מבוא

1. לפני תביעת התובע יליד 1936, חי בנפרד מאשתו, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שאירעה, לטענתו, ביום 12.6.08 בשעה 13:00 לערך. (להלן: "התאונה"). לטענת התובע, בעת שצעד ברחוב תרמ"ב פינת רחוב הרצל בעיר ראשון לציון, על מדרכה שבורה ומשובשת ובה מהמורות, נפל ונפגע.
2. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1 – עירית ראשון לציון (להלן: "העיריה") וכנגד מבטחתה, הנתבעת מס' 2 כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת"). (העיריה והמבטחת ייקראו להלן לשם הקיצור: "הנתבעות").
3. המחלוקת שבין הצדדים הינה בשאלת החבות ושיעור הנזק.
4. פסק הדין ניתן לאחר שהובאו בפני הראיות כדלקמן:

ראיות התובע:

עדויות התובע ובנו מר משה בודאי (להלן: "הבן"), הגב' אילנה לימסנקי, המשמשת כמנהלת החשבונות הראשית בבית האבות הסיעודי "אחוזת ראשונים" (להלן: "אחוזת ראשונים"), הגב' אתי עבודי ממחלקת החשבונות בביה"ח "אסף הרופא" ותצהירי עדויותיהם הראשיות של התובע, הבן והגב' לימנסקי.

ראיות הנתבעות:

איש מד"א – מר דורון סיקרון.

כן הוגש ע"י הצדדים תיעוד, לרבות חוות דעת רפואיות כמפורט בהמשך. כמו כן שמעתי את סיכומיהם בע"פ של ב"כ בעלי הדין.

1. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת.

תמצית טענות הצדדים
תמצית טענות התובע

1. אביא להלן את תמצית טענות התובע בשאלת החבות:

• העירייה הינה בעלת המקרקעין והרשות הציבורית הממונה על תקינות המדרכות והכבישים במקום הנפילה והיא אחראית באחריות מושגית וקונקרטית כלפי התובע;
• הוכח כי התובע נפל בשל מדרכה שבורה ומשובשת בה בוצעו עבודות שיפוצים וזאת לאחר שרגלו נתקלה בבור הוא מעד ונחבל ונגרמו לו נזקי גוף;
• עדות התובע ועדות בנו היו עקביות, לא נסתרו ונתמכו בתמונות ובקלטת הווידאו שצולמה ע"י הבן כשבועיים ימים לאחר התאונה;
• יש לדחות את טענת ההגנה מטעם הנתבעות לפיה התובע החליק ונפל בשל צבע טרי שעה שעסקינן בעדות שמיעה שלא נרשמה מפי התובע;
• הנתבעות לא זמנו עדים מטעם העירייה על מנת שניתן יהיה ללמוד על מידת הפיקוח או אופי התחזוקה שבוצעה ע"י העירייה;
• התובע הוכיח מעבר למאזן ההסתברויות כי הנתבעת התרשלה ולכן קיים קשר עובדתי ונסיבתי בין התאונה ובין נזקיו הנטענים.

1. אביא להלן את תמצית טענות התובע בשאלת שיעור הנזק:

• נכותו של התובע כפי שנקבע ע"י המומחה מטעם בית המשפט פרופ' סודרי הינה בשיעור של 20% בגין השבר בכתף שמאל. נכות זו הינה משמעותית ולא נסתרה;
• הוכח כי התובע שילם לאחוזת ראשונים סך של 48,323 ₪ ואשפוז זה נגרם בגין התאונה בלבד נוכח כך שהתובע התגורר בגפו, ועל כן בשל מגבלותיו והצורך באשפוזו על הנתבעות להשיב לו את מלוא התשלום;
• התובע לא קיבל כל החזר בגין האשפוז ב"אחוזת ראשונים" ואושפז שם ללא כל קשר למחלת הפרקינסון;
• אין לדחות את קביעת ד"ר רסין כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין האשפוז במחלקה הסיעודית והחמרת מחלת הפרקינסון, שכן התאונה הוותה טריגר להחמרתה;
• חוו"ד של ד"ר רסין נסתרה ע"י התיעוד הרפואי שנערך בזמן אמת והמלמד כי בעת קבלת התובע לאשפוז ב"אחוזת ראשונים" הוא הוגדר כעצמאי;
• התובע לא היה מסוגל לשרת את עצמו בתקופה שבסמוך לאחר התאונה, כפי שהוכח מהתיעוד הרפואי ומהראיות ועל הנתבעת לשאת במלוא הוצאות אשפוזו ב"אחוזת ראשונים";
• על הנתבעות להשיב לתובע מחצית מעלות אשפוזו במחלקה הסיעודית בביה"ח אסף הרופא בסך של 14,000 ₪ לחודש;
• על הנתבעות לפצות את התובע בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד בסך של 300,000 ₪ ובסכום של 80,000 ₪ בגין כאב וסבל.

תמצית טענות הנתבעות

1. אביא להלן את תמצית טענות הנתבעות בשאלת החבות:

• עסקינן בעדות יחידה של בעל דין על כל המשתמע מכך ועל בית המשפט, אם וככל שיאמין לגרסת התובע והבן, לנמק הכרעתו ככל שיסבור, בניגוד לדעת הנתבעות, כי התאונה ארעה כפי שנטען ע"י התובע;
• בתעודת חדר המיון שצורפה למוצגי התובע נכתב כי לדברי התובע החליק ונפל על הכתף ואין כל אזכור לקיומו של בור או מפגע בשום מסמך או תעודה רפואית שנערכו בסמוך לתאונה;
• עסקינן בגרסה אותנטית ראשונית שמוסר הנפגע ומשקלה מבחינה ראייתית גבוה מעצם היותה עדות הניתנת בזמן אמת בסמוך לאחר קרות האירוע ובטרם התובע, או מי מטעמו, מתכנן ליצור יש מאין;
• קיימות סתירות בין עדותו של התובע בבית המשפט לבין הנטען בתצהירו הן באשר לעזרה שקיבל מאשתו והן באשר לטענתו כי פונה ממקום התאונה ע"י מד"א בעוד אשר הוכח כי פונה מסניף קופת חולים שבסמוך למקום אירוע התאונה המוכחשת;
• התובע הסתיר בתצהירו את מחלת הפרקינסון ממנה הוא סובל מזה שנים וכן כי קיבל החזרי הוצאות בגין אשפוזיו;
• עדויות התובע והבן אינן אמינות ואין זה סביר כי התובע, בסמוך לאחר התאונה, בעודו כאוב ומוגבל, נסע עם הבן למקום אירוע התאונה על מנת להציגו בפניו;
• עדות התובע הינה בלתי מהימנה, כבושה ועמדה בסתירה למסמכים שנערכו בכתב. לפיכך, הוא לא עמד במאזן ההסתברויות להוכחת מקום אירוע התאונה ונסיבותיה;
• לחילופין בלבד, וככל שבית המשפט יקבל את התביעה, יש להטיל על התובע רשלנות תורמת בשיעור של 100% שכן הכיר את מקום אירוע התאונה הנמצא בסמוך למקום מגוריו , מה גם שזו ארעה בשעות הבוקר.

1. תמצית טענות הנתבעת בשאלת שיעור הנזק:

• מהתיעוד שהוגש עולה כי עד לאשפוזו במחלקה הסיעודית בביה"ח אסף הרופא בחודש דצמבר 2010 הוא תפקד בלא מגבלות של ממש, התגורר לבדו, ואין זה סביר כי נדרש לעזרת בנו;
• אין בידי התובע כל ראיה או קבלה, למעט האשפוז באחוזת ראשונים, כי הוא נזקק לעזרה עקב התאונה וכי אין לו הוצאות כל שהן בגינה;
• הוצאות התובע בגין אשפוזו באחוזת ראשונים מסתכמות בסך של 33,000 ש"ח כפי שהוכח וזאת בניגוד לטענתו בתצהירו;
• התובע באשפוזו באחוזת ראשונים לא פעל להקטנת נזקיו ולא הוכיח כי בגין התאונה היה צורך באשפוזו;
• התובע והבן הסתירו מהנתבעת כי קיבל החזרים מביטוח סיעודי ומהביטוח המשלים ומשסירבו ליתן פרטים במהלך חקירותיהם הנגדיות – יש לדחות את דרישת התובע להחזר הוצאות האשפוז באחוזת ראשונים;
• מאז חודש דצמבר 2010 מאושפז התובע במחלקה הסיעודית של ביה"ח אסף הרופא וזאת בגין מחלת הפרקינסון שהחמירה ובגין מחלות נוספות מהן הינו סובל, בלא כל קשר לתאונה, כפי שהוכח ולא נסתר בחוות דעתו של ד"ר רסין שהוגשה מטעם הנתבעת;
• בנסיבות אלו אין כל נפקות למגבלותיו של התובע בגין התאונה שהינם חסרות משמעות נוכח מגבלותיו האחרות;
• יש לפסוק לתובע פיצוי עד לחודש דצמבר 2010 בלבד. אשפוזו נגרם אך ורק בגין מחלת הפרקינסון ומחלותיו הנוספות שאינן קשורות לתאונה;
• בעת פסיקת הפיצוי בגין כאב וסבל יש להביא בחשבון את קיצור תוחלת החיים כפי שנקבע ע"י ד"ר רסין.

דיון

שאלת החבות

1. לגרסת התובע, בשעות הצהריים של יום 12.6.08 בעת שהיה בדרכו לחנות טבע הנמצאת במרחק של כ-50-100 מ' מביתו, נתקלה רגלו במדרכה משובשת, ברח' תרמ"ב פינת רח' הרצל מול הקניון, במקום בו בוצעו עבודות ותיקונים והוא נפל ארצה מלוא קומתו ונחבל בידו ובכתפו השמאלית. לגרסתו, הועבר ממקום התאונה באמבולנס לביה"ח אסף הרופא. בתצהיר נסיבות מיום 14.7.11 הצהיר התובע כי ממקום האירוע פונה ע"י עוברי אורח לסניף קופ"ח הנמצא בסמוך ולאחר טיפול ראשוני ע"י אחות, הוזמן אמבולנס שפינהו לביה"ח.
2. בדו"ח מד"א, בפרק "גורם האירוע" נרשם: "החליק ברחוב על צבע טרי". הצדדים חלוקים, בין היתר, בשאלה האם התובע החליק בשל צבע רטוב, או נפל בשל מהמורה במדרכה. יאמר כי הרישום ולפיו התובע החליק ברחוב על צבע טרי, חוזר על עצמו בתיעוד הרפואי העוקב, ובהמשך בקופת חולים.
3. נוכח המחלוקת בדבר נסיבות האירוע, זימנו הנתבעות את איש מד"א – מר סיקרון. העד אישר כי פינה את התובע מסניף קופת חולים ולא מהרחוב, אולם לא יכול היה לומר מי דיווח לו על נסיבות האירוע: האחות, הרופאה, או התובע עצמו. כן אישר העד כי אינו זוכר את המקרה וכי לא היה במקום אירוע התאונה.
   
4. בתעודת חדר המיון של ביה"ח אסף הרופא, אשר הוגשה בלא חקירת עורכה, נרשם: "חבלה בכתף שמאל ולדבריו החליק ונפל על הכתף".
5. לאחר שחרורו מביה"ח, שהה התובע כשבוע ימים בבית פרודתו, ומשלדבריו זו סירבה להמשיך ולטפל בו, הועבר ביום 25.6.08 ל"אחוזת ראשונים".
6. הבן הצהיר בתצהירו מיום 15.1.12, כי כשבועיים ימים לאחר התאונה צילם את מקום אירוע התאונה, בתמונות סטילס ובמסרטה. מהתיעוד המצולם עולה כי צולם ביום 30.6.08. בחקירתו הנגדית העיד הבן כי מס' ימים לאחר קרות התאונה, בעת שהתובע היה בבית פרודתו, הסיע ברכבו את התובע למקום אירוע התאונה, על מנת שיצביע בפניו על מקום קרות האירוע. כשבועיים ימים לאחר מכן, שב הבן למקום וצילם את התמונות שהוגשו, לרבות הסרט.
7. שוכנעתי כי התובע אכן נפל בסמוך לסניף קופת חולים, אליו פונה. גרסתו זו של התובע לא נסתרה ע"י הנתבעות והיא עולה בקנה אחד עם סדר הדברים והשכל הישר. לו אכן לא היה ממש בטענה בדבר מיקום אירוע התאונה ביחס למיקומו של סניף קופ"ח, חזקה כי הנתבעות היו מבקשות לסתור טענתו זו. לטענת הנתבעות, אין ליתן אימון בגרסת התובע והבן, שכן התובע החליק בשל צבע רטוב, כפי שעולה מהתיעוד הרפואי שנערך בסמוך לאחר קרות האירוע, ולא נפל בשל מהמורה במדרכה.

1. התובע הכחיש בתצהירו ובחקירתו הנגדית את הטענה כי החליק בשל צבע רטוב. שאלת השאלה, על בסיס מה רשם איש מד"א כי התובע החליק בשל צבע רטוב? מדוע נרשם בחדר המיון כי התובע החליק ונפל ולא כי נפל לאחר שרגלו נתקלה במהמורה? אל מול זאת, עומדת גרסתו הקוהרנטית של התובע, המכחיש מכל וכל כי החליק על צבע טרי.
2. טענתו זו של התובע זוכה לתימוכין בתמונות שצולמו כשבועיים ימים לאחר קרות התאונה והמלמדות על ביצוע עבודות באתר בנייה סמוך, על תחזוקה גרועה של המדרכה, גבהים שונים באבני המדרכה ומהמורות. יש לזכור כי עסקינן במדרכה צרה מאד, בצמוד למעבר חציה. האם יש לזקוף לחובת התובע את הרישום לפיו "החליק", על פני גרסתו כי רגלו נתקלה במדרכה המשובשת?
3. אסקור להלן את הדיווחים כפי שנרשמו במסמכים שהוצגו ע"י הצדדים, המתארים את התאונה ונסיבותיה:

• תיעוד מקופ"ח 12.6.08 שעה 11:47: "החולה החליק, נחבל, אזור כתף";
• דו"ח מד"א 12.6.08 12:25: "הפנייה רופא החליק ברחוב על צבע טרי";
• דו"ח חדר מיון מיום 12.6.08: "לדבריו החליק ונפל על הכתף.. לדבריו נפל...";
• בתדפיס קבלה (נספח 16 למוצגי הנתבעת מ"אחוזת ראשונים") – על ידי רופא מיום 13.6.08 הודפס סיבת קבלה: "נפל ושבר כתף שמאל כשלושה ימים טרם קבלתו". במחלה נוכחית הודפס התיאור כפי שהובא במסמך 10 לעיל;
• בקבלה סיעודית ע"י האחות מיום 16.6.08 (נספח 14 למוצגי הנתבעת מ"אחוזת ראשונים") הודפס במחלה נוכחית: "כ-3 ימים קודם נפל ברחוב (החליק על צבע טרי) ושבר כתף שמאל. נבדק בחדר מיון אורתופדי "אסף הרופא". הומלץ על מתלה,...". בהמשך לאותו מסמך בדיווח סיעודי 16.6.08 שעה 11:46 הודפס "דייר חדש בן 72, נ+ 3. יליד פרס. עלה לארץ בגיל 18. ... לפני שלושה ימים הלך ברחוב, החליק על הצבע ונפל. הגיע למיון בית החולים אסף הרופא, אובחן שבר... על פי דבריו של הדייר אופטלגין עוזר יותר...";
• תיעוד מקופ"ח 26.6.08: "נפל ונחבל בכתף שמאל לאחר שהחליק ונפל על הכתף";
• תיעוד מקופ"ח מיום 7.7.08: "בתקופה האחרונה החמרה ברעד אחרי נפילה ברחוב ושבר...". סיכום שחרור מיום 24.8.08 מ"אחוזת ראשונים": "התקבל למוסדנו באופן פרטי, 3 ימים טרם קבלתו נפל ונחבל בכתף שמאל...";
• נספח ד' לתיק מוצגים של הנתבעת מאחוזת ראשונים:
  סיבת הקבלה: "נפל ושבר כתף שמאל 3 ימים טרם קבלתו". (המסמך נכתב בכתב יד);
• בסיכום קבלה (נספח 18 למוצגי הנתבעת) הודפס "התקבל למרכזנו בשל שבר בכתף השמאלית לאחר נפילה כשלושה ימים טרם קבלתו";
• חוו"ד נסינג מיום 21.6.09: "מדברי מר בודאי גואל והמסמכים הרפואיים אשר עמדו לרשותי לעיון, עולה כי בתאריך 12.6.08 בשעה 13:00 לערך, בעת שהלך בשביל להולכי רגל בשכונה בראשון לציון, מעד לתוך בור שנגרם כתוצאה מעבודות שיפוצים ונחבל בכתף";
• בסעיף 3 לכתב התביעה שהוגש בחודש יולי 2009: ".. צעד התובע לתומו על המדרכה שבורה ומשובשת, ובה בורות ומהמורות, אשר יצרו הפרשי גובה, כתוצאה מעבודות שיפוצים ותשתית (להלן "עבודות השיפוצים") אשר בוצעו במקום, כשלפתע נתקלה רגלו בבור והוא מעד ונפל אפיים ארצה מלוא קומתו...";
• חוו"ד ד"ר ביאליק מיום 14.8.10: "לדברי מר בודאי, בתאריך 12.6.08, מעד בבור במדרכה ונחבל...";
• חוו"ד סודרי מיום 7.2.11: "בתאריך 12.6.08 מר בודאי גואל נתקל לדבריו במעבר חציה בבור, נפל ונחבל...";
• תצהיר התובע מיום 15.1.12:סעיף 2: "בעת שצעדתי לתומי על מדרכה שבורה ומשובשת, ובה מהמורות אשר יצרו הפרשי גובה, כתוצאה מעבודות תשתית, אשר בוצעו במקום". (הדגשה במקור).

ובסעיף 3: "אדגיש כי נפילתי אירעה כמתואר בס' 2 דלעיל ובשום אופן לא החלקתי מצבע טרי. איני יודע מדוע נרשם בדו"ח המד"א כי נפלתי מצבע טרי, אולי אחד מעוברי האורח אמר זאת לאחות אשר קבלה אותי בקופת חולים, או שלחילופין האחות הזו אמרה זאת לנהג האמבולנס".

1. מכל המסמכים והאזכורים שצוטטו לעיל, עולה, כי מקום בו אין ספק שגרסת התובע נמסרה על ידו, בזמן אמת ואף נרשמה במקרה אחד בכתב יד, נקט התובע בלשון ולפיה נפל. כאשר נדרש התובע לפרט את אופן הנפילה ונסיבותיה הסביר כי נפל לתוך בור, על מדרכה שבורה ומשובשת. הגרסה ולפיה המפגע הינו צבע טרי עלתה לראשונה בדו"ח מד"א. התובע, סיפק הסבר המתקבל על הדעת וממנו עולה כי הגרסה לא נמסרה על ידו, אלא על ידי מי שהזמין את האמבולנס ויתכן ששוחח עם הפרמדיק שפינה אותו. יוער, כי לא נעלמה מעיניי העובדה כי גרסה זו עלתה במס' מסמכים מודפסים שהוצגו על ידי הנתבעת למהלך האשפוז באחוזת ראשונים. יש להניח כי המסמכים הופקו לאחר עיון במסמכים שנמסרו על ידי התובע ובתוכם גם דו"ח מד"א וכך מצאה הגרסה את דרכה גם אל מסמכים אלו.
2. איני סבור כי אדם בגילו של התובע, אשר סבל מכאבים עזים, כתוצאה משבר מורכב בכתפו, יכול וצריך היה להיות מודע להבדל שבין המונח "נתקל" לבין המונח "החליק". בידיעתו השיפוטית של ביהמ"ש כי רישום רפואי ממוחזר בתיעוד רפואי עוקב, מבלי שהחולה שב ומתושאל באשר לאותו רישום. אמנם, כטענת הנתבעות, גרסה ראשונית הנמסרת בסמוך לאחר האירוע, אמורה לשקף את הנסיבות כהווייתן. ברם, משלא הוכח מי מסר לאיש מד"א את נסיבות אירוע התאונה ומשנראה כי עסקינן בהעתקת גרסה מתיעוד עוקב – איני סבור כי די בכך כדי לסתור את גרסת התובע.
3. איני סבור כי יש משמעות להגדרה השונה לאופן הנפילה. ברי כי לתובע, במסירת גרסה זו או אחרת, אין אנטרס בין אם "החליק" ובין אם "נתקל" הרי התוצאה נגרמה כתוצאה ממפגע נטען בתחומה של הנתבעת.

באשר להחלקה על "צבע"- לא הוכח כי רישום זה נעשה מפיו של התובע ובהמשך "שורשר" רישום זה בתיעוד הרפואי. יאמר למעלה מהדרוש, כי בתמונות ובסרט הצילום שצולמו שבועיים ימים לאחר התאונה לא נראה כי בוצעו סמוך לפני כן עבודות צבע או שיפוץ.

1. לחיזוק טענתן בדבר חוסר אמינותו של התובע, טוענות הנתבעות כי התובע טען בתחילה כי אשתו סירבה להמשיך לטפל בו לאחר התאונה, וכי על כן עבר ל"אחוזת ראשונים", בעוד שהוברר כי זה מכבר התגרשו. כן נטען כי התובע חתם ביום.... על תצהיר בריאות ונמנע מלהצהיר על מחלת הפרקינסון ממנה הוא סובל. כמו כן נטען כי התובע הסתיר כי קבל החזר חלקי בגין דמי האשפוז ב"אחוזת ראשונים" באמצעות "הביטוח המשלים" ו/או הביטוח הסיעודי. אין דעתי כדעת הנתבעות. התובע והבן אשרו בחקירותיהם הנגדיות כי התובע אכן התגורר בנפרד, אולם הוברר כי לאחר התאונה עבר להתגורר למשך 4 ימים בבית פרודתו ונראה כי משזו סירבה להמשיך ולטפל בו, עבר ל"אחוזת ראשונים".

באשר למחלת הפרקינסון – עוד בשנת 2003 אובחן רעד בידו הימנית של התובע, אולם הוא המשיך לתפקד ללא כל מגבלות. ברם, מחלת הפרקינסון אובחנה לראשונה אצל התובע בשנת 2010 ועל כן, אין ממש בטענת הנתבעות.
באשר לטענה כי התובע הסתיר כי קבל החזר מהביטוח המשלים – סבורני שלא חלה על התובע כל חובה להביא מידע זה בפני הנתבעות, במסגרת תצהירו, שכן החזר זה בוצע מכח "הביטוח המשלים" וכן הביטוח הסיעודי, ששולמו ע"ח התובע ועל כן נוכח הוראת ס' 76 לפקודת הנזיקין אין להביאו בחשבון.

1. עדויותיהם של התובע והבן היו עקביות לכל אורך חקירותיהם הנגדיות ועוררו את אמוני. שוכנעתי כי התובע אכן נפל בנסיבות הנטענות על ידו וכי התובע אכן הצביע לבנו על מקום אירוע התאונה.
2. לסיכום: העיריה חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובע. הפרשי הגובה בין המרצפות, העדר האפשרות להימנע מדריכה במקום בשל היקף המפגע, מיקומו בצמוד למעבר חציה ורוחבה הצר של המדרכה, מקימים חבות של העיריה כלפי התובע. על העיריה היה למנוע את קיומו של המפגע ולהיות מודעת לקיומו, נוכח היקפו ומיקומו במרכז העיר, בצמוד לאתר בנייה.

יצוין כי הנתבעות לא זימנו עדים מטעמן.

1. משהתאונה אירעה בשעות היום ומשהמפגע ממוקם בקרבת ביתו של התובע, מצאתי להטיל על התובע רשלנות תורמת בשיעור של 30%, שכן ניתן להניח כי היה מודע למפגע ולכן היה עליו ליתן דעתו אליו וללכת בזהירות, על מנת למנוע את קרות התאונה.

שאלת שיעור הנזק

מצבו הרפואי של התובע- נכותו הרפואית והתפקודית

1. כאמור, לאחר טיפול ראשוני בקופת חולים, הועבר התובע באמבולנס לחדר המיון בביה"ח אסף הרופא. בבדיקה בחדר המיון נמצא כי נחבל בכתפו השמאלית ואובחן שבר של ראש עצם הזרוע משמאל. הושם מתלה צווארי לגפה השמאלית העליונה והתובע שוחרר לביתו לאחר מספר שעות.
2. התובע הגיש מטעמו את חוות דעתו של ד"ר משה נסינג – אורתופד, אשר מצא כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 20%, לפי סעיף 41 (4) (ב-ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות").
   
3. התובע נבדק מטעם הנתבעות ע"י ד"ר ביאליק – אורתופד, אשר מצא כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10%, לפי סעיף 40 (1) לתקנות.
   
4. נוכח המחלוקת שבין מומחי הצדדים, מינה המותב הקודם שדן בתיק את פרופ' מיכאל סודרי – אורתופד, כמומחה מטעם ביהמ"ש. פרופ' סודרי בדק את התובע ביום 23.11.10. התובע התלונן בפניו על כאבים בכתף ובזרוע שמאל וכי הינו מוגבל בתנועתיות הכתף. בפרק הסיכום והמסקנות בחווה"ד קבע המומחה כי: "... לפי הבדיקה הקלינית הגבלה אקטיבית בתנועתיות כתף שמאל לכל הכיוונים... עם כאבים לדבריו בסוף הטווחים. רגישות דיפוזית במישוש. יציבות תקינה. אין חסר נוירווסקולרי... ". (עמוד 3 לחווה"ד).

המומחה קבע כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 20%, לפי סעיף 41 (4)(ב-ג) ולחילופין לפי סעיף 35 (1)(ג) לתקנות.

שני הצדדים זימנו את המומחה לחקירה, אולם בסופו של יום וויתרו על חקירתו, כמו גם על חקירות המומחים מטעמם.

1. בסוף שנת 2010 חלה החמרה במחלת הפרקינסון וירידה בתפקוד הכללי של התובע ועל כן ביום 13.12.10 אושפז במחלקה הסיעודית בביה"ח אסף הרופא. בבדיקתו את התובע ביום 23.11.10, טרם אשפוזו, מצא פרופ' סודרי אצל התובע: "... רעד ניכר בכף יד ימין על רקע קודם. טוען שאינו יכול להתפשט ולהתלבש לבד ונעזר ע"י הבן. הליכה ללא צליעה וללא תמיכה. רושם לשיתוף פעולה לקוי" (עמ' 2 לחווה"ד).
   
2. נוכח מצבו הרפואי של התובע שאינו קשור לתאונה, נבדק התובע מטעם הנתבעות, ע"י ד"ר רסין טובי - מומחה רפואי, בתחום הרפואה הפנימית והקרדיולוגית. בחוות דעתו מיום 3.10.12, שהתבססה על בדיקתו את התובע ביום 5.9.12 והתיעוד הרפואי שהועמד לרשותו, מצא המומחה לקבוע כדלקמן:

"...משנת 2003 ידוע על רעד ביד ימין שתחילה הוגדר כרעד מסיבה לא ידועה. בהמשך בשנת 2007 החמרה ברעד ומשנת 2010 אובחנה מחלת פרקינסון על כל שלושת מרכיביה הכוללים רעד במנוחה.

טונוס מוגבר והיפומימיה. מאז למרות טיפול תרופתי אופטימלי

מוגדר כחולה סיעודי ומתגורר במחלקה הסיעודית במרכז הרפואי אסף הרופא.

מעיון בתיעוד הרפואי ולאחר בדיקתו ניתן לקבוע כי מצבו הסיעודי נובע בראש ובראשונה בשל מחלת הפרקינסון וסיבוכיה.
נכותו והירידה במצבו התפקודי בשל השבר בכתף שמאל והקרע בגיד בכתף שמאל מתגמדים בהשוואה לפגיעה התפקודית ממנה סובל בשל מחלת הפרקינסון שבעטיה נכותו הרפואיות עולה על 90% כאשר מבחינה תפקודית מוגדר כחולה סיעודי הזקוק לעזרה רבה בפעילויות ה-ADL כמו גם השגחה רציפה של 24 שעות ביממה בשל מחלת הפרקינסון.
מבחינת תוחלת חייו הצפויה בשל מחלת הפרקינסון סובל מקיצור של 5.5 שנים בהשוואה לגבר בריא בן גילו..." (פרק הסיכום מחווה"ד, בעמ' 7).
ד"ר רסין לא זומן לחקירה על חוות דעתו ועל כן, זו לא נסתרה.

1. נוכח גילו של התובע ומחלת הפרקינסון בה לקה, אין למגבלות בגין התאונה משמעות מעשית או השלכה כספית לתקופה שממועד אשפוזו בחודש דצמבר 2010 וזאת נוכח נכותו הרפואית והתפקודית ממחלת הפרקינסון כפי שעולה מחוו"ד סודרי.
2. עובר לתאונה התגורר התובע בגפו ולא נסתרה טענתו כי תפקד באופן עצמאי ושירת את עצמו, על אף הרעד בידו הימנית.
   
3. לאחר שחרורו מחדר המיון המשיך התובע לסבול מכאבים בכתפו השמאלית, היה במעקב בקופ"ח וכן במרפאת החוץ בביה"ח אסף הרופא. נוכח מצבו והעדר יכולת לשרת את עצמו, עבר להתגורר בבית פרודתו והבן. מס' ימים לאחר מכן עבר ל"אחוזת ראשונים", משפרודתו סירבה להמשיך לטפל בו.
4. בטופס הערכה ראשונית מיום 16.6.08 של "אחוזת ראשונים" נרשם כי התובע זקוק להשגחה, לעזרה חלקית ברחצה והלבשה ולעזרה בהכנת המזון.
   יצוין כי בסמוך לאחר התאונה אובחנה אצל התובע החמרה ברעד בידו הימנית, אשר הקשתה על תפקודו הלקוי בעקבות התאונה.
5. לבקשתו, שוחרר התובע לביתו ביום 24.8.08 ושב להתגורר בגפו בדירתו.

עזרת הזולת

1. שוכנעתי כי נוכח מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה, היותו מתגורר בגפו, המגבלה התפקודית כתוצאה מהתאונה והטיפול הרפואי לו נדרש עקב כך, נזקק התובע לעזרה מקיפה בסמוך לאחר התאונה. על כן, המעבר בתקופת ההחלמה ל"אחוזת ראשונים" הינו פועל יוצא והכרחי בעקבות מגבלותיו עקב התאונה.
   משכך, על הנתבעות להשיב לו את הסך הכולל של 33,569 ₪, ששולם על ידיו ל"אחוזת ראשונים". לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית, מיום 15.7.08 בסך של 7,319 ₪ וסה"כ 40,888 ש"ח.
2. סביר בעיניי כי לאחר שחרורו מ"אחוזת ראשונים" ועד לאשפוזו בחודש דצמבר 2010, נעזר התובע, מעת לעת, בבן וזאת בגין מגבלותיו עקב התאונה. מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בסך של 7,000 ₪ נכון למועד פסק הדין בגין עזרת קרובים.
3. מהתיעוד הרפואי של המחלקה ומחוות דעתו של ד"ר רסין עולה כי מחלת הפרקינסון היא זו המגבילה את התובע והיא שהביאה לאי יכולתו לתפקד.
   שוכנעתי, נוכח התיעוד הרפואי, כי מגבלותיו בגין התאונה אכן לא היוו גורם שהביא לאשפוזו במחלקה הסיעודית וכי תחלואיו האחרים "בלעו" את מגבלותיו בגין התאונה ואת הצורך בעזרת הזולת.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי

1. שוכנעתי כי נגרמו לתובע הוצאות בגין הוצאות רפואיות מעבר לסל הבריאות ונסיעות לטיפול רפואי. הנני פוסק לתובע על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 3,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסה"ד בגין פריט זה.

נזק לא ממוני

1. בהתחשב בשיעור הנכות, בתקופת ההחלמה, בתחלואיו הנוספים של התובע, במגבלות בגין התאונה המתווספות למגבלותיו בגין שאר תחלואיו והעובדה כי כאביו אינם פוסקים, מצאתי לפסוק לתובע בפריט זה פיצוי בסך של 50,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד התאונה. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק בסכום של 11,515 ₪ וסה"כ 61,515 ₪.

סיכום

1. להלן סיכום נזקי התובע:

החזר הוצאות מאחוזת ראשונים- 40,888 ₪

עזרת קרובים לעבר- 7,000 ₪

נזק לא ממוני- 61,515 ₪

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה- 3,000 ₪

סה"כ- 112,403 ₪

רשלנות תורמת

1. מהסך הנ"ל יש לנכות את רשלנותו התורמת של התובע בשיעור של 30% ועל כן סה"כ הפיצוי הינו 78,682 ₪.

סוף דבר

1. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 78,682 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4%. סכומים אלו צמודים למדד ונושאי ריבית כחוק ממועד פסה"ד. כן תישאנה הנתבעות בהוצאות המשפט לרבות אגרה ושכ"ט המומחים, כשכל הוצאה נושאת הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ב' אדר תשע"ג, 12 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.