1. א. מדובר בתביעה של בעלי דירה בקומת קרקע של בית משותף ברחוב יגאל (בת שבע כצנלסון) 14 בת"א כנגד הבעלים של הדירה מעליה בגין נזקי רטיבות.

ב. בהתאם לתביעה, הנזילות מדירת הנתבע חלחלו לדירת התובעים מסוף חודש יולי 2008 ונמשכו גם בינואר פברואר 2009 וגרמו לדירת התובעים לנזקים ישירים ועקיפים.

ג. בהתאם לתביעה תיקון הנזקים עלותו 13,200 ₪ ובנוסף עקב נזקי הרטיבות, דיירת שגרה במקום בשכירות נאלצה לעזוב את הדירה והנזק מאובדן דמי השכירות מסתכם בסכום של 10,200 ₪, בנוסף נגרמה לתובעים עוגמת נפש בסכום של 5,000 ₪ וביחד עם שכ"ט המהנדס בסכום של 1,955 ₪ עומדת התביעה על סך של 30,335 ₪.

ד. לכן מבקשים התובעים לקבל התביעה במלואה ולחייב הנתבע בסכום התביעה בצירוף הוצאות משפט.

2. א. הנתבע טען כי המקור לרטיבות בדירת התובעים אינו מדירתו אלא משני גורמים מצטברים; האחד, תוספות בנייה שבנו התובעים בצורה חובבנית וללא התר בניה כחוק, והשני, ליקויי בנייה הקיימים בבניין כולו ושני גורמים אלו אינם באחריותו.

ב. לכן לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה נגדו ולחייב התובעת בהוצאות משפט.

3. כל אחד מהצדדים הסתמך על חוות דעת מומחה של מהנדס בניין התומכת בעמדתו.

4. ביום 19.05.11, התקיים דיון בפני כב' השופטת פליגלמן (שפרשה בינתיים לגמלאות והתיק עבר לטיפולי) וכך מתועדת הישיבה בפרוטוקול:

"ב"כ הצדדים: בשים לב לחוות הדעת הקוטביות בתיק זה, אנו מקבלים את הצעת ביהמ"ש לפיה ימונה מומחה מטעם ביהמ"ש לבדיקת המחלוקת שבין הצדדים והסיבה לנזקי הרטיבות.

חוות דעתו של המומחה תהא מכרעת. הצדדים יהיו רשאים להמציא למומחה את כל החומר לרבות תצהירי עדות ראשית וחוות דעת המומחים מטעמם.

בהסכמה, אני ממנה את המומחה יצחק ברמן...

הצדדים יפנו למומחה ישירות וימציאו לו את כל החומר כאמור..."

המומחה שנקבע הוחלף, לאור בקשת הצדדים, וביום 05.07.11 מינתה כב' השופטת פליגלמן את המהנדס אלפרד אירני כמומחה מוסכם מטעם ביהמ"ש.

5. המחלוקת בין התובעים לנתבע הינה מהו מקור נזילת המים לדירת התובעים, האם המים חדרו מדירת הנתבע, כטענת התובעים או שהאחריות של נזקי הרטיבות נופלת על שכם התובעים עצמם ו/או ועד הבניין על שאינו מתחזק כראוי את הבניין, כטענת הנתבע.

חוות דעתו של המומחה המוסכם מטעם ביהמ"ש:

6. א. מומחה ביהמ"ש קיבל מהצדדים את החומר שמסרו לו וערך ביקור בשתי הדירות ביום 04.09.11 בנוכחות התובעת ילנה בויאן והמהנדס מטעמה וכן בנוכחות הנתבע וביום 04.10.11 נתן את חוות דעתו.

ב. המומחה מצא כי בקירות ביתם של התובעים יש סימני רטיבות קשים גם בקירות הפנימיים וגם בקירות ההיקפיים המהווים קירות החוץ של המבנה, אולם לא מצא סימני רטיבות בתקרות.

ג. המומחה קובע כי המוקד לרטיבות בקירות דירת התובעים נובע מנזילת צינור מים שמזין את מכונת הכביסה בדירת התובעים, מחוסר תחזוקה שוטפת נאותה ברכוש המשותף של הבניין ומחוסר תיקוני סדקים בקירות החיצוניים של הדירה שגורמים לחדירת מי גשם בעונת החורף.

ד. לגבי טענת הנזילות מדירת הנתבע, מצא המומחה ע"פ מסמכים שקיבל כי היתה תביעה קודמת של התובעים נגד בעלי הדירה שמעליהם שקדמו לנתבע (אין מחלוקת בתיק כי הנתבע רכש את הדירה ב- 05.02.07), וכי תביעה זו הסתיימה בפשרה ביום 14.03.2007.

לכן, קובע המומחה כי: "סביר להניח שעדיין קיימת חדירת רטיבות מזערית חלקית, מקומת הדירה ו/או המרפסת שבקומה מעל (דירת מר נגר, לשעבר).

אוסיף ואומר, כי הטענות בדבר הרטיבות, העיבוי וקילופי הטייח שהיו קיימים בשנים 2008 ו-2009 הותירו את חותמם לנזק שנגרם לדירה בקומת הקרקע, ולפיכך אני רואה אחריות שחלה על הנתבע והשתתפות בתיקוני קילופי טייח קיימים וסיוד הדירה, וזאת למרות שהדייר מוסר כי הוא ביצע תיקוני איטום נדרשים בדירתו".

ה. המומחה אמד את עלות התיקון ביחס לאחריות כדלקמן:

"סיוד כללי של הדירה (משוער) 3,500 ₪

האמור בסעיף 8.3 יהיה:

20% באחריות ועד הבניין

40% באחריות התובעת

40% באחריות הנתבע הדייר בקומה א'

סה"כ 100%

יש להוסיף מע"מ לסכומים האמורים לעיל".

דהיינו, על פי קביעת מומחה ביהמ"ש, הנתבע אחראי לנזק בסכום של 1,400 ₪ פלוס מע"מ.

חקירת המומחה בביהמ"ש:

7. א. המומחה זומן לבקשת התובעים לחקירה נגדית.

ב. מחקירת המומחה עלה כי הוא קיבל מהתובעים רק את חוות הדעת של המומחה מטעמם מספטמבר 2009 ולא קיבל את חוות דעתו מאפריל 2008. עוד עלה מהחקירה כי התובעים לא מסרו למומחה ביהמ"ש, בשום שלב את תמונות הצבע שהיוו חלק בלתי נפרד מחוות דעת המומחה מטעמם וחוות הדעת נמסרה עם תמונות בשחור לבן.

ג. גם בחקירה הנגדית לא היו ברשותם של התובעים תמונות צבע הקשורות לחוות דעת המהנדס מטעמם.

8. המומחה נחקר ארוכות ע"י ב"כ התובעים לגבי קביעתו כי לא מצא סימני רטיבות מדירת הנתבע, וכך זה מופיע בפרוטוקול:

ש. כשאתה רואה בחוות דעת של התובעת, והוא כותב שבתקרה ובקירות המטבח קיימים רטיבות וסדקים כתוצאה מאי אטימות מלמעלה, לזה התייחסת?

ת. אני בחוות דעת שלי ביקרתי וראיתי את הממצאים שעמדו לפני והדגשתי שלא מצאתי רטיבות בתקרה, מצאתי רטיבות בקירות עד גובה 1.60 מ' ולא מהתקרה מסיבה שהיתה נזילה מצינור של הכניסה שהשפריץ בצורה מסיבית ועל כך גם מסרה לי הדיירת באותו מקום. לגבי התקרה, לא היתה רטיבות ולא גם בקיר שצמוד לתקרה... בחוות דעת שלי ציינתי שבדקתי את כל התקרה של הדירה של התובעת ולא מצאתי רטיבות, לא עובש ולא קילופים. אני הייתי בספטמבר 2011.

המומחה נשאל על ידי, והשיב:

"אם הייתה רטיבות ממשית מלמעלה למטה, היא משאירה סימן.

ש. גם אחרי שנה שנתיים?

ת. רטיבות, כשהיא זורמת מלמעלה, היא משאירה סימנים אלא אם תיקנו או סיידו את התקרה.

ש. כשהיית במקום שהם אומרים שהיתה רטיבות, הם סיידו?

ת. אני לא שמתי לב אם סיידו, אבל ראיתי תקרה נקייה ואין בה לא עובש ולא קילופים".

בהמשך החקירה הנגדית, השיב המומחה:

"בוודאי שאם מתקנים אז רואים צבע חדש אבל זה לא המקרה כאן, מה שראית ציינתי... לא ראיתי רטיבות והממצאים שלי נרשמו... אני ציינתי בחוות דעת שיש הרבה רטיבות בקירות עד גובה של 1.6 ס"מ ולמה רואים את זה- כי זה רטוב".

המומחה שלל את האפשרות כי ארונות המטבח נפגעו מחלחול מים מלמעלה. בחוות דעתו ציין בסעיף 4.7 כי: "בארון המטבח, בחלק העליון יש 4 מדפים שיש בהם קילופי פורמאיקה בקצוות. התופעה הינה כתוצאה מלחות במקום, יש לתקן".

המומחה נחקר על כך והסביר: "כל ארון שמאחסנים בו, אם יש בסביבה רטיבות, הפורמאיקה מתחילה להיפתח. אם זה היה מהתקרה, אז כל הפורמאיקה בארונות היתה הולכת".

המומחה נחקר לגבי הסעיף שבו הטיל אחריות על הנתבע (סעיף 6.4 לחוות דעתו) והסביר כי: "כתבתי את זה על מנת לעשות מלאכתי נאמנה, עד הסוף, כי כשאתה בא אחרי תקופה מסוימת יכול להיות שיש ולפיכך ציינתי גם תשלום מטעם הנתבע כדי לפצות את הסעיף הזה".

טענות ב"כ התובעים:

ב"כ התובעים טען כי מומחה ביהמ"ש טעה בחוות דעתו, וזאת משום שחוות דעתו ניתנה על סמך ביקור בנכס למעלה משנתיים מאירוע הנזילה ולאחר שהנזקים תוקנו. בנוסף, בפני המומחה לא היו בזמן עריכת חוות דעתו תמונות בצבע מקוריות שצולמו ע"י מומחה התובעים בזמן אמת.

לכן, מרגע שהסתיימה חקירתו הנגדית של מומחה ביהמ"ש, ביקשו התובעים באמצעות בא כוחם הבקשות הבאות:

1. לאפשר לתובעת 1 להעיד ולשכנע את ביהמ"ש כי חוות דעתו של המומחה מטעמה עדיפה על פני זו של מומחה ביהמ"ש.

2. לקבל את חוות דעתו של מומחה התובעים במקור עם תמונות צבע ולאפשר העדתו בביהמ"ש.

3. שמומחה ביהמ"ש ייתן חוות דעת משלימה לאחר עיון בחוות הדעת מהמקורית בצבעים אשר לא עמדה לנגד עיניו גם לא בחקירתו הנגדית, והזמנתו לחקירה חוזרת.

4. שביהמ"ש יקבל תמונות צבע ויתרשם מהן כי מומחה בימה"ש טעה וכי חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים עדיפה על זו של מומחה ביהמ"ש.

דיון:

כל בקשותיו של ב"כ התובעים נדחו.

ואלה הנימוקים:

1. הבקשות נוגדות את ההסדר בתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, (להלן: "התקנות") הנושאת את הכותרת "מומחה מטעם בית המשפט".

א. תקנה 130 (ג) קובעת כדלקמן:

"מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע ביהמ"ש או הרשם אחרת:

(1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין;

(2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראייה"

ב. מכאן, לאור הסכמת הצדדים למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, רואים את חוות דעת מומחה התובעת כאילו לא התקבלו כלל.

ג. ברור שצד שאינו מרוצה מחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, אינו יכול להפר את ההסכמה הדיונית אליה הגיע, ולהחזיר את הגלגל אחורה ולבקש מביהמ"ש שינהג כאילו לא התקבלה הסכמה, וחמור מכך- שביהמ"ש ישים את עצמו במקום מומחה בשאלה של מומחיות ויקבע קביעות שבמומחיות בהתאם לעדות התובעת, עדות מומחה התובעת ותמונות הנזק הצבעוניות של התובעת. במקרה הנדון, מומחה ביהמ"ש מונה בהסכמת הצדדים מאחר וחוות הדעת שעליהן הסתמכו הצדדים היו קוטביות. מה ההיגיון שביהמ"ש יבטל במחי יד אחת את חוות דעתו של מומחה בימה"ש שמונה כאמור בהסכמת הצדדים ויעדיף באופן חד צדדי את חוות דעת מומחה התובעים.

2. הבקשות נוגדות את סדרי הדין ואת הנוהל הרגיל שבו מתנהל משפט ונוגדות את האינטרס הציבורי.

א. במקרה הנדון, מומחה ביהמ"ש נתן חוות דעת לאחר שקיבל משני הצדדים את המסמכים שהוגשו לו, ולאחר שביקר במקום בנוכחות התובעת, המהנדס מטעמה והנתבע. בנוסף, המומחה זומן לבימה"ש ונחקר נגדית ע"י ב"כ התובעים בלבד וזאת מאחר שב"כ הנתבע ויתר על חקירה.

ב. לא יתכן שצד אשר לא מרוצה מתוצאה מסוימת אליה הגיע בשלב מסוים של המשפט, יבקש להחזיר את הגלגל אחורה ושהמומחה יקבל שוב מסמכים, הפעם בצורה מתוקנת, שוב יבקר בנכס בנוכחות הצדדים ושוב יערוך חוות דעת ושוב ייחקר בבית משפט. כל שלב שמסתיים בבית משפט הינו סוף פסוק בערכאה הנדונה אלא במקרים חריגים ביותר, וזה לא המקרה. הדבר נוגד את האינטרס הציבורי, כיוון שלא ניתן לנהל כך משפטים והדבר נוגד גם את האינטרס של הצד השני ושומה על ביהמ"ש לתת את הדעת גם על שמירת האינטרס של הצד השני.

ג. כל האמור לעיל מודגש ביתר שאת לאור העובדה שלמעשה מה שעומד בבסיס הבקשות הוא מחדל התובעים. כב' השופטת פליגלמן ציינה פעמיים בהחלטתה כי על הצדדים להעביר למומחה ביהמ"ש את כל החומר שבידם.

התובעים התרשלו ולא העבירו למומחה בימה"ש את חוות דעת המומחה מטעמם הראשונה, וכן לא העבירו למומחה תמונות צבע של חוות הדעת השנייה. הייתה לתובעים הזדמנות נוספת להראות למומחה בימה"ש את שתי חוות הדעת ואת תמונות הצבע כאשר המומחה ביקר במקום, ובמקום היתה נוכחת גם תובעת 1 וגם המומחה מטעמה. היתה אפשרות לתובעים להביא את חוות הדעת המקורית עם תמונות צבע כאשר הזמינו את מומחה ביהמ"ש, לחקירה נגדית, ושוב מתוך מחדל – הם לא עשו כן. לכן, אין להם אלא להלין על עצמם.

ד. אני דוחה על הסף כל טענה שביהמ"ש היה אמור לדאוג לכך שמומחה בימה"ש יקבל תמונות צבע או שביהמ"ש היה אמור לדאוג שבדיון אליו הוזמן מומחה בימה"ש יהיו תמונות צבע בפניו. כפי שצוין, התקנות קובעות כי מרגע שמונה מומחה ביהמ"ש בהסכמה, "יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינו המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראייה". מכאן שביהמ"ש אינו יכול לשלוח תמונות צבע או להמציא תמונות כאלה בדיון אשר הדין קובע שאינן בפניו. היתה זו חובתם של התובעים, ואם התרשלו – אין להם אלא להלין על עצמם.

3. לגבי הטענה כי מומחה ביהמ"ש ביקר בנכס שלא בזמן אמת ולכן לא יכול היה להתרשם מהנזקים, מאחר והנזקים תוקנו;

א. במקרה זה, ההחלטה של כב' השופטת פליגלמן למנות מומחה מטעם ביהמ"ש בהסכמת הצדדים, היתה ביום 19.05.11, ההחלטה למנות את המהנדס אלפרד אירני ניתנה ביום 05.07.11 והביקור במקום נערך ביום 04.09.11. התובעים לא העלו בישיבת המינוי כל הסתייגות ו/או טענה כי ישנה בעיה במינוי מומחה מוסכם מטעם ביהמ"ש וזאת לאור העובדה שהליקויים תוקנו.

ב. התובעים יכלו באותו שלב להתנגד למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, ובמקרה כזה היה מתמנה מומחה מטעם ביהמ"ש, אולם היתה עומדת עדיין בפני התובעים הזכות המלאה להודיע וזאת בהתאם לתקנה 130 (ב) לתקנות, על רצונם כי המומחה מטעמם יעיד בפני ביהמ"ש בנוסף למומחה בית המשפט. התובעים לא העלו כל הסתייגות בזמן המינוי. בנוסף, התובעים יכלו בזמן הביקור של מומחה ביהמ"ש בדירתם להצביע בפניו על המקומות שתוקנו ולהראות לו קבלות המעידות על התיקון. התובעים לא עשו זאת.

ג. התובעים העלו לראשונה את הטענה כי אין לסמוך על בדיקה שנעשית שנתיים לאחר הנזילות, רק לאחר שמומחה בימה"ש נתן חוות דעת שנוגדת את עמדתם. בנוסף, טוענים התובעים כי המומחה של ביהמ"ש אינו יכול להגיע לחקר האמת מאחר ונוסף על כך שהוא בא לנכס בשלב מאוחר, לא עמדו בפניו תמונות צבעוניות מזמן אמת. ציינתי כבר כי המחדל לאי המצאת תמונות צבע למומחה בימה"ש הינו על שכם התובעים עצמם, והם אינם יכולים לטעון מאומה בגין מחדל זה ולכן אינני מקבל את טענתם זו של התובעים.

4. טענה אחת שנטענה ע"י ב"כ התובעים ראויה לדיון רציני, וזו הטענה שגם כאשר מתמנה מומחה מטעם ביהמ"ש, הרי שחוות דעתו אינה מתקבלת באופן אוטומטי. אכן, במקרה הנדון ובהתאם לתקנה 130 א' לתקנות, ברגע שהתובעים ביקשו לחקור את מומחה ביהמ"ש בחקירה נגדית, הוא זומן לחקירה נגדית.

בדיון שהתקיים, מומחה ביהמ"ש נחקר ארוכות לגבי מסקנותיו. אמנם התובעים לא השכילו להציג בפני המומחה תמונות צבע, אך ציינתי כבר כי כל טענה בעניין זה - יש לדחות ועליהם להפנות את הטענות לעצמם.

מומחה ביהמ"ש השיב לשאלות שנשאל וענה באופן ברור וקוהרנטי והגעתי למסקנה כי המומחה בחן הן את דירתו של הנתבע והן את דירת התובעים באופן מקצועי ובאופן יסודי, וכי ניתן לסמוך על חוות דעתו זו.

5. לאור כל האמור לעיל, אני מאמץ את קביעתו של מומחה בימה"ש ומחייב את הנתבע לשלם לתובעים סכום של 1,400 ₪ בצירוף מע"מ, כאשר לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים שכ"ט והוצאות בסכום כולל של 700 ₪, כאשר לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. סכום ההוצאות ושכ"ט נקבע על ידי כאשר אני לוקח בחשבון את גובה התביעה בראשיתה ואת הסכום שנפסק לבסוף.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אב תשע"ג, 14 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

הוקלד ע"י ס. אורלי