1. התובע, יליד 23.5.1979, הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו כתוצאה מתאונת עבודה אשר ארעה ביום 3.2.2002, עת עבד אצל הנתבעת 1 המבוטחת על ידי הנתבעת 2. אין מחלוקת כי התובע נפגע בכף ידו הימנית בתאונה הנדונה.

2. אין מחלוקת בין הצדדים בדבר התרחשותה של התאונה. המחלוקות הינן בשאלת האחריות להתרחשותה של התאונה ובשאלת גובה הנזק.

3. ראשית ההליכים בין הצדדים בתביעה אשר הוגשה בבית המשפט השלום בנצרת ת.א. 5383/02. שם הגיש התובע תביעה לפיצוי בגין נזקיו באותה תאונה. יוער כי במסגרת אותם הליכים הגישו הצדדים חוות דעת מטעמם ומונה מומחה מטעם בית המשפט, אורטופד, פרופ' צינמן, אשר אף נחקר בישיבת בית המשפט בנצרת, מיום 25.6.06 אודות חוות דעתו.

4. ההליכים בבית המשפט בנצרת נפסקו ביום 3.7.07, אז הודיע ב"כ התובע כי התובע עבר ניתוח והוא אמור לעבור ניתוח נוסף ולפיכך מבקש הוא את הפסקת התובענה. הנתבעת הסכימה ובאי כוח הצדדים הגיעו לידי הסכמה על פיה התיק יחודש מן השלב אליו הגיעו כעת כאשר כל המסמכים המצויים עד אותו שלב בתיק הינם חלק מן התביעה לכשתתחדש. התביעה התחדשה בבית משפט זה.

5. לאחר חידוש התובענה, הועמד התובע לבדיקה נוספת ועריכת חוות דעת נוספת של פרופ' צינמן, אשר הגיש חוות דעתו השנייה.

6. הצדדים הגישו תחשיבי נזק לצורך קבלת הצעת בית המשפט לפשרה, אולם פשרה לא הסתייעה. הוגשו תצהירי עדות ראשית של הצדדים, מטעם התובע הוגש תצהירו והוא נחקר בחקירה נגדית. מטעם הנתבעות הוגשו תצהיריהם של בעל העסק ושל בנו אשר עבד עם התובע אותה עת. מתצהירי הנתבעת לא התייצבו לישיבת הראיות על אף שזומנו. הצדדים הגיעו להסכמה על פיה ויתר ב"כ התובע על חקירתם מבלי לגרוע מכל טענה לשו כנגד עדות שמועה או סברה וכן מבלי שאי חקירתם יהווה הודאה בתוכן תצהירם. נשמעו ראיות והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה, תוך הפנייה לתחשיבי הנזק.

שאלת האחריות

7. נסיבות התרחשותה של התאונה כמעט ואינן שנויות במחלוקת.

התובע עבד כמפעיל ציוד קידוח. העבודה נעשית על ידי שנים העובדים יחד. האחד, במקרה זה התובע, עומד ליד המקדח ואילו השני נמצא במרחק מה, במתקן ממנו הוא מפעיל את המקדח. יש ביניהם קשר עין. התובע עסק בהחלפת מוט המקדח. במהלך תהליך ההחלפה עליו לבצע פעולות שונות בעזרת ידיו במכונת הקידוח עצמה. על מפעיל המכונה להפעיל את המקדח רק כאשר ידיו של התובע נמצאות בחוץ.

אין מחלוקת כי ידו של התובע נפגעה שעה בה הופעלה מכונת הקידוח מבלי שהתובע הזיז את ידיו.

(ראה לעניין זה תצהירי עדי הנתבעות וכן עדותו של התובע בבית המשפט).

8. המחלוקת בין הצדדים הינה מי הוא הנושא באחריות למקרה. התובע טוען כי מר דגים דגים, אשר הפעיל את המכונה באותה העת, הפעילה מבלי שהוא סימן לו כי הוציא את ידיו. לעומתו טוען מר דגים דגים בתצהירו כי התובע הורה לו להפעיל את המכונה בשעה בה ידיו היו במקום, בסמיכות למוט הקידוח (תצהירו סעיף 3ב).

9. הנני מוצאת כי יש להשית אחריות מלאה להתרחשותה של התאונה על הנתבעת. על פי גרסת התובע הרי שהסימן למפעיל המכונה כי ניתן להפעיל את המכונה וידיו של העובד בחוץ הינו כי הוא מתרחק מן המקום. התובע העיד-

"ש. איך אתה מסמן לו שהוא יכול להוריד בלי שתיפגע?

ת. אני מתרחק ואז הוא עושה את העבודה. בזמן העבודה יוצא ממנה אבק ולכלוך.

ש. המפעיל יכול לראות אותך?

ת. כשאני מתרחק ממנו מותר להפעיל וכשאני לידו אסור לו. הוא רואה את הידיים שלי. "

(פרוטוקול עמ' 24 ש' ש' 31- עמ' 25 ש' 2)

10. ראשית, מבכרת אני את עדותו של התובע לעניין זה על פני גרסתו של מר דגים בתצהירו. התובע מבהיר כי כלל לא ניתן לעמוד ליד המקדחה כשהיא עובדת שכן, עולה עננן של אבק כה רב. כך, שברי הוא כי התובע יתרחק מן המקום שעה בה על המפעיל להפעיל את המקדחה. לא הגיוני הוא כי יישאר במקום שעה בה הוא מסמן למפעיל להפעיל את המקדחה.

11. גם אם לא נסוג התובע לאחור, הרי שלא הוכח לפני כי התובע סימן למר דגים להפעיל את המכונה. שכן, מר דגים טוען בתצהירו כי התובע סימן לו, אך אינו מפרט ואינו מציין מהו הסימן האמור.

12. היה ואקבל גרסת מר דגים כי התובע אכן סימן לו להפעיל את המכונה על אף שלא התרחק מן המקום, הרי שהנתבעת נושאת באחריות להתרחשותה של התאונה, כאשר אין נהלים ברורים באשר לטיב הסימן שעל התובע לסמן למפעיל המכונה. וגם אם היה וקיים סימן אשר כזה, אשר כאמור דבר קיומו לא הוכח, הרי שהוכח לפני, ודי לכך בעצם התרחשותה של התאונה, כי אין די בסימן וכי יש לוודא כי התובע התרחק מן המקדח. ברי הוא כי גם אם היה סימן, הרי שמר דגים הפעיל את המקדח מבלי שהתובע התרחק מן המקום. אין אלו סדרי עבודה ונהלי עבודה תקינים.

13. במצב דברים זה, נושאת הנתבעת באחריות מלאה להתרחשותה של התאונה. שכן, התאונה התרחשה או בשל טעות של מר דגים או בשל נהלי עבודה לא מתאימים.

שעור נכותו של התובע

14. התובע נפגע בתאונה ביום 3.2.02. מומחה רפואי בתחום הרפואה האורטופדית, מטעמו, ד"ר משה דניאל, ערך חוות דעתו ביום 15.6.03, על פיה התובע נפגע בידו הימנית הדומיננטית באצבעות 3,4,5. נגרם חתך בבסיס אצבעות 4,5 עם שבר פתוח באצבע 5. לשיטתו לתובע נותרה נכות בגין צלקת כואבת – 10% נכות, בגין מצבה של אצבע 5- 5% נכות ובגין חוסר תחושה אצבע 5 גם כן 5% נכות. סך הכל נכות משוקללת של 18.7%, על פי מומחה התובע.

15. ביום 27.2.04, נערכה חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעות, ד"ר קליגמן מרדכי. על פי חוות דעתו לא נותרה צלקת רגישה או מכערת. כמו כן התרשם מחוסר שיתוף פעולה של התובע בזמן הבדיקה וכי הממצאים הקליניים אינם תואמים אנטומית את אזור החבלה. לשיטתו נותרו לתובע 5% נכות בגין קשיון נוח של אצבע 5.

16. התובע נבדק על ידי ועדה רפואית ליד המל"ל. ועדה זו קבעה כי כל פי חוות דעתה נותרו לתבוע 5% נכות בגין הקשיון של אצבע 5.

17. עוד במסגרת הדיון בבית משפט השלום בנצרת בת.א. 5382/02 מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט פרופ' צינמן בתחום הרפואה האורטופדית. בחוות דעתו מעריך הוא כי לתובע נותרה נכות בשעור של 5% נכות בגין הצלקות בלבד.

18. התובע עבר ניתוחים שונים ועם חידוש ההליכים לאחר שעבר ניתוח נוסף נערכה בשנת 2011 חוות דעת רפואית נוספת. בחוות דעת זו פרופ' צינמן מציין כי כעת נוספה נכות נוספת בשעור של 5% בגין הגבלה קלה בכיפוף המרפק הבין גלילי המרוחק באצבע 5.

19. יש לציין כי המומחה פרופ' צינמן נחקר אודות חוות דעתו בפני בית המשפט בנצרת, טרם עריכת חוות דעתו השנייה. המומחה לא שינה מעמדתו. המומחה העלה השערה כי המגבלות להן טוען התובע מקורן בתחום הנפשי. התובע לא הגיש חוות דעת רפואית בתחום הנפשי ולא הוכחה נכות בתחום רפואי זה.

20. בזמן עדותו, התובע הציג את ידו ונרשמה הערתי כי הוא מחזיק את אצבעות 3-5 של ידו הימנית מכופפות (פרוטוקול עמ' 18 ש' 32). בקשתיו לפתוח את שתי כפות ידיו, הוא הדגים פתיחה חלקית של כף יד ימין. בעדותו טען כי שלושת האצבעות כל הזמן מכופפות (פרוטוקול עמ' 18 ש' 29-30), לדבריו "שלושת האצבעות כל הזמן כואבות לי. אצבע 2, כשאני מכופף אותה היא נוגעת באצבע מס' 3. יש לי כאבים בכל האצבעות ויש לי קרע בכף היד. אני מצביע על צלקת." (פרוטוקול עמ' 19 ש' 13-14). לדבריו נוח לו יותר להחזיק את האצבעות מכופפות וביום יום הן מכופפות. (פרוטוקול עמ' 19 ש' 22 עד הסוף). הוא מציין כי הוא מתפרנס מנהיגה כנהג הסעות. לדבריו במצבו זה של אצבעות מכופפות הוא מצליח לנהוג, למשל את מעצור היד הוא מרים עם שתי אצבעות. (פרוטוקול עמ' 20 ש' 1-9). לדבריו הבעיה בשלושת האצבעות החלה עוד ביום התאונה (פרוטוקול עמ' 20 ש' 10-11).

21. רופאיו אשר טיפלו בו לאורך השנים, גם כן התרשמו כי לא קיימת מגבלה אובייקטיבית המתבססת על ממצאים רפואיים לתנועת אצבעות 3-4 וכי תנועת אצבע 5 מוגבלת רק במעט. אכן תלונות על מגבלות קשה בשלושת האצבעות מופיעות ברישום המכון הפיזיוטרפי , תעודה מיום 8.6.02 כארבעה חודשים לאחר התאונה. אולם כשבועיים וחצי לאחר מכן מהמכון לריפוי בעיסוק נרשם כי הוא מצליח לישר את האצבעות באופן אקטיבי מלא ומרצון. אך עדין קיימת מגבלה ביישור האקטיבי. באשר לכיפוף קיימת בעיה של הצלבה של אצבעות. באישור רופאי מיום 9.5.05 מציין האורטופד המטפל כי קיימת רכיבה של אצבע 5 על שאר האצבעות ניתן באופן פסיבי לישר את האצבעות. בתעודה רפואית של ד"ר דריפוס אורטופד מיום 31.7.05 הוא מציין כי עמדת הכיפוף של האצבעות הינה על פי התרשמותו רצונית. בתעודה של אותו רופא מיום 7.8.05 הוא מציין כי אין שינוי והוא ממליץ לבצע את הניתוח המשחזר של אצבע 5 בבית החולים פוריה בית החולים שהסכים לבצעו. התובע עבר ניתוח בהתאם. לאחר הניתוח הופנה לריפוי בעיסוק. בתעודת הריפוי בעיסוק מיום 22.5.07 נרשם כי בשימוש ספונטני התובע מצליח ללוש יפה בצק ולאחוז בחפצים בגדלים שונים. כשמפסיק לעבוד האצבעות חוזרות למצב של כיפוף. בסיכום מציינת המרפאה "מתפקד יפה עם היד ומסוגל להשתמש בה בצורה טובה." בתעודה רפואית של ד"ר אמג'ד גנאים אורטופד מיום 18.8.07 הוא מציין כי קיים יישור כמעט מלא של כל האצבעות. אך הכיפוף לא מלא. כך גם בתעודות רפואיות מאוחרות יותר.

22. בחוות דעתו של ד"ר צינמן הראשונה מיום 11.11.04 הוא מציין כי התובע התלונן בפניו כי האצבעות כלל אינן מתיישרות והחזיק את כף היד בקפיצה מוחלטת ובכח רב ללא תנועה כלל. לאחר שכנוע וגילוי אמפטיה ניתן היה להשיג יישור מלא של שלושת האצבעות. עוד מציין הוא כי הפנה את התובע לעריכת צילומי רנטגן וביקש ממכון הרנטגן כי הצילומים יערכו בכיפוף וביישור. הצילומים נערכו ללא קושי בעמדות אלו וקיימת ראיה רנטגנית ליישור. יתרה מכך, לא נמצאו ממצאים רנטגניים המעידים על שינויים מבני המפרקיים כתוצאה מהחזקה קבועה של האצבעות בכיפוף. לסיכום מציין המומחה כי לטעמו סביר יותר כי מדובר בתלונות הנובעות משאיפה לרווח משני.

23. שמעתי את עדותו של התובע בפני והתרשמתי מידו. כמו כן בחנתי דבריו אל מול דברי המומחים הרפואיים והתעודות הרפואיות. לא מצאתי כי התובע הצליח להניח בפני תשתית רפואית לטענותיו למגבלותיו החורגות מאלו אשר הכיר בהן המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' צינמן ואשר העניק לו 5% +5% נכות סך הכל 7.5% נכות משוקללת.

לפיכך יש לקבוע כי הוכח לפני כי נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה הנדונה הינה בשעור של 7.5% נכות רפואית.

24. באשר לנכות התפקודית לא מצאתי כי שעורה עולה על הנכות הרפואית. התובע כאמור נוהג תוך שימוש בידו הימנית. לא נמצאה הצדקה רפואית לתפקודו החלקי עם היד. לפיכך מוצאת אני כי יש להכיר ב- 5% נכות תפקודית בלבד, שאינה הנכות בגין הצלקות. גם כך כפי שאפרט בהמשך איני מוצאת כי כל הנכות הזו אכן משפיעה על יכולת השתכרותו.

25. באשר לאפשרויות התעסוקה שלו כנהג הוא העיד כדלהלן-

"ש. הודעת למשרד הרישוי על הבעיה

ת. כן.

ש. הם בדקו אותך?

ת. כן. הם בדקו אותי ואישרו לי להמשיך לנהוג. נראה לך שאני כל כך נכה? זה מה שקרה לי בחיים שלי."

(פרוטוקול עמ' 20 ש' 19-23).

התובע מעיד כי הוא עובד כנהג באופן חלקי וכי לא חיפש עבודה בהיקף רחב יותר שכן "זה נוח לי איפה שאני עובד." (פרוטוקול עמ' 21 ש' 17). על פי תצהיר עדותו הראשית במשך חמש שנים לאחר התאונה הוא לא עבד וחזר לעבוד רק בשנת 2007 שכן הוריו הפסיקו לתמוך בו (פרוטוקול עמ' 22 ש' 30).

26. אוסיף כי לא הוכח לפני כי קיימת מניעה בפני התובע לשוב לעבודה בה עבד אצל מעביד זה או אחר. המגבלה היחידה שהוכחה היא מגבלת תנועה באצבע מס. 5.

27. לפני התאונה השתכר התובע תמורת עבודתו אצל הנתבעת שכר חודשי ממוצע של 5,600 ₪ ברוטו וזאת על פי שכר רבע שנתי על פי תעודת המל"ל.

כאב וסבל

28. התובע סובל כאמור מנכות משוקללת בשעור של 7.5% כתוצאה מן התאונה. הוא אושפז לאחר התאונה 4 ימים ולאחר שני ניתוחים נוספים 3 ימים בכל פעם.

סך הכל בגין כאב וסבל פיצוי בסך של 40,000 ₪.

הפסד השתכרות בעבר

29. התובע עבר שלושה ניתוחים. לאחר התאונה (מיום 3.2.02) אושרה לו תקופת אי כושר ולאחריה נכויות זמניות אשר הסתיימו ביום 1.3.03. יש לציין כי מיום 1.11.02 נכותו הזמנית הועמדה על שעור של 5% לפיכך עד למועד זה זכאי התובע להפסד השתכרות מלא.

לאחר מכן זכאי התובע להפסד השתכרות חלקי המתחשב בנכות רפואית בשעור של 5% נכות בניכוי הימים בהם שהה באי כושר לאחר שני ניתוחיו הנוספים. תקופה של 4.5 חודשים לאחר הניתוח בחודש 1.07 ותקופה של חודשיים לאחר הניתוח מיום 6.11.08.

30. בגין התקופות בהן אי הכושר התבטא ב- 5% נכות, איני מוצאת כי נכון להעניק לתבוע פיצוי על פי חישוב נומינלי. הוכח כי התובע אינו ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלו מטעמים השמורים עמו. הגם שהתובע הינו פועל כפיים ונפגעה אצבע מאצבעותיו, איני מוצאת כי הנכות אכן הגבילה אותו ביכולת ההשתכרות שלו בשעור של 5% נכות תפקודית. לא הוכח לפני כי קיימת מניעה בפני התובע לשוב לעבודה בה עבד אצל מעביד זה או אחר. המגבלה היחידה שהוכחה היא מגבלת תנועה באצבע מס. 5, אשר לא מונעת ממנו לנהוג או כל פעולה אחרת אותה ביצע למחייתו. לפיכך בגין תקופות אי הכושר החלקי אקבע פיצוי גלובלי המתחשב בפחות ממחצית מהפיצוי הנומינלי (כמובן בתוספת הפריש הצמה וריבית, אשר יהיו גלומים כבר בפיצוי).

30. בגין התקופה הראשונה, הפסד השתכרות מלא עד ליום מיום 3.2.02 ועד ליום 1.11.02 סך הכל 9 חודשים סך של – 9* 5,600 ₪ סכום של 50,400 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (15.6.02) סך הכל 89,419 ₪.

31. אי כושר של 5% מיום 1.11.02 ועד ליום 1.1.07 סך הכל 50 חודשים, סכום גלובלי של 7,000 ₪.

32. אי כושר מלא לתקופה של 4.5 חודשים החל מיום 1.1.07 4.5*5,600 סכום של 25,200 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (1.3.07)סך הכל 35,532 ₪.

33. אי כושר של 5% מיום 15.5.07 ועד ליום 6.11.08 תקופה של 18 חודשים סכום גלובלי של 2,000 ₪.

34. אי כושר מלא לתקופה של חודשיים החל מיום 6.11.08 ועד ליום 1.1.09. סכום של 11,200 ₪. בתוספת הפרשי הצמה וריבית מאמצע התקופה (1.12.08) סך הכל 13,727 ₪.

35. אי כושר של 5% מיום 1.1.09 ועד היום 6 שנים ושבעה חודשים סך הכל 79 חודשים סכום גלובלי של 9,000 ₪.

36. סך הכל הפסד השתכרות לעבר סך של156,678 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד

37. על פי אותו חישוב גלובלי לתוקפות הנכות החלקית סך הכל 15,000 ₪.

הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות

38. מאחר והחישוב הוא על פי משכורת ברוטו המגלמת בתוכה כבר זכויות אלו, איני מוצאת לפסוק תוספת.

עזרת צד ג' בעבר ובעתיד

39. סך גלובלי של 5,000 ₪.

הוצאות רפואיות

40. התובע הינו נפגע תאונת עבודה כאשר התואנה מוכרת על ידי המל"ל לפיכך זכאי הוא למלוא הוצאותיו במל"ל.

ניכויים

41. על פי תדפיסי המל"ל בתופסת הפריש הצמדה וריבית על פי חישוב הנתבעת עד ליום 7.7.10 קיבל התובע מן המל"ל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק סך של 60,549 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7.7.10, יום עריכת החישוב ועד היום סך הכל סכום כולל של 69,471 ₪.

סך הכל

42. סך הכל הפיצוי בגין הנזקים בשעור של 216,678 ₪ בניכוי המל"ל בסך של 69,471 ₪ מעמיד את סכום הפיצוי על סך של 147,207 ₪.

43. הנתבעות יחד ולחוד ישלמו לתובע סך של 147,207 ₪ בתוספת החזר האגרה ששלומה מיום פתיחת הליך זה בתוספת הפריש הצמדה וריבית כחוק וכן בתוספת הוצאות שכ"ט עו"ד בשעור של 20% בתוספת מע"מ כחוק.

44. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עוד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ' אב תשע"ה, 05 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.