18 ינואר 2014

1. בפנינו תביעתה של גב' מוסטפא סוהילה (להלן-התובעת) להכיר בה כמי שנפגעה באוזניה ב"תאונת עבודה", כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן – החוק).

2. בטופס התביעה, שהגישה התובעת לנתבע, נרשם כי היא מבקשת להכיר בכאבי גב והגבלה בגב ובצוואר ,בכאבי ראש ,בעיה בראיה וירידה בשמיעה וטינטון מהם היא סובלת לטענתה, כנובעים מתנאי עבודתה כבקרית איכות במפעל בו עבדה .

3. בדיון שנערך בפני כב' השופטת בדימוס-נאוה ויימן, הסכימה התובעת כי התיק דנן ידון בתביעתה להכיר בליקוי שמיעה וטנטון כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק בעבודתה, ובאשר ליתר הפגימות תגיש טופס תביעה לכל פגימה בנפרד.

4. הנתבע, דחה את תביעת התובעת לליקוי שמיעה וטנטון בנימוק, שהתובעת לא נחשפה לרעש התקפי ומתמשך,העולה על המותר כאמור בחוק, לפיכך תנאי סעיף 84א לחוק הביטוח לאומי, אינם מתקיימים בתובעת, ולכן לא ניתן להכיר בליקוי שמיעה ובטנטון הנטענים על ידה כפגיעה בעבודה.

להלן העובדות הצריכות לענייננו:

5. א. התובעת, ילידת שנת 1956- עבדה במפעל ""פישר דרמה-וויפס בע"מ (להלן-המפעל) החל משנת 1999 ועד 2005 .

ב. בין השנים 1999 - 2005 בעיקר עבדה התובעת בתפקיד בקרית איכות מוצרים במפעל בסמוך למכונות אשר הפיקו רעש חזק. התובעת עבדה 8.5 שעות במשמרת בממוצע, מתוכן חצי שעה הפסקה . בזמן העבודה לא השתמשה התובעת באטמי אוזניים.

בהזדמנויות שונות, עבדה התובעת שעות נוספות כך שהיקף יום עבודתה היה מעבר ל- 8 שעות עבודה ביום.

ד. בתאריך 8.5.2000, בוצעה מדידת רעש, במפעל על ידי מכון הארצי לבריאות תעסוקתית וסביבתית. על פי טופס תוצאות הבדיקה (נ/1), במחלקת הייצור נמדדו מפלסי רעש בעמדות שונות הנעים בין 73.6 דציבל ועד 89.8 דציבל . במחלקת אריזה מדדי הרעש בעמדות שונות נעו בין 72.3 דציבל עד 81.4 דציבל. בפרק "הערות והמלצות כלליות" נרשם בין היתר כי מקום בו עוצמת הרעש מעל ל-85 דציבל תקנות משרד העבודה מחייבות את המעביד- לבצע בדיקות סביבתיות של רעש אחת לשנתיים.

ה. בתאריך 4.4.2004 , בוצעה מדידת רעש, במפעל על ידי המכון הארצי לבריאות תעסוקתית וסביבתית. על פי טופס תוצאות הבדיקה (נ/2), אופן מדידת החשיפה לרעש נעשה בבדיקה של מפלסי רעש מתמשך סמוך לאוזן העובד. רשימת העמדות בהם נמדדו מפלסי רעש מתמשך הגבוהים מ-85 דציבל היו: חצר המפעל,מחלקת ייצור מילוי נוזלים- בעמדת מכונת דלתה2 -מקפלת ליש ומחלקת פרפורציה. ואילו, באולם האריזה נמדד מפלס רעש מתמשך של 74 דציבל ובמרכז מחלקת ייצור נוזלים 80 דציבל. בתחתית הטופס נרשם כי תדירות המעקב למפלסי רעש במפעל הינה אחת לשנתיים.

ו. בתאריך 15.4.2007, בוצעה מדידת רעש, במפעל על ידי חברת "גהות מילניום" העוסקת בבדיקות תעסוקתיות סביבתיות ייעוץ והדרכה בתחום בריאות תעסוקתית. הוגש לתיק עמוד 10 בלבד בו נרשמו רמות מפלסי רעש ב "טבלה מס' 2" . על פי טופס תוצאות הבדיקה (נ/3), במחלקת אריזה נמדדו מפלסי רעש בעמדות שונות הנעים בין 74.1 דציבל ועד 81.5 דציבל . במחלקת ייצור מדדי הרעש בעמדות שונות נעו בין 74.3 דציבל עד 85.5 דציבל.

להלן תמצית טענות הצדדים:

6. לטענת התובעת, במסגרת תפקידה כמבקרת איכות המוצר עבדה באולם הייצור במפעל בסמוך למכונות דלתה 1,2,3 ומכונת מקפלת ליץ שהינה סמוכה למכונות הדלתה, במהלך כל יום העבודה, בממוצע כ-10 שעות ביום, כאשר במקום בו עמדה הייתה חשופה לרעש מזיק בשיעור העולה על 86 דציבל במהלך כל יום העבודה.

7. לטענת התובעת היא סובלת מליקוי שמיעה באוזניים ומטנטון, שנגרם לטענתה עקב עבודה ממושכת בחשיפה לרעש מזיק של לא פחות מ-85 דציבל בעת שעבדה רוב הזמן באולם הייצור במפעל שם נחשפה לרעש מזיק העולה על 85 דציבל יותר מ-8 שעות עבודה שעות בכל יום עבודה, לפיכך מתקיימים בה התנאים להכרה בליקוי שמיעה וטנטון מהם היא סובלת כ"פגיעה בעבודה".

8. מנגד טוען הנתבע, כי לא מתקיימים בתובעת התנאי הנדרש בסעיף 84א לחוק הביטוח לאומי שעניינו ליקוי שמיעה וטנטון עקב חשיפה לרעש מזיק בעבודה. לטענתו,התובעת עבדה במחלקת אריזה, ושם נמדד רעש של 74 דציבל בלבד, דהיינו רעש שאינו בגדר רעש מזיק.

9. הנתבע הוסיף לטעון, כי לאור הסתירות הפנימיות המרובות בין עדי התובעת לבין עצמם, וביחס לגרסת התובעת בעצמה, לא ניתן לקבוע כי מקום עבודתה היה אחר מאשר מחלקת אריזה, כפי שגם עולה מאישור המעסיק (נ/1) ושאלון המעסיק. לפיכך, היות והתובעת לא הוכיחה את גרסתה יש לדחות את תביעתה.

10. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת בשתי שאלות:

א. במסגרת תפקידה של התובעת כמבקרת איכות מוצרים במפעל, כמה זמן שהתה באולם הייצור וכמה זמן שהתה במחלקת האריזה במפעל זה ?

ב. האם התובעת נחשפה לרעש מזיק במקום עבודתה ?

דיון והכרעה

11. סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), קובע כדלקמן -

"(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק);

(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;

(3) ....

12. בסעיף 1 לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), תשמ"ד-1984,(להלן- תקנות הבטיחות בעבודה), נקבע:

" רעש מזיק" - רעש שמפלסו גבוה מהערכים המותרים בתקנות אלה העלול לגרום לנזק בריאות לעובד החשוף לו במקום עבודתו;"

סעיף 2 לתקנות הבטיחות בעבודה, קובע הגבלות לגבי החשיפה לרעש מזיק לפיהן:

"במפעל או במקום עבודה שבו עובדים ברעש מזיק, תהיה החשיפה המשוקללת המותרת לרעש מתמשך והתקפי, כמפורט בטבלה 1 ואיור 1 שבתוספת השניה, והחשיפה המרבית המותרת לרעש התקפי תהיה כמפורט בטבלה 2 ובאיור 2 שבתוספת השניה".

בטבלה 1 שבתוספת השניה לתקנות נקבע כי, חשיפה משוקללת מרבית מותרת לרעש מתמשך והתקפי הינו, 85 דציבל ב-8 שעות, כלומר: משך החשיפה המירבי המותר במפלס רעש 85 דציבל, הינו 8 שעות ביום, לכל היותר.

חשיפה משוקללת מרבית מותרת לרעש מתמשך והתקפי מיום 4.5.2000

תק' תש"ס-2000

חשיפה משוקללת מרבית מותרת לרעש מתמשך והקפי

מפלס הרעש, משך החשיפה המרבי

דציבל dB(A)-(A) המותר ליום עבודה

שעות

80 24

82 16

85 8

88 4

91 2

94 1

דקות

97 30

100 15

103 7.5

106 3.75

109 1.88

112 0.94

115* 0.5

* חשיפה לרעש משוקלל שמפלסו מעל 115dB(A) אסורה

13. מקום עבודת התובעת במפעל-

על פי גרסת התובעת בהודעה לחוקר הנתבע (נ/3), במסגרת תפקידה כבודקת מוצרים במפעל, סיפרה התובעת שהייתה "מסתובבת בין המכונות 7-8 שעות לפעמים עד שצריך לסיים את ההזמנה לפעמים אני נשארתי יותר בערך 8-9 שעות ואפילו יותר עד שגומרים את ההזמנה, אני עבדתי כל הזמן צהריים משעה 16.00 עד 24.00 ולפעמים זה ממשיך יותר כשיש לחץ אז נשארים עד הבוקר בשביל לסיים את ההזמנה, אני הדפסתי כרטיס עבודה במפעל כניסה וגם יציאה , השכר היה לפי שעות עבודה.

...

התובעת נשאלה: איפה היית עובדת במפעל בדיוק באיזה מחלקה?

ת. בעיקר בייצור באולם ייצור והמכונות אחת ליד השניה , היו שם שלוש מכונות וקו, ואפילו את המשטחים שאורזים זה היה בתוך האולם של הייצור.

...

היו עוד פעולות נוספות שעשית?

ת. אחרי שהעובדים היו שמים את הקרטונים על המשטחים אני בדקתי אותם , ההיתי צריכה להתכופף ולבדוק שהכל בסדר, כל מכונה 10-12 משטחים וזה כפול שלוש מכונות כל זה רק למשמרת אחת."

בעדותה, התובעת הציגה שרטוט ידני בקווים כלליים של אזור עבודתה במפעל (ת/2) אשר ממנו עולה כי בתוך חלל גדול קיימות מחלקת אריזה בצד ימין של החלל ומחלקת ייצור בצדו השמאלי, כאשר קיימת הפרדה בין שתי המחלקות של קיר היורד מהתקרה ,וממנו יורד וילון ניילון . (לא ברור מה גובה הקיר ומאיזה חומר בנוי, התובעת העידה שהקיר מבטון בגובה מטר מהתקרה, והעד מטעמה סמיר שוייהד העיד שהקיר עשוי PVC בגובה 4-5 מ' מהתקרה עד הרצפה כאשר גובה ווילון הניילון יותר מ- 2 מ' מהרצפה עד תחתית קיר ההפרדה-עמ' 19 שורה 8 לפ')

התובעת תיארה את עבודתה כמבקרת איכות המוצרים, אשר הצריך ממנה לטענתה עמידה בסמוך למכונות דלתא -1,2,3 ומכונת המקפלת ליץ (עמ' 10 משורה 34 לפ'), עד רבע שעה ליד כל מכונה .

התובעת נשאלה,במסגרת חקירה נגדית (עמ' 12 שורה 24 לפ'):

"מה עוד עשית חוץ מזה, רבע שעה ועוד רבע שעה . מה עוד עשית במשך 8.5 שעות? "

תשובה." כל שעה צריך לבדוק את כל הדלתות ולכתוב מה שקרה כל שעה. הבדיקה של מכונה אחת נמשכת לפעמים רבע שעה, והייתי בודקת שלוש מכונות. הייתי בודקת לא רק את הבד אלא את החומר הנוזלי על הבד. יש חדר כימיקלים. בתרשים זה נמצא מתחת לדלתא 3. ואני כל שעה בודקת את החומר, לפעמים יש טעות בחומר, יש סוגים של חומרים ואני צריכה לבדוק כל דלתא"

...

(עמ' 13 משורה 5 לפ')

שאלה: היית יכולה לומר כמה זמן היית במשרד, במחלקת בקרת איכות מתוך 8.5 שעות ביום וכמה באולם הייצור?

ת. כשאני בדקתי מכונה אחת, אני חזרתי למשרד ורושמת. באולם הייצור לא עבדתי רצוף, אלא עשיתי בדיקות של רבע שעה. את הנתונים רשמתי במשרד, ככה 3 דקות. ואז חזרתי לדלתא השניה, כל שעה הייתי צריכה לבדוק את כל המקומות.

14. מגרסת התובעת בכללותה מצטיירת תמונה לפיה, התובעת הייתה אחראית מתוקף תפקידה כמבקרת איכות המוצר, לבצע בדיקות מדגמיות של המוצר המיוצר בקו הייצור החל ממכונת המקפלת ומכונות הדלתא אשר מצויות במחלקת הייצור, עובר לשולחן המשטחים אשר נמצא במחלקת האריזה, בין הבדיקות הייתה ניגשת למשרדה לרישום הממצאים אשר ארך מס' דקות בכל פעם, כמו גם בדיקת נוזלים בחדר כימיקלים נערך מס' דקות בלבד.

התובעת מציינת כי בכל שעה נדרשה לבצע בקרת איכות ליד כל שלושת המכונות, כאשר השהיה ליד כל מכונה לדבריה : " נמשכת לפעמים רבע שעה" (עמ' 12 שורה 25 לפ'). כלומר, לכל היותר , הבדיקה ליד כל מכונה נמשכה כרבע שעה. יוצא אפוא שבמשמרת ממוצעת של 8.5 שעות עבודה , בניכוי חצי שעת הפסקה (נ/3 -עמ' 3 שורה 52 ), שהתה התובעת במחזוריות של כל שעה עגולה כ-40 דקות ליד שלושת המכונות ביחד, שזה מגיע לסה"כ 5.20 שעות - ולא ברציפות, במשך משמרת בת 8.5 שעות, וביתר הזמן שהתה, בחדר כימקלים או במשרדה לשם עדכון ורישום הממצאים או באולם הייצור כפי שסיפרה לחוקר הנתבע: "אחרי שהעובדים היו שמים את הקרטונים על המשטחים אני בדקתי אותם , היתי צריכה להתכופף ולבדוק שהכל בסדר, כל מכונה 10-12 משטחים וזה כפול שלוש מכונות כל זה רק למשמרת אחת.", על פי השרטוט שהציגה התובעת, המשטחים נמצאים במחלקת הייצור.

15. לאור גרסת התובעת בעצמה, לא ניתן לקבל את גרסת העד מטעמה מר סמיר שוייהד אשר סיפר לבית הדין כי רוב הזמן 99% מהזמן שהתה התובעת באולם הייצור (עמ' 21 שורה 1 לפ').

16. לאור כל האמור עד כה, אנו קובעים, כי במשמרת בת 8.5 שעות,התובעת עבדה במחלקת הייצור במפעל כ-5.5 שעות לכל היותר.

17. עתה, עלינו לברר האם התובעת נחשפה לרעש מזיק במסגרת עבודתה במפעל.

18. בבדיקות שנערכו על ידי מכון הארצי לבריאות תעסוקתית וסביבתית במפעל(נ/1,נ/2) נמצא כי בתאריך 8.5.2000 , בסמוך למכונות הדלתא באולם הייצור, התקבלה מנת חשיפה לרעש של 73.6 דציבל ועד 89.8 דציבל , ובבדיקה מיום- 4.4.2004 התקבלה מנת חשיפה לרעש של 80 דציבל ועד 86 דציבל-באולם הייצור. לאור, המסקנה אליה הגענו, בהסתמך על גרסת התובעת בעצמה, היא עבדה באולם הייצור כ-5.5 שעות בממוצע, כאשר התקנות מדברות על 8 שעות עבודה בחשיפה משוקללת מרבית מותרת לרעש מתמשך והתקפי של 85 דציבל , כלומר: התובעת לא נחשפה לרעש מזיק על פי התקנות. (באולם הייצור מפלס הרעש לא הגיע ל-85 דציבל).

19. בהתייחס לטענת התובעת בנוגע לשעות הנוספות שעבדה במהלך כל תקופת עבודתה, התובעת לא הביאה ולו ראשית ראיה לכך, שעבדה בהיקף משרה של למעלה מ- 8 שעות מדי יום. התובעת הייתה עובדת שעתית-לגרסתה, לפיכך בנקל הייתה יכולה להוכיח את טענתה לו הייתה מציגה תלושי שכר לתיק. מה גם, שעל פי גרסתה גם אם הייתה מוכיחה התובעת שעבדה 10 שעות במשמרת, במקרה שכזה, לכל היותר שהתה במחלקת הייצור כ-6.4 שעות שהן פחות מהרף המקסימאלי של 8 שעות המותרות על פי התקנות.

20. התובעת טוענת כי, אי הצגת מדידות מפלסי רעש במפעל לשנים 1999,2001,2002,2003 ו-2005 על ידי המעסיק, מעיד על כך שהיא נחשפה לרעש מזיק בעבודה . ברם, על פי המלצות של המכון הארצי לבריאות תעסוקתית וסביבתית אשר ערך את המדידות במפעל בשנת 2000 ,מקום בו נמדדה עוצמת הרעש מעל ל-85 דציבל תקנות משרד העבודה מחייבות את המעביד- לבצע בדיקות סביבתיות של רעש אחת לשנתיים. מכאן שביחס לתקופת עבודת התובעת במפעל חסרה מדידת רעש לשנת 2002 בלבד ולא כפי שטוענת התובעת (יצוין כי-התובעת סיימה את עבודתה בסוף שנת 2004 תחילת 2005 -עמ' 10 שורה 25 לפ'). לדידנו, בהעדר קיומה של מדידת רעש במפעל לשנת 2002 בלבד, כאשר לא הוכח שהיו תנודות מהותיות בתוצאות מדידת הרעש במפעל שנעשו בשנים-2000,2004 ו-2007 , ולא ניטען ואף לא הוכח שבתקופת העבודה של התובעת היו שינויים מבניים במפעל או שהוחלפו מכונות כך שיתכן ועוצמת הרעש בשנת 2002 הייתה גבוה במיוחד ביחס לשנים 2000 ,2004,ו-2007 , בנסיבות אלה נדחית טענה זו של התובעת.

21. לאור כל האמור לעיל, אנו סבורים כי לא הונחה בפנינו תשתית ראייתית אובייקטיבית מספקת, לפיה התובעת הייתה חשופה לרעש מזיק של 85 דציבל במשך 8 שעות כל יום.

22. באשר לטענת התובעת בעניין הטנטון, , הרי שבהתאם להוראות הקבועות בסעיף 84א'(ב)(2) לחוק -

(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:

(1) ...

מאחר והתובעת לא הוכיחה כי נחשפה בעבודתה לרעש התקפי ומתמשך העולה על המותר, למעשה לא מתקיימים בה תנאי סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי, שזהו תנאי סף להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. לפיכך התביעה להכרה בטנטון נדחית בזאת .

23. לאור האמור, התביעה להכרה בליקוי שמיעה באזניים וטנטון מהם סובלת התובעת כפגיעה בעבודה, נדחית בזאת.

24. כמקובל בתביעות שהן מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

25. לתובעת הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד זה.

ניתן היום, י"ז שבט תשע"ד, (18 ינואר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.