בפניי שתי תביעות שעניינן בתאונת דרכים (להלן: "התאונה") שארעה ביום 18.3.2008, אשר בה היו מעורבים שלושה כלי רכב. מיקום שלושת כלי הרכב היה זה אחר זה. ברכב הראשון, מסוג שברולט אוואו, השייך לחברת דן רכב ותחבורה בע"מ (להלן: "דן תחבורה"), נהג דייגו לזרובסקי (להלן: "לזרובסקי"). ברכב השני, מסוג וולבו פולטרילר, השייך למשרד הביטחון, נהג דן קדרון (להלן: "קדרון"). ברכב השלישי, משאית מסוג וולוו פולטריילר, נהג קרשאן עסאם (להלן: עסאם").

בתא"מ 17460-07-09 הגישה דן תחבורה תביעה על סך 14,155 ש"ח, נגד קדרון, משרד הביטחון ועסאם. משרד הבטחון הגיש הודעת צד ג' נגד עסאם.

בתא"מ 32531-12-09 הגיש משרד הביטחון תביעה על סך 46,167 ₪ נגד עסאם.

הצדדים חלוקים ביניהם על נסיבות התאונה, על האחריות לאירועה ועל הנזק שנגרם כתוצאה ממנה.

דיון והכרעה

לזרובסקי העיד כי ביום קרות התאונה השתלב לפני רכב הנתבעים, אשר איפשר לו להשתלב, ולקראת סיום ההשתלבות, פגע ככל הנראה רכב ברכב הנתבעים, וכתוצאה מכך רכב הנתבעים פגע בו:

"השתלבתי מכביש 1 לכביש 40, בשעות הבוקר המוקדמות, פקק, נסיעה במהירות אפס. השתלבתי לפני משאית צבאית שנתנה לי להשתלב, ואיך שסיימתי, עוד לא סיימתי להשתלב, נכנסו כנראה במשאית והמשאית נכנסה בי" (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 18-21).

לזרובסקי העיד עוד כי נהג הנתבעים נסע באיטיות, איפשר לו להשתלב וכי היה מרחק מספיק לשם כך בינו לבין רכב הנתבעים (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 4-21).

כן העיד כי חש במכה אחת בלבד, לא ציין ששמע פגיעה נוספת לפני או לאחר שרכבו נפגע, וכי כאשר יצאו נהגי שלושת כלי הרכב, אמר לו מיד הנתבע 1 כי "נכנסו בו מאחור" (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 28-29). עוד ציין כי לא ראה את כלי הרכב השלישי פוגע ברכב שפגע בו.

קדרון העיד באופן דומה כי נסע לאט בשל פקקים שהיו בכביש, והבחין ברכב התובעת מנסה להיכנס לנתיבו מצד ימין. הוא האט ואיפשר לו להיכנס לנתיב זה. הם המשיכו בנסיעה איטית עד למצב של עצירה, ולפתע הגיע מאחור רכב שנסע במהירות ופגע בו ותוצאה מכך נהדף קדימה לרכב התובעת שנסע לפניו. הוא סובב את ההגה ימינה על מנת שלא לפגוע ברכב שלפניו אולם הטמבון פגע בפגוש של הרכב שלפניו, וכתוצאה מכך נגרם לרכב התובעת נזק לפגוש האחורי ולפנס השמאלי.

בחקירה נגדית השיב באופן ברור כי הוא איפשר לרכב התובעת להשתלב בנתיבו וכי אין קשר בין השתלבותו לנתיב לקרות התאונה (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 10-12).

לאחר ששמעתי את עדויות העדים שהעידו בפניי, ועיינתי במוצגים שהוגשו לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לתאונה הינה של הנתבע 3, ולפיכך יש לקבל את התביעה נגדו.

לזרובסקי וקדרון תיארו באופן דומה את אופן התרחשות התאונה. לזרובסקי הינו עד אובייקטיבי ונטול אינטרס בתביעה אשר העיד באופן מהימן ביותר, ועדותו מחזקת את עדותו של קדרון על אופן התרחשות התאונה. לדבריו, חש במכה אחת בלבד והוא לא ציין כי שמע לפני כן או לאחר מכן מכה או פגיעה נוספת. כן העיד כי קדרון נסע באיטיות וזהירות, איפשר לו להשתלב בנתיב ושמר מרחק ממנו. על אף שלא ראה בעיניו את נתבע 3 פוגע ברכב הנתבעים, התרשם כי כך היה, ונראה כי יש להתרשמותו זו, בתור מי שנהג ברכב וראה את האופן בו נהג קדרון, משקל. כן העיד כי קדרון אמר לו מיד לאחר התאונה כי נהדף קדימה כתוצאה מכך שנתבע 3 פגע ברכבו.

אף עדותו של קדרון, אשר נתמכה בעדותו של לזרובסקי הייתה מהימנה בעיניי. התרשמתי כי עדותו מאוזנת ולא מגמתית ולא מצאתי בסתירות שנטענו על ידי הנתבע 3 סתירות מהותיות שפוגעות במהימנותו. כך, ציין בכנות באופן מפורש כי לא היה בהשתלבותו של התובע כדי לגרום לתאונה, על אף שהיה בכך כדי לפעול לחובת הנתבעים אשר טענו זאת למען הזהירות בסיכומיהם.

לא מצאתי לקבל את טענת הנתבע 3 כי בעובדה שרכב משרד הביטחון נפגע בפינה השמאלית אחורית יש כדי לפגוע במהימנות גרסתו של קדרון, שכן על פי עדותו של לזרובסקי לא סיים להשתלב לחלוטין, ועל כן מתיישב הנזק עם גרסת העדים לתאונה.

על כל זאת ולמעלה מן הנדרש יש להוסיף, כי גרסתו של קדרון לא נסתרה בעד כלשהו מטעם הנתבע 3. נתבע 3 לא התייצב לכל דיון בעניינו, לא העיד כי לא נהג ברכב, ולמרות דחיות רבות בדיונים שניתנו לב"כ נתבע 3 במרבית המקרים בהסכמת הצדדים, לצורך הבאת העד מטעמו, ולמרות הוצאת צו הבאה נגד העד, לא התייצב העד. במועד האחרון שנקבע לצורך זה, לא התייצב ב"כ נתבע 3 במועד, ולא התייצב העד. נוכח העובדה שמדובר בתיק הנדון בסדר דין מהיר, אשר בשל בקשותיו והיעדרויות של הנתבע 3 נדחה יתר על המידה גם כך, לא היה מקום להיענות לבקשתו וליתן לו הזדמנות נוספת להבאת העד.

אשר על כן הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לתאונה הינה של נתבע 3.

נוכח כל האמור לעיל אני קובעת כי התביעה נגד נתבע 3 בתיק 17460-07-09 מתקבלת והתביעה נגד נתבעים 1 ו-2 נדחית. על הנתבע 3 לפצות את התובעת בסך של 11,974 ש"ח בגין נזק וירידת ערך שנגרם לרכב על פי חוות דעת השמאי אותה הגישה, אשר לא נסתרה בחוות דעת נגדית או בחקירה נגדית של השמאי, ושכר טרחת השמאי בסך 650 ש"ח. לא מצאתי לפצות את התובעת בגין אי השכרת הרכב למשך 4 ימים בסך 800 ש"ח, שכן לא הוכח הנזק הנטען.

כן ישלם הנתבע 3 לתובעת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך כולל של 1,500 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום. לא ישולמו במועד האמור יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

מצאתי, כאמור לעיל, כי התאונה אירעה באשמתו של הנתבע 3 אשר פגע ברכבם של הנתבעים שנהדף לעבר רכב התובעת ופגע בו. לפיכך יש לקבל אף את התביעה בתיק 32531-12-09 ולחייב את הנתבע 3 בנזק שנגרם הן לחלקו האחורי והן לחלקו הקדמי של רכב משרד הביטחון.

אשר לנזק בעניין תביעה זו. הנתבע 3 חולק על הנזק שנקבע בחוות דעת השמאי וטוען כי נוכח העובדה שעתירתו לחקור את השמאי נדחתה, נפגעה זכותו לחקור את השמאי בחקירה נגדית. ואולם, נוכח העובדה שהוא לא הגיש חוות דעת מטעמו, ולא הודיע על כך שהוא מעוניין לחקור את השמאי על פי תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ובארבעה דיונים שהתקיימו בתיק, ולפיכך נדחתה בקשתו לחקור את השמאי בדיון החמישי שהתקיים בתיק, אינני מוצאת לקבל את טענותיו ואני מקבלת את הנטען בחוות הדעת שהוגשה מטעם משרד הביטחון וקדרון.

דומה כי יפים הדברים שנקבעו בע"פ 10736/04 מרדכי כהן נ' מדינת ישראל (26.9.2006) גם לענייננו: "נוכח מסכת התלאות והדחיות של ההליך השיפוטי, קשה להשתחרר מן הרושם כי הבקשה לחקור את המומחה לא נועדה אף היא [אלא] כדי לעכב את ההליך המשפטי...".

נוכח האמור אני קובעת כי על הנתבע 3 לפצות את התובעת בתיק זה בסך כולל של 46,693 ש"ח הכולל את הנזק שנגרם לרכב ואת שכר טרחת השמאי. כן ישלם לתובעת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך כולל של 6,000 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום. לא ישולמו במועד האמור יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' כסלו תשע"ג, 20 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.