בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

הצדדים השכילו לקבל המלצת בימ"ש בפרוטוקול הישיבה מיום 23.2.12, ולהסמיך את ביהמ"ש למתן פס"ד לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, כאשר פסה"ד יהיה מנומק והנתבעת 2 תוכל לעתור לדחיית התביעה.

בנסיבות אלה, בוטלה בהסכמת הצדדים ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 24.9.12 וניתן בזה פטור מלא מיתרת האגרה החלה, לא משנה מה תהיה התוצאה.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב לפי 79א במעמד הישיבה וכן צרפו תיק מוצגים ובוצעו השלמות בע"פ.

אני מורה על סריקתם של כל המסמכים והמוצגים ע"י המזכירות לתיק ביהמ"ש, לאחר מתן פסה"ד.

התובע יליד 12.12.79, נפגע במהלך עבודתו ביום 20.3.04 עת עבד כמלצר בבית מלון דן בחיפה.

בכתב התביעה בסעיף 5 צויינו נסיבות התאונה כדלקמן:

"...עת עסק התובע בסידורי שולחנות במלון נפגע התובע קשות בברך רגלו הימנית כתוצאה מהתנגשות בשולחן עץ גדול".

גירסה זו נמסרה ע"י התובע הן בחדר מיון בבית החולים כרמל מיום 20.3.04, הן בהודעה על הפגיעה בעבודה שנמסרה למל"ל והן בפני חוקר של הנתבעת.

העובדה שהנתבעת מוצאת בחוות דעת של מומחה התובע דר' קליגמן גרסה אחרת כביכול במהלכה סובב התובע את הברך וכך נפגע אין לה כל משקל לטעמי ולאחר עיון בכל החומר הרלוונטי לרבות בדו"ח החקירה ובמסמכי המעביד עצמו (מלון דן כרמל) אני נותן אמון, כי התובע נפגע בנסיבות אותן תאר ולא בנסיבות אחרות.

נסיבות אלה צריכות להביא לקבלת התביעה בגין רשלנות של הנתבעת 1. המדובר בשולחן עגול המתאים ל-8 סועדים, עפ"י דו"ח החקירה השולחן הינו בקוטר של 160 ס"מ, גובהו 47 ס"מ ומשקלו מוערך ב-30 ק"ג. מדובר בשולחן רציני שהתובע היה צריך לפתוח את רגליות השולחן לבד ללא עזרה ולהעמיד את השולחן ומשביצע התובע אקט זה פגעה פלטת העץ הכבדה שנפלה בברכו הימנית. העדר עזרה לתובע בפתיחת השולחן, העדר הדרכה והסבר על האפשרות שתאונה שכזו תתרחש מלמדת על כך שדין התביעה להתקבל. עם זאת, אני סבור שנסיבות התיק צריכות ללמד על קיומה של רשלנות תורמת מצידו של התובע.

אין המדובר באדם חסר ניסיון, אלא בעובד שהוא מלצר ותיק, העובד 5 שנים לערך במלון ובין השאר נדרש במסגרת תפקידו לסדר את השולחנות פעמים רבות.

התובע היה צריך אף הוא לתת את דעתו לסיכונים הכרוכים בעבודה זו ומשלא עשה כן, יש להשית עליו בנסיבות העניין רשלנות תורמת אותה אעמיד לצורך חישובי פסה"ד על 20%.

דין התביעה להתקבל אפוא בניכוי 20% רשלנות תורמת.

לעניין הנזק

כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע קרע חלקי במניסקוס והוא עבר ניתוח אטרוסקופיה במהלכו בוצע הוצאת המניסקוס. התובע היה באי כושר עבודה מלא של 3 חודשים, ולאחר מכן בנכות זמנית בשיעור של 10% למשך חודש נוסף.

המל"ל לא קבע לתובע נכות צמיתה.

לאור הפערים בין העמדות של הצדדים בנושא הרפואי מינה ביהמ"ש את האורטופד דר' גלר איליה כמומחה מטעם ביהמ"ש, הנ"ל אישר את תקופות אי הכושר הנטענות ואולם לא קבע לתובע אחוזי נכות.

לאור הצהרתו של התובע בפרוטוקולי ביהמ"ש על כך שלמעשה אין טענה לנכות בעקבות חוות הדעת הרפואית של מומחה ביהמ"ש ולאור העובדה שהמומחה לא נחקר על חוות דעתו, יש לקבוע כי לא נותרה נכות צמיתה רפואית לתובע.

אי קיומה של נכות צמיתה רפואית לתובע יש בה כדי להשליך בצורה ישירה על העדר התפקודיות של הנכות והטענות של התובע בסיכומיו, כי יש מקום בתיק שכזה לפסוק הפסדי השתכרות לעתיד נדחים בזאת על ידי.

ראש הנזק של הפסד השתכרות לעתיד אינו מוכר על ידי בתיק זה.

עם זאת, התובע היה מלצר ובעקבות התאונה ובעקבות העובדה שפנה גם למומחה בתחום התעסוקה, כאשר הופנה בין השאר לעניין זה ע"י המל"ל נאלץ לעזוב את עבודתו כמלצר, כיום התובע עובד במעון לילדים מוכים בכפר אעבלין כמדריך, לטענת התובע העבודה נעשית בישיבה בלבד ואולם אני קובע, כי אין מגבלה אמיתית המונעת מן התובע תפקוד לעתיד בעבודה זו או בעבודה אחרת גם לא בישיבה.

שכרו של התובע על פי מסמכי המל"ל ותלושי השכר שהוצגו היו בשיעור של 3,500 ₪ בשנת 2004 ומשוערך להיום, מדובר בסכום של כ-4,346 ₪ ובעגול, 4,350 ₪.

התובע משתכר היום, עפ"י תלושי שכר, קרוב מאוד לסכום האמור.

אשר על כן ראשי הנזק המוכרים על ידי לפיצוי הם כדלקמן:

1. כאב וסבל – זהו ראש הנזק המרכזי לטעמי בתיק זה. התובע העריך אותו בסכום של 50,000 ₪ הנתבעת הציעה פיצוי בשיעור של 4,000 ₪ בלבד. צריך לזכור בנסיבות תיק זה, כי התובע עבר ניתוח כריתת מיניסקוס בברך ימין לאחר קרע חלקי, התובע עבר טיפולים שונים עפ"י מסמכים שהוצגו והיה באי כושר תקופה ארוכה. אני סבור שהתיעוד הרפואי שהוצג לי כולל מסמכי רופא תעסוקה, מצביע על כך כי יש לפצות אותו פיצוי הוגן בהתאם.

אני סבור שבנסיבות העניין פיצוי של 20,000 ₪ הינו סכום סביר בנסיבות העניין.

2. הפסד השתכרות בעבר – על פי נתוני השכר ותקופת אי הכושר הצדדים אינם רחוקים בחישוביהם האחד מן השני ביחס לסכום האמור, הנתבעת סבורה, כי לפצות על 3 חודשי אי כושר בלבד, ואולם אין להתעלם גם מתקופת הנכות הזמנית ועל כן אני מפצה בראש נזק זה בסך של 15,000 ₪.

3. לגבי ראשי נזק נוספים יש לזכור כי מדובר בתאונת עבודה וככזו יכול התובע בעקרון לפנות למל"ל, עם זאת, מצאתי לנכון לפצות אותו פיצוי גלובלי לעבר בלבד (אך לא לעתיד) הכולל הוצאות ועזרת צד ג' כאשר עיקר הפיצוי הוא בגין עזרת צד ג' בסך של 5,000 ₪.

4. יש לנכות את תגמולי המל"ל הכוללים דמי פגיעה ונכות זמנית בשיעור של 5,090 ₪ משוערך.

אשר על כן, הפיצוי המגיע לתובע הינו כדלקמן:

סה"כ ראשי הנזק מביאים לפיצוי בסך של 40,000 ₪, מתוך סכום זה יש לנכות 20% רשלנות תורמת, היינו סכום של 8,000 ₪, הסכום שנותר הינו 32,000 ₪ מתוכו יש להפחית 5,000 ₪, הסכום לפיצוי הינו 27,000 ₪ כאשר לסכום זה החלטתי להוסיף הוצאות משפט הכוללות בין השאר מחצית מהסכום ששילם התובע בגין חוות דעתו של דר' איליה, דהיינו, סך של 1,250 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% + מע"מ מתוך סך הסכום שנפסק (לאור סיום התיק לפי סעיף 79א) ובתוספת אגרת בימ"ש אשר שולמה ע"י התובע כנגד קבלה עם פתיחת התיק.

סכומים אלה ישלמו הנתבעים לתובע תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן בזה פטור מיתרת אגרת ביהמ"ש החלה.

המזכירות תדאג לסרוק את כל המסמכים המצורפים לתיק ביהמ"ש כחלק מהחומר שעמד בפני ביהמ"ש בעת מתן פסה"ד.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ג, 24 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.