מצד התובעת, וכפי שציינתי בעניין זה אני מקבלת כסבירה את מסקנת המומחה כי מקורה בתוספות חיצוניות שאינן קשורות לעבודתה, וזאת בשים לב לזיקת הזמנים בין מועד השינוי לעדכון הרטרואקטיבי בנספח ד' לחוו"ד המומחה. לאור האמור, חישוב התוספת התקציבית עד לחודש יוני 2007 (שלב 1 כאמור בחוו"ד המומחה), ייעשה על בסיס תוספת של 339.33 ₪ בלבד לחודש, ובסה"כ עבור כלל החודשים לגביהם הוגשו נתונים סך 3,054 ש"ח. לכך יש להוסיף את התוספת הנוספת שהתקבלה לפי נתוני יולי 2007 ("שלב 2" בחוו"ד המומחה), באופן שסה"כ התוספת התקציבית עומדת על 34,914 ₪. מסכום זה יש לגזור שכ"ט בשיעור 20% שהם 6,983 ₪.

24. התובעת טוענת כי מגיעים לה תשלומים נוספים גם עבור חודשים יולי אוגוסט, שכן לטענתה גם בגין חודשים אלו מתקבל תקציב משרד החינוך. אלא שבעניין זה לא הגישה התובעת נתונים כלשהם, בעוד שדו"חות משרד החינוך עליהם התבססה לא כוללים נתונים לחודשים אלה (ראו לעניין זה גם תשובת המומחה, עמ' 17,ש' 23-22). בנסיבות אלה לא ניתן לקבל את התביעה היחס לחודשים אלה.

25. סה"כ התשלום לתובעת עבור בית הספר בדיר אל-אסד עומד, איפוא, כל סך 6,983 ₪ בתוספת מע"מ.

בית ספר מקיף שאגו'ר

26. התובעת הגישה לעיריה שלושה חשבונות עבור עבודתה ביחס לבית הספר הנ"ל. האחד, חשבון מס' 8004 מיום 05.07.2007 בסך 33,761 ₪ (כולל מע"מ) בגין תוספת של שעות תקן. השני, חשבון מס' 8014 מיום 06.08.2007 בסך20,701 ₪ (כולל מע"מ) אף הוא בגין תוספת שעות תקן. השלישי, חשבון מ' 8041 מיום 3.9.08 בסך 29,323 ₪ (כולל מע"מ) בגין העלאת רמת השירות של בית הספר.

27. בנספח ב' לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מפורטים ההפרשים בתקציבים שהועברו לבית הספר, בהשוואה בין נתוני תחילת השנה לנתוני יוני 2006, ולאחר מכן תוספת נוספת המגולמת בהשוואה בין נתוני חודש יוני 2007 ליולי 2007. ביחס לבית ספר זה, עולה מהנתונים כי בהשוואה בין נתוני יוני 2007 לנתוני תחילת שנת הלימודים, לא היתה כל עליה בתקציב בית הספר עד לחודש ינואר 2007. החל מחודש ינואר 2007 יש עליה משמעותית של כ- 15,000 ₪ מדי חודש. לא עלה בידי התובעת להוכיח ולהסביר את פשר השינוי האמור, ואילו הנתבעת הראתה כאמור לעיל כי החל מינואר 2007 חל עדכון כספי שאיננו קשור לתובעת (חוזר מנכ"ל משרד החינוך, נספח ד' לחוו"ד המומחה). בנסיבות אלה, יש להביא בחשבון – לעניין תרומתה של התובעת – רק את התוספות המגולמת בהשוואה בין נתוני חודש יוני 2007 ליולי 2007 ("שלב 2" בנספח ב' לחוו"ד המומחה), ובסה"כ - 71,494.14 ₪. סה"כ התוספת התקציבית הרלוונטית לבית הספר עומדת על 71,494.14, ומסכום זה זכאית התובעת לשכר טרחה בשיעור 20%, ובסה"כ 14,298 ₪ בתוספת מע"מ.

28. בנספח ג' לחוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט הובאו בנפרד הנתונים הכספיים בנוגע לרמת השירות של בית הספר. עיון בדו"חות משרד החינוך שצורפו לחשבון 8041 מעלה כי רמת השירות של בית הספר עלתה מדירוג של 93.6% (כעולה מדו"ח מית"ר 6/2008) ל- 95.88% (כעולה מדו"ח מית"ר לחודש 8/2008). לעניין זה טוענות הנתבעות כי אין להביא בחשבון שינויים שחלו בתקופה שלאחר שנת הלימודים תשס"ז, שכן ההסכם חל על שנת לימודים זו. לעניין זה העיד שדאפנה כי שינוים בדירוג בית הספר יכולים לבוא לידי ביטוי רק לעתיד ולא למפרע, דבר עליו עמד גם המומחה מטעם בית המשפט (עמ' 19, ש' 7-10). נוכח זאת, ומשהדבר לא נסתר בעדויות ההגנה, אין זה סביר לפרש את ההסכם – אשר התייחס במפורש ליעד של העלאת רמת השירות של בית הספר – כמכוון לשלול מהתובעת תשלום עבור פרי עבודתה אשר מתבטא בפועל רק בתקציב השנה העוקבת. אשר לטענות הנתבעות כי השינוי ברמת השירות מקורו בתיקון מחדלים קודמים של העיריה בגין אי-הגשה כנדרש של דו"ח רו"ח, הרי שכפי שכבר צויין טענה זו לא הוכחה עובדתית.

29. בטבלה נספח ג' לחוות דעת המומחה פורט חישוב התוספת בגין העלאת רמת השירות של בית הספר בין חודשים ספטמבר 2007 ליוני 2008, על בסיס דו"ח מית"ר שצורף לתצהיר שאדפנה. סה"כ התוספת התקציבית בגין שינוי רמת השירות עומדת על 100,792.70 ₪. עיון בטבלה מעלה כי לא נלקח בחשבון חודש יוני 2008, הגם שקיימים נתונים לגביו, ונראה כי מדובר בהשמטה. על כן יש להוסיף לסכום הנזכר לעיל את תוספת התקציב בגין חודש יוני 2008 בסך 13,358.51 ₪, כך שסה"כ התוספת עומדת על הינו 114,151.21 ₪. בהתאם להסכם, התובעת זכאית לתשלום בסך 20% מהתוספת, שהם סך 22,830 ₪ ובתוספת מע"מ.

סוף דבר

30. התביעה מתקבלת חלקית. נוכח פירוקה של העיריה בחוק, וחלוקת חבויותיה בין הנתבעות 2 ו- 3 לפי הוראות צו הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד אל-כרום, דיר אל אסד וביענה), תש"ע – 2009, והמיקום הגיאוגרפי של בתי הספר כפי שצויין ע"י התובעת ולא נסתר ע"י הנתבעות (סעיף 5 לתצהיר שדאפנה,) אני קובעת כדלקמן:

31. הנתבעת 2 (מועצה מקומית מאג'ד כרום) תשלם לתובעת סך 14,298 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום 6.8.07 ועד ליום מתן פסה"ד, ובצירוף מע"מ. כן תשלם הנתבעת 2 לתובעת סך 22,830 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום 03.09.08 ועד ליום פסה"ד, ובצירוף מע"מ.

32. הנתבעת 3 (מועצה מקומית דיר אל אסד) תשלם לתובעת סך 6,983 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום 5.7.07 ועד ליום מתן פסה"ד, בתוספת מע"מ.

33. כמו כן אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת הוצאות ההליך בסך כולל של 12,000 ₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ד, 20 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.