בפניי בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

1. העובדות הצריכות לענין

בחודש אפריל שנת 2009 הוגש כנגד המבקש ושלושה אחרים כתב אישום בגין עבירות ביצוע עבודות בניה ושימוש ללא היתר, בסטייה מתכנית מתאר וזאת בהתייחס לבניית גדר פח באורך של 250 מטר ובגובה של 2.2 מטר; הצבת 5 מכולות בשטח של 125 מ"ר המשמשות לאחסון; ויציקת משטח בטון בשטח של 240 מ"ר באופן שהמקום משמש כבית מלאכה לייצור מבנים יבילים, כולם נבנו בקרקע שייעודה חקלאי (להלן: "המבנים").

תחילה כפרו המבקשים במיוחס להם , אולם עוד בטרם נשמעו ראיות בתיק, חזרו בהם מהכפירה, הודו בעובדות כתב האישום והורשעו על פי הודאתם.

לאחר דחיות מספר, נגזר דינם של המבקש והאחרים ביום 5.9.12 ובין היתר הוטל עליהם להרוס את המבנים תוך 12 חודשים - לאמור, עד ליום 5.9.13, אלא אם יהיה למבנים היתר. כן נאסר עליהם לעשות שימוש במבנים, באופן מיידי.

2. טענות הצדדים

המבקש טוען כי זכותו במקרקעין מושא הצו היא זכות קניינית, כי הוא והאחרים הגישו למשיבה בקשה להכשרת המבנים וקיימים סיכויים סבירים כי הבקשה תתקבל ועל כן יהא צודק להאריך המועד לביצוע הצו.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי יש לדחותה הן בשל אי עמידה בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק) והן לגופו של ענין, שכן הכשרת המבנים אינה נראית באופק.

3. דיון

כבר עתה ייאמר כי דין הבקשה להידחות, הן מטעמים של פרוצדורה והן מטעמי מהות.

בקשת המבקשים אינה עומדת בתנאי סעיפים 2(א), 2(ב) ו-3 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט 2008 (להלן : "התקנות").

סעיף 6 לתקנות קובע כהאי לישנא:

" בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

כפי שיפורט להלן, לא מצאתי נימוקים מיוחדים לתמוך דיון בבקשה דנן ואך משום כך יש כדי לדחות את הבקשה על הסף.

יחד עם זאת, אתייחס לבקשה גם לגופו של עניין -

כל שנטען בבקשה הוא כי המבקשים הגישו למשיבה בקשה להיתר ובקשה להיתר שימוש חורג וכי "קיימים סיכויים סבירים כי הבקשה תתקבל". הא ותו לא.

המבקשים צרפו לבקשה את העמוד הראשון לבקשה לשימוש חורג, ממנו נלמד כי הבקשה הוגשה למועצה המקומית ולא למשיבה, וגם זאת נעשה אך ביום 13.8.13, קרי, כשלושה שבועות טרם כניסת צו ההריסה לתוקף.

המבקש לא צירף את העתק הבקשה ולא פירט הפעולות שננקטו, אם בכלל, לשינוי ייעוד הקרקע.

כך גם תצהירו של המבקש 1 ותצהיר המהנדס, מר צבי קרבי, הינם תצהירים לקוניים הנעדרים את הפירוט המינימאלי הנדרש.

הטעם העיקרי למתן ארכה לביצועו של צו הריסה, כפי שהובא בפסיקה, הוא כאשר רישיון הבניה נמצא בהישג יד ורק עיכוב פורמאלי מעכב את הכשרת המבנה (ראו לעניין זה רע"פ 3146/07 ג'דיר נ' מדינת ישראל הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (ניתן ביום 12.4.07)), או על מנת למנוע תוצאות קשות ובלתי צודקות, אם למשל "יש סיכוי כי המבנה יזכה בהכשר תוך זמן קצר" (ראה לעניין זה רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "אונו", (ניתן ביום 7.1.02)) .

בענייננו, עינינו הרואות, כי בחלוף כמעט מלוא התקופה במסגרתה ניתנה למבקשים האפשרות להכשיר את הבניה, מאום לא נעשה. אין בהגשת בקשה לשימוש חורג כשבועיים בטרם נכנס צו ההריסה לתוקפו כדי ליתן אורכה לביצוע הצו.

כי כך, ובהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה באשר לעיכוב ביצוע צו הריסה שיפוטי (ראה גם ע"פ 6720/06 דהרי נ' מ"י (ניתן ביום 22.8.06) וע"פ 4650/08 ברנס ג'וליה נ' מ"י (ניתן ביום 19.6.08)), הריני דוחה הבקשה.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ₪.

המזכירות תשלח לצדדים העתק ההחלטה.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ד, 02 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.