מבוא

1. עסקינן בשלוש תביעות שתיים כספיות ואחת שטרית שהדיון בן אוחד.
2. משה קאופמן (להלן: "קאופמן") ומיכאל דרבקין (להלן: "דרבקין") הקימו בתחילת שנת 2006 שותפות לצורך הפעלת עסק של ייצור ושיווק רהיטים (להלן: "השותפות") בשם "מיי הום". בהמשך, עלו יחסיהם על שרטון והם פעלו לשם פירוק השותפות. לצורך כך, נכרת ביניהם הסכם לפירוק השותפות לפיו קאופמן ירכוש את חלקו של דרבקין בעבור סך של 260,000 ₪ אותו ישלם ב- 42 המחאות (להלן: "ההסכם"). על פי הנטען, קאופמן לא שילם לדרבקין את הסכום המוסכם ומכאן התביעה שלפני.

תמצית טענות הצדדים

1. במסגרת ת.א 5760-10-08 הגיש דרבקין תביעה כספית על סך 260,000 ₪ נגד קאופמן. התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר.
2. דרבקין טוען, כי השקיע בשותפות סך של 260,000 ₪ מהונו הפרטי, בהתאם לדרישת קאופמן מעת לעת וככל שהיה בכך צורך כתוצאה מקשיים אליהם נקלעה השותפות. עוד טוען, כי הוא וקאופמן נמנעו כמעט לחלוטין מלמשוך לעצמם משכורת, במהלך בניית העסק. בנסיבות האמורות ולאור המאמצים שהשקיע והפעלת קשריו התעצמה פעילותה העסקית של השותפות והיא הפכה למותג מוביל בתחומה בנצרת עילית וצברה מוניטין רב.
3. לטענתו, בתחילת שנת 2008 עלו יחסיהם של הצדדים על שרטון והם החלו לפעול על מנת לגבש נוסחה שתוביל לפירוק השותפות. לאחר חודשיים של דין ודברים, בתיווך רואה החשבון חנן שמש (להלן: "שמש"), אשר הינו רואה החשבון של השותפות וידידו של קאופמן, נחתם במשרדו של שמש, ביום 27.7.08, הסכם לפירוק השותפות. דרבקין טוען, כי בין היתר נזקקו הצדדים לסיוע של שמש מאחר והם עולים חדשים ועל כן התקשו בניסוח חוזים בעברית. כן טוען, כי שמש היה בקיא במצבה של השותפות ומאחר והוא ידיד משותף של הצדדים ושימש מעין מגשר. לטענתו, ההסכם הינו תולדה של משא ומתן ארוך אשר התקיים בתיווך שמש, אשר ניסח את ההסכם לאחר שתוכנו ומהותו הוכתבו לו.
4. כאמור לעיל, במסגרת ההסכם הוסכם, כי דרבקין יעביר את חלקו בשותפות, לרבות נכסים והתחייבויות, לקאופמן אשר ישלם לו בתמורה סך של 260,000 ₪ ב- 42 תשלומים. דרבקין טוען, כי בנוסף הוסכם, כי ככל שקאופמן לא יעמוד בהתחייבות לשלם את הסכום האמור או חלק ממנו תעמוד יתרת הסכום לפירעון מיידי.
5. לטענתו, קאופמן לא העביר לידיו 42 המחאות, כפי שהתחייב לעשות במסגרת ההסכם ולבסוף הודיע לו, כי הוא נסוג מההסכם ואינו מעוניין למסור את ההמחאות. לטענתו, הוא דרש מקאופמן, כי יכבד את ההסכם אולם קאופמן עמד בסירובו ואף שלח מכתב לשמש במסגרתו טען, כי שמש ניסח הסכם מקפח. עוד טוען דרבקין, כי הוא היה מוכן להפוך את ההסכם כך שהוא יקנה את חלקו של קאופמן בשותפות באותו סכום ואותם תנאים אולם קאופמן סירב להצעתו.
6. בנסיבות האמורות טוען דרבקין, כי קאופמן הפר את ההסכם ועל כן הוא זכאי לדרוש את אכיפתו. דרבקין עותר, כי בית המשפט יחייב את קאופמן לשלם לו סך של 260,000 ₪ וכן יחייבו לקיים את ההתחייבויות המפורטות בהסכם.
7. תביעתו של דרבקין הוגשה תחילה לבית משפט השלום בחיפה. קאופמן הגיש בקשת רשות להתגונן ובקשה להעברת הדיון לבית משפט בנצרת. בהתאם להחלטת כבוד הרשמת ספרא- ברנע, מיום 18.1.09, הועבר הדיון בתובענה לבית משפט השלום בנצרת. ביום 31.5.09 נערך דיון בפני כבוד הרשמת רגד זועבי, במסגרתו העיד קאופמן. בהמשך הודיעו הצדדים, כי הגיעו להסכמה לפיה תינתן לקאופמן רשות להתגונן מפני התובענה שהוגשה נגדו וההסכמה קיבלה תוקף של החלטה. בהמשך, הגיש דרבקין בקשה לתיקון כתב התביעה כך שסכום התביעה יעמוד על סך של 299,600 ₪. במסגרת הבקשה טען, כי ההפרש בין הסכום האמור לבין הסכום בגינו הוגש כתב התביעה המקורי נובע מכספים אשר שילם לבנק לשם כיסוי חובות השותפות. בהתאם להחלטה מיום 8.12.09 ניתן היתר לתיקון כתב התביעה כאמור.
8. לטענת קאופמן, דין התביעה להדחות. לטענתו, הוא ביטל את ההסכם כדין, מאחר וחתם על ההסכם מחמת הטעייה ו/או עושק ו/או טעות. עוד טוען, כי דרבקין הפר את ההסכם ועל כן אין בידו להסתמך עליו. לדבריו, דרבקין עודנו עושה שימוש בשם השותפות. כמו כן, קאופמן טען, כי אין ממש בטענה לפיה לקח חלק בהכתבת תוכן ההסכם לשמש. לטענתו, לא הועברה אליו טיוטה של ההסכם, הכולל תנאים חד צדדים. כמו כן, קאופמן העלה טענות באשר להתנהלות שמש וטען, כי חתם על ההסכם תחת לחצו של שמש ומתוך טעות ו/או הטעיה כאילו מדובר בהסכם מאוזן המשקף את טובת שני הצדדים. לטענתו, דרבקין נושא במחצית החוב של השותפות לבנק, בשל היותו שותף במחצית הזכויות, ואין ליתן יד לניסיונו לאחוז בשני קצוות המקל. קאופמן הכחיש את טענת דרבקין באשר לזכאותו לסעדים המפורטים בכתב התביעה. קאופמן מאשר בסעיף 18 לכתב ההגנה, כי דרבקין הודיע לו שהוא מסכים לקיים את ההסכם "במהופך" ולשלם לקאופמן 260,000 ₪ תמורת יציאתו של קאופמן מהשותפות.
9. קאופמן הגיש הודעת צד ג' נגד שמש, במסגרתה טען, כי שמש מעל באמונו ו/או הטעה אותו ו/או התרשל בעבודתו כרואה חשבון ו/או ביצע פעולות משפטיות בניגוד לחוק ועל אף שאין לו השכלה משפטית רלוונטית והסמכה כעורך דין ו/או חבר נגדו במטרה להוציא ממנו כספים. קאופמן טוען, כי שמש עבר על הוראות החוק שעה שניסח את הסכם פירוק השותפות ומסמכים משפטיים על אף שאינו עורך דין. כן טוען, כי שמש לחץ עליו לחתום על ההסכם בטענה, כי הוא חייב להסכים לתנאים אשר נקבעו על ידו. לטענתו, אלמלא מעשיו ומחדליו של שמש הוא לא היה חותם על ההסכם. עוד טוען, כי שמש התרשל בעיסוקו כרואה חשבון שעה שיצר בהסכם הלוואה וקבע את שווי חלקו של דרבקין בשותפות תוך התעלמות מסטנדרטיים חשבונאיים מקובלים. לטענתו, בכך ששמש מקבל הוראות מדרבקין ומסרב למסור לו חומר שנמסר לטיפולו כרואה חשבון הוא מגדיל את נזקיו ואינו מאפשר הצגה מלאה של נתוני השותפות. לאור האמור לעיל טוען קאופמן, כי ככל שהוא יחויב לשלם סכום כלשהו לדרבקין הרי שעל שמש לשפותו.
10. לטענת שמש, דין ההודעה נגדו להדחות. לטענתו, השותפות לא הייתה לקוחה שלו אלא קאופמן ודרבקין היו לקוחותיו ולכל אחד מהם בנפרד הוגשו דיווחים לרשויות. שמש טוען, כי במהלך תקופת השותפות והמשא ומתן לפירוקה הוא פעל ללא משוא פנים והקדיש שעות רבות במטרה לסייע לצדדים לסיים את יחסיהם במהרה ועל הצד הטוב ביותר.
11. לטענתו, מאחר וקאופמן ודרבקין אינם שולטים בשפה העברית הם פנו אליו בבקשה, כי יסייע להם ולאור היכרותו רבת השנים עם קאופמן, הסכים לעשות כן. לטענת שמש, בהתאם לבקשותיהם של קאופמן ודרבקין הוא חיפש ומצא דוגמא להסכם פירוק שיתוף, מסר אותו לצדדים וביקש, כי יתייעצו עם עורך דין. לטענתו, הצדדים אכן התייעצו עם עורכת דין לודמילה זוזוליה אשר כתבה את הערותיה בכתב יד על גבי המסמך. שמש טוען, כי מסיבותיהם בחרו הצדדים שלא להשלים את עריכת ההסכם אצל עורכת הדין ותחת זאת חזרו אליו וביקשו, כי יערוך את הערותיה של עו"ד זוזוליה ויכניסן להסכם והוא עשה כן. שמש טוען, כי בכך הסתכמו פעולותיו בנדון. שמש מוסיף, כי אף אם ניתן לטעון, כי עסקינן בהסכם משפטי אשר הוא ערך הרי שהוא היה רשאי לעשות כן, באופן חד פעמי וללא בקשת תמורה, בהתאם לסייפא של סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961.
12. שמש טוען, כי במהלך המשא ומתן, הוא לא קבע תנאים ולא נתן ייעוץ חשבונאי למי מהצדדים. לטענתו, הוא לא נתן לצדדים ייעוץ חשבונאי באשר לקביעת שווי ההתקשרות העסקית. שמש טוען, כי הוא כלל לא התבקש לעשות כן ואף לא עשה זאת מיוזמתו. לטענתו, הצדדים ו/או המזכירה שלהם קבעו את שווי ההתקשרות העסקית ומסרו לו את הנתון האמור. שמש טוען, כי האמור בזיכרון הדברים שצורף תומך בטענתו האמורה. עוד טוען, כי קאופמן ודרבקין הגדירו את התשלומים כהלוואה לאור החלטתם, כי קאופמן ישלם לדרבקין תשלומים חודשיים. שמש טוען, כי אי מסירת המסמכים לקאופמן נובעת מזכות העיכבון העומדת לרשותו שעה שטרם קיבל את שכר טרחתו עבור הטיפול בתשלום מיסיו של קאופמן.
13. במסגרת ת.א 19760-05-09 הגיש קאופמן תביעה כספית על סך 500,000 ₪ נגד דרבקין. בשלב זה אציין, כי במסגרת תצהיר עדותו הראשית העמיד קאופמן את תביעתו על סך של 100,000 ₪ (סעיף 35 לתצהירו). במסגרת כתב התביעה טען קאופמן, כי במהלך תקופת השותפות הוא השקיע סך של 302,840 ₪ בעוד שדרבקין השקיע סך של 261,748 ₪. עוד טוען, כי הוא היה מופקד על ייצור בנגריה ועל העובדים ודרבקין היה אחראי על השיווק, הלקוחות, הספקים והכספים.
14. לטענת קאופמן, ההסכם לפירוק השותפות נכרת ביום 27.7.08 ושלושה שבועות לאחר מכן הוא מסר לדרבקין הודעת ביטול כדין. לטענתו, בדיעבד התברר לו, כי דרבקין ביקש להיפטר ממנו, לנשלו מזכויותיו ולהתעשר על גבו. קאופמן טוען, כי דרבקין הטעה אותו להאמין שהוא ימכור לו את זכויותיו ונכסיו בשותפות. עוד טוען, כי דרבקין גייס את עזרתו של שמש אשר טיפל בחשבונות העסק. לטענתו, שמש אמר לו, כי בתמורה לחלקו של דרבקין בשותפות עליו לשלם לו סך של 260,000 ₪. קאופמן טוען, כי הסכום האמור יכול להיחשב השקעתו של דרבקין בשותפות ולא השווי של חלקו בשותפות. לטענתו, מייעוץ שקיבל התברר לו, כי אין קשר בין שווי השותפות לבין סכומי ההשקעה של השותפים. קאופמן טוען, כי ברור ששמש, וככל הנראה גם דרבקין, יודעים, כי לא מבצעים ככה הערכת שווי. עוד טוען, כי במסגרת ההסכם ציין שמש, כי על קאופמן להחזיר לדרבקין הלוואה על סך 260,000 ₪. לטענת קאופמן, הלוואה כאמור לא הייתה ולא נבראה.
15. בנסיבות אלו טוען קאופמן, כי אין בסיס לסכום אשר נקבע בהסכם. בהמשך טען, כי אם היה יודע שדרבקין ו/או שמש פועלים נגדו, כי ההסכם חד צדדי וכי אין לסכום שנקבע במסגרתו אחיזה במציאות הרי שלא היה חותם על ההסכם. בנוסף ציין, כי חתם על ההסכם אולם לא היה שלם עמו ורצה לחשוב ועל כן לא הסכים להעביר לדרבקין את ההמחאות הדחויות המפורטות בהסכם, אלא לאחר בירור והתייעצות.
16. לטענת קאופמן, על פי ההסכם, הוא היה אמור לשלם לדרבקין 260,000 ₪ עבור כל זכויותיו בשותפות ומרגע החתימה על ההסכם אין לדרבקין זכות או דרישה מלבד זכותו לתשלום התמורה האמורה. קאופמן טוען, כי בפועל היו לדרבקין תוכניות כיצד לגבות ממנו הון ולאחר מכן להפר את ההסכם כאילו לא חדל להיות שותף. לטענתו, התנהגותו של דרבקין מלמדת, כי מבחינתו ההסכם בטל ומבוטל. קאופמן טוען, כי ביום 21.8.08 הוא מסר לדרבקין הודעת ביטול בשל אי קיום ההסכם על ידי דרבקין, תחרות בעסק מתחרה, הטעיה, גזל, ניצול וגרם נזק. לטענתו, בתגובה הוציא דרבקין מכתב התראה ועליו ציין תאריך הקודם ביומיים למכתב הביטול.
17. לטענתו, ביום 26.10.08 הודיע דרבקין, כי הוא מוכן להפחית את התמורה לסך של 200,000 ₪ או לקיים את ההסכם במהופך, כך שהוא ישלם לקאופמן 260,000 ₪ בעבור זכויותיו בשותפות. קאופמן טוען, כי דרבקין התכוון שלא לתת תמורה כלשהי ותחת זאת התכוון להפר את ההסכם.
18. עוד טוען קאופמן, כי שמש שלח לו הודעה לפיה דרבקין אסר עליו להעביר לו כל חומר הקשור לשותפות, זאת על אף שהוא לכאורה הבעלים היחיד של הזכויות והנכסים של השותפות. לטענתו, דרבקין מתערב בניהול השותפות ומפר יסודית את ההסכם וכי דרבקין עודנו משתמש בשם השותפות בניגוד להסכם ובכך מבצע עוולות של מסחר לא הוגן וגניבת עין. לטענתו, דרבקין הקים נגרייה חדשה במרחק של 100 מטר מהנגרייה של השותפות והוא מייצר רהיטים לחנויות שלו, אשר אחת מהן נושאת את שם השותפות. לטענת קאופמן, בבית העסק של דרבקין ניתן מענה טלפוני עם שם השותפות וישנם קטלוגים של השותפות. קאופמן טוען, כי בכדי להסוות פעילות פיננסית רשומה החברה על שם בתו של דרבקין והוא מופיע בה כמנהל אולם למעשה החברה האמורה נמצאת בבעלות דרבקין.
19. בנוסף טוען קאופמן, כי דרבקין סרב לחתום על המחאות תשלום לעובדי הנגרייה ולרשויות המס ובכך הסב לו נזק רב במטרה לגרום להפסדים כלכליים.
20. בנסיבות האמורות עותר קאופמן, כי בית המשפט יאשר את ביטול ההסכם ויחייב את דרבקין לפצותו בגין נזקיו, הפסדיו והוצאותיו. כמו כן, הוא עותר לצו מניעה קבוע לפיו ייאסר על דרבקין לעשות שימוש בסממן שיש בו דמיון לאלו בהם עושה שימוש השותפות.
21. לטענת דרבקין, דין התביעה נגדו להדחות. לטענתו, במקביל להיותו שותף בשותפות הוא הקים, בידיעה ועידוד של קאופמן, חנות במעלות במטרה להגדיל את היקף המכירות של השותפות ולהגדיל את קהל לקוחותיה כך שהחנות תהווה חנות מפעל של השותפות. לטענתו, בנסיבות אלו ולאור מאמציו התעצמה פעילותה העסקית של השותפות. דרבקין טוען, כי הוסכם בינו לבין קאופמן, כי בחנות יוצב שלט המעיד על מכירת מוצרי השותפות והם אף הציבו במקום אולם תצוגה אשר הציג את רהיטי השותפות. לטענתו, במסגרת כתב התביעה בחר קאופמן להסתיר את העובדה שחנותו של דרבקין פעלה בידיעתו וביוזמתו תוך שיתוף פעולה מלא עם השותפות. לטענתו, הצבת השלט על החנות וקיומו של אולם התצוגה נעשו בידיעתו המוחלטת של קאופמן. עוד טוען, כי הוסכם בין הצדדים, בעל פה, כי לאחר פירוק השותפות יימשך שיתוף הפעולה בין החנות לשותפות. כן טוען, כי קאופמן הפסיק לטפל בהזמנות פתוחות של לקוחות החנות ובכך גרם לו לאי נעימות רבה והוא נאלץ לבטל הזמנות רבות ולהשיב ללקוחות רבים את כספם.
22. לטענתו, ב- 2008, לאחר שהיחסים בינו לבין קאופמן עלו על שרטון, הם החליטו לגבש נוסחה לשם פירוק השותפות כך שהוא יחדל מלהיות שותף בשותפות וקאופמן ייקח את חלקו בשותפות וימשיך לנהלה כבעלים יחיד. דרבקין טוען, כי לאחר משא ומתן אשר נמשך חודשים, בתיווכו של שמש, נכרת ההסכם. לטענת דרבקין, קאופמן בחר להתנער מההסכם וסירב להעביר לו את המגיע לו בהתאם להסכם. עוד הוא טוען, כי קאופמן טוען, כי הסכם הפירוק אינו תקף וכי הם עדיין שותפים. לטענתו, בנסיבות האמורות הוא הגיש נגד קאופמן תביעה, במסגרתה עתר, כי בית המשפט יורה על קיום החוזה.
23. לטענתו, עד למועד הגשת כתב ההגנה קאופמן מנהל את השותפות בעצמו ואינו משתף אותו ברווחים ומאידך לא משלם לו את חלקו כפי שהוסכם במסגרת ההסכם לפירוק השותפות. דרבקין טוען, כי מחד קאופמן טוען שההסכם לפירוק השותפות לא נכנס לתוקף ועל כן הוא ודרבקין שותפים ומאידך טוען שדרבקין עשה שימוש בשם השותפות כאדם זר אשר יצא מהשותפות, תוך שהוא מסתמך על הסכם פירוק השותפות. לשיטתו, טענותיו של קאופמן והסעדים להם עותר סותרים זה את זה.
24. לטענת דרבקין, קאופמן הוא זה אשר התנער מהסכם פירוק השותפות, ללא סיבה, שעה שסירב להעביר לו את הסכום המוסכם.
25. באשר לפיצויים להם עותר קאופמן בהסתמך על סעיף 13 א' לחוק עוולות מסחריות טוען דרבקין, כי מהוראות החוק עולה, כי יראו עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים כעוולה אחת. עוד טוען, כי החוק אינו רלוונטי לענייננו מאחר ורהיטי השותפות אשר נמכרו בחנות הוזמנו ויוצרו על ידי השותפות בניהולו של קאופמן.
26. בנוסף, הגיש קאופמן בקשה לביצוע שטרות בלשכת ההוצאה לפועל של שתי המחאות בסך של 13,400 ₪. המבקשת חברת ר.מ. רהיטים בע"מ (להלן:"המבקשת") הגישה התנגדות לביצוע שטר וטענה, כי ביום 30.5.08 כחודשיים לפני שנחתם הסכם פירוק השותפות, הזמין דרבקין הזמנת רהיטים גדולה מהשותפות אשר כללה גם ריהוט לאולם התצוגה במעלות. עבור הסחורה שילם דרבקין בהמחאות עתידיות של המבקשת. על פי הנטען בהתנגדות במסגרת ת"ט 13020-07-09, לאחר שדרבקין הגיש תביעתו כנגד קאופמן, הפסיק קאופמן לחלוטין ליתן שירות ללקוחות אשר הזמינו סחורה בחנות במעלות ועל כן נאלצה המבקשת לבטל הזמנות רבות של לקוחות. יש לציין, כי יתר ההמחאות שמסרה המבקשת על חשבון רכישת סחורה בעלות כוללת של 33,061 ₪ נפרעו על פי תגובת קאופמן.
27. לטענת המבקשת, משראתה, כי קאופמן מתנער מחובותיו במסגרת הסכם פירוק שותפות שנחתם בין הצדדים, ביטל את שתי ההמחאות על מנת להקטין את הנזק שנגרם לו. על כן נפתח כאמור תיק הוצאה לפעול. כטענה חלופית טוענת המבקשת לקיזוז.

הראיות

1. קאופמן, דרבקין ושמש הגישו תצהירי עדות ראשית. בנוסף, הוגש תצהיר עדות ראשית של עורכת הדין לודמילה זוזוליה (להלן: "זוזוליה"). כמו כן, הוגשה חוות דעתו של מר ירון לוצ'י (להלן: לוצ'י") ותצהיר ודוח חקירה של מר משה בן דוד (להלן: "בן דוד") . המצהירים, לוצ'י ובן דוד נחקרו על האמור בתצהיריהם, בחוות הדעת ובדוח החקירה, בהתאמה. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

1. אין מחלוקת, כי קאופמן ודרבקין היו שותפים, כי ביקשו לפרק את השותפות וכי לשם כך פנו לעזרתו של שמש. כן אין מחלוקת, כי נכרת ביניהם הסכם לפירוק השותפות במסגרתו נקבע, כי על קאופמן לשלם לדרבקין סך של 260,000 ₪ בארבעים ושניים תשלומים שווים בעבור חלקו של דרבקין בשותפות ודרבקין יצא מהשותפות. עוד מוסכם בין הצדדים, כי קאופמן לא שילם לדרבקין את הסכום המוסכם.
2. דרבקין טוען, כי קאופמן הפר את ההסכם שעה שלא שילם לו את הסכום המוסכם. קאופמן מצידו טוען, כי ההסכם בוטל כדין. לטענתו, דרבקין המשיך לעשות שימוש בשם השותפות, על אף הסכם הפירוק. כן טוען, כי ההסכם עליו חתם הינו הסכם מקפח. בנסיבות אלו, אף הגיש הודעת צד ג' נגד שמש.
3. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים מצאתי, כי דין תביעתו של דרבקין להתקבל ודין תביעתו של קאופמן להדחות. עוד מצאתי, כי דין ההודעה לצד שלישי אשר הגיש קאופמן נגד שמש להדחות.
4. כאמור, אין מחלוקת, כי קאופמן לא שילם לדרבקין את הסכום עליו הסכימו במסגרת ההסכם לפירוק השותפות. טענתו של קאופמן הינה, כי לא היה עליו לשלם את הסכום האמור מאחר וביטל את ההסכם כדין. לטענתו, ההסכם בוטל גם בשל התנהלותו של דרבקין לאחר החתימה על ההסכם, בכך שדרבקין הפר את ההסכם בהתנהגותו לאחר כריתת ההסכם. בנוסף טוען, כי חתם על ההסכם בשל הטעיה ו/או עושק ו/או טעות. כפי שיפורט בהמשך בהרחבה מצאתי, כי לא עלה בידי קאופמן להוכיח טענות אלו.
5. כאמור לעיל, קאופמן טוען, כי עסקינן בהסכם מקפח וכי הוא חתם עליו בשל טעות ו/או הטעיה ו/או עושק. על כתפיו של קאופמן מוטל הנטל להוכיח, כי מתקיימים התנאים המפורטים בסעיפים 14 ו/או 15 ו/או 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן:"חוק החוזים") ואשר בגינם יכול צד לבטל חוזה בשל פגם בכריתתו.
6. קאופמן העיד, כי דרבקין ושמש חברו נגדו. לטענתו, הוא ודרבקין שאלו את שמש מה אפשר לעשות, כאשר חשבו שאינם יכולים להמשיך לעבוד ביחד, ושמש אמר שצריך לעשות את העסקה. לטענתו, הוא שאל את שמש פעמים רבות האם עליו לשלם ושמש אמר לו, כי עליו לשלם (עמ' 2 לחקירה בבקשת רשות להתגונן ש' 24-33, עמ' 3 ש' 1). על כתפי קאופמן מוטל הנטל להוכיח טענתו לפיה שמש ודרבקין חברו נגדו. בשלב זה אציין, כי לא עלה בידי קאופמן להוכיח, כי שמש, אשר היה חברו במשך שנים רבות ואינו בעל עניין אישי בהליכים אשר התנהלו בנוגע לפירוק השותפות, חבר נגדו.
7. במסגרת הסכם פירוק השותפות נקבע, כי על קאופמן לשלם לדרבקין סך של 260,000 ₪. הסכום האמור הינו הסכום אשר השקיע דרבקין בשותפות. כעת טוען קאופמן, כי לאחר כריתת ההסכם הוא הבין, כי את החישוב היה צריך לעשות בהתאם למצב השותפות במועד הפירוק. בעדותו נטען בפניו, כי החוזה נחתם בתאריך ה- 27.7.08 והוא נשאל כמה זמן, בערך, לפני כן, הם החלו לדבר על פירוק השותפות ועל כך שהוא ישלם לדרבקין 200,000 או 250,000 ₪. קאופמן נשאל כמה זמן היה לו לחשוב על זה והוא השיב, כי שבוע או שבועיים (עמ' 3 לחקירה בבקשת רשות להתגונן ש' 23-25). קאופמן זיהה את חתימתו על מסמך אשר הוצג לו (ההסכם מיום 16.1.08 נספח א' לתצהיר שמש) ונשאל האם הוא רוצה לחזור בו מטענתו לפיה היו לו שבועיים לחשוב על העניין. קאופמן השיב, כי הוא התייחס להסכם האחרון וכי במסגרת ההסכם אשר הוצג לו במהלך עדותו במסגרת בקשת הרשות להתגונן היה משהו אחר והתנאים היו יותר טובים בשבילו. קאופמן הוסיף, כי יש לבדוק עם שמש מדוע דברים שמופיעים במסמך האמור לא הופיעו בהסכם הסופי. נטען בפניו, כי דובר על פירוק השותפות וכבר בינואר 2008 הייתה הצעה. בתגובה טען קאופמן, כי הם התחילו לדבר על הדברים האלה (עמ' 3 ש' 26-33).
8. דרבקין נשאל, מדוע לא קיים את ההסכם מינואר 2008 והשיב, כי קאופמן אמר לו שהוא לא יכול לצאת עכשיו בשל מצב השותפות ואמר שייתן לו לצאת כשהמצב יהיה בסדר (עמ' 29 ש' 4-9). דרבקין העיד, כי לא היה מסמך ביטול בנוגע להסכם האמור (עמ' 29 ש' 10-11). הוא נשאל מדוע לא הגיש תביעה לגבי ההסכם מחודש ינואר 2008 והשיב, כי הוא וקאופמן היו ביחד משנת 90. לטענתו, הם היו חברים ועבדו ביחד. דרבקין שב וטען שקאופמן אמר שקשה לו ושהוא לא יכול לצאת מהשותפות בשל המצב (עמ' 29 ש' 12-14). דרבקין נשאל, האם הוא עושה מה שקאופמן אומר לו והשיב, כי הוא מאמין לאנשים. דרבקין נשאל, האם במידה שקאופמן אומר שההסכם מבוטל אזי הוא מבוטל והשיב, כי זה לא ככה והוסיף, כי אם יש חוזה חדש אז החוזה הקודם מבוטל (עמ' 29 ש' 12-24). ברי, כי אין בעובדה שדרבקין לא פעל לשם אכיפת ההסכם מינואר 2008 והעובדה שלא הגיש תביעה בנוגע להסכם האמור בכדי להועיל לקאופמן. עדותו באשר לנסיבות בגינן לא קוים ההסכם האמור אמינות בעיניי. אציין, כי גם קאופמן לא פעל לאכיפת ההסכם מחודש ינואר 2008 וחרף זאת נפגשו הצדדים בשנית במהלך חודש יולי 2008 על מנת לגבש את ההסכם נשוא התביעה שלפני.
9. דרבקין נשאל, האם הוא מסכים לתנאים המפורטים בהסכם מינואר 2008 והשיב, כי כיום אינו יכול לענות וכי עליו לבדוק עם עורך דין. נטען בפניו, כי בהסכם מחודש ינואר נקבע, כי ישולם לו סך של 250,000 ₪ וכי שיטת התשלום אמורה הייתה להיות בהחזר של 10% מהרכישות של מ.ר רהיטים מקאופמן. דרבקין התבקש להסביר את העניין והשיב, כי הם התכוונו שהוא ימשיך לעבוד ולמכור סחורה של השותפות. לטענתו, הם התכוונו שהוא יקנה סחורה אצל קאופמן ויחזיר לו שיקים אשר קאופמן אמור היה לתת לו בכדי שהוא יצא מהשותפות (עמ' 29 ש' 25-28, עמ' 30 ש' 1-5).
10. נטען בפני דרבקין, כי בהסכם נשוא התובענה לא קיימת השיטה לפיה הוא קונה מקאופמן סחורה, כפי שהוסכם בהסכם מינואר 2008. דרבקין השיב, כי אינו זוכר בדיוק וכי צריך לבדוק את העניין (עמ' 30 ש' 11-13). בהמשך העיד דרבקין, כי קאופמן לא רצה לחתום שהוא ימשיך לקנות מהשותפות. דרבקין נשאל האם קאופמן לא רצה שהוא יקנה ממנו סחורה בסך של 50,000 ₪ לחודש והשיב, כי אחרי שקאופמן אמר לו שלא מגיע לו כסף הוא אף הפסיק לספק לו סחורה והוא נאלץ לבטל הזמנות. דרבקין נשאל כיצד הנושא של קניית סחורה ב- 50,000 ₪ לחודש נעלם מההסכם והשיב, כי זה היה מאחר וקאופמן הפסיק לתת לו סחורה (עמ' 30 ש' 23-29, עמ' 31 ש' 1-2).
11. דרבקין נשאל, האם הוא או עו"ד זוזוליה שינו את העניין של ביצוע רכישות חודשיות בסך של 50,000 ₪ והשיב, כי לא חשבו שקאופמן יפסיק לעבוד איתו וטען, כי הוא רצה להמשיך לעבוד עם קאופמן (עמ' 31 ש' 5-8). הוא נשאל, האם ההחלטה לבטל את העניין לפיו התשלום מתבצע כך שהוא קונה בסך של 50,000 ₪ בממוצע בחודש האם זו הייתה החלטה שלו או של קאופמן והשיב, כי מדובר היה בהחלטה של קאופמן אשר הפסיק לתת לו סחורה (עמ' 31 ש' 9-11).
12. הנה כי כן, מהאמור לעיל עולה, כי אין ממש בטענת קאופמן לפיה הייתה לו תקופה של שבוע- שבועיים במסגרתה היה בידו לחשוב על הסכם הפירוק ותנאיו. מעדותו עולה, כי בין הצדדים התנהל משא ומתן בנדון במשך מספר חודשים וכבר בינואר 2008, חצי שנה טרם כריתת ההסכם נשוא התביעה, עלתה הצעה באשר לאופן פירוק השותפות ואף נרשם מזכר או זיכרון דברים עליו חתם. לא זו אף זו, אף אם תתקבל טענתו של קאופמן לפיה ההסכם מינואר 2008 היה עדיף עבורו, הרי שאין לקבל טענה לפיה לא היה לו די זמן לבחון את הסוגיה. לא ברור על סמך מה טען קאופמן, כי היו לו שבוע- שבועיים בלבד להחליט האם לחתום על ההסכם. המשא ומתן הארוך אשר התנהל בין הצדדים, במשך חודשים, עד לכריתת הסכם הפירוק אינו עולה בקנה אחד עם טענתו זו. אין בהבדל בין ההסכם מינואר 2008 לבין ההסכם נשוא התובענה בכדי ללמד, כי לא היה לקאופמן זמן לבדוק את ההסכם, כי היה נתון בלחץ בגינו חתם על הסכם או כי עסקינן בהסכם מקפח. הצדדים ניהלו ביניהם משא ומתן ארוך לשם פירוק השותפות ולאורך הדרך נעשו שינויים באופן ביצוע הפירוק אולם היה לקאופמן זמן מספיק לחשוב על ההסכם, לבדוק אותו ולהתייעץ לגביו.
13. דרבקין נשאל, האם היו שיקים שקאופמן נתן לו ואשר חזרו או בוטלו והשיב, כי לא קיבל מקאופמן אף שיק (עמ' 33 ש' 28-29). נטען בפניו, כי אולי קאופמן לא מסר לו שיקים אצל שמש משום שטענתו לגבי ההסכם אינה נכונה ולמעשה קאופמן הופתע מההסכם ולא היו לו שיקים למסור במועד החתימה. בתגובה טען, כי קאופמן רצה לתת שיקים למוטב בלבד. עוד טען, כי אולי קאופמן רצה לתת שיקים מהחברה והוסיף, כי אינו זוכר בדיוק. לטענתו, הוא לא רצה לקבל כאלה שיקים (עמ' 33 ש' 28-29, עמ' 34 ש' 1-5). בהמשך העיד, כי לא הייתה פקידה שתרשום את השיקים וכי הוא הביא את אשתו בכדי שתרשום את השיקים ולאחר שהיא רשמה אותם קאופמן לקח את השיקים ואמר שאינו נותן לו אותם (עמ' 34 ש' 5-11).
14. הטענה לפיה קאופמן לא מסר שיקים לדרבקין משום שהופתע מההסכם ולכן לא היו לו שיקים למסירה במעמד החתימה על ההסכם אינה אמינה בעיניי. אין עסקינן בהסכם אשר נכרת באופן פתאומי מבלי שניתנה לצדדים הזדמנות לבדוק אותו באופן מעמיק. עסקינן בהסכם אשר נכרת לאחר חודשים ארוכים של משא ומתן ואשר הצדדים לו הינם אנשי עסקים בעלי ניסיון בכריתת הסכמים. תהיה הסיבה בגינה לא מסר קאופמן שיקים לדרבקין באשר תהיה, אין בה בכדי ללמד, כי הוא הופתע מכריתת ההסכם ועל כן לא היה בידו להתייעץ לגביו ולבדוק את הוראותיו.
15. אציין עוד, כי קאופמן טען שהוא חתם על ההסכם אולם לא היה שלם עמו ורצה לחשוב ועל כן לא הסכים להעביר לדרבקין את ההמחאות הדחויות המפורטות בהסכם, אלא לאחר בירור והתייעצות. טענה זו אינה סבירה. כאמור, בין הצדדים התנהל משא ומתן ארוך במשך מספר חודשים עד לכריתת ההסכם. לפיכך, לא סביר בעיניי, כי קאופמן חתם על ההסכם מבלי שהיה שלם עמו ובעודו מעוניין לחשוב עליו ולערוך בירור והתייעצות. היה לקאופמן זמן רב בשביל לערוך את כל הבדיקות הדרושות טרם חתימה על ההסכם ולא סביר בעיניי, כי קודם חתם על ההסכם מתוך כוונה לערוך את הבירורים הדרושים לאחר החתימה. קאופמן הינו איש עסקים אשר בוודאי יודע את המשמעות של חתימה על הסכם. לא סביר בעיניי, כי הוא סבר שיש בידו לחתום על ההסכם ולערוך לאחר מכן בדיקות מבלי שחתימתו תחייב אותו. אם קאופמן ביקש לחשוב על ההסכם ולהתייעץ לגביו לא הוכח לי שהייתה מניעה מצידו לעשות כן וכי הופעל עליו לחץ שיחתום באותו מעמד.
16. קאופמן העיד, כי במהלך השנה האמורה, במסגרתה דנו הצדדים בפירוק השותפות, הוא לא הלך לעורך דין בכדי להתייעץ לגבי הפירוק. קאופמן נשאל מדוע לא התייעץ במהלך השנה האמורה והשיב, כי חשב ששמש יכול לעשות את ההסכם (עמ' 4 לחקירה בבקשת רשות להגן ש' 2-7). טענתו של קאופמן בעניין זה אינה אמינה בעיניי. קאופמן הינו איש עסקים מזה כעשרים שנה וסביר, כי ידע שרצוי להתייעץ עם עורך דין טרם חתימה על הסכם לפירוק שותפות. אין בטענתו לפיה חשב ששמש יכול לעשות את ההסכם בכדי להסביר מדוע לא התייעץ, לטענתו, עם עורך דין טרם חתימתו על החוזה. הצדדים פנו לשמש בכדי שיעלה על הכתב את רצונם אולם ברי, כי אין בכך בכדי להוות תחליף להתייעצות עם עורך דין.
17. קאופמן נשאל, האם הרעיון על פירוק השיתוף התחיל לפחות בינואר 2008 והשיב, כי משהו כזה. קאופמן אישר כי הסכם הפירוק השני נכרת ביולי 2008. נטען בפניו, כי היה לו בערך חצי שנה לחשוב, לבדוק ולהתייעץ איך מפרקים את השותפות. קאופמן אישר טענה זו. כמו כן, הוא טען כי היה במשרד של שמש 10-20 פעמים (עמ' 45 ש' 16-22).
18. עדותו האמורה של קאופמן מלמדת, כי היה לו זמן מספיק בכדי לחשוב על ההסכם ותנאיו ובכדי לפעול בכדי לקבל את הייעוץ המתאים. עדותו של קאופמן באשר למספר הפעמים הרב אשר הוא הגיע למשרדו של שמש מלמדת, כי ההסכם לא נכרת מבלי שנבדק בצורה יסודית וכי קאופמן לא הקל בו ראש. לפיכך, לא סביר, כי לא ערך את הבדיקות הדרושות. אוסיף ואומר, כי אם יש ממש בטענתו של קאופמן לפיה לא ערך את הבדיקות הדרושות ולא פעל לשם קבלת ייעוץ מתאים הרי שאין לו להלין אלא על עצמו.
19. קאופמן אישר, כי מספר שנים לאחר הקמת השותפות הוא ודרבקין הגיעו למשבר וסיפרו לשמש שהם החליטו להיפרד. כן אישר, כי הם העלו על הכתב את סיכום הישיבה מינואר 2008. קאופמן נשאל מה קרה לאחר שנחתם ההסכם מינואר 2008 והשיב, כי הוא ראה שההסכם לא עובד. לטענתו, הוא ביקש משמש שיעזור לו בכדי שדרבקין יתחיל לעבוד כמו שצריך. קאופמן העיד, כי אחרי כמה חודשים הוא ראה שאין אפשרות אחרת ואו שהם יתפצלו או שהעסק ייפול. קאופמן אישר, כי אז הוא ביקש משמש להכין הסכם פירוק שותפות (עמ' 50 ש' 19-29, עמ' 51 ש' 1-5).
20. שמש העיד, כי הוא אמר לצדדים לעשות את זה בצורה מסודרת ושילכו לעורך דין. לטענתו, הוא נתן לצדדים דוגמא של הסכם ואמר להם להתייעץ (עמ' 69 ש' 22). אף דרבקין העיד, כי הם קיבלו משמש עותק של ההסכם לפני שחתמו עליו (עמ' 25 ש' 23-25). קאופמן שלל טענה לפיה שמש הדפיס להם טיוטה של הסכם לפירוק שותפות מהאינטרנט והפנה אותם להתייעץ. הוא נשאל מה היה והשיב, כי הם דיברו במשרדו של שמש אשר הסביר להם על ההסכם. קאופמן נשאל האם שמש שלח אותו להתייעץ והשיב בשלילה (עמ' 51 ש' 6-11).
21. בעדותו במסגרת בקשת רשות להתגונן נטען בפני קאופמן, כי שמש טוען, כי המליץ לצדדים ללכת לעורך דין. קאופמן טען, כי אין ממש בטענה זו והוסיף, כי שמש טען שהוא כמו עורך דין, כי עשה קורס וכי הוא יכול לעשות את ההסכם (עמ' 4 ש' 24-26). קאופמן נשאל האם לקח את החוזה הביתה לפני שחתם עליו אצל שמש והשיב, כי אינו זוכר (עמ' 4 ש' 16-17).
22. דרבקין נשאל כיצד חתם על הסכם הפירוק אם אינו קורא עברית ואינו מבין אותו והשיב, כי הלך לעו"ד זוזוליה. דרבקין העיד, כי שמש נתן להם את החוזה בכדי לתקן אותו ועורכת הדין תיקנה את החוזה והוא היה בראש שקט (עמ' 25 ש' 23-25). דרבקין העיד, כי הוא וקאופמן קיבלו את ההסכם ושמש אמר להם לבדוק אותו ולחזור עם התיקון שהם רוצים. דרבקין העיד, כי הוא וקאופמן ישבו ביחד אצל שמש וקיבלו את ההסכם. לטענתו, הוא הלך לעורכת הדין זוזוליה ואינו יודע מה עשה קאופמן (עמ' 26 ש' 1-8). דרבקין נשאל מדוע לא חתמו על ההסכם מיד אצל שמש והשיב, כי היה צריך לבדוק את ההסכם ולסדר אותו (עמ' 26 ש' 11-12).
23. הנה כי כן, קאופמן העיד, כי אין ממש בטענה לפיה שמש נתן לצדדים עותק של ההסכם כך שיוכלו להתייעץ ומאידך העיד, כי אינו זוכר האם הוא לקח עותק של ההסכם הביתה טרם החתימה על ההסכם. עדותו לפיה אינה זוכר האם לקח עותק כאמור מלמדת, כי אין בידו לסתור את טענתו של שמש לפיה מסר לצדדים עותק של ההסכם לפני שחתמו עליו. עדותם של שמש ודרבקין, לפיה שמש נתן לצדדים עותק של ההסכם לפני שחתמו עליו, אמינה בעיניי ואני מעדיפה את גרסתם אשר משתלבת אחת בגרסת האחר. טענתם של שמש ודרבקין לפיה שמש נתן לצדדים עותק של ההסכם בכדי שיעברו עליו ויתייעצו לגביו יש בה בכדי להסביר מדוע הצדדים לא חתמו על ההסכם במועד בו הוציא אותו שמש לראשונה. טענתו של דרבקין לפיה לא חתמו על ההסכם מיד משום שהיו צריכים לבדוק אותו ולתקן אותו אמינה ומהימנה עליי. יש בכך בכדי לתמוך בטענה, כי היה בידי קאופמן להתייעץ טרם כריתת ההסכם. אוסיף ואומר, כי אף אם הייתה מתקבלת טענתו של קאופמן לפיה שמש לא נתן לו עותק של ההסכם הרי שהוא לא טען ובוודאי שלא הוכיח, כי ביקש עותק של ההסכם משום שרצה להתייעץ אולם עותק כאמור לא נמסר לו ועל כן לא היה בידו להתייעץ עם עורך דין או גורם אחר בטרם חתם על ההסכם.
24. דרבקין אישר, כי לו ולקאופמן היו מספר פגישות עם שמש. כן אישר, כי באחת הפגישות שמש שלח אותם עם ההסכם להתייעצות עם עורך דין. כאמור, הוא טען, כי הלך לעו"ד זוזוליה. דרבקין העיד, כי הוא וקאופמן חזרו עם תיקונים. הוא אישר, כי כל אחד מהם בא לשמש עם התיקונים שלו והוא העלה אותם על הכתב. דרבקין נשאל כמה פגישות היו בקשר לפירוק שיתוף והשיב, כי מינימום שלוש ארבע והוסיף, כי בין פגישה לפגישה חלפו שבוע שבועיים (עמ' 34 ש' 27-30, עמ' 35 ש' 1-6). עדותו האמורה של דרבקין אשר אמינה בעיניי תומכת בטענה, כי היה בידי קאופמן לבדוק את ההסכם ולהתייעץ לגביו. כאמור, אין עסקינן בהסכם אשר נכרת בזריזות ומבלי שניתנה לצדדים האפשרות לבחון באופן מעמיק את הוראות ההסכם.
25. דרבקין נשאל, האם שמש שלח אותו לעורכת הדין או שהוא הלך אליה והשיב, כי הלך אליה (עמ' 26 ש' 9-10). הוא העיד, כי עו"ד זוזוליה הקריאה לו את הטיוטה אשר שמש נתן להם והסבירה לו את האמור בטיוטה (עמ' 31 ש' 3-4).
26. שמש העיד, כי עורכת דין זוזוליה היא לקוחה שלו והעיד, כי הם מכירים 10 שנים לפחות (עמ' 69 ש' 1-4). שמש נשאל, האם הפנה את הצדדים להתייעץ עמה בנוגע להסכם הפירוק והשיב, כי הפנה את הצדדים להתייעץ עם עורך דין. הוא נשאל האם הזכיר את שמה של עו"ד זוזוליה והשיב, כי אינו זוכר שעשה כן. לטענתו, הוא אמר להם להתייעץ עם עורך דין ונדמה לו שהם דיברו איתה קודם. שמש טען, כי אם שמה של עו"ד זוזוליה עלה אז כנראה הוא ידע שהם ביחסי חברות איתה והיא טיפלה להם בכל מיני דברים (עמ' 69 ש' 5-10). בהמשך נטען בפניו שהוא העיד, כי אמר לצדדים ללכת לעורך דין ולא המליץ על עו"ד זוזוליה אולם בסעיף 12 לתצהירו הוא טען, כי המליץ לצדדים עליה. בתגובה טען שמש, כי הייתה לעו"ד זוזוליה היכרות קודמת עם הצדדים לסכסוך והיא גם דוברת רוסית. לטענתו, למיטב זכרונו דובר על עורך דין וכאשר עלה השם זוזוליה הוא המליץ בחום מאחר והיא דוברת רוסית (עמ' 77 ש' 3-8).
27. עו"ד זוזוליה העידה, כי היא מכירה את שמש שנים רבות. בהמשך העידה, כי הכירה אותו קצת אחרי שקיבלה רישיון עריכת דין ב- 96 (עמ' 36 ש' 7-10). עו"ד זוזוליה נשאלה, האם שמש מפנה אליה לקוחות באופן כללי והשיבה בשלילה. בהמשך טענה, כי אולי לעיתים הוא מפנה אליה לקוחות והוסיפה, כי הם יושבים באותו בניין (עמ' 36 ש' 13-15). עו"ד זוזוליה העידה, כי היא מכירה את דרבקין שנים רבות עוד מלפני שעלתה לארץ (עמ' 36 ש' 16-19). לטענתה, אחרי שייעצה לדרבקין פנה אליה קאופמן והיא אמרה לו שהיא כבר נתנה ייעוץ לדרבקין ואינה יכולה לייעץ לו (עמ' 37 ש' 16-17).
28. שמש נשאל, האם הצדדים יכולים לקבל ייעוץ במשותף כאשר הם בסכסוך והשיב, כי כאשר המליץ והם ניגשו לעורכת הדין הם לא היו בסכסוך. הוא נשאל, איך הוא מסביר את זה שכאשר קאופמן הגיע לעורכת הדין היא אמרה לו שהיא מייצגת את דרבקין ואינה יכולה לייעץ לו והשיב, כי אינו מדבר בשמה וכי היא צריכה להסביר את זה. נטען בפניו, כי המשמעות היא שדרבקין חזר אליו עם הערות אולם קאופמן לא יכול היה להביא הערות מעו"ד זוזוליה משום שהיא לא הסכימה לטפל בו. שמש השיב, כי הוא לא נכנס לעניין הזה אולם לפי ההערות שקאופמן הביא ושאל, הוא הבין שהוא התייעץ עם מישהו ואינו יודע עם מי (עמ' 69 ש' 11-19).
29. מעדויותיהם של עו"ד זוזוליה ודרבקין עולה, כי קיימת ביניהם היכרות ארוכה מאוד. לפיכך, סביר בעיניי, כי פנייתו של דרבקין לעורכת הדין לא נבעה מהמלצתו של שמש. יתרה מזאת, אף אם תתקבל הטענה לפיה שמש העלה את שמה של עו"ד זוזוליה בפני הצדדיים והפנה אותם להתייעץ עמה הרי שאין בכך בכדי להועיל לקאופמן. אף אם עו"ד זוזוליה סירבה לייעץ לקאופמן בשל ניגוד עניינים, מאחר וייעצה כבר לדרבקין, הרי שהדרך הייתה פתוחה בפני קאופמן לפנות לכל עורך דין אחר לשם קבלת ייעוץ. אין בעובדה שלא היה בידי קאופמן לקבל ייעוץ מעו"ד זוזוליה בנוגע להסכם בכדי ללמד, כי לא קיבל ייעוץ מעורך דין אחר ובוודאי שאין בכך בכדי ללמד, כי לא היה בידו לעשות כן.
30. כאמור, עו"ד זוזוליה העידה, כי אחרי שייעצה לדרבקין פנה אליה קאופמן והיא אמרה לו שהיא כבר נתנה ייעוץ לדרבקין ואינה יכולה לייעץ לו (עמ' 37 ש' 16-17). נטען בפניה שקאופמן טוען שהוא בחיים לא היה במשרד שלה ולא ביקש להתייעץ איתה על ההסכם וכי השילוב שלה במשפט נולד אחרי שהועלתה טענה כנגד שמש שהוא השיג את גבול מקצוע עריכת דין. עו"ד זוזוליה שללה טענה זו. לטענתה, היא זוכרת שקאופמן הגיע אליה, הציג את ההסכם והיא אמרה לו שזה אותו הסכם (עמ' 38 ש' 22-26).
31. נטען בפני קאופמן, כי עו"ד זוזוליה העידה שהוא בא אליה וביקש להתייעץ. בתגובה טען קאופמן, כי היה אצלה לגבי ההסכם הראשון, מזמן וכמה פעמים. קאופמן העיד, כי לפני ההסכם הראשון הוא נכנס למשרדה של עו"ד זוזוליה וביקש לדבר עמה אולם היא לא הייתה פנויה (עמ' 51 ש' 12-16). נטען בפניו, כי בסעיף 3 לתצהירו טען שלא היה במשרדה של עו"ד זוזוליה. קאופמן נשאל האם הוא חוזר בו והשיב, כי היה לפני ההסכם. לטענתו, בתצהירו הוא לא התייחס לתאריכים שעה שטען שלא היה במשרדה של עו"ד זוזוליה. קאופמן טען, כי לא ציין בתצהירו באיזה תאריך היה. לטענתו, בזמן הזה לא היה אבל לפני ארבע שנים היה. קאופמן הוסיף, כי לפני ההסכם הראשון היה שם כמה פעמים אולם לא בקשר לזה. נטען בפניו, כי עורכת הדין טענה שהוא הגיע בנוגע להסכם השני והיא אמרה לו שנתנה כבר ייעוץ לדרבקין. קאופמן השיב, כי הוא חושב שזה היה להסכם הראשון ולאחר מכן טען, כי היה שם בהסכם הראשון. נטען בפניו, כי עורכת הדין ייעצה לדרבקין לגבי ההסכם השני והוא נשאל האם ייתכן שהתבלבל. בתגובה טען קאופמן, כי היה שם כמה פעמים ואם הוא זוכר טוב זה היה לפני ההסכם הראשון. קאופמן נשאל האם עורכת הדין אמרה לו שהיא לא יכולה לייצג אותו בשל ניגוד אינטרסים והשיב, כי אינו זוכר מה אמרה לפני שלוש שנים (עמ' 51 ש' 12-30). בהמשך קאופמן שב והעיד, כי הלך לעו"ד זוזוליה לפני ההסכם הראשון והוסיף, כי היא אמרה שהיא לא יכולה לעזור לו (עמ' 52 ש' 1-3).
32. עדותה של עו"ד זוזוליה לפיה קאופמן פנה אליה בכדי להתייעץ עמה בנוגע להסכם נשוא התובענה אמינה בעיניי. יש בעדות זו כדי לתמוך בטענותיהם של שמש ודרבקין לפיה שמש נתן לצדדים עותק של ההסכם בכדי שיתייעצו לגביו. לא עלה בידי קאופמן ליתן הסבר מניח את הדעת לסתירה בין האמור בסעיף 3 לתצהירו, במסגרתו טען, כי לא היה במשרד של עו"ד זוזוליה, לבין עדותו לפיה היה במשרדה אולם לא בנוגע להסכם נשוא התובענה. מצאתי, כי טענתו של קאופמן לפיה במסגרת התצהיר לא התייחס למועד שעה שטען, כי לא היה במשרדה של עו"ד זוזוליה הינה מתחכמת ולא הותירה עליי רושם אמין. אוסיף, כי במסגרת עדותו טען קאופמן, כי הוא חושב שהגיע למשרדה של עו"ד זוזוליה בנוגע להסכם הראשון. התרשמתי, כי אין בידו לשלול את הטענה לפיה הגיע לעורכת הדין בכדי להתייעץ לגבי ההסכם נשוא התובענה. כאמור, עדותה של עו"ד זוזוליה בעניין זה הותירה עליי רושם אמין ומהימן. הנה כי כן, קאופמן הגיע לעו"ד זוזוליה בכדי להתייעץ עמה בנוגע להסכם. העובדה שקאופמן פנה לעו"ד זוזוליה לשם קבלת ייעוץ מלמדת, כי הוא היה מודע לחשיבות שבקבלת ייעוץ כאמור ותומכת בעדויותיהם של שמש ודרבקין לפיה שמש נתן לצדדים עותק של ההסכם והפנה אותם להתייעץ לגביו עם עורך דין. כאמור, עורכת הדין זוזוליה לא ייעצה לקאופמן בשל ניגוד אינטרסים אולם היה בידו לקבל ייעוץ כאמור מעורך דין אחר ואין לקבל טענה לפיה בנסיבות אלו לא היה בידו להביא הערות מטעמו בנוגע להסכם.
33. קאופמן העיד, כי קיבל טיוטה של המסמך מינואר 2008 לפני החתימה וטען, כי לא קיבל טיוטה של ההסכם השני לפני החתימה. לטענתו, נאמר לו שהוא יכול לקבל טיוטה אולם הוא לא קיבל טיוטה לפני החתימה על ההסכם (עמ' 52 ש' 4-11). נטען בפני קאופמן, כי הוא קיבל טיוטה של ההסכם הראשון והוא נשאל מדוע לא לקח את הטיוטה בכדי לקבל ייעוץ ובתגובה טען, כי סבר שאם הוא עובד 15 שנים עם רואה חשבון שמחזיק בכל המידע הרלוונטי אזי זה מספיק (עמ' 52 ש' 14-16).
34. הנה כי כן, קאופמן הודה, כי קיבל טיוטה של ההסכם הראשון. סבורני, כי יש בכך כדי לתמוך בטענתו של שמש, כי נהג באופן דומה גם לגבי ההסכם השני וכי נתן לצדדים טיוטה כדי שיהיה בידם לבדוק אותו. יתרה מזאת, אף אם תתקבל טענתו של קאופמן לפיה לא קיבל טיוטה של ההסכם הרי שהוא העיד, כי נאמר לו שהוא יכול לקבל טיוטה של ההסכם. קאופמן לא נתן הסבר מניח את הדעת לנסיבות בגינן בחר שלא לקחת טיוטה של ההסכם בכדי לבדוק את ההסכם ולהתייעץ לגביו. לא מקובלת עליי טענתו של קאופמן לפיה סבר, כי בשל מעורבותו של שמש אין צורך, כי הוא יתייעץ עם עורך דין בטרם יחתום על ההסכם.
35. קאופמן נשאל, האם דרבקין נפגש עם עורך דין והביא תיקונים לפגישות והשיב, כי לא ראה תיקונים להסכם. הוא נשאל, האם לא ראה את ההסכם לפני שחתם והשיב, כי ראה רק על השולחן אצל שמש. לטענתו, הוא אינו יכול לקרוא ואינו מבין בדיוק. קאופמן הוסיף, כי הוא חשב שמה ששמש אמר נכון וחתם (עמ' 52 ש' 18-22). קאופמן נשאל, האם שמש הקריא לו את ההסכם ובתגובה טען, כי אינו יודע מה תוקן שם. לטענתו, הוא אינו יכול לקרוא והוא סבר ששמש הקריא לו את כל המסמך (עמ' 52 ש' 25-27).
36. דרבקין אישר, כי כאשר בא לשמש ההסכם היה מתוקן לפי מה שעו"ד שזוזוליה ביקשה. הוא נשאל היכן ההסכם שעורכת הדין תיקנה לו והשיב, כי הוא חושב שהם הביאו אותו לשמש (עמ' 25 ש' 26-29).
37. שמש נשאל כיצד יש לו את ההערות של דרבקין, אשר רשמה עו"ד זוזוליה, אולם אין לו את ההערות של קאופמן והשיב, כי חשב ששניהם מתייעצים עם עו"ד זוזוליה. לטענתו, הכל נעשה באווירה טובה. שמש העיד, כי דרבקין בא עם ההערות ושני הצדדים ישבו עמו ביחד והוא לא ישב עם כל אחד מהם לחוד. לטענתו, הם אמרו לו מה הם רוצים והוא רשם את הדברים. שמש נשאל האם שאל ממי כל אחד מהם קיבל ייעוץ והשיב בשלילה. שמש העיד, כי היה לו ברור שהם מתייעצים עם עו"ד זוזוליה. לטענתו, אז הם לא נראו לו כמו שני צדדים נפרדים. שמש הוסיף, כי קאופמן ודרבקין היו שני שותפים חברים שרצו לעבוד ביחד והשילוב ביניהם היה שילוב מנצח (עמ' 69 ש' 26-30, עמ' 70 ש' 1-5).
38. עדות קאופמן לפיה לא ראה תיקונים להסכם אינה אמינה בעיניי. אמינה בעיניי טענתו של שמש לפיה הוא ישב עם הצדדים ביחד, שמע מהם מה הם רוצים ורשם את הדברים. כאמור, יש בהתנהלות הנטענת על ידי שמש בכדי להסביר מדוע ההסכם לא נחתם במועד בו הדפיס את העותק המקורי. התרשמתי, כי יש ממש בטענותיהם של דרבקין ושמש לפיהן שמש נתן לצדדים עותק של ההסכם בכדי שיבדקו אותו ותיקן את ההסכם בהתאם להערות אשר נמסרו לו ולמה שהצדדים אמרו לו.
39. בהמשך עדותו שב שמש והעיד, כי היה בטוח שגם קאופמן מקבל ייעוץ מעו"ד זוזוליה. שמש טען, כי במעמד החתימה היה קטע שדרבקין לא רצה לחתום ויצא מהחדר והלך לשבת אצל עו"ד זוזוליה וקאופמן הלך אליו וביקש ממנו לחזור. לטענתו, הם חזרו אחרי רבע שעה והוא היה בטוח שהם ישבו אצלה ודיברו ביניהם. שמש העיד, כי הוא היה בטוח שהם מקבלים ייעוץ. שמש נשאל מדוע הסיפור האמור לא הופיע בתצהירו והשיב, כי זה דברים שהוא משחזר תוך כדי ואשר עולים לאחר שקוראים את החומר שוב ושוב (עמ' 70 ש' 14-22). שמש העיד, כי שוחח עם עו"ד זוזוליה לפני שכתבה את הערותיה וכי בשיחה היא לא אמרה דבר על קאופמן אולם הוא היה בטוח שהיא מייעצת גם לו (עמ' 70 ש' 6-15).
40. שמש אישר, כי קאופמן ודרבקין לא מסוגלים לקרוא ולהבין את הסכם פירוק השותפות ושיש להם קשיי שפה. הוא נשאל האם היה פועל אחרת בהנחה שרק דרבקין מקבל ייעוץ משפטי מעו"ד זוזוליה והיא דחתה את הבקשה של קאופמן לתת לו ייעוץ. שמש נשאל האם היה אומר לקאופמן שהוא לא מוכן שהוא יחתום על ההסכם אלא עומד על כך שגם הוא ייקח ייעוץ משפטי. שמש השיב, כי זו שאלה היפותטית אולם כאשר קאופמן פנה אליו ב- 14.8 והתלונן על דרבקין אזי הוא אמר לו לפנות לעורך דין להתייעץ והוא מניח שזה מה שהיה אומר לו. שמש טען, כי אמר לו כמה פעמים והוא תמיד אומר להתייעץ עם עורך דין (עמ' 70 ש' 23-30, עמ' 71 ש' 1-2).
41. שמש נשאל, האם הוא סבור שהכרחי להתייעץ עם עורך דין לפני חתימה על הסכם אשר עושה שינוי בנכס הגדול ביותר שלך וכאשר אינך מסוגל לקרוא את ההסכם בגלל קשיי שפה והשיב שהוא ממליץ וחושב שלפני כל חתימה על חוזה יש לתת לעוד מישהו לעבור עליו. לטענתו, הוא אומר להתייעץ עם עורך דין ואמר את זה יותר מפעם אחת (עמ' 71 ש' 10-14).
42. שמש העיד, כי יכול להיות שהוא לקח את ההסכם מהאינטרנט אולם סביר יותר שלקח אותו מדיסקט. הוא נשאל עם איזה אתר הוא עובד באינטרנט והשיב, כי יש גוגל והוא אינו זוכר באיזה אתר מדובר. שמש נשאל האם נראה לו סביר להוריד מסמך מהאינטרנט לשם ביצוע עסקה בסדר גודל בו מדובר ולאור העובדה שקאופמן לא התייעץ עם עורך דין. הוא נשאל האם בדיעבד הוא חושב שהוא פספס משהו והיה צריך לוודא יותר והשיב, כי לאורך כל הדרך הוא סבר שהם מתייעצים עם עורך דין (עמ' 75 ש' 10-19).
43. אמינה בעיניי טענתו של שמש לפיה הפנה את הצדדים להתייעץ עם עורך דין. העובדה שדרבקין הלך להתייעץ עם עו"ד זוזוליה תומכת בהתרשמותי זו. כן אמינה בעיניי טענתו לפיה סבר שקאופמן ודרבקין התייעצו שניהם עם עורכת דין זוזוליה. אין בעדותו לפיה בשיחתו עם עורכת דין זוזוליה היא לא אמרה דבר בנוגע לקאופמן בכדי לסתור טענתו לפיה סבר, כי השניים התייעצו עמה. די בעובדה ששמש הפנה את הצדדים להתייעץ עם עורך דין טרם חתימתם על ההסכם. לא היה מוטל עליו לבדוק, כי הצדדים אכן התייעצו עם עורך דין ואין בעדותו של שמש לפיה לא בדק עם מי כל אחד מהצדדים התייעץ בכדי להועיל לקאופמן בתביעתו.
44. אציין עוד, כי דרבקין נשאל מדוע לא לקח את קאופמן עמו לעו"ד זוזוליה, לאור העובדה שהיו חברים. בתגובה שאל דרבקין מדוע היה עליו לעשות כן והוסיף, כי מדובר בעורכת הדין שלו (עמ' 31 ש' 21-22). סבורני, כי אין לצפות מדרבקין שייקח את קאופמן עמו לעורכת הדין בכדי להתייעץ בנוגע להסכם עליו התכוונו לחתום. ברי, כי היה בידי קאופמן לקבל ייעוץ משפטי. קאופמן צריך היה לדאוג לקבל ייעוץ משפטי אם חפץ בכך, כפי שהמליץ שמש, ואין להטיל את האחריות לעניין על כתפיו של דרבקין.
45. כאמור, קאופמן טוען, כי צריך לעשות בדיקות לשם קביעות שווי השותפות ובהתאם לשווי לקבוע, האם עליו לשלם לדרבקין בעבור חלקו וכמה עליו לשלם. בעדותו נשאל קאופמן מדוע לא עשה את הבדיקות האמורות במשך שנה והשיב, כי לא עשה וכי נדרשה הסכמה של שני הצדדים וכי בלי חתימה של שני הצדדים לא ניתן לעשות דבר (עמ' 4 בבקשת רשות להן ש' 31-32, עמ' 5 ש' 1-2). קאופמן לא הוכיח, כי ביקש לעשות בדיקות לשם קביעת שווי השותפות וכי דרבקין לא שיתף עמו פעולה. יתרה מזאת, ברי, כי היה בידי קאופמן לדרוש, כי תעשה הערכה של שווי השותפות כתנאי לכריתת ההסכם לפירוק השותפות. טענתו לפיה לא היה בידו לעשות את הבדיקות האמורות בשל העדר שיתוף פעולה מצידו של דרבקין לא הותירה עליי רושם אמין. כפי שיפורט בהמשך, התרשמתי, כי הצדדים לא ביקשו לערוך בדיקה של שווי השותפות משום שסברו, כי בידם להעריך בעצמם כמה כסף על קאופמן לשלם לדרבקין בעבור חלקו, בהסתמך על השקעתו של דרבקין בשותפות.
46. דרבקין אישר, כי השקיע בשותפות סך של 260,000 ₪. הוא נשאל כיצד הוא יודע והאם יש חשבון מדויק והשיב, כי הפקידה רשמה כמה כסף הוא שם על החשבון ולפי זה הם עשו את החשבון. לטענתו, הפקידה רשמה בספר כמה כל אחד מהצדדים השקיע. עוד הוא טען, כי הספר אצל הפקידה (עמ' 21 ש' 26-30, עמ' 22 ש' 1-6). אציין, כי עדותו זו משתלבת עם ההסכם מחודש ינואר 2008 (נספח א' לתצהיר שמש) שם הסכימו הצדדים, כי דרבקין השקיע כ- 250,000 ₪ וחשבון מדויק ייעשה ע"י אנג'לה (הפקידה). גם בסעיף 24 לכתב ההגנה המתוקן, הודה קאופמן באמור בסעיף 4 לכתב התביעה המתוקן לפיו השקיע דרבקין בשותפות כ- 260,000 ₪.
47. בעדותו נטען בפני קאופמן, כי בהסכם הראשון הם אמרו שאנג'לה המזכירה קבעה את שווי השותפות ועשו חשבונות לעניין. קאופמן נשאל מי קבע בפגישה הראשונה את שווי השותפות והשיב, כי הוא ודרבקין. נטען בפניו, כי בהודעת צד ג' הוא טען ששמש קבע את שווי השותפות. קאופמן השיב, כי התכוון להסכם הראשון. לטענתו, לא רצה להגיע למשפט ועל כן הסכים להסכם. קאופמן העיד, כי עכשיו הוא סבור שצריך לבדוק את הסכום ושיש לחשב כמה שווה העסק ולשלם בהתאם (עמ' 53 ש' 1-9).
48. הנה כי כן, קאופמן העיד, כי הוא ודרבקין קבעו את שווי השותפות. בהתאם לקביעה האמורה, דרבקין וקאופמן קבעו את גובה הסכום אשר היה על קאופמן לשלם לדרבקין בעבור חלקו בשותפות. כעת טוען קאופמן, כי הוא סבור שקביעות הסכום אמורה הייתה להיעשות באופן שונה.
49. לשם תמיכה בטענתו לפיה עסקינן בהסכם מקפח הגיש קאופמן חוות דעת של רואה חשבון. קאופמן נשאל מה הוא ביקש מרואה החשבון לוצ'י, אשר נתן חוות דעת בתיק, והשיב, כי רצה לדעת מה היה שווי העסק (עמ' 47 ש' 12-15). לוצ'י נשאל מה בדק במסגרת חוות הדעת והאם זו חוות דעת בניגוד להערכת שווי והשיב, כי התבקש לבדוק את חלקו של קאופמן ברווח שהיה בפעילות במהלך תקופת השותפות. הוא העיד, כי אין עסקינן בהערכת שווי אלא בחוות דעת חשבונאית (עמ' 58 ש' 10-15).
50. לוצ'י אישר, כי הדו"ח שלו עוסק באיזון ההתחשבנות בין הצדדים. לטענתו, הם שותפים בחלקים שווים וכל אחד נושא באותו חלק ברווח ובהפסד. לוצ'י השיב בשלילה לשאלה, האם במקרה בו היה מתבקש לתת הערכת שווי השותפות, כאשר צד אחד עוזב את השותפות והשותפות ממשיכה להתקיים עם אותם נכסים היה נותן אותה חוות דעת. לטענתו, צריך היה לעשות בדיקה יותר מעמיקה (עמ' 58 ש' 16-26). בהמשך עדותו, נשאל באשר לבדיקה המעמיקה אליה התייחס וטען, כי אם היו צריכים לעשות הערכת שווי מלאה אז היה צריך לקחת את כל הנכסים וכל ההתחייבויות של השותפות,לרבות יתרות לקוחות, בנקים, ספקים, מלאי ושאר הנכסים וההתחייבויות ולבצע הערכת שווי מדויקת (עמ' 63 ש' 17-21). לוצ'י העיד, כי אין קשר בין הערכת שווי השותפות לבין השיטה לפיה בודקים כמה כל שותף השקיע ואישר, כי אף הוא לא ביצע הערכת שווי (עמ' 63 ש' 22-26).
51. קאופמן נשאל האם קיבל משמש חוות דעת כתובה באשר לשווי העסק והשיב בשלילה (עמ' 53 ש' 10-11). נטען בפני שמש, כי הוא לא העריך את שווי העסק במועד הפירוק. בתגובה טען שמש, כי קאופמן העיד, כי לא נערכה הערכת שווי ובשיחה בינו לבין קאופמן מיום 14.8.08 קאופמן שאל אותו כמה שווה העסק היום והוא אמר שאינו יודע (עמ' 71 ש' 15-18). נטען בפניו, כי בהערכת שווי לא לוקחים כמה כל שותף השקיע ואומרים שזה השווי של העסק. בתגובה טען שמש, כי לעניין הערכת שווי יש משמעות לכמה כל שותף השקיע מבחינת האחוז שלו בשותפות. בנוסף טען, כי יש מספר שיטות להעריך שווי. לטענתו, לשם כך צריך דוחות כספיים אשר אין בענייננו. שמש העיד, כי מעולם לא ערך דוחות כספיים לשותפות והוא אינו יודע איך המומחה מטעמו של קאופמן העיד, כי הוא ראה דוחות כספיים (עמ' 71 ש' 21-25).
52. שמש הופנה לסעיף 18 לתצהירו, במסגרתו טען, כי המזכירה אנג'לה העריכה את שווי השותפות. הוא נשאל כיצד רואה חשבון מוכן לקבל מצב שמזכירה של העסק מעריכה שווי שותפות. הוא נשאל האם זה דבר מקובל והשיב, כי המזכירה רשמה את השקעות הצדדים בעסק. שמש שב וטען, כי הצדדים באו ואמרו שאחד מוכן לצאת בסכום ההשקעה והשני מוכן לרכוש בסכום הזה. לטענתו, הם לא ידעו את הסכום המדויק ונאמר שזה רשום אצל אנג'לה. שמש העיד, כי היא לא עשתה הערכת שווי ואף אחד לא חשב שהיא עשתה הערכת שווי. לטענתו, הערכת השווי נעשתה על ידי הצדדים (עמ' 77 ש' 9-15). עדותו של שמש משתלבת עם סעיף 1 להסכם מחודש ינואר 2008.
53. עדות שמש בעניין זה מקובלת עליי. ברי, כי הצדדים ושמש לא סברו, כי אנג'לה עשתה הערכת שווי של העסק. הצדדים ביקשו לדעת כמה כסף הם השקיעו בשותפות בכדי לקבוע כמה לשלם לשותף היוצא ואת המידע האמור קיבלו מאנג'לה בהתאם לרישומיה.
54. שמש העיד באשר לשיטות השונות להעריך שווי של עסק וטען, כי עשרה רואי חשבון יכולים כל אחד לבוא עם תוצאה שונה בהתאם להנחות שהניחו והשיטה שבחרו. שמש הוסיף, כי בסופו של דבר השווי האמיתי הוא בין קונה מרצון למוכר מרצון. לטענתו, שני הצדדים באו עם שווי מוסכם ביניהם וזהו השווי האמיתי (עמ' 71 ש' 27-30, עמ' 72 ש' 1-2).
55. שמש נשאל מדוע לא הפנה את הצדדים לרואה חשבון כדי שיבצע עבורם הערכת שווי ולפחות יהיו בפניהם הנתונים לפי השיטות השונות כך שהם ידעו כמה באמת שווה העסק לפני שהם חותמים על הסכם הפירוק. שמש השיב, כי הערכת שווי עולה עשרות אלפי שקלים ושב וטען, כי הצדדים באו אליו עם נתון שהם החליטו ביניהם. שמש טען, כי הוא סבור שבמצב כזה אין צורך בהערכת שווי (עמ' 72 ש' 12-18). בהמשך נשאל, האם אינו סבור ששווי העסק יכול לשנות את ההסכמה של הצדדים והוא שב על טענתו לפיה הצדדים הגיעו עם נתון מוסכם וטען שקאופמן לא היה מוכן לצאת מהשותפות בעבור 250,000₪ ומאידך דרבקין הסכים וכי זו הערכת שווי אמיתית. לטענתו, דרבקין וקאופמן מכירים את העסק שלהם יותר טוב מכל אחד אחר ואין זה משנה מה רואה חשבון כותב על הערכת שווי (עמ' 72 ש' 19-26). שמש נשאל, האם אמר לצדדים כמה תעלה הערכת שווי והשיב, כי לא נדרש. הוא הוסיף, כי לקאופמן הוא אמר שזה עולה הרבה כסף וטען, כי זה לא מופיע בתצהירו (עמ' 72 ש' 27-29).
56. נטען בפני שמש, כי הסיטואציה פה הייתה שונה שכן אין מוכר המציע מרכולתו וקונה שבא מתוך השוק אלא שניים שהיו שותפים וחייבים לפרק את החבילה. שמש השיב, כי עדיין מדובר בקונה מרצון ומוכר מרצון וכי המפגש ביניהם זה השווי האמיתי (עמ' 73 ש' 2-9). לעניין זה מקובלת עלי עדותו של שמש. אוסיף, כי דווקא במקרה של שני שותפים באותו עסק המחליטים להיפרד, חזקה היא, כי כל שותף מכיר את פעילות השותפות ויודע להעריך את כדאיות העסקה במיוחד שמדובר בעסק שפעל כשנתיים טרם הפירוק. זאת להבדיל מקונה חיצוני זר לשותפות שלא מכיר היטב את פעילות השותפות על כל רבדיה. דרבקין היו שותפים שווים בשותפות. משכך, שניהם ידעו בדיוק באותה מידה את מידת האטרקטיביות של השותפות והעובדה היא שדרבקין עצמו היה מוכן לקנות את חלקו של קאופמן בשותפות באותו מחיר. מכאן, שזה המחיר המשקף את כדאיות העסקה עבור שני הצדדים.
57. שמש נשאל, האם הוא סבור שבמידה שרואה החשבון לוצ'י היה אומר לקאופמן שהוא אינו צריך לשלם לדרבקין ותחת זאת הוא צריך לקבל את החלק של דרבקין בהפסדים האם היה בכך בכדי להשפיע על החלטה של הקונה והשיב, כי זו שאלה תיאורטית. שמש הוסיף, כי יש לו הרבה השגות על חוות הדעת וטען שהיא לא חוות דעת ולא הערכת שווי וכי זה הצטמצם לשווי ההפסד. לטענתו, למסמך של לוצ'י אין קשר לדיון שכן הצדדים מדברים על שווי ולוצ'י לא עשה הערכת שווי. שמש הוסיף, כי חוות הדעת לא עומדת בתנאים המקובלים לחוות דעת (עמ' 73 ש' 10-16).
58. שמש נשאל מדוע לא ערך שווי של העסק במסגרת הגנתו בכדי להראות שקאופמן לא קופח ושב וטען, כי השווי האמיתי הוא מפגש הרצונות בין הצדדים. נטען בפניו, כי הוא העיד שקיימות שיטות להערכת שווי והשיב, כי הוא סבור שזה לא רלוונטי ובוודאי שלא בדיעבד. שמש הוסיף, כי לשם הערכת שווי הוא היה זקוק לחומר רב ולשיתוף פעולה של הצדדים וטען, כי זה כרוך בעלויות רבות (עמ' 73 ש' 18-30, עמ' 74 ש' 1-2).
59. מקובלת עליי עדותו של שמש לפיה הוא לא עשה הערכת שווי של העסק משום שלא נתבקש לעשות כן ומאחר והוא לא סבר, כי נדרשת הערכה כאמור. אף מעדות קאופמן עולה, כי הוא לא קיבל משמש הערכה כתובה של שווי העסק. קאופמן לא טען, ובוודאי שלא הוכיח, כי ביקש הערכת שווי כאמור. מעדויותיהם של קאופמן, דרבקין ושמש עולה, כי קאופמן ודרבקין לאור היכרותם את השותפות החליטו ביניהם על שווי השותפות ועל הסכום אשר קאופמן ישלם לדרבקין בעבור חלקו. קאופמן ודרבקין הגיעו לשמש כבר עם הנתונים האמורים עליהם שניהם הסכימו ובנסיבות אלו איני סבורה, כי היה עליו לשלוח אותם לרואה חשבון לשם קבלת הערכה באשר לשווי העסק או לערוך הערכה כאמור בעצמו. עדותו לפיה עסקינן בהליך יקר וטענתו, כי הוא סבר כי עסקינן בהוצאה מיותרת בנסיבות העניין אמינה בעיניי.
60. במסגרת תצהירו טען דרבקין, כי שווי המכונות של השותפות עמד על כ- 437,000 ₪ ולדבריו יש בכך בכדי ללמד על כדאיות העסקה ולשלול טענתו של קאופמן לפיה עסקינן בעסקה מקפחת (סעיף 24 ת/1).
61. קאופמן נשאל על מה הוציאו כחצי מיליון ₪ אשר הם השקיעו בשותפות והשיב, כי קנו כל מה שצריך לחנויות. לטענתו, קנו מכונות, עשו שיפוץ ובנו חדר צבע. עוד העיד, כי בהתחלה לקחו מחירים נמוכים והיו צריכים לכסות משכורות לפועלים וקניית חומרים. קאופמן אישר, כי בשנים הראשונות בדרך כלל עסק מפסיד. נטען בפניו, כי המכונות שרכשו עלו כ- 400,000 ₪ והוא שלל טענה זו. קאופמן טען, כי הוא חושב שזה לא נכון. בהמשך טען, כי אולי זה הסכום בערך והוסיף, כי פחות מזה. הוא נשאל האם המכונות האמורות וחדר הצבע משמשים אותו כיום והשיב בחיוב. קאופמן הוסיף, כי יש מכונות נוספות שעברו מהנגרייה שלו (עמ' 41 ש' 6-20). נטען בפניו, כי הם השקיעו הרבה בפרסום בכדי לפאר את המותג והוא אישר טענה זו (עמ' 41 ש' 21-22).
62. במהלך עדותו נטען בפני לוצ'י, כי בחוות דעתו אין התייחסות לרשימת המכונות של העסק ועלותן. בתגובה טען לוצ'י, כי אם היה מעריך שווי חברה אולי הייתה התייחסות אולם הוא בא לקבוע רווח והפסד ולכן זה לא רלוונטי. לוצ'י הוסיף, כי אם היה נגרם פחת כלכלי גבוה או נמוך מהפחת לצורכי מס זה היה משפיע (עמ' 60 ש' 13-17).
63. נטען בפני לוצ'י, כי הוא מתבסס על טענה לפיה לשותפות לא נוצרו נכסים לא מוחשיים. הוא נשאל, האם הוא מתכון למוניטין והשיב בין השאר. לוצ'י הוסיף, כי נכסים לא מוחשיים יכולים להיות גם סודות מסחריים. נטען בפניו, כי בתצהירו טען קאופמן שמותג השותפות צבר מוניטין בעקבות השקעות ופרסום. הוא נשאל האם התבסס על מידע לא נכון והשיב בשלילה. לוצ'י נשאל האם לחברה לא היה מוניטין והשיב, כי הסתכל על דוחות הכספים שהוצגו לו ואשר שיקפו הפסדים לאורך כל התקופה (עמ' 60 ש' 22-29). לוצ'י נשאל האם הוא מאשר שמוניטין זה לעתיד והשיב, כי יש מוניטין ששולם עבורו ויש שנצמח. הוא טען, כי במקרה בו עסקינן לא היה מוניטין ששולם עבורו ובעסק שעובד כשנה וחצי או שנתיים וצובר הפסדים קשה להעלות על הדעת שיהיה מוניטין חיובי. לוצ'י נשאל האם דבריו נכונים גם בהסתכלות קדימה והשיב, כי זה כתוצאה מפעולות עתידיות ולא על סמך מה שהיה (עמ' 60 ש' 30, עמ' 61 ש' 1-5). הוא נשאל האם היה מוניטין והשיב, כי אינו יודע (עמ' 61 ש' 10-11).
64. נטען בפני לוצ'י, כי הוא לא עשה הערכת שווי והוא נשאל האם יכול להיות שאם הוא היה לוקח בחשבון את שווי המלאי, המכונות, הזמנות עתידיות ומוניטין, אף אם נמוך, האם יכול להיות שצד אחד ישלם לשני כ- 250,000 ₪. בתגובה טען, כי לא ביצע הערכת שווי. לטענתו, הוא התייחס להשפעה של רכישת נכסים או צבר הזמנות וטען שהשותפות נוהלה לאורך הזמן עם הפסדים רציפים ויכול להיות שצבר הזמנות היה גורם להפסדים גבוהים יותר (עמ' 62 ש' 17-22).
65. לוצ'י שב והעיד, כי רכישת מכונה אין בה בכדי להשפיע על רווח והפסד של עסק. הוא נשאל האם כאשר רוצים לפרק שותפות ואחד השותפים ימשיך להשתמש במכונה האם הוא צריך לשלם את שווי המכונה והשיב, כי אם המכונה נרכשה עם כספי השותפות אז אין השפעה ועדיין יישאר החוב של הכסף שהכניסו. לוצ'י העיד, כי השותפים צריכים להתחשבן על שווי המכונה שרכשו ביחד ברגע שאחד עוזב והשני ממשיך להשתמש בה. לטענתו, אם שני השותפים השקיעו במידה שווה והמכונה נקנתה מכספי השותפות אז ההתחשבנות תהיה לפי גובה ההשקעה (עמ' 63 ש' 4-14).
66. שמש נשאל האם הפנה את הצדדים לשמאי לשם הערכת שווי המכונות בעסק והשיב, כי דבריו באשר להערכת שווי רלוונטיים גם לעניין זה. הוא נשאל, האם הוא סבור שהערכת שמאי אינה רלוונטית והשיב, כי אם יש קונה מרצון ומוכר מרצון אז אין סיבה להיכנס להוצאות אלו (עמ' 74 ש' 5-8). עמדתו של שמש בעניין זה מקובלת עליי. כאמור, הצדדים הגיעו לשמש עם הנתונים המוסכמים עליהם אותם הכירו היטב מעצם היותם שותפים באותו עסק במשך תקופה והיכרותם את העסק וסביר בעיניי, כי הוא לא מצא לנכון להפנות אותם לשם ביצוע הערכות שווי כאמור. סבורני, כי אם שמש היה מייעץ לצדדים לבצע הערכות שווי הרי שהדבר היה מסרבל ומייקר את פירוק השותפות ומקובלת עליי טענתו של שמש לפיה סבר, כי בנסיבות העניין שהכל מוסכם בין הצדדים אין בכך צורך.
67. כאמור קאופמן טוען, כי עסקינן בעסקה מקפחת וכי היה צריך לחשב את הסכום אשר הוא אמור לשלם לדרבקין בהתאם לשווי העסק. אף על פי כן ולמרות שעל כתפיו מוטל הנטל להוכיח תביעתו, קאופמן לא הגיש חוות דעת באשר לשווי העסק והמומחה מטעמו העיד, כאמור לעיל, כי לא עשה הערכה של שווי העסק. חוות דעת לוצ'י אינה כוללת הערכת שווי של העסק ומתעלמת מנתונים מהותיים כגון שווי המכונות של העסק והמוניטין שלו. סבורני, כי נתונים אלו רלוונטיים לשם קביעת הסכום אשר סביר, כי שותף ישלם לשותף היוצא אשר את חלקו הוא קונה. טענתו של לוצ'י לפיה ההפסדים במהלך שנות עבודתו של העסק מלמדים, כי הוא לא צבר מוניטין אינה מקובלת עליי. ברי, כי הפסדים אלו יכולים להיות תוצר של הוצאות הכרוכות בהקמתו של עסק, מחירים נמוכים וכדומה ואין בכך בכדי ללמד בהכרח, כי העסק לא רכש מוניטין. אינני מקבלת את ניסיונו של קאופמן להעביר את נטל ההוכחה אל כתפיו של שמש ואני דוחה את הטענה לפיה שמש אמור היה להגיש הערכת שווי של העסק במסגרת הגנתו במטרה להוכיח, כי אין עסקינן בהסכם מקפח, כאשר הצדדים כלל לא ביקשו ממנו לעשות כן ובאו עם נתונים מוסכמים עליהם.
68. קאופמן אישר, כי הוא ודרבקין לא משכו משכורות בזמן השותפות. נטען בפניו, כי מאז הקמת השותפות ולמרות שדרבקין השקיע לפחות 260,000 ₪, הוא לא ראה שקל מהשותפות. בתגובה טען, כי דרבקין לא עבד בעסק. קאופמן נשאל האם דרבקין קיבל כסף או לא והשיב, כי דרבקין קיבל כסף בדרך אחרת. הוא נשאל כיצד דרבקין קיבל כסף והשיב, כי הוא קיבל 10-20 אחוז הנחה לחנויות. לטענתו, זו המשכורת של דרבקין (עמ' 42 ש' 21-28, עמ' 43 ש' 1-3). קאופמן נשאל האם מדובר בהנחות של 10% או 20% והשיב כי 10 עד 20 אחוז. הוא נשאל מה יותר והשיב, כי אינו זוכר. קאופמן העיד, כי היו דברים עם הנחות של 10% והיו דברים של יותר (עמ' 43 ש' 7-10). סביר בעיניי, כי לאור גובה השקעתו של דרבקין ולאור העובדה שלא קיבל משכורות במהלך תקופת השותפות סברו הצדדים, כי גובה השקעתו הינו הסכום אשר הוא זכאי לקבל בעבור חלקו. מעדותו של לוצ'י עולה, כי אין קשר בין גובה ההשקעה של השותפים לבין שווי העסק. סבורני, כי טענה זו אינה רלוונטית ומקובלת עליי טענתו של שמש לפיה היה מפגש רצונות בין הצדדים וכי מפגש הרצונות האמור מלמד על שוויה האמיתי של השותפות. טענתו של קאופמן לפיה דרבקין קיבל משכורת בדרך של קבלת הנחה על מוצרי השותפות אינה אמינה בעיניי.
69. כאמור לעיל, שמש טען, כי מפגש הרצונות בין הצדדים מלמד על שווי העסק. כן טען, כי קאופמן דחה הצעה לקיים את ההסכם בצורה הפוכה ומנגד דרבקין הסכים לצאת מהשותפות בעבור אותו סכום ומכאן ניתן ללמוד על שווי העסק האמיתי.
70. דרבקין העיד, כי אנשים אחרים היו מעוניינים לרכוש את חלקו אולם הוסכם בינו לבין קאופמן, כי תהיה לקאופמן זכות ראשונים. דרבקין נשאל, האם האנשים שרצו לרכוש את החלק שלו בדקו כמה העסק מרוויח ונטען בפניו, כי הם רק הפסידו כסף. בתגובה טען דרבקין, כי בין אם העסק הפסיד או לא הוא היה מוכן לקנות או למכור אותו והוסיף שהוא היה מוכן לקחת את המפעל ולשלם לקאופמן באותם תנאים (עמ' 28 ש' 18-23).
71. דרבקין העיד, כי אמר לקאופמן שהוא מוכן לקחת את השותפות באותו סכום. נטען בפניו שהוא היה מוכן לשלם בעבור חלקו של קאופמן את הסכום שהוא עצמו השקיע בשותפות מבלי לבדוק כמה קאופמן השקיע. בתגובה טען, כי מדובר היה באותו סכום. דרבקין נשאל האם רצה לקחת את החלק של קאופמן בעבור סך של 260,000 ₪ המהווה את ההשקעה שהוא עצמו השקיע בשותפות ושלל טענה זו. דרבקין העיד, כי היום הוא שומע לראשונה שקאופמן הפקיד יותר מ- 300,000 ₪. בהמשך הוסיף, כי סכום של 302,000 ₪ אשר שולם לבנק לאומי שולם גם על ידו וטען, כי על הסכום האמור מדבר עורך הדין וכי לא היה סכום אחר (עמ' 24 ש' 15-25).
72. דרבקין נשאל, מדוע קאופמן השקיע בשותפות יותר ממנו והשיב, כי ניתן לומר שקאופמן השקיע יותר רק לאחר שסגר את הנגרייה שלו והעביר אותה לשותפות. נטען בפניו, כי בתקופת השותפות אנג'לה הפקידה אמר לו שקאופמן השקיע יותר מ- 300,000 ₪. דרבקין השיב, כי הוא לא ראה וכי השקיע כמו קאופמן (עמ' 24 ש' 4-12). הוא נשאל האם בדק כמה קאופמן השקיע או שהיום הוא אומר שקאופמן לא השקיע 300,000 ₪. בתגובה טען, כי אינו רוצה להגיד שום דבר. לטענתו, הם לא עשו חשבון כאשר הוא רצה לצאת מהשותפות. דרבקין טען, כי הוא חישב כמה הוא השקיע משום שקאופמן נשאר בשותפות (עמ' 24 ש' 13-15). נטען בפני דרבקיו שהוא לא כפר בטענה שקאופמן השקיע יותר מ- 300,000 ₪ וכי הוא הודה בטענה האמורה. הוא נשאל, האם זה ייתכן או שההשקעות היו שוות והשיב, כי הוא חושב שההשקעות היו אותו דבר וכי לא היה הבדל משמעותי (עמ' 24 ש' 26-29).
73. נטען בפני דרבקין, כי מחד הוא העיד, כי כאשר הם רצו להיפרד הוא לא בדק את נושא ההשקעות של קאופמן משום שמה שעמד על הפרק הוא שקאופמן ירכוש את החלק שלו ומאידך הוא טוען שההשקעות היו שוות. הוא נשאל, האם הוא או מישהו אחר בדקו את העניין והשיב, כי לא הייתה אופציה שהוא יישאר במפעל וכי היה לקאופמן ברור שהוא עצמו ייקח את המפעל. לטענתו, מבחינת הסכומים קאופמן אמר שהוא ישלם לו את הסכום שהוא השקיע (עמ' 25 ש' 1-5).
74. נטען בפני דרבקין שהוא החליט לשלם לקאופמן את הסכום שהוא עצמו השקיע למרות שקאופמן השקיע יותר מ- 300,000 ₪ והשיב, כי הוא לא החליט. דרבקין טען, כי קאופמן החליט כמה הוא ישלם. לטענתו, הוא אמר שהוא מוכן לקחת את החלק של קאופמן והוסיף שהם לא דיברו על סכומים. דרבקין נשאל, האם זה יכול היה להיות יותר מ- 260,000 ₪ והשיב, כי קאופמן אמר שהמפעל שלו ולא הייתה מבחינת קאופמן אופציה שהוא ייתן לו את המפעל ולא עלתה שאלה כמה הוא ישלם. נטען בפניו שהוא אמר שהוא הציע לקנות את החלק של קאופמן. דרבקין נשאל כיצד הגיע לסך של 260,000 ₪ והשיב, כי הם החזיקו בחלקים שווים והשקיעו אותו סכום (עמ' 28 ש' 24-30, עמ' 29 ש' 1-3). טענתו של דרבקין לפיה היה ברור שהוא יצא מהשותפות ועל כן לא נבדק כמה כסף השקיע קאופמן בשותפות אמינה בעיניי.
75. קאופמן אישר, כי לטענתו רימו ועשקו אותו בנוגע להערכת שווי החלק שמגיע לשותף היוצא. קאופמן נשאל מדוע, בנסיבות אלו, הוא לא הסכים שבאותו סכום ירכוש דרבקין את החלק שלו. בתגובה טען, כי יש לו שאלה לשמש. לאחר שהתבקש לענות טען, כי עבד עם שמש משנת 90 והוא היה בטוח ששמש יפעל לטובתו. לטענתו, הוא אמר לשמש שהוא יפנה לבית משפט ושמש אמר לו שזה לא יעזור ושהוא צריך לשלם (עמ' 48 ש' 1-12). קאופמן נשאל האם השיחה אשר תמלול שלה הוגש על ידו לתיק בית המשפט נערכה לפני או אחרי החתימה והשיב, כי הוא חושב שזה היה אחרי (עמ' 53 ש' 14-16). האמור בהקלטה אשר הוגשה לתיק בית המשפט מלמד, כי אכן מדובר בשיחה אשר נערכה לאחר החתימה על הסכם הפירוק. אין בעובדה ששמש אמר לקאופמן כי עליו לשלם, לאחר שכאמור חתם על הסכם הפירוק, בכדי להשיב לשאלה מדוע לא הסכים שדרבקין ירכוש את חלקו באותו סכום ככל שסבר, כי עסקינן ברמאות ועושק.
76. דרבקין טען בתצהירו, כי אמר לקאופמן, מספר פעמים, כי הוא מוכן לקיים את ההסכם הפוך, כך שהוא יקנה את חלקו של קאופמן, אולם קאופמן סירב להצעה זו (סעיף 21 ת/1). קאופמן מודה בסעיף 18 לכתב ההגנה מטעמו בכך שדרבקין הציע לו לקיים את ההסכם "במהופך". נטען בפניו בשיחתו עם שמש, אשר הקלטה שלה הוגשה לתיק, כאשר שמש שאל מדוע אינו מוכר את העסק הפוך הוא השיב לו, כי הוא רוצה לעבוד ומדוע עליו לתת מתנה. קאופמן אישר טענה זו. הוא נשאל מדוע אינו רוצה לצאת מהעסק והאם תשובתו היא שהעסק הוא מתנה. קאופמן השיב, כי הוא בנה את המפעל, אין לו עבודה נוספת ואין סיבה שבגיל 60 הוא יצא החוצה. נטען בפניו, כי העסק נבנה גם בעזרת הכסף של דרבקין והוא אישר טענה זו (עמ' 48 ש' 13-30, עמ' 49 ש' 1).
77. עדות קאופמן בעניין זה והעובדה שהוא סירב להצעה לפיה דרבקין יקנה את חלקו בעסק אינן עולות בקנה אחד עם טענתו לפיה עסקינן בהסכם מקפח. ככל שקאופמן סבור, כי עליו לשלם לדרבקין פחות מ- 260,000 ₪ בעבור 50% מהשותפות ואולי הוא אף אמור לקבל כסף מדרבקין הרי שלא ברור מדוע סבר, כי מכירת חלקו לדרבקין בעבור אותו סכום כמוה כמתנה לדרבקין.
78. בעדותו במהלך הדיון בבקשת רשות להגן אישר קאופמן טענה, לפיה כאשר מפרקים שותפות אזי השותף היוצא צריך לקבל כסף. נטען בפניו, כי מכך עולה שטענתו הינה, כי הסך של 260,000 ₪ הינו יותר מידי. קאופמן שלל טענה זו וטען, כי אינו יכול לומר כמה כסף עליו לשלם ואולי דרבקין צריך לשלם לו (עמ' 3 ש' 12-17). נטען בפניו, כי הוא מודה שדרבקין השקיע 260,000 ₪, כי יש לחברה מוניטין וכי מוניטין שווה כסף והוא נשאל האם הוא עדיין חושב שלא מגיע לדרבקין כסף. בתגובה טען קאופמן, כי טענתו היא שבעת שדרבקין יצא מהעסק היה צריך לעשות חשבון לפי אותו יום (עמ' 3 ש' 18-22). קאופמן טען, כי בהמשך הבין שאת החישוב צריך היה לעשות בהתאם למצב במועד בו רוצים לפרק (עמ' 3 ש' 2-3).
79. הנה כי כן, קיימת סתירה בעדותו של קאופמן אשר מחד טען, כי בעת פירוק שותפות אמור השותף היוצא לקבל כסף ומאידך טען, כי אינו יודע האם עליו לשלם לדרבקין או שמא על דרבקין לשלם לו, על אף שדרבקין יצא מן השותפות. בעניין זה יש לציין, כי בהחלטה מיום 31.5.09 אשר במסגרתה ניתנה לקאופמן רשות להתגונן מפני התובענה אשר הוגשה נגדו ציינה כבוד הרשמת זועבי, כי מחקירתו של קאופמן עולה, לכאורה, כי הוא מודה בחובתו לשלם סכום כלשהו.
80. בהמשך קאופמן נשאל, האם מגיע לדרבקין משהו והשיב, כי אינו יודע. לאחר שנשאל שוב שב וטען, כי אינו יודע והוסיף, כי אם רוצים לפרק שותפות אז צריך לבדוק את שווי העסק באותו זמן. קאופמן נשאל, האם בחישוב כזה יש לחשוב גם על העתיד והשיב, כי זה לא המקצוע שלו וכי צריך להזמין מישהו שיעשה את זה (עמ' 46 ש' 1-8). הוא נשאל כמה זמן הוא איש עסקים והשיב, כי פתח עסק בשנת 90. קאופמן אישר, כי יש לו ניסיון רב. קאופמן נשאל האם הוא אינו סבור, כי בעיקר כאשר מדובר בסכומים קטנים אזי ניתן לקבוע את זה בין חברים והשיב, כי זו הייתה הטעות שלו שהוא חשב שהם חברים אולם גילה שאין לדרבקין מילה (עמ' 46 ש' 9-15).
81. נטען בפני קאופמן, כי הייתה לו תקופה בת חצי שנה לחשוב על העניין וכי בתצהירו הוא טען, כי כל הזמן היה בלחץ. קאופמן אישר טענה זו. קאופמן נשאל מדוע היה בלחץ והשיב כי הוא מתחיל לעבוד במפעל בשעה שש וחצי. הוא נשאל האם לחצו עליו לחתום והשיב בשלילה. לטענתו, הלחץ היה של החיים ובעקבות העבודה (עמ' 46 ש' 16-24).
82. במסגרת כתבי טענותיו טען קאופמן ששמש לחץ עליו לחתום על ההסכם בטענה שהוא חייב להסכים לתנאים אשר נקבעו על ידו. קאופמן נשאל, האם שמש לחץ עליו או איים עליו והשיב, כי לא היו בעיות בעסק שלו. הוא נשאל האם שמש איים עליו כאשר הם ישבו במשרד שלו והשיב, כי שמש אמר לו שהוא חייב לחתום. קאופמן נשאל האם בשל כך חתם והשיב, כי חתם משום ששמש אמר לו שהכל נכון ושהוא חייב לחתום (עמ' 4 לדיון בבקשת רשות להגן ש' 8-15). בהמשך העיד, כי לא איימו עליו שהוא צריך לחתום על ההסכם (עמ' 53 ש' 12-13).
83. עדותו של קאופמן באשר לנסיבות בגינן היה בלחץ אינה עולה בקנה אחד עם טענתו לפיה שמש לחץ עליו לחתום על ההסכם בטענה, כי הוא חייב להסכים לתנאים שנקבעו על ידו. מעדות קאופמן עולה, כי לא לחצו עליו לחתום על הסכם ולא איימו עליו, כי עליו לעשות כן. אוסיף ואומר, כי טענה זו אשר הועלתה על ידי קאופמן במסגרת כתבי טענותיו אינה אמינה בעיניי. לא שוכנעתי, כי שמש הפעיל על קאופמן לחץ לחתום על ההסכם או כי היה לו אינטרס לעשות כן. שוכנעתי, כי מעורבותו של שמש בכריתת ההסכם הייתה במסגרת יחסיו ארוכי השנים עם הצדדים וכי בשל כך נעתר לבקשת הצדדים לסייע להם.
84. קאופמן טען, כי במסגרת ההסכם ציין שמש, כי על קאופמן להחזיר לדרבקין הלוואה על סך 260,000 ₪. לטענת קאופמן, הלוואה כאמור לא הייתה ולא נבראה. במהלך עדותו נטען בפני דרבקין, כי כתוב בהסכם הפירוק הלוואה אולם למעשה קאופמן לא קיבל ממנו הלוואה. דרבקין אישר טענה זו (עמ' 31 ש' 19-20). נטען בפני שמש, כי בהסכם הוא הגדיר את סכום ההשקעה כהלוואה ונטען בפניו, כי לא הייתה הלוואה במובן המקובל. שמש השיב, כי כאשר הצדדים באו אליו בפעם הראשונה הם החליטו להמיר את סכום ההשקעה להלוואה. נטען בפניו, כי לא הייתה הלוואה במובן המקובל והוא השיב, כי הוא חושב שזו כן הלוואה במובן המקובל משום שקאופמן לוקח את כל הנכסים וההתחייבויות והוא צריך לשלם 250,000 ₪ אולם אין לו כרגע את כל הכסף והוא מבקש להחזיר בתשלומים. שמש טען, כי זו הלוואה לכל דבר ועניין (עמ' 80 ש' 4-11). סבורני, כי השימוש במילה הלוואה והשאלה האם יש לראות את הסכום הכספי אשר השקיע דרבקין בשותפות ואשר קאופמן התחייב לשלם לו בעבור חלקו אין בהם בכדי להשליך על התובענה בה עסקינן. מקובלת עליי עדותו של שמש באשר לנסיבות בגינן נעשה שימוש במילה הלוואה. כך או כך, אין מחלוקת בין הצדדים באשר להסכמות אליהן הגיעו במסגרת הסכם פירוק השיתוף.
85. קאופמן נשאל מדוע לא נתן 6,000 ₪ לאחר ההסכם מינואר 2008 ובתגובה שאל איזה כסף. נטען בפניו, כי היה הסכם והוא טען, כי ההסכם היה שדרבקין צריך לתת לו עבודה אולם הוא לא עשה את זה. לטענתו, הם הסכימו על סכום של 250,000 ₪ אולם הוא היה צריך לשלם במידה שדרבקין היה נותן עבודה לעסק ובמקרה כזה הוא הסכים שדרבקין ייקח 10% (עמ' 44 ש' 10-21).
86. קאופמן העיד, כי שמש הסביר לו מה כתוב בחוזה. לטענתו, הוא לא הבין שהוא צריך לשלם 6,000 ₪ לחודש (עמ' 44 ש' 22-25). קאופמן נשאל האם לטענתו לאחר מכן לא היה שיתוף פעולה והשיב, כי דרבקין הפסיק לעבוד לגמרי (עמ' 44 ש' 26-27). נטען בפניו, כי מנספח ט' לתצהיר דרבקין עולה, כי בסוף מאי 2008 החנות של דרבקין הזמינה מהשותפות רהיטים בסך של כ- 35,000 ₪. בתגובה טען קאופמן, כי בתור שותף דרבקין היה צריך לעשות יותר מאשר הזמנות לחנויות שלו וטען, כי דרבקין עבד בחנויות שלו ולא עשה כלום מעבר. נטען בפניו שהוא העיד, כי מינואר 2008 לא היו הזמנות מהחנות של דרבקין. קאופמן שלל טענה זו. הוא הוסיף, כי הוא טען שדרבקין לא עבד כשותף ולא טען שלא נתן לו עבודה (עמ' 44 ש' 28-29, עמ' 45 ש' 1-5). נטען בפניו, כי ההסכם מינואר 2008 אומר שדרבקין אינו שותף יותר ולאחר החתימה על ההסכם האמור היו הזמנות מדרבקין והוא נשאל מה הבעיה. בתגובה טען, כי יש לשאול את דרבקין למה לא פעלו בהתאם להסכם. קאופמן הוסיף, כי הם לא רצו לעבוד לפי ההסכם הזה. הוא נשאל האם יכול להיות שזה היה בגלל שבאותו רגע היה לו קשה להוציא סך של 250,000 ₪ ולכן רצה לחכות קצת. בתגובה טען שהוא לא אמר שצריך לשלם את זה וכי הוא אמר ש- 10% מכל סכום שדרבקין נותן לו לשותפות יהיה על החשבון שלו (עמ' 45 ש' 6-14).
87. הנה כי כן , קאופמן טען, כי לא שילם לדרבקין בהתאם להסכם מינואר 2008 מאחר והיה עליו לשלם אם דרבקין ייתן עבודה לעסק ולטענתו דרבקין לא עשה כן. בהמשך ולאחר שהוצגה לו הזמנת עבודה מדרבקין הוא העיד, כי הוא לא טען שדרבקין לא נתן לעסק עבודה אלא שלא עבד כשותף. סבורני, כי התנהלותו של קאופמן לאחר שנכרת ההסכם מינואר 2008 מלמדת על האופן בו התייחס להסכמים אשר נכרתו בינו לבין דרבקין ותומכת בטענה לפיה הוא הפר אף את ההסכם נשוא התובענה.
88. קאופמן אישר, כי שלח הודעת ביטול להסכם נשוא התובענה. הוא נשאל מדוע ביטל את ההסכם מחודש יולי והשיב, כי הבין שדרבקין ושמש סידרו אותו כמו ילד. הוא נשאל במה סידרו אותו והשיב, כי ביקש משמש שיגיד כמה שווה העסק ולא קיבל תשובה. קאופמן נשאל האם בשל כך שמש לא היה בסדר והשיב, כי לא רק בגלל זה. הוא נשאל שוב במה סידרו אותו והשיב, כי אינו יכול לעבוד עם אנשים לא ישרים. נטען בפניו, כי מטרת ההסכם הייתה שהם יפסיקו לעבוד ביחד והוא טען, כי הוא לא קיבל הלוואה מדרבקין וכי אם הוא חייב לדרבקין כסף אז צריך לדעת כמה בדיוק (עמ' 49 ש' 2-17).
89. דרבקין נשאל, האם את הסכום של 250,000 ₪ הם הביאו לפגישה הראשונה עם שמש לפי החישוב שאנג'לה עשתה והשיב בחיוב (עמ' 34 ש' 24-26). קאופמן הופנה להסכם הראשון, מינואר 2008. הוא נשאל מי רצה לפרק והשיב, כי שניהם ביחד. הוא נשאל כיצד הגיעו לסכום של 250,000 ₪ אשר צוין בהסכם האמור והשיב, כי היה רישום של הכספים שהם השקיעו בעסק והם חישבו ויצא שהוא השקיע 300,000 ₪ ודרבקין פחות (עמ' 43 ש' 11-18). קאופמן נשאל, האם הסכים להסכם האמור וטען, כי לפני שלוש שנים הוא רצה לעשות את הדברים לא דרך משפט. קאופמן אישר, כי חתם על ההסכם מינואר 2008 וכי אז הוא הסכים למה שכתוב בהסכם (עמ' 43 ש' 20-25).
90. קאופמן נשאל מדוע חתם על ההסכם והשיב, כי זו הייתה טעות שלו. לטענתו, הניירת הייתה אצל שמש ושמש היה צריך לעשות את החשבון. קאופמן העיד, כי שמש אמר לו שהוא חייב לשלם (עמ' 49 ש' 19-22). נטען בפני שמש, כי מהשיחה אשר נערכה בינו לבין קאופמן עולה, כי הוא אמר לקאופמן שההסכם הקודם היה טוב וההסכם השני הוא חרא, הסכם של חמורים. שמש השיב, כי התמליל אינו שלו. הוא הוסיף, כי כוונתו בהסכם הקודם הינה להסכם שמשלב את העבודה של קאופמן ודרבקין ולכך שהם שילוב מנצח. שמש טען, כי ביחד הצדדים יכלו להרוויח יותר מאשר במקרה שכל אחד הולך לדרכו (עמ' 79 ש' 13-18). שמש נשאל מדוע לא אמר לצדדים שאסור לעשות את ההסכם השני והשיב, כי הוא אמר לקאופמן בשיחה, כי ההסכם פחות טוב ממה שהיה בהתחלה אולם הצדדים גרמו לזה והוא לא הגננת שלהם (עמ' 79 ש' 28, עמ' 80 ש' 1-2).
91. עדויותיהם של דרבקין וקאופמן מלמדות, כי השניים סברו, כי הצד היוצא אמור לקבל בעבור חלקו את השקעתו בשותפות. קאופמן היה שותף לעמדה האמורה והסכים לסכום האמור ובשל כך חתם על הסכם פירוק השותפות. מעדותו עולה, כי לא לחצו עליו לחתום על ההסכם וכי היה לו די זמן לבדוק את ההסכם ולהתייעץ לגביו. קאופמן לא הוכיח, כי חתם על ההסכם בשל טעות ו/או הטעיה ו/או עושק בהתאם להוראות חוק החוזים. כאמור, קאופמן טוען, כי כיום הוא סבור שיש לערוך את החישוב באופן שונה. מצאתי, כי עסקינן, לכל היותר, בטעות בכדאיות העסקה אשר אין בה בכדי להביא לביטול ההסכם. קאופמן לא הוכיח, כי נפל פגם בכריתת ההסכם אשר בגינו יש בידו לבטל את ההסכם. התרשמתי, כי ההסכם אשר נכרת בין דרבקין וקאופמן מבטא את הסכמותיהם ואת מפגש הרצונות שלהם. אין בעובדה שכיום סבור קאופמן, כי היה מקום לערוך חישוב שונה בכדי להועיל לו. יתרה מזאת, קאופמן אף לא הוכיח, כי ככל שהצדדים היו בודקים את שווי העסק ומחלקים אותו בהתאם אזי היה עליו לשלם לדרבקין סכום נמוך מהמוסכם במסגרת ההסכם. קאופמן לא הוכיח, כי עסקינן בהסכם מקפח.
92. קאופמן טען, כי שמש אמר לו שבתמורה לחלקו של דרבקין בשותפות עליו לשלם לו סך של 260,000 ₪. עוד טען, כי הסכום האמור יכול להיחשב השקעתו של דרבקין בשותפות ולא השווי של חלקו בשותפות ולטענתו אין בסיס לסכום אשר נקבע בהסכם. מעדות קאופמן עצמו עולה, כי אין ממש בטענתו לפיה שמש אמר לו, כי עליו לשלם לדרבקין סך של 260,000 ₪ בעבור חלקו. מהעדויות עולה, כי הצדדים ביקשו את עזרתו של שמש בכדי לפרק את השותפות. עוד עולה מהעדויות, כי הצדדים הביאו לשמש את הסכום אשר הוסכם ביניהם, כי קאופמן ישלם לדרבקין בעבור חלקו בשותפות.
93. איני מקבלת טענתו של קאופמן לפיה שמש התרשל בעיסוקו כרואה חשבון שעה שיצר בהסכם הלוואה וקבע את שווי חלקו של דרבקין בשותפות תוך התעלמות מסטנדרטיים חשבונאיים מקובלים. הצדדים לא ביקשו משמש, כי ייתן את עמדתו המקצועית בנושא. הם לא ביקשו משמש, כי יעשה הערכה של שווי השותפות והוא אכן לא עשה הערכה כאמור ולא חיווה דעתו בנדון. יש לציין, כי מעדות שמש, אשר לא נסתרה, עולה, כי בעבור הזמן אשר הוא השקיע בעריכת ההסכם הוא דרש סכום של 1,500 ₪. ברי, כי הסכום האמור אין בו בכדי להוות תשלום לרואה החשבון בעבור הערכת שווי העסק ואף בכך יש בכדי לתמוך בטענה, כי שמש לא התבקש לעשות כן. מצאתי, כי שמש לא קבע את התנאים להסכם ולא נתן ייעוץ חשבונאי למי מהצדדים. לשמש לא היה חלק בקביעת שווי ההתקשרות העסקית. הוא לא ייעץ לצדדים בנדון ולא התבקש לעשות כן. כאמור, דרבקין וקאופמן הביאו את הנתון האמור לשמש, בהסתמך על רישומים אשר ביצעה אנג'לה.
94. מצאתי, כי שמש פעל כראוי וכנדרש שעה שנתן ביטוי לדברים אשר העלו בפניו הצדדים והפנה אותם להתייעץ עם עורך דין. שמש לא אמור היה לבדוק האם הצדדים אכן קיבלו ייעוץ מעורך דין והאם העסקה כדאית להם אם לאו. לא למטרה זו פנו אליו דרבקין וקאופמן ואין להטיל עליו את הנטל האמור. כפי שציינתי לעיל, לא שוכנעתי, כי היה לשמש אינטרס כלשהו בכריתת ההסכם. שמש סייע לצדדים בהתאם לבקשתם ולאור היכרותו רבת השנים עמם ומבלי שהיה לו אינטרס כלשהו אשר יש בו בכדי להצביע על טעמים בגינם הוא הטעה את קאופמן או לחץ עליו לחתום על ההסכם. השתכנעתי, כי ההסכם עליו חתמו שני הצדדים מבטא את רצונותיהם ההדדיים.
95. אציין, כי קאופמן נשאל כמה זמן הוא מכיר את שמש והשיב, כי הוא מכיר אותו וכי שמש שימש כרואה החשבון שלו כאשר הוא פתח נגריה בשנת 91. הוא נשאל האם הוא הכיר את שמש לפני שדרבקין הכיר אותו והשיב, כי הוא אינו יודע מתי דרבקין ושמש הכירו (עמ' 2 לדיון בבקשת רשות להגן ש' 20-23). בהמשך העיד, כי הוא הביא את שמש לשותפות (עמ' 50 ש' 13-14). שמש העיד, כי קאופמן היה חבר שלו וכי הכיר אותו למעלה מ- 15 שנה. לטענתו, קאופמן הכיר לו את דרבקין וגם היה זה שביקש ממנו לעזור להם (עמ' 69 ש' 20-21). דרבקין נשאל כמה שנים הוא מכיר את שמש והשיב, כי הוא מכיר אותו בפנים מהבנק וכי לא דיברו. לטענתו, בפנים הוא מכיר את שמש 15 שנה. בהמשך העיד, כי קאופמן הביא אותו למשרד של שמש ביום בו פתחו את השותפות. לטענתו, הוא רצה לפנות לרואה חשבון אחר אולם קאופמן היה מעוניין לעבוד רק עם שמש (עמ' 22 ש' 26-30).
96. מצאתי, כי עדויות אלו יש בהן בכדי לתמוך בעמדתי לפיה שמש פעל בכדי לסייע לצדדים לאור היכרותם עמו על פי בקשתם ממנו. מבין השניים דווקא קאופמן היה קרוב יותר לשמש ועבד איתו לאורך השנים. הצדדים הם אלו שהתוו בפני שמש את טיב והיקף העזרה שמבקשים ממנו, וכאמור הם הגיעו אליו הם נתונים מוסכמים לגבי הסכום שעל השותף היוצא לקבל בגין השקעתו בשותפות. העובדה שקאופמן הכיר את שמש שנים רבות והיה מי שהביא אותו לשותפות תומכת בטענה, כי לא היה לשמש אינטרס לפעול נגדו בנוגע להסכם נשוא התובענה. כאמור אף לא הוכח לי שמדובר בהסכם מקפח.
97. כאמור, דרבקין תיקן את התביעה, כך שהעמיד את סכום התביעה על סך של 299,600 ₪. במסגרת הבקשה טען, כי ההפרש בין הסכום האמור לבין הסכום בגינו הוגש כתב התביעה המקורי נובע מכספים אשר הוא שילם לבנק לשם כיסוי חובות השותפות. בעדותו נשאל דרבקין, האם הוא לא יצא מהחובות בבנקים לאחר הסכם הפירוק והשיב, כי לפי ההסכם קאופמן צריך לקחת את כל ההלוואות על שמו אולם בבנק אמרו שהבעיות שלו ושל קאופמן לא מעניינות את הבנק ודרשו, כי ישלם (עמ' 31 ש' 23-25).
98. לתצהירו צירף דרבקין את דרישת הבנק לתשלום יתרת חוב בסך 67,857 ₪ נכון ליום 30.6.09 (נספח ז' לת/1) וכן צירף הסכם אשר הוא, קאופמן והבנק היו צדדים לו ואשר במסגרתו העביר לבנק 18 המחאות על סך של 2,200 ₪ כל אחת (נספח ח' ת/1). בהתאם להסכם פירוק השותפות קאופמן נטל על עצמו את חלקו של דרבקין בשותפות הן מבחינת הנכסים והן מבחינת התחייבויות, לרבות התחייבויות לבנק (סעיף 4.2). לפיכך, מקובלת עליי טענתו של דרבקין לפיה היה על קאופמן לבדו לשאת בתשלום יתרת החוב לבנק, כשנה לאחר החתימה על הסכם פירוק השיתוף. בנסיבות אלו מצאתי, כי דרבקין זכאי, כי קאופמן ישיב לו את הסכום האמור.
99. במסגרת תביעתו טען קאופמן, כי דרבקין המשיך לעשות שימוש בשם השותפות אף לאחר פירוק השותפות. בעדותו נשאל דרבקין, האם לפי ההסכם החדש אסור לו למכור סחורה של השותפות והשיב, כי לא שם לב לזה והתצוגה אצלו הייתה של השותפות. הוא נשאל, האם רצה לדעת האם מותר לו למכור סחורה של השותפות והשיב, כי הם היו חברים והוא חשב שאם ימכור סחורה של השותפות הוא יעזור לקאופמן להמשיך לעבוד (עמ' 31 ש' 12-16). דרבקין נשאל האם מכר סחורה של השותפות או השתמש בשמה לאחר הסכם הפירוק והשיב בחיוב (עמ' 31 ש' 17-18).
100. במסגרת סעיף 4.4 להסכם הפירוק נקבע, כי עם החתימה על ההסכם לא תהיינה לדרבקין זכויות והוא לא יוכל לתבוע זכויות בשותפות למעט יתרת ההלוואה שטרם שולמה. בעדותו הופנה דרבקין לסעיף האמור ובתגובה טען, כי אינו מבין את האמור בסעיף. נטען בפניו, כי מהסעיף עולה, כי לא יהיו לו זכויות בשותפות ולא יהיה בידו לתבוע זכויות בשותפות מלבד יתרת ההלוואה. הוא נשאל, האם על אף האמור הוא המשיך להשתמש בשם השותפות ובתגובה טען, כי אין בידו לענות משום שאינו מבין. הוצגה לו תמונה מנובמבר 2008 (נ/2) והוא התבקש לאשר שהשלט המופיע בתמונה עמד בחנות. בתגובה טען דרבקין, כי אין עסקינן בשלט שלו אלא בשלט שלהם, אשר הם הציבו כשותפים. דרבקין נשאל מדוע השתמש בשלט של השותפות ובתגובה שאל האם קיבל כסף. הוא נשאל, האם חשב שהוא יכול להשתמש בשם השותפות מאחר ולא קיבל את הכסף בהתאם להסכם הפירוק ובתגובה טען, כי לא חשב על זה (עמ' 33 ש' 3-16).
101. קאופמן נשאל, האם בחנויות שהשותפות שולחת אליהן סחורה יש אולמות תצוגה וקטלוגים והשיב בחיוב (עמ' 39 ש' 27-28). הוא נשאל האם בחנות של ר.מ במעלות הייתה תצוגה של רהיטים של השותפות והשיב, כי היו כמה דברים. כן העיד, כי היה שלט שדרבקין שם כאשר הם פתחו את המקום (עמ' 40 ש' 7-12). קאופמן העיד, כי חברת ר.מ רהיטים הייתה לקוח מצוין של השותפות וכי זה היה אינטרס של השותפות שהחברה האמורה תמכור מוצרים שלה (עמ' 40 ש' 3-6).
102. נטען בפני קאופמן, כי בתצהירו טען שבחברה של דרבקין עונים לטלפון תוך ציון שם השותפות וכי יש להם כרטיסי ביקור עם שם השותפות. בתגובה טען קאופמן, כי יש להם גם קטלוגים של השותפות. הוא נשאל האם הוא תובע את ר.מ רהיטים או את דרבקין על שימוש בשם השותפות והשיב, כי דרבקין השתמש בעבר. נטען בפניו, כי מתצהירו עולה שר.מ רהיטים השתמשה בשם השותפות. בתגובה טען, כי אם דרבקין לא עשה כן אזי מדוע התצוגה והפרסומות של השותפות הוצגו שם (עמ' 47 ש' 16-23). קאופמן אישר, כי אחרי הסכם הפירוק, האינטרס שלו היה שדרבקין או החנות שלו ימשיכו לעבוד עם העסק שלו. נטען בפניו, כי המשמעות הינה שימוש בשם של העסק שלו ומכירה והוא שלל טענה זו (עמ' 50 ש' 4-8).
103. קאופמן נשאל מדוע אחרי שחתמו על פירוק השותפות הוא לא הלך ולקח את אולם התצוגה. בתגובה טען, כי מדובר במקום פרטי והוא אינו יכול להיכנס ולקחת דברים בכוח (עמ' 47 ש' 24-25). קאופמן נשאל, האם פנה בכתב, לאחר שגילה שדרבקין עושה שימוש בשם השותפות, בדרישה, כי דרבקין יפסיק לעשות זאת וכי יוריד את השלט ונטען בפניו, כי הוא העיד שהאינטרס שלו היה שר.מ תמשיך למכור רהיטים של השותפות. בתגובה טען, כי אינו זוכר האם פנה בכתב (עמ' 47 ש' 26-29).
104. העובדה שאין בידי קאופמן להראות, כי פנה לדרבקין בדרישה, כי יפסיק לעשות שימוש בשם השותפות תומכת בטענת דרבקין לפיה הדבר נעשה בידיעתו והסכמתו של קאופמן. כאמור לעיל, קאופמן הודה, כי האינטרס שלו היה שדרבקין ימשיך למכור את הרהיטים אשר הוא מייצר. מעדות קאופמן עולה, כי חנויות אשר מכרו רהיטים של השותפות החזיקו תצוגה של השותפות וקטלוגים. מכאן שאין בטענתו של קאופמן באשר לתצוגה והקטלוגים בחנותו של דרבקין בכדי לתמוך בתביעתו.
105. קאופמן הגיש דו"ח חקירה לשם הוכחת טענותיו בנדון. במהלך עדותו נטען בפני החוקר בן דוד, כי הוא רשם שדרבקין מפעיל את החנות במעלות תחת אותו שם שותפות ללא ידיעת שותפו ומנהל חנות רהיטים תחת ר.מ רהיטים ללא ידיעת שותפו. בן דוד נשאל מאיפה הוא יודע את זה והשיב, כי קאופמן אמר לו שהוא לא ידע על זה (עמ' 67 ש' 17-20). הוא נשאל, האם קאופמן אמר שהוא לא ידע שיש לדרבקין חברה מתחרה בשם מ.ר רהיטים והשיב בחיוב. נטען בפניו, כי ר.מ רהיטים הייתה ספקית מרכזית של השותפות ובתגובה הוא טען שקאופמן לא סיפר לו עליה. נטען בפניו, כי בחנות האמורה קיים אולם תצוגה אשר קאופמן הקים. בן דוד אישר טענה זו וטען, כי היה שם (עמ' 67 ש' 21-27). הוא נשאל באשר להנחת החקירה לפיה הדברים נעשו שלא בידיעת קאופמן והשיב, כי החקירה לא הייתה מהיום שהיו שותפים אלא מיום הסכסוך והוסיף, כי אחד הדברים שהוא התבקש לבדוק זה שדרבקין מפעיל עדיין חנות במעלות תחת השם מיי הום (עמ' 67 ש' 28-30, עמ' 68 ש' 1).
106. קאופמן העיד, כי אם הוא משלם בהתאם להסכם, הרי שהוא אמור לקבל את החצי של דרבקין אולם הוא גילה שדרבקין משתמש בשם החברה. הוא נשאל האם שילם לדרבקין בעבור חצי מהשותפות והשיב בשלילה (עמ' 5 לדיון בבקשת רשות להגן ש' 4-11). קאופמן נשאל האם מאז החתימה על ההסכם הוא שיתף את דרבקין בהכנסות מהשותפות והאם דרבקין קיבל ממנו כסף מאז שיצא והשיב בחיוב. לאחר שנשאל כמה שילם והאם שילם לדרבקין השיב, כי כעת הוא מבין את השאלה וטען, כי לא שילם (עמ' 2 לדיון בבקשת רשות להגן ש' 15-19).
107. בתצהירו (סעיף 5 לנ/4) העלה קאופמן טענה לפיה דרבקין חותר תחת השותפות ומשקיע מרצו בעסק מתחרה. אין מחלוקת, כי במסגרת ההסכם נקבע, כי כל צד יהיה רשאי לנהל עסק בתחום בו עסקה השותפות (סעיף 7) מכאן, שאין בטענתו של קאופמן באשר לעיסוקו של דרבקין לאחר פירוק השותפות בכדי ללמד, כי בהתנהלותו הפר דרבקין את ההסכם.
108. הנה כי כן, לא עלה בידי קאופמן להוכיח, כי דרבקין הפר את הסכם פירוק השותפות. נהפוך הוא, מצאתי, כי קאופמן הוא זה שהפר את ההסכם כמפורט לעיל, לאחר שמצאתי שהביטול של ההסכם נעשה שלא כדין. כאמור, מעדות קאופמן עולה, כי היה לו אינטרס שדרבקין ימשיך למכור סחורה של השותפות, לפיכך, בנסיבות אלו הייתה בחנותו של דרבקין תצוגה של רהיטי השותפות וקטלוגים שלה. מעדות בן דוד עולה, כי המידע שנמסר לו אינו נכון וכי הוא הניח שהדברים נעשו ללא ידיעת קאופמן. קאופמן העלה כנגד דרבקין טענות באשר לשימוש בשם השותפות אלא שככל שנעשה שימוש כאמור הרי שהוא נעשה על ידי חברה של דרבקין אשר אינה צד לתביעה וכן לא הוגשה בקשה להרמת מסך.
109. אוסיף, כי בתביעה שהגיש קאופמן הוא ביקש אף צו מניעה קבוע לפיו ייאסר על דרבקין לעשות שימוש בסממן שיש בו דמיון לשותפות. קאופמן לא חזר על טענתו זו בסיכומיו ולפיכך אני רואה אותו טענתו זו כנזנחה על ידו.
110. לסיכום, שוכנעתי, כי התגבשה בין דרבקין לקאופמן הסכמה באשר לאופן פירוק השותפות. השניים פנו לשמש עם הנתונים המוסכמים והוא סייע להם בניסוח הסכם בהתאם לרצונם. אמינה בעיניי הטענה לפיה שמש נתן לצדדים עותק של ההסכם, המליץ להם להתייעץ עם עורך דין וסבר, כי הם עשו כן. כמו כן, מצאתי, כי ההסכם נכרת לאחר משא ומתן ארוך אשר במסגרתו הייתה לצדדים אפשרות לשקול את מלוא השיקולים הרלוונטיים, לערוך בדיקות ולהתייעץ ככל שחפצו בכך. הוכח לפניי, כי הצדדים לא ביקשו משמש, כי ייתן חוות דעת חשבונאית ולא התייעצו עמו באשר לסכום אשר על קאופמן לשלם לדרבקין בעבור חלקו. לא שוכנעתי, כי ההסכם נכרת בשל טעות ו/או הטעיה ו/או עושק או, כי הופעל על קאופמן לחץ לחתום את ההסכם. כמפורט לעיל, מצאתי, כי לא נפל פגם כלשהו בהתנהלותו של שמש. קאופמן לא הוכיח, כי עסקינן בהסכם מקפח. כאמור, ככל שנפלה טעות בכדאיות העסקה מטעמו של קאופמן הרי שאין בכך כדי להצדיק את ביטול ההסכם. לפיכך, מצאתי, כי אין ממש בטענתו של קאופמן לפיה הוא ביטל את ההסכם כדין. כמו כן, לא עלה בידי קאופמן להוכיח, כי דרבקין הפר את ההסכם וכי בשל התנהלותו של דרבקין הרי שאין בידי דרבקין להסתמך על ההסכם. מצאתי, כי לא נפל פגם כלשהו בהתנהלותו של שמש בגינו יש לחייבו לשפות את קאופמן בגין הכספים אשר הוא יחויב לשלם לדרבקין. בעניין זה אציין, כי קאופמן לא הוכיח את גובה הסכום אשר לשיטתו היה עליו לשלם לדרבקין ככל שהחישוב היה נעשה בהתאם להערכת שווי השותפות. בנסיבות אלו, הרי שאף אם היה עולה בידו להוכיח, כי חתם בשל טעות או הטעיה הרי שלא הוכיח את שיעור הנזק אשר נגרם לו בשל כך.
111. בנסיבות האמורות מצאתי, כי דין התביעה שהוגשה בת.א. 5760-10-08 להתקבל ועל קאופמן לשלם לדרבקין סך של 260,000 ₪ בעבור חלקו בשותפות, בהתאם להסכם נשוא התובענות שלפניי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום חתימת ההסכם 27.7.08 ועד מועד התשלום בפועל. כמו כן, על קאופמן לשלם לדרבקין סך של 39,600 ₪ בגין 18 המחאות על סך 2,200 ₪ כל אחת אשר דרבקין שילם לבנק לאומי לשם כיסוי יתרת חוב של השותפות, לאחר הסכם פירוק השותפות אשר במסגרתו לקח על עצמו קאופמן את נכסיה וחובותיה של השותפות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום החתימה על ההסכם עם הבנק 2.9.09 ועד מועד התשלום בפועל. לפיכך, אני נעתרת לתביעתו של דרבקין ומחייבת את קאופמן לשלם לו סך של 299,600 ₪ (קרן), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועדים המפורטים לעיל.
112. כאמור מצאתי, כי לא נפל פגם בהתנהלותו של שמש, אשר בשל כך יש להשית עליו את תשלום באמור לעיל. בנסיבות אלו, ההודעה לצד ג' אשר הוגשה נגדו במסגרת ת.א. 5760-10-08 נדחית.
113. כפי שפורט לעיל, לא עלה בידי קאופמן להוכיח את התביעה אשר הוא הגיש נגד דרבקין במסגרת ת.א 19760-05-09. לפיכך, דוחה את תביעתו של קאופמן.
114. באשר לתביעה השטרית במסגרת ת"ט 13020-07-09, המבקשת טענה לכישלון תמורה מאחר וקאופמן הפסיק לתת שירות ללקוחות והפסיק לייצר רהיטים במסגרת הזמנות פתוחות. עסקינן בתביעה שטרית ולפיכך על המבקשת הנטל להוכיח טענתה זו. ההמחאות ניתנו ביחס להזמנת סחורה שנעשתה טרם נחתם ההסכם לפירוק השותפות, כנטען בהתנגדות. המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח, כי ההמחאות שניתנו מתייחסות לסחורה שלא סיפק לה קאופמן. דרבקין עצמו בעדותו כמפורט לעיל העיד, כי באולם התצוגה במעלות הייתה סחורה של השותפות שסופקה לו. לא הוכח לי שההמחאות שניתנו לו לא היו ביחס לסחורה זו. זאת ועוד, המבקשת עצמה מעלה בהתנגדותה את טענת הקיזוז כטענה חלופית והתרשמתי, כי המבקשת ביטלה את השיקים לאחר שקאופמן לא עמד לשיטתה בהסכם לפירוק שותפות, כפי שאף מציינת בהתנגדות מטעמה. אי לכך, על אף שהנתבע לא מעלה כל טענה בעניין זה בסיכומים מטעמו, אולם מאחר והנטל כאמור רובץ על המבקשת להוכיח כישלון תמורה מצאתי, כי המבקשת לא עמדה בנטל זה ועל כן יש לדחות את ההתנגדות. אוסיף, כי יתר ההמחאות שנתנה המבקשת על חשבון ההזמנה מיום 30.5.08 על סך 33,061 ₪ נפרעו על פי תגובת קאופמן ומשכך, לא מן הנמנע, כי ביטול שתי ההמחאות נשוא ההתנגדות נעשה במסגרת אי שביעות רצונו של דרבקין מהעובדה שקאופמן לא עמד בהסכם לפירוק השותפות ולא בשל כישלון תמורה כנטען.
115. מאחר וההתנגדות הוגשה על ידי המבקשת שהינה אישיות משפטית נפרדת מהצדדים בשתי התביעה האחרות והיא מושכת השיקים, לא מצאתי לקבל את טענת הקיזוז שהעלתה המבקשת בהתנגדותה.
116. אי לכך, אני דוחה את ההתנגדות במסגרת ת"ט 13020-07-09 וקובעת, כי הליכי ההוצאה לפועל כנגד המבקשת חברת ר.מ. רהיטים בע"מ ימשיכו להתנהל בגין שתי ההמחאות על סך 13,400 ש"ח.
117. אני מחייבת את קאופמן לשלם לדרבקין סכום כולל בגין הוצאות משפט, אגרות ושכר טרחת עו"ד הן בגין קבלת התביעה נגדו והן בגין דחיית התביעה שהגיש נגד דרבקין בסך 45,000 ₪. בקביעת סכום ההוצאות לקחתי בחשבון את סכומי שתי התביעות ומספר הישיבות שהתקיימו בתיק לרבות דיון בבקשת רשות להגן.
118. לאחר שההודעה שהגיש כנגד הצד השלישי נדחתה, מחייבת את קאופמן לשלם לצד השלישי סכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 28,000 ₪.
119. אני מחייבת את המבקשת חברת ר.מ. רהיטים בע"מ בסכום כולל בגין הוצאת משפט ושכר טירחת עו"ד במסגרת התביעה בשטרית ת"ט 13020-07-09 בסך 3,000 ₪.
120. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, כ' כסלו תשע"ג, 04 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.