מבוא

1. התובע, יליד 1976, עותר, כי בית המשפט יחייב את הנתבעות לפצותו בגין נזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, בשל מעורבותו בתאונה ביום 18.5.07.

תמצית טענות הצדדים

1. מכתב התביעה עולה, כי במועדים הרלוונטיים התובע היה הנהג או המשתמש במשאית בעלת מ.ר 34-900-15 (להלן: "המשאית"), הנתבעת מס' 2 הייתה מעבידתו של התובע והנתבעת מס' 1 הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את המשאית במועד הרלוונטי.
2. התובע טוען, כי ביום 18.5.07 עבד בחלוקת דברי מזון עם משאית השייכת לנתבעת מס' 2. לטענתו, תוך כדי הורדת מטענים מעל המשאית, ובזמן שהרכב היה מונע, הוא התכופף בכדי ללחוץ על כפתור ההפעלה של דופן ההרמה. לטענתו, החליק מעל דופן ההרמה עליו עמד וכתוצאה מכך נפל על הארץ ונחבל בכל חלקי גופו. התובע טוען, כי עסקינן בתאונת דרכים כהגדרת המונח בחוק.
3. לחלופין, מייחס התובע לנתבעות גם עילות תביעה נזיקיות. לטענתו, במשך תקופה ארוכה עבד אצל הנתבעת מס' 2 כנהג משאית כאשר דופן ההרמה הופעל על ידי לחיצה ידנית ישירה וזאת בהעדר שלט הפעלה מרחוק, שהיה מקולקל למשך תקופה ארוכה. התובע טוען, כי במידה שהיה משתמש בשלט הרי שלא היה נאלץ להתכופף בזמן עמידתו מעל דופן ההרמה. לטענתו, עשה זאת בשל חוסר ברירה.
4. התובע טוען, כי הוא אינו יודע ואין בידו לדעת את הנסיבות הממשיות אשר גרמו לתאונה וכי התאונה נגרמה על ידי רכוש אשר היה בשליטה מלאה של הנתבעת מס' 2 או מי מטעמה. לטענתו, אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת מס' 2 התרשלה מאשר עם המסקנה ההפוכה. ועל כן, על הנתבעת מס' 2 להוכיח, כי לא הייתה התרשלות מצידה אשר בגינה יש לחייבה.
5. לטענת התובע, הנתבעת מס' 2 התרשלה שעה שלא סיפקה לו שלט בכלל או לא סיפקה לו שלט תקין, אפשרה לו לעבוד לבדו מבלי לספק לו עוזר שיפעיל במקומו את דופן ההרמה, לא דאגה לספק לו מקום ושיטת עבודה בטוחים, הנהיגה שיטת עבודה פסולה ו/או מסוכנת, לא הזהירה את התובע מפני הסכנות הכרוכות בעבודתו, לא ציידה אותו באמצעי הגנה, הורתה לו לעבוד בתנאים מסוכנים, לא העסיקה מפקחים או מנהלי עבודה מיומנים שינהיגו שיטת עבודה בטוחה, הפרה הוראות פקודת הבטיחות בעבודה ותקנותיה, צפתה או אמורה הייתה לצפות את התאונה ואף על פי כן לא עשתה או לא עשתה די בכדי למנוע אותה, לא ביצעה בדיקות תקופתיות למשאית ועשתה מעשים שמעביד סביר לא היה עושה בנסיבות העניין.
6. התובע טוען, כי בעקבות התאונה הוא הובהל לבית החולים פוריה שם אובחן, כי הוא סובל משבר ברצועת קרסול ימין ורגלו קובעה בגבס. התובע שוחרר עם המלצה להרמת הרגל למשך תקופה ארוכה והמשך טיפול רפואי. התובע טוען, כי בעקבות התאונה נגרמה לו נכות צמיתה וכושר עבודתו נפגע. לטענתו, טרם התאונה הוא היה בריא בגופו ובנפשו, השתכר היטב למחייתו והיו לו סיכויים טובים להתקדם בעבודתו.
7. התובע עותר לפיצוי בגין הפסד שכר בעבר ובעתיד, עזרת צד ג' בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר ובעתיד, הפסד פנסיה וכאב וסבל.
8. הנתבעות מכחישות את עצם התרחשות התאונה ואת נסיבות התאונה וטוענות, כי אין עסקינן בתאונת דרכים בהתאם להגדרת המונח בחוק. הנתבעות מכחישות את הטענה, כי הנתבעת מס' 2 התרשלה או הפרה חובות חקוקות. בנוסף, מכחישות את הנזקים הנטענים וקיומו של קשר סיבתי בינם לבין התאונה. לטענתן, התאונה ו/או הנזקים אירעו בשל רשלנותו הבלעדית ו/או המכרעת ו/או התורמת בשיעור 100% של התובע אשר הפר חובות והוראות בטיחות בעבודה, פעל בניגוד להדרכה שקיבל או בניגוד להוראות, פעל על דעת עצמו, היה ער לסכנה ופעל תוך נטילת סיכון, לא עשה דבר למניעת התאונה ונהג בחוסר סבירות או חוסר זהירות. עוד טוענות הנתבעות, כי התאונה ו/או הנזקים הנטענים היו בלתי נמנעים מבחינתן ולא היה בידן למנוע אותם. לבסוף טענו הנתבעות, כי מכל פיצוי אשר ייפסק לתובע, ככל שייפסק, יש לנכות סכומים המגיעים לו לפי החוק.
9. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי ונקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%.
10. בדיון שנערך ביום 29.4.10 הודיע בא כוח התובע, כי התובע חוזר בו מהטענה, כי עסקינן בתאונת דרכים. משכך, נותרו לדיון העילות הנזיקיות.

הראיות

1. מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע, של מר עכריה מוסטפא (להלן: "מוסטפא")- אשר עבד עם התובע בתקופה הרלוונטית ושל הגב' חנין ח'טיב (להלן: "חנין")- בת זוגו של התובע. התובע, מוסטפא והמומחה מטעם בית משפט נחקרו על האמור בתצהיריהם ובחוות הדעת, בהתאמה. בא כוחן של הנתבעות ויתר על חקירתה של חנין, בכפוף להתנגדות כללית.
2. התובע הגיש חוות דעת של ד"ר גנאיים מאג'ד ולפיה נכותו הצמיתה בעקבות התאונה הינה בשיעור של 20%. הנתבעות הגישו חוות דעת רפואית מטעמן של ד"ר קליגמן ובמסגרתה נקבע, כי נכותו הצמיתה של התובע בעקבות התאונה הינה בשיעור 0% וכי לתובע נכות בשיעור של 10% אשר אין קשר בינה לבין התאונה. לאור הפער בין חוות הדעת מונה, ביום 5.10.10, פרופ' ניסקה מאיר כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעת ראשונה שהוגשה לתיק, כי לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% לתקופה של שלושה חודשים ונכות זמנית בשיעור של 50% לתקופה של שלושה חודשים. בנוסף קבע, כי נכותו הצמיתה של התובע בעקבות התאונה הינה בשיעור של 10% בשל מצב לאחר שבר פטישון חיצוני אשר לא התחבר ונותר עם כאבים. בהמשך הגיש המומחה חוות דעת נוספת ובמסגרתה קבע, כי הנכות הצמיתה בשיעור 10% אינה נובעת מהתאונה בה עסקינן.

דיון ומסקנות

1. בין הצדדים נתגלעו מחלוקות באשר לנסיבות פגיעת התובע, שאלת האחריות ושאלת הנזק.
2. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה להדחות, מהנימוקים שיפורטו.
3. התובע טוען, כי ביום התאונה עבד בחלוקת מזון. לטענתו, התכופף בכדי ללחוץ על כפתור במטרה להוריד את דופן ההרמה והחליק ונפל (סעיף 6(א) לכתב התביעה). זו גרסתו העובדתית של התובע ועל כתפיו מוטל הנטל להוכיחה. על התובע להוכיח את נסיבות פגיעתו, את רשלנות הנתבעת מס' 2 ואת נזקיו. כבר כעת אציין, כי התובע לא עמד בנטל זה. עדות התובע הינה עדות יחידה של בעל דין באשר לאופן התרחשות התאונה הנטענת והיא לא הותירה עלי רושם אמין כפי שיפורט בהמשך.
4. כאמור, התובע טוען, כי החליק ונפל בעת שניסה ללחוץ על כפתור, שעה שהיה על המשאית, וכי עשה כן במטרה להוריד את הרמפה. במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי ניסה ללחוץ על הכפתור מאחר והשלט, אשר באמצעותו אמור היה להוריד את הרמפה, היה מקולקל במשך תקופה ארוכה (סעיף 6(ב) ת/2). בעדותו נשאל כמה זמן השלט היה מקולקל ובתגובה טען, כי הוא התקלקל. בהמשך טען, כי השלט היה מקולקל בערך חודש והוסיף, כי אינו זוכר בדיוק. התובע העיד, כי מסר את השלט בטענה שאינו עובד וכי לא קיבל אותו חזרה. לטענתו, אינו יודע בכמה זמן מדובר (עמ' 20 ש' 15-19).
5. מוסטפא נשאל כמה זמן השלט היה מקולקל והשיב, כי כל הזמן כמעט. הוא נשאל האם מדובר בשנים או חודשים והשיב, כי היו מתקנים אותו פעם בשנה וכל הזמן הוא לא עבד. מוסטפא העיד, כי בשנה בה נפגע התובע השלט היה מקולקל כמעט כל הזמן (עמ' 26 ש' 26-31).
6. התובע נשאל איזה תיקון צריך היה לעשות בשלט בכדי שיעבוד והשיב, כי אינו חשמלאי. הוא העיד, כי מסר את השלט לבעל הבית והוא זרק אותו (עמ' 22 ש' 7-8). התובע נשאל למי מסר את השלט והשיב, כי לפרח ולבעל המקום ולאדם בשם עיסאם (עמ' 22 ש' 9-10). התובע נשאל, האם מישהו מלבדו ומלבד מוסטפא יודע שהשלט לא היה בסדר ובתגובה טען, כי שניהם היו עובדים וכי הוא היה הנהג ומוסטפא העוזר שלו. התובע נשאל בשנית האם עוד מישהו ידע והשיב, כי אין מישהו אחר. הוא נשאל האם במידה שפרח יעיד האם יגיד שהשלט מקולקל והשיב, כי התמונות מראות שהשלט מקולקל. התובע טען, כי פרח יגיד מה שהוא רוצה וכי הוא מסר את השלט (עמ' 22 ש' 11-16).
7. כאמור, התובע טוען, כי במועד הרלוונטי השלט לא פעל ועל כן היה עליו לפעול באופן בו פעל, דבר שהביא לנפילתו. לטענתו, העובדה שהשלט היה מקולקל גרמה לפגיעתו והנתבעת מס' 2 התרשלה שעה שלא דאגה שיהיה לו שלט תקין. לא עלה בידי התובע להוכיח טענתו לפיה השלט לא פעל במועד הרלוונטי או כמה זמן לא פעל. מחד טען התובע, כי השלט לא פעל במשך כחודש ומאידך טען, כי אינו יודע כמה זמן השלט לא פעל. כמו כן, עדותו לפיה השלט לא פעל במשך כחודש אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של מוסטפא לפיה השלט היה מקולקל כמעט כל הזמן בשנה הרלוונטית. הסתירות בעדויותיהם של השניים בעניין זה מעוררות ספק באשר לאמינות ואמינות גרסתם.
8. כמו כן, כאשר התובע נשאל למי מסר את השלט המקולקל השיב, כי מסר אותו לפרח, לבעל המקום ולאדם בשם עיסאם. לא ברור למי מהשלושה, אם בכלל, מסר התובע את השלט האמור. אציין, כי התובע לא זימן לעדות את מי שלידיו נמסר, לכאורה, השלט. בנוסף, התובע נשאל מי עוד, מלבד ומלבד מוסטפא, היה מודע לכך שהשלט אינו פועל והשיב, כי אין מישהו אחר שידע. ככל שמסר את השלט למישהו בטענה שמקולקל הרי שלא ברורה טענתו לפיה אין מישהו אחר אשר ידע שהשלט מקולקל. אציין, כי טענתו של התובע, כי השלט היה מקולקל לא הוכחה ולא הותירה עלי רושם אמין.
9. אוסיף ואומר, כי אף אם תתקבל טענת התובע לפיה השלט לא עבד במועד הרלוונטי ומזה זמן מה הרי שלא יהיה בכך בכדי להועיל לו, כפי שיפורט.
10. התובע נשאל כמה פעמים עבד על המשאית בלי השלט ובתגובה טען, כי היה בחור שעזר לו והיה מוריד למטה. הוא טען, כי עבדו על המשאית הרבה פעמים בלי שלט אבל היה לו עוזר (עמ' 20 ש' 20-22). התובע נשאל מדוע החליק ונפל והשיב, כי רצה להוריד את המשטח והתכופף ונפל והוסיף, כי לא היה לו עוזר (עמ' 20 ש' 25-26). התובע העיד, כי הוא היה למעלה על הרמפה הפתוחה וטען שלא היה לו עוזר והוא תפס את המשטח והתכופף, החליק ונפל. התובע העיד, כי רצה להתכופף לקחת את השלט ונפל (עמ' 20 ש' 28-32). אציין, כי עדות זו עומדת בסתירה לעדותו המוקדמת של התובע, כי מסר את השלט המקולקל והוא לא הוחזר לו (עמ' 20 ש' 19).
11. התובע נשאל כמה פעמים עבד עם המשאית לבד בלי השלט ובלי עוזר ובמקום להשיב טען, כי היה הולך למקומות ויש מלגזה וצריך לפתוח דלתות. התובע נשאל בשנית כמה פעמים הפעיל את הרמפה לבד והשיב, כי כל הזמן היה איתו עוזר. הוא העיד, כי ביום התאונה זו הייתה הפעם הראשונה שהלך לבד (עמ' 21 ש' 2-5). התובע נשאל מדוע העוזר לא הגיע באותו יום והשיב, כי בעל הבית התעקש. לטענתו, היה לחץ במחסן ובעל הבית לא רצה להוציא את העוזר ואמר לו ללכת לבד (עמ' 21 ש' 6-7).
12. מוסטפא העיד, כי עבד אצל הנתבעת מס' 2 במשך שבע- שמונה שנים וכי במשך כל התקופה עבד עם התובע ושימש כעוזר שלו (עמ' 26 ש' 20-25). הוא נשאל האם היה מקרה, מלבד יום התאונה, בו לא עבד יחד עם התובע והשיב, כי היו פעמים שהתובע היה יוצא לבד משום שבעל הבית היה זקוק לעובדים במחסן. מוסטפא נשאל כמה פעמים זה קרה והשיב, כי אינו זוכר בדיוק. הוא נשאל האם במידה שמישהו אומר שביום התאונה זו הייתה הפעם הראשונה שהתובע עבד בלעדיו האם זה לא נכון והשיב, כי זו לא הייתה הפעם הראשונה וכי היו כמה פעמים. מוסטפא העיד, כי בפעמים האלו התובע יצא לבד בלי עוזר (עמ' 27 ש' 15-23).
13. הנה כי כן, קיימת סתירה בין עדות התובע ועדותו של מוסטפא באשר לשאלה האם ביום התאונה הייתה הפעם הראשונה שהתובע יצא לעבוד לבד אם לאו. עובדה זו משמעותית לאור טענת התובע לפיה התאונה ארעה מאחר ויצא, לראשונה, לעבוד ללא עוזר והוא נאלץ להתכופף בכדי להגיע לכפתור משום שהעוזר שלו לא היה עמו בכדי ללחוץ על הכפתור.
14. התובע נשאל, האם מישהו ראה את התאונה והשיב בשלילה (עמ' 21 ש' 8-9). התובע נשאל באיזו שעה הייתה התאונה והשיב, כי אינו זוכר. בהמשך טען, כי זה היה סביב 13:30-14:30 (עמ' 21 ש' 14-15). בגיליון חדר מיון מיום התאונה צוין, כי: "לדבריו היום בשעה 12:30 בזמן עבודה נפל מאוטו ונחבל...".
15. התובע העיד, כי ביום התאונה הלך לפרוק סחורה בבית העסק של פוזי זידאן. הוא נשאל האם אף אחד מהעובדים לא ראה אותו והשיב, כי אין לו עובדים. התובע נשאל האם בעל העסק לא ראה אותו והשיב, כי זה היה ביום שישי וטען ששמים את הסחורה בחוץ ולא עובדים. התובע נשאל באיזו סחורה מדובר והשיב, כי מדובר בדברים של מכולת כגון במבה וקמח (עמ' 21 ש' 31-32, עמ' 22 ש' 1-6). מוסטפא העיד, כי אינו זוכר באיזה יום הייתה התאונה (עמ' 27 ש' 31-32). נטען בפניו, כי התובע טען שהתאונה ארעה ביום שישי והוא נשאל האם ביום שישי העסקים אליהם הם מובילים סחורה סגורים והוא השיב בשלילה וטען, כי הם פתוחים (עמ' 28 ש' 2-3).
16. הנה כי כן, מחד טען התובע, כי אינו זוכר באיזו שעה ארעה התאונה ומאידך טען, כי ארעה סביב 13:30-14:30. כמו כן, מגיליון חדר המיון מיום התאונה עולה, כי התובע מסר שהתאונה ארעה בשעה 12:30. לא סבירה בעיניי טענת התובע, כי במועד האמור העסק אליו סיפק סחורה בעת התאונה היה סגור. טענה זו אינה הגיונית ואינה סבירה כלל. לא סביר, כי התובע מספק, בשעות הצהריים, סחורה, לעסק סגור ובעיקר לאור סוג הסחורה אשר סיפק. כמו כן, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של מוסטפא, כמפורט לעיל. בסיכומיו טען התובע, כי ביום שישי וברוב הכפרים הערביים החנויות סגורות עד התפילה כאשר בכפרים אשר יש בהם רוב של העדה הדרוזית או הנוצרית החנויות אינן סגורות ביום שישי. גרסה זו לא הועלתה על ידי התובע בעדותו ולא שוכנעתי, כי יש ממש בטענה, כי העסק הרלוונטי היה סגור בעת שהתובע הגיע לספק את הסחורה. הסבריו של התובע באשר לנסיבות בגינן איש לא ראה את התאונה לא הותירו עליי רושם אמין ומהימן. התרשמתי שהתובע מסר שהעסק היה סגור על מנת ליתן הסבר מדוע אין אף עד שראה את התאונה ויכול לתמוך בגרסתו. התובע אף לא זימן לעדות את בעל העסק אליו לכאורה סיפק את הסחורה על מנת שיתמוך בגרסתו, כי אכן אמורה הייתה להיות מסופקת לו סחורה באותו יום ובאותה שעה וכי העסק שלו היה סגור.
17. עדות התובע באשר לנסיבות התאונה הינה עדות יחידה של בעל דין. מצאתי, כי עדות זו הייתה רצופה סתירות וכי לא הייתה אמינה, מהימנה והגיונית. בעדות התובע נתגלו סתירות היורדות לשורשו של עניין. במהלך עדותו התמהמה התובע במתן תשובותיו והתרשמתי, כי ביקש להתחמק מלהעיד בנושאים מסוימים. כמו כן, במהלך עדותו של מוסטפא התובע החל להעיר לו הערות. התנהלותו האמורה של התובע במהלך הדיון מחזקת את עמדתי באשר לאמינותו.
18. התובע נשאל האם היו לו תאונות נוספות מלבד התאונה בה עסקינן והשיב בשלילה. לאחר שנשאל שוב שאל האם מדובר על תאונה חדשה וטען, כי לא עבד מאז. הוא נשאל, האם לא היו לו תאונות לפני התאונה נשוא התובענה ובתגובה שאל איזו תאונה. התובע נשאל האם היה מעורב בתאונה כלשהי והשיב, כי הייתה תאונה אחת יחידה בשנת 98. הוא נשאל האם היה מעורב בתאונת דרכים והשיב בשלילה. בהמשך טען, כי היה מעורב בתאונת דרכים וטען, כי אינו זוכר בכמה. התובע נשאל מדוע בתצהיר תשובות לשאלון התייחס לתאונה משנת 98 ולא ציין, כי היה מעורב בתאונת דרכים ובתגובה שאל איזה תאונת דרכים והאם מדובר בתאונה באוטו. התובע נשאל האם אחרי התאונה נשוא התובענה היה מעורב בתאונה ובמקום להשיב שאל על איזה תאונות מדובר. התובע נשאל, האם היה מעורב בתאונה כלשהי והשיב בשלילה. בהמשך שאל, האם מדובר על תאונה חזיתית ולאחר שנשאל האם לא היה מעורב בתאונת דרכים אחרי התאונה בה עסקינן והשיב בחיוב. הוא טען, כי רכב פגע בו. התובע נשאל מדוע לא התייחס לכך בתצהירו ובתגובה שאל איזה תצהיר (עמ' 23 ש' 6-26). התובע אישר, כי בחודש פברואר 2008 הייתה לו תאונת דרכים ודלת האוטו נסגרה על היד שלו. הוא הוסיף, כי היו לו תאונות אולם הוא לא זוכר ושאל מה זה קשור לפגיעתו ברגל (עמ' 23 ש' 27-28). נטען בפניו, כי באוקטובר 2008 הוא היה מעורב בעוד תאונת דרכים עם אמבולנס ובתגובה טען, כי לא נסע באמבולנס (עמ' 23 ש' 29-30). התובע אישר, כי בשנת 2003 היה מעורב בתאונת דרכים וטען, כי מישהו פגע ברכב (עמ' 24 ש' 2-3). התובע נשאל מדוע לא ציין בתצהיר תשובות לשאלון, כי בחודש נובמבר 2004 נפגע בקרסול ימין בזמן ובתגובה שאל איזה קרסול ימין והוסיף, כי נפגע ברגל שמאל (עמ' 24 ש' 6-9). הוא נשאל, האם החליק ונפגע בקרסול ימין בשנת 2009 ובתגובה שאל איפה. התובע הוסיף, כי יש שבר ויש גבס ואין כלום (עמ' 24 ש' 13-14). הוא נשאל האם בשנת 2009 הייתה לו עוד תאונת דרכים ובמקום להשיב שאל "עוד תאונת דרכים?" ושאל מה זה קשור (עמ' 24 ש' 17-18). התובע נשאל האם בחודש ספטמבר 2009 היה מעורב בתאונת דרכים ובתגובה טען, כי הוא רוצה שבא כוחו ישיב לשאלה (עמ' 24 ש' 21-22). הוא נשאל האם בחודש נובמבר 2009 היה מעורב בתאונת דרכים נוספת ובתגובה שאל מה זה בעיה והוסיף, כי לא הייתה לו בעיה ברגל (עמ' 24 ש' 25-26). עוד נשאל התובע, האם בשנת 2004 היה מעורב בקטטה והשיב בחיוב ושאל אם הייתה פגיעה ברגל ימין (עמ' 24 ש' 29-30).
19. מעדות התובע עולה, כי יש לו עבר עשיר בתאונות ופציעות. עדות התובע בעניין זה לא הותירה עליי רושם אמין ומהימן. לא עלה בידי התובע ליתן הסבר מניח את הדעת באשר לנסיבות בהן לא פירט את התאונות בהן היה מעורב, על אף שנשאל על כך במסגרת השאלון עליו השיב בתצהיר. העניין האמור מחזק את עמדתי באשר לאמינותו ומהימנותו של התובע. הדבר מקבל משנה תוקף, כאשר עסקינן בעדות יחידה של בעל דין.
20. התובע נשאל מדוע אינו עובד ובתגובה שאל כיצד בידו לעבוד עם רגל עקומה. נטען בפניו, כי אף לפי המל"ל הרי שיש לו 10% נכות ובתגובה טען, כי אינו יוכל לעבוד. התובע העיד, כי ניסה לעבוד יומיים וזה לא התאים. בהמשך טען, כי אמרו לו שאינו מתאים אחרי יומיים (עמ' 25 ש' 7-13). עדות התובע לפיה אין בידו לעבוד בשל מצבו בעקבות התאונה אינה אמינה בעיניי, בלשון המעטה. עדות זו מחזקת את התרשמותי מהתובע באשר לאמינותו ומהימנותו.
21. התובע נשאל, האם הוא ומוסטפא חברים טובים והשיב, כי הם חברים מהעבודה. הוא נשאל האם הם עדיין בקשר והשיב בחיוב. התובע העיד, כי הוא, אשתו ומוסטפא הגיעו ביחד לבית המשפט משום שאינו יכול לנהוג וטען, כי לא שוחחו בדרך על המשפט (עמ' 25 ש' 18-23). מוסטפא אישר, כי הוא והתובע חברים טובים וכי הם עדיין בקשר כל הזמן (עמ' 27 ש' 24-27). בהמשך העיד מוסטפא, כי הוא והתובע הגיעו יחד לבית המשפט ביום הדיון. הוא נשאל האם הוא והתובע שוחחו, ביום הדיון או יום קודם, על התובענה והשיב בשלילה (עמ' 28 ש' 32, עמ' 29 ש' 1-3). התרשמתי, כי למוסטפא אינטרס להעיד לטובת התובע בהיותו חבר טוב שלו. עובדה זו בצירוף הסתירות בעדויותיהם של מוסטפא והתובע מעוררת ספק משמעותי באשר לאמינותם ומהימנותם של השניים. מצאתי, כי מוסטפא ביקש להעיד עדות אשר תסייע לתובע.
22. למעלה מהדרוש אציין, כי אף אם הייתה מתקבלת טענת התובע באשר לנסיבות פגיעתו הרי שלא היה בכך בכדי להטיל על הנתבעות לפצותו בגין נזקיו.
23. בין היתר טען התובע, כי הנתבעת מס' 2 התרשלה שעה שלה הדריכה אותו. בעדותו נשאל מה צריך להדריך אותו ולהסביר לו והשיב, כי יש קורס לזה וכי לא נתנו להם נעליים. הוא נשאל איזה קורס ובתגובה טען, כי לא עבר. התובע נשאל פעם נוספת איזה קורס צריך לעבור והשיב, כי עבד אצל מישהו מחיפה ועבר קורס. הוא טען, כי מישהו בא וחותם שהרמפה תקינה והיא בסדר. התובע נשאל מה הבעיה עם הרמפה והשיב, כי השלט לא עובד ובשל כך התכופף ללחוץ על הכפתור הידני ונפל. התובע נשאל, האם מה שצריך להסביר זה איך להתכופף וללחוץ על הכפתור והשיב, כי צריך להביא שלט אולם המעסיק לא רוצה להשקיע. התובע נשאל האם הוא יודע מה זה הדרכה והשיב, כי איך להעלות ולהוריד רמפה. הוא נשאל האם מישהו צריך להסביר לו איך להוריד רמפה או שהוא יודע לבד והשיב "מאיפה אני יודע?" התובע העיד, כי כל יום העלו והורידו את הרמפה (עמ' 22 ש' 17-32, עמ' 23 ש' 1-2).
24. בתצהירו טען מוסטפא, כי בתקופה הרלוונטית השלט של הרמפה התקלקל ובכדי להוריד ולהרים את הרמפה הוא נאלץ להתכופף בכדי להגיע לכפתור שנמצא מתחת לתחתית של הרמפה (סעיף 6 ת/3). בעדותו הוא נשאל האם כל הזמן כאשר עשו הובלות הם השתמשו בכפתור ידני בכדי להוריד את הרמפה והשיב בחיוב. מוסטפא אישר, כי הוא היה מוריד את הרמפה כאשר לחץ על הכפתור. עוד אישר, כי הוא לא היה צריך להתכופף כדי ללחוץ על הכפתור והוסיף, כי זה רחוק מהרמפה (עמ' 27 ש' 1-7).
25. מוסטפא נשאל מדוע טען בתצהירו, כי נאלץ להתכופף ונטען בפניו, כי הוא לא נאלץ להתכופף כלל וכי הוא עמד על הרצפה ולחץ על הכפתור. בתגובה טען, כי אם אדם עובד לבד הוא צריך להתכופף. מוסטפא העיד, כי אם שניים עובדים ביחד אז אחד היה עובד על הרמפה והשני לוחץ ואם עובד אדם אחד לבד אז או שהוא מתכופף או שהוא יורד למטה או קופץ מהרמפה ולוחץ. מוסטפא נשאל האם קרה פעם שהוא התכופף והוריד את הרמפה והשיב בשלילה. הוא טען, כי תמיד היה יחד עם התובע (עמ' 27 ש' 8-14).
26. כאמור, לא עלה בידי התובע להוכיח את נסיבות פגיעתו. יתרה מזאת, אף אם תתקבל טענתו לפיה במועד הרלוונטי השלט של המשאית לא עבד ועל כן התכופף בכדי ללחוץ על הכפתור הרי שאין בכך בכדי להטיל על הנתבעות אחריות לפצותו. לא שוכנעתי, כי הנתבעות התרשלו וכי התאונה ארעה בשל רשלנותן.
27. במועדים הרלוונטיים הנתבעת מס' 2 הייתה מעבידתו של התובע והתאונה ארעה בעת עבודתו של התובע אצלה. אין מחלוקת, כי על מעביד מוטלת חובת זהירות כלפי עובדיו. על מעביד לדאוג לביטחונם של עובדיו. בין היתר מוטלת על מעביד החובה להזכיר לעובדיו את הסכנות הכרוכות בעבודתם ולהתריע מפני סכנות אלו. על מעביד להדריך את עובדיו ולהנהיג שיטת עבודה בטוחה בכדי להגן על עובדיו ולמנוע ככל האפשר את הסכנות הכרוכות בביצוע העבודה.
28. עם זאת, אחריות המעביד לעובדיו איננה מוחלטת ואין הוא צריך או יכול להגן על העובד בכל צעד ושעל. על העובד מוטלת אחריות לגלות תשומת לב, להפעיל את שיקול דעתו ולפעול בסבירות ובערנות תוך התייחסות לסכנות הטמונות בעבודתו. אין לקבל מצב בו עובד מבקש להטיל אחריות על מעבידו תוך שהוא מסיר מעצמו את האחריות לפעול בצורה סבירה ובתבונה תוך הפעלת שכל ישר.
29. התובע היה מודע או אמור היה להיות מודע לסכנה הכרוכה בביצוע עבודתו באופן שהוא ביצע אותה, לגרסתו. כפי שעולה מעדותו של מוסטפא, המפורטת לעיל, כאשר עבד עובד אחד הרי שהיה בידו לרדת למטה בכדי ללחוץ על הכפתור. אינני סבורה, כי היה על הנתבעת להדריך את התובע, כי עליו לפעול באופן האמור שעה שהוא עובד לבד וסבורני כי כל בר דעת יודע, כי זו הדרך הסבירה, ההגיוניות והבטוחה לבצע מטלה זו ולא להתכופף מהמשאית. התנהלות התובע, אשר במקום לרדת מהמשאית בחר להתכופף ולנסות ללחוץ על הכפתור, אינה סבירה ולא היה על הנתבעת מס' 2 לצפות התנהגות זו. הגם אם מוטל אחריות למעביד לשלום עובדיו עדיין אין בכך לבטל כליל את שיקול הדעת של העובד בביצוע עבודות פשוטות ובסיסיות.
30. שלא לצורך אוסיף ואומר, כי אף אם הייתה מתקבלת גרסת התובע באשר לנסיבות פגיעתו ואף אם היה נקבע, כי הנתבעת מס' 2 התרשלה וכי על הנתבעות לפצות את התובע הרי שהמומחה מטעם בית המשפט קבע, כי נכותו הצמיתה של התובע לא נגרמה בתאונה בה עסקינן. כפי שפורט לעיל, תחילה הוגשה חוות דעת של המומחה במסגרתה ייחס את נכותו הצמיתה של התובע לתאונה ובהמשך הוגשה חוות דעת שנייה במסגרתה קבע המומחה, כי הנכות הצמיתה אינה נובעת מהתאונה.
31. המומחה נחקר ובמסגרת עדותו נשאל כיצד הכין את חוות הדעת הראשונה כאשר היו חסרים לו מסמכים והוא טרם קיבל מסמכים מהצד השני והשיב, כי מדובר בחוות דעת ראשונית ולא סופית. הוא טען, כי היא נשלחה לצדדים בטעות וכי היא לא אמורה הייתה להישלח עד שיקבל את כל החומר ויערוך נוסח סופי של חוות הדעת (עמ' 10 ש' 27-30). בהמשך העיד, כי המזכירה שלחה בטעות חוות דעת ראשונה אולם חוות הדעת שמאחוריה הוא עומד ואשר משקפת את מצבו של התובע היא חוות הדעת השנייה מחודש יוני 2011 (עמ' 11 ש' 5-7). המומחה נשאל אילו מהמסמכים החדשים אשר נשלחו אליו גרמו לו לשנות את דעתו מהאמור בחוות הדעת הראשונה והשיב, כי הוא לא שינה את דעתו אלא פשוט לא סיים את חוות הדעת הראשונה אשר נשלחה בטעות (עמ' 12 ש' 25-27).
32. המומחה נשאל האם המסקנה שלו היא שהנכות שיש לתובע לא קשורה לתאונה משנת 2007 והשיב, כי השבר היה ישן ויש לתובע חבלה על השבר הזה ואין לו שינויים ניוונים. המומחה העיד, כי אחוזי הנכות שהעניק לא קשורים לתאונה נשוא התובענה והוסיף, כי הוא התלבט אם בכלל לתת לתובע נכות וטען, כי עשה כן לפנים משורת הדין (עמ' 13 ש' 8-11).
33. עוד נשאל המומחה האם ידיעתו, כי מדובר בשבר ישן מסתמכת על תעודת חדר המיון מיום 14.6.2007 והשיב בחיוב. הוא טען, כי המסקנה של שבר ישן היא צורת השבר עצמו וטען שהוא רואה בצילום איך נראה השבר וכי בצילום שהוא ראה השבר נראה כשבר ישן (עמ' 11 ש' 19-24). המומחה טען, כי סבר שהשבר ישן וביקש צילומים שכן אם היו מראים שלא היה שבר אזי למרות מה שחשב אין מדובר בשבר ישן. הוא טען, כי בשל כך כתב שאם יהיו צילומים הוא יוכל לשקול בשנית את מה שכתב (עמ' 12 ש' 21-23). המומחה העיד, כי לא הוצג לו שום מסמך של שבר טרי משנת 2007 (עמ' 14 ש' 24). לטענתו, אין צילום מחדר המיון באותו יום אלא שלושה שבועות אחרי זה והשבר נראה ישן, בן חודשים לפחות (עמ' 14 ש' 25-26). המומחה העיד, כי יכול להיות שבר חוזר אולם אם זה שבר טרי הוא נראה כמו טרי והוא שונה ממה שהיה קודם ואז ניתן לומר שיש משהו חדש על הישן (עמ' 15 ש' 1-2).
34. המומחה העיד שיש לו תיעוד של צילום מיום 14.6.2007 שבו ראה שקיים שבר פטישון חיצוני ללא חיבור ישן עם הסתיידויות עגולות באזור זה. לטענתו, המסקנה שלו הינה שממצאים אלו כשלושה שבועות לאחר התאונה הנדונה מעידים על חבלה קודמת בקרסול עם אי סדירות בקצה הפטישון הלאטרלי (עמ' 11 ש' 26-29). עוד העיד, כי הצילום הזה לא היה בפניו בעת עריכת חוות הדעת הראשונה (עמ' 11 ש' 31).
35. המומחה נשאל על מה ביסס את המסקנה שלו בחוות הדעת השנייה והשיב, כי הוא ציין בחוות הדעת שהיה לתובע שבר בפטישון החיצוני משנת 2004. לטענתו, גם הצילום העדכני וגם בדיקת ה- C.T מראים שבר ישן ולכן קבע שזה שבר ישן. לטענתו, הצילומים שנשלחו אליו חיזקו את חוות דעתו שאכן מדובר בשבר ישן (עמ' 16 ש' 8-11). המומחה נשאל מדוע ייחס את הנכות למצבו של התובע לפני התאונה למרות שלפני התאונה היה לתובע חומר רפואי דל יחסית והשיב, כי היה לתובע שבר לפחות משנת 2004 וכי הוא ראה צילום שלושה שבועות אחרי החבלה ובצילום אין שבר טרי ולכן מייחס את הכל לשבר הישן (עמ' 16 ש' 25-26, 30-32). לטענתו, אין שום מסמך שמעיד שהשבר הוא טרי וכל המסמכים מעידים שהשבר ישן (עמ' 17 ש' 5). המומחה העיד, כי אין לו שום ספק שמדובר בשבר ישן (עמ' 17 ש' 6-7). המומחה נשאל האם מצא בחומר הרפואי לפני התאונה שהתובע סבל מהגבלה כלשהי בקרסול והשיב, כי גם בבדיקה שלו הוא לא מצא הגבלה אלא כאב. המומחה העיד, כי במסמכים טרם התאונה הוא לא ראה תלונות על כאבים בקרסול (עמ' 17 ש' 18-21). בהמשך עדותו הוצגו לו מסמכים רפואיים משנת 98 והוא טען, כי יש שם תיאור לגבי שבר בפטישון והוסיף, כי זה מחזק את דעתו כי מדובר בשבר ישן (עמ' 18 ש' 1-6).
36. המומחה העיד, כי התובע טופל בגבס למשך חודשיים. הוא נשאל מדוע רגלו של התובע גובסה אם אין שבר והשיב, כי לא אמר שאין שבר אלא שיש שבר ישן. לטענתו, מישהו הסתכל על הצילומים ומאחר שלא ידע אם השבר חדש או ישן הוא שם גבס. עוד טען, כי אם התובע היה מגיע אליו שבוע אחרי החבלה עם הצילום הוא היה מוריד את הגבס ושולח אותו לפיזיותראפיה (עמ' 17 ש' 12-17). נטען בפניו, כי התובע עודנו עובר טיפולים וכי עבר לאחרונה ניתוח לקיבוע של הקרסול והוא נשאל מדוע התובע הגיע למצב הזה אם לא היה לו שבר בשנת 2007 והשיב, כי לדעתו התובע פיתח תסמונת כאב שלא טופלה כמו שצריך (עמ' 17 ש' 24-26).
37. בתצהירו טען התובע, כי שנים רבות לפני התאונה ביקר בבית חולים פוריה בשל פגיעה ברגל ימין והוסבר לו שיש חשד לשבר ישן ולא מעבר (ת/2 סעיף 8). בעדותו אישר התובע את האמור לעיל (עמ' 19 ש' 8-9). התובע נשאל לגבי המסמכים מהם עולה, כי נפל ברחוב בשנת 98 וכי היה לו גבס והשיב, כי היה לו חשד לשבר. הוא נשאל היכן זה כתוב והשיב, כי בבית חולים. נטען בפניו, כי במסמכים כתוב שיש שבר והוא נשאל, פעם נוספת, היכן כתוב, כי מדובר בחשד והשיב כי לא היה שבר. התובע שלל טענה לפיה טופל שנתיים בקשר לשבר. הוא נשאל כיצד יודע שמדובר בחשד והשיב, כי אמרו לו וכי אינו זוכר באיזו שנה (עמ' 19 ש' 10-21). התובע נשאל מדוע היה בבית חולים פוריה והשיב, כי הרגל התכופפה לו. לטענתו, הלך ברחוב והיא התכופפה ולא נשברה. התובע נשאל האם שמו לו גבס והשיב, כי לא גבס אלא חבישה (עמ' 19 ש' 24-29). התובע העיד, כי אין לו מסמך רפואי כלשהו אשר אומר שהיה לו חשד לשבר (עמ' 19 ש' 32, עמ' 20 ש' 1). כן העיד, כי הוא היה נהג משאית וכי הרים שקים של קמח ופרק סחורה ולא הרגיש כלום ברגל (עמ' 20 ש' 7-8). טענתו של התובע לפיה לא היה מדובר בשבר אלא בחשד לשבר נטענה בעלמא. התובע לא תמך טענה זו בראיה כלשהי ואף העיד, כי אינו זוכר מתי נאמרו לו הדברים הנטענים.
38. טענת המומחה לפיה חוות הדעת הראשונה נשלחה בטעות וכן טענתו לפיה חוות הדעת אשר הוא עומד מאחוריה הינה חוות הדעת השנייה אמינות ומקבלות עליי. ברי, כי התובע אינו אמור לצאת נשכר מכך שנשלחה בטעות חוות דעת אשר אינה משקפת את מצבו האמיתי. לפיכך, אין בעובדה שנשלחה בטעות חוות דעת אשר במסגרתה נקבע, כי נכותו הצמיתה של התובע נובעת מהתאונה, בניגוד לקביעתו הסופית של המומחה, בכדי לסייע לתובע.
39. התובע טען, כי יש לפסול את שתי חוות הדעת. אינני מקבלת טענה זו. העובדה שנשלחה בטעות חוות הדעת הראשונה אין בה בכדי להצדיק את פסילתו של המומחה מטעם בית המשפט. המומחה הסביר בצורה ברורה את הנסיבות בהן נשלחו שתי חוות דעת וכן הסביר על מה מבוססת קביעתו לפיה הנכות הצמיתה אינה נובעת מהתאונה בה עסקינן. מצאתי, כי עדות המומחה הינה אמינה ומהימנה.
40. אף אם הייתה מתקבלת התביעה בה עסקינן, הרי שבעת קביעת הפיצוי לו היה זכאי התובע היו נלקחות בחשבון קביעת המומחה באשר להעדר נכות צמיתה הנובעת מהתאונה, העובדה שטענת התובע לפיה לא היה בידו לשוב למעגל העבודה אינה סבירה וכן העובדה שעסקינן בתאונת עבודה ולפיכך הוצאות התובע מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי. בנוסף, היה מקום לנכות את תקבולי המל"ל אותם קיבל התובע.
41. הנה כי כן, עדות התובע והעד מטעמו לא הותירו עליי רושם אמין. התובע לא הוכיח את נסיבות פגיעתו ולא השתכנעתי, כי נפגע בנסיבות הנטענות על ידו. כאמור, אף אם תתקבל גרסת התובע באשר לנסיבות פגיעתו הרי שהתאונה לא ארעה בשל רשלנות הנתבעת מס' 2 ואין לחייב את הנתבעות לפצות את התובע בגין נזקיו. לכך מתווספת, כאמור, העובדה שהמומחה מטעם בית המשפט מצא, כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בעקבות התאונה. כאמור, חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט מקובלת עליי ולא מצאתי, כי יש מקום להיעתר לבקשת התובע ולפסול את חוות הדעת.
42. לאור האמור לעיל, התובענה נדחית. אני מחייבת את התובע בסכום כולל בגין הוצאות הנתבעות לרבות בגין שתי חוות הדעת וכן בגין שכר טירחת עו"ד בסך 15,000 ₪. הסכום אמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ג, 01 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.