פסק דין

התובענה וראיותיה:

1. תובענת נזקי גוף בגין תאונת עבודה שהיתה לתובעת ביום 24/8/08, עת עבדה אצל הנתבעת כעובדת שכירה בתפקיד של "תופרת". להלן: "התאונה".

נכתב בסעיף 6 לכתב התביעה כדלקמן:

"בתאריך 24/8/08 שעה 09:30 או בסמוך לכך נפגעה התובעת באגודל ידה השמאית וזאת במהלך עבודתה. התובעת נפגעה ממכונה עליה עבדה באופן כדלקמן: -

1. במהלך עבודת התובעת על מכונת התפירה מסוג לחצנים, המכונה הפסיקה לתפור.
2. התובעת הונחתה לפרק את הברגים המחזיקים את החוטים.
3. עקב לחץ עבודה ובלבול הניחה התובעת בטעות את רגלה על הדוושה שמפעילה את המכונה, כתוצאה מכך ידה נתקעה בין המחט לגוף המכונה ונפגעה באגודל יד שמאל".

נטען בכתב התביעה כי התובעת לא עברה כל הכשרה לתיקון מכונות תפירה עובר לתאונה, כאשר היה מחובת הנתבעת להנהיג שיטת עבודה בטוחה, כמו גם מכונות תקינות ובטוחות.

התובעת טענה לכלל "הדבר מדבר בעדו", לאור כך שמכונת התפירה הינה דבר מסוכן ונמצאת בשליטתה של הנתבעת ולחילופין טענה התובעת כי התאונה אירעה עקב עוולות רשלנות ו/או הפרת חובה חקוקה שבוצעו על ידי הנתבעת ו/או עובדיה כאשר מעשיה כנ"ל מתבטאים, בין היתר, באי הכשרת התובעת כדבעי, אספקת מכונה לא תקינה, אי פיקוח והדרכה מספיקים וכן כהנה וכהנה וכן באי קיום הוראות פקודת הבטיחות בעבודה וחוק ארגון ופיקוח על עבודה וכן התקנות עפיה"ם, לרבות בעניין תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי) התשנ"ז - 1977.

מכאן טענה התובעת כי חלה על הנתבעת החובה לפצותה בגין כל נזקיה הנובעים מהתאונה, כאשר היא היתה בריאה בגופה ובנפשה לפני התאונה, עבדה והשתכרה משכורת חודשית של כ- 3,000 ₪ וכי בעקבות התאונה הפסיקה את עבודתה כליל.

התובעת ציינה כי המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, העניק לה שיעור נכות של 10% ואף צירפה חוות דעת רפואית מטעמה, של ד"ר ראיק סעיד, לפיה הנכות שלה היא בשיעור 10% בתחום האורטופדי, תוך המלצה על הפעלת תקנה 15 במלואה.

התובעת טענה לנזקים מיוחדים בהיקף של 37,000 ₪ וכן לנזק כללי כפי שיוכח בביהמ"ש.

1. מטעם התובעת העידה אך התובעת עצמה, כאשר בתצהיר עדות ראשית שלה ציינה כדלקמן:

"4. הריני להצהיר כי ביום 24/8/08 בשעה 09:30 או בסמוך לכך אירעה לי תאונת עבודה ונפגעתי באגודל יד שמאל עת שעבדתי על מכונת תפירה מסוג מכונת לחצנים.

5. במהלך עבודתי המכונה הפסיקה לתפור, הודעתי על כך למנהל העבודה שנכח במקום והוא הנחה אותי לפרק את הברגים המחזיקים בחוטים.

6. עקב לחץ עבודה ובלבול הנחתי בטעות את רגלי על הדוושה המפעילה את המכונה, המכונה פעלה וידי נתקעה בין המחט לגוף המכונה ונפצעתי באגודל אצבע יד שמאל".

התובעת ציינה גם כי אין זה מתפקידה לתקן מכונות תפירה, לא הוכשרה לכך וגם לא קיבלה כל אמצעי מגן על מנת למנוע נזקים ממנה.

התובעת נחקרה נגדית על תצהירה כנ"ל.

ההגנה וראיותיה:

1. הנתבעת הגישה כתב הגנה, אשר בו הכחישה את כל פרטי החיוב המיוחסים לה.

הנתבעת הכחיש את עצם אירוע התאונה, את נסיבותיה וכן את אחריותה לה בנזיקין.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי בכל מקרה יש לייחס לתובעת רשלנות תורמת מלאה או מכרעת, כאשר היא הפרה הוראות הבטיחות בעבודה, פעלה בניגוד להנחיות וכן לא נהגה כפי שכל עובד סביר דומה לה היה נוהג.

1. הנתבעת צירפה חוות דעת רפואית של ד"ר מורדכי קליגמן לפיה הנכות האורטופדית הצמיתה של התובעת הינה בשיעור של 7%.

הנתבעת לא הביאה כל עדים או ראיות בעניין עצם אירוע התאונה והסתפקה אך בחקירה נגדית של התובעת, תוך כדי הצגת מוצגים שהינם מסמכי מל"ל..

מכאן ביקשה הנתבעת לדחות את התובענה ולחייב את התובעת בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

תמצית טיעוני התובעת:

1. ב"כ התובעת ביקש לאמץ את גירסת התובעת, כפי שנמסרה, כאשר אין בילתה ועפי"ה לקבוע כי אכן הנתבעת ביצעה עוולת רשלנות או הפר חובה חקוקה.

ב"כ התובעת הוסיף וטען כי גירסת התובעת כפי שנמסרה למל"ל, נרשמה בעזרת צד ג' ובכל מקרה אותה גירסה אינה מתנגשת חזיתית עם הגירסה כפי שנמסרה בביהמ"ש.

ב"כ התובעת טען כי אין לייחס לתובעת כל רשלנות תורמת, הואיל וחובת הזהירות של הנתבעת כלפי התובעת הינה חובת זהירות מוגברת, כאשר כלל לא הוכח כי התובעת התרשלה באופן כלשהו, לוודאי לא ברשלנות של ממש.

ב"כ התובעת טען כי יש לאמץ את קביעת המל"ל, בדבר נכות של 10%, דבר התואם עם חוות הדעת הרפואית של התובעת, שמעניקה לה אותו שיעור נכות.

התובעת טענה כי הפסיקה את עבודתה אצל הנתבעת ובכלל עקב פגיעתה בעבודה כנ"ל וללא כל קשר לנישואיה.

התובעת ציינה כי בעקבות התאונה אושפזה לתקופה של שלושה ימים בביה"ח, עברה ניתוח לשם סריקת הפצע והוצאת גוף זר וכן בוצעו לה תפירות.

ב"כ התובעת טען כי מדובר בנכות תפקודית וכי יש לפסוק לה פיצויים לעתיד, לפי השכר הממוצע במשק ועפ"י שיעור הנכות הנ"ל.

ב"כ התובעת סיכם את נזקיה של התובעת כדלקמן:

20,000 ₪ - עזרת צד ג'.

10,000 ₪ - הוצאות רפואיות.

6,250 ₪ - הפסד השתכרות לעבר.

20,000 ₪ - הוצאות רפואיות לעתיד.

124,734 ₪ - הפסד השתכרות לעתיד.

100,000 ₪ - כאב וסבל.

250,984 ₪ - סה"כ הנזקים.

ב"כ התובעת ביקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום הפיצויים הנ"ל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה ובניכוי 10,000 ₪ תגמולי מל"ל.

תמצית טיעוני הנתבעת:

1. ב"כ הנתבעת טען כי עדות התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין והיא עומדת לבדה ללא סיוע וכי מדובר בעדות סתמית, שאין בה כדי להרים נטל השכנוע בדבר אופן אירוע התאונה ונסיבותיה.

יתרה מכך התובעת אף לא הביאה עדים, שיכלה כן להביא, על מנת לתמוך בגירסתה, כגון שתי העובדות אשר נזכרו על ידה בטפסים שהיא הגישה למל"ל, כך נטען על ידי ב"כ הנתבעת.

מכאן ביקש ב"כ הנתבעת לדחות את גירסת התובעת לעניין אופן אירוע התאונה וגם לדחות את התביעה כולה עקב היעדר אחריות.

לעניין הנזקים: טענה הנתבעת כי הפגיעה היתה קלה ביותר, המתבטאת בהגבלה קלה באגודל כף יד שמאל, כאשר אין הגבלה ביתר אצבעות היד וכי בכל מקרה המל"ל לא הפעיל תקנה 15, כך שאין מדובר בנכות תפקודית.

הנתבעת טענה כי לא הוכח כל נזק מיוחד, הסכימה להפסדי הכנסה בעבר בסך של 6,250 ₪ והציע לפסוק לתובעת עבור העתיד הפסד הכנסה בסכום גלובלי בסך של 5,000 ₪ וכן סכום נוסף של 8,000 ₪ עבור כאב וסבל וכי בכל מקרה יש לנכות תגמולי מל"ל בהיקף של 12,500 ₪.

דיון והכרעה:

1. מדובר בבחורה צעירה, ילידת שנת 1983, שעבדה כעובדת שכירה אצל הנתבעת בתפקיד תופרת, כאשר אין חולקין כי ביום 24/8/08, תוך כדי עבודתה, היא נפגעה באגודל יד שמאל ממכונת תפירה בה עבדה.

הינני סבור שיש לתת אמון מלא בגירסת התובעת, כפי שהיא מסרה לגבי עצם אירוע התאונה וגם נסיבותיה ולהלן טעמיי:

בסיכום המחלה של ביה"ח, צויין כי: "לדבריה ביום פנייתה למיון נחבלה ביד שמאל בזמן עבודתה באצבע 1. במיון אובחן גוף זר + שבר פתוח של גליל דסטלי".

הינה כי כן הגירסה שנמסרה על ידי התובעת בביה"ח תואם את גירסתה כפי שנמסרה בביהמ"ש בדבר פגיעתה ממחט, תוך כדי עבודתה.

גירסתה של התובעת כנ"ל, לרבות בעניין הנסיבות, הינה עקבית, כאשר לא נתגלו כל סתירות או פירכות שיש בהם כדי להטיל ספק במהימנות גירסתה.

גם במסמכים המל"ל היא ציינה כי תוך כדי עבודה המכונה הפסיקה לעבוד וכאשר ביקשה לפרק את הברגים המחזיקים את החוטים, היא לחצה בטעות על הדוושה המפעילה את המכונה, כאשר מחט המכונה ננעץ באצבע כף יד שמאל.

השוני היחיד בין גירסתה בביהמ"ש לעומת דבריה כפי שנמסרו למל"ל הוא אך העניין שהיא נתבקשה לעשות כן עפ"י בקשת מנהל העבודה אשר נכח במקום.

אינני סבור שיש לתת משקל כלשהו לפרט נוסף זה, שנמסר על ידה אך בביהמ"ש.

כן אינני סבור שיש לייחס משקל לאי הבאת התובעת את שתי העובדות הנוספות שהיו קרובות למקום אירוע התאונה, הואיל ועצם התרחשות התאונה אינו שנוי במחלוקת, כאשר ניתן להניח כי אותן עובדות היו טרודות בעבודתן הן ומן הסתם לא יכלו להעיד לגבי הנסיבות הפרטניות של התרחשות התאונה.

מכל מקום, גם הנתבעת יכלה להביא את אותן עובדות למתן עדות, באם היא סבורה שעדותן חיונית, או למצער היה מחובת הנתבעת להביא למתן עדות אותו מנהל עבודה שנכח במקום, על מנת להזים את גירסת התובעת.

הנתבעת לא הביאה אותו מנהל עבודה, ואף, כאמור, כל עד אחר.

לפיכך יש לתת אמון מלא בגירסת התובעת, לפיה התאונה התרחשה תוך כדי עבודה, כאשר המכונה הפסיקה לעבוד, כך שהיא נתבקשה על ידי מנהל העבודה לפרק את הברגים המחזיקים את החוטים ותוך כדי כך היא לחצה בטעות ועקב בלבול על הדוושה שמפעילה את המכונה, כך שהמחט של המכונה ננעצה באגודל יד שמאל, גרמה לפציעתה ואף לשבר בגליל של אותו אגודל.

1. הינני סבור כי נסיבות אירוע התאונה כנ"ל יש בהן כדי להקים חבות הנתבעת לתאונה בנזיקין.

בעניינו מסתבר כי תפקיד התובעת הוא לבצע עבודות תפירה ולא לתקן תקלות במכונת התפירה, כאשר היא לא קיבלה הכשרה או הדרכה בעניין תיקון מכונת התפירה וגם לא סופקו לה כל אמצעי מגן על מנת למנוע נזקים כדוגמת אלה שאירעו לה.

חובת הזהירות שחב מעביד כלפי עובדים הינה חובת זהירות מוגברת, כאשר מחובתו לספק לעובדים תנאי עבודה ושיטת עבודה בטוחים שיש בהם למנוע כל נזק.

אף מחובת מעביד גם לצפות לטעות או אף מעשה רשלני של עובד ולמנוע, חרף זאת, כל סכנה או נזק מעובדיו.

"מעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של עובד, אפילו כשהוא בא בניגוד לחובות מפורשות ואף שהעובד מודע "לסכנה במעשהו".

ע"א 688/79 יזבק נגד קובטי, פד"י לו (1) 785.

וכן:

"המעביד חייב להגן על העובד גם מפני רשלנותו הוא וגם מפני טעויותיו".

ע"א 453/72 ג'רבי נ' רשות הגנים הלאומיים, פד"י כ"ח (1), 197.

לא ניתן להגדיר את לחיצת התובעת על הדוושה כמעשה רשלנות. עובד בלחץ העבודה בהחלט יכול לעשות טעויות כגון לחיצה על דוושה כאשר הוא מפרק ברגים על מנת להחזיר אותה מכונת תפירה לעבודה ובמהרה.

הינני סבור כי מדובר בטעות גרידא שכל עובד סביר יכול לעשות בלהט העבודה.

הינני סבור כי הגורם העיקרי והמכריע לאירוע התאונה הוא בעצם חיוב התובעת לתקן תקלות במכונה, בין אם הדבר היה לפי בקשה מפורשת של מנהל העבודה ובין אם הדבר הוא ביוזמת התובעת עצמה, כל זאת מבלי להכשירו לכך ולמצער מבלי לתת לו הדרכה והנחייה לגבי אופן ביצוע הדבר.

הדברים אמורים במיוחד כאשר לתובעת לא סופקו אמצעי עבודה אמצעי מגן שימנעו ממנה את הנזק שאירע.

מכאן יש להטיל את "האשם" באירוע התאונה על הנתבעת בלבד ומבלי לזקוף לחובת התובעת רשלנות תורמת כלשהי.

הפיצויים המגיעים לתובעת:

1. כאמור מטעם התובעת צורפה חוות דעת רפואית לפיה נכות התובעת הרפואית היא בשיעור של 10% כאשר המומחה מטעמה, ד"ר סעיד ראיק, ממליץ על הפעלת תקנה 15 לתקנות המל"ל.

גם המל"ל קבע לתובעת שיעור נכות של 10% אך תקנה 15 לא הופעלה על ידו.

ד"ר מורדכי גילקמן מטעם הנתבעת מאשר כי קיימת הגבלה בתנועות אצבע מס' 1 של יד שמאל, אך אליבא דעתו היא אינה מגיעה לכדי קישיון נוח, כך שהוא קבע לתובעת נכות רפואית בשיעור של 7%.

בנסיבות הינני סבור כי הכף נוטה לטובת קביעותיו של ד"ר סעיד, הנתמכות גם בקביעות המל"ל אם כי אינני רואה חשיבות רבה להכרעה מפורטת בנדון, לאור ההפרש הקטן וכן אופן פסיקת הפיצויים כפי שיפורט להלן.

מדובר בבחורה צעירה, ילידת 1983, היינו כבת 25 בעת אירוע התאונה, אשר עבדה כתופרת שכירה בשכר מינימום.

בעקבות התאונה היא אושפזה לתקופה של שלושה ימים, עברה ניתוח לשם הוצאת גוף זר, כנראה חלק מהמחט אשר פגעה בה ובעקבות התאונה היתה בתקופת אי כושר לתקופה של כשלושה חודשים.

כן בתקופה שלאחר התאונה היא עברה מספר רב של טיפולים והיו לה הוצאות נלוות בגין כך, שחלקן אף תועד בקבלות.

כן עולה כי לאחר החלמתה חזרה התובעת לעבודה, אך הפסיקה את עבודתה זמן קצר לאחר מכן ,בעקבות נישואיה ומסיבות שלה.

בנסיבות הנ"ל ולאור המסמכים שצורפו הינני בדעה שיש לפסוק לתובעת את הפיצויים כמפורט להלן, כאשר הסכומים משוערכים להיום:

1. 8,000 ₪ - עבור הפסדי הכנסה לעבר.
2. 6,000 ₪ - עבור הוצאות ועזרת צד ג'.
3. 25,000 ₪ - עבור כאב וסבל.
4. 55,000 ₪ - עבור הפסד הכנסה לעתיד (כשליש מהפסדים לפי חישוב אקטוארי

ולפי משכורות של 6,000 ₪.

94,000 ₪ - סה"כ פיצויים נכון להיום.

מסה"כ הפיצויים הנ"ל יש לנכות תגמולי מל"ל משוערכים להיום בסך של 12,500 ₪.

לפיכך יתרת הפיצויים המגיעה לתובע היא בהיקף של 81,500 ₪.

התוצאה:

1. הינני מקבל את התובענה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, באמצעות בא כוחה, עו"ד מוניר חיר, את הסך של 81,500 ₪.

כן הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות המשפט, לרבות בעניין חוות הדעת, בסך כולל של 5,000 ₪.

כן הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

כל הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 45 יום מהיום, אחרת יישאו ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ג, 06 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.