ע"פ הודאתו בכתב האישום המתוקן הורשע הנאשם, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה סתם ושתי עבירות של היזק לרכוש במזיד.

תמצית עובדות כתב האישום אשר מונה שני אירועים הן כדלקמן :

בתאריך ה-16.7.09 על רקע ויכוח בינו לבין בנו, השליך הנאשם את מסך מחשבו האישי של בנו אל הקרקע ותלש את המקלדת והעכבר ממקומם . לאחר שבן נוסף העיר לו על כך, שבר הנאשם את מחשבו האישי של אותו בן, השליך לעברו כיסא ותקף אותו בכך שהכה בו בבטנו ובפניו וגרם לו לדימום מהשפה.

בנוסף בתאריך ה-25.4.09 תקף הנאשם את אשתו בכך שהכה אותה בגבה ובראשה באמצעות כפכף, בהמשך ולאחר שבנו הפריד בין השניים, תקף הנאשם את הבן בכך שדחף אותו , סטר בפניו כמה פעמים, הכה בבטנו וירק עליו פעמיים.

הנאשם נטל סכין מטבח, יצא החוצה וחתך את צמיגי הרכב של אותו בן, תוך שהוא מקלל ומאיים להוציאו מן הבית.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי מדובר בנאשם בן 53 המנהל אורח חיים תקין, עובד כנהג משאית במשך שנים, הנאשם נשוי שנית, מנישואיו הראשונים עם המתלוננת יש לו 4 ילדים ומאשתו השנייה תינוקת כבת שנה.

בהתייחסותו לעבירות המתוארות בכתב האישום, הודה הנאשם במעשיו, אך השליך את האחריות על אשתו וילדיו והוא אינו מסוגל להתייחס לדפוסי תוקפנות אשר קיימים בהתנהגותו. לדבריו, לאחר הדברים האלה התגרש מהמתלוננת ויחסיו עם אשתו הנוכחית - תקינים.

הנאשם מספר כי מזה 20 שנה משתמש בחשיש באופן מזדמן וכי אינו רואה כל בעייתיות בהתנהגותו, עוד עולה מן התסקיר כי הנאשם נשלח להסתכלות פסיכיאטרית בבי"ח "גהה" והוא כיום מטופל פסיכיאטרית ומקבל טיפול תרופתי.

שירות המבחן מתרשם כי מדובר באדם פגוע, בעל דפוסי תוקפנות ועמדה נוקשה כלפי מעמד האישה.

בנוסף הוא מתרשם כי הנאשם מכחיש בעייתיות כלשהי הן מבחינת דפוסי אלימות והן מבחינת התמכרות לסמים ולכן עמדת שירות המבחן אינה מאפשרת התייחסות לקשייו ולדפוסי התנהגותו.

שירות המבחן לא יוכל להעריך קיומה של מסוכנות במצבו כיום ואין בידיו להמליץ על התערבות טיפולית.

מגיליון המרשם הפלילי של הנאשם עולה כי מדובר בנאשם יליד שנת 1959 שלחובתו שתי הרשעות קודמות שאינן מענייננו: האחת משנת 2006 בעבירה של חוק התכנון והבנייה והשנייה משנת 2011 בעבירה של החזקת סמים.

בטיעוניה לעונש הדגישה התביעה כי מדובר בתיק אשר רובו התנהל ובית המשפט שמע כבר את מרבית הראיות והעדים אך הנאשם ביקש לחזור בו מכפירתו והוא הורשע בכתב האישום המתוקן.

עוד הדגישה התביעה את התסקיר שהתקבל בעניינו וכי מדובר בנאשם אלים כלפי בת זוגו וילדיו אשר שירות המבחן קבע כי אין דפוסים אלימים אך למרות זאת בסופו של דבר לא בא בהמלצה בעניינו.

התביעה איננה מתעלמת מן השיקולים לקולא כגון : היעדר עבר פלילי ועמדת המתלוננים אך היא מציגה את השיקולים לחומרא שכן מדובר באלימות בתוך התא המשפחתי, אלימות מתמשכת במדרג הגבוה אשר כוללת פגיעה ברכוש ושימוש בסכין ועל כן לאור האמור לעיל, עתרה התביעה למאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת ותמכה זאת באסופת פסיקה שהגישה לבית המשפט.

ב"כ הנאשם הדגיש את העובדה כי הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן לקולא, מדובר בתיק משנת 2009 מאז הספיק הנאשם להתגרש מאשתו ולהתחתן בשנית ולהקים משפחה.

ב"כ הנאשם הפנה לתאריכי ביצוע העבירות וציין כי באותו זמן נקלעה המשפחה למשבר כלכלי והוא הפסיק לפרנס את הבית ולטענת הנאשם מאז החל לקבל יחס משפיל.

ב"כ הנאשם אינו מקל ראש במעשים נשוא כתב האישום אך לדעתו אין מדובר באלימות ברף הגבוה. הנאשם הוא אדם נורמטיבי שעברו הפלילי אינו ממין העניין. האירוע היה אירוע בודד ויחיד, הנאשם הצליח להשתקם הן מבחינה כלכלית והן מבחינה אישית ועל כן עתר ב"כ הנאשם לענישה צופה פני עתיד וביקש להימנע מלשלוח אותו למאסר בפועל .

בדבריו האחרונים ציין הנאשם כי כיום הוא השתקם מבחינה כספית, סיפר על חייו החדשים עם אשתו השנייה ועל הקשר שלו עם ילדיו ועם המתלוננת ומסר כי את הגמול שלו הוא כבר קיבל.

מדובר אכן באירועים שהתרחשו בשנת 2009 וכתב האישום הוגש בסמוך לביצועם ומיד לאחריהם. אלא שהליך ההוכחות החל לאחר דחיות שונות שהתבקשו על ידי הנאשם רק במאי 2011 והודאתו בכתב האישום המתוקן היא רק לאחר שמרבית העדים בתיק נשמעו.

הגם שאני ערה לכך שמדובר בשני אירועים נקודתיים שהתרחשו באפריל 2009 וביולי 2009 וכי טרם אירועים אלה ואף לאחריהם לא נפתחו כנגד הנאשם תיקים נוספים בעבירות דומות וכי עברו הפלילי אינו מכביד כלל ועיקר ואינו ממין העניין, הרי שיש לבחון את העבירות בהן הורשע הנאשם.

מדובר בשני אירועים של אלימות בתא המשפחתי בהם נקט הנאשם אלימות של ממש כלפי בני משפחתו.

מעבר לגרימת הנזק לרכוש, הרי שהנאשם תקף את בנו בבטנו ובפניו באמצעות אגרופיו וגרם לו לדימום מהשפה. באירוע האחר היכה הנאשם את אשתו דאז בגבה ובראשה באמצעות כפכף וגם לאחר שבנם הפריד בין השניים לא נתקררה דעתו של הנאשם והוא תקף את אותו בן, דחף אותו, סטר לו בפניו מספר רב של פעמים והיכה בבטנו באמצעות אגרופו. לאחר שבן נוסף הפריד בין השניים ירק הנאשם לעברו של אותן בן נוסף.

וגם לאחר כל אלה לא נתקררה דעתו של הנאשם והוא נטל סכין ובאמצעותו חתך את צמיגי רכבו של בנו.

כאמור מדובר במעשי אלימות של ממש ולא קיבלתי את הטענה כי הם אינם מצויים ברף הגבוה של המעשים. אין גם המדובר במעידה חד פעמית ונראה כי הם חזרו בשתי הזדמנויות שונות ומרוחקות כך שאין המדובר בסערת רגשות רגעית.

שומה על בתי המשפט לתרום תרומתם לביעור נגע פסול זה של אלימות בתא המשפחתי ולעקרו משורש. במיוחד אמורים הדברים משהנאשם חזר על מעשיו והפנה אותם הן כלפי אשתו והן כלפי בניו.

לקולא שקלתי את הודאתו של הנאשם באשמה, את היעדר עברו הפלילי, את העובדה כי הנאשם אינו חי עוד עם המתלוננת כך שהסיכון הפוטנציאלי פחת עד מאוד וכי מאז אותם אירועים לא הסתבך עוד הנאשם בדבר. כן שקלתי את חלוף הזמן אם כי בהסתייגות שנזכרה לעיל באשר להתנהלותו של הנאשם.

אציין כי לאור האלימות שהופעלה על ידי הנאשם היה העונש הנגזר עליו חמור בהרבה ולולא התחשבתי בנימוקים לקולא לעיל ולולא התחשבתי בכך כי העונש שייגזר עליו הוא עונש המאסר בפועל הראשון הנגזר עליו.

לאחר כלל השיקולים אני גוזרת על הנאשם בגין כל העבירות בהן הורשע בתיק זה -

שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל.

מתקופה זו ינוכו ימי מעצרו של הנאשם – מיום 16.07.09 עד יום 31.08.09.

שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה כלשהי שעניינה אלימות ושלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה כלשהי שעניינה היזק לרכוש במזיד.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ב טבת תשע"ג, 25 דצמבר 2012, במעמד הצדדים.