1. לפנינו תביעתה של התובעת, גב' גילה זמיר, לדמי אבטלה, לפי סעיף 160 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי וגם החוק). התובעת עותרת כנגד החלטתו של המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע) שלא להכיר בזכאותה לדמי אבטלה בתקופה שבין ה- 9/07 ועד ל- 1/08.

אלה העובדות החשובות לענייננו

1. התובעת הועסקה ב"סטודיו אמנון זמיר בע"מ", חברה השייכת לבעלה, בתקופה מ- 11/03 ועד ל- 9/06 (להלן- סטודיו זמיר).
2. התובעת עבדה בחברת "דקל בר - מערכות פיקוד ובקרה בע"מ" בתקופה מ-11/06 ועד לפיטוריה, ב- 4/07 (להלן- דקל בר).
3. במהלך חודש 9/07 החלה התובעת להתייצב בלשכת התעסוקה.
4. התובעת פנתה, טלפונית, למרכז שירות של הנתבע, במשך מספר פעמים בין 6/07- ל-4.3.09. שיחות אלו לא הוקלטו.
5. לטענת התובעת, היא שלחה בדואר את תביעתה לדמי אבטלה, פעמיים, אולם אלו לא התקבלו ולא הוזנו במערכת הנתבע.
6. ביום 15.2.09 שלחה התובעת פקס למחלקת פניות הציבור בנתבע, בו הלינה על כך שתביעותיה לדמי אבטלה (ותשלום דמי מילואים לבתה) לא התקבלו אצל הנתבע, וכי נציגי הנתבע לא יודעים לספק לה מענה באשר למצבה.
7. בעקבות קבלת הפקס במשרדי הנתבע, יצר קשר טלפוני עם התובעת מר עמרם אלול, מנהל מחלקה בכיר אבטלה ומילואים בנתבע, והזמינה לפגישה ביום 24.2.09, לשם הגשת התביעה לאבטלה. לפי דברי מר אלול, התובעת התייצבה ביום 3.3.09 והגישה תביעה לדמי אבטלה, בצירוף המסמכים הנדרשים. משהגישה את תביעתה, רשם מר אלול את התביעה כאילו הוגשה ביום 24.2.09.
8. ביום 11.3.09 דחה הנתבע את תביעתה של התובעת, מן הטעם שבעת בה עבדה ב"סטודיו זמיר", היתה בעלת שליטה בחברת מעטים, ולפיכך לא צברה תקופת אכשרה, כנדרש בחוק, לצורך קבלת דמי אבטלה. טעם נוסף לדחיית התביעה, אליבא דנתבע, היה כי התביעה לתשלום דמי אבטלה הוגשה תוך שיהוי, כלומר - לאחר שחלפו למעלה מ-12 חודשים מהמועד שבו נוצרה עילת התביעה. הנתבע נסמך בכך על הוראת סעיף 296 לחוק.
9. נציין, כי ביום 6.1.11 הודיע הנתבע כי הוא חוזר בו מטענתו לפיה התובעת היתה בעלת שליטה בחברת "סטודיו זמיר", ומקבל כי התקיימו בין התובעת לחברה יחסי עובד-מעביד, ומשכך רואה בתובעת כמי שצברה תקופת אכשרה מספקת בהתאם לסעיף 161א(1) לחוק. עם זאת, ציין הנתבע כי עמדתו לעניין טענת השיהוי נותרה בעינה. הנתבע עוד ציין כי לפי סעיף 171(א)(1) לחוק, התקופה המירבית לדמי אבטלה לה זכאית התובעת הנה 175 יום, מתאריך 1.9.07 ועד ליום 31.8.08. ואולם, לפי הנתבע, מאחר והתובעת השתהתה בהגשת תביעתה, והיא הוגשה רק ב-24.2.09, נשללה זכאותה לדמי אבטלה לתקופה שבין 1.9.07 ועד ל-31.1.08, מכח הוראת סעיף 296(ב) לחוק.
10. התובעת, כאמור, עותרת כנגד החלטה זו של הנתבע, וסבורה כי משהגישה את תביעתה במועד, היינו - בסמוך לעת בה התייצבה לראשונה בלשכת התעסוקה בחודש 9/07, זכאית היא לדמי אבטלה גם בעבור התקופה שבין 1.9.07 ועד ל-31.1.08, גם אם מסמכי התביעה לא הוזנו במאגרי המידע של הנתבע. לפי התובעת, היא עשתה כל שלאל ידה כדי להגיש את תביעתה בזמן, ולא השתהתה, ועל הנתבע לראות בה כמי שהגישה את תביעתה בזמן, ולשלם לה עבור מלוא תקופת הזכאות לדמי אבטלה. נציין כי אין מחלוקת שלתובעת שולמו דמי אבטלה עבור התקופה שבין 2/08-6/08.
11. בדיון שהתקיים לפנינו העידה התובעת. מטעם הנתבע העידו מר עמרם אלול וכן מר מונעם זידאן, ממונה מוקד צפת באגף שירות לקוחות של הנתבע (להלן - (מר אלול ומר זידאן).

דיון והכרעה

1. כבר נקבע כי מבוטח הזכאי לגמלה, חייב להגיש לנתבע תביעה לקבלתה, שכן מימושה של הזכות, ראשיתה בהגשת תביעה לנתבע, ובהיעדר תביעה – לא קמה הזכות (ר' עב"ל (ארצי) 201/06 ‏ ‏ קיבוץ אשדות יעקב מאוחד - המוסד לביטוח לאומי, פסקה 13, ניתן ביום 27.11.2008). השאלה העומדת לפתחנו היא, אם כן, האם יש לראות בתובעת כמי שהגישה את תביעתה במהלך 12 החודשים הקבועים בחוק להגשת תביעה לדמי אבטלה - היינו מן המועד הקובע שהוא בענייננו 9/07, אם לאו. ברי כי לאור הודעתו של הנתבע מיום 6.1.11, ככל שתוכרע המחלוקת לפי גרסתה של התובעת, אין מחלוקת שעל הנתבע יהא לשלם לתובעת דמי אבטלה עבור התקופה שבין ה - 9/07 – 1/08 כולל.
2. נזכיר מושכלות ראשונים לפיהם "ביטוח סוציאלי, מעצם טיבו ומהותו, מחייב שזכותו של המבוטח תמומש מהר ככל האפשר. כשם שנדרש מהמוסד שיפעל במהירות סבירה למתן הגמלה המגעת, כן מצופה מהמבוטח שלא יתמהמה למימוש זכותו" (ר' דב"ע נא/0-31 המוסד לביטוח לאומי - ציון פד"ע כג 367, פסקה 12 (1991)). משבחנו את עניינה של התובעת, סוברים אנו כי עלה בידה להוכיח כי הגישה את תביעתה במועד, ועל כן זכאית היא למלוא דמי האבטלה גם בתקופה שבין 9/07-1/08 כולל. טעמינו יובאו להלן.
3. התובעת מציינת כי שלחה בדואר את תביעתה, פעמיים, וכי לא נענתה. הנתבע לא סתר את הטענה כי ניתן לשלוח את התביעה בדואר רגיל, ולא בדואר רשום, וכי זוהי דרך מקובלת להגיש תביעה לגמלה (ר' עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 30-31). נוסיף כי בתי הדין כבר הכירו בטענות מבוטחים, לפיהן שלשלו את תביעותיהם לתיבת השירות בסניפי הנתבע, למעלה מפעם אחת, מבלי שזכו לתגובה, הגם שלפי הנתבע הללו לא התקבלו כלל (ר' בל (אזורי ת"א) 7668/06 שטנגר - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 9.9.2008; להלן - עניין שטנגר; בל (אזורי חיפה) 2201/05 מסרי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 8.5.2006; להלן - עניין מסרי). סוברים אנו כי אין נפקא מינה באם התביעה נשלחה בדואר או שולשלה לתיבת השירות של הנתבע, כל עוד שתי הדרכים נתפסות כחלופות מקובלות להגשת התביעה.
4. הנתבע חוזר וטוען כי לו הייתה התובעת שולחת את תביעתה לדמי אבטלה באמצעות תיבת שירות או אפילו שולחת לסניף אחר של הנתבע, תביעתה היתה מתקבלת, נרשמת במחשב ומטופלת בסניף חיפה בהקדם. ואולם איננו סבורים כי הנתבע יכול להכריע באופן גורף כי כל פנייה שאי פעם נשלחה אליו, בין בדואר ובין באמצעות תיבת השירות בסניפיו, הגיעה ליעדה, שכן אין הנתבע חסין מטעויות, וכפי שכבר צויין "שגגה יכולה להתרחש; עובדה היא שהטופס לא נמצא ולעיתים גם טפסים הולכים לאיבוד..." (ר' עניין מסרי, פסקה 9).
5. אנו סוברים כי גם המסמכים שצרפה התובעת לתביעתה המתוארכת מיום 24.2.09 מעידים כי ניסתה, לפחות בשתי הזדמנויות שונות, להגיש את התביעה לנתבע. על הטפסים שצרפה התובעת לתביעתה, אשר הועברו לה ממעסיקה בחברת "דקל בר", מר מיכה ברנע (להלן- מר ברנע), מתנוססים שני תאריכים שונים - האחד, "אישור המעסיק על תקופת ההעסקה ועל השכר", עליו מופיע התאריך 27.6.07 לצד חתימתו של מר ברנע; והשני - דו"ח לעניין "ניכויים משכר עבודה לשנת 2007 (טופס 106)", עליו מופיע התאריך 14.4.08, לצד חתימתו של מר ברנע (ר' תצהיר התובעת שהוגש לבית הדין ביום 18.3.10). אלו, לגישתנו, תומכים בעדותה של התובעת כי יצרה קשר עם מעבידה לשעבר פעמיים, לצרכי הגשת תביעתה לנתבע - כאשר כל פנייה נעשתה בטרם שלחה את מסמכי התביעה לנתבע.
6. הנתבע מצביע על כך שעבר זמן ממושך בין המועד הנטען לשליחת התביעה בפעם השנייה, ועד לעת בה פנתה התובעת באופן רשמי בפקס למוקד פניות הציבור של הנתבע (כשנה) (פנייתה מיום 15.2.09- נ/1). אנו מקבלים טענה זו, וסוברים כי זהו משך זמן ניכר, אשר מעלה תהיות באשר לדחיפות שראתה התובעת לנגד עיניה בעניין הטיפול בתביעתה. ואכן, כפי שציינו לעיל מצופה היה מהתובעת כי תשלים את הטיפול בתביעתה בהקדם. אולם, התובעת הסבירה בעדותה לפנינו כי במהלך כל התקופה סעדה את בתה שחלתה במפתיע, וכי לא מצאה את החוסן הנפשי להתמודד עם מאבק מול הנתבע (ר' עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 7-4). עוד הסבירה התובעת כי היא כלל לא הייתה מודעת לכך שיש סעיף של התיישנות, וסברה, כי כל עוד היא מתייצבת, היא ממלאת את חובתה. הגם שאין בטענה זו כדי להכריע את הכף לטובת התובעת, סוברים אנו כי יש בה כדי להסביר את משך הזמן שעבר בין המועד בו שלחה את תביעתה בפעם השנייה, ועד למועד בו פנתה בפקס למוקד פניות הציבור של הנתבע.
7. בנוסף, נראה לנו שיש ממש בטענת התובעת, כי לו ידעה שיש סיכוי שתביעתה לא תתקבל והיא לא תפיק מכך תועלת כספית - לא הייתה מקפידה להמשיך ולהתייצב מדי שבוע בלשכת התעסוקה.
8. אף טענותיה של התובעת באשר לשיחות הטלפון שערכה למוקד הפניות הטלפוני הארצי של הנתבע (להלן - המוקד) מחזקות את העובדה כי החל מ-6/07 יצרה קשר עם הנתבע - תחילה לברר מידע באשר למוטל עליה, כמי שמבקשת לממש את זכאותה לדמי אבטלה, ובהמשך על מנת לברר מידע אודות התביעות ששלחה והסטטוס שלהן - הגם שפניות אלה לא תועדו במלואן.
9. לפי תעודת עובד הציבור של מר זידאן מיום 31.7.11 (מוצג נ/4), נכון ל- 24.2.09, שיחותיה של התובעת למוקד נערכו ב- 16.6.07; 25.6.07; 8.7.07; 14.2.08; 15.2.09. לדבריו, שיחות אלה לא הוקלטו, ומשכך אין תיעוד למהות הפניות והתשובות שקיבלה התובעת מנציגות המוקד. מר זידאן עוד הסביר כי עד ל-2008 פניות טלפוניות היו מתבצעות באופן רישום ידני, על דפים, וכי כל פנייה היתה אמורה לעבור מס' "ידיים" עד שהפונה היה מקבל תשובה. עוד ציין הוא כי לא נשאר רישום לגבי פניית המבוטח או של המענה אותו קיבל (ר' עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 5-9). הנתבע מודה, בסיכומיו, בגרסתו של מר זידאן בכל הנוגע לנהלי העבודה במוקד. לדידנו, הטיפול באופן זה בפניות המבוטחים, בין לפני 2008, ובין לאחריו, לפי עדותו של מר זידאן יכול להביא לטעויות ולכך שפניות שונות "נופלות בין הכסאות", ולא מטופלות (ר' עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 22 עד עמ' 15, ש' 9).
10. לטענת הנתבע, רשימת הפניות של התובעת למוקד, אשר הובאה לפני בית הדין, כוללת את מספר הפנייה, תאריך הפנייה, סניף, מקור, פעילות ופקיד (ר' תעודת הציבור של מר אלול מיום 26.8.10, מוצג נ/3), ומשכך מדובר ברשימה מהימנה, אשר הנתבע פועל לפיה. מר אלול מציין כי לפי המידע שברשותו, התובעת לא פנתה למוקד הטלפוני לפני ה- 18.2.09 בעניין אבטלה, שכן אין אינדיקציה לכך תחת סוג הפעילות (פרו', ר' עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 31 עד עמ' 10, שורה 2). ידיעותיו של מר אלול נסמכות על מידע שסיפקה לו גב' רינה בסט, מנהלת מוקד דימונה בנתבע (להלן- גב' בסט) במכתבה מיום 23.7.09, אולם גב' בסט לא העידה מטעם הנתבע, ולא הוכח כי היא טיפלה באופן אישי בפניותיה של התובעת. עוד נציין כי מעיון בתיעוד השיחות שצורפו עולה כי היו פניות שכלל לא נרשם בצידן נושא הפנייה, או שמו של המוקדן ששוחח עם התובעת. מר אלול לא ידע להסביר את העניין, או להשלים את המידע. בנסיבות אלה אנו בוחרים לקבל את גרסתו של מר זידאן באשר לכל הנעשה במוקד, ולהעדיפה על פני גרסתו של מר אלול, אשר מעדותו עולה כי הוא אינו בקי בנהלי המוקד (ר' עמ' 10, לפרוטוקול, ש' 15-22). עדותו של מר זידאן אינה מספקת לנו מידע באשר לעניינה של התובעת, אך חושפת בפנינו את אופן ההתנהלות במוקדי השירות, ומצביעה, לדידנו, על תקלות שעלולות לצוץ כתוצאה מהפעלת נהלים אלה, תקלות אשר יש בהן, לכל הפחות, כדי לערער את טענותיו הנחרצות של הנתבע בדבר מידת הוודאות שהוא רוחש לתפקודו בכל הנוגע לקבלת תביעות טלפוניות והטיפול בהן.
11. נציין עוד כי בסיכומיו, חזר בו הנתבע מטענתו של מר אלול בתעודת עובד הציבור מטעמו (מוצג נ/3), וכן בעדותו לפנינו (ר' עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 30-31), והודה כי השיחות למוקד אינן מוקלטות, וכי אין כל תיעוד לגבי תוכנן.

בנסיבות אלה אין הנתבע יכול לאחוז בחבל משני קצותיו, ולטעון כי אין דרך להתחקות אחר שיחות למוקד מחד גיסא, וכי על בית הדין לקבל את הנתונים שסיפק בדבר שיחות התובעת למוקד מאידך גיסא. נוסיף עוד כי מרישומי השיחות שסיפק מר אלול במוצג נ/3 ניתן ללמוד על פניות נוספות, על אלה שציין מר זידאן במוצג נ/4. משאין בידו של הנתבע להוכיח לפנינו מה היה תוכנן של השיחות, לא ניתן לשלול את טענת התובעת כי היו אלה פניות בנושא תביעתה לדמי אבטלה.

1. בנוסף לכל שצוין לעיל, נאמר כי גרסתה של התובעת, אשר שבה ועלתה בכתבי הטענות, בתצהיריה, בכתבה למחלקת פניות הציבור של הנתבע (מוצג נ/1), בו הביעה את מורת רוחה ומעדותה לפנינו, נותרה עקבית וברורה, והותירה בנו רושם אמין ומהימן.

סוף דבר

1. לגישתנו, מהמקובץ עולה כי התובעת אכן שלחה את תביעתה לנתבע במועד, ואף הייתה במעקב אחרי משלוח טפסי התביעה, ומדי פעם אף יצרה קשר טלפוני עם מרכז השירות של הנתבע, על מנת לברר את סטטוס תביעתה. משכך, אנו מקבלים את תביעתה, ומורים לנתבע לשלם לה דמי אבטלה עבור התקופה מ- 9/07 עד 1/08 (כולל).
2. משהתובעת מיוצגת על ידי עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי – אין צו להוצאות.
3. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י"ג בניסן תשע"ג, (24 במרץ 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.