1. העניין שבפני, התנגדות לביצוע שטר אשר הוגש לביצוע על ידי התובעת, במסגרת תיק הוצאה לפועל מספר 02-29912-09-8. עניין זה נדון בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ, ואולם לאור פרישתה לגמלאות, הועברה ההתנגדות לטיפולי. ב"כ הנתבעת הסכים למתן החלטה על בסיס כתבי הטענות ופרוטוקול הדיון, ב"כ התובע לא הביע התנגדות לאמור.
2. השטר, המחאה מס' 2644 ע"ס 15,650 ₪, מועד פירעונה 31.3.2009, ועשויה בידי הנתבעת, עבור הנפרעת, "סעידה אספקה טכנית בע"מ", ומוסבת בידי הנפרעת.
3. הנתבעת טוענת במסגרת התנגדותה, כי התקשרה בהסכם אספקת חומרי בניה, מול הנפרעת, ומסרה לידי הנפרעת מספר שיקים לביטחון, אחד מהם הינו השטר אשר בעטיו הוגשה ההתנגדות. לטענת הנתבעת, כאשר בוששה הסחורה מלהתקבל אצלה (ולאחר שהמחאה אחת מתוך סדרת ההמחאות אשר נמסרה לנפרעת, הוצגה לפירעון ונפרעה בפועל, עם חלוף הזמן) , ניתנה הוראת ביטול ליתר ההמחאות אשר נמסרו לנפרעת, ביניהן המחאה 2644 הנ"ל.
4. טוען מנהל הנתבעת, כי למיטב אמונתו וידיעתו, בעת שהופקדו ההמחאות על ידי הנפרעת בבנק, היו בחשבון הנפרעת כספים ובטחונות המכסים את החבות בגין אותן המחאות, ולפיכך, משבוטלו ההמחאות, היתה מוטלת על התובע חובה להשיב את ההמחאות לנתבעת. בנוסף לאמור טוענת הנתבעת, כי מאחר והשטרות הוצאו מידיה בדרך של מרמה (לטענתה), נשמטת החזקה של אחיזה כשורה, ואף אחיזה בעד ערך, אינה מתקיימת במקרה זה.
5. בנוסף לכל האמור לעיל, טוענת הנתבעת כי ההמחאה אשר הוגשה לביצוע אינה סחירה, בשל הכיתוב "שלמו ל.." השונה, לטענתה, באופן מופגן, מהאמירה "שלמו לפקודת..", ולפיכך אין מדובר בהמחאה סחירה כלל.
6. מהות הטענה הראשונה אשר הועלתה על ידי הנתבעת, הינה כי התובע אינו אוחז כשורה של ההמחאה, ואף אינו "אוחז בערד ערך". אציין, כי באופן עקרוני, שאלת האחיזה כשורה, אין מקומה בהתנגדות או בשלב דיוני זה כלל, וככל ששאלת האחיזה כשורה, היתה המשוכה היחידה הניצבת בפני הנתבעת, הרי שהיה מקרום לקבל את ההתנגדות ולו מטעם זה בלבד. שונים הם הדברים, כאשר ניתן לייחס לתובע מעמד של "אוחז בעד ערך".
7. סעיף 26 לפקודת השטרות קובע:

" 26. (א) תמורה בת-ערך לשטר יכול שתהא –

• 1. כל תמורה המספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה;
  2. חוב קודם או חבות קודמת; ודינם כדין תמורה בת-ערך בין שהשטר הוא בר-פרעון עם דרישה ובין שהוא בר-פרעון בזמן עתיד.
  3. (ב) משניתן בזמן מן הזמנים ערך בעד שטר, רואים את האוחז כאוחז בעד ערך כלפי הקבל וכלפי כל מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן.
  4. (ג) אוחז שיש לו עכבון על השטר מכוח חוזה או מכלל דין, רואים אותו כאוחז בעד ערך כדי הסכום שיש לו עכבון כנגדו."

1. טען מנהל הנתבעת, כי אין התובע "אוחז בעד ערך", ולפי האמור בהתנגדות

"עפ"י מיטב ידיעתי ואמונתי הן בעת הפקדת השיקים בבנק החברה והן ביום מתן הוראת ביטול לשיקים נשוא ההתנגדות היו בחשבון החברה בטחונות כספיים ופק"מים המכסים את גובה השיקים נשוא ההתנגדות...".

1. אציין כי על פניו, אין בקיום בטחונות, משום שלילת אחיזה בעד ערך, שכן אין מגבלת בטחונות בהקשר של ביצוע ומתן אשראים; וככל שהתובע העניק או לכל הפחות, המשיך להעניק אשראי לנפרעת, די בכך כדי להוות "אחיזה בעד ערך".
2. מנהל הנתבעת התייצב לעדות ונחקר על תצהירו, ובכל הנוגע לטענה הראשונה, לפיה למיטב ידיעתו ואמונתו היו בחשבון הבנק של הנפרעת כספים בשיעור מספיק על מנת לשלול "אחיזה בעד ערך", השיב:

" לא היתה לו בעיה כספית עם הבנק עובדה שעבד עם הבנק אחרי שביטלתי את השיקים עוד שבעה שמונה חודשים ורק אחרי התקופה הזו הבנק תבע אותו. לחב' סעידה לא היו בעיות כי היו להם מספיק בטחונות ועבדו עם הבנק ועובדה שהבנק תבע אותם אחרי שנה. אין לי גישה למסמכי הבנק. מנהל הנתבעת, סעידה, הראה לי דפי חשבון שאין לו בעיות עם הבנק והבנק המשיך לעבוד איתם אחרי שהשיקים שלי בוטלו ונתנו לו אשראי ופרעו לו שיקים ועשו לו כל מיני פעולות בנקאיות...".

1. באומרו כאמור, שלל מנהל הנתבעת, את טענת ההגנה אשר הועלתה על ידו: ראשית, הוא מציין כי התובע המשיך לתת לנפרעת אשראי מאוחר יותר – ובכך הוא מוכיח בפועל כי ניתנה תמורה בעד ערך כאמור בסעיף 26 (א)(2) לפק' השטרות; שנית, מציין הוא כי אכן הבנק תבע את הנפרעת במועד מאוחר יותר, - ובכך מוכיח הוא תמורה בעד ערך כאחת אשר ניתנה "בזמן מן הזמנים" כאמור בסעיף 26 (ב) לפק' השטרות; ושלישית, קיומה של תובענה וחבות כספית של הנפרעת (כאמור בדברי ב"כ הנתבעת), משלימה את הבסיס הנדרש לעיכבון השטר בידי התובע (חזקה במיטלטלין בצירוף חבות כספית), על פי חוק המיטלטלין, וניתן לראות אף בכך תמורה בעד ערך, כאמור בסעיף 26 (ג) לפק' השטרות.
2. בשולי הדברים, אציין, כי גם אם לא היה שולל מנהל הנתבעת את טענת ההגנה אשר הועלתה על ידו, תמוהה עד מאוד היתה הטענה בעיני, בהתבסס על האמירה כי מנהל הנפרעת הציג בפניו דפי חשבון ומסמכי בנק; והרי מנהל הנפרעת, באותה הנשימה ממש, מוחזק באותו תצהיר, כמי שהיה מעורב בתרמית, מצגי שווא, הטעייה והפרת ההסכם שבין הנתבעת לנפרעת; דומה כי האמירה לגבי הצגת אותם מסמכים, אין בה דבר (הגם שלא על בסיס זה נדחתה הטענה, כאמור).
3. טענה נוספת אשר נטענה, הינה כי ההמחאה אינה סחירה, בשל הרישום "שלמו ל..." ולהבדיל מ"שלמו לפקודת..", ובשל כך נפגמת, לטענת הנתבעת, אחיזה בעד ערך, שכן הסיחור הינו פגום לכאורה.
4. לא מצאתי לקבל את טענות הנתבעת בהקשר זה, בשים לב לכך כי אין מדובר ב"שיק משורטט" כמשמעותו בסעיף 76 לפק' השטרות. לשיק משורטט ישנם מאפיינים ברורים ופשוטים, אשר אינם מתקיימים במקרה זה. יתר על כן, אפילו מחיקת המילה "לפקודת" אינה מביאה לפגיעה בסחרותו של שטר (ע"א 2115/00 מיה תבליני החיים ירושלים נ' בנק לאומי, הנזכר בסיכומי טענות התובע), ובבחינת בן בנו של קל וחומר, כאשר לא בוצעה כל מחיקה שהיא, אשר יכול ובנסיבות מסוימות ניתן להסיק מהאקט כאמור, כוונה כלשהי (כאמור בפסה"ד בעניין ציטיאט). במקרה זה, שרטוט לא היה, וכוונה מיוחדת אף לא היתה.
5. ראה לעניין זה, פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע במסגרת ע"א (ב"ש) 36515-01-11 יעל וואיה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (מצוי במאגר "נבו"), אשר קובע מפורשות :

" סעיף 7 א' לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע, כי "שטר שיש בו מילים האוסרות העברתו, או המורות על כוונה שהשטר לא יהיה עביר, השטר כשר בין הצדדים שבו לבין עצמם, אך אין הוא סחיר." .השיקים נשוא הדיון אינם כוללים כל מילה האוסרת העברתו או מורה על כוונה שהשטר יהיה לא עביר. כאשר הבנק הנמשך מקבל הוראה מהלקוח לשלם את הסכום הנקוב למאן דהוא, אין בכך כל איסור על הסבה או סיחור של השטר. "

1. יצוין כי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנ"ל, הוגש ערעור לביהמ"ש העליון, אשר נדחה.
2. בנסיבות אלה, כאשר יש לראות התובע כ"אוחז בעד ערך", בהמחאה סחירה אשר סוחרה כדין ועל פי נהלי העבודה הרגילים אצל התובע, הרי שטענות ההגנה של הנתבעת הנוגעות לבסיסי העסקה, כטענות במישור הקנייני (כישלון התמורה), אינן יכולות לשמש כמגן בפני התביעה השטרית הגלומה בשטר בו אוחז התובע.
3. בנסיבות העניין, ההתנגדות לביצוע השטר נדחית.
4. הנתבעת תישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה, בשיעור של 2,000 ₪. ככל שעוכבו הליכי הוצאה לפועל בתיק 02-29912-09-8, אני מורה על שפעולם.

ניתנה היום, ל' תשרי תשע"ג, 16 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.