1. התובע יליד 30.1.81, הגיש נגד הנתבעת תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים מיום 8.9.07 (להלן: "התאונה"). הנתבעת מודה בחבותה לפצות את התובע והמחלוקת בין הצדדים היא בשאלת הנזק שנגרם לתובע בעקבות התאונה והפיצוי לו הוא זכאי.

האשפוז

2. ממקום התאונה הובהל התובע באמבולנס לביה"ח הדסה עין כרם כשהוא מחוסר הכרה ומונשם. התובע אובחן בבית החולים כסובל מפגיעה רב מערכתית, ובעיקר מפגיעת ראש GCS-4 (דימום ופציעת מוח טראומטית), פגיעת חזה (קונטוזיות בריאות דו צדדי) ופגיעות ברגל שמאל וביד שמאל.

3. התובע אושפז ביחידה לטיפול נמרץ עד יום 1.10.07, במחלקה הנוירוכירוגית עד יום 22.10.07 ובמחלקה השיקומית עד 22.10.07. בהמשך עבר התובע שיקום במסגרת אשפוז יום.

4. במהלך האשפוז עבר התובע ניתוח בראש לצורך ניקוז המטומה וניתוח בזרוע השמאלית עקב שבר . השבר קובע על ידי מקבע חיצוני שהוסר רק ביום 23.10.07.

ביום 23.1.08 אושפז התובע במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים הדסה לצורך החזרת

מתלה עצם בגולגולת, ושוחרר לביתו ביום 25.1.08.

ביום 15.9.08 התובע אושפז בבית החולים עקב הפרשה מוגלתית באזור הגולגולת, ושוחרר לביתו ביום 25.9.08. במהלך אשפוז זה בוצע ניתוח נוסף בראשו, להוצאת עצם מזוהמת.

ביום 30.5.09 התובע אושפז שוב עד ליום 2.6.09 ועבר ניתוח חוזר.

5. ב"כ הצדדים חלוקים באשר למשך תקופת האשפוז של התובע. ב"כ התובע טען בסיכומיו כי התובע אושפז למשך 159 ימים ואילו ב"כ הנתבעת טען ל- 93 ימי אשפוז בלבד.

6. מנין ימי האשפוז המפורט לעיל מביא ל- 93 ימי אשפוז בלבד .

הנכות

התחום האורטופדי

7. המומחה בתחום האורטופדי, פרופ' מיכאל סודרי, תאר את פגיעתו של התובע בפרק הסיכום של חוות דעתו כדלקמן:

"נגרמו לו חבלת ראש עם דימום סובדורלי מימין, קונטוזיות בריאות דו"צ ושבר בהומרוס הדיסטלי משמאל. עבר ניתוח לדקומפרסיה של הגולגולת. השבר בזרוע טופל במקבע חיצוני. אושפז במח' לטפול נמרץ ואח"כ במח' הנוירוכירוגית. לאחר שיפור במצבו שוחרר לשיקום שם הוסר המקבע החיצוני. בשל היפואסטזיה בפיזור רדיאלי ביד שמאל וחולשה הותאם סד ליד והחל ללכת בעזרת מקל. במערב אורטופדי כ-3 חודשים לאחר התאונה, דווח גם על שבר בפיקה שמאלית. בצילומי בקורת השברים בזרוע ובפיקה משמאל נראו מחוברים. היה במסגרת שיקומית כ-5 חודשים. עבר ניתוח קרניופלסטיקה להחזרת מתלה עצם. המתלה הזדהם והוחזר לאחר טפול אנטיביוטי ממושך.

כיום, מעל לשלוש שנים מאז התאונה, מוסר על כאב ראש, כאבים בזרוע שמאל. מתקשה להרים משא ביד שמאל. מתקשה בכל עבודות הבית, כאבים בברך שמאל, גמגום.

לפי הבדיקה הקלינית הולך עם צליעה משמאל בעזרת שתי מקלות. בכתף שמאל תנועתיות אקטיבית מוגבלת. תנועתיות מרפק שמאל תקינה. מוסר על ירידה בתחושה לאורך גפה שמאלית עליונה. דלדול שרירים בזרוע ואמה משמאל. בגפה שמאלית תחתונה: דלדול קל של שרירי הירך. חולשה של האיליופסואס ושריר ארבע ראשי.

בברך שמאל: תנועתיות פסיבית תקינה, עם חריקות. קיים EXTENSION LAG של 10 מעלות. חוסר יציבות קדמית אחורית קלה. צלקת מכערת באמה שמאלית וצלקות נוספות בזרוע ובשוק משמאל. חלק מהן מכערות.

בצילומי רנטגן מעודכנים, שבוצעו לפי בקשתי, בכתף ובמרפק שמאל אין ממצאים פתולוגיים. השבר בשליש הדיסטלי של זרוע שמאלית החבר עם עיוות צורה ועקמומיות קלה. בברך שמאל אי סדירות קלה בשליש הדיסטלי של הפיקה בחלקה המפרקי".

8. פרופ' סודרי קבע כי לתובע נכות צמיתה בעקבות התאונה כדלקמן :

א. 10%- בגין חיבור גרוע של זרוע שמאל,לפי סעיף 40 (1) לתקנות המל"ל.

הוא הוסיף כי "הסבירות שההגבלה בתנועתיות של כתף שמאל הינה גם על רקע נוירולוגי".

ב. 10%-בגין השפעה קלה על כושר הפעולה בברך שמאל, לפי סעיף 35 (1)ב' לתקנות המל"ל.

ג. 10%-בגין הצלקות, לפי סעיף 75(1)ב' לתקנות המל"ל.

הנכות המשוקללת בתחום האורטופדי הינה על % 27.1 .

התחום הנוירוכירורגי

9. כאמור, התובע נפגע בראש ונותח לניטור לחץ תוך גלוגלתי. התובע נותר עם חסר עצם בגולגולת.

10. בפני המומחה בתחום הנוירוכירוגי, פרופ' צבי רם, התלונן התובע על כאבי ראש למגע משמאל, הפרעות זכרון, עצבנות, הפרעות שינה, והפרעות בדיבור. בבדיקתו, ביום 5.9.10, מצא המומחה:

"דיבור איטי, קשיי ריכוז בשיחה, ללא עדות לדיספאזיה. אפקט שטוח. מבנה גולגולת תקין. איזור שתל העצם תקין. צלקת תקינה. צלקת מטרכאוסטומיה ישנה- תקינה.

בדיקת עצבים קרנליים:תקינים.

תפקודי מוח : תקינים.

כוח גס, תחושה, החזרים גידיים וטונוס שרירים תקינים"?

11. בחוות דעת מיום 5.9.10 קבע פרופ' רם כי בבדיקת התובע הוא לא מצא עדות לנכות נוירולוגית וכי נכות קוגניטיבית אפשרית צריכה להקבע לאחר בדיקה נוירופסיכולוגית על ידי מומחה בתחום.

פרופ' רם קבע כי לתובע לא נותרה נכות בתחום הנוירוכירוגי.

12. ביום 16.3.14 הגיש פרופ' רם חוות דעת מתוקנת ובה התייחס לניתוח בראש שעבר התובע כדלקמן:

"באשר לניתוח הקרניופלסטיקה שעבר עם העצם המקורית ובהמשך החלפתה בשתל סינטטי, נשמטה מתשומת ליבי העובדה לקיום סעיף 36(3) לתקנות המל"ל הדן בתחליף סינטטי לחסר עצם.

בהתאם קיימת נכות משנית לביצוע הקרניופלסטיקה של 15% (50% מסעיף 36(2)ד) I) המעניק 30% לחסר עצם)".

התחום הפסיכיאטרי

13. המומחה בתחום הפסיכיאטרי ד"ר ראסם כנאענה, היפנה את התובע לבדיקה נוירופסיכולוגית. הבדיקה נערכה על ידי ד"ר חנן דוד וממצאיה הועברו לד"ר כנאענה, בפניו עמדו גם תיק האשפוז, ורישומי מפגשים של התובע עם פסיכולוג. התובע נבדק על ידי ד"ר כנאענה ביום 17.2.12.

14. יצוין כי ד"ר דוד קבע לתובע נכות וב"כ הנתבעת הגיש בקשה לפסול את חוות דעתו , מאחר ואינו רופא ולא מונה כמומחה רפואי לצורך הערכת נכותו של התובע. בסיכומי הצדדים אין התייחסות לקביעותיו.

15. בחוות דעתו סקר ד"ר כנאענה באריכות את תוכן הבדיקות והטיפולים שעבר התובע ואת בדיקתו. ממצאי בדיקתו והערכתו היו כדלקמן:

"בהתאם לממצאי הבדיקה אצלי: אין עדות לקיום הפרעה דיכאונית מג'ורית או תסמונת חרדתית פוסט-טראומטית מלאה וזאת על אף קיום סימנים חרדתיים פוסט-טראומטיים קלים שקשורים לתאונה. ניתן להתרשם מרמה והישגיות לימודית יחסית נמוכים וזאת מקודם לתאונה. קיימים שינויים אישיותיים – קוגנטיביים על רקע חבלת הראש. עם התמשכות הבדיקה נצפה מדבר במשפטים יותר מורכבים ועם רצף וארגון יחסית שמורים וללא עדות לפגיעה קוגניטיבית קשה. בנוסף, קיימים סימנים חרדתיים–דיכאוניים בעוצמה מתונה על רק קשיים הסתגלותיים. הערכתי גם מקיום עמדה מודעת של הפרזה והעצמה בהצגת חומרת מצבו.

לאחר קבלת אנמנזה, עיון במסמכים ובדיקת התובע, הערכתי שמדובר בשילוב בין:

• סימנים דיכאוניים על רקע קשיים התסגלותיים וסימנים חרדתיים קלים על רקע פוסט-טראומטי בעקבות התאונה.
• עמדה מודעת של העצמה והפרזה בהצגת חומרת מצבו".

16. בשים לב לאמור קבע המומחה את נכותו הפסיכיאטרית הצמיתה של התובע, אשר קשורה לתאונה כדלקמן:

א. 20%-בגין ירידה קוגניטיבית ושינויים אישיותיים על רקע חבלת ראש, וזאת לפי סעיף 33 א' 3-2 לתקנות המל"ל .

המומחה הוסיף כי "בענין אותה קביעה, מדובר בתחום אשר הינו חופף את התחום הנוירולוגי".

ב. 10%- בגין סימנים דיכאוניים על רקע קשיים הסתגלותיים וסימנים חרדתיים קלים על רקע פוסט-טראומטי, וזאת לפי סעיף 34 ב' 2 לתקנות המל"ל.

הנכות המשוקללת בתחום הפסיכיאטרי הינה 28%.

17. נכותו הרפואית הכוללת, המשוקללת, של התובע היא 55.39% לצמיתות.

18. בסיכומים, חלק ב"כ התובע על קביעות המומחים בתחומים השונים וטען כי היה מקום לקבוע לתובע נכויות בשעור גבוה יותר. בסופו של יום, הסכים עם שעור הנכות הרפואית המשוקללת, כאמור לעיל.

הנכות התפקודית

19. התובע העיד כי עובר לתאונה הוא עבד כמכונאי, עובד ניקיון ובעיקר כמפעיל מחפרון, עבודות שהן קשות ומאומצות ומחייבות מאמץ פיזי ניכר ושימוש בזרועות וברגליים, אותן אינו מסוגל לבצע. לדבריו, וכעולה גם מהמסמכים בתיקו במכון לבטיחות בדרכים, נשלל רישיונו לנהוג במחפרון ובמשאית והוא רשאי לנהוג ברכב פרטי בלבד.

התובע הוסיף ופירט את מצבו הנפשי ואמר כי מאז התאונה אינו עובד ואינו מסוגל לעבוד, ואף אושר לו אי כושר עבודה מוחלט.

20. בשים לב לעדותו של התובע טען ב"כ התובע בסיכומים כי התובע הפך "שבר כלי", הוא אינו מסוגל לעבוד, ויש להעמיד את נכותו התפקודית על 100%.

21. ב"כ הנתבעת טען כי לנכותו הרפואית של התובע השפעה "מינימלית ביותר, אם בכלל" על נכותו התפקודית.

22. ב"כ הנתבעת היפנה לחוות דעתו של פרופ' רם שקבע כי הנכות היא אסטתית בלבד, ולזו של ד"ר כנאענה לפיה בתיקו הרפואי של התובע אין תלונות בתחום הנפשי או תיעוד לטיפול תרופתי שהתובע מקבל, והערכתו כי תוכן הרישומים בתיק הרפואי מצביע "על העדר בעיות התנהגותיות או נפשיות בחומרה קשה".

23. עוד היפנה לדו"ח רציפות הביטוח של התובע שם נאמר כי עבד לאחר התאונה בעבודות שונות ואף השתכר למעלה מהשתכרותו לפני התאונה.

24. בהקשר זה טען ב"כ התובע בסיכומיו כי מדובר ברישום מוטעה וכי בתקופה המדוברת התובע כלל לא עבד.

25. ב"כ הנתבעת היפנה גם לחקירתו של התובע, שם העיד כי כלל לא ניסה לעבוד ולא ניגש לחפש עבודה.

26. ב"כ הנתבעת הציע להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 30%.

27. טענת התובע כי אינו מסוגל לעבוד ויש להעמיד את נכותו התפקודית על 100% נדחית על ידי ואפילו בעניינם של נכים קשים בהרבה מהתובע, עד כדי פרפלגיה, נפסק כי:

"רואה אני כחיוני וכעניין ממדרגה ראשונה, שבית המשפט יימנע ככלל מהטבעת חותם של אי כשירות גמורה לעבודה על אדם, פרט – כאמור – למקרים שבהם אין כל מנוס מכך; ראו גם ת"א (ירושלים) 653/94 ארבל נ' שערי צדק (לא פורסם)."(ע"א 1249/04 רבאח אדהם נגד רבאח רביע (8.11.06))

ונקבעה נכות תפקודית בשעור של 80%.

גם בע"א 8960/06 ג'אסר טמיזה נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ (5.5.10) נפגע התובע שם בתאונת עבודה וכתוצאה מהתאונה נקטעה רגלו מתחת לברך. המוסד לביטוח לאומי העמיד את נכותו , לאחר הפעלת תקנה 15, על 83% , ובית המשפט העמיד את נכותו התפקודית על 60%.

28. בעניינו של התובע, אמנם הוא אינו מסוגל לעבוד על מחפרון, אך הדבר אינו מונע ממנו לעבוד עבודה אחרת, מה עוד שהוא אפילו לא ניסה לעשות כן. בנוסף, גם ד"ר כנאענה מצא כי התובע מפריז בתאור מגבלותיו .

29. מאידך, איני מקבלת את טענת הנתבעת כי עיקרה של הנכות הינה רפואית ולא תפקודית ויש ליתן משקל בשקלול הנכות התפקודית גם לחוסר העצם המקנה נכות של 15% וגם לחלק מהצלקות, בנוסף למגבלות שתוארו על ידי המומחים.

30. בשים לב לאמור, אני מעמידה את נכות התפקודית של התובע על שיעור נכותו הרפואית, דהיינו 55% (וראה בענין זה גם ע"א 3222/10 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני (28.6.12)).

31. בשים לב לעובדה שהתובע נזקק לניתוח נוסף בחודש ספטמבר 2009 – אני קובעת תקופת אי כושר מלא לעבודה עד 1.1.10.

בסיס השכר

32. על פי תלושי השכר של התובע, הוא השתכר בחודש יוני 2007 שכר ברוטו של 3,834 ₪ (נטו 3,700 ₪), בחודש יולי 2007 סכום של 5,272 ₪ (נטו 5,000 ₪) ובחודש אוגוסט 2007 סכום של 5,251 ₪ (נטו 5,000 ₪).

הנתבעת הגישה דו"ח רציפות הביטוח של המוסד לביטוח לאומי מיום 4.5.10, לפיו התובע השתכר ב- 9 החודשים שקדמו לתאונה 39,895 ₪.

33. התובע הצהיר כי עבד כמפעיל מחפרון והשתכר 5,500 ₪ לחודש, וזאת "מעבר לתשלום עבור שעות נוספות", בגינן שולמה לו תמורה נוספת של 500 עד 600 ₪ לחודש, באופן שממוצע שכרו, כולל שעות נוספות היה 6,100 ₪ בערכים נומינליים.

34. עוד הצהיר כי מדובר היה בשכר התחלתי בלבד, כי עבד אצל אותו מעביד מחודש מרץ 2006 בלבד, וכי אלמלא התאונה יכול היה להגיע לשכר של 10,000 ₪ נטו, לכל הפחות.

35. התובע הצהיר כי שכרו שולם במזומן.

36. בחקירה נגדית של התובע הוא השיב כי קיבל ממעסיקו כל חודש סכום של 7,000 ₪ במזומן. כאשר נאמר לו כי בתלושי השכר מופיע רק סכום של 5,000 ₪ השיב כי "לא אכפת לי מה הוא רשם בתלושים. אני יודע כמה השתכרתי".

37. ב"כ התובע טען בסיכומים כי ממוצע שכרו של התובע בהתאם לתלושי השכר עמד על 5,500 ₪ נטו (משוערך – 6,400 ₪) אך יש לקבל את עדותו של התובע לפיה קיבל ממעסיקו 7,000 ₪ במזומן ( משוערך 8,300 ₪), דבר שאושר גם על ידי אשתו ואמו של התובע.

38. ב"כ התובע היפנה לפסיקה על פיה תובע רשאי להוכיח שיעור השתכרות קודם לתאונה, אפילו הוא עולה של השכר המדווח וכי במסגרת השבת המצב לקדמותו זכאי תובע לפיצוי על הנזק האמיתי שנגרם לו (ע"א 8639/96 אריה חברה לביטוח בע"מ נ. קרדוניס (18.8.98).

39. עוד טען כי פוטנציאל ההשתכרות של התובע היה גבוה יותר, וכמו אחיו הוא יכול היה להתקדם בשכרו ל- 10,000 ₪.

40. בהתאם ערך ב"כ התובע את חישוב הפסדי השכר לעבר על 8,300 ₪ לחודש ואת אובדן כושר ההשתכרות לעתיד על 10,000 ₪.

41. ב"כ הנתבעת טען כי לאור דוח רציפות הביטוח של המוסד לביטוח לאומי, שכרו הממוצע של התובע ב- 9 החודשים שקדמו לתאונה היה 4,430 ש"ח ובניכוי מס הכנסה – 4,200 וכי אין בסיס לטענת התובע בדבר השתכרות גבוהה יותר.

42. ב"כ הנתבעת גם ביקש לדחות את טענת התובע בדבר שכר בלתי מדווח וטען כי הדבר עלה לראשונה בחקירה הנגדית של התובע , אמו ואשתו, וכי התובע נמנע מלהביא לעדות את מעסיקו, הימנעות שפועלת לחובתו (ע"א 548/78 נועה שרון נ. יוסף לוי, פ"ד לה(1) 736).

43. ב"כ הנתבעת טען כי אין בסיס לטענת התובע בדבר סיכויי התקדמותו בשכר וכי לא הובאה כל ראיה בדבר שכרו של האח, שכביכול נטען כי השתכר באותה עבודה 10,000 ₪.

44. לפיכך, ערך ב"כ הנתבעת את חישוביו על בסיס שכר של 4,200 ₪.

45. דו"ח הרציפות בביטוח אינו ברור דיו, וספק בעיני אם ניתן לתת לו משקל, כאשר בשנת 2007 מופיעה עבודה נוספת של התובע ב"שותפות גני ד.ר.א.ל " וכבר סמוך לאחר התאונה (בתקופה בה היה מאושפז) מופיעה עבודה שלו כשכיר ב"שטראוס יהודה/תווך ובט", ורק מחודש דצמבר 2009 נרשם כי הוא מקבל נכות כללית ואינו עובד.

46. לפיכך, יש לקבוע את שכרו של התובע עובר לתאונה, בהתאם לממוצע שלושת החודשים שקדמו לתאונה, דהיינו 4,786 ₪ לחודש.

47. באשר לשכר הבלתי מדווח – עדות התובע בחקירתו הנגדית עומדת אפילו בסתירה לאמור בתצהירו, כי קיבל תשלום עבור שעות נוספות בלבד, בסכום שנע בין 500 עד 600 ₪ לחודש.

48. אני מוכנה לאמץ גרסה זו של התובע בתצהירו, ולהעמיד את שכרו עובר לתאונה על 5,200 ₪ ובשערוך להיום 6,056 ₪ (5,500 ₪ נטו).

49. בשים לב לגילו הצעיר של התובע במועד התאונה מחד, ולמקצועו כמפעיל מחפרון מאידך, אני מקבלת את טענת התובע כי היה צפוי להתקדם בשכרו ולעתיד אעמיד את שכרו הפוטנציאלי (נטו) על 9,000 ₪.

הפסדי שכר וכושר השתכרות

50. בשים לב לאמור, הפסדי השכר של התובע לעבר (בהנחה של אי כושר עבודה מוחלט לתקופה של שלוש שנים ובהמשך , בהתאם לנכות התפקודית שקבעתי לעיל) הינם:

5,500 ₪ X 28 חודשים ( מ- 8.9.07 עד 1.1.10) = 154,000 ₪.

ובצירוף ריבית – 159,611 ₪.

5,500 ₪ X 55% X 63 חודשים (מ- 1.1.10 ועד היום) = 190,575 ₪.

ובצירוף ריבית -193,157 ₪.

51. הפסד כושר ההשתכרות לעתיד ( מהיום עד 7.9.2048 – מועד בו התובע היה יגיע לגיל 67) הינו:

9,000 ₪ X 0.55 X 250.06 = 1,237,797 ש"ח

52. הפסד הפנסיה מסתכם ב 12% מהפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד ( ע"א 8930/12 הפניקס היראלי חברה לביטוח בע"מ נ. צחי טוויג (31.7.14) , דהיינו – 190,868 ₪.

עזרת צד ג'

53. התובע הצהיר כי אופי פגיעתו חייב ומחייב היזקקות לעזרת הזולת, וזאת אפילו לביצוע פעולות יומיומיות כמו הלבשה, רחצה, ניידות, קניות ועבודות בתוך הבית. כמו כן נזקק לעזרה מיוחדת והשגחה בתקופת אשפוזו.

54. התובע העריך בתצהירו את העזרה לה הוא זקוק בסכום של 40 ₪ לשעה ובהיקף של 5 שעות ליום (5,600 ₪ לחודש) ולעתיד, בהיקף של 3 שעות ליום בעלות כנ"ל (3,360 ₪ לחודש).

55. אמו של התובע, הגב' עריפה מוסטפא, ואשתו, גב' ג'אדה מוסטפא, הצהירו כי מאז התאונה הגיעו לבקר את התובע מידי יום בבית החולים ודאגו לכל צרכיו וכי גם מאז שחרורו מבית החולים ועד היום, בני המשפחה עוזרים לו עזרה מיוחדת ורבה בפעולות היומיום כמו עמידה, הלבשה וניקיון וכן דאגה לבית ולקניות.

56. ב"כ התובע טען בסיכומים כי התובע זכאי לפיצוי בגין העזרה שקיבל ויקבל, גם אם מדובר בעזרה של בני משפחה וכי העזרה שהוא מקבל הינה חריגה בהיקפה ומצדיקה פיצוי.

57. בשים לב להערכת התובע באשר להיקף העזרה ועלותה , טען ב"כ התובע בסיכומים כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין העבר בסכום של 492,000 ₪ ולעתיד – 1,080,000 ₪.

58. ב"כ הנתבעת טען כי יש לדחות את ניסיונו של התובע להציג עצמו כאילו אינו עצמאי ותלוי בעזרת הזולת וכי ראיותיו נתמכות רק בעדות אשתו ואמו, שהן בעלות עניין.

59. ב"כ הנתבעת טען כי התובע לא העסיק עזרה בשכר, כי אשתו היתה עקרת בית גם לפני התאונה ולא שינתה דבר מעיסוקיה לאחריה וכי לא הוכח "מאמץ חריג" של בני המשפחה, המצדיק מתן פיצוי.

60. ב"כ הנתבעת הציע לפצות את התובע בסכום של 10,000 ₪ בגין העבר בלבד.

61. אין ספק כי מצבו של התובע לאחר התאונה חייב נוכחות של בני משפחתו לצידו בבית החולים, במיוחד בתקופת השיקום. גם בתקופה הראשונה, סבל התובע מקשיי הליכה ותנועה בזרועו והיה חייב עזרה.

62. מאידך, לאור אופי הנכויות שנקבעו בו, הטענה לצורך בעזרה מוגברת גם כיום ולעתיד, מופרזת ביותר.

63. מאחר והתובע לא נזקק לעזרה בשכר ואין בידו להצביע על הוצאות בפועל, אני מעמידה את הפיצוי בגין עזרת צד ג', לעבר ולהווה, על סכום גלובלי של 500,000 ₪.

הוצאות רפואיות

64. ב"כ התובע טען כי התובע נזקק לטיפולים פסיכולוגיים, טיפולי פיזיוטרפיה וריפוי ועיסוק. כן נזקק לכסא גלגלים והוא מתנייד כיום עם קביים.

65. התובע העריך את עלות הטיפולים בסכום של 165,000 ₪, כלשסכום זה יש להוסיף הוצאות נסיעה לצרכי ריפוי בסכום שלח 20,000 ₪.

66. ב"כ הנתבעת טען כי התובע הודה בחקירתו כי מזה שלוש שנים הוא לא מקבל כל טיפול רפואי ואינו נוטל תרופות וכי הפסיק גם את הטיפולים הפסיכולוגיים. כן טען כי התובע לא המציא כל קבלות על הוצאות טיפולים או ציוד שרכש.

67. ב"כ הנתבעת טען עוד כי כל ההוצאות הרפואיות להן נזקק התובע בעבר ויזקק בעתיד מכוסות במסגרת חוק בריאות ממלכתי, התשנ"ד- 1994.

ב"כ הנתבעת הציע לפצות את התובע בסכום של 10,000 ₪.

68. גם בראש נזק זה אני סבורה כי יש לפצות את התובע בסכום גלובלי, שיקח בחשבון גם את הוצאות הנסיעה שלו, ואותו אני מעמידה על 30,000 ₪ (מאחר ומדובר בתאונת עבודה התובע זכאי לכיסוי הוצאותיו הרפואיות).

כאב וסבל

69. לפי נכות של 55.5% ו- 93 ימי אשפוז זכאי התובע לפיצוי בסך 128,471 ₪, ובצירוף ריבית בסך 18,308 ₪ מסתכם הפיצוי ב- 146,779 ש"ח ₪.

70. סה"כ מסתכם נזקו של התובע בסכום של 2,311,433 ₪.

ניכויים

71. לתובע שולמו תשלומים תכופים : האחד – 39,000 ₪ בחודש מרץ 2009 והשני 15,000 ₪ בחודש ספטמבר 2009. הסכום המשוערך של תשלומים אלה עומד על 64,899 ₪.

72. לתובע שולמה גמלת נכות כללית בסכום של 1,034,525 ₪, כאמור בחוות דעתו של מר גד שפירא מיום 26.8.14, ובשערוך להיום 1,027,953 ₪.

73. לתובע שולמה גם קצבת ניידות , אך מאחר ולא פסקתי לתובע פיצויי בגין ניידות, אין מקום גם לנכוי הקצבה.

74. סה"כ מסתכמים הניכויים בסכום של 1,092,852 ש"ח ₪.

התוצאה

75. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 1,218,581 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשעור של 13% ומע"מ.

הסכום האמור ישולם לתובע, באמצעות בא כוחו , תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

76. הנתבעת תישא ביתרת האגרה.

ניתן היום, כ"ז אדר תשע"ה, 18 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.