1. פסק דין בגין תביעה שטרית. לאור החלטת כב' השופט בן ציון ברגר בתיק תמ"ש 35350/97 מיום 27.12.11, כל שנותר לדון בו הוא סוגיית הזכות לקבלת הפרשי הצמדה וריבית וסוגיית ההוצאות.

2. ביום 2.2.14 הגיש התובע בקשה דחופה לקביעת מועד דיון בתיק, ולמתן הוראות לנתבע להמציא אישור כי מילא אחר החלטתו של כב' השופט בן ציון ברגר מיום 27.12.11 בתיק תמ"ש 35350/97, והיה ולא יומצא האישור הנדרש, ליתן פסק דין כנגד הנתבע תוך חיוב בהוצאות. בנוסף ביקש התובע להורות לנתבע להמציא דו"ח כונס מפורט לעניין תשלום הזכויות לנהנים בכלל ולתובע בפרט.

3. בהחלטתי מיום 10.2.14 קבעתי כי הנתבע יודיע לבית המשפט בצורה ברורה אם קיבל את סכום ההמחאה נשוא התיק דנן, וכי היה והנתבע קיבל את סכום ההמחאה, כל שנותר לדון בו הוא שאלת הזכות לקבלת הפרשי הצמדה וריבית והוצאות. קבעתי כי הצדדים יטענו לעניין זה, התובע בתוך 15 יום והנתבע בתוך 15 יום לאחר מכן.

4. ביום 13.2.14 הנתבע הגיש תגובה מטעמו, ואילו התובע לא הגיש תגובה.

5. בתגובתו טען הנתבע כי סכום ההמחאה כולו, ע"ס 29,760 ₪, הופקד בקופת בית המשפט ביום 10.11.2009 והועברה לתובע על פי ההוראות. הנתבע צירף העתק הקבלה בגין הפקדת סכום זה, וכן העתק המחאה ע"ס 7,000 ₪ והעתק המכתב אשר הועבר לתובע עם ההמחאה.

הנתבע טען כי לא ברור על איזה הפרשי הצמדה וריבית והוצאות עסקינן במקום בו בעל דין פותח תיק הוצל"פ נגד כונס נכסים, ללא כל צידוק חוקי ובחוסר תום לב, כאשר כונס הנכסים פועל כפקיד בית משפט, על פי הוראותיו בלבד. לעניין ההוצאות, טען הנתבע כי יש לחייב את התובע בהוצאות עונשיות לדוגמא עקב התנהלותו השרלטנית, הן לעניין הפקדת השיק בעורמה, שעה שלא היה זכאי כלל לקבל השיק לאחר שהתגלה חוב הארנונה, וזאת עד להסדרתו ע"י הנתבע, והן לנוכח המטרד הנמשך לאחר שקיבל מבית המשפט את כל הכספים לסילוק מלא וסופי של תביעתו.

6. בהחלטת כב' השופט בן ציון ברגר מיום 27.12.11 בתיק תמ"ש 35350/97 נקבע כדלקמן:

"בקופת בית המשפט הופקד הסך של 29,760 ₪ במקום הסך של 38,716 שקיבל כל יורש ע"פ הודעת הכונס. כל יורש אף קיבל את הסך של 7,000 ₪ והיתרה בסך של 10,144 ₪ תשולם לו עם קבלת הפטור ממס שבח.

לכן, אני מורה למזכירות להעביר למבקש מר מתן מאיר (נפתלי) את הסך המופקד בקופת בית המשפט.

על כונס הנכסים לשלם למבקש תוך 10 ימים מהיום את ההפרש שבין 38,716 ₪ לבין הסכום שהופקד 29,760 ₪ וכן את הסך של 7,000 ₪. היתרה בסך 10,144 ₪ תשולם עם קבלת הפטור ממס שבח ולא יאוחר מ-30 יום מהיום."

7. עיון בבקשות התובע ותגובות הנתבע, הן בתיק דנן והן בתיק תמ"ש 35350/97, מלמד כי סכום ההמחאה, נשוא התיק דנן, אשר הופקד בקופת בית המשפט, הועבר לתובע כאמור בהחלטתו של כב' השופט בן ציון ברגר.

8. בהחלטת כב' השופט בן ציון ברגר מיום 19.1.12, נקבע כדלקמן:

"בהמשך להחלטתי המצ"ב ונוכח בקשת המזכירות הריני להבהיר כי הסך של 29,760 אשר הופקד בקופת ביהמ"ש צבר פירות וכיון עומד ע"ס 30,992 ₪. כספים אלה היו של המבקש מלכתחילה וכך גם הפירות אשר צמחו מכספים אלה. אין בעובדה כי הכספים צברו פירות כדי לשנות מהחלטתי ומהסכומים הנקובים בה. המזכירות תעביר מלוא הכספים המצויים בפקדון למבקש."

אשר על כן, איני רואה מקום לחייב הנתבע בהפרשי הצמדה וריבית.

9. כל אחד מהצדדים ביקש לחייב את הצד האחר בהוצאות. מצאתי כי התביעה הוגשה כדין, הנתבע לא היה רשאי לבטל את השיק נשוא התביעה. לבד מן העניין כי ביטול שיק הוא אינו חוקי, הנתבע היה צריך לפנות בבקשה למתן הוראות לכב' השופט ברגר ולא לעשות דין לעצמו. על כן, אין לקבל טענות הנתבע כי התובע הפקיד השיק בעורמה שעה שלא היה זכאי לקבלו בגין חוב הארנונה.

10. מצאתי כי בקשת הנתבע לחייב את התובע בהוצאות היא בקשה עזת מצח אשר ראוי היה כי לא תישמע. החלטותיו של כב' השופט בן ציון ברגר בתיק תמ"ש 35350/97 מדברות בעד עצמן ביחס להתנהלות הנתבע, כפי שיפורט להלן.

בהחלטת כב' השופט בן ציון ברגר מיום 5.6.12 נקבע כדלקמן:

"עיון בתיק מלמד כי החלטותי הינן ברורות ונהירות וכלל לא מובנת הפרשנות אותה מבקש כונס הנכסים לייחס להחלטות. ביום 27.12.11 קבעתי באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי על המזכירות להעביר למבקש את הכספים המופקדים בקופת ביהמ"ש. בנוסף, על כונס הנכסים להעביר למבקש את ההפרש שבין 38,716 ₪ לסכום אשר הופקד בקופת ביהמ"ש ובנוסף סך של 7,000 ₪ וזאת בתוך 10 ימים. קבעתי כי היתרה בסך 10,144 ₪ תשולם עם קבלת הפטור ממס שבח. מתוך בקשת המבקש עולה כי החלטה זו לא קוימה.

ביום 25.1.12 דחיתי את בקשת כונס הנכסים לשינוי החלטתי.

בהמשך הודיע כונס הנכסים בחודש 2/12 כי העביר את הנהלת החשבונות של כינוס הנכסים לרו"ח גיא יורן המכין דו"ח שיועבר לביהמ"ש בתוך 10 ימים. חרף חלוף המועד לא הוגש כל דו"ח לעיון ביהמ"ש.

בנסיבות אלה לא ברור מדוע כונס הנכסים לא ביצע את החלטתי. ודוק, כאמור בהחלטתי אין כל קשר בין הסכום עליו הוריתי ליתרת הכספים אשר הורתי על שחרורה רק לאחר קבלת הפטור ממס שבח. משכך, על כונס הנכסים להעביר לאלתר ולא יאוחר מ-10 מהיום את בכספים בהתאם להחלטתי."

בהחלטת כב' השופט בן ציון ברגר מיום 19.7.12 נקבע כדלקמן:

"הצדדים עשו לעצמם הרגל להתעלם מהחלטותי, תוך הטרדה חוזרת ונשנית של ביהמ"ש.

החלטותיי ברורות ונהירות. ביום 5.6.12 נתתי החלטה מפורשת בה הורתי לכונס הנכסים לפעול בהתאם להחלטתי מיום 27.12.11 ולהעביר למבקש את ההפרש בין הסך של 38,716 ₪ פחות הסכום אשר הופקד בקופת ביהמ"ש בצירוף סך של 7,000 ₪.

בקשות כונס הנכסים לעיון מחדש נדחו.

עיון בהודעת כונס הנכסים וכן בתגובת המבקש מלמד כי הועבר סך של 7,000 ₪ בלבד. בנסיבות אלה על כונס הנכסים להעביר למבקשת לאלתר את יתרת הכספים המגיעים לו. היה ולא יועברו הכספים לכל היותר בתוך 10 ימים מהיום יחוייב כונס הנכסים בהוצאות אישיות בגין כל יום איחור."

בהחלטת כב' השופט בן ציון ברגר מיום 6.9.12 נקבע כדלקמן:

"לפני תגובת הכונס ותגובת המשיב לתגובת הכונס. הכונס חייב לשלם למשיב את חלקו בתמורה הבית על פי כל ההחלטות שניתנו על ידי ללא כל קשר להליך המתנהל בבית משפט השלום. נכון שאין המבקש יכול לתבוע את קרן החוב על פי השיק אך לטענתו התביעה היא בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתנהלות הכונס. עניין זה הינו חיצוני לסוגיית התשלום שעל הכונס להעביר למבקש על פי החלטותיי."

11. דברים אלו מדברים בעד עצמם. לולא התנהלותו זו של הנתבע, אשר התעלם פעם אחר פעם מהחלטות בית המשפט לענייני משפחה, ספק רב אם בית משפט זה היה נזקק כלל לדון בפרשה, ואין לנתק את התנהלותו של הנתבע בתיק תמ"ש 35350/97 מתיק זה.

12. הדברים נכונים ביתר שאת לאור תפקידו של הנתבע ככונס נכסים, המשמש כנציגו של בית המשפט. אופיו של התפקיד מכתיב את היקף חובת הנאמנות המוטלת על כונס הנכסים הן כלפי בית המשפט והן כלפי התובע.

"חובת נאמנות מוטלת כקו המשפט על בעלי תפקידים שונים המופקדים על טיפול בעניינם של אחרים ומקום שנותנים להם כוח וסמכות לקבוע את גורלם בתחומים שונים. כך הוא לגבי עורכי דין, כונסי נכסים, מפקחים ונאמנים בפשיטת רגל, מנהל עיזבון וכיו"ב... חובת נאמנות היא מלה נרדפת לחובה לנהוג ביושר ובהגינות". (ע.א. 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים פד"י נז 5 691, בעמ' 700 והפסיקה שם). ועוד נאמר שם: "תכניה של חובה זו משתנים בהתאם להקשר הדברים ולאופי התפקיד אליו היא מתייחסת... חובת האמונים מצויה ברף חובה גבוה מחובת תום הלב" (שם, עמ' 701).

13. היות ולמעשה לולא הפקיד הנתבע את סכום השיק לאור החלטותיו של כב' השופט ברגר, התביעה הייתה מתקבלת, שכן כאמור לעיל היא הוגשה כדין, אין מקום שלא לחייב את הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עורך דינו של התובע.

14. הנתבע יישא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד באופן כולל בשיעור 7,500 ₪.

15. תשומת לב התובע כי תיק זה עניינו בתביעה השטרית בלבד, ולכן כל בקשה או טענה ביחס לסכומים אחרים בהם חויב הנתבע, וכן בקשתו להמצאת דו"ח הכונס, אינם שייכים לתיק זה.

ניתן היום, י"ד אדר ב תשע"ד, 16 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.