ע"י ב"כ עו"ד קופרשמיט

את גולדשטיין

מבוא

אלו הן תביעה ותביעה שכנגד שהגישו הצדדים האחד נגד משנהו.

התובעת, שביצעה עבודות שיפוץ בדירת הנתבעים, תובעת את יתרת התמורה בסך של 166,656 ₪ שלטענתה לא שולמה לה עבור ביצוע העבודות.

הנתבעים, מנגד, תובעים פיצוי בסך של 45,110 ₪ בגין הנזקים שלטענתם גרמה להם התובעת, עקב איחור בביצוע העבודות ובגין ליקויים בעבודתה.

טענות התובעת

התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת, בין היתר, בעבודות בנייה ושיפוצים.

בחודש מאי 2007 פנו הנתבעים, בני זוג המתגוררים בקיבוץ מרום גולן, אל התובעת והזמינו ביצוע עבודות שיפוץ והרחבה בדירתם.

בין הצדדים נחתם הסכם לפיו היה על התובעת לבצע את העבודות תוך 3.5 חודשים, בתנאי שלא יחול עיכוב בתשלום מצד הנתבעים, וזאת בתמורה לסך של 195,000 בתוספת מע"מ ובתנאי תשלום כפי שפורטו בהסכם (נספח א' לכתב התביעה).

התובעת ביצעה את העבודות למרות שהנתבעים הפרו את ההסכם מצידם, בכך שלא עמדו בתשלומים, וזאת מאחר שהבטיחו להסדיר את התשלום במענה להפצרותיו של מנהל התובעת.

להפתעתה הרבה של התובעת, בסוף חודש ספטמבר 2007 ולאחר שהתובעת ביצעה את מרבית העבודות עליהן סוכם ונותרו עבודות מינוריות בלבד להשלמת העבודה, הודיעו הנתבעים לתובעת, באופן חד צדדי ובחוסר תום לב משווע, על הפסקת ההתקשרות בין הצדדים (נספח ב' לכתב התביעה).

הודעה זו באה לאחר שמנהל התובעת ביקש מן הנתבעים, במשך תקופה ארוכה, להסדיר את התשלומים בהתאם לשלבי העבודה שבוצעו והושלמו, בהתאם להסכם, ואולם הנתבעים לא שעו להפצרותיו הרבות ולא עמדו בהתחייבויותיהם לשלם, אלא שילמו סכומים נמוכים כאוות נפשם.

התובעת הודיעה לנתבעים כי היא מסרבת להפסקת ההתקשרות וכי יש לה תחושה שעיתוי ההודעה אינו מקרי ונגוע בחוסר תום לב משווע אשר מטרתו אחת - לחמוק מתשלום יתרת החוב שנותרה בזמנו (נספח ג' לכתב התביעה).

לאחר דין ודברים בין הצדדים ועל מנת לסיים את היחסים באופן מכובד, הסכימה התובעת, לצרכי פשרה בלבד ולפנים משורת הדין, לקבל מהנתבעים סך של 132,424 ₪ (לא כולל מע"מ) עבור העבודה שביצעה. התובעת הסכימה, מתוך רצון טוב, אף להעניק לנתבעים הנחה בשיעור של 10% מסכום זה, כך שסכום התמורה עמד על סך של 119,182 ₪ בצירוף מע"מ (העתק כתב הכמויות והמחירים החדש – נספח ד' לכתב התביעה).

עד לפשרה שהושגה, שילמו הנתבעים על חשבון החוב סך של 51,948 ₪ במצטבר, כך שנותרה יתרה לתשלום בסך של 67,234 ₪ בצירוף מע"מ.

ואולם, הנתבעים לא עמדו אף בהסכם הפשרה ולמעשה - עד היום הם לא שילמו את יתרת התמורה עבור העבודות שבוצעו בפועל.

לאחר שקצה נפשה של התובעת מהבטחות השווא של הנתבעים להסדרת יתרת התשלום ומהתנהלותם חסרת תום הלב, פנתה אליהם התובעת ביום 9.3.2008 באמצעות בא כוחה בדרישה לתשלום יתרת התמורה (נספח ה' לכתב התביעה).

ביום 20.3.2008 קיבלה התובעת את תשובת הנתבעים, ממנה הבינה כי הם עומדים על סירובם לשלם את יתרת התמורה, שכן הנתבעים העלו בה טענות חדשות "מן היקב ומן הגורן" על מנת להצדיק את התנהלותם (נספח ו' לכתב התביעה).

ביום 1.2.2008 ביקר מומחה מטעם התובעת, אינג' עזרא אלוני (להלן: "אינג' אלוני"), באתר העבודה לשם בדיקה ואומדן של העבודות שבוצעו. אינג' אלוני העריך את העבודות שבוצעו בסך של 130,358 ₪ (לא כולל מע"מ, לפי מדד תשומות הבנייה מרץ 2008; העתק מחוות הדעת – נספח ז' לכתב התביעה).

התובעת טוענת כי היא עמדה בכל התחייבויותיה כלפי הנתבעים על פי ההסכם וכי היא יכלה לסיים את העבודה שהוזמנה על ידי הנתבעים, אלמלא הם הפסיקו את עבודתה והפרו את ההסכם.

התובעת מבקשת לאכוף את ההסכם המקורי בין הצדדים מכוח דיני החוזים, דיני הנזיקין ודיני עשיית עושר ולא במשפט, תוך חיוב הנתבעים בתשלום מלוא התמורה על פי ההסכם (195,000 ₪), בקיזוז הסכום ששילמו הנתבעים (51,948 ₪) ובצירוף מע"מ – דהיינו, יתרת התמורה בסך של 166,656 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. זאת, בשל התנהלותם הפסולה של הנתבעים, אשר העלו נימוקים תמוהים וחסרי כל אחיזה במציאות כדי לחמוק מתשלום, בשל חוסר תום ליבם בניהול מו"מ ובביצוע ההסכם ובשל הנזק שגרמו לתובעת עקב הפרת ההסכם.

טענות הנתבעים/התובעים שכנגד

הנתבעים טוענים כי ההסכם שצורף לכתב התביעה, מעולם לא נחתם על ידי הצדדים. הם העבירו לתובעת טיוטת הסכם שונה לחלוטין, בצירוף כתב כמויות, אך התובעת התחמקה מלחתום עליו, חרף התחייבותה לעשות כן ולבסוף אף טענה כי ההסכם אבד לה.

סוכם בין הצדדים כי התמורה עבור העבודות תהיה בסך של 195,000 ₪, בקיזוז סך של 7,843 ₪ שישולמו ישירות על ידי משפחת לוינקרון השכנה, בגין עבודות שתבצע התובעת בחדר המדרגות המשותף, דהיינו התמורה המוסכמת הייתה בסך של 187,157 ₪.

ואולם, מיד עם התחלת העבודות על ידי התובעת, התגלו ליקויי בנייה רבים ואופן עבודה שגוי.

כך למשל, כבר ביום 20.5.2007 הודיעה המהנדסת נינה קפיטונוב (להלן: "המהנדסת נינה") כי היא מסירה את אחריותה על הבנייה, מאחר שהתובעת לא זימנה אותה לבדיקת ברזל לפני יציקת היסודות (נספח א' לכתב ההגנה).

ביום 13.6.2007 נתן מפקח הבנייה - מר שטרית יעקב (להלן: "שטרית"), דיווח על ביצוע עבודות השלד. המפקח מצא ליקויי בנייה רבים כבר בשלב זה, כמו גם שהעבודה בוצעה שלא על פי הכמויות והחומרים כפי שסוכם (נספח ב' לכתב ההגנה).

גם אדריכלית הפרויקט - רותם הראל (להלן: "האדריכלית רותם"), הודיעה לנתבעים כי התובעת לא מתאמת עימה את ביצוע העבודות, לא עובדת על פי התכניות שנמסרו לה וכי ישנם תקלות וליקויים רבים בעבודת התובעת (מכתב האדריכלית רותם מיום 25.9.2007 נספח ג' לכתב ההגנה).

הנתבעים פנו אל המהנדס רונן שטרנברג (להלן: "אינג' שטרנברג") אשר ערך חוות דעת מטעמם ומצא שורה של ליקויים בבנייה ובחומרי הגלם בהם עשתה התובעת שימוש בבנייה. אינג' שטרנברג העריך את עלות עבודת התובעת בסך של 47,777 ₪ לאחר קיזוז הליקויים, בעוד שהנתבעים שילמו לתובעת סך של 60,000 ₪ (חוות הדעת נספח ד' לכתב ההגנה).

זאת ועוד, על אף פניות חוזרות ונשנות של הנתבעים, התובעת סירבה ועודנה מסרבת לחתום על תכניות הבנייה, דבר שהקשה עליהם להשיג היתר בנייה ואף החלו לנקוט נגדם בהליכים להגשת כתב אישום.

חרף מחדליה הרבים של התובעת ולמרות שאיבדו את אמונם בה, פנו אליה הנתבעים בבקשות חוזרות ונשנות כדי שתתקן את הליקויים ותמשיך בעבודתה. אולם, התובעת סירבה לתקן את הליקויים והמשיכה בעבודתה בקצב איטי.

לאחר שהתובעת לא התקדמה כלל בעבודתה ובתיקון הליקויים ולאחר שכלו כל הקיצין, הודיעו לבסוף הנתבעים לתובעת ביום, 20.9.2007, על סיום ההתקשרות עימה.

לטענת הנתבעים, נגרם להם נזק רב עקב מחדליה של התובעת ועל כן, במסגרת התביעה שכנגד, הם מבקשים לחייב את התובעת בתשלום סך כולל של 45,110 ₪, על פי הפירוט שלהלן:

• השבת הכספים ששולמו לתובעת ביתר, על פי חוות דעתו של אינג' שטרנברג, בסך של 12,223 ₪.
• פיצוי בגין עגמת נפש ואובדן ימי עבודה בסך של 25,000 ₪.
• עלות הכנת חוות דעת השמאי בסך של 5,000 ₪.
• עלות הכנת חוות דעת פיקוח הנדסי בסך של 2,887 ₪

בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, חוזרת התובעת על טענותיה בכתב התביעה וטוענת כי מדובר בתביעה מופרכת, חסרת בסיס ורצופה אי דיוקים, שהוגשה בחוסר תום לב על מנת ליצור טענת קיזוז יש מאין.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובכל חומר הראיות ולאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומי הצדדים, שוכנעתי כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי ולדחות את התביעה שכנגד.

העובדות שלהלן אינן שנויות במחלוקת:

• בין הצדדים נכרת הסכם לביצוע עבודות בדירת הנתבעים על ידי התובעת, וזאת אף שהצדדים לא חתמו על הסכם בכתב, גם לא על ההסכם שנערך על ידי התובעת - נספח א' לכתב התביעה (להלן "טיוטת ההסכם").
• התובעת החלה בביצוע עבודות הבנייה והשיפוץ בדירת הנתבעים בתחילת חודש מאי 2007 - לטענת הנתבעים ביום 3.5.2007 (סעיף 7 לתצהיר הנתבע; סעיף 6 למבוא לחוו"ד אינג' שטרנברג), לטענת התובעת ביום 6.5.2007 (עמ' 19 שורות 20-24 לפרוטוקול).
• הנתבעים הודיעו לתובעת על הפסקת העבודות באופן סופי ביום 20.9.2007 (נספח ב' לכתב התביעה).
• הנתבעים שילמו לתובעת סך של 60,000 ₪ על חשבון התמורה, כפי שעולה מחשבונית שהנפיקה התובעת לנתבעים ביום 8.6.2007 (נספח ב' לתצהיר הנתבעת; נספח ג' לתצהיר הנתבע).

על פי טיוטת ההסכם, בתמורה לעבודות היה על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 195,000 ₪ + מע"מ, וזאת בתנאי תשלום כדלקמן: מקדמה בסך של 60,000 ₪+ מע"מ במעמד החוזה; 60,000 ₪ נוספים + מע"מ לאחר גמר השלד; 55,000 ₪ + מע"מ לאחר הריצוף ו- 20,000 ₪ + מע"מ בגמר העבודה.

הנתבעים לא פרטו ולא הביאו כל ראיה שיש בה כדי להראות כי תנאי התשלום שסוכמו בין הצדדים בסופו של דבר, היו שונים מאלה שפורטו בסעיף 10 לטיוטת ההסכם. יתרה מכך, עלה מעדות הנתבעים כי הם מסכימים כי אלה היו תנאי התשלום, אך לטענתם הם סיכמו בעל-פה עם מנהל התובעת - יוסי כהן (להלן: "יוסי"), כי תתאפשר גמישות מצידו בעניין מועד התשלומים (עמוד 52 שורות 9-17 לפרוטוקול):

"ש. תסכימי איתי בבקשה שבשלב הזה של הסרת האחריות של נינה, הייתם אמורים לשלם 60,000 ₪ + מע"מ מקדמה.

ת. זה חלק מההסכם בעל פה שלנו עם יוסי לעניין התשלומים, אמרתי לו שאנחנו לא יכולים לשלם מיד בתחילת העבודה אלא יקח לנו לפחות שבועיים, הוא אמר מה שכתוב בהסכם זה עניין פורמלי ונתגמש ונסתדר, אנחנו שילמנו את הכסף.

ש. הוא התגמש, הוא לא עצר את העבודה.

ת. נכון. הוא יכל להגיד שאם הוא לא מקבל את הכסף הוא מפסיק והוא התחיל.

ש. הוא התחיל המשיך וסיים שלד.

ת. כן."

הנתבע, אף הוא, נשאל בעניין התשלומים וכך השיב (עמוד 58 שורות 21-25 לפרוטוקול):

"ש. אתה מסכים איתי שבגמר השלד הייתם אמורים לשלם 120,000 ₪ פלוס מע"מ.

ת. לא, סיכמנו שתהיה גמישות על התשלום, והוא אמר שזה בסדר שנסתדר איתו על התשלום, נדמה לי שבסוף מאי שילמנו 60,000 ₪."

מנהלת התובעת - מהנדסת הבניין הגב' חגית קציר (להלן: "חגית"), שעדותה בפני הייתה עדות מהימנה ועקבית ונתתי בה אמון מלא, העידה כי אכן, כטענת הנתבעים, התובעת פנתה אליהם בכתב בעניין האיחור בתשלום לראשונה רק ביום 26.9.2007, לאחר הודעת הפסקת ההתקשרות מצד הנתבעים. לטענתה, הדבר נבע מתוך רצון טוב לסיים את הפרויקט ומתן אמון בנתבעים ובהבטחותיהם. בהמשך הסבירה כי התובעת עובדת במגזר הציבורי, בו נושא התשלום מסודר ומוגדר, וכי העבודה מול הנתבעים הייתה הפעם הראשונה והאחרונה בה עבדה התובעת במגזר הפרטי. לטענתה, התובעת נפלה קורבן לתרגיל עוקץ מצד הנתבעים מאחר שאלה הודיעו על הפסקת העבודות רק לאחר שהתובעת סיימה את ביצוע ה"עבודות השחורות" והמסובכות בדירה ומבלי שהנתבעים שילמו עבורן, כך שנותרו רק עבודות אלומיניום וריצוף שבוצעו על ידי קבלן אחר (סעיף 5 לתצהיר; עמוד 20 שורות 1-32; עמוד 21 שורות 1-11 לפרוטוקול).

מעדויות הנתבעים עצמם, כפי שצוטטו לעיל, עולה כי התובעת נענתה לבקשתם לגמישות בתשלומים ולדחייתם בשל העדר יכולת שלהם. (עדות הנתבעת בעמוד 52 שורות 11-12 לפרוטוקול). מעבר להסכמת התובעת לדחיית התשלומים כמחווה של רצון טוב, לא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי הם סיכמו עם התובעת על סכומים או על מועדי תשלום או על תנאי תשלום שונים מהותית מאלה שנקבעו בטיוטת ההסכם. בפרט - הנתבעים לא פירטו ולא הביאו כל ראיה המעידה כי בשונה מטיוטת ההסכם, הם היו פטורים מתשלום סך של 60,000 ₪ נוספים עם גמר עבודת השלד, כשאין חולק כי עבודת השלד בדירה נסתיימה עוד בתחילת חודש יוני 2007 (ראה נספח ג' לכתב ההגנה; עמוד 52 שורות 16-17 לפרוטוקול).

עדות נוספת לכך שהתובעת באה לקראת הנתבעים, יש לראות בכך שהתובעת לא דרשה תוספת תשלום עבור שינויים שנתבקשו על ידי האדריכלית רותם תוך כדי ביצוע העבודה, כפי שאישר הנתבע בעדותו ( עמוד 58 שורות 14-20 לפרוטוקול.

כאמור, התובעת החלה לבצע את העבודות בתחילת חודש מאי 2007. ביום 20.5.2007 שלחה המהנדסת נינה מכתב לנתבעים, במסגרתו הודיעה על הסרת אחריותה על בניית תוספת חדר בדירה, מאחר שהתובעת לא הזמינה אותה לבדיקת ברזל לפני יציקת היסודות (נ/1). עקב כך, שלחה התובעת, עוד באותו היום - 20.5.2007, אישור מהנדס מטעמה אל המהנדסת נינה ולפיו ביום 17.5.2007 הברזל נבדק על ידו ונמצא תקין בטרם נוצקו היסודות (נספח ב' לתצהיר הנתבע).

לטענת הנתבעים, התובעת הסתירה עניין זה מבית המשפט ולא הגישה ראיה זו מטעמה ומכל מקום בדיקת המהנדס מטעם התובעת לא מתקנת את הליקוי, מאחר שהקונסטרוקטורית מטעמם - המהנדסת נינה, היא החתומה כמבצעת פיקוח עליון בוועדה לתכנון ובנייה והם מצאו עצמם כבולים ובסופו של דבר אין כל גורם מטעמם שאישר את תקינות הברזל.

המהנדסת נינה זומנה כעדה מטעם הנתבעים, מבלי שהקדימה והגישה תצהיר עדות ראשית. בעדותה מסרה כי האחריות המקצועית על השלד מוטלת עליה כקונסטרוקטורית מטעם הנתבעים וכי חרף העובדה שבדיקת הברזל בטרם יציקת היסודות הינה באחריותה, היא לא ביצעה בדיקה זו ולכן הסירה אחריותה על השלד. עוד היא אישרה שהקבלן (התובעת) לא התחמק ממנה ולא ניסה להסתיר משהו: "אם התקשרתי הוא בא, אבל הוא עשה מה שהוא רוצה" (עמוד 36 שורות 11-22; עמוד 38 שורות 1-3, 11-12 לפרוטוקול).

חגית העידה, שהתובעת לא מנעה מן המהנדסת נינה לבדוק את הברזל או להיות נוכחת בעת יציקת היסודות ובכל אופן מהנדס הביצוע של התובעת, המוסמך לכך, נכח במקום, בדק את הברזל ואישר אותו בטרם נוצקו היסודות - כפי שנהוג בכל אתר ופרויקט של התובעת.

ואכן, נינה אישרה בעדותה כי על אף שלא נכחה בדירה בטרם יציקת היסודות לשם בדיקת הברזל, בסופו של דבר היא "לקחה צ'אנס", "עשתה טובה לנתבעים", לדבריה, המשיכה בעבודתה כמפקחת ולקחה אחריות על המבנה, אף שאישור יציקת היסודות נעשה על ידי מהנדס מטעם התובעת ולא על ידה (עמוד 38 שורות 5-12, 24-26 לפרוטוקול).

על פי טענת הנתבעים, ביום 24.5.2007, היינו - 4 ימים בלבד לאחר הודעת המהנדסת נינה על הסרת האחריות, הם שילמו לתובעת סך של 60,000 ₪ על חשבון העבודות, מה שמעיד כי הנתבעים קיבלו והשלימו עם האישור שניתן ע"י המהנדס מטעם התובעת.

לטענת הנתבעים, גם לאחר מכן התובעת "המשיכה בזלזול ובחוסר הרצינות". ביום 13.6.2007 הם הזמינו לדירה את אחיה של הנתבעת - שטרית, שהינו מפקח בנייה, וזה מצא כי היו ליקויים רבים בעבודות וכי היה שימוש בבלוק שונה מהמוסכם ושימוש בחומרים שונים מאלה שהוסכם עליהם בכתב הכמויות המוסכם.

לטענת הנתבעים, ביום 13.6.2007 שלח שטרית מכתב ליוסי שבפתחו נרשם כהאי לשנא (נ/6): "בתאריך 13.06.07 ביקרתי באתר הבניה אשר נמצא בשלב של גמר השלד ולפני תחילת עבודות הגמר. להלן דו"ח מצב למבנה והערות לטיפול...". בהמשך פורטו ההערות הבאות: שימוש בבלוק בניגוד לכתב הכמויות, בניית הבלוקים בין הבנייה החדשה לישנה בוצעה ללא שטרבה, יש לבצע איטום הגג, בחדר המקלחת לא בוצעה חגורת בטון מעל לפתח החלון, יש לבצע את החציבה בבלוקים לצורך החדרת חשמל או אינסטלציה באמצעות חירוץ על ידי מכשיר ולא בשבירה של בלוקים, לא בוצע תפר פח בין מבנה קיים למבנה חדש. כמו כן, פורטו הערות לקראת שלב הריצוף בדירה. באשר לליקויים הנטענים, אפרט בהמשך.

הנתבעת טוענת בתצהירה כי בו ביום בו נשלח מכתבו של שטרית - 13.6.2007, הפסיקה התובעת את עבודתה באופן חד צדדי (סעיף 22 לתצהיר). חגית העידה, מנגד, כי מכתבו של שטרית כלל לא נתקבל אצל התובעת וכי הנתבעים הם שהודיעו לתובעת טלפונית על הפסקת העבודה שנמשכה עד אז מספר שבועות. כך בעמוד 23 שורות 26-31 לפרוטוקול:

"במהלך חודש שישי, אני לא זוכרת תאריך מדוייק, קיבלנו טלפון שלא לווה בהסברים "מחר אל תגיעו לעבודה, יש לנו בעיות קשות". שאלנו מה הבעיות, מה קרה, כל דבר הוא פתיר במיוחד בבניין. ניסינו לראות במה מדובר אבל אם סרבו להגיד, והם עשו הפסקת עבודה של שבועות...".

עדותה של חגית, שכאמור הותירה רושם אמין, מקבלת חיזוק גם ממכתבה מיום 26.9.2007 (נספח ג' לכתב התביעה שיידון בהמשך), שם פונה חגית לנתבעים ומציינת "הודעתם שוב על הפסקת עבודה. הודעה זו באה בהמשך להודעות קודמות בגינם הופסקו העבודות באתר". הנתבע, בתגובתו למכתב זה (נספח ה' לתצהיר הנתבעת), הכחיש מספר דברים שצויינו בו, אך לא את הטענה כי הנתבעים הם שפסיקו קודם לכן, בהודעות קודמות, את עבודת התובעת באתר.

בנסיבות אלה, העדפתי את טענת התובעת כי הנתבעים הם שהפסיקו את עבודת התובעת ביום 13.6.2007.

והנה בסיכומיהם, חוזרים בהם הנתבעים מטענה זו ומאשרים כי הנתבעת היא שהודיעה ליוסי לא להגיע לעבודה ביום המחרת ובכך החלה הפסקת עבודה ראשונה (סעיף 6.2.8 לסיכומים).

לטענת הנתבעים, העבודה באתר חודשה רק ביום 9.8.2007 וגם אז, העבודות בוצעו בקצב איטי, ברשלנות, בניגוד לתוכניות העבודה, תוך ביצוע ליקויים נוספים. בסוף חודש ספטמבר הודיעו הנתבעים לתובעת על הפסקת העבודות באופן חד צדדי וסופי. במכתב ששלחו לתובעת בחודש ספטמבר 2007 נכתב כך (לא צוין תאריך מדויק, נספח ב' לכתב התביעה):

"הנדון: בית משפחת גבורין

קבוץ מרום-גולן, הפסקת עבודתך

הרינו להודיעך שלאור הנתונים שנוצרו במהלך הבניה, אינם מאפשרים את המשך ההתקשרות בין חברתך לביננו.

לפיכך החלטנו להפסיק את עבודתך בתוספת ובשיפוץ ביתנו.

החלטה זו נמסרה לך במרום-גולן בתאריך 20.9.07."

ביום 25.9.2007 נשלח מכתב מהאדריכלית רותם לנתבעים, לבקשתם, במסגרתו פורטו ליקויים בעבודת התובעת (נספח ג' לכתב התביעה, נ/5). בסיכום המכתב צוין כדלקמן: "העבודה באתר נעשית בחוסר סדר ובבלגאן משווע, הקבלן מגיע לאתר לעיתים רחוקות, התכניות נעלמות בכל פעם מחדש, מורגשת חוסר רצינות בעבודה, כל אלה גורמים לרמת עבודה וגמרים נמוכה ביותר, ולהארכת זמן העבודה הרבה מעבר לנדרש".

האדריכלית רותם העידה בבית המשפט - אף היא בלא שהקדימה והגישה תצהיר עדות ראשית. בעדותה היא אישרה, כי הנתבעים פנו אליה רק לאחר סיום העבודה עם התובעת, על מנת שתעלה על הכתב את התנהלות התובעת. עוד היא אישרה, כי מכתבה לא נשלח לאף גורם, למעט הנתבעים (עמוד 30 שורות 26-30 לפרוטוקול).

לטענת התובעת, במכתב זה הועלו טענות מופרכות ואף שקריות שכל מטרתן הייתה להכין את הקרקע לתביעה עתידית. הטענה לפיה התובעת עבדה בשונה מתכניות העבודה הינה תמוהה, נוכח הודאת האדריכלית, כמו גם הנתבע, כי האדריכלית עצמה ביצעה שינויים בתוכניות תוך כדי עבודה (עמוד 30 שורות 16-17; עמוד 58 שורות 13-14 לפרוטוקול).

לאחר הודעת הנתבעים לתובעת בעניין להפסקת העבודה, שלחה אליהם התובעת מכתב תשובה ביום 26.9.2007 שנוסחו כדלקמן (נספח ג' לכתב התביעה):

"הנדון: תשובה למכתבך מיום 26.09.2007

1. הודעתם שוב על הפסקת עבודה. הודעה זו באה בהמשך להודעות קודמות בגינם הופסקו העבודות באתר.
2. למרות הסיכום ביננו לא העברת עד כה תשלומים עבור ביצוע העבודות, למרות זאת מימנו תשלומים לספקים ופועלים.
3. העבודות הקשות המסובכות והמקצועיות הסתיימו ונותרו עבודות מינוריות.
4. יש לנו תחושה כי לאחר שהסתיימו העבודות המסובכות ונותרו עבודות פשוטות למדי הינכם מנסים להתחמק מתשלום.
5. אנחנו שוב מדגישים, כי אין אנו מסכימים להפסקת העבודה אלא אם נגיע להסכם לגבי הסכומים המגיעים לנו וסכומים אלו ישולמו במלואם. ... "

ביום 16.10.2007 שלחו הנתבעים מכתב תשובה לתובעת בו עמדו על רצונם להפסקת ההתקשרות בשל התנהלות התובעת. במכתב זה העלו הנתבעים, לראשונה בכתב, טענות לפיהן התובעת לא חתמה על מסמכים בכתב ולא העבירה אליהם את כתב הכמויות "המשופץ" (נספח ו' לתצהיר הנתבעת).

לטענת התובעת, לאחר דין ודברים בין הצדדים ועל מנת לסיים את היחסים באופן מכובד, היא הסכימה לצורכי פשרה בלבד ולפנים משורת הדין, לקבל מהנתבעים סך של 132,424 ₪ (לא כולל מע"מ) עבור העבודה שביצעה. התובעת הסכימה, מתוך רצון טוב, אף להעניק לנתבעים הנחה בשיעור של 10% מסכום זה, כך שסכום התמורה עמד על סך של 119,182 ₪ בצירוף מע"מ (העתק כתב הכמויות והמחירים החדש – נספח ד' לכתב התביעה). אלא שהנתבעים, לטענתה, לא עמדו אף בהסכם זה ולא שילמו לה את התמורה.

מנגד, טוענים הנתבעים בסיכומיהם כי התובעת "משכה" אותם בניסיונות לא כנים לסיים את ההתקשרות בפשרה. לטענתם, התובעת דרשה סך של כ-130,000 ₪ שאינו משקף כלל ועיקר את ערך העבודות שבוצעו בפועל, בוודאי לא את הצורך בקיזוז בגין הליקויים שהתגלו בעבודתה והצורך להשלים את העבודות שלא הושלמו.

ביום 27.10.2007 ניתן לנתבעים "דו"ח מצב וליקוים בשיפוץ הבית במרום גולן מש' גוברין נכון ל-10/10/07" (נ/4), אשר נערך על ידי מפקח הבנייה מטעמם בשם אמיל עזרן (להלן: "המפקח עזרן"), אשר בהמשך שימש גם כמפקח מטעמם כשהשיפוץ בדירה המשיך על ידי קבלן אחר. לטענת הנתבעים, דו"ח המפקח עזרן הוגש כראיה להוכחת מצב הדירה כפי שהיה לאחר הודעת הנתבעים על סיום ההתקשרות עם התובעת ולא כעדות מומחה.

המפקח עזרן העיד בבית המשפט, אף הוא בלא שהקדים והגיש תצהיר עדות ראשית או חוות דעת. כך הוא העיד בעמוד 26 שורות 9-17 לפרוטוקול:

"אחרי שהשתכנעתי אז נכנסתי וערכתי סיור בבית, גם תיעדתי את זה בצילום, וכתבתי בדיוק מה שראיתי בבית בדיוק כפי שזה נראה. למיטב יכולתי, מה שנראה. ... לשאלת בית המשפט, הם פנו אליי כי אני מתעסק בפיקוח של בנייה, והם רצו שאני אבוא לבדוק את הבית ולתת להם דו"ח מצב על הבית, מה מצב הבית ואיך להתייחס אליו בהמשך, בשלב סיום הבית."

ביום 17.12.2007 ערך שטרית חשבון סופי המשקף, לטענת הנתבעים, את ערך העבודות שביצעה התובעת בפועל בדירת הנתבעים – סך של כ-83,000 ₪ לפני קיזוז הליקויים (נ/8).

ביום 5.2.2008 ביקר בדירה השמאי שאול פינשטיין (להלן: "השמאי"), שהוזמן על ידי הנתבעים לצורך הערכת מצב הנכס ועלות השלמת העבודות ושיפוץ ביחידת דיור נוספת שקיבלו בינתיים לרשותם מהקיבוץ. השמאי ערך ביום 12.2.2008 טיוטה של "אמדן והערכה כספית להשלמת עבודות בנייה שהופסקו ע"י הקבלן" (ת/4). הראייה הוגשה על ידי התובעת, שטענה כי הנתבעים ניסו להסתיר את המסמך וכי הם נמנעו במכוון מלזמן את השמאי כעד מומחה מטעמם, חרף העובדה שביקר בדירה ב"זמן אמת" בשנת 2008, חודשים ספורים לאחר סילוק התובעת מהאתר ובטרם החל הקבלן האחר בביצוע העבודות, וזאת, ככל הנראה, משום שמסקנותיו וממצאיו לא היו לטעמם.

ביום 9.3.2008 פנתה התובעת לנתבעים בכתב, באמצעות בא כוחה, בעניין תשלום יתרת התמורה טרם נקיטת הליכים משפטיים (נספח ה' לכתב התביעה).

ביום 20.3.2008 השיבו הנתבעים, באמצעות בא כוחם, כי הם לא נותרו חייבים לתובעת תשלום כלשהו בגין עבודתה הרשלנית, ליקויי הבנייה הרבים שנתגלו בדירה והתארכות העבודות מעבר למועדים שסוכמו (נספח ו' לכתב התביעה).

בהמשך, התנהלה בין הצדדים חלופת מכתבים באמצעות באי כוחם, אך ניסיונות הצדדים לסיים את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט לא צלחו (נספח ט' לתצהיר הנתבע; נספח ו' לתצהיר הנתבעת).

ביום 25.11.2009 כתבה המהנדסת נינה מכתב נוסף לנתבעים, על פי בקשתם ממנה (עמ' 40 שורות 7-8 לפרוטוקול) ובו פירטה את התנהלות התובעת (נ/2): התובעת החלה בביצוע העבודות ללא תוכניות לביצוע ומבלי שחתמה על תוכניות להיתר בנייה, בניגוד לחוק התכנון והבנייה; התובעת יצקה יסודות מבלי שהמהנדסת בדקה את הברזל קודם לכן; לא בוצעה חגורת בטון מתחת לחלונות; יוסי פרץ פתח גדול מהמתוכנן בעת בניית המדרגות הפנימיים בדירה, ליקוי שגרם לקשיים בביצוע מהלך המדרגות.

מפירוט השתלשלות העניינים כמתואר לעיל עולה, כי הנתבעים לא נתנו לתובעת הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים הנטענים על ידם. הראייה היחידה שהציגו הנתבעים, היא מכתבו של שטרית מיום 13.6.2007 (נ/6, שכאמור לטענת התובעת כלל לא נמסר לה), כאשר שטרית מפרט במכתבו כיצד ניתן לפתור ולתקן כל ליקוי וליקוי וחרף זאת, כאמור, הנתבעים הודיעו לתובעת כבר באותו מועד כי הם מפסיקים את עבודתה באתר, עבודה שחודשה כחודשיים לאחר מכן לטענת הנתבעים.

הנתבעים לא הביאו כל ראיה המעידה כי הם התריעו בפני התובעת כי היא איננה מתקנת את הליקויים הנטענים על ידם בטרם הודיעו לה ביום 20.9.2007, באופן סופי וחד צדדי, על הפסקת העבודות בדירתם.

המכתבים של האדריכלית רותם מיום 25.9.2007 ושל המהנדסת נינה מיום 25.11.2009, בהם פורטו הליקויים הנטענים בעבודת התובעת, נכתבו רק לאחר הפסקת עבודות התובעת על ידי הנתבעים בחודש ספטמבר 2007.

יש לדחות גם את טענת הנתבעים ולפיה העבודות בדירתם התארכו מעבר למוסכם. סעיף 9 לטיוטת ההסכם קובע כדלקמן: "זמן ביצוע יקבע ל: 3.5 חודשים. וזאת במידה ולא יחולו עיכובים מצד המזמין כגון עיכובים בתשלום, עיכובים באספקת החומרים וכו."

מעיון במכתבו של שטרית מיום 13.6.2007 עולה, כי התובעת סיימה את עבודת השלד כבר בחודש יוני: "בתאריך 13.6.07 ביקרתי באתר הבניה אשר נמצא בשלב של גמר שלד ולפני תחילת עבודות הגמר".

נוכח הודאת הנתבעים ולפיה הם שהודיעו לתובעת, במהלך חודש יוני 2007, על הפסקת העבודות בדירה, כאשר בשלב זה סיימה התובעת את עבודת השלד ונותרו עבודות הגמר, כאשר העבודה באתר חודשה על ידם רק ביום 9.8.2007 והופסקה באופן סופי ביום 20.9.2007, אין בידי לקבל את טענתם באשר להתארכות עבודות התובעת מעבר למוסכם.

הנתבע אישר בעדותו, כי התובעת ביצעה את עבודת השלד בדירה ולאחר הפסקת עבודתה באופן סופי נותרו רק עבודות מינוריות (עמוד 60 שורות 22-28 לפרוטוקול):

"היה קבלן אחר, הוא לא עשה את השלד, השלד הייתה עבודה של יוסי. ריתא לא אחראי על שום דבר מהשלד... היה צריך לרצף ולצבוע, אבל בנייה נוספת מעבר למה שיוסי עשה לא היה, זה היה בית בנוי, קיבלנו יחידת דיור, אבל לא תוספת אלא חלק מהבית".

כאמור, על פי תנאי התשלום שהוסכמו על הצדדים, לאחר גמר השלד היה על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 60,000 ₪ נוספים, מעבר למקדמה ששולמה, דבר שלא נעשה על ידם.

על יסוד האמור לעיל, התובעת הוכיחה כי הנתבעים הם שהפרו את ההסכם עמה, בכך שהפסיקו את עבודתה בטרם הושלמה ובלא שאיפשו לה לבדוק ולתקן ליקויים להם טענו הנתבעים, ובכך שלא שילמו לתובעת את התמורה עבור העבודות שביצעה.

התובעת עותרת לסעד של אכיפת החוזה ותשלום מלוא התמורה, אלא שאכיפת ההסכם איננה אפשרית עוד, שכן הנתבעים שכרו את שירותיו של קבלן אחר והשלימו את העבודות שעל פי ההסכם בין הצדדים היתה התובעת אמורה להשלים. על כן, ההסכם אינו בר ביצוע עוד.

התובעת בהחלט זכאית לסעד החלופי אותו היא תבעה והוא - חיוב התובעים בתשלום עבור העבודות שהתובעת ביצעה עבורם בפועל, עד למועד בו הנתבעים הפסיקו את עבודתה באתר.

מעבר לתשלום התמורה על העבודה שבוצעה, התובעת לא הוכיחה בראיות כי הפרת ההסכם מצד הנתבעים גרמה לה לנזק ומהו שיעורו של נזק זה.

באשר לשווי העבודות שבוצעו - המהנדס מטעם התובעת - אינג' אלוני, העריך בחוות דעתו מיום 30.7.2008 את שווי העבודות שביצעה התובעת בסך של 130,358 ₪ (לא כולל מע"מ ובהתאם למדד תשומות הבנייה נכון לחודש מרץ 2008). אינג' אלוני ביקר בדירת הנתבעים ביום 1.2.2008, לאחר הפסקת עבודות התובעת ובטרם החל הקבלן האחר ששכרו הנתבעים בעבודתו.

מנגד - המהנדס מטעם הנתבעים - אינג' שטרנברג, העריך את שווי העבודות שביצעה התובעת בסך של 83,010 ₪ ובקיזוז עלות תיקון ליקויים בסך של 42,000 ₪ - סך של 41,010 ₪ (לא כולל מע"מ).

חוות דעתו של אינג' שטרנברג נכתבה רק ביום 6.9.2009, לאחר ביקור שערך בדירת הנתבעים ביום 31.8.2009, דהיינו- שנתיים לאחר הפסקת עבודות התובעת בדירה וכשנה לאחר שהקבלן האחר ששכרו הנתבעים השלים את ביצוע העבודות בדירה.

יתרה מכך, אינג' שטרנברג הסתמך על מסמכים ותמונות שסיפקו לו הנתבעים ולא התרשם באופן בלתי אמצעי ממצב הדירה בסמוך למועד סיום עבודת התובעת. כך העיד בעניין זה אינג' שטרנברג (עמוד 13 שורות 4-5 לפרוטוקול):

"אני אחדד, כשאני באתי, אכן העבודות ברובן הושלמו, וזה מזכרוני, לכן כמובן שנעזרתי במסמכים שהועברו לי, לרבות תמונות, שנמסרו לי ע"י מזמין חוות הדעת, כמובן."

אינג' שטרנברג אישר עוד, כי התמונות עליהן הסתמך בחוות דעתו, לא צולמו על ידו אלא נמסרו לו על ידי הנתבעים, וגם את כתב הכמויות עליו הסתמך לא הוא ערך, אלא שטרית (עמוד 13 שורות 12-18 לפרוטוקול).

זאת ועוד, אינג' שטרנברג אישר בחקירתו הנגדית כי "בשלב מאוחר יותר" הבין שיש קרבה משפחתית בין הנתבעת לבין שטרית. משנשאל האם אין הוא סבור שנפל פגם בחוות דעתו מאחר שזו מבוססת על חישוב הכמויות שערך שטרית, אחיה של הנתבעת, השיב כך (עמוד 14 שורות 1-9 לפרוטוקול):

"... אם הייתי מומחה מטעם בית משפט בתיק הזה, הייתי מבקש מחשב הכמויות לא משנה אם הוא קרוב משפחה או לא, הייתי מבקש דפי חישוב כמויות, תוכניות, איזשהם הוכחות, ולגבי התמונות הייתי מעריך, כפי שעשיתי בחוות דעת זו, את עלות העבודה והייתי שולח את הצדדים לבית המשפט להוכיח האם באמת העבודה הופסקה או לא."

באשר לתמונות עליהן הסתמך שטרנברג בחוות דעתו - אמנם המפקח עזרן העיד כי הוא זה שצילם את הדירה במועד בו ערך את הדו"ח מטעמו, היינו ביום 27.10.2007 (עמוד 26 שורות 18-27 לפרוטוקול), אלא שהנתבע העיד כי התמונות צולמו על ידי המפקח עזרן כחודש וחצי לאחר מועד הכנת הדו"ח (עמוד 56 שורות 5-12 לפרוטוקול). אינג' שטרנברג העיד כי אינו יודע באיזה מועד ועל ידי מי צולמו התמונות (עמוד 14 שורות 22-28 לפרוטוקול):

"ש. התמונות שצורפו לחוות דעתך ועליהם אתה מסתמך, אין לך מושג מי צילם ומתי?

ת. נכון.

ש. יכול להיות שבוע אחרי שהקבלן סיים את העבודה, יכול להיות גם שנה אחרי?

ת. נכון.

ש. גם יכול להיות שנניח חלק מהתמונות צולמו בזמן העבודה של הקבלן שנכנס באמצע בין הקבלן נשוא התביעה לבין הביקור שלך?

ת. יכול להיות."

ובהמשך (עמוד 16 שורות 14-15 לפרוטוקול):

"כל חוות הדעת מסתמכת על תמונות ומידע שנמסרו לי. בוודאי שאני לא יודע מי גרם את זה ואני גם לא יודע האם התובעת במקרה הזה עבדה במקום."

העובדות והעדויות המתוארות לעיל, מפחיתות באופן ניכר ממשקלה של חוות דעתו של אינג' שטרנברג ובעטיין יש להעדיף על פניה את חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת - אינג' אלוני.

הצדדים חלוקים גם בשאלה מהו כתב הכמויות והמחירים שהוסכם עליהם. התובעת מסתמכת על כתב הכמויות שצורף, לטענתה, לטיוטת ההסכם (ת/3). הנתבעים, מנגד, טוענים כי מדובר בכתב כמויות ראשוני שהועבר בראשית הדרך ליוסי, אלא שבהמשך הנתבעים שלחו לתובעת העתק מטיוטת ההסכם וכתב הכמויות עם הערות ותיקונים על גביו (נ/3) ובהתאם להסכם הצדדים, יוסי אמור היה לתקן את כתב הכמויות, להטמיע בו את הערותיהם ולאחר מכן להשיב לנתבעים העתק חתום, מה שלא נעשה עד היום.

בעניין זה יש להעדיף את גרסת הנתבעים, שכן היא מתיישבת עם העובדה שההערות שנכתבו בכתב יד ב- נ/3, על גבי כתב הכמויות ששלחה התובעת לנתבעים בד בבד עם טיוטת הסכם, כשלכתב הכמויות המתוקן צורף גם מסמך ובו הערות לטובת הנתבעים, מה שמחזק את טענתם כי כתב כמויות מתוקן זה נמסר על ידם לתובעת בתגובה לטיוטת ההסכם ולכתב הכמויות שהיא שלחה להם (ת/3) והוא זה שהוסכם על הצדדים.

להלן אבחן את פרטי העבודות שביצעה התובעת ואת עלותן:

1. עבודות פירוק והריסה

על פי חוות דעתו של אינג' אלוני, כל העבודות הושלמו על ידי התובעת, לרבות ניסור פתחים ותקרה, ושוויין מוערך בסך של 28,768 ₪.

אינג' שטרנברג אישר שעבודות הפירוק וההריסה אכן בוצעו (עמ' 6 לחוות הדעת), אך העריך את שווין בסך של 20,880 ₪ וזאת "על פי חישוב כמויות, שבוצע ע"י יעקב שטרית מיד לאחר הפסקת העבודה, ובהתאם למחירים המוסכמים". ממכתבו של שטרית מיום 13.6.2007 (נ/6) עולה כי עוד באמצע חודש יוני 2007 היו העבודות בשלב של גמר השלד ולכן, על פי הגיונם של הדברים, עבודות הפירוק וההריסה בוצעו עוד קודם לכן.

זאת ועוד, קביעתו של אינג' שטרנברג איננה מתיישבת עם כתב הכמויות עליו מסתמכים הנתבעים (נ/3), שם צוין כי עבודות הפירוק וההריסה מסתכמות בסך של 28,385 ₪.

יש לדחות את טענת הנתבעים לקיזוז בסך של 6,000 ₪ בגין עלות תיקון ליקוי של פתיחת פתח גדול מדי בתקרה על ידי התובעת. זכרה של טענה זו לא בא בזמן אמת, כטענת התובעת בסיכומיה, לא על ידי הנתבעים, לא על ידי האדריכלית רותם ולא על ידי שטרית במכתבו מיוני 2007, אלא רק בשלהי חודש ספטמבר 2007, במסגרת מכתבה של רותם האדריכלית ולאחר הפסקת העבודה על ידי הנתבעים. לא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי התובעת ביצעה את העבודה שלא על פי התכניות וכאמור לעיל, אף לא ניתנה לתובעת הזדמנות לתקן בעצמה ליקוי כזה או אחר, אילו היה מוכח.

על כן, התובעת הוכיחה כי בגין פרק זה - עבודות פירוק והריסה, היא זכאית לסך של 28,768 ₪, לא כולל מע"מ.

1. עבודות בנייה בבלוקים ובטונים

על פי חוות דעתו של אינג' אלוני, כל העבודות הושלמו לרבות קיר הפרדה עם השכן. אלוני העריך את שווי העבודות שבוצעו בסך של 59,610 ₪.

אינג' שטרנברג, לעומת זאת, העריך את שווי העבודות שבוצעו בסך של 49,802 ₪, וזאת, שוב - "על פי חישוב כמויות, שבוצע ע"י יעקב שטרית מיד לאחר הפסקת העבודה, ובהתאם למחירים המוסכמים".

מכתב הכמויות הרלוונטי לגישת הנתבעים (נ/3) עולה כי העבודות בפרק זה מסתכמות בסך של 59,610 ₪, כקביעת עונג' אלוני.

יש לדחות את טענת הנתבעים לקיזוז סך של 5,500 ₪ בגין הליקויים הבאים:

בניית קירות מבלוק רגיל במקום פומיס זהב

שטרית אישר בעדותו כי הוא שהוסיף לכתב הכמויות הראשוני, בכתב ידו, את ההערה בעניין סוג הבלוק- "מסוג פומיס זהב של בלוקל" (עמוד 33 שורות 10-12 לפרוטוקול). במכתבו מיום 13.6.07 (נ/6) כתב שטרית : "על מנת לפתור את הבעיה ולא מדובר בהרבה מ"ר יש לבצע טיח תרמי בעובי 3 ס"מ לפחות ובכך להתגבר על הפרש הבידוד".

בעדותה, אישרה הנתבעת כי סוכם בין הצדדים שהתובעת תבצע טיח תרמי לסילוק המחלוקת בעניין סוג הבלוקים (עמוד 52 שורות 21-26 לפרוטוקול):

"ש: מה שאני בא לשאול, גם הוסכם שבגמר שלד תשלמו את התשלום השני של עוד 60,000 ₪.

ת.: היינו במצב שהוא בנה בפומיס של כפר כנא לא כפי שסיכמנו בפומיס זהב.

ש: נכון שהוסכם שבמידה והוא יבצע טיח טרמי זה יסלק את המחלוקת לעניין הבלוקים.

ת: כן, זאת היתה פשרה בינינו והסכמנו לה.

ש: והוא המשיך אחר כך טיח.

ת: כן."

אינג' שטרנברג קבע, כי יושם טיח תרמי בשכבה דקה שעובייה נע בין 1.5 ס"מ ל-2.2 ס"מ. אולם, טענה זו נסתרת בדו"ח שערך המפקח עזרן עוד ביום 27.10.2007 (נ/4), שם הוא ציין: "בוצע טיח חוץ, טיח תרמי בעובי שבין 2.5-3.5 ס"מ ועליו טיח מיישר אפור".

אינג' שטרנברג נשאל באשר לסתירה זו וכך השיב:

"אם הטיח הוא 3.5 ס"מ אז הכל בסדר. טיח טרמי הוא טיח עם קלקר, כלומר בשביל לחדור ניתן לעשות את זה עם מברג למשל, זה לא טיח רגיל שצריך לקדוח, קל לחדור אותו. וזה מה שעשיתי, כשאני בדקתי עובי הטיח היה קטן מ-3 ס"מ."

לאור עדותה של הנתבעת ובהתאם לממצאיו של המפקח עזרן, אשר הועלו על הכתב בסמוך לאחר הפסקת עבודת התובעת, ניתן לקבוע, כממצא עובדתי, כי התובעת ביצעה טיח תרמי בהתאם להסכמות בין הצדדים ובכך תמה המחלוקת בעניין סוג הבלוקים.

אי יציקת חגורת בטון בתחתית חלון

המהנדסת נינה העידה, כי בניגוד לתכניות העבודה, התובעת לא יצקה חגורה תחת החלון (עמוד 40 שורות 13-19 לפרוטוקול). אולם, הנתבעים לא הציגו תכניות עבודה ולא עלה בידם להוכיח שהתובעת עבדה שלא על פיהן. כך או אחרת, כאמור לעיל, הנתבעים לא הוכיחו שנתנו לתובעת הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים, ככל שהיו כאלה, ומשכך אין מקום לזכותם בקיזוז.

חיבור לקוי בין המבנה החדש לישן

לטענת הנתבעים, חיבור לקוי בין המבנה החדש לישן, גרם לניתוק בין המבנים ולסדיקה לאורך מפגש הקירות ואי ביצוע פרט תפר לאורך הקורה העליונה התוחמת את המבנה החדש. אינג' שטרנברג העיד, כי מדובר בבעיה אסתטית הניתנת לתיקון (עמוד 12 שורות 5-10 לפרוטוקול):

"בין אלמנט חדש לישן אכן עלול להיווצר סדק ולכן גם כתבתי שצריך לבצע איזשהו פרט תפר, ואני חייב לומר שבהחלט ניתן להתקין משקוף דקורטיבי או כל פיתרון אסתטי אחר. באמת הבעיה היא אסתטית".

מעבר לכך, גם כאן, הנתבעים לא הוכיחו שנתנו לתובעת הזדמנות נאותה לתיקון הליקוי הנטען ועל כן אין מקום לזכותם בקיזוז כלשהו.

לסיכום, עבור עבודות הבנייה והבטונים הוכיחה התובעת כי היא זכאית לסך של 59,610 ₪, לא כולל מע"מ.

1. עבודות טיח

על פי חוות דעתו של אינג' אלוני, כל העבודות הושלמו לרבות טיח תרמי בחוץ. טיח פנים הושלם כולל שכבת הרבצה בחדרי הרחצה. אינג' אלוני העריך את שווי העבודות שבוצעו בסך של 12,105 ₪.

אינג' שטרנברג העריך את שווי העבודות שבוצעו בסך של 7,527 ₪ בלבד, וזאת – שוב - "על פי חישוב כמויות, שבוצע ע"י יעקב שטרית מיד לאחר הפסקת העבודה, ובהתאם למחירים המוסכמים".

מכתב הכמויות הרלוונטי - זה שעליו נסמכים הנתבעים (נ/3) עולה כי העבודות בפרק זה מסתכמות בסך של 12,105 ₪.

על כן, גם ברכיב זה יש להעדיף את חוות דעתו של אינג' אלוני והתובעת זכאית לסך של 12,105 ₪ + מע"מ בגין פרק זה.

1. עבודות אינסטלציה

על פי חוות דעתו של אינג' אלוני, צנרת מים חמים וקרים הושלמה על פי המפרט (צנרת פקסגול). צנרת ביוב שופכין ודלוחין הושלמה. העבודות שלא בוצעו הן אלה: ניקוז מזגנים, דוד שמש וחיבור רדיאטורים. שווי העבודות שבוצעו - 7,500 ₪.

אינג' שטרנברג קובע בחוות דעתו, לעומת זאת, כי בניגוד לחוזה בין הצדדים, הורכבה בדירה צנרת SP ולא צנרת פקסגול. צנרת ה-SP פורקה על ידי הנתבעים והונחה בחצר. כמו כן, בעת עבודתה פגעה התובעת בצנרת הניקוז של הקומה העליונה ונדרש היה להחליפה. לפיכך, על התובעת לפצות את הנתבעים בסך של 7,000 ₪ בגין ליקויים אלה.

בכתב הכמויות נקבע: "הצנרת החדשה תהיה מסוג פקסגול או מולטיגול".

על פי הדו"ח שערך המפקח עזרן ביום 27.10.2007 (נ/4): "בוצעו עבודות אינסטלציה בצינורות מסוג SP עם חיבורי הברגה – ולא כפי הנדרש מכתב כמויות – צנרת המים מצנרת "פקסגול" בתוך שרוולים + מרכזיה".

המפקח עזרן העיד כך (עמוד 28 שורות 6-9 לפרוטוקול):

"ש. תאשר לי שהשיטה של מולטי גול היא אותה שיטה של אס פי?

ת. היא דומה, כן.

ש. האם נכון שאס פי יותר יקר ממולטי גול?

ת. אס פי הוא יותר יקר, כן."

בהמשך, נשאל המפקח עזרן במסגרת חקירתו החוזרת באשר להפרש המחירים בין SP לפקסגול והלה השיב (עמוד 28 שורות 26-26 לפרוטוקול):

"אני לא יודע להגיד לך ככה, כי הפקס גול מורכב מזה שעושים מרכזיית מים, שזה גם בשקלול הכללי זה מייקר, ובאס פי אין מרכזייה, זו צנרת שמתחברת בטור, כל ברזי הקצה מקבלים מאותו קו, ובפקס גול החיבור בין הברז לבין המרכזייה הוא צינור שמחבר בין הברז לבין המרכזייה".

בהקשר זה, העיד הנתבע בחקירתו הנגדית כך (עמוד 57 שורות 8-20 לפרוטוקול):

"ש: אתם צילמתם תמונות של מה שלקוי לטענתכם, אתה אומר שהקבלן שהגיע אחרי התובעת תיקן את זה.

ת: כן.

ש: איך הוא תיקן.

ת: לפי תוכניות שהיו לו.

ש: החלפתם את הצנרת.

ת: כנראה שכן.

ש: אתה לא יודע אם פירקתם או לא.

ת: אני חושב שהוא פירק והרכיב הכל מחדש.

ש: יש תמונות של מה שהוא הרכיב, צנרת חדשה שעומדת בתקן.

ת: לא, לא היה צריך.

ש: יש לך אסמכתא שנאלצת לרכוש צנרת חדשה.

ת: לא."

נוכח עדויות אלה, יש לדחות את טענת הנתבעים בעניין זה ולאמץ את קביעתו של המומחה מטעם התובעים - אינג' אלוני, ולפיה זכאים התובעים לסך של 7,500 ₪ בגין פרק זה.

5. עבודות חשמל

על פי חוות דעתו של אינג' אלוני, עבודות הצנרת הושלמו, הותקנו לוחות חשמל ונותר להתקין אביזרים. שווי העבודות שבוצעו בסך של 12,000 ₪.

אינג' שטרנברג העריך את שווי העבודות שבוצעו בסך של 4,800 ₪,וזאת, שוב - "על פי חישוב כמויות, שבוצע ע"י יעקב שטרית מיד לאחר הפסקת העבודה, ובהתאם למחירים המוסכמים". אינג' שטרנברג קבע כי אמנם הורכב לוח חשמל, אולם לא הורכבו מאמ"תים, אביזרי חשמל וחלק ניכר מהחיווט ולכן על התובעת לפצות את הנתבעים בסך של 5,000 ₪.

בכתב הכמויות נקבע כי הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 16,000 ₪ עבור פרק זה בכללותו.

בנסיבות בהן הנתבעים הפסיקו באופן חד צדדי את עבודתה של התובעת, ומשהעדפתי את חוות דעתו של אינג' אלוני מהנימוקים שפורטו לעיל, הוכיחה התובעת כי הסכום המגיעה לה עבור עבודות החשמל שביצעה עד שהופסקה עבודתה, הינו כקביעת המומחה מטעמה – סך של 12,000 ₪+ מע"מ.

6. עבודות ריצוף

על פי חוות דעתו של אינג' אלוני, בוצעה הכנה לריצוף בקומה א', כולל איטום וזיפות צנרת העוברת ברצפה והכנסת חול מילוי. שווי העבודות שבוצעו - 1,500 ₪.

אינג' שטרנברג קובע בחוות דעתו, כי על התובעת לפצות את הנתבעים בסך של 2,000 ₪, מאחר שהצנרת לא בוטנה בקיר, לא בוצעו רולקות ועל רצפת החדרים נותרו חומרי בנייה ולכלוך. בנוסף, צנרת המים עברה על רצפת חדרי הרחצה לפני איטומה, באופן שגוי.

לטענת התובעת בסיכומיה, ריצוף הדירה לא בוצע מאחר שהנתבעים כלל לא רכשו ריצוף ולמעשה הם אלה שעיכבו את המשך העבודות, ככל הנראה מסיבות כלכליות. על מנת לסתור טענה זו, צירפו הנתבעים לסיכומיהם מסמכים המעידים על רכישת הריצוף (נספח א' לסיכומי הנתבעים). הנתבעים לא הגישו מסמכים אלה במסגרת ניהול התביעה ומכל מקום, מעיון בהם עולה כי ההזמנה בוצעה ביום 3.8.2007, דהיינו - במועד שבין הפסקת עבודת התובעת בחודש יוני 2007 לבין חידוש עבודתה ביום 9.8.2007, כאשר על פי תעודת המשלוח, סופקה הסחורה ביום 26.8.2007, דהיינו - פחות מחודש בטרם הופסקה ההתקשרות באופן סופי ביום 20.9.2007. לפיכך, אינני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה העיכוב בעבודת הריצוף נגרם עקב התנהלות התובעת, מה גם שכאמור, הנתבעים לא הוכיחו כי הם נתנו לתובעת הזדמנות נאותה להשלים עבודות אלה.

באשר להנחת הצנרת על רצפת המקלחת - הנתבעים לא סתרו את טענת התובעת לפיה אין כל איסור להניח צנרת חשמל ברצפת מקלחת בתנאים מסוימים כגון שימוש בצינור תקני מבודד וכי התובעת לא פעלה כך. כמו כן, הנתבעים לא הוכיחו שנאלצו להניח צנרת באופן שונה וכי תיקנו את הליקוי הנטען על ידם.

לאור האמור, הריני מאמצת את קביעתו של אינג' אלוני גם ביחס לפרק זה, ולפיה זכאית התובעת לסך של 1,500 ₪ עבור פרק זה.

7. עבודות נגרות בניין

על פי חוות דעתו של אינג' אלוני, הותקנו ארבעה משקופים בשלב הטיח. שווי העבודות - 1,200 ₪.

אינג' שטרנברג קובע בחוות דעתו, כי בבית בוצעו עבודות שיפוץ ולא הורכבו משקופים חדשים, למעט משקוף פלדה אחד בחדר הרחצה בקומת הקרקע, שהורכב על ידי הנתבעים. אולם, מתמונות מס' 31,35 ו-49 בחוות דעתו של אינג' אלוני, עולה כי הותקנו משקופים.

משלא עלה בידי הנתבעים לסתור את טענת התובעת, הריני מאמצת את קביעתו של אינג' אלוני ולםיה זכאים התובעים לסך של 1,200 ₪ עבור פרק זה.

8. עבודות צבע

על פי חוות דעתו של אינג' אלוני, כל פנים הדירה נצבע למעט שכבה אחרונה. שווי העבודות שבוצעו - 5,505 ₪.

אינג' שטרנברג קובע בחוות דעתו, כי הדירה לא נצבעה, מכיוון שעבודות הגמר טרם נסתיימו, כולל עבודות ריצוף, חשמל וטיח ולכן על התובעת לפצות את הנתבעים בסך של 2,000 ₪ בגין הכנה לצבע, כולל תיקוני שפכטל. אולם, קביעה זו עומדת בסתירה למכתבה של האדריכלית רותם מיום 25.9.2007, שם צוין כי הדירה נצבעה על ידי התובעת (נ/5, ראה סעיף 2.ד).

לאור האמור, לא עלה בידי הנתבעים לסתור את האמור בחוות הדעת מטעם התובעת ולפיה זכאית התובעת לסך של 5,505 ₪ עבור פרק זה.

9. עבודות שונות

על פי חוות דעתו של אינג' אלוני, בוצעו אדני חלונות בלבד. אלוני ציין כי האדנים יוצרו על פי מידות פתחי החלונות, נמצאים אצל הספק ומוכנים להרכבה ולמסירה על פי דרישה, ולכן על הנתבעים להשיב לתובעת את שווי החומר, דהיינו סך של 2,170 ₪.

התובעת לא הציגה אסמכתא לביסוס טענה זו ועל כן, לא מצאתי לפצותה בגין רכיב זה.

אינג' שטרנברג קובע בחוות דעתו, כי על פי תמונות המתעדות את חצר הבית לאחר עזיבת התובעת, נותרה אשפה ופסולת בנייה ולכן על התובעת לפצות את הנתבעים בסך של 3,000 ₪ בגין ניקוי החצר.

אינג' שטרנברג נשאל בחקירתו באשר למועד צילום התמונות וכך השיב (עמוד 14 שורות 29-32; עמוד 15 שורות 1-2 לפרוטוקול):

"ש. לפי התאוריה הזו, יכול להיות שסעיף פינוי האשפה בכלל צריך לשייך אותו לקבלן השני שעבד?

ת. יכול להיות.

ש. לא ביקשת מהם על כל תמונה לדעת מי צילם, מתי, תאריך מדויק?

ת. אני לא זוכר ואני לא חושב שזה היה לי כזה חשוב. הבנתי שהטענה הייתה שהעבודה לא הושלמה, ביקשו ממני להעריך את דעתי."

בנסיבות אלה, הנתבעים לא הוכיחו כי התמונות מתעדות את מצב החצר עם עזיבת התובעת ולאו דווקא את מצבה בעת עבודות הקבלן האחר שהגיע לאחר מכן. לפיכך, אינני נעתרת לבקשת הנתבעים לקיזוז עלות פינוי הפסולת.

סיכום - שווי העבודות שבוצעו

התובעת הוכיחה כי היא ביצעה בדירת הנתבעים עבודות בנייה ושיפוץ בסך של 128,188 ₪ (לא כולל מע"מ). סכום זה אף מתיישב עם הסכמת הצדדים, ולפיה עם גמר השלד היתה התובעת זכאית לתשלום מצטבר בסך של 120,000 ₪ + מע"מ, כאשר התובעת סיימה את עבודת השלד כבר בחודש יוני 2007 ובהמשך עבדה עוד חודש וחצי נוספים: החל מיום 9.8.2007 (עם חידוש העבודות) ועד ליום 20.9.2007 - המועד בו הופסקה עבודתה באופן סופי.

כאמור לעיל, אין חולק כי הנתבעים שילמו לתובעת סך של 60,000 ₪ על חשבון התמורה, כפי שעולה מחשבונית שהנפיקה התובעת לנתבעים ביום 8.6.2007 (נספח ב' לתצהיר הנתבעת; נספח ג' לתצהיר הנתבע).

לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובעת את היתרה בסך של 68,188 ₪ (60,000 ₪ - 128,188 ₪) + מע"מ ובסה"כ – 80,461 ₪.

טענת הנתבעים בעניין עיכוב היתר הבניה

יש לדחות את טענת הנתבעים ולפיה התובעת עיכבה את הליך קבלת היתר הבנייה בוועדה המקומית לתכנון ובנייה. הנתבעים לא הביאו כל ראיה המעידה כי פנו לתובעת בבקשה לחתום על מסמכים כלשהם לשם קבלת היתר וכי היא סירבה לכך. הנתבעת נשאלה על כך בעדותה וכך השיבה (עמוד 51 שורות 20-23 לפרוטוקול):

"ש: תראי לי מסמך דרישה שלך שיבוא לחתום במועצה ומסמך שהוא מסרב לחתום.

ת: זה הכל בעל פה.

ש: אין שום מסמך.

ת: אין"

חיזוק לכך שלא התובעת עיכבה את הליך קבת ההיתר, ניתן למצוא במכתב של הועדה המקומית לתכנון ובנייה גולן מיום 2.1.2008 (נ/10) שם צוין כי "בתאריך 10.12.2007 התקבלה תוכנית מעודכנת...", כאשר התובעת סיימה את עבודת השלד כחצי שנה קודם לכן ועבודתה בדירה הופסקה באופן סופי כ-3 חודשים לפני כן.

חיזוק נוסף ניתן למצוא במסמך ההיתר (נ/11) לפיו יתרת האגרה שולמה רק ביום 4.3.2008 (יום קבלת ההיתר) - כ-5.5 חודשים לאחר שהופסקה עבודת התובעת.

יצוין כי שני הצדדים נמנעו מזימון עדים רלוונטיים - מחד, התובעת נמנעה מלהביא את יוסי כעד מטעמה, על אף שמחומר הראיות עולה כי נטל חלק לא מבוטל בקשר עם הנתבעים (עמוד 18 שורות 18-32; עמוד 19 שורות 12-15 לפרוטוקול). מאידך, הנתבעים נמנעו לזמן עדים אשר היה בעדותם לשפוך אור על גרסתם, כגון ריתא - הקבלן החלופי שלטענת הנתבעים תיקן את הליקויים שגרמה התובעת והשלים את העבודות בדירה (עמוד 43 שורות 1-9 לפרוטוקול), השמאי שאול פינשטיין שביקר בנכס כבר בחודש פברואר 2008, לאחר הפסקת עבודות התובעת ובטרם החל הקבלן החלופי בעבודתו ואשר הכין טיוטת חוות דעת מטעם הנתבעים לשם אומדן השלמת העבודות (ת/4) ומי מבני משפחת לוינקרון השכנה, שלטענת הנתבעים אמורה הייתה לשלם סך של 7,843 ₪ בגין עבודות התובעת בחדר המדרגות המשותף.

סוף דבר

על יסוד האמור לעיל, הריני פוסקת בזאת כדלקמן:

1. התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שעל הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
   1. פיצוי בסך של 80,461 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (15.7.2009) ועד למועד התשלום בפועל.
   2. הוצאות משפט:
      • החזר אגרה בסך של 2,083 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15.7.2009 ועד למועד התשלום בפועל .
      • החזרה אגרת מחצית שנייה בסך של 2,215 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 22.7.2011 ועד למועד התשלום בפועל.
   3. שכ"ט עו"ד בסך כולל של 14,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
2. התביעה שכנגד נדחית, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, א' ניסן תשע"ד, 01 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.