1. התובע הגיש תובענה כספית בסך של 279,172 ₪ כנגד הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"), שהינו קבלן בניה שהתקשר עם התובע בהסכם לבנית ביתו של התובע בישוב נורית (להלן: "הבית").

2. אין חולק כי ביום 18.05.07, נחתם הסכם בין הצדדים לבניית הבית בתמורה לסך של 460,000 ₪ וכי יומיים לאחר מכן החלה בניית הבית.

3. לטענת התובע, בגמר בניית השלד הפסיק הנתבע באופן מפתיע את העבודה בבית וחרף פניותיו של התובע להמשך הבניה והבטחות הנתבע, העבודה לא נמשכה. לפיכך התובע פנה למר מואב מעידי, אותו שכר לשם תכנון הנדסי ואדריכלי לביתו, כדי שיברר עם הנתבע את הסיבה להפסקת הבניה.

4. לגרסת התובע, מר מעידי זימן את הצדדים בתחילת חודש אוגוסט 2007 לשם בירור ובאותה הפגישה הנתבע מסר כי מסיבות אישיות שלו אינו יכול להמשיך בעבודה ואין לכך כל קשר לתובע. הנתבע אישר בפגישה כי קיבל מהתובע סך של 280,000 ₪ על חשבון הבניה ומסר כי להערכתו העבודה שביצע שוות ערך ל-180,000 ₪ ₪ אולם אין ביכולתו להחזיר לתובע את הסך של 100,000 ₪, שקיבל ביתר.

5. התובע טוען, כי תמורת תשלום סך של 20,000 ₪ נוספים, שוכנע הנתבע להמשיך בעבודה, וכי בין החודשים אוגוסט לאוקטובר 2007 הפעיל הנתבע על התובע לחצים כבדים לשלם לו תשלומים נוספים ומתוך חשש שבנית ביתו לא תושלם שילם התובע בחודשים אלו לנתבע סכומי כסף, מעבר לסך של 280,000 ₪, בסך כולל של 100,000 ₪. העבודות הנוספות שבוצעו בפועל על-ידי התובע היו: תיקון חלקי של גג הרעפים, חציבה לצורך בניית חניה, יציקת רצפת חנייה, שביל היקפי ומדרגות.

6. התובע מוסר, כי ביום 09.10.07, הנתבע הגדיל וביקש סך נוסף של 100,000 ₪ בהפחתת 20,000 ₪, ודהיינו: דרש סך של 80,000 ₪ על מנת להגיע לסכום עליו הוסכם בין הצדדים מלכתחילה. משסרב התובע לדרישתו, הנתבע הפסיק לאחר 09.10.07 כליל את העבודה, כשהוא מותיר את הבית במצב של גמר שלד בלבד.

7. התובע צירף לכתב תביעתו חוות דעת של מומחה, המהנדס מואב מעידי, לפיה שווי הבניה כפי שבוצעה בפועל ע"י הנתבע עולה כדי הסך של 183,000 ₪. התובע דורש סך של 197,000 ₪ בגין תשלום שלטענתו שולם לנתבע בייתר, וכן דורש: תשלום עבור שכירות למשך 7 חודשים (כאן נתבע סך של 14,000 ₪), פיצוי מוסכם בגין אי מסירת הבית במועד (כאן נתבע סך של 26,208 ₪), פיצוי בגין נסיעות, טלפונים והפסדי ימי עבודה (כאן נתבע סך של 10,000 ₪), החזר עלות חוות דעת המהנדס המומחה (כאן נתבע סך של 1,964 ₪) ופיצוי בגין עוגמת נפש (כאן נתבע סך של 30,000 ₪). סך הכל, כאמור לעיל, הועמדה התובענה על סך של 279,172 ₪.

8. לטענת הנתבע, הוא סיים את ביצוע עבודות השלד, וכן את עבודות החניה, הביוב, החשמל, הטיח, המשקופים והספים בכל החלונות. התובע דרש ממנו לבצע עבודות שונות, שלא נכללו בהסכם שבין הצדדים, וזאת ללא תוספת כספית. הנתבע לא הסכים ועבודות הבניה נעצרו לשבועיים. בשל לחצים, הנתבע הסכים לקרות את החנייה.

9. לגרסת הנתבע, זמן מה לאחר מכן, בהעדרו של הנתבע, התובע הודיע לרצפים ולאינסטלטור על הפסקת העבודה הואיל והחליט לפתוח פתח בתקרה ולבנות שני חדרים נוספים בקומה העליונה – עבודות אלו כלל לא נכללו בהסכם המקורי שבין הצדדים. התובע החליט לבצע עבודות אלו באופן עצמאי משום שהצעת הנתבע הייתה יקרה לו מדי לטענתו, והיה זה התובע שעיכב את המשך ביצוע העבודות משום שהחל לבצע את השינויים בטרם ימשיך הנתבע בביצוע העבודות.

10. הנתבע טוען, כי הבהיר לתובע שהוא מוכן להמשיך את העבודות רק בהתאם לחוזה שבין הצדדים, קרי, המשך ביצוע עבודות בקומה הראשונה של הבית ומחוצה לו. בפגישה האחרונה אצל מר מעידי סוכם כי הנתבע לא יסיים את העבודה אצל התובע והנתבע יקשר בין התובע לבין בעלי מקצוע שיועסקו ע"י התובע ישירות להשלמת העבודות. הנתבע מספר כי גם עם הפועלים שהביא לתובע, התובע הסתכסך וביטל שיקים שנתן להם.

11. הנתבע מוסר, כי התובע הוא שהפעיל עליו לחצים לבצע שינויים ותוספות בנייה בבית עליהם לא סוכם מראש בין הצדדים. לגרסת הנתבע, התובע שילם לו סכומי כסף אך ורק בהתאם להתקדמות הבניה ולא מעבר לכך ואף פיגר בתשלומים. הנתבע אומר כי סך כל התשלומים שקיבל מידי התובע עולה כדי סך של 370,000 ₪ בלבד וכי מגוחך לטעון כי עלות הקמת השלד הינה סך של 183,000 ₪ בלבד. לטענת הנתבע, העיכוב בעבודות והסיבה בגללה נאלץ להפסיק את העבודה נעוצה אך ורק בהתנהלות התובע ואין לתובע להלין אלא על עצמו וכל הפסדיו, אם נגרמו באשמתו של התובע בלבד.

12. מטעם התביעה העידו: התובע עצמו, מר שמסאלדין עראר והמהנדס מואב מעידי. מטעם ההגנה העידו: הנתבע עצמו, ההנדסאי והאדריכל זיו דורון נתנאל, מר וואיל עבד אל גאפר ומר סידקי סאלם. עם סיום העדויות סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בעל-פה.

13. ההכרעה בסכסוך זה תהא על פי מידת האמון שאתן בעדויות הצדדים.

לאחר שעיינתי בתצהירי העדויות הראשיות ובחוות דעת המומחים של העדים מטעם הצדדים ושמעתי ועיינתי בעדויות כל העדים במסגרת החקירה הנגדית שנערכה לכל אחד מהם ובסיכומי הפרקליטים, הנני נותנת אמון מלא וללא סייג בעדויות ההגנה ודוחה את גרסת התביעה כלא אמינה וכלא משכנעת בעליל.

14. התובע, לצערי, סבל בחקירתו מזיכרון סלקטיבי ונתפס באי אמירת אמת בעניינים מהותיים. לדוגמא: הוא הצהיר בעדותו במפורש שהקומה השנייה בביתו אינה מיועדת למגורים אלא סתם עליית גג, לאחר מכן הסכים לומר שבעצם קיימים שם חדרים ורק מהעד שהתובע עצמו הביא, החשמלאי שמאסלדין עראר, נודע שמלבד חדרים יש בקומה השנייה גם שירותים ומקלחת ואם זה לא נחשב למגורים, אזי מה כן נחשב למגורים ?!.

התובע לא הציג מסמכים נדרשים שהיו במחלוקת בין הצדדים: היתר הבניה הראשון, הבקשה לשינויים, הבקשה לטופס 4. התובע גם נמנע מלהעיד את העדים שהוא עצמו ביקש מלכתחילה לזמנם: השוטר זוהר שרעבי, השכן מר שרון עיני וקלטת שטען שקיימת ברשותו, כשיש בהימנעות זו על-פי ההלכה הפסוקה כדי לומר "דרשני".

מחקירתו של התובע, מצטיירת דמות של אדם שאינו אוהב לשלם, "חוסך" את המע"מ, משלם בשחור, דוחה תשלומים, מחזיר שיקים ומפגין כוחניות וניצול כלפי אנשים חלשים ממנו, דוגמת הנתבע מס' 2 המתגורר בשטחים המוחזקים.

15. חוות דעתו של מר מעידי לא הרשימה אותי במהימנותה והסכום שנקב כמשקף את העבודה שבוצעה נראה בעיני לא הגיוני. מר מעידי לא פירט לפי איזה מחירון הוא נתן את חוות דעתו, חוות דעתו לא מפרטת עבודות שבוצעו, מחירים וכיוצ"ב ולא מצאתי כל סימוכין או תימוכין לה.

16. מאידך גיסא, הנתבע ועדיו הרשימו אותי באמינותם ובפשטותם. עדויותיהם היו קוהרנטיות. שוכנעתי כי העידו בפני את האמת. חוות דעתו של מר זיו, מטעם ההגנה, הינה חוות דעת מפורטת, עם טבלאות, מחירים וכמויות כנדרש. חוות דעתו של מר זיו מתיישבת עם השכל הישר ונראית הגיונית וסבירה בנסיבות העניין וראיתי לאמצה כמי שמשקפת אל נכון את שווי הבניה שבוצעה ע"י הנתבע, העולה כדי הסך של 426,000 ₪ כאמינה.

17. משקיבלתי גרסת ההגנה וכמשקפת את המציאות ומשדחיתי גרסת התביעה כלא מהימנה וכלא משכנעת, התוצאה הינה שהתביעה כנגד הנתבע ( הנתבע מס' 1) נדחית.

18. התובע יישא בהוצאות המשפט של הנתבע (הנתבע מס' 1) ובשכ"ט עורכת דינו בסך כולל של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ (לאור התיקון החדש לתקסד"א) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום.

המזכירות תשגר את פסק – הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ב חשון תשע"ג, 28 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.