בפניי תובענה שטרית, אשר ראשיתה בבקשה לביצוע שטר חוב וערבות על פי השטר אשר הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל.

הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע שטר, במסגרתה טענו, כי בין הנתבעת לתובעת התקיימו יחסי מסחר, במסגרתם ניתן השטר נשוא תיק זה. הנתבע 2 הוא בעלים ומנהל בנתבעת, ובהתאמה חתם על כתב הערבות לשטר החוב.

לשיטת הנתבעים ניתן השטר כשטר בטחון, ואולם התנאי לביצועו לא התקיים. כך, טוענים הנתבעים, התנאי אשר נקבע לצורך ביצועו של השטר הינו, כי קיים חוב תלוי ועומד של הנתבעת כלפי התובעת, ואולם במקרה דנן אין דברים בגו'.

הנתבעים טוענים, כי במהלך תקופה ארוכה נערכו יחסי מסחר בין הצדדים. בשלהי שנת 2007 רכשה הנתבעת מאת התובעת 900 חבילות של סכינים חד-פעמיים ושילמה את תמורתם, ואולם בשל פגם שנפל באיכות הסכינים ביקשה הנתבעת להשיבם לידי התובעת, אך משנתברר כי זו מסרבת לקבלם בחוזר – הודיעה הודעת קיזוז וביקשה לקזז את עלות הסכינים מחשבונית מאוחרת שהוצאה על ידי התובעת בגין סחורה אחרת אשר נרכשה על ידי הנתבעת.

הצדדים תיקנו כתבי טענותיהם, הגישו תצהירים מטעמם, איש איש לתמיכה בגרסתו, ונחקרו במסגרת הליך ההוכחות.

עמדות הצדדים השתנו והתפתחו, יצויין, במהלך הדיון וניהול התיק.

כך, גירסתם הסופית של הנתבעים הינה כי רכשו סחורה מאת התובעת מעת לעת, ולעיתים בהפוגה טבעית של מספר חודשים בין רכישה לרכישה. כל קשריה של הנתבעת עם התובעת נעשו, הלכה למעשה, דרך ובאמצעות סוכן מכירות של התובעת בשם "כפיר". כאשר הגיעה הסחורה נשוא המחלוקת – 900 חבילות של סכינים חד-פעמיים – היה בנו של הנתבע 2 נוכח בחנות הנתבעת וקיבל את הסחורה לידיו, שעה שאביו לא שהה במקום. לשיטתם, כאשר ראה הבן את הסכינים האמורות זיהה כי מדובר בסחורה באיכות ירודה וביקש שלא לקבל לידיו את הסחורה. בעצה אחת עם אביו, בשיחה טלפונית, ועם נציג התובעת, הוסכם כי הסכינים יוותרו בידי הנתבעת, וייערך נסיון למכור את הסחורה וזאת בשים לב לשמה הטוב של התובעת ולנסיון העבודה עימה, המלמד על איכות מוצריה ויושרה. בהתאמה, נערך על ידי הנתבעת נסיון לשווק את הסחורה לחלק מלקוחותיה (נראה כי הנתבעת עוסקת בעיקר בשיווק סיטונאי), ואולם נסיון זה כשל באשר מרבית הלקוחות לא היו מעוניינים כלל ברכישת המוצר לכשהוצג להם, ולקוחות אחרים השיבו את המוצר בחוסר שביעות רצון. משאלו היו פני הדברים פנו הנתבעים אל סוכן התובעת בבקשה להשיב את הסחורה הפגומה, וזה השיבם כי עליו לברר אפשרות ההחזרה אל מול מנהלי התובעת. לשיטת הנתבעים, השיחות האמורות חזרו על עצמן מספר פעמים, ובאחת השיחות הוחלט כי הנתבעת תערוך נסיון נוסף לשווק את המוצר, וכתמריץ לכך תינתן לה הנחה בעלות הסכינים בדרך של זיכוי חלקי. משאף נסיון זה לא צלח, ומשנראה היה כי תשובה ברורה אינה מתקבלת מאת התובעת, שלחה הנתבעת את כל הסכינים שבידיה למפעלי התובעת באמצעות נהג מטעמה, ואולם פניו של זה האחרון הושבו ריקם, מבלי שהסכינים נלקחו מידיו. בשים לב לכל אלו, כך מבהירים הנתבעים, נאלצו להודיע הודעת קיזוז כנגד החשבונית הבאה אשר הוצאה להם על ידי התובעת, ומכאן המחלוקת דנן.

גרסת התובעת, בשורתה התחתונה הינה, כי אין דברים בגו', כי מעולם לא הלינו הנתבעים על איכות הסכינים, וכי מעולם לא נמסר להם על ידי התובעת או מי מטעמה כי אפשרות החזרת הסכינים אמנם קיימת. התובעת טענה כי משאין מדובר בעסקת קונסיגנציה אין הנתבעת רשאית להשיב סחורה שלא נמכרה על ידה או לדרוש קיזוז בגין אי מכירת הסחורה במלואה. כן טענה, כי ממילא לא ניתן היה לקבל את הסכינים בחזרה בשים לב לכך שמדובר במוצר שהתובעת חדלה מלשווקו עם מכירת הסכינים לנתבעת, ועל כן ממילא לא יכולה היתה לקבלו בחזרה לצורך שיווקו לאחרים, ולפיכך אף לו ביקשה לבוא לקראת הנתבעת כלקוחה, לא יכולה היתה לסייע בידה במקרה דנן. התובעת טענה כי העובדה שהיא מפסיקה לעבוד עם סוג הסחורה הנדון (כלים חד פעמיים) היתה ידועה לנתבעת עם ביצוע העיסקה. לשיטתה, חשבונית הזיכוי בגין הסכינים הוצאה על ידה לאחר שהתברר כי נגבה מאת הנתבעת סכום עודף ביחס למחיר אשר הוסכם עימה מראש, ואין בה כדי להעיד על תלונות שנשמעו מפי הנתבעת ביחס לסכינים האמורים.

עוד הבהירה התובעת, באמצעות עדותו של הנתבע 2, כי חלק מתנאי ההתקשרות בין הצדדים קובע כי בגין כל פגם במוצר יש ליידע בכתובים בתוך 30 ימים וכי אין לערוך קיזוז בין עסקאות שונות, ועל כן,לשיטתה, אין ליתן יד להתנהלות הנתבעת.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את הראיות כפי שהוצגו בפניי, אני רואה לנכון להעדיף את גירסת הנתבעת בנוגע לנסיבות מסירת הסכינים לידיה, ובנוגע למגעים שהתקיימו בין הצדדים ביחס לתלונות הנתבעת באשר לפגמים בסחורה.

בעניין זה ראוי לציין, כי שמעתי את חקירותיהם של הנתבע 2 ובנו, ועדותם נמצאה ראויה לאמון בעיניי, כנה ואמיתית. כל אחד משני עדי הנתבעת הותיר כשלעצמו רושם אמין, ונדמה היה כי הם עושים מאמץ למסור גירסה קרובה ככל שניתן לאמת כפי שנתפסה בעיני כל אחד מהם בשעתו. ראוי לציין כי מאז רכישת הסכינים ועד למועד שמיעת העדויות חלפו כ- 5 שנים, ועניין זה נלקח בחשבון בעת שקילת מהימנות העדים.

כך, יובהר, ראיתי חיזוק לאמינותם של עדי הנתבעים בעצם כנותו של הנתבע 2 אשר הצהיר, כי מעולם לא השיב סחורה לתובעת קודם למקרה האמור, וכי בסה"כ נהנית התובעת משם טוב, בגינו בחר להשאיר את הסכינים בידיו מלכתחילה על אף שבנו סבר כי נראה שמדובר במוצר בעל איכות ירודה.

בנוסף, הוצגו בפניי הסכינים שבמחלוקת, ואף שלא הובאה חוות דעת מומחה, ובשים לב לכך שביהמ"ש אינו מומחה לאיכות מוצרי פלסטיק, בחנתי את המוצג, והתרשמתי כי מדובר במוצר בעל איכות ירודה למדי, שספק אם יוכל למלא אף את המטרה לשמה נועד – קרי, לשרוד בשלום ארוחה אחת בטרם ייזרק אל פח האשפה. הסכינים אינם נוחים להחזקה, עשויים מפלסטיק דק במיוחד והם שבירים למדי. עובדה זו תומכת בעמדת הנתבעים כי למן הרגע הראשון הבחינו כי מדובר במוצר פגום שאינו יכול למלא אחר המטרה לשמה נועד, וכי נערכו ביניהם מגעים רבים מול סוכן התובעת בקשר עם השבת המוצרים, למן הרגע הראשון.

הנתבעים לא צירפו לתצהירים ראיות בנוגע לנסיונות המכירה של המוצר, אשר כשלו לשיטתם. כך, לא הובאו ראיות לכך שחלק מחבילות הסכינים נמכרו והוחזרו לידי הנתבעים על ידי רוכשיהם, תוך שהפעולה באה לידי ביטוי בחשבוניות חיוב וזיכוי שניתנו בעניינם, ועניין זה עומד להם אמנם לרועץ, ואולם משנראה לכאורה כי הסכינים הם אמנם בעלי איכות נמוכה למדי, איני סבורה כי יש בכך כדי להכשיל גירסתם ולקעקעה.

התובעת צירפה לתצהירי העדות מטעמה תצהיר מטעם סוכן המכירות, במסגרתו טען הלה כי הבהיר לנתבעת שהתובעת אינה מתכוונת להמשיך ולמכור כלים חד פעמיים, וכי המכירה לנתבעת היא מכירה אחרונה של מוצרים אלו. עוד הצהיר הלה במסגרת התצהיר שהוגש לתיק, כי מעולם לא הלינה הנתבעת על איכות ירודה של המוצרים וכי הזיכוי שניתן לנתבעת אינו נובע מטענות בנוגע לאיכות המוצר כי אם מפערי מחיר.

סוכן המכירות לא הגיע במועד ההוכחות על מנת להיחקר על תצהירו, ואישור רפואי המעיד על מצבו הרפואי לא הונח בפניי. משכך, ביקשה התובעת למשוך את תצהירו מהתיק.

יצויין, כי כבר בשלב הישיבה המקדמית הבהירו הנתבעים כי הם מבקשים שהסוכן יתייצב לדיון על מנת שניתן יהיה לחקור אותו ולאמת מולו את גירסתם.

נשאלת השאלה האם היעדרותו של סוכן המכירות, מי שלכאורה בקיא בפרטי המגעים בין הצדדים ומי שלכאורה עמד בקשר ישיר עם הנתבעת במועדים הרלוונטיים מטעם התובעת, יש בה משום מחדל של התובעת בהוכחת גירסתה העובדתית או שמא מחדל מטעם הנתבעים, אשר לא ביקשו לזמנו לעדות כאן.

סבורני, כי בעניין זה יש לבחון את שאלת נטל הבאתו על פי מבחן הזיקה (מבחן קירבת העד). בעניין זה יצויין, נטען מפי ב"כ התובעת במהלך הדיון כי הסוכן אינו עובד עוד בחברה. עניין זה הוא עניין עובדתי, אשר לא הועלה במסגרת תצהירי התובעת ואף לא במהלך העדות מטעמה, ונדמה כי לא בכדי, שהרי אף אם יש ממש בטענה זו מבחינה עובדתית, הרי שאין בה כדי להעלות או להוריד בנוגע ליחסים שבין התובעת לעד.

התובעת הביאה תצהיר מטעם העד, דבר המלמד כי לה קשר ישיר מולו, במסגרתו יכולה היתה לערוך תצהיר מטעמו, וממילא יש להסיק מכך כי זיקתה לעד טובה יותר מזו של הנתבעים.

העובדה שהנתבעים לא ביקשו לזמן את העד לביהמ"ש, אינה רלוונטית עוד, לאחר שהתובעת צירפה תצהיר עדות ראשית מטעמו לתיק, והנטל להביא את כל עדיה מוטל עליה.

במצב דברים זה אני רואה לנכון לזקוף דווקא לחובתה של התובעת את העובדה שסוכן המכירות לא התייצב לעדות, ואני רואה לנכון לקבוע כי חזקה היא שלו התייצב היתה עדותו פועלת לרעת התובעת, ובהתאמה תומכת בגירסתם העובדתית של הנתבעים.

על כן אני קובעת, כי היעדרותו של הסוכן מן הדיון יש בה משום חיזוק לגירסת הנתבעת הן בנוגע להלנתה על איכותם הירודה של הסכינים כבר ברגע הרכישה והן בנוגע לגירסתה ביחס למגעים שהתקיימו בין הצדדים בקשר עם הלקות האמורה.

אציין כי העד מטעם התובעת לא יכול היה לטעמי לשפוך אור על המגעים שהתקיימו בין הנתבעים לבין סוכן התובעת, ועל כן במרבית הסוגיות לא היה בעדותו כדי להביא גרסה נגדית מטעם התובעת כלל.

בשני עניינים בלבד היתה עדותו רלוונטית, והם אלו – האחד, כי חשבונית הזיכוי הוצאה בגין פערי מחיר. בעניין זה טען העד כי התובעת נוהגת לעשות כן מעת לעת אך לא הביא כל ראיה לתמיכה בטענה זו, ואף הוסיף והבהיר כי מעולם לא נעשה הדבר מול הנתבעת כאן. העד אף לא הביא לתמיכה בטענתו זו כל עדות למחיר שהוסכם עם הנתבעת לשיטתו, למועד בו העלתה הנתבעת תלונות בנוגע להחזר המגיע לה וכל הסבר אשר יהיה בו כדי להבהיר מדוע ניתן לנתבעת מחיר אחר, מדוע חויבה ביתר ומדוע מצאה התובעת לנכון להוציא חשבונית זיכוי במועד בו הוצאה. בסה"כ אם כן נותרה טענה זו בלתי מפורטת ואף במידה רבה בלתי סבירה. העניין השני, נוגע להפסקת העבודה של התובעת עם ענף הכלים החד פעמיים. בעניין זה טען העד כי לולא הפסיקה התובעת לעבוד בענף זה היתה נוטלת את הסכינים לידיה כאשר ניסתה הנתבעת להשיבם ומוסרת במקומם סחורה אחרת, כפי שנהגה לעשות עם לקוחות אחרים מעת לעת, ואולם משהפסיקה לעבוד בענף לא יכולה היתה להיענות לבקשת הנתבעת להשיב הסכינים. בעניין זה העיד העד, כי בידיו ראיות לתמיכה בטענתו כי התובעת לא מכרה כלים חד פעמיים לאחר המכירה של הסכינים לנתבעת, וכי מכירה זו היתה "מכירה אחרונה" של מוצרים אלו על ידה, ואולם מסמכים אלו לא הוצגו לתיק, מטעמים שאינם מפורטים בתצהיר או בעדות, ובהתאמה, אף זו נותרה ללא כל חיזוק חיצוני ומסתמכת על עדות יחדיה בעניין.

אוסיף ואציין, כי במהלך הדיון ניסתה התובעת לחלץ מפי עדי הנתבעים כי אלו לא ערכו כל עיסקה נוספת עם התובעת לאחר הנסיון הכושל להחזרת הסכינים עד לביצוע העיסקה במסגרתה ביקשה לקזז, בנסיון להראות כי הנתבעת ערכה את הרכישה נשוא החוב אך ורק על מנת לבקש לערוך קיזוז. עדי הנתבעים טענו בעניין זה, כי הם אינם זוכרים את מועדי הרכישות, כי ייתכן ואמנם לא נערכו כל עיסקאות בין מועד נסיון ההחזרה למועד הרכישה, אך אין בכך כל הוכחה לטענות התובעת כי הדבר נעשה במתכוון ותוך נסיון לאלצה לבצע קיזוז, שכן כך נהגו מעת לעת ברכישותיהם וממילא נפער פער של מספר חודשים בין רכישה לרכישה מעת לעת, בהתאם לצרכי הנתבעת. בסה"כ לא שוכנעתי כי מדובר היה בתכנון מתוחכם של רכישה לצורך ביצוע קיזוז בלבד, לא שוכנעתי כי הנתבעת חדלה לרכוש מוצרים מאת התובעת לפני הרכישה נשוא החוב, באין ראיות להוכחת טענה זו בתיק (אף שלכאורה כרטסת להוכחת טענה זו נמצאת בידיה של התובעת ויכולה היתה על נקל לצרפה לראיותיה בתיק), ולא שוכנעתי כי יש ממש בטענה, ו/או כי יש בה כדי להראות כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב בביצוע רכישתה.

מכל האמור, מצאתי לנכון להעדיף את גירסתם העובדתית של הנתבעים בנוגע לנסיבות הרכישה של הסכינים, מועד איתור הפגמים, עצם קיומם של פגמים כאמור, ההודעה שנמסרה לתובעת אודות קיומם ולבסוף בנוגע לנסיון שנערך להשבת הסכינים לידי התובעת ונסיבות מסירת הודעת הקיזוז.

כאמור, עניין לנו בתובענה שטרית, ונשאלת השאלה האם יש בטענות הנתבעים, כפי שהועלו והתקבלו כמפורט מעלה כדי להוות הגנה ראויה כנגד התובענה דנן.

הצדדים בתיק זה הם צדדים קרובים לשטר, ובעניין זה חלה ההלכה לפיה טענות חוזיות העומדות בין הצדדים הקרובים בקשר עם עסקת היסוד, תעמודנה להם גם ביחס לתובענה השטרית (מלבד היפוך נטל ההוכחה, בו כאמור עמדו הנתבעים כאן).

בהתאמה, יש לבחון את השאלה – האם, בשים לב לגירסה העובדתית שהתקבלה כאמור, יש בטענות הנתבעים כדי להוות מגן כנגד תובענה חוזית על פי עיסקת היסוד במסקרה דנן.

אין חולק כי העיסקה שנערכה בין הנתבעים לתובעת היא עיסקת מכר שאינה בדרך של קונסיגנציה.

בהתאמה, אין הנתבעים רשאים להשיב לידי התובעת סחורה אותה לא הצליחו למכור ולערוך קיזוז על דרך הכלל, ובלא נימוקים מיוחדים המצדיקים, בהתאם להוראות הדין, השבת הסחורה.

יחד עם זאת, במקרה שבפניי שוכנעתי כי הסיבה בגינה ביקשה הנתבעת להשיב את הסחורה אינה נעוצה בהעדר יכולת למכור סחורה בשל העדר ביקוש, כי אם באיכותו הירודה של המוצר והעובדה שהוא פגום.

חוק המכר, התשכ"ח – 1968 (להלן: חוק המכר), קובע כי על הרוכש מוצר לבדוק את המוצר במועד הרכישה/ ההספקה לידיו ולהודיע למוכר על פגם במוצר. בעניין זה כאמור, ובאין ראיות לסתור, אני מקבלת את גירסת הנתבעים כי הפגם אותר על ידם כבר במועד הרכישה והודע לסוכן התובעת.

בהתאמה, היה על התובעת כבר במועד זה ליטול הסכינים לידיה ולהמנע מחיוב הנתבעת.

משלא עשתה כן – רשאית היתה הנתבעת לפעול להחזרת המוצר לידי התובעת ולדרוש השבת התמורה לידיה.

הנתבעים העידו, כי על אף הפגם במוצר ומתוך אמון בנסיונה וביושרה של התובעת, בחרו להותיר את המוצר בידיהם ולנסות לשווקו על אף שזה נראה כמוצר בעל איכות ירודה, וזאת בשים לב למחירו הטוב, ולאור דבריו של סוכן המכירות בעניין. נראה אם כן, כי הצדדים ניסו להגיע להבנות בעניין זה וניתנה הלכה למעשה שהות נוספת לבחון את המוצר ואת תקינותו. גם אפשרות זו מעוגנת היא בחוק המכר.

לאחר שנעשה, כך נראה, נסיון לשווק את המוצר על אף איכותו הירודה, ובהתאם למוסכם בין הצדדים, טוענת הנתבעת כי ביקשה להחזיר את המוצר לתובעת, וזאת באמצעות סוכן מטעמה דחתה אותה בלך ושוב מבלי ליתן מענה סופי בסוגיה, ולמעשה אף ביקשה לעודדה לערוך נסיון לשווק את המוצר בדמות הנחה במחיר. התובעת ביקשה לטעון בעניין זה כי אף לו היה ממש בטענות הנתבעת בנוגע לתלונות ביחס לאיכות המוצר, הרי שטענות אלו מצאו פתרון מוסכם בין הצדדים בדמות ההנחה האמורה (ככל שיש ממש בטענה כי מדובר בהנחה שניתנה ולא בהפרשי מחיר, כפי שניטען בעניין זה על ידי התובעת בתחילה). בכל הכבוד אין בדעתי לקבל טענה זו משני טעמים, הראשון – כי לא יעלה על הדעת שהתובעת תאחז בחבל משני קצותיו – באחד תאמר כי מעולם לא ידעה על כל טענה לאי התאמה ובהתאמה אף לא נתנה כל תמריץ ולא הגיעה לכל הסכמה בקשר עם טענות הנתבעת לאי התאמה, ומנגד תטען כי הזיכוי ניתן בהתאם למוסכם בין הצדדים בשים לב לטענות בנוגע לאי התאמה. הטעם השני נעוץ בכך שהתובעת נמנעה מלהביא את הסוכן מטעמה לעדות ובכך מנעה את האפשרות לרדת לחקר העניין, ולברר מהן הסכמות הצדדים כפי שנערכו ערב מתן הזיכוי האמור, עובדה שיש בה כדי לחזק את עמדת הנתבעים בעניין.

לבסוף, משנראה היה כי המוצרים כה פגומים עד כי לא ניתן לשווקם כלל, הרי שלמעשה יש לראות התובעת כמי שלא קיימה את חיוביה באספקת המוצר, והנתבעת רשאית היתה להסתמך על פגם זה, לרבות בדרך של מתן הודעת קיזוז בהתאם להוראות סעיף 53 לחוק החוזים.

מעבר לצורך אציין, כי נדמה בעיניי שעמידת התובעת על סירובה לקבל המוצרים לידיה, אף כאשר אלו הובאו, כך שוכנעתי, לפתח מפעלה, על אף טענות חוזרות ונשנות בנוגע למוצרים, וסירובה לקבל הודעת קיזוז בגינם, יש בהם משום חוסר תום לב בניהול מערכת היחסים החוזית בין הצדדים מצידה, ועמידתה על סירובה בשל העובדה שבנוסח התנאים הכלליים אשר נוסחו על ידה נקבע כי אין זכות קיזוז בין עסקאות שונות הנערכות בין הצדדים (קביעה העומדת בניגוד להוראות חוק החוזים בהקשר זה) וכי יש חובת הודעה בכתב תוך 30 יום מיום שנתגלו פגמים במוצר, היא עמידה חסרת תום לב ודווקנית על זכויות חוזיות שיצרה היא עצמה, בניסוחה.

מכל האמור, אני קובעת כי יש בהגנת הנתבעים כדי להוות הגנה כנגד התובענה השיטרית דנן, ויש להורות על דחיית התובענה, תוך חיוב התובעת בהוצאות הנתבעים בסך כולל של 2,500 ₪, וזאת בשים לב לעלויות ניהול ההליך כאן.

המזכירות תעביר העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ההליכים בתיק ההוצאה לפועל יבוטלו, והתובעת תפעל לסגירת התיק.

ניתן היום, ט' חשון תשע"ג, 25 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.